עוסק כתב:שמש כתב:עוסק כתב:מדוע יש בעיה לבדוק המשקל והמניין. ובכלל, למי זה דחוף להכריע באותן מחלוקות מסוימות בין גדולי החכמים.
הרי בסוף עיקרי הדת מוסכמים על הכל. מדוד המלך עד הרמב"ם והחפץ חיים.
מה הבעיה להנחיל אותם לעצמינו וצאצאינו.
ראשית לא כל עקרי הדת מוסכמים על הכל, אנקוט דוגמה קיצונית ולא אקטואלית - כיום מוסכם (כך אני מקווה) כשיטת הרמב"ם שלקב"ה אין גוף ואף לא דמות הגוף וכו' ואילו בזמנו היו ע"כ מחלוקות בין גדולי הראשונים ויש אומרים שאף שרפו את ספריו (בצרפת) גם בשל דבר זה. זו מחלוקת שהוכרעה, אך ישנן לא מעט שאלות שיכולות להיחשב כ'עיקרי הדת' ויש בהן מחלוקות (השגחה פרטית למשל, אם כהצעתך להיצמד לדעת הרמב"ם...) ומי יכניס ראשו להכריע בדברים אלו לומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה?
היכן מצאת מחלוקת בין "גדולי הראשונים" בעניין ההגשמה?
זה שהיו כאלו שהשתבשו, כלשון הראב"ד עליהם, לא אומר שיש כאן "מחלוקת".
וכדברי הרמב"ם במשנה תורה הדבר "מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב"ה גוף וגוייה".
אף אחד לא חייב להכניס ראשו להכריע במקומות מסופקים,
אבל אם נכנע תחת עומס רוב המחלוקות והפלפולים - נישאר בלי כלום.
וברור שחייבים לקחת בכל מקום את ה"עד כאן לא פליגי" בין מאורי הדת וגדולי הראשונים - ולהציבה נר לרגלינו.
למשל 'עולם הבא', גם אם ישברו מאה קולמוסין מה זה בדיוק עולם הבא, אף אחד מעולם לא פקפק בכך בקיומו של העוה"ב, ושהוא התכלית, ושהעוה"ז הוא היכי תמצי לעוה"ב וכפרוזדור לעוה"ב וכו', ושהצדיקים הם בני עוה"ב ואלו שאין להם חלק לעוה"ב וכו'.
אמונות אלו למשל הם "השקפה נכונה" בלי פקפוק. ממרע"ה עד החפץ חיים.
הבחירה בידינו אם להתמקד ולעסוק במחלוקות, כאילו יושג תועלת על ידי זה,
או לזכור שהמשותף והמוסכם הברור הוא גדול מאוד, ואפשר להאמין בו בלי פקפוק.
עוסק כתב:האם ידעת שחביריו של הראב"ד כעסו עליו על המילים האלו, ולכן הוא חזר ומחק ותיקן זאת?
חלמישצור כתב:אפשר לקרוא את הראב"ד, "וכמה גדולים וטובים ממנוּ הלכו בזו המחשבה", לא 'ממנו' - גדולים מהרמב"ם, אלא 'ממנוּ' - מאתנו, כמה גדולים מתוך כלל חכמי התורה).
ספרן כתב:זכרונות ממו%27%27ר הגאון רבי משה שפירא זצ%27%27ל טבת תשעח.pdf
ברקים רב כתב:ספרן כתב:זכרונות ממו%27%27ר הגאון רבי משה שפירא זצ%27%27ל טבת תשעח.pdf
מקור?
