מועצגה"ת: הכחשת המקור היהודי וחתירה תחת יסוד קיומנו
עמדתה ההשקפתית של היהדות החרדית, אינה שונה במהות מהשקפתו של הרבי הקדוש רבי יואל מסאטמר זצ"ל. אנו שונים בדרכי הלוחמה, אך לא בהסתכלות הרעיונית, לפיה המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים. הם נלחמים במרידה הזאת מחוץ למגרש הפוליטי (ולדעתנו, ללא הצלחה יתירה) ואילו אנו, כפי שהורונו רבותינו בעבר ובהווה, נלחמים דרך "ויגזול את החנית מיד המצרי", מתוך מסדרונות הכנסת ודרך ההצבעה בבחירות
כותב הרב א"ש: היה לי מזמן ויכוח עם ת"ח אחד שטוען שאנחנו רגועים יותר עכשיו בגלל שיש צבא. ואמרתי לו שלא יכול להיות שצבא שכולו מרידה במלכות וכל העבירות וכו', יציל משהו. הצבא הוא הסכנה האמיתית לקיומנו כאן וההצלה היא בזכות לומדי תורה.
קראקובער כתב:כותב הרב א"ש: היה לי מזמן ויכוח עם ת"ח אחד שטוען שאנחנו רגועים יותר עכשיו בגלל שיש צבא. ואמרתי לו שלא יכול להיות שצבא שכולו מרידה במלכות וכל העבירות וכו', יציל משהו. הצבא הוא הסכנה האמיתית לקיומנו כאן וההצלה היא בזכות לומדי תורה.
אם מחר כל הצבא יעזוב הוא בטח יישן בלילה יותר טוב...זה לא עושה לך שמייכל..?
פלתי כתב:ש. ספראי כתב:ממש כמו ברוסיה הקומוניסטית, רצחו אותו והעלימו את גופתו, רק בגלל שביקש לשמור על אורח חייו היהודי האותנטי. זו רק דוגמה אחת מיני רבות).
מדוע להרחיק לכת עד רוסיה הקומוניסטית. אולי הם למדו את זה ממקורותינו שאמרו חז"ל דהמינין והמסורות מורידין ולא מעלין? (לדידם מי שלא הולך על פי האידיאולוגיה שלהם, או שיש בפועלו סיכון לשימור האידיאולוגיה שלהם נחשב כמין לצורך הענין).
וברשותכם, ומבלי כוונה להוציא שדים מהבקבוק, הייתי רוצה להתייחס למשהו שאמנם לא מטריד אותי, אבל יש לי חוסר בהירות לגביו.
כאשר אנחנו רואים שאנשים הולכים לפי אמונתם עד כדי אכזריות ועד כדי רצח, ואפילו רצח עם. האם אנחנו יכולים להתווכח איתו ויכוח אידיאולוגי מוסרי?
הרי הוא יטען, מה לך כי תבוא בתלונות אלי? האם כאשר יד היהדות תקיפה, האין אתם מצווים לרצוח את אלו שאינם מאמינים באמונתכם?
אוצר החכמה כתב:לא.
אפילו שבעת עממין שיש בהם דין לא תחייה כל נשמה צרים מג' רוחות ומאפשרים להם לברוח מרוח רביעית.
ש. ספראי כתב:70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז
ש. ספראי כתב:(ומומלץ לקרוא את שני כרכי ספרי "דת הציונות" של תושב עירנו הרה"ג רבי... שליט"א בענין)
ש. ספראי כתב:עמדתה ההשקפתית של היהדות החרדית, אינה שונה במהות מהשקפתו של הרבי הקדוש רבי יואל מסאטמר זצ"ל. אנו שונים בדרכי הלוחמה, אך לא בהסתכלות הרעיונית, לפיה המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים. הם נלחמים במרידה הזאת מחוץ למגרש הפוליטי (ולדעתנו, ללא הצלחה יתירה) ואילו אנו, כפי שהורונו רבותינו בעבר ובהווה, נלחמים דרך "ויגזול את החנית מיד המצרי", מתוך מסדרונות הכנסת ודרך ההצבעה בבחירות.
ש. ספראי כתב:כמו"כ רק ממש לאחרונה הכרתי את המחבר באופן אישי ואכמ"ל.
