אוצר החכמה כתב:לכולנו פשוט וכנראה בצדק שהכשר גרוע אין לאכול ממנו.
אבל האם יש מי שמבאר איך זה מתיישב עם דברי הגמרא על בשר הנמצא שחוט שאם רוב טבחי ישראל מותר לאכול ממנו?
אפשר לומר שבזמנם היו כולם יראים ושלמים ושום טבח לא היה ח"ו נכשל באיסור וכולי. אבל זה לא כ"כ מסתבר.
זאת שאלה חשובה מאד לענ"ד.
(ובחינם נשתרבבה בתוך אשכול חסר תוחלת).בגמ' כתוב שסומכים על כך שרוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם,
הרא"ה (בבד"ה) אומר שזה לא רוב אלא 'כל'.
הרא"ש אומר שה'אינם מומחים' הם מיעוטא דמיעוטא, וגם ר"מ לא חייש.
הראשונים מוסיפים שה'רוב' גם אומר שאם הוא מצא את הסכין פגומה אח"כ, הוא ודאי ישליך לאשפה שלא יכשלו אחרים.
מאידך השו"ע מזהיר באזהרות חמורות על בדיקת הסכין בישוב הדעת ומתוך ירא"ש... ובלא"ה המכשול קרוב.
האם רוב-כל המצויים אצל שחיטה הם כ"כ יראי שמיים כאזהרת השו"ע?
צ"ל שזה לא מעכב בדיעבד, (וכמובא בנו"כ), וגם על סמך בדיקת סכין שיטחית אפשר לאכול בדיעבד.
עכ"פ פשוט א"כ שבמקום שיש לחוש שהבדיקה לא נעשתה כראוי וכו', יר"ש ימשוך ידו.
אף שזה מותר בדיעבד, מ"מ אזהרת מאכ"א מרחיקה את האדם מן האיסור.
ואם מצינו שהאמוראים סמכו על הרוב הנ"ל,
זה כנראה דוקא באופן שלא היה ספק על זה, אלא רק על מומחיותו של השוחט (שלא יתעלף וכד').
[יש טוענים שהחדות של הסכינים דהיום, עלולה לפגימות בהרבה יותר מהסכינים ה-קדם מלוטשים].
יש מקום להחמיר גם בנוגע למליחה, על זה כבר לא מצינו בגמ' שום רוב,
וכפי הנשמע בשחיטה התעשייתית (גם בבדצי"ם טובים) אולי יש קצת מה לשפר.
[אם כי זה כבר לא דאו', כי דם שבישלו בפשטות אינו אסור אלא מדרבנן].
אבל בזה פשיטא לי כדבריך, שאין מה להחמיר על הכשר מסויים אם מרננים עליו שאינו בודק טריפות כראוי,
כי ע"ז ודאי יש רוב גמור, (המועיל גם בדיני ממונות ודיני נפשות),
וכטענת רש"י לרבותיו - אמש שתינו חלבה והיום נאסרה מחמת שלא נבדקה?
וכבר הארכתי בזה באשכול על סירכות בדרום אמריקה.
ועכ"פ אם בד"צ פלוני מחמיר בסכינים ומשנהו בבדיקת הטריפות, תפוס לשון ראשון!
הטענה שהועלתה לעיל שהבדצי"ם מחפשים להחמיר יותר מההלכה,
פעם שמעתי ע"ז מהגר"א וויס שליט"א שיעור, בו הוא הביא מקורות להצדיק הענין.
דהיינו, אף שהאדם הפרטי ראוי לו לסמוך על קולות בשעת הדחק וכו',
בדבר הנוגע לרבים ראוי להחמיר טפי.
סתם כך, ההשוואה בין מערכות הכשרות היא קשה מאד ותלויה בהרבה גורמים והשקפות ובירור המציאות. כדי לענות עליה צריך להיות בקיא במציאות בצורה חדה מאד, בקיא בהלכה ובשורשי הדינים, אח"כ צריך להחליט מה יותר חשוב ממה, [לדוג', הקפדה על ירא"ש של השוחט, או על חומרות רחוקות, או על עוצמת ליטוש הסכין, וכו'], ואיך לסדר הכל באופן פרקטי, וכמה שליטה בשטח וכו' וכו'. וכמו בכל מערכת (רופאים אדריכלים עו"ד) שקשה מאד לדרג, (איך מודדים מי הרמטכ"ל הכי טוב?), עאכו"כ כאן שזה גם שאלה הלכתית והשקפתית בנוסף על בירור המציאות. זה נכון להניח (בגדול) שהמוחזקים למצויינים הם אכן ביתרון ניכר כפה"נ על המוחזקים לפחות מכך, אבל יותר מזה - ה' יודע. ההשתדלות של האיש הקטן היא לבחור בהנחשבים יותר טובים. יתר על כן, מאי אית ליה למיעבד? לדבר לשה"ר חסרת תוחלת?