אלו דברי הבל. על שיטת הרמב"ם חלקו בדברים מסויימים גם בזמנו וגם אחריו ואילו על המהר"ל לא שמענו ולא ראינו מי שחלק. העובדה שלא עסקו בספריו נובעת (לענ"ד) משתי סיבות: א' התפשטות הקבלה הגלויה דחקה את רגלי כל המפרשים ע"פ קבלה שהסתירו את דבריהם. ב' ספרי המהר"ל פשוט לא נדפסו מאז הדפוס הראשון שהיה בחייו ועד לפני כמאה שנה. אבל תהיה הסיבה אשר תהיה הכל תלוי במזל ואפי' ספר תורה שבהיכל וכל זמן שאין דברים מפורשים או רמזים א"א להביא ראיה רק מכך שדברי תורתו לא היו נפוצים.ההוא גברא כתב:ר' משה שפירא עשה עצמו כאינו יודע שספרי המהר"ל לא התקבלו בעם ישראל חוץ מגור אריה בתור פירוש על רש"י ולא בתור ספר השקפה. לא כל כמיניה של חכם יחיד, שבקושי נמלט בעצמו מהתנגדותו של האבי עזרי, לקחת שיטה של יחיד שמצאה חן בעיניו ולכפות אותה על כל עם ישראל ולקרוא לכל מי שאינו חושב כמוהו כופר.
אביגדור כתב:אלו דברי הבל. על שיטת הרמב"ם חלקו בדברים מסויימים גם בזמנו וגם אחריו ואילו על המהר"ל לא שמענו ולא ראינו מי שחלק. העובדה שלא עסקו בספריו נובעת (לענ"ד) משתי סיבות:ההוא גברא כתב:ר' משה שפירא עשה עצמו כאינו יודע שספרי המהר"ל לא התקבלו בעם ישראל חוץ מגור אריה בתור פירוש על רש"י ולא בתור ספר השקפה. לא כל כמיניה של חכם יחיד, שבקושי נמלט בעצמו מהתנגדותו של האבי עזרי, לקחת שיטה של יחיד שמצאה חן בעיניו ולכפות אותה על כל עם ישראל ולקרוא לכל מי שאינו חושב כמוהו כופר.
א' התפשטות הקבלה הגלויה דחקה את רגלי כל המפרשים ע"פ קבלה שהסתירו את דבריהם. ב' ספרי המהר"ל פשוט לא נדפסו מאז הדפוס הראשון שהיה בחייו ועד לפני כמאה שנה. אבל תהיה הסיבה אשר תהיה הכל תלוי במזל ואפי' ספר תורה שבהיכל וכל זמן שאין דברים מפורשים או רמזים א"א להביא ראיה רק מכך שדברי תורתו לא היו נפוצים.
ובעניין התנגדותו של הגרא"מ שך אין באזכור שלה אלא נסיון לעורר מדנים, וחבל.
הלא לפניך פורום אוצר החכמה ובו דיונים ארוכים ומתארכים בנושא אגדות הש"ס ובאמת אין צורך לכפול את הדברים שוב ושוב ושוב בפני כל ניק שמעורר את העניין מחדש. ימחל כבודו לעיין בהאשכולות הקיימים בנושא ואם יש לו דבר להגיב בעניין יגיבנו שם.ההוא גברא כתב:עתה ענני, איך אפרש את הגמרא שם בבכורות על ימי עיבורן של בהמות וחיות, שכמעט כולה מתאימה למציאות אבל פרטים בודדים לא.
אולי כן ואולי לא. אבל בכל מקרה חוסר העיסוק אינו כהתנגדות בשום אופן.ההוא גברא כתב:הפכתם את הסדר: הסיבה שספרי המהר"ל לא נדפסו במשך מאות שנים היא בגלל שלא למדו אותם ולכן לא היה להם ביקוש. אילו היה להם ביקוש היו מדפיסים אותם.
ספרן כתב:זכרונות ממו"ר הגאון רבי משה שפירא זצ"ל:
פתח את דבריו בדברי חז"ל על הפסוק בקהלת ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת
בשר, שכל המכניס לביתו יתר על כ"ד ספרים (כ"ד כתבי הקודש) מהומה הוא מכניס לתוך ביתו.
