ומובא גם בתשו' מהר"ם/הגמ"י/ב"י.ומנהג אבותי יושבין על גבי כסאות נמוכים בשבת ולא על גבי קרקע. ואוכלין על שולחן קטן ביצים ושותין מים ואין מברכין נחמנו ואין הולכין יחפים
איש_ספר כתב:ברוקח הל' ת"ב סי' שי, מביא מנהג אבותיו שנהגו מנהגי סעודה מפסקת בערב ת"ב שחל בשבת, ואחרי שאכלו ס"ג עשו כךומובא גם בתשו' מהר"ם/הגמ"י/ב"י.ומנהג אבותי יושבין על גבי כסאות נמוכים בשבת ולא על גבי קרקע. ואוכלין על שולחן קטן ביצים ושותין מים ואין מברכין נחמנו ואין הולכין יחפים
מאי משמע אין מברכין נחמנו?
מנהגם היה כהרי"ף ועוד, לומר (בכל שבת) במקום רצה נחמנו, האם כוונתו שבסעודה זו א"א נחמנו/רצה? משום שהיא שייכת לת"ב? היתכן?
או שמדובר כאן על נוסח תפילה אחר?
מי חכם ויבן אלה נבון וידעם...
בשבת מברך הזן את הכל, על הארץ ועל המזון, נחמינו ה' אלקינו בציון עירך לפי שכתוב ציון [היא] דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה, אנו מבקשין בין בתפלה בין בברכת המזון על ציון וירושלם. ואף על פי שאין שואל [אדם] צרכיו בשבת, טופס ברכות כן הוא. נחמינו שתביאנו בציון עירך ותנחמנו על רוב צערינו שסבלנו, ועתיד לנחמינו על ידי י' קידושי' כדאמר בפסיקתא, ואלו הן: הושע, ויואל, עמוס, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי. ושמחינו מלכינו בבנין בית בחירתך שמחים בבנין בית המקדש שהוא מקום אשר בחרת, מהרה הקם מלכותך שתביא משיח, ואז והייתה לה' המלוכה.
באמונתו כתב:איש_ספר כתב:ברוקח הל' ת"ב סי' שי, מביא מנהג אבותיו שנהגו מנהגי סעודה מפסקת בערב ת"ב שחל בשבת, ואחרי שאכלו ס"ג עשו כךומובא גם בתשו' מהר"ם/הגמ"י/ב"י.ומנהג אבותי יושבין על גבי כסאות נמוכים בשבת ולא על גבי קרקע. ואוכלין על שולחן קטן ביצים ושותין מים ואין מברכין נחמנו ואין הולכין יחפים
מאי משמע אין מברכין נחמנו?
מנהגם היה כהרי"ף ועוד, לומר (בכל שבת) במקום רצה נחמנו, האם כוונתו שבסעודה זו א"א נחמנו/רצה? משום שהיא שייכת לת"ב? היתכן?
או שמדובר כאן על נוסח תפילה אחר?
מי חכם ויבן אלה נבון וידעם...
שפיל לסיפיה, היינו ספר הרוקח - הלכות סעודה סימן שלט: טעה ולא הזכיר נחמנו. טעה ולא הזכיר של שבת...
אף בפירושי סידור התפילה לרוקח [קמז] ברכת המזון:בשבת מברך הזן את הכל, על הארץ ועל המזון, נחמינו ה' אלקינו בציון עירך לפי שכתוב ציון [היא] דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה, אנו מבקשין בין בתפלה בין בברכת המזון על ציון וירושלם. ואף על פי שאין שואל [אדם] צרכיו בשבת, טופס ברכות כן הוא. נחמינו שתביאנו בציון עירך ותנחמנו על רוב צערינו שסבלנו, ועתיד לנחמינו על ידי י' קידושי' כדאמר בפסיקתא, ואלו הן: הושע, ויואל, עמוס, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי. ושמחינו מלכינו בבנין בית בחירתך שמחים בבנין בית המקדש שהוא מקום אשר בחרת, מהרה הקם מלכותך שתביא משיח, ואז והייתה לה' המלוכה.
איש_ספר כתב:או שהנחמנו האמור כאן הוא נוסח חדש.
