ויש לדון בזה מכמה פנים
אולי יש סברא להקל כי בלאו הכי יש שגרירות בתל אביב והנידון הוא רק להחליף, או"ד ירושלים סמוך לפלטרין חמיר טפי,
אולי כיון שזה נקרא מבחינה פוליטית ומדינית כאינטרס של ישראל, יש סברא להקל דאדרבא כעת זה ה"ישוב א"י.
כמו כן יש לדון בכל שגרירות חדשה שמקימים בכל מקום בא"י.
העתקתי קצת מקורות לתועלת המעיינים
רמבם פרק י מעבודה זרה
ד [ג] אין מוכרין להם בתים ושדות, בארץ ישראל; ובסוריה, מוכרין להם בתים, אבל לא שדות. ומשכירין להם בתים בארץ ישראל, ובלבד שלא יעשם שכונה--ואין שכונה, פחותה משלושה. ואין משכירין להם שדות; ובסוריה, משכירין להם שדות. ומפני מה החמירו בשדה: מפני שיש בה שתיים--מפקיעה מן המעשרות, ונותן להם חניה בקרקע.
ה ומותר למכור להם בתים ושדות בחוצה לארץ, מפני שאינה ארצנו. [ד] אף במקום שהתירו להשכיר, לא לבית דירה התירו, מפני שהוא מכניס לתוכה עבודה זרה, ונאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז,כו); אבל משכיר להן בתים, לעשותן אוצר. ואין מוכרין להן פירות ותבואה וכיוצא בהן, במחובר לקרקע; אבל מוכר הוא משיקוץ, או מוכר לו על מנת לקוץ וקוצץ. ומפני מה אין מוכרין להן--משום שנאמר "ולא תחונם" (דברים ז,ב), לא תיתן להן חניה בקרקע: שאם לא יהיה להן קרקע, ישיבתן ישיבת עראי היא.
ט [ו] אין כל הדברים האלו אמורים, אלא בזמן שגלו ישראל לבין האומות, או בזמן שיד הגויים תקיפה. אבל בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם, אסור לנו להניח גוי עובד עבודה זרה בינינו; אפילו יושב ישיבת עראי, או עובר ממקום למקום לסחורה, לא יעבור בארצנו, עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני נוח--שנאמר "לא יישבו בארצך" (שמות כג,לג), אפילו לפי שעה. ואם קיבל עליו שבע מצוות, הרי זה גר תושב. ואין מקבלין גר תושב, אלא בזמן שהיובל נוהג; אבל שלא בזמן היובל, אין מקבלין אלא גר צדק בלבד.
חזון איש, הלכות שביעית, סימן כ"ד:
א) שני לאוין יש בתורה בנתינת מקום לעכו"ם בארץ:
“לא ישבו בארצך פן יחטיאו" (שמות כ"ג ל"ג, והרמב"ם בספר המצוות לא תעשה נ"א, והחינוך מצווה צ"ד).
"לא תחנם” (דברים ז' ב' והרמב"ם בספר המצוות הזכירו שם לעניין חניית קרקע, ולענין מנין חשב איסור ליתן להם חן שם לא תעשה נ')
ודין איסור ישיבה הוא שנתחייבנו לגרשו מארצינו והוא חיוב על כל אחד מישראל וכל שכן מי שמוכר לו בית או שמשכירו שעובר בלא תעשה זו, ודעת הראב"ד פרק י' מהלכות עבודה זרה, הלכה ו' שאין האזהרה אלא על ז' אומות אבל שאר אומות רשות, ודעת הרמב"ם שם דבכל עכו"ם נוהג דין זה.
ודין לא תחנם, ליתן להם חני-ה בקרקע לכולי עלמא נוהג בכל עובד כו"מ כדתנן (עבודה זרה י"ט ב’): "אין מוכרין להם וכו'" ואמרו מה"מ כו' "לא תחנם" - לא תתן להם חני-ה בקרקע כמו שהאריכו התוספות שם (דף כ' עמוד א' דיבור המתחיל "דאמר") ושם (דף כ"א עמוד א' דאית בה תרתי חדה חניית קרקע וכו').