ואמר:
"אין טעות, אין שטות, אין סברא עקומה, אין דעה כוזבת שא"א למצוא מישהו שפעם חשב עליה. עם ישראל הוא עם בריא, במשך הדורות יצאו חיבורים רבים, עם ישראל קלט מה שקלט ופלט מה שפלט, ברר את הפסולת. מגיעים אנשים ומנסים להפוך את הנפה על פיה... על כל דבר אפשר למצוא כך ואפשר למצוא הפוך, דברים שהם קרובים לסְפַר או מעבר לספר, גם בדעות, לפעמים דברים שאסור לאמרם".
הוא אמר:
"א"א לגדול ככה, כזה שיבוש וערבוביה של דעות, שום דבר כבר לא מוסכם שום דבר לא מוחלט. גם כשיש שני צדדים כל צד צריך להיות ברור. [הוסיף בהלצה, גם עכשיו תגידו לי אמנם הרב אומר ככה, דעה מסוימת, אבל בדקנו וראינו שאכן יש אומרים ככה אבל יש שאומרים דעה אחרת...]. אני לא מדבר בשם דעה מסוימת, אני מדבר בשם המסורת. כך למדו אבותיכם כך למדו זקניכם, כך למדו כלל ישראל. כל מי שגדל עד היום ככה גדל".
הוא החזיק שיש "איתמר הלכתא" בדברים של דעות. כל מיני דברים שהיו שנויים במחלוקת לפני הרבה שנים, היום לעשות מזה מחלוקת זה אפיקורסות, היחוס של ספר הזוהר למשל, הוא אמר שברור שמי שמפקפק בזה היום הוא אפיקורס, [ובכלל ''מכחיש מגידיה'' שכ' הרמב"ם], איתמר הלכתא בדבר הזה.
לא כל דבר שמוצאים בנבכי ספר שכתב פעם משהו נהיה מזה מחלוקת. הדברים התבררו והתקבלו בבתי המדרשות של כלל ישראל ו"איתמר הלכתא".
...ועתה בדור הזה, הפחות והסכל מכל חכמה, יעמוד אחד וישלח לשונו בקדושים, אשר היו לפנינו יותר מאלף שנה, ויאמר ראה דרכי וחכם. ובקצת מקומות הביא עזרו וסעדו מספרים כשדיים ומסופרי האומות, ויתן דברי חכמים הקדושים הנאמנים כאילו היו דברי פלסתר ודברי רוח. ויותר מזה, כי נתנו דבריו בדפוס לפרסם דברים כאלו, אשר הם ראוים להשרף, כמו ספרי מינים וספרי קוסמים, והם יותר גרועים מהם, ונתנו בדפוס כאילו היו מספרי קודש.
וכל אדם חכם ונבון החרד לדבר השם יתברך, יקרע לבבו על כל מלה ומלה בדבריו החטאים. ומובטח אני בשארית ישראל הנאמנים עם ה' ועם תורתו, כי לא ישאירו לספר הזה שם ושארית בישראל, רק ידונו אותו כמשפטו. כי המבזה את החכמים אמרו בפרק חלק (צט:) שהוא בכלל האומר אין תורה מן השמים, או בכלל אפיקורס.
ההוא גברא כתב:מה תעשה בדברי המהר"ל במקום אחר שמפורש שאילו היה בעל מאור עינים מוחק דבר כתוב בתלמוד היה בסדר
ההוא גברא כתב:יישר כוחך שהבאת את דברי המהר"ל שהבעיה בספר מאור עינים היא משום מבזה ת"ח ולא משום כפירה בתורה שבעל פה. אבל אם כאן אפשר לומר שהתכוון איכשהוא משום כפירה, מה תעשה בדברי המהר"ל במקום אחר שמפורש שאילו היה בעל מאור עינים מוחק דבר כתוב בתלמוד היה בסדר והבעיה היא בניסוח שאינו מכבד?