איש_ספר כתב:באמונתו כתב:איש_ספר כתב:ברוקח הל' ת"ב סי' שי, מביא מנהג אבותיו שנהגו מנהגי סעודה מפסקת בערב ת"ב שחל בשבת, ואחרי שאכלו ס"ג עשו כךומובא גם בתשו' מהר"ם/הגמ"י/ב"י.ומנהג אבותי יושבין על גבי כסאות נמוכים בשבת ולא על גבי קרקע. ואוכלין על שולחן קטן ביצים ושותין מים ואין מברכין נחמנו ואין הולכין יחפים
מאי משמע אין מברכין נחמנו?
מנהגם היה כהרי"ף ועוד, לומר (בכל שבת) במקום רצה נחמנו, האם כוונתו שבסעודה זו א"א נחמנו/רצה? משום שהיא שייכת לת"ב? היתכן?
או שמדובר כאן על נוסח תפילה אחר?
מי חכם ויבן אלה נבון וידעם...
שפיל לסיפיה, היינו ספר הרוקח - הלכות סעודה סימן שלט: טעה ולא הזכיר נחמנו. טעה ולא הזכיר של שבת...
אף בפירושי סידור התפילה לרוקח [קמז] ברכת המזון:בשבת מברך הזן את הכל, על הארץ ועל המזון, נחמינו ה' אלקינו בציון עירך לפי שכתוב ציון [היא] דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה, אנו מבקשין בין בתפלה בין בברכת המזון על ציון וירושלם. ואף על פי שאין שואל [אדם] צרכיו בשבת, טופס ברכות כן הוא. נחמינו שתביאנו בציון עירך ותנחמנו על רוב צערינו שסבלנו, ועתיד לנחמינו על ידי י' קידושי' כדאמר בפסיקתא, ואלו הן: הושע, ויואל, עמוס, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי. ושמחינו מלכינו בבנין בית בחירתך שמחים בבנין בית המקדש שהוא מקום אשר בחרת, מהרה הקם מלכותך שתביא משיח, ואז והייתה לה' המלוכה.
לא הבנתי מה מצאת שם. כבר כתבתי שאצל הרוקח וחוגו אמרו נחמנו במקום רצה בכל שבת, השאלה מה כוונתו כאן שא"א באותה סעודה נחמנו, האם א"א נחמנו אבל אומרים רצה? האם א"א נחמנו וא"א רצה, כלומר אין מזכירין שבת כלל (וחידוש הוא), או שהנחמנו האמור כאן הוא נוסח חדש.
אבל ר' משה בר' יקותיאל נוהג בשפירא ומקובל מאבא, כי בסעודה המפסיק, אין מברך בזימון, ואין אומר נחמנו, ולא רצה והחליצנו, כי אם מיסב על השלחן.
סעדיה כתב:איש_ספר כתב:או שהנחמנו האמור כאן הוא נוסח חדש.
אולי צ"ל 'נחם', וכרמ"א סי' תקנ"ז.
יפה מאד. לכאורה נפשט הספק. וחידוש גדול שכיון שאין הסעודה באה מחמת שבת אין מזכירין בה שבת.באמונתו כתב:איש_ספר כתב:באמונתו כתב:איש_ספר כתב:ברוקח הל' ת"ב סי' שי, מביא מנהג אבותיו שנהגו מנהגי סעודה מפסקת בערב ת"ב שחל בשבת, ואחרי שאכלו ס"ג עשו כךומובא גם בתשו' מהר"ם/הגמ"י/ב"י.ומנהג אבותי יושבין על גבי כסאות נמוכים בשבת ולא על גבי קרקע. ואוכלין על שולחן קטן ביצים ושותין מים ואין מברכין נחמנו ואין הולכין יחפים
מאי משמע אין מברכין נחמנו?
מנהגם היה כהרי"ף ועוד, לומר (בכל שבת) במקום רצה נחמנו, האם כוונתו שבסעודה זו א"א נחמנו/רצה? משום שהיא שייכת לת"ב? היתכן?
או שמדובר כאן על נוסח תפילה אחר?
מי חכם ויבן אלה נבון וידעם...