ומבואר בגמרא שם דאין איסור מהתורה אלא מכירה אבל שכירות אינו אלא משום גזירה אטו מכירה, וע"כ איירי בעניין דאין איסור בהנחתנו ישיבתו בארץ, ולדעת הראב"ד יש לפרש בשאר אומות אבל לדעת הרמב"ם דאיסור לא ישבו בכל עובדי עבודה זרה איירי בסוגיה דעבודה זרה דאמר דאין איסור מהתורה לשכור לו בית ושדה, בזמן שאין יד ישראל תקיפה לגרש עובדי עבודה זרה מארצינו, וכיוון שע"כ הוא יושב מותר לשכור לו בית ושדה. וכבר פירש כן בהדיא הרמב"ם (פרק י' מהלכות עבודה זרה הלכה ו') "אין כל הדברים האלה אמורים אלא בזמן שגלו וכו'... אבל בזמן שיד ישראל וכו'... והנה למדנו לפי זה דאין איסור ליתן להם חניה בקרקע תלוי-ה בקדושת הארץ דהא בקדושת הארץ איכא פלוגתא בשעה שגלו ובאיסור חניה בקרקע ליכא פלוגתא שהרי עיקרה נאסרה בזמן שאין יד ישראל תקיפה.
ב) וגר תושב קיי"ל כרבנן (עבודה זרה דף ס"ד עמוד ב') כל שקבל עליו שבע מצוות והיינו קבלה בפני בית דין של שלושה כדקתני שם בדברי הרמב"ם. ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג כדאמר (ערכין דף כ”ט עמוד א') וכמו שפסק הרמב"ם (פרק י"ד מהלכות איסורי ביאה ופרק י' מהלכות עבודה זרה) וכתב הראב"ד (בהלכות איסורי ביאה שם) הטעם מפני שקבלת גר תושב מצוה וכדאמר (גיטין דף מ"ה עמוד א') למאן דדריש בזה "לא תסגיר עבד וגו'" ואפילו למאן דדריש למלתא אחריתא מודה שהוא מצוה ואפשר שכל העניים שבאומות יעלו לארץ ויקבלו עליהן גירות התושב ונתחייב להחיותן וכדאמר (בבא מציעא דף ע"א עמוד א') ולפיכך בזמן שהיובל נוהג וכל ישראל על אדמתן והן שולטין בעולם אפשר להם לעמוד בדבר אבל בזמן שאין כל יושביה עליה ואין שליטת ישראל שלימה אי אפשר להם לקבל גרים תושבים ולפרנסם ובלשון הראב"ד שם נראה דיש טעות סופרים וצ"ל "דבזמן היובל שולטין והיה יכול להתפרנס שלא בטורח ציבור וכו'".
ג) ודעת הרמב"ם דכיוון שאין אנו מקבלין אותו לא הותר ישיבתו בארץ אף על גב שהוא זהיר בשבע מצוות דבלא קבלה אין אנו בטוחים בזהירותם ואין אנו בקיאין בהם, אבל דעת הראב"ד דכל שהוא נזהר בשבע מצוות וראוי לקבלו, אלא שמפני הקושי נפטרנו מקבלתו ומחיוב להחיותו שלא ינהרו כולם לארץ, מכל מקום אין איסור בישיבתו שאין כאן חשש פן יחטיאו וגו'. ומסתבר שגם לעניין חניה בקרקע וליתן להם מתנת חינם נמי במחלוקת שנוי' דלדעת הרמב"ם כל שאין לו קבלה מחמרינן עמו כשאר נכרי ולדעת הראב"ד מיקלינן עימו, ואף לדעת הראב"ד דווקא שהוא שלם באמונת ישראל שישראל נתחייב בתרי"ג מצוות ובן נח בשבע. אבל אם יש לו דעות כוזבות והוא משועבד לדעותיו אף שאין בהן עבודה זרה ממש וגם הוא שומר שבע מצוות מצד היושר שאינו ראוי לקבלו לגר תושב הרי הוא באיסור לא תחנם ובאיסור ישיבה וקרינן בהו פן יחטיאו בכפירותם ואף על גב דלעניין יין בעובד עבודה זרה תלוי וכמו שכתב הרמב"ם (פרק י"ג מהלכות מאכלות אסורות הלכה י"א, והט"ז יורה דעה סימן קכ"ד סימן קטן ד') הכא לעניין לא תחנם אין חילוק.
ד) ואף על גב דלעניין לא תתן להם חן, כל שעושה לריוח ישראל מותר וכמו שכתב הר"ן פרק השולח לעניין לשחרר עבדו וכמו שכתב בספר החינוך מצווה תכ"ו הכא לעניין חניה בקרקע אין חילוק דנתינת חן אינו אלא ברגש החנינה אבל לא בדורש טובת עצמו אבל חניה בקרקע המציאות של עובד עבודה זרה על אדמת ישראל בקנין שנאוי לפני המקום וכל שקנה הקרקע והיא שלו הרי עובד עבודה זרה חונה על קרקע הארץ, וגם לא ניתנה תורה לשיעורין ובכל נכרי שמכר לו עבר בלאו אף שלפי ראות עינינו אינו מתאחז בה.