ספר באר הגולה באר השישי פרק יד
והנה האיש אשר זכרנו חפש בספרי הגוים והאומות, ובשביל כך בא לחלוק על דבריהם, וכתב בפרק י"ב סתירה נראה בדבריהם, ברצותם להגיד לנו מי הכרית את היהודים באלכסנדריא. וסוף פיהו דברי הוללות, כתב וזה לשונו; בשגם נרצה להודות שקצת דברים באו לאזני חכמים באזני שבוש, וככה ספרו לנו, אין נגרע מכבודם [דבר], עד כאן לשונו. וכל דבריו מהא דאיתא במסכת סוכה בפרק החליל (נא ב), דאמר שם; מי שלא ראה בכבוד של אלכסנדריא, לא ראה בכבוד ישראל וכו', וכולם קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן. ובירושלמי (סוכה פ"ה ה"א) איתא הך מעשה בפירוש, וקאמר שם ארכינוס הרגם. וכן במדרש איכה רבתי ושאר מדרשים, ובשביל כך כתב כו'. הרי הוא מגרה יצר הרע בעצמו, כי מה לו להוציא מלבו דברים לרז"ל איזה דברים בשבוש, ובודאי השבוש הוא אתו. ואם נכסף נפשו לקושיתו, שקשה לו הגרסא הא דגרסינן (סוכה נא ב) 'אלכסנדרוס מוקדן', הלא רז"ל בעלי תוספות, ושאר מפרשים, כאשר נראה סתירה בגירסא, היו אומרים ד'הכי גרסינן'. כי דבר זה ברור כי מה שהאחד גורס יבא לו שבוש בגרסתו, ולפיכך היו מוחקין הגרסא, ומכל שכן בחלוף שם, אחר שהוא רגיל הרבה מאוד. וכך היה לו לומר, ולא להיות כסיל מוציא דבה (עפ"י משלי י, יח), כמו שעשה בכל דבריו. שאין ספק כי על דברי פלסתר שלו כל מאורות השמים נלקו, כי הוא רוצה להחשיך בשבושיו כל מאורות שנתן השם יתברך בעולם. וכבר אמרנו כי על דבריו אין לתת לב, שלא נמצא בכל דבריו רק רבוי דברים, כמו כל אדם מרבה דברים. ולא תמצא שום פירוש אשר ראוי לחכם בר שכל ודעת, כי אם סכלות ורבוי דברים. אשר כבר אמרנו כי זהו דרך הכסילים, שהאחד שואל יותר ממה שישיבו אלף חכמים. ולהביא ספרי האומות, וכיוצא בזה. רק על היום שיצאו שבושיו לאור יחשיך היום ההוא, לא תופיע עליו נהורא, יום שיצאו דבריו בדפוס. אבל בודאי חוץ מזה שהיה יכול לומר ד'כך וכך גרסינן', הוא מקשה עצמו לדעת, ומגרה יצר הרע בעצמו, וכך רובי תורתו זר נחשבו, כי רוב בניינו על סופרי אומות, ולהם יתן יד ושם.
ההוא גברא כתב:גם כאן הוא קורא לו רק מבזה תלמידי חכמים. אם מי שאינו מאמין בדבר אחד שכתוב בתלמוד זו כפירה, איך מותר למחוק בבבלי?
פרי יהושע כתב:השם מטעה, בימינו לא קורים לזה "השקפה", אלא או יסודות האמונה או "מחשבת ישראל", בימי הביניים. "השקפה" קורים להתנגדות לציונות וכו'.
אריק כתב:בדיון כאן הייתה הנחה שההגשמה נדחתה על ידי כל גדולי ישראל.
הריא"ז בקונטרס הראיות פרק חלק, כתב שהתורה כלל אינה מתעניינת בדעות והשאלה של הגשמה היא כמעט לא משמעותית.
אריק כתב:בדיון כאן הייתה הנחה שההגשמה נדחתה על ידי כל גדולי ישראל.
הגיונות כתב:חרוט אצלי שראיתי מאמר מהר' נחום גרינוואלד, בו ליקט מגדולי ישראל באשכנז שהאמינו בהגשמה, וכמדומני שיש וכתבו שמי שלא מאמין - הרי הוא מין!