שמחו כתב:מאמר מתוך 'יתד נאמן':
[לא יודע כמה חיים לפי זה וכמה רק מדקלמים את 'ההשקפה הצרופה המסורה לנו' וכו']
עקביה כתב:ש. ספראי כתב:כמו"כ רק ממש לאחרונה הכרתי את המחבר באופן אישי ואכמ"ל.
אני הכרתי את המחבר דרך האתר שלו ואכמ"ל...
עקביה כתב:ש. ספראי כתב:עמדתה ההשקפתית של היהדות החרדית, אינה שונה במהות מהשקפתו של הרבי הקדוש רבי יואל מסאטמר זצ"ל. אנו שונים בדרכי הלוחמה, אך לא בהסתכלות הרעיונית, לפיה המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים. הם נלחמים במרידה הזאת מחוץ למגרש הפוליטי (ולדעתנו, ללא הצלחה יתירה) ואילו אנו, כפי שהורונו רבותינו בעבר ובהווה, נלחמים דרך "ויגזול את החנית מיד המצרי", מתוך מסדרונות הכנסת ודרך ההצבעה בבחירות.
תמהני עליך הרב גנוט, חוששני שפשוט שאין זה נכון.
הרבי מסאטמר סבור שהקמת המדינה היא איסור חמור יותר מכל העבירות שנעשו תחת השמים גם יחד. הוא כותב זאת במפורש בהקדמתו למאמר ג' שבועות.
משם הוא גוזר שעצם קיומה אף הוא איסור נורא, והיות אזרח בה חבר כנסת הוא איסור של יהרג ואל יעבור.
גם ההצבעה בבחירות אסורה באיסור חמור וגמור, והדברים עתיקים.
גדולי התורה הליטאיים סבורים שכל הנ"ל דברים בטלים ומבוטלים (למסקנא זו הגעתי אף אני הקטן לאחר קריאה לא מעטה בספר ויואל משה).
יכולים הרבנים לעמוד ולהכריז שאין לנו מחלוקת עם סאטמר (מן הסתם מתוך תחושת נחיתות כאילו כל המתנגד לציונות יותר מחברו הוא יהודי אותנטי יותר מחברו), אבל לסאטמר יש מחלוקת גדולה ועצומה אתנו.
האמירה "המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים" נכונה לדעת סאטמר, שכן קיום המדינה הוא איסור זוועתי ומפלצתי, אבל לדעת כל מי שאינו סובר כך אין לאמירה זו מקום. יכול להיות שהאנשים העומדים בראש המדינה בזמן זה או אחר הם מומרים לתיאבון או להכעיס, אבל אין זה אומר כלום על המדינה באשר היא מדינה.
ש. ספראי כתב:א. תודה על המחמאות ועל ההוספות החשובות.
ב. אני מסכים עם הדברים על דת הציונות. גם אני הקטן טוען כמוך, ורבים מחומריו משולהבים מידי, לא חותכים ונתונים לויכוח גדול. כמו"כ רק ממש לאחרונה הכרתי את המחבר באופן אישי ואכמ"ל. אם כי את התואר הרה"ג אני מקפיד להעניק במאמרי, לכל אברך ממוצע ממין זכר..
ש. ספראי כתב:עקביה כתב:ש. ספראי כתב:עמדתה ההשקפתית של היהדות החרדית, אינה שונה במהות מהשקפתו של הרבי הקדוש רבי יואל מסאטמר זצ"ל. אנו שונים בדרכי הלוחמה, אך לא בהסתכלות הרעיונית, לפיה המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים. הם נלחמים במרידה הזאת מחוץ למגרש הפוליטי (ולדעתנו, ללא הצלחה יתירה) ואילו אנו, כפי שהורונו רבותינו בעבר ובהווה, נלחמים דרך "ויגזול את החנית מיד המצרי", מתוך מסדרונות הכנסת ודרך ההצבעה בבחירות.
תמהני עליך הרב גנוט, חוששני שפשוט שאין זה נכון.
הרבי מסאטמר סבור שהקמת המדינה היא איסור חמור יותר מכל העבירות שנעשו תחת השמים גם יחד. הוא כותב זאת במפורש בהקדמתו למאמר ג' שבועות.