שפיל לסיפיה, היינו ספר הרוקח - הלכות סעודה סימן שלט: טעה ולא הזכיר נחמנו. טעה ולא הזכיר של שבת...
אף בפירושי סידור התפילה לרוקח [קמז] ברכת המזון:בשבת מברך הזן את הכל, על הארץ ועל המזון, נחמינו ה' אלקינו בציון עירך לפי שכתוב ציון [היא] דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה, אנו מבקשין בין בתפלה בין בברכת המזון על ציון וירושלם. ואף על פי שאין שואל [אדם] צרכיו בשבת, טופס ברכות כן הוא. נחמינו שתביאנו בציון עירך ותנחמנו על רוב צערינו שסבלנו, ועתיד לנחמינו על ידי י' קידושי' כדאמר בפסיקתא, ואלו הן: הושע, ויואל, עמוס, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי. ושמחינו מלכינו בבנין בית בחירתך שמחים בבנין בית המקדש שהוא מקום אשר בחרת, מהרה הקם מלכותך שתביא משיח, ואז והייתה לה' המלוכה.
לא הבנתי מה מצאת שם. כבר כתבתי שאצל הרוקח וחוגו אמרו נחמנו במקום רצה בכל שבת, השאלה מה כוונתו כאן שא"א באותה סעודה נחמנו, האם א"א נחמנו אבל אומרים רצה? האם א"א נחמנו וא"א רצה, כלומר אין מזכירין שבת כלל (וחידוש הוא), או שהנחמנו האמור כאן הוא נוסח חדש.
בספר הרוקח - הלכות תשעה באב סימן שיא:אבל ר' משה בר' יקותיאל נוהג בשפירא ומקובל מאבא, כי בסעודה המפסיק, אין מברך בזימון, ואין אומר נחמנו, ולא רצה והחליצנו, כי אם מיסב על השלחן.
איש_ספר כתב:סעדיה כתב:איש_ספר כתב:או שהנחמנו האמור כאן הוא נוסח חדש.
אולי צ"ל 'נחם', וכרמ"א סי' תקנ"ז.
ראשית, מדבור בחידוש של מהרי"ל ואין בראשונים. שנית איזה הו"א היה שיגידו נחם בערב ת"ב. וכי בסעודה מפסקת רגילה אומרים?
סעדיה כתב:איש_ספר כתב:סעדיה כתב:איש_ספר כתב:או שהנחמנו האמור כאן הוא נוסח חדש.
אולי צ"ל 'נחם', וכרמ"א סי' תקנ"ז.
ראשית, מדבור בחידוש של מהרי"ל ואין בראשונים. שנית איזה הו"א היה שיגידו נחם בערב ת"ב. וכי בסעודה מפסקת רגילה אומרים?
הרי מדובר שם על ת"ב שחל להיות בשבת.
איש_ספר כתב:יפה מאד. לכאורה נפשט הספק. וחידוש גדול שכיון שאין הסעודה באה מחמת שבת אין מזכירין בה שבת.באמונתו כתב:איש_ספר כתב:באמונתו כתב:איש_ספר כתב:ברוקח הל' ת"ב סי' שי, מביא מנהג אבותיו שנהגו מנהגי סעודה מפסקת בערב ת"ב שחל בשבת, ואחרי שאכלו ס"ג עשו כךומובא גם בתשו' מהר"ם/הגמ"י/ב"י.ומנהג אבותי יושבין על גבי כסאות נמוכים בשבת ולא על גבי קרקע. ואוכלין על שולחן קטן ביצים ושותין מים ואין מברכין נחמנו ואין הולכין יחפים
מאי משמע אין מברכין נחמנו?
מנהגם היה כהרי"ף ועוד, לומר (בכל שבת) במקום רצה נחמנו, האם כוונתו שבסעודה זו א"א נחמנו/רצה? משום שהיא שייכת לת"ב? היתכן?
או שמדובר כאן על נוסח תפילה אחר?
מי חכם ויבן אלה נבון וידעם...
שפיל לסיפיה, היינו ספר הרוקח - הלכות סעודה סימן שלט: טעה ולא הזכיר נחמנו. טעה ולא הזכיר של שבת...