אני מסופק האם קראתי את המאמר בעצכ"ח או שפורסם בקובץ 'הערות וביאורים' החב"די. אבדוק, ואעלה לכאן, לכשאמצא
מקדש מלך כתב:אני חושב שאין הכוונה להגשמה כפשוטה.
ראה תורה תמימה במילואים לפרשת יתרו שהביא קטעים מספר 'כתב תמים' לר"מ תקו (מגדולי הראשונים), והוא נקרא מגדולי שיטה זו, ובאמת עיקר התנגדותו לפום ריהטא היא להגדרות הפילוסופיות שנתנו לקב"ה, והוא סובר שאין שום ברייה יודעת מהו, ולכן לא נוכל לומר עליו דבר שלא יתכן בו (וזה הגשמה לפי ההבנה הפילוסופית).
ולכאורה לפי תורת הקבלה יתברר שלכל השיטות יש מקום, ואכהמ"ל.
ולא ימנע שכמו בכל מחלוקת חריפה, הלוחמים תלו בזה בזה מה שאיש משני הצדדים לא חשב, ולא רחוק שדבר דומה קרה גם במחלוקת הגר"א והחסידים.
הרמב"ם והראב"ד
הרמב"ם פוסק כידוע בהל' תשובה שכל האומר הקב"ה יש לו דמות הגוף, הוא מין. דעה זו הינה השקפות יסוד של כל היהדות לפי הרמב"ם שראה את יסוד היהדות כולה מיוסד על עמוד ההפשטה, ועל יסוד זה בנה את ספרו מורה הנבוכים. באמת יסוד ההפשטה לגבי הא-ל, התחיל להתברר בכתבי הרס"ג, וכך מאז התקבל אצל הגאונים שלאחריו (ראה אור זרוע הלכות ק"ש עמ' יא מדברי רבינו חננאל בשם הגאונים על אגדות חזל), וכך הוא מופיע בתוך בספר היצירה של הנשיא רבי יהודה ברצלוני בעל העתים, ובספר חובת הלבבות לרבינו בחיי (שעל כך מוקדש שער היחוד), ואח"כ הרמב"ם שהפכו ליסוד שכל מי שאינו מאמין בו הוא כופר.
אולם כבר ידועה השגתו הנודעת והנועזת של הראב"ד: ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו לפי מה שראו במקראות ויותר שראו בדברי אגדות המשבשות את הדעות". והנה בדברי הראב"ד ברור שהוא חושב שהוא שיבוש אך לא מינות.
האחרונים שנתקלו בראב"ד (שאצלם היה דבר הפשוט שאין אפילו רעיון אפשרי לסבור אחרת והכל בעקבות השפעת הרמב"ם) התפלאו, כיצד מכנה הראב"ד לאלו שנכשלו במה שכיום מקובל ורווח שהוא מינות "גדולי טובים ממנו"? אפשר אולי לומר על עמי הארצים ונשים שסברו כך אך על אישים גדולים וחשובים שעוד גדולים מהרמב"ם? ה'אור שמח' הציע לגרוס במקום ממנו "מעמינו". ואילו בעל 'עבודת המלך' (להגאון ר' מנחם קרקובסקי, דודו של הרי"ד סולובייציק מבוסטון) כותב על האור שמח ואין צורך לזה כי הכוונה ממנו כמו איש ממנו וכמו עצמת ממנו.
יש הסבורים שהטעם שהראב"ד אינו סובר שהם מינים כי הם טעו כך בעקבות לימוד לא נכון של הכתובים, אך מי שטועה כך בלי מקראות, אכן מין הוא. (והרי זה כמו בהלכה, טעה בדבר מצוה). אולם באופן עקרוני גם הראב"ד סבר שטעו.