משם הוא גוזר שעצם קיומה אף הוא איסור נורא, והיות אזרח בה חבר כנסת הוא איסור של יהרג ואל יעבור.
גם ההצבעה בבחירות אסורה באיסור חמור וגמור, והדברים עתיקים.
גדולי התורה הליטאיים סבורים שכל הנ"ל דברים בטלים ומבוטלים (למסקנא זו הגעתי אף אני הקטן לאחר קריאה לא מעטה בספר ויואל משה).
יכולים הרבנים לעמוד ולהכריז שאין לנו מחלוקת עם סאטמר (מן הסתם מתוך תחושת נחיתות כאילו כל המתנגד לציונות יותר מחברו הוא יהודי אותנטי יותר מחברו), אבל לסאטמר יש מחלוקת גדולה ועצומה אתנו.
האמירה "המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים" נכונה לדעת סאטמר, שכן קיום המדינה הוא איסור זוועתי ומפלצתי, אבל לדעת כל מי שאינו סובר כך אין לאמירה זו מקום. יכול להיות שהאנשים העומדים בראש המדינה בזמן זה או אחר הם מומרים לתיאבון או להכעיס, אבל אין זה אומר כלום על המדינה באשר היא מדינה.
ברור כשמש. גם אני קראתי את ויואל משה כמעט מכריכה לכריכה. ברור שיש הבדלים.
הכוונה היא שגם אנו סבורים שהמדינה היא דבר נורא וכו', אך אנו חלוקים בצורת ההתגוננות ממנה.
סטאמר סבורים שכיון שהמדינה היא מרידה וכו', לכן אין להשתתף בבחירות וצריך להילחם בה וכו'.
אנו מסכימים בחלאי המדינה, רק סבורים שהמלחמה הטובה ביותר היא להילחם בה מבית ולא מחוץ. נכון, ס"ל שאין יהרג ואל יעבור בכנ"ל, ולכן כדאי להילחם דרך חקיקת חוקים וכפייה קואליציונית וכדומה.
לענ"ד די ברור מי הצליח יותר לצמצם את החילוניות של המדינה, אנחנו או הם.
גם בנושא לקיחת תקציבים למוסדות חינוך, הרב שך עודד בכל כוחו כמה מוסדות, כמו חיידר תשב"ר, שלא יקחו ולו שקל מהמדינה, אך סבר שמבחינה ציבורית א"א להתנהל ללא עזרה כספית לכלל המוסדות.
אנו רואים כמה טורחים רבבות לתת הוראות קבע רק לקרן ההסעות של החינוך העצמאי, נושא שאין לו תמיכה ממשלתית, ועד כמה הכסף נחוץ.
ראש הכולל בו אני לומד אחה"צ, בו למעלה מ400 אברכים, לא התאושש עדיין כספית מהשנתיים של קיצוצי לפיד. למרות שכבר חלפה תקופה ארוכה. והדברים ידועים.
לכן צריך לעודד כל מוסד שמוכן לקחת ע"ע שלא לקחת שום כסף מהמדינה, אך זאת יכולה להיות הוראה פרטית, לא לכלל מוסדות התורה בארץ, שרבים מהם פשוט יקרסו ואין הנזק שווה.
קראתי מאמר חכם של אבישי בן חיים (שכפי ששמעתי, ר' שמואל דויטש עבר על ספרו על הרב שך הדק היטב), בו תיאר את ההשקפה של הרב שך מחד ואת הפרגמטיות שלו מצד שני. היו לו שלל הוכחות מעננינות ונבונות לתזה שלו.
ת"ח אחד אמר לי פעם, שהרב שך היה יכול לעמוד מעל במה ולזעוק מרה בנושא מסוים, ולהיפגש למחרת בחשאיות מוחלטת עם גורמי הצבא העוסקים בענין ולהגיע להבנות שקטות.
אותו ת"ח (שפוי ורציני ויודע) אמר ששני גדולי ישראל במחלוקת האחרונה, נטלו את דרכו של הרב שך. אחד נטל ממנו את הראטוריקה, והשני נטל את הפרקטיקה.
בעוד שהרב שך עצמו שילב בין שתי הגישות גם יחד.
