עובדיה חן כתב:יש לחקור עד כמה חובת הכרת הטוב והאם יש הגדרה בהכרה ובחזרת הטוב או שאין גבול דהיינו עם אדם עשה לך איזה טובה קטנה ,כל ימיך אתה חייב להכיר לו טובה, או כפי המידה שהוא נתן לך ככה החובה להחזיר
ד"א בפרשת שמות לגבי משה נאמר שהוא לא היכה את המים כי היה לו הכרת הטוב ,וכמו שמסבירים גדולי המוסר שזה תכונה בנפש ושייך גם לדומם,אך שמעתי להקשות צ שהרי משה נשאר בחיים בגלל תבת הגומא של אמו והמים אדרבה זה היה איום לחייו והיכן ההכרת הטוב למים וצ"ע
קשה לומר שיש הגדרה מדוייקת עד כמה הדין של הכרת הטוב.
הרי הענין והמטרה של הכרת הטוב הוא, לתת לשני, שעשה לי טובה אישית, הרגשה שאכן נעזרתי ממנו, בין בדבר גדול ובין בדבר קטן, אף שאולי בלעדיו יכלתי להסתדר [ראה מש"כ בספר הק' אהבת שלום פר' קדושים]
ותו, כל הרעיון של הכרת הטוב בתמצות המילים הוא, אני מעריך ומכיר שעשית לי מעשה טוב ואשמח בעתיד לקבל עוד פעם כזאת טובה ממך,
ולכן, כל זמן שאדם יש לו עדיין את ההרגשת הטובה [ואף את התוצאות שנוצרו ע"י כך], למה שיפסיק להודות בו בזמן שהוא עדיין נהנה מזה...
וראה עוד מש"כ המלבי"ם עה"פ בירמי' זכרתי לך חסד נעורייך, שמסביר שם במתיקות נפלאה שהקב"ה יש לו הכרת הטוב ליהודים שהלכו אחריו במדבר בארץ לא זרועה = ענינא דיומא.