[ואכן מדברי הראב"ד בספרו בעלי הנפש שער הקדושה ברור שהוא נוקט בשיטת הפשטה והדבר ברור ופשוט]
באמת כבר מצינו עוד הגנה יותר אמיצה על חכמים שסברו כך אצל חכם פרובנסי נוסף:
בקטע מדהים מרבי מאיר בן שמעון בעל המעילי, מגדולי פרובנס (ובכלל הפרובנסיים רובם ככולם היו חסידים מושבעים של הרמב"ם וגישתו בהשקפה, בנוגע הפשטה וכישוף וכן בעל המעילי בתוכם) בספרו 'משיב נפש' הבא לגונן על הרמב"ם מפני מבקריו והוא עדין בכת"י (ומצוטט בספרו של הלברטל 'בין תורה לחכמה' עמ' 125) הוא אומר:
"וכבוד הראב"ד מונח במקומו כי חס ושלו' הר"ם ז"ל לא כיון בזה שקרא מי שלא השיג בכל שכלו לומר שאינו גוף או שאינו מוגבל כי רוב בני המונינו אנשים ונשי' ונערים הולכים על דרך סברא זאת מכח פתיותם ומעוט שכלם גם שחושבים שיש לו גבול שישוב בשמים לבד, אך אומרים שמלכותו וממשלתו על הארץ ונסמכים בזה על פשט לשון המתרגם בארו 'כי ה' הוא אלקים בשמי' ממעל ועל הארץ מתחת' תרגם דשכנתיה בשמיא לעילא ושליט בארעא מלרע, וסומכים ג"כ על הרבה דברי דברי קצת חז"ל ופשוטיהם כאמר' ז"ל לאחד שהיה מאריך יותר מדי באחד כיון דאמליכתיה למעלה למטה ובד' רוחות תו לא צריכת [...] מכל מקום אין ראוי לומר על אחד מהם שיקרא מין וכופר כי כלם חכמים גדולים ואנשים חסידים וטובים ומלומדים בנסים לרוב זכיותם כמו שבא בסיפורי עניינם בהרבה מקומות גם מקראות התורה והנביאים אינם מטעים בני העולם להיותם מינין ולא נפסדים באמונתם [...] אך הרב ז"ל כיוון במי גוזר מכח שכלו ובהכרעת דעתו שכך הוא באמת ובא לחלוק על חכמי התורה המבינים [...] ועל החולק ההוא אמר ז"ל מה שאמר לא על אחדים בני ההמון והנשים הטובות יראות החטא כי הן רצויות לש' יתב' ואעפ"י שאין מכירות ומשכילות בדברים עמוקים רק שהולכות בתם לבם ונמכות החסידי בדרך זה"
הקטע הוא מדהים! מיימוניסט מובהק אך מתון, סבור שגם מי שחושב בהגשמה ניתן להיות צדיק וגדול ועושה מופתים כמו חסידים מסויימים, ובכך דומה לדברי תוס' הרי"ד (שנצטט להלן)! ומאידך, מנסה לבאר שרק על מבין רק דיבר הרמב"ם מה שדיבר שהוא מין ואין לו חלק לעולם הבא. במובן מסויים כבר יש כך בעיקרים, אך שם אינו עושה מהמגשימים צדיקים אלא מוטעים ואין עליהם חטא, ולא כשיטת הרמב"ם שנעבך אפיקורס גם אפיקורס!
מקורות באשכנז וצרפת שהיו מגשימים
אך מי הם הצדיקים הקדושים שסברו כך?
כעת בעידן פירסום כתב יד של ראשונים, מתברר שהראב"ד אכן התכוון לגדולים וטובים ממנו, "כפשוטו" ואינו משל ומליצה.
גדולי אשכנז וצרפת, אכן סברו שיש להבין המקראות אלו כפשוטם ולא בצורה אליגורית!
במחזור וויטרי (שדפס רק במאה שנים האחרונות) לתלמידי רש"י (רבי יעקב) בפירוש המשנה אבות עמ' 514 "חיבה יתירה נודעת לו כלומר חיבה יתירה חיבבו שנבראו בצלם אלקים עצמו שנאמר כי בצלם אלקים. בצלם אלקים עצמו עשאו המקום ואית דלא גרסא הא דכיון דאין לצור דמיון ולא תמונה, מי שאומר בזה חיישינן שמא מין הוא!
