ישא ברכה כתב:הרב מקדש מלך
כבר כתבתי בזמנו שעל פי הסטטיסטיקה יש מקרים של 0.000000001 (מספר האפסים אינו מכוון) בהם מי שחשבת כל ימי חייך שהם הוריך אינם אלא הורים מאמצים ובמקור הינך בכלל מעם אחר. ולעניננו יתכן אדם שכל ימי חייו סבור שהוא יהודי, ויש סיכוי של אחד ל.. שהכל טעות. כנגד חשש זה לא יעזור כל כח בנפש וכו' וכו'. כמו כן ניתן להציב עוד שאלות לוגיות.
ואