הודעהעל ידי לענין » א' אוגוסט 19, 2018 9:06 pm
נתבקשתי להעלות
בדבר הקונטרס 'גלות אליהו' [שהוא לענ"ד מילתא דתמיהא לקרוא שם כזה, שאינו ראוי לכבודה של תורה] - לאחר העיון, אבקש להעיר מספר הערות קלות כדרכה של תורה, מתוך הכבוד והיקר לרב המחבר שניכר כי ת"ח הוא ובעל מעשים, וכבודו חביב בעינינו עד לאחת, למרות שאיני מכירו.
הכותב פותח 'ריש מילין' (באות א') ב'עדותו' של הגרי"ז מסלנט, תלמיד תלמידו דהגר"א. בשעה שהכל יודעים כי עדות זו פורחת באויר היא [הכותב מציין לאוצרות ירושלים חלק ז', והם נטלוה מ'משמרת חומתנו' של נטורי קרתא, אשר קבלוה מאפרים בלוך, אשר כידוע לא הסס להמציא מחמת ידיו המבורכות למעלה משלש מאות מכתבים של גדולי ישראל נגד הציונות, המתנבאים בלשון אחד וכידוע]. אדרבה למען ההגינות היה לו להביא את המודפס בספר 'הצדיק רבי יוסף זונדל', 'והיה אומר שהוא שמח לראות גם בבנייניהם של הגויים ובלבד שתבנה הארץ'.
באות ב' תמה על שמשלב בחדא מחתא את דברי הרמח"ל עם הגר"א. ואת שורש התמיהה, מבאר הכותב 'כי זכורני בהדיא, שראיתי כתוב כי דרכי הגר"א והרמח"ל המה שני שיטות המנוגדות זה לזה'. האומנם? כל מילה מיותרת [לא רק למורגלים בדרכי האגדה, שגדלו על ברכיהם של הרמח"ל והגר"א, אלא מבחינת עצם הטיעון, 'זכורני בהדיא', כך, ללא ציון מקור, וללא כל כיסוי. ירא הציבור וישפוט, האם יש במשפט זה קורטוב של הגיון? לתמוה על מחבר הספר רק בגלל שהכותב 'זוכר בהדיא' כי ראה כתוב אחרת?].
אחר כך מאריך מאד לבאר שענין הגלות הוא מיעוט התורה, ומזה עולה בידו (באות י"ד) שכיון ש'חלק גדול למאד בשיעבוד מלכויות, הוא בעצם הביטול תורה והמלחמה על התורה', על כן מוכיח הכותב 'וממילא דעת לנבון נקל כי כל המביט בעינא פקיחא על המצב בארה"ק כיום הזה, אע"פ שיש שלטון רשעי ישראל, עכ"ז מכריזים מלחמה בגלוי על ה' ועל תורתו וכו', הרי בהדיא שאנו עדיין בגלות הגמורה'. והוא פלא, מאריה דאברהם! זאת היא ההוכחה לדידיה שאנחנו בגלות? והלא כל הספר 'אחרית כראשית', נשוא הקונטרס, סובב צירו על כך, שלמרות ש'הסתו עבר שולטנו דשאר ממנן פלחי כוכביא', עדיין, לאחר תקופת שעבוד מלכויות באה תקופת 'הגשם' שהיא שולטנותא דערב רב, וכביאור הגר"א 'שהן יגרו מדון תמיד בין ישראל לאביהם שבשמים'. זאת אומרת, העובדה שרשעי ישראל לוחמים בתורה ובמצוות, היא הראיה לכך שאנו נמצאים בתקופת הערב רב, שהיא לאחר היציאה משעבוד מלכויות [ואת זה גופא מאריך ה'אחרית כראשית' לבסס באורך רב, את זה שיש את תקופת 'שאור בעיסה' לאחר השעבוד מלכויות שהיא כמוץ לתבואה], וכיצד מעובדא זו גופא מוציא הכותב שאנחנו עדיין בשעבוד מלכויות?
[ונקודה נוספת, הכותב מסייע דבריו שבכאן (ולא רק כאן) מדברי הגאון בעל תשובות והנהגות שליט"א, ראב"ד בעיר קדשנו. ולא הבנתי למה לא מסתייע ג"כ בדברי מרן הגה"ק בעל ויואל משה זיע"א, אשר העמיק הרחיב בסוגיין כיד ה' הטובה עליו? אם חפץ הוא לשכנע את המשוכנעים, יכל להדפיס את דברי הראב"ד שליט"א אשר פרסם אודות הספר 'התקופה הגדולה' ולא היה לו לטרוח להדפיס דבריו. כאשר מבקשים לדון 'אובייקטיבית' בדברי הגר"א, אין מקום להביא כתנא דמסייע, את מי שמגדיר את עצמו בהדיא כבר פלוגתא].
