פורום אוצר החכמה

אמש עיינתי בפיוט 'ברכת הגשם' ותמהתי במ"ש: זְכוֹר הַנּוֹלָד בִּבְשׂוֹרַת יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם/ וְשַׂחְתָּ לְהוֹרוֹ לְשָׁחֲטוֹ לִשְׁפּוֹךְ דָּמוֹ כַּמַּיִם/ זִהֵר גַּם הוּא לִשְׁפּוֹךְ לֵב כַּמַּיִם/ חָפַר וּמָצָא בְּאֵרוֹת מָיִם/ בְּצִדְקוֹ חוֹן חַשְׁרַת מָיִם.
הלא דרשו חז"ל והביאם רש"י (בראשית כב ב) "והעלהו - לא אמר לו שחטהו לפי שלא היה חפץ הקב"ה לשחטו אלא להעלהו להר לעשותו עולה ומשהעלהו אמר לו הורידהו", כלומר שכלל לא היה רצון מלפניו יתברך שישחטנו, אלא ניסהו. יתר על כן, הרי גם כשציוהו לא הזכיר כלל ענין שחיטה, אלא אמר 'והעלהו'.

אם כן, כיצד נכלכל דברי הפייטן 'להורו לשחטו' וכו', שלכאורה עומדים בניגוד וסתירה מוחלטת לדברי רז"ל ופשטות כוונת הכתוב?

.

גם אם הקב"ה לא התבטא בל' שחיטה, הלא פשוט שכך הבין אברהם, ומכאן גדולתו שהסכים לשחוט את בנו.
ואשר ע"כ, בפיוט הנ"ל אנו באים לעורר את רחמי הקב"ה בזכות אברהם, וממילא אנו מזכירים את המעלה הגדולה של אברהם שהיה נכון לקיים את הציווי כפשוטו, שכולל גם את השחיטה.

ירושלמי כתב:גם אם הקב"ה לא התבטא בל' שחיטה, הלא פשוט שכך הבין אברהם, ומכאן גדולתו שהסכים לשחוט את בנו.
ואשר ע"כ, בפיוט הנ"ל אנו באים לעורר את רחמי הקב"ה בזכות אברהם, וממילא אנו מזכירים את המעלה הגדולה של אברהם שהיה נכון לקיים את הציווי כפשוטו, שכולל גם את השחיטה.

לא כן, אחי. הקטע, כמשתמע מתוכו ותוכנו - ביצחק קאי.
ומכל מקום, מה מקום לעורר זכות יש בדבר שלא היה ולא נברא?! אילו היה מזכיר את זכות יצחק שהיה מוכן לישחט למען כבוד שמו יתברך - ניחא! אבל שוב, מה מקום יש להזכיר ציווי שלא היה וכיצד ניתן על ידו לעורר זכות?

זקן ששכח כתב:

ירושלמי כתב:גם אם הקב"ה לא התבטא בל' שחיטה, הלא פשוט שכך הבין אברהם, ומכאן גדולתו שהסכים לשחוט את בנו.
ואשר ע"כ, בפיוט הנ"ל אנו באים לעורר את רחמי הקב"ה בזכות אברהם, וממילא אנו מזכירים את המעלה הגדולה של אברהם שהיה נכון לקיים את הציווי כפשוטו, שכולל גם את השחיטה.

לא כן, אחי. הקטע, כמשתמע מתוכו ותוכנו - ביצחק קאי.
ומכל מקום, מה מקום לעורר זכות יש בדבר שלא היה ולא נברא?! אילו היה מזכיר את זכות יצחק שהיה מוכן לישחט למען כבוד שמו יתברך - ניחא! אבל שוב, מה מקום יש להזכיר ציווי שלא היה וכיצד ניתן על ידו לעורר זכות?

יהי כך. גם לדבריך דביצחק מיירי, מזכירים אנו את יצחק שהיה מוכן להישחט (כמו הצד ששללת), ואופן ההזכרה הוא ע"י ציווי הקב"ה לשחוט, שכן בודאי הובן לכה"פ ע"י אברהם, וממילא ע"י יצחק.
לאמור: אנו באים להזכיר את ציווי הקב"ה בהקשר שבו הובן הציווי ע"י יצחק ואברהם, והנכונות שגילו לקיימו ע"פ הבנתם.