זה נושא עדין.
ש. ספראי כתב:הכוונה היא שגם אנו סבורים שהמדינה היא דבר נורא וכו',
פלוריש כתב:הובאו במאמר דברי הגר"ח גריינימן "מודעת זאת לכל כי עצם ענין של מדינה קודם ביאת משיח צדקנו הוא נגד תורתנו הקדושה, ואף אם היה הנידון על שילטון שומרי תורה ומצוות, על אחת כמה וכמה כשהכל מושתת על עקרון של ככל הגוים" וכו'.
והרי הרמב"ם כתב שיתכן מלך ככל מלכי בית דוד הכשרים לפני ביאת המשיח!
דרומי כתב:והערת אגב, יש מקום להניח שר"י מסאטמר הקצין את הדברים בבחינת 'סייג לתורה', ולא שבאמת הוא סבר עד כדי כך.
איש_ספר כתב:מבקר ספרות אחד, החביב עלי במיוחד, כתב פעם על מפעלו של דרויאנוב, (אוצר הבדיחה והחידוד), בלשון זו: "חוש שבלב לוחש ואומר, כי הכוחות שניתנו למעשה כינוס זה, היו עדיפים פי כמה מהפירות שעשו..." ולעניינו, ראוי הוא הכותב לשבח על המאמץ שניתן בכתיבת מאמר זה, אף שלטעמי תגובתו הקצרה של הרב פ"ת עולה על המאמר עצמו בדייקנותה ובהגינותה.
ניכר שהצורך לכתיבת המאמר נבע מהעובדה, שלא ניתן להמשיך להסתכל על המציאות המורכבת מתוך ראיה צרה של משפטים חסרים, ובכן מאותו מקום ממש אני רוצה להוסיף: היחס לתרבות החילונית העכשווית, כאילו אין בה כלום חוץ מאשר "אכול ושתה כי מחר נמות", הוא אותו חטא קדמון של דביקות עיוורת בקלישאות, המהווים אולי מצע נוח לכתיבת מאמרים, אבל עשויים לעורר תמיהות לא מעטות אצל מי שיפגוש אנשים חילוניים שיש להם עולם מלא של מוסר וערכים. אפשר לדון באומץ מה ערכו של מוסר שאין בו אלוקים, מה מקומו של אלקים אצל אדם שאינו מאמין בתורה וכן הלאה והלאה. אבל לפטור את הכל באיזו אמירה רדודה, זה לא רציני ולא מכבד את המגזר, שאת השקפתו מעוניין הכותב לנסח.
אריך כתב:איש_ספר כתב:מבקר ספרות אחד, החביב עלי במיוחד, כתב פעם על מפעלו של דרויאנוב, (אוצר הבדיחה והחידוד), בלשון זו: "חוש שבלב לוחש ואומר, כי הכוחות שניתנו למעשה כינוס זה, היו עדיפים פי כמה מהפירות שעשו..." ולעניינו, ראוי הוא הכותב לשבח על המאמץ שניתן בכתיבת מאמר זה, אף שלטעמי תגובתו הקצרה של הרב פ"ת עולה על המאמר עצמו בדייקנותה ובהגינותה.
ניכר שהצורך לכתיבת המאמר נבע מהעובדה, שלא ניתן להמשיך להסתכל על המציאות המורכבת מתוך ראיה צרה של משפטים חסרים, ובכן מאותו מקום ממש אני רוצה להוסיף: היחס לתרבות החילונית העכשווית, כאילו אין בה כלום חוץ מאשר "אכול ושתה כי מחר נמות", הוא אותו חטא קדמון של דביקות עיוורת בקלישאות, המהווים אולי מצע נוח לכתיבת מאמרים, אבל עשויים לעורר תמיהות לא מעטות אצל מי שיפגוש אנשים חילוניים שיש להם עולם מלא של מוסר וערכים. אפשר לדון באומץ מה ערכו של מוסר שאין בו אלוקים, מה מקומו של אלקים אצל אדם שאינו מאמין בתורה וכן הלאה והלאה. אבל לפטור את הכל באיזו אמירה רדודה, זה לא רציני ולא מכבד את המגזר, שאת השקפתו מעוניין הכותב לנסח.