באות כ"ד מביא את דברי הגר"א בתקונים 'אבל בתחילה יתער שמאלא, שמאלו תחת לראשי, והוא יהיה פקידה כמו שהיה בבית שני בימי כורש [ההדגשה במקור], ולא יצאו בו, ואחר כך יתער ימינא'. ומסיק מזה, 'והדברים מבוארים היטב, שתהיה התגלות של משיח, ויבטל עול שעבוד מלכויות, כבזמן כורש'. האם בזמן כורש התגלה משיח? האם בטל אז שעבוד מלכויות? והלא מקרא מלא הוא 'כי עבדים אנחנו, ובעבדותנו לא עזבנו אלקינו, ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס' [אינני נכנס כאן לביאור עצם דברי הגר"א, והשוואתם לתקופתנו, שזה גדול מאד מכפי מדתי, ואיני אלא כמאיר ומעיר על דברי הכותב ועל צורת חשיבתו ולימודו].
באות כ"ז טוען הכותב כי כל עצם הפקידה שהיתה בימי כורש הוא משום שהיתה על פי נביא, ובזה שומט הוא את הבסיס לכל דברי הגר"א שהביא לעיל. לחיזוק דבריו הוא מסתייע שוב במכתב שמביא מהגרי"ז מסלנט (אשר מעולם לא נודע מקורו, מלבד העלון הנ"ל של נטורי קרתא, וכבר נתברר זיופו, וכנ"ל, ופלא שעדיין שייך לטעות בדבר זה, למרות שעל ידי אוצר החכמה מצויים הדברים ביד כל אדם). והוא פלא כיצד בא לבטל בזה את דברי האחרית כראשית, ואבאר דברי. הגר"א מגלה לנו שתהיה פקידה כמו בזמן כורש, לזה קורא הגר"א מסטרא דשמאלא, ומפני שעדיין יהיו תחת שלטון הערב רב. בא האחרית כראשית ואומר כי המסתכל בעינא פקיחא יכול הוא לראות בעיניו את התקיימות דברי הגר"א [הרב זילברמן היה רגיל לומר, כי אם הגר"א היה אדמו"ר הרי שזה היה בגדר 'מופת' ורוח הקודש...], משיב לו 'גלות אליהו' כי מכיון שאין לנו נביא אין זה בגדר פקידה, ואין זה דומה לזמן כורש. זו תשובה? לחדש יסוד עוצמתי – שאינו מוכרח כלל ואין לו מקור בראשונים ובאחרונים מלבד מכתב מפוקפק, ולטעון מחמת זה מזויף ? יכול הוא הכותב לבאר הדברים כאשר יחפוץ, אבל 'גדר טענה' על האחרית כראשית אין כאן אפילו כחוט השערה.
ועפ"ז ממשיך הוא לתמוה על האחרית כראשית שכתב 'מעת אשר נודע כי פקד ה' את עמו'. ותמה הכותב, לאחר שמבקש את מחכ"ת האחרית כראשית, 'על ידי מי נודע הדבר', והלא בבית שני עלו על פי הדיבור, על ידי הנביא ישעיהו, דבלאו הכי לא היו עולים לארץ ישראל, עכ"ד. ולא זכיתי להבין שותיה דמר, הנביא ישעיהו מתנבא על פקידה שתהיה על ידי כורש, ואע"פ שהעליה בפועל היתה רק אחרי שנים רבות מאד משנפטר הנביא ישעיהו, ואעפ"כ מחשיב זאת הכותב כמו שעלו על פיו. באים חז"ל ואומרים [כפי שמבאר דבריהם הגר"א ז"ל] כי בנבואת ישעיהו כלולה גם הפקידה העתידה, שגם היא תהיה ברשיון האומות. למה הפקידה דבית שני נקראת על פי ישעיהו, ושל האידנא אינה על פי ישעיהו?
וכאן היה לו לכותב להביא את דברי המשך חכמה המתייחס בפירוש לכל דבריו, וזה לשונו 'אמנם כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן רעמא, ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון שסר פחד השבועות וברשיון המלכים קמה מצות ישוב א"י ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה למקומה, המצוה על כל איש לסייע בכל יכלתו לקיים מצוה זו, ואולי על זה נאמר 'עד מתי תתחמקין', ואם יתן השי"ת ויתרחב הדבר, ויגדל ויפרח כשושנה כמו שנגדלו בימי ארתחששתא אשר היו נתונים תחת פרס וכו', אז בטח הוא ענין העומד ברומו של עולם. הן אמנם שאז היו הנביאים, בנבואה מן השמים מחזיקים אותם, מי יודע, אולי כמו שחורבן הבית השני היה שלא ע"פ הנבואה, כן יהיה הנחת אבן פינה שלא ע"פ נביאים, וכנטילתו כן נתינתו'.