אף בפירושי סידור התפילה לרוקח [קמז] ברכת המזון:בשבת מברך הזן את הכל, על הארץ ועל המזון, נחמינו ה' אלקינו בציון עירך לפי שכתוב ציון [היא] דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה, אנו מבקשין בין בתפלה בין בברכת המזון על ציון וירושלם. ואף על פי שאין שואל [אדם] צרכיו בשבת, טופס ברכות כן הוא. נחמינו שתביאנו בציון עירך ותנחמנו על רוב צערינו שסבלנו, ועתיד לנחמינו על ידי י' קידושי' כדאמר בפסיקתא, ואלו הן: הושע, ויואל, עמוס, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי. ושמחינו מלכינו בבנין בית בחירתך שמחים בבנין בית המקדש שהוא מקום אשר בחרת, מהרה הקם מלכותך שתביא משיח, ואז והייתה לה' המלוכה.
לא הבנתי מה מצאת שם. כבר כתבתי שאצל הרוקח וחוגו אמרו נחמנו במקום רצה בכל שבת, השאלה מה כוונתו כאן שא"א באותה סעודה נחמנו, האם א"א נחמנו אבל אומרים רצה? האם א"א נחמנו וא"א רצה, כלומר אין מזכירין שבת כלל (וחידוש הוא), או שהנחמנו האמור כאן הוא נוסח חדש.
בספר הרוקח - הלכות תשעה באב סימן שיא:אבל ר' משה בר' יקותיאל נוהג בשפירא ומקובל מאבא, כי בסעודה המפסיק, אין מברך בזימון, ואין אומר נחמנו, ולא רצה והחליצנו, כי אם מיסב על השלחן.
לכאורה, קטע זה הנוגע ללחם משנה, נשמט בטעות מלשון הרוקח הנ"ל, שהלא לעיל לשונו:אבל ה"ר משה ברבי יקותיאל נוהג באושפירא ומקובל מאביו, כי בסעודה המפסקת, אין מברך על שתי ככרות, ואין אומר נחמינו, ולא רצה והחליצנו, כי אם מיסב על השולחן.
מבואר בפשטות, שהא בהא תליא.תניא ט' באב שחל להיות בשבת, אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתה, ונראה שיבצע על ב' ככרות, ומברך נחמנו.
איש_ספר כתב:תוך כדי כתיבת הדברים אני מהרהר שאולי כוונתך שיש כאן צירוף, סעודה מפסקת וכן שהיא בת"ב נדחה.
יש"כ גדול. לדידן האוכל כל סעודה מסעודת שבת חייב בלח"מ ואומר רצה (רק שאינו חוזר) ולא ידוע לי שיש חולקים, ונר' שיש כאן צירוף, ראשית שהסעודה לא באה מחמת השבת ועוד שאנו רוצים להשוות לה אופי של סעודה מפסקת.באמונתו כתב:איש_ספר כתב:יפה מאד. לכאורה נפשט הספק. וחידוש גדול שכיון שאין הסעודה באה מחמת שבת אין מזכירין בה שבת.באמונתו כתב:איש_ספר כתב:באמונתו כתב:איש_ספר כתב:ברוקח הל' ת"ב סי' שי, מביא מנהג אבותיו שנהגו מנהגי סעודה מפסקת בערב ת"ב שחל בשבת, ואחרי שאכלו ס"ג עשו כךומובא גם בתשו' מהר"ם/הגמ"י/ב"י.ומנהג אבותי יושבין על גבי כסאות נמוכים בשבת ולא על גבי קרקע. ואוכלין על שולחן קטן ביצים ושותין מים ואין מברכין נחמנו ואין הולכין יחפים
מאי משמע אין מברכין נחמנו?
מנהגם היה כהרי"ף ועוד, לומר (בכל שבת) במקום רצה נחמנו, האם כוונתו שבסעודה זו א"א נחמנו/רצה? משום שהיא שייכת לת"ב? היתכן?
או שמדובר כאן על נוסח תפילה אחר?
מי חכם ויבן אלה נבון וידעם...
שפיל לסיפיה, היינו ספר הרוקח - הלכות סעודה סימן שלט: טעה ולא הזכיר נחמנו. טעה ולא הזכיר של שבת...