מצטרף לכל מילה.
בסיום ביה"ז היתה אצלנו שיחה לבחורים, והדרשן (מג"ש חשוב) אמר שכמה זכיתם אתם הבחורים, שהרי בחוץ כולם הם בעלי חיים מהלכים על שתיים.
והגבתי לחבר לאחר מכן: מה יקרה כשהבחור יפגוש לימים איזה חילוני בגודל טבעי, שהוא ממש אדם עדין נפש, בעל חסד, ותרן, וכו', מה יאמר אז?
או כשישמע או יקרא פעם תיאור של קרבות במלחמת יוה"כ וכו', כיצד חייל פלוני (חילוני איש קיבוץ) חרף נפשו ונהרג כדי להציל את חבריו - חיה על שתים?
אלא שבאמת יש כאן מורכבות: נכון שמבחינת ההשקפה החילונית שהכל חומר ומקרה, אכן האדם הוא במקרה הטוב חיה מהלכת על שתים, ויותר מדוייק צירוף של גופיפי חומר אקראיים.
אריך כתב:איש_ספר כתב:מבקר ספרות אחד, החביב עלי במיוחד, כתב פעם על מפעלו של דרויאנוב, (אוצר הבדיחה והחידוד), בלשון זו: "חוש שבלב לוחש ואומר, כי הכוחות שניתנו למעשה כינוס זה, היו עדיפים פי כמה מהפירות שעשו..." ולעניינו, ראוי הוא הכותב לשבח על המאמץ שניתן בכתיבת מאמר זה, אף שלטעמי תגובתו הקצרה של הרב פ"ת עולה על המאמר עצמו בדייקנותה ובהגינותה.
ניכר שהצורך לכתיבת המאמר נבע מהעובדה, שלא ניתן להמשיך להסתכל על המציאות המורכבת מתוך ראיה צרה של משפטים חסרים, ובכן מאותו מקום ממש אני רוצה להוסיף: היחס לתרבות החילונית העכשווית, כאילו אין בה כלום חוץ מאשר "אכול ושתה כי מחר נמות", הוא אותו חטא קדמון של דביקות עיוורת בקלישאות, המהווים אולי מצע נוח לכתיבת מאמרים, אבל עשויים לעורר תמיהות לא מעטות אצל מי שיפגוש אנשים חילוניים שיש להם עולם מלא של מוסר וערכים. אפשר לדון באומץ מה ערכו של מוסר שאין בו אלוקים, מה מקומו של אלקים אצל אדם שאינו מאמין בתורה וכן הלאה והלאה. אבל לפטור את הכל באיזו אמירה רדודה, זה לא רציני ולא מכבד את המגזר, שאת השקפתו מעוניין הכותב לנסח.
מצטרף לכל מילה.
בסיום ביה"ז היתה אצלנו שיחה לבחורים, והדרשן (מג"ש חשוב) אמר שכמה זכיתם אתם הבחורים, שהרי בחוץ כולם הם בעלי חיים מהלכים על שתיים.
והגבתי לחבר לאחר מכן: מה יקרה כשהבחור יפגוש לימים איזה חילוני בגודל טבעי, שהוא ממש אדם עדין נפש, בעל חסד, ותרן, וכו', מה יאמר אז?
או כשישמע או יקרא פעם תיאור של קרבות במלחמת יוה"כ וכו', כיצד חייל פלוני (חילוני איש קיבוץ) חרף נפשו ונהרג כדי להציל את חבריו - חיה על שתים?
אלא שבאמת יש כאן מורכבות: נכון שמבחינת ההשקפה החילונית שהכל חומר ומקרה, אכן האדם הוא במקרה הטוב חיה מהלכת על שתים, ויותר מדוייק צירוף של גופיפי חומר אקראיים.
אבל, אף אחד לא חי כך. האתאיסט שדוגל בקדושת האדם, ובמוסר, בהכרח שאינו כופר באמת. וזה שקר הכפירה שמנפנפים בכך שהכל מקרה והאדם הוא מוטציה מפותחת של חומר כלשהו, אבל בתפיסה הפנימית כולם מאמינים במוסר ובקדושת החיים וזה בהכרח נובע מאמונה.
