פורום אוצר החכמה

בנוסח 'לשם יחוד' שלפני העיטוף בטלית מופיע הנוסח: הריני מתעטף גופי בציצית.
לפי מיעוט הבנתי היה מתאים יותר לומר 'הריני מעטף גופי', כיון שיש פה מפעל ולא מתפעל, כלומר, אם אני עוטף עצמי מתאים לומר הריני מתעטף, אבל כאן שמדבר על הגוף כגוף נוכח ולא כעצמי מתאים יותר הריני מעטף.
אקוה שהובנתי ואשמח אם יש לאי מי להוסיף בענין הנוסח, מי תקנו ומה משמעותו.

אם כבר היה מקום לומר הריני עוטף. בלא ‏'מ'‏ כלל, דמה לה הכא.

מבי מדרשא כתב:אם כבר היה מקום לומר הריני עוטף. בלא ‏'מ'‏ כלל, דמה לה הכא.

.
יתכן, אבל עדיין אין לשון זו מוטעה, וכפי שאומרים בהמשך הפיסקה 'וכשם שאני מתכסה בטלית'.
ובכל מקרה אשמח אם יש מי הבקי בנוסחאות ישנות וידע להעמיד נוסח על דיוקו.

מה נוסחאות ישנות לכאן?
ממתי אומרים לשם יחוד ידוע לך?

בניין התפעל הוא בניין שאינו פעיל ואינו סביל אלא חוזר, דהיינו בניין קל - עוטף הוא בניין פעיל, שהפועל מתייחס לעשיית פעולה על משהו/מישהו אחר. בניין סביל מתאר קבלת פעולה, דוגמת בניין נפעל - נעטף, מישהו אחר עוטף אותי. לעומת זאת בניין התפעל מבטא גם את עושה הפעולה וגם את מקבלה, לדוגמה, מתלבש - גם מלביש פעיל וגם לבוש סביל. גם בדוגמה זו של מתעטף, גם עושה את פעולת העטיפה - עוטף, וגם מקבלה - נעטף.

כמדומני שמקור הנוסח הוא מספר "שערי ציון" (שם המקור לרוב ה"לשם יחוד") והרי הנוסח בדפוס ראשון אמסטרדם תל"א (שימו לב לכמה שינויים קטנים מנוסח הסידורים).

מצאתי זה:

תולדות אדם כתב:הרי הנוסח בדפוס ראשון אמסטרדם תל"א

קבלו תיקון:
מהדורה זו אינה הדפוס הראשון של ספר שערי ציון. ספר זה נדפס לראשונה בפראג תכ"ב, ומהדורת אמ"ד הנ"ל, היא מהדורה ראשונה של הספר אחרי שנוספו לו הרבה השלמות, כמפורש בשערו.

שלא מענין האשכול.

בעסקי פעם בביאור שורש 'הרי' והטיותיו [הריני, הרינו, הרי את], מצאתי דמלבד הפירוש המקובל שהוא הקדמה לדבור המורה על עשיה מסויימת או החלה, יש ביאור נוסף.
אם זכרוני אינו בוגד בי ראיתי כן בהקדמת הפמ"ג לא' מספריו, אלא שכששבתי וראיתי לאחרונה למצוא הדבר לא מצאתיו שם, ולא ראיתיו עד הנה.

היש מן החברים שיוכל להשיב אבדתי?

גם אם נקבל שמתעטף יכול להיות סביל כמו מתלבש, אבל עדיין לא מצינו שנאמר "אני מתלבש את עצמי".

מאיר חכמים כתב:בניין התפעל הוא בניין שאינו פעיל ואינו סביל אלא חוזר, דהיינו בניין קל - עוטף הוא בניין פעיל, שהפועל מתייחס לעשיית פעולה על משהו/מישהו אחר. בניין סביל מתאר קבלת פעולה, דוגמת בניין נפעל - נעטף, מישהו אחר עוטף אותי. לעומת זאת בניין התפעל מבטא גם את עושה הפעולה וגם את מקבלה, לדוגמה, מתלבש - גם מלביש פעיל וגם לבוש סביל. גם בדוגמה זו של מתעטף, גם עושה את פעולת העטיפה - עוטף, וגם מקבלה - נעטף.

אף אם צודק כב' בכל דבוריו, עדיין הדבר תמוה. וכי יאמר אדם הריני מתלבש גופי בחולצה?! הניחא אם אומר הריני מתלבש או הריני מתעטף, אבל לומר הריני מתעטף גופי, זה כבר טעון ביאור.

מה עם שאלתי?
אין יודע?
סמבוסק, אייכה?

בסידור עבודת השם דחסידי בעלזא תיקנו אותו ל"הריני מעטף גופי" והעורך הדקדוקי אמר לי שהשערי ציון קיבל רוב תפילותיו מגדול שקדמו ושם כתוב כנ"ל.
אבל לצערי איני זוכר השם של הגדול.