פשוט שדברי הפייטן הם כדעת המדרש שהביא השיבולי הלקט ומופיע גם ב'בתי מדרשות' (ובכת"י של הגניזה הקהירית הגירסא מורחבת יותר מזו של הבתי המדרשות, ויתכן שכבר מופיע באתר של פרידברג) שאכן יצחק נשחט ונעשה דשן והקב"ה החייהו בטל של תחייה וע"ז נתקן ברכת מחיה המתים, וכבר דנו בענין זה שהמדרש סותר לפשטות הכתובים וכמו"ש זקן ששכח, וחיפוש באוצר וודאי יעלה תוצאות רבות בנושא זה, ואיתכם הסליחה שלא ציינתי מ"מ בכתבי בחיפזון

יתר10 כתב:פשוט שדברי הפייטן הם כדעת המדרש שהביא השיבולי הלקט ומופיע גם ב'בתי מדרשות' (ובכת"י של הגניזה הקהירית הגירסא מורחבת יותר מזו של הבתי המדרשות, ויתכן שכבר מופיע באתר של פרידברג) שאכן יצחק נשחט ונעשה דשן והקב"ה החייהו בטל של תחייה וע"ז נתקן ברכת מחיה המתים, וכבר דנו בענין זה שהמדרש סותר לפשטות הכתובים וכמו"ש זקן ששכח, וחיפוש באוצר וודאי יעלה תוצאות רבות בנושא זה, ואיתכם הסליחה שלא ציינתי מ"מ בכתבי בחיפזון

"יצחק נשחט ונעשה דשן והקב"ה החייהו בטל של תחייה"???

הייתכן?!

אם יש מדרש כזה, ואני בהחלט מסופק עד כמה מהימנותו של בתי מדרשות ומדרשי הגניזה, הוא אינו כפשוטו, אלא ע"ד שכתוב שפרחה נשמתו מרוב אימה, ולא שאברהם שחט אותו אחר שנאמר לו "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה".

המדרש על יצחק שנשחט ונשפך מדמו רביעית, מובא בהרבה הרבה ראשונים (בני צרפת ואשכנז) על אתר.
האריך בכך ש' שפיגל בשני מאמריו הארוכים 'מאגדות העקידה', האחד הופיע בספר היובל לא' מארכס והשני בספר היובל לל' גינצבורג (שניהם מצויים בה"ב).
ולאחרונה כתב בענין הרב יחיאל גולדהבר, בעלונו הווירטואלי.

ומהמשך החרוז יש להעיר "לשפוך דמו כמים", הלא יצחק בגדר עולה היה וא"כ לא מצאנו שפיכה בעולה אלא רק בפסח מעשר ובכור, אבל עולה בזריקה היא, ומה שייך לצוות על שפיכה, ואם תאמר שמא הכוונה לשפיכת שיריים, ראשית אין זה אלא לחלק מן הראשונים דהנה דעת ר"מ מפונטזיא (תוס' זבחים נג) שאין ש"ש נוהגת אלא בחטאת, ועוד דאף אי נימא דדברי הפייטן אליבא דהתוס' (שם) אזלי דאיכא ש"ש בעולה אכתי ק' לומר שזהו הדגש בציוויו של מקום, ובקיצור מדוע לא השמש הפייטן המילה לזרוק כלומר "ושחת להורו לשחטו לזרוק דמו כמים".
יודע אנכי שיבואו הרבנים דכאן ויענו שהשתמש הפייטן במילת לשפוך משום המשך החרוז "לשפוך לבו כמים" אך מה אעשה וחזקו עלי דברי מו"ר רד"כ שליט"א שלא קיבל שהטעם ששינה ר' שלמה אלקבץ מסדר הדברים "שמור וזכור בדיבור אחד וכו'" זהו מפני הר"ת ש-ל-מ-ה, וכן ראיתי מבארים מדוע בזמירות לשב"ק מזמרים "חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִים. וְגַם לַחֲשׁוֹב חֶשְׁבּוֹנוֹת. הִרְהוּרִים מֻתָּרִים וּלְשַׁדֵּךְ הַבָּנוֹת. וְתִנּוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר. לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינות וכו'" לשדך הבנות דייקא ולא לשדך הבנים ולא קיבלו שהטעם מפני החרוז "חשבונות. בנות. בנגינות." וכמדומני נכב"ב.

בספר חיי דוד להגר"ד מינצר שליט"א יישב קושי אחד בחבירו,
"לשפוך דמו כמים' עד כמה שלא שוחטו בפועל, כמו שרצה אברהם לעשות בו חבורה, יעו"ש.

שפת אמת תענית דף ד ע''א
בגמ' ולא עלתה על לבי זה יצחק ב"א, פי' רש"י דבאמת לא ציוהו ולא אמר אלא כדי לנסותו, אכן רש"י בחומש מביא בשם המדרש דלא א"ל שחטהו אלא העלהו אסקתי' אחתי', ואפשר מדרשים חלוקים הם וכ"מ בפייט דשמ"ע ושחתו להורו לשחטו לשפוך דמו

חכם באשי כתב:ולאחרונה כתב בענין הרב יחיאל גולדהבר, בעלונו הווירטואלי.

viewtopic.php?f=17&t=16276&p=152983#p153066 [באדיבות הרב קולמוס הסופר]