כלומר מי שסבור שאין להקב"ה תמונה - מין הוא!
כדבריו כתוב בספר המדהים 'כתב תמים' לאחד מגדולי ראשוני אשכנז (מובא הרבה ב'אור זרוע' לרבינו יצחק מווינא) רבי משה ב"ר חסדאי תקו. הספר שנדפס בפעם הראשונה לפני כמאה ועשרים שנה ב'אוצר נחמד' וינה תר"ך (ולאחרונה צילמו את הכת"י בהוצאת מרכז דינור ירושלים תשמ"ד בדמות קונטרס עם מבוא, שיש בידי) הינו שריד של פולמוס ודעה שנשכח כליל מנוף היהדות. הספר בעצם הוא ספר חריף ופולמוסי נגד הרס"ג הרמב"ם האבן עזרא וחסידי אשכנז, וטוען שכל השיטה לפרש מקראות על הא-ל שלא כפשוטו הוא נטע זר ביהדות והוא מינות.
אין כאן המקום לצטט, שכן כל הספר כולו מבאר בסגנון חריף שכל מי שסבור שהקב"ה אין לו גוף הוא נוגד התורה והושפע מדעות הפילוספים!
וכעת כבר התגלה מכת"י גם דעת רבינו ישעי' מטרוני האחרון בקונטרס הראיות על סנהדרין ודבריו כבר מתונים כדעת הראב"ד, אך בכל זאת מודה שגם מן התנאים והאמוראים סברו כך.
ואצטט דבריו המאלפים של רבינו ישעי' האחרון: ודבריו [של הרמב"ם] הם חוץ משטת התלמוד ואמנם כי כן הדעת הדעת מכרעת וכן פשוטן של מקראות שהקדוש ברוך הוא אינו גוף ובעל תמונה כמו שנאמר ואל מיד תדמיון א-ל ומה דמות תערכו לו וכל הדמיונות שראו הנביאים אינן אלא כדרך הנבואה כמו שנאמר וביד הנביאים אדמה....אבל מי שיטעה בכך ולא ירד לעמקו של דבר ומבין המקראות כפשוטן וסבור שהקדוש ברוך הוא בעל תמונה לא נקרא מין שאם כך הדבר איך לא פירסמה תורה על דבר זה ולא גלו חכמי התלמוד להודיע דבר זה בגלוי ולהזהר נשים ועמי הארץ על כך שלא יהוא מינים ויאבדו עולמם. הלא כמה אסורים קלים כגון מוקצה וכיוצא בו חברו חכמים כמה הלכות והרבו כמה דקדוקין להעמיד כל דבר על מכונו ועל דבר זה שכל האמונה תלויה בו ויש בו כרת בעולם הזה ובעולם הבא, איך לא הורו חכמים על דבר זה בגלוי?
אלא ודאי לא הקפידו לכך אלא יאמין אדם היחוד כפי שכלו ואפילו הנשים כפי מיעוט שכלן... ומה שכתוב ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה לא בא הכתוב להזהיר אלא שלא לעשות תמונה כמו שכתוב בסוף הפסוק פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל אבל אם יחשוב אדם שהקב"ה בעל תמונה לא הקפידה תורה בכך וכמה היו מחכמי התלמוד הקדושים שמהם תצא תורה לישראל שלא נתנו לבם להתבונן בענין האלהות, אלא הבינו המקראות כפשוטם ולפי תןמם חשבו כי הקדוש ברוך הוא בעל גוף ותמונה. וחלילה שנקר' מינים לאשר נאמר עליהם אשר בארץ המה".
הרי שאין בחז"ל מקור שדיעה זו מינות היא!!!!
ביטול המגשימים
כיצד נכחד מאשכנז דעה שלטת זו עד שאין ממנו זכר?
