הרב אוצה"ח, נראה ברור שמספר הסיפור אינו מבין כלל את משמעותם של המושגים הפילוסופיים של הרוגצובי "עצם" ו"תואר" ומשתמש בהם כשמות קוד חסרי משמעות (זה אכן בא לידי ביטוי גם בשימוש השגוי במונחים "שם עצם" ו"שם תואר"). אבל באמת תורת הרוגצובי מתוקה ועמוקה למביניה. ולאחר שיובנו מושגים אלה יתבהר הענין כולו.
והרי הסברו של הרוגצובי עצמו באחד המקומות שבהם הוא מאריך בהסברה באופן יחסי:
מה דרבינו סותר עצמו בהלכות מעילה, דפסק שם שמקדיש את ביתו ואח"כ דר שם לא מעל מספק, ובהל' ערכין פסק דהמשכיר בית לחבירו ואח"כ הקדישו המשכיר ודר בו השוכר מעל.
אך כך, דיש בהבית ב' גדים. גדר החומר שממנו נבנה הבית, אבנים ועצים כו', והם דברים תלושים ואח"כ נתחברו. אבל הצורה של הבית זה נעשה במחובר כו'. ולכן גבי מקדיש את הבית הוה ספק מעילה, אם ר"ל לצורת הבית, או לחומר, דברים הנפרדים. אבל במי שמשכיר את ביתו א"כ צורת הבית הוי של השוכר, ורק דברים אשר מהם נעשה הבית הם של המשכיר, וכשמשכיר דעתו על האבנים כו', ולכך חל עליהם גדר מעילה.
בכמה שורות קצרות מבהיר רבינו ראשית את המושגים עצמם בעניננו - חומר וצורה (או עצם ותואר, והיינו הך, ראה מפענ"צ בתחילתו). החומר אינו "בית". המושג בית הוא צורה, תואר, ישות מופשטת שמתהווה עם גמר מלאכת הבית (מטעם זה המעמיד דלתות קנה, "דהוא עשה הצורה של הבית"). ושנית את חלוקת הבעלות ביניהם. כאשר השוכר דר בבית, ה"בית" ברשותו אך אין לו שום קניין בחומרי הבית כשלעצמם.