לכן, צריך להפריד ולהסביר לבחורים ולמבוגרים (ואם יכולים להבין קצות, אפשר גם להבין מורכבות זאת), שברמת העיקרון כפירה מביאה לידי חיה מהלכת על שתים, וגרוע מכך. אבל ברמה המעשית ישנם כופרים רבים שהם אנשים טובים ונחמדים, ומתנהגים במעלות אנושיות שונות.
איש_ספר כתב:מבקר ספרות אחד, החביב עלי במיוחד, כתב פעם על מפעלו של דרויאנוב, (אוצר הבדיחה והחידוד), בלשון זו: "חוש שבלב לוחש ואומר, כי הכוחות שניתנו למעשה כינוס זה, היו עדיפים פי כמה מהפירות שעשו..." ולעניינו, ראוי הוא הכותב לשבח על המאמץ שניתן בכתיבת מאמר זה, אף שלטעמי תגובתו הקצרה של הרב פ"ת עולה על המאמר עצמו בדייקנותה ובהגינותה.
ניכר שהצורך לכתיבת המאמר נבע מהעובדה, שלא ניתן להמשיך להסתכל על המציאות המורכבת מתוך ראיה צרה של משפטים חסרים, ובכן מאותו מקום ממש אני רוצה להוסיף: היחס לתרבות החילונית העכשווית, כאילו אין בה כלום חוץ מאשר "אכול ושתה כי מחר נמות", הוא אותו חטא קדמון של דביקות עיוורת בקלישאות, המהווים אולי מצע נוח לכתיבת מאמרים, אבל עשויים לעורר תמיהות לא מעטות אצל מי שיפגוש אנשים חילוניים שיש להם עולם מלא של מוסר וערכים. אפשר לדון באומץ מה ערכו של מוסר שאין בו אלוקים, מה מקומו של אלקים אצל אדם שאינו מאמין בתורה וכן הלאה והלאה. אבל לפטור את הכל באיזו אמירה רדודה, זה לא רציני ולא מכבד את המגזר, שאת השקפתו מעוניין הכותב לנסח.
החושב כתב:כל זה נכון מאוד. אבל אני מבין גם את גישה הכביכול פאנטית.
יש אנשים, ויש גילאים שמאוד קשה להם לעכל מורכבות בצורה נכונה. כך שקנאת האמת עלולה להזיק. ועדיף להיות שוטה כל החיים מאשר רשע שעה אחת.
אתמול, כשהייתה צפירה, ילד בן ארבע שאל אותי - מה זה? (להלן תמצית השיחה שהתפתחה)
עניתי: פעם היו מלחמות והיו יהודים שנהרגו, עושים זאת בשביל לזכור אותם.
- למה היו מלחמות?
- כי ערבים לא הסכימו שנהיה כאן.
- אז למה צריך להילחם? אפשר פשוט ללכת מכאן.
- זה הארץ שלנו, למה שנלך מכאן? שערבים ילכו.
- אבל למה צריך לזכור את אלו שנהרגו?
- הם נלחמו בשבילנו ונהרגו, לא נזכור את זה? רוצים לכבד אותם.
הילד חושב ...
- בא לי שחס וחלילה יהיה מלחמה ויהיה לי רובה ובגדים חזקים ונלחם בכל הערבים.
מסקנה כזו הייתה הפתעה בשבילי. סך הכל העברתי מידע. רק אחר מעשה שמתי לב איזה מסר רגשי עבר בין השורות.
הרבה יותר קל ומלהיב להזדהות עם הגאווה הלאומית עם גיבורים שמסרו את נפשם למען אחיהם מאשר עם מסירות הנפש ללימוד התורה.
המשכתי להסביר שכל הטובה שקיבלנו זה חסד מהקב"ה שבא בזכות לומדי התורה וכו' וכו'
אבל חשבתי לעצמי, שאני מאוד מבין את אלו הפועלים בגישה "מה לי ולצרה זו? לך תדע איזה מסר בסוף יישאר בלבו של הילד...". שאלת מה הצפירה הזו? - זה חילונים ארורים עושים שטויות. אתה שואל למה עושים זאת בעיר שלנו שאין כאן חילונים? - כי אנחנו בגלות, חילונים לא נותנים לנו לחיות כפי שאנו רוצים, מכריחים לעשות צפירות וסתם מעירים ילדים.