מעניין לקרוא אשכולות זקנים תרתי..

זקן ששכח כתב:בנוסח 'לשם יחוד' שלפני העיטוף בטלית מופיע הנוסח: הריני מתעטף גופי בציצית.
לפי מיעוט הבנתי היה מתאים יותר לומר 'הריני מעטף גופי', כיון שיש פה מפעל ולא מתפעל, כלומר, אם אני עוטף עצמי מתאים לומר הריני מתעטף, אבל כאן שמדבר על הגוף כגוף נוכח ולא כעצמי מתאים יותר הריני מעטף.

כבר העירו למעלה לנכון, בנשק וסמבוסק, מהפן הדקדוקי.
אך צד חדש נ"ל להוסיף - מהפן ההלכתי, בקיום נוסחה זו "הריני מתעטף".

א. כידוע האריכו הפוסקים אם ברכת הציצית "להתעטף" צריכה להיות לפני העטיפה, או לאחר שכבר הטלית עליו (בית יעקב סימן פ"ח; שאגת אריה סימן ל"ב ועוד).

ב. ה"בית יעקב" נקט כדברי התוס' ביבמות (צ' ע"ב ד"ה כולהו) "דבשעת עיטוף אכתי לא מיחייב עד אחר שנתעטף, דכסותך משמע שאתה מכוסה בה כבר", לכן ס"ל ל"בית יעקב" דקודם יתעטף, ואז יחול עליו חיוב הציצית, ורק אח"כ יברך (וכן וכעי"ז יש נוהגים היום כידוע), כי פעולת העיטוף איננה מצוה אלא התוצאה שהוא מעוטף זוהי המצוה. אך השאג"א ס"ל כצד השני בתוס' שם, דמלשון "להתעטף" משמע דבשעת עיטוף עביד מצוה, ויברך קודם עטיפה (וכן מנהג רבים היום כידוע).

ג. כעת י"ל דלפי השאג"א והנוהגים כמותו אכן אין מניעה לומר "הריני עוטף גופי", או "מעטף גופי" - כיון שפעולת העיטוף זהו המצוה. ואומר הריני בא לעשות פעולה זו.

ד. אך למנהג ה"בית יעקב" איך יאמר "הריני מעטף/עוטף" הלא אין פעולת העטיפה מצוה ?
לכן נהגו אלו לומר "הריני מתעטף" ז"א הריני בא להיות מעוטף, כי זהו המצוה, ולא "הריני מעטף" כי לדעה זו א"א לומר כן, שהרי לדעה זו אין פעולת העיטוף מצוה !!

ובזה א"ש היטב הערת הרב זק"ש.

זה מצאתי ואיני יודע מבטן מבטן מי יצאו הדברים

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/heb ... 2319_9.pdf

מעין גופו של ענין, אני מעלה כאן תמונה שצילמתי מקיר בית המדרש של הש"ך בק"ק העלישויא (ראה כאן) בה נרשם תפילת 'לשם יחוד' לאמרו אחר הנחת טלית ותפילין, כפי שכתוב שם מעל ה'לשם יחוד' (אינו נראה בתמונה זו).

תמונה יפה מאוד, אבל א"א להביא שום מקור משם לעניני דקדוק כמובן למעיין.

ברור כשמש (ואגב, נוסח זה הוא לאמרו אחר הנחת טלית ותפילין, ולא לפני)
והרי דוגמא איך שחזרו שם וכתבו הכיתובים בשגיאות נוראה, את הפסוק "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" - מעל גבי חלון:

הוגה יקירי,
תודה לדבריך.
אני רק מנסה להבין: האם רק אחרי שילבש האדם בגד של ארבע כנפות או אז יטיל בהם ציצית? שהרי טרם לבשו אין כל פסול אם אין בו ציציות.

זקן ששכח כתב:אני רק מנסה להבין: האם רק אחרי שילבש האדם בגד של ארבע כנפות או אז יטיל בהם ציצית? שהרי טרם לבשו אין כל פסול אם אין בו ציציות.

איני מצליח להבין את הקשר לדברים הנ"ל,
אם כוונתך לשאול לפי הצד בתוס' יבמות הנ"ל, דבציצית לא מתחייב אלא עד לאחר שנתעטף, (בשונה מכלאים שהלבישה היא באיסור), אעפ"כ, וכי לא יוכל להכין את הבגד למצוותו קודם זמן חיובו? מה זה שונה מסוכה קודם סוכות?
(לכה"פ לדקיי"ל חובת גברא, דשלא בשעת לבישתו א"צ להיות מוטל בו ציצית)

(נ.ב. תקנתי טעות - חוסר חדות, שהיתה לי למעלה בדעת השאג"א).