כאשר הגיעו חסידי אשכנז של ר' יהודה החסיד אימצו לעצמם שיטת הרס"ג כחלק מקבלתם. ולא עוד אלא כ"חסידים" אמיתים הפעילו מנגנון שלם לבער את ספרי המינות מן העולם. דהיינו כל הספרים שבהם מופיע הגשמה על אלקות.
וכך מצאנו בכת"י (מצוטט במבוא לספר ערוגת הבושם ח"ד) מאחד מחסידי אשכנז שמתאר השמדת "כתבי המינים "וברוך המקום שהגיענו עד פה אומ' אני אב"א שלו"ם לא לחינם באתי הנה אלא כדי לישב ייחוד אלוקינו י"ש לעד לנצח וכן בזוש"ט (SOESTׂ ביערתי ספרי המינים באש ויודע ברור כל הקורא חי העולמים טעות גדול וקרוב הוא לענין גידוף וחירוף שפתרונו של חי לשון רבים...אבל הש"י ית' הכל אחד קול ודבור הוא אינו אלא אחד לכך אומר חי ה'".
לאור דברים אלו לא יפלא, שדעה זו דעכה כליל וירדה מבימת ההיסטוריה, כשם שמנהגי ארץ ישראל ירדו לתהום הנשי' בעקבות מנהגי בבל. ורק שרדה במרתפי הגנזים של כמה כתבי יד.
מעניין שמצינו במקובלים מפורסמים שהיו מתנגדי הרמב"ם שכותבים שאין ההפשטה עיקר היהדות. ועיקר היהדות הוא לעבוד את הקב"ה.
בעל 'עבודת הקודש' שספרו הינו התקפה חריפה נגד המחשבה הרמבמית כותב (חלק התכלית פרק לא):
"ולא יחוש אונקלוס ע"ה למה שלא חששה התורה וירחיק מה שלא הרחיקה, כי מי יחוש ומי ירחיק חוץ ממנה, כי עץ חיים היא ולקח טוב דרכיה דרכי נועם ועל נתיבותיה שלום, ושלמות הגוף והנפש ותרים המכשולת מדרך עמה ואיך תביא בנתיבותיה השלמים מקום טעות חלילה שהרי לא חששה ואמר נעשה אדם בתלמינו כדמותינו כי מה היתה הבריאה חסרה אם אמרה נעשה אדם בצלם ודמות או ויאמר אלקים לעליונים ולתחתונים נעשה אדם כצלמכם כדמותכם ולמה לא הוקשה לאדון הנביאים ע"ה אמרו יתברך בלצינו כדמותינו, כמו שהוקשה לו ע"ה אמרו נעשה...הוקשה לו ע"ה על נתינת פתחון פה לאפיקרוס לטעות ולומר שתי רשיות יש, ולמה לא הוקשה לו ע"ה הכתוב המורה על ההגשמה? וגם הוא יתברך למה לא יחוש לכל זה, אבל סבל הוא יתברך נזק טעות האפיקורס וכתב לשון לשון שילמדו הבריות ממנו תורה ללכת בדרכיו ולהידמות אליו".
כלומר, שאם אמנם יש לנו לקבל ההפשטה ביחס להקב"ה, אך אין זה עיקר ביהדות.
מקדש מלך כתב:עברתי מלמעלה, אין לי כעת זמן. לפום ריהטא - כלום שבכלום. אין כאן שום דעה שמסכימה עם ההגשמה (אלא רק האם נחשב מין או לא , שזה יש הרבה, והוא עוד חיסר מקורות, כגון החסיד יעב"ץ והחובת הלבבות שהבאתי לעיל), חוץ מהכתב תמים, שמי שקורא את דבריו במקורם, רואה שרוח אחרת היתה עימו. ויש הרבה להאריך בהבנת דברי חכם דגול זה, ולכאורה גם הוא לא אחז מהגשמה כפשוטה.
וניתן לעיין במילואים לתורה שלמה פרשת יתרו, שציינתי לעיל.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 394 אורחים