1. השאלה היא מדוע לא מתגייסים (וקוראים לגייס את) אלו שאינם לומדים? האם זה לא מורה שיש נימוק מרכזי של החשש מהחילון ו/או מחשיפה לחברה לא/פחות דתית/חרדית? (הדיון מה יותר מרכזי הוא לא רלוונטי, יש כאן שני נימוקים, שכ"א מהם עומד בפנ"ע).
נושא אלו שאינם לומדים הוא באמת עניין נפרד. , אני התייחסתי לטענה שאין ראוי לפטור את הלומדים מחמת לימודם.
2. נושא מצוה שאפשר לעשותה בידי אחרים הוא אכן תשובה נכונה ואמיתית לטענות שנרב ודומיו, אך זה מחייב להתייחס לצבא כמצוה (לא פחות מהתנדבות לעזר מציון/הצלה או כל ארגון חסד אחר), ולהעריך את המתגייסים, גם אם לומדי התורה לא יצטרכו להתגייס. (וכן יש לזה השלכות למצבים שבהם יהיה צורך ביותר חיילים או חיילים קרביים).
זה לא מחייב, אלו שני עניינים שונים, גם אם נסבור שהגיוס הוא מצווה עניין זה הוא תשובה פשוטה וברורה, כך שהטענה שחייבים להתגייס אינה במקומה. היחס למתגייסים הוא דיון אחר ויסודו נובע מהעניין השני אותו העלית.
אני חושב שאף אחד לא דן היום באמת בשאלה מה יהיה במקרה בו אכן יזדקקו לכולם שכן אינה עומדת היום על הפרק, מעניין מה היה המצב האמיתי בזמן מלחמת השחרור בירושלים למשל, שאפילו לא היה מדובר בגיוס אלא בפעולות מעשיות להגנה, ומה היתה סברת
גדוה"ת אז.
. האם במדינות שבהן אין חוק גיוס - יש אותו אחוז של לומדי תורה (בגילאי 18-35), או שהפטור מהגיוס הוא מניע ללמוד תורה/להישארות בישיבות ובכוללים, ואם המצב הוא כצד השני - זה מראה שאין די בנימוק של לימוד תורה, ויש עוד נימוקים משמעותיים שלא להתגייס.
גם אם המצב כך, זה ממש לא מוכיח את זה, הדבר היחיד שזה מוכיח זה שהדרישה מאדם אחרי שהעניק כעשר שנים מחייו ללימוד התורה, והחליט שעתה הוא נצרך להתפרנס ורוצה לעבור באופן חלקי או הדרגתי גם לעסוק בפרנסתו מלבד הלימוד, ועתה דורשים ממנו שיילך עתה לעוד שלוש שנים נוספות, שבהם לא יוכל לא ללמוד ולא להתפרנס, דרישה זו אינה מתקבלת על הדעת ומחמתה הוא נאלץ להמנע מהתהליך הזה. או לעשות אותו באיזה אופן שהופך אותו לאברך העוסק באיזה תחום (כולל שבו עורכים ספרים תורניים למשל, במקום שיוגדר כאדם העוסק במחקר תורני, ויעסוק בדיוק באותו תחום תורני, אבל בצורה מסודרת מבחינת עבודה ומשכורת)
5. לגבי דברי הרב בלוך על החותן וחתנו זצוק"ל, השאלה עד כמה מקצינים את הדיכוטומיה, אם לא מקצינים - כמדומני שדבריו בהחלט יכול להסתדר עם פשטות מאמרי חז"ל.
איני יודע למה כוונתך בעניין ההקצנה הלא ככל שלא נקצין אין בכלל משמעות לדבריו. לא מדובר על ר' אריה לוין עצמו שמשום מה דמותו עוותה להיות רק אבי האסירים וידיד הלחי, ועסקו הוא עצמו בתורה והכבוד שרחש לעוסקי תורה ולומדיה שהיו עצומים נמחקים.
(אמי שתחיה מספרת כי כשהיתה מלווה את סבתה הרבנית פאלי (אלמנתו של המשגיח בחברון ר' אברהם נוח פאליי) היה ר' אריה עובר מהקצה השני של הרחוב להגיד לה שלום וזה כיוון שהיתה אלמנת ת"ח), ולא רק הרב אלישיב אלא כל חתניו וצאצאיו יוכיחו שחינך לחשיבות לימוד התורה. אבל בדברים כמו שנכתבו (ושוב איני אומר מאומה על האדם שאיני מכירו) ניכר כי הכוונה מאחורי הדברים להעמיד את לימוד התורה בהתמדה, והעזרה לאחרים, כדברים סותרים. ולהתעלם ממעלת לימוד התורה לפרט ובעיקר לכלל וחשיבותו האמיתית וזה סותר את דברי חז"ל במעלת התורה והת"ח.