אף בפירושי סידור התפילה לרוקח [קמז] ברכת המזון:בשבת מברך הזן את הכל, על הארץ ועל המזון, נחמינו ה' אלקינו בציון עירך לפי שכתוב ציון [היא] דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה, אנו מבקשין בין בתפלה בין בברכת המזון על ציון וירושלם. ואף על פי שאין שואל [אדם] צרכיו בשבת, טופס ברכות כן הוא. נחמינו שתביאנו בציון עירך ותנחמנו על רוב צערינו שסבלנו, ועתיד לנחמינו על ידי י' קידושי' כדאמר בפסיקתא, ואלו הן: הושע, ויואל, עמוס, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי. ושמחינו מלכינו בבנין בית בחירתך שמחים בבנין בית המקדש שהוא מקום אשר בחרת, מהרה הקם מלכותך שתביא משיח, ואז והייתה לה' המלוכה.
לא הבנתי מה מצאת שם. כבר כתבתי שאצל הרוקח וחוגו אמרו נחמנו במקום רצה בכל שבת, השאלה מה כוונתו כאן שא"א באותה סעודה נחמנו, האם א"א נחמנו אבל אומרים רצה? האם א"א נחמנו וא"א רצה, כלומר אין מזכירין שבת כלל (וחידוש הוא), או שהנחמנו האמור כאן הוא נוסח חדש.
בספר הרוקח - הלכות תשעה באב סימן שיא:אבל ר' משה בר' יקותיאל נוהג בשפירא ומקובל מאבא, כי בסעודה המפסיק, אין מברך בזימון, ואין אומר נחמנו, ולא רצה והחליצנו, כי אם מיסב על השלחן.
כיו"ב, באותה המסורת עצמה, אף פטרו (ואסרו) מלחם משנה, וכמפורש בספר ליקוטי הפרדס מרש"י:לכאורה, קטע זה הנוגע ללחם משנה, נשמט בטעות מלשון הרוקח הנ"ל, שהלא לעיל לשונו:אבל ה"ר משה ברבי יקותיאל נוהג באושפירא ומקובל מאביו, כי בסעודה המפסקת, אין מברך על שתי ככרות, ואין אומר נחמינו, ולא רצה והחליצנו, כי אם מיסב על השולחן.מבואר בפשטות, שהא בהא תליא.תניא ט' באב שחל להיות בשבת, אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתה, ונראה שיבצע על ב' ככרות, ומברך נחמנו.
סעדיה כתב:איש_ספר כתב:
וכבדרך אגב יעויין ברצו"ב אות ד' -
איש_ספר כתב:סעדיה כתב:איש_ספר כתב:
וכבדרך אגב יעויין ברצו"ב אות ד' -
לא כ"כ מובן. הלא מהרי"ל שחידש לומר נחם בברהמ"ז למד כן מהאוכל ביוה"כ שמזכיר מעין המאורע.
והרי שלא היה די לו למהרי"ל באמירת רחם, ובנה ירושלים וכו', אלא ביקש להוסיף משהו כמועד שמזכירים אותו בתפילה ובברהמ"ז.
וא"כ מאי רבותה בנחמנו ורצה?
סעדיה כתב:איש_ספר כתב:סעדיה כתב:איש_ספר כתב:
וכבדרך אגב יעויין ברצו"ב אות ד' -
לא כ"כ מובן. הלא מהרי"ל שחידש לומר נחם בברהמ"ז למד כן מהאוכל ביוה"כ שמזכיר מעין המאורע.
והרי שלא היה די לו למהרי"ל באמירת רחם, ובנה ירושלים וכו', אלא ביקש להוסיף משהו כמועד שמזכירים אותו בתפילה ובברהמ"ז.
וא"כ מאי רבותה בנחמנו ורצה?
כנר' עפי"ד ר' אברהם אבלי -
איש_ספר כתב:סעדיה כתב:כנר' עפי"ד ר' אברהם אבלי -
נו נו... (נחמד רק שבמהרי"ל הל' ת"ב אות יא, (כמעט) מפורש שלמד מיוה"כ...).
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 20 אורחים
