כשרות כתב:נוטר הכרמים כתב:בלי להתייחס למאמר של 'יתד נאמן' כשלעצמו, לפחות אנחנו פה הרווחנו משהו אחד. מעתה הויכוח לא יהיה נעוץ בעימות שבין העיתונים. וזה הרבה.
בנוסף, זוהי חוייה לא פשוטה עבורי, לראות את אותם אלו שקידשו כותבים מסוימים לעומת אחרים שלדעתם סרחו, מתמודדים עכשיו עם הביקורת עליהם, כאשר זה מגיע קצת מבפנים. אולי זה יחזיר אותנו לשפיות, לנהל ויכוח ענייני יותר, ולהפסיק לקטלג, הכל בכל מכל כל, בהצבעה השתייכותית אחת.
אכן
אתה צודק לחלוטין
בפילוג אליו אתה מתייחס, כל אחד דאג לאינטרסים שלו
צד אחד שהציג את הצד היותר קנאי, השתמש בסאטמאר ושאר חוגים קנאיים לטובתו, וסחף אחריו טיפוסים קנאיים שונים גם אם אינם שייכים בעצם למערכת זו
ואילו הצד השני שהציג את הצד היותר פרגמטי, אף הוא השתמש באלו שהזדהו איתו, אתר 'בחדרי חרדים' עיתון 'משפחה', התגייסו באותן תקופות אפלות בצורה חד משמעית לטובת אותו הצד
או אז התגלו צדדים קנאיים ביותר באתר 'בחדרי חרדים' ובעיתון 'משפחה', התברר לפתע שהם קנאים לאין ערוך לשמור ציות לגדולי ישראל כנגד 'המחבלים בכרמים', המערערים על סמכות גדולי ישראל.
בקיצור, כל אחד ניצל את כל מי שיכל לטובתו וכמאמר ה'עולם' 'הכל אינטרסים'
אבל בסופו של דבר, הרדידות של יתד נאמן נשארה, השפה הרדודה של העיתון המתאימה לילדים מתבגרים - גם היא נשארה, 'אנשי ההשקפה' החכמים בעיניהם גם הם מעורבים ביתד נאמן
והארץ לעולם עומדת
לא אכחד, בנקודת המבחן אני מעדיף את הרדידות של 'יתד' על הפתיחות של 'משפחה', אבל שניהם בעייתיים, שניהם באים עם אג'נדה
להשוות אותם ל'המודיע' זה עלבון ל'המודיע'
לענ"ד, יש בדבריך לא מעט בלבןל, וכפי שאפרט.
המילה 'אינטרס' יש לה קונוטציה שלילית, למרות שבעצם ישנם אינטרסים רבים חיוביים. נקח דוגמא פשוטה, יש יהודי שהוא חסיד בלעזא, והקב"ה בירכו בממון רב. הוא מאוד אוהב את התורה, ולכן הוא מחליט כביטוי לזה, לתרום לא רק למוסדות בעלזא, אליהם הוא תורם בגלל השתייכותו, אלא גם לישיבת מיר, בגלל האינטרס של לימוד התורה שיקר ללבו. מובן וחיובי.
כעת אנחנו צריכים לעשות הבחנה ברורה. אין כל רע באינטרסים ובשיתוף פעולה למטרת קידום ומימוש אינטרסים, כל עוד שני התנאים הבאים מתמלאים, 1. בשביל האינטרס המדובר אינני מוותר על עקרונות וערכים אחרים אותם אני מייצג, ובשביל האינטרס אני מקריב אותם. 2. אני מממש את האניטרס בצורה כשרה וישרה ובדרכים מקובלות.
אחרי הקדמה זו נגש לעובדות. כאשר סאטמר תומכת במלחמה בגזירות של מדינת ישראל כמו גזירת הגיוס; כאשר נגידיה מוזילים ממון לתמיכה במוסדות חינוך שנמנעים מליטול תקציבים (תמורה חלקית בלבד, כל אחד שיש לו מעט יושרה מבין שאין כאן תחליף שווה ערך מבחינה כספית לתקציבים, וחלק מהעול נופל על כתפי ההורים. גם נדרשים צמצומים שונים בגין כך, והרבה מסירות והקרבה מצד המנהלים. תקציב מגיע חוקית לחשבון הבנק של המוסד, בשביל תרומות צריך להתייגע בכל פעם מחדש. גם הבטחות מסודרות לא תמיד מתקיימות, וגם אלו שמתקיימות, לא תמיד בזמן), וכל כיוצא בזה, יש כאן דבר הראוי לכל הערכה. הם תומכים בערכים שהם מאמינים בהם, ושהם התחנכו על הרעיון הזה של ההיתבדלות המוחלטת והמלחמה הנחרצת, ומסייעים בידי מי שעושה זאת גם אם אינו סאטמר. כנ"ל, ל'בני תורה' בודאי מותר ואף רצוי להסתייע בממונם של חסידי סאטמר, ובכך להגשים את מה שהם מאמינים בו, הוראת הגרש"א זי"ע שמוטב להימנע מלטיול תקציבים. קשה למצוא פסול בכך, בפרט ששני הצדדים בשיתוף פעולה הזה מקריבים המון בדרך אליו. הללו מעניקים תמיכה על חשבונם, והללו מוותרים לשם כך על תקציבים שמנים וגדולים בהרבה.