אחר כך מאריך הכותב לטעון שאין כל מקום לפעול פעולות גשמיות בכדי להביא את קיום יעודי הנביאים. והנני מתפלא עליו מפני מה העלים בפני קוראיו את החלק הבסיסי והמרכזי שבספר אחרית כראשית הספר עצמו שואל (עמ' ל"ג, במהדורת תשס"ג) 'ואם נשאל אף כי אמנם הבטיח הקב"ה את דברו שיפקוד את עמו להביאם אל אדמתם ולהכין גאולתם, עדיין מניין שיש חובה מעשית לפעול בענין הפקידה'. לשם כך הוא מביא את דברי הרמב"ן והגר"א להשלים את חפצו של הקב"ה, בקיום בפועל של מה שהתנבאו הנביאים. יכול הוא הכותב לחלוק על כך, אך להאריך ולטעון נגד, בהתעלם מנקודה עיקרית זו, הוא דבר שאינו הגון.
עד כדי כך הפליג הכותב, באמרו (אות מ"ד) שהטעם שהגר"א עלה לבדו לארץ ישראל, הוא מפני 'שעיקר יישוב א"י בזה הוא בעסק ועמל התורה, וזה לא שייך לגבי האשה'. לענ"ד הקטנה, דבר זה הוא יוצא מגדר גבולות ההגיון, ישנה איזו הו"א לומר שאם היתה לגר"א אפשרות מעשית ואפשרית לא היה מעלה עמו את אשתו ובני ביתו? זה הטעם שהשאיר הגר"א את אשתו מאחורה? ועינא דשפיר חזי תראה ותאמר שדבר בלתי הגיוני זה יצא מן הכלל, ללמד כל כולו [יש לו טעות עובדתית במה שכתב שם שתלמידי הגר"א נשלחו לירושלים, ולא היא, באותה התקופה ישיבת אשכנזים בירושלים לא היתה מעשית כלל, ולכן מעיקרא עלו לגליל, ורק אחרי הרעש שפקד את צפת נתעוררו לעלות לירושלים].
מעניינת הוראתו המעשית של הכותב (באות מ"ז), אשר כמותה לא שמענו עדנה, 'אין לבנות לפאר ולשכלל ירושלים עיה"ק, מלבד הנצרך לצורך המגורים'.
על דברי חז"ל 'אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא', מפרש רש"י 'כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה'. ועל זה כותב האחרית כראשית 'ומפורש כי יישוב השממה ופריחת הארץ, הן מענייני הפקידה ותחילת הקץ'. והכותב מעיר כי 'בעין יפה' 'בודאי אין הכוונה לפירות דהשתא תקופת עקבתא דמשיחא, כי אם כההיא דסוטה על המרגלים שהביאו פירות בארץ ישראל'. ואם כי אכן היה לו להעיר מדברי המהרש"א שמפרש דהיינו בדרך נס [לפי פירושו השני, ע"ש, ובויואל משה נקט דהוא גם להפי' הראשון. הכותב מציין למהרש"א, ובשולי הדברים], אך לומר שפשוטו של רש"י אינו מתפרש על כי הא דהאידנא יראה הרואה שהוא רחוק הרבה מן הדעת [ויש לנו לחוש מלכפור בטובתו של מקום].
סוף דבר, הכותב שיחיה הקיף את הסוגיא כראוי, וביארה בטוטו"ד על פי דרכו, וכאשר קיבל מרבותיו הגאונים, וכפי דרכו של ראב"ד ירושלים שליט"א [אשר על דבריו הוא נסמך למעלה מעשר פעמים]. לעולם ניתן לפרש את דברי חז"ל באופן שיתאימו לכל אג'נדה שהיא, וכאשר הפליא בדבריו המתוקים הגה"ק בעל שומרי אמונים בהקדמת ספרו 'טהרת הקדש' [ע"ש ודפח"ח], ובפרט בסוגיא זו שכבר האריכו הרחיבו מחברים רבים מכל חוגי הקשת התורנית לבארם כפי חפצם, ואף בעל 'אחרית כראשית' העמיד ביאורו בדברי הרמח"ל והגר"א באופן מסודר ומתוקן, כפי קבלתו מרבותיו. ואכן גם כאן העמיד הכותב משנה סדורה [שהיא מקובלת מאד בבתי מדרש רבים וטובים], אך אם בקשנו למצוא בקונטרס זה, איזו שהיא טענה לסתור כנגד דברי האחרית כראשית, זו בקשנוה כאן ולא מצאנוה.