ש. ספראי כתב:אם כך, אין לנו מה לשבח אותם. שהרי כבר קבע התנא האלוקי רשב"י זיע"א ש"כל מה שתקנו- לא תקנו אלא לעצמם". לא לטובתנו!!
אוצר החכמה כתב:אינו דומה ובלי קשר.
איש_ספר כתב:ש. ספראי כתב:אם כך, אין לנו מה לשבח אותם. שהרי כבר קבע התנא האלוקי רשב"י זיע"א ש"כל מה שתקנו- לא תקנו אלא לעצמם". לא לטובתנו!!
שאלת תם: זו מנין לך שהלכה כרשב"י מחבריו האלדיים, רבי יהודה ורבי יוסי?
כבר העירו אחרונים שבגמ' ע"ז ב ע"ב, אמרו שלעת"ל הקב"ה יאמר לאוה"ע, כדברי רשב"י, ותקוע בזכרוני מדברי רבותינו, שאין כאן תפיסה על ר"י ור"י, שלדעתם על האדם יש חיוב הכרת הטוב ולא לפשפש בכוונות הנותן, ושאנ"ה שמדובר בדין אמת לפני דיין אמת, שהכונה עיקר.
אריך כתב:מצטרף לכל מילה.איש_ספר כתב:ניכר שהצורך לכתיבת המאמר נבע מהעובדה, שלא ניתן להמשיך להסתכל על המציאות המורכבת מתוך ראיה צרה של משפטים חסרים, ובכן מאותו מקום ממש אני רוצה להוסיף: היחס לתרבות החילונית העכשווית, כאילו אין בה כלום חוץ מאשר "אכול ושתה כי מחר נמות", הוא אותו חטא קדמון של דביקות עיוורת בקלישאות, המהווים אולי מצע נוח לכתיבת מאמרים, אבל עשויים לעורר תמיהות לא מעטות אצל מי שיפגוש אנשים חילוניים שיש להם עולם מלא של מוסר וערכים. אפשר לדון באומץ מה ערכו של מוסר שאין בו אלוקים, מה מקומו של אלקים אצל אדם שאינו מאמין בתורה וכן הלאה והלאה. אבל לפטור את הכל באיזו אמירה רדודה, זה לא רציני ולא מכבד את המגזר, שאת השקפתו מעוניין הכותב לנסח.
בסיום ביה"ז היתה אצלנו שיחה לבחורים, והדרשן (מג"ש חשוב) אמר שכמה זכיתם אתם הבחורים, שהרי בחוץ כולם הם בעלי חיים מהלכים על שתיים.
והגבתי לחבר לאחר מכן: מה יקרה כשהבחור יפגוש לימים איזה חילוני בגודל טבעי, שהוא ממש אדם עדין נפש, בעל חסד, ותרן, וכו', מה יאמר אז?
או כשישמע או יקרא פעם תיאור של קרבות במלחמת יוה"כ וכו', כיצד חייל פלוני (חילוני איש קיבוץ) חרף נפשו ונהרג כדי להציל את חבריו - חיה על שתים?
אריך כתב:זה חלק מהחיים, ומי שמנסה למחוק את השאלות הטבעיות הללו, מגדל אנשים מנותקים ועקומים או שהוא עצמו מנותק וחושב שהילד שלו לא חושב על הדברים האלה.
במקום להשקיע בהסתרה שבתוך ההסתרה, ולגדל ילדים שהעולם מצוייר אצלם בצורה עקומה, אפשר לחשוף אותם בצורה מבוקרת למציאות המורכבת, יחד עם הסברה נכונה ואיתנה
ע"ז נאמר: וכי החינוך שלנו כ"כ רעוע שאם רק נספר לילדים שלנו שיש חיילים שמסרו נפש בשביל עם ישראל, הם מכח זה ילכו לצבא?
משקר לא מרויחים אף פעם. אולי מרויחים זמן, אבל בסוף צריך לשלם על הצ'ק ללא כיסוי.
ויותר גרוע, החינוך המסתיר משדר פחד, פחד גדול. ואוי למתבגר שיזהה כזה דבר אצל הוריו ומוריו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 383 אורחים