שיתוף הפעולה בין גורמים תקשורתיים שונים לטובת צד מסוים במחלוקת, צד שהינם מאמינים בו. בדוגמא שלנו, אם משפחה או כל גורם אחר מאמין כי דרכו של הגראי"ל זצ"ל היא הנכונה והראויה, ובודאי שהיא פחות מתנגדת ולעומתית לקו שאותו הם מייצגים, מה פסול יש בכך שהם מדבררים ותומכים בצד שלו. זה לא קשור לאינטרסים. אין דרישה מעיתון או כל גורם אחר שיהיה אויבקטיבי בדברים כ"כ משמעותיים. הבעיה היא רק אם לשם כך הוא חורג מעקרון אחר שלו, או שהוא עושה דברים פסולים. כמדומני שעל שני הנתונים האלה משפחה לא יכול לצאת נקי. הוא התערב כאן יתר מכדי העקרון שלו לפיו הוא מתיימר להיות שבועון לא מפלגתי, יותר דמוקרטי ורחב. והוא גם נקט צד משמעותי מדי במחלוקת הזאת. זרע הסתה וכו' ודברר מושגים שהוא מעולם לא ייצג, כמו דבר אחד לדור וכו', דברים שתמיד הוא חינך לכיוון ההפוך - סופרמרקט של דעות ומנהיגים.
----
כעת לנושא של יתד. איני סבור כמוך, ישנו חילוק מהותי בין תפקידם של עיתונים ליטאיים שנוסדו מלכתחילה על מנת להנחיל השקפה ולא רק להעביר חדשות מסוננות, כמו עיתונים חסידיים שאינם רואים בכך חשיבות עליונה. בכך שיתד מתרכז הרבה בתפקידו זה, גם היום, הוא בהחלט ממלא את תפקידו. זה בהחלט על חשבון ההשקעה ברמה הספרותית והכללית של העיתון. הרעיון של יתד הוא לא עיתון מקצועי ברמה גבוהה, אולי גם. אלא ביטאון השקפתי. העתונים החסידיים מכמה סיבות אינם רואים בזה מטרה מרכזית, ומעדיפים להשקיע מאמצים במוצר משובח.
אגב, ישנם הסבורים שמלכתחילה עיתון לא צריך להשקיע מי יודע מה ברמה המקצועית. את הרמה ימצאו בדף גמרא או בספר המחשבה. יאמרו אחרים, כך יתרגלו לרדידות, וזה גם נכון. סיפור מורכב. בכל מקרה, יש כאן שני אג'נדות בנוגע להוצאת עיתון ומטרותיו.
-----
עוד נקודה בשוליים שרציתי להתייחס לטענת אחד המגיבים, כאילו עיתון מיועד רק עבור בעלי בתים כתחליף לעיתונים פסולים, ולא לאברכים. גם לו יהי כדבריך, שמן הראוי לבן עליה לא להציץ בעיתון, הרי ישנם אברכים שאינם בדרגה הנפלאה הזאת, ומה יהא עליהם. אם אברך מציץ בעיתון פקע ממנו שם אברך? בנוסף, יש את בני הבית.
בפרט במציאות הקיימת, כאשר מוכח לכל שלא המנוי לעיתון היומי הוא עיקר הסיפור. ישנם בלי ספור עיתונים וקווי נייעס חינמיים, ולאו עכברא גנב אלא חורא גנב. על כל אחד להתחזק בשקיעות בלימוד ככל האפשר, אך העיתון בודאי לא נועד לשרת רק בעלי בתים.
ידוע גם שהגרש"ד פינקוס זצ"ל לחם בכל מאודו בכך שאברכים, באשר הם אברכים, לא יהיו מנויים על עיתון, ומרן הרב שך לא קיבל את דעתו כלל, ואכמ"ל.
הארכתי די והותר, הסוגיא הזאת רחבה יותר, ואולי עוד ארחיב בה בהמשך, אי"ה.
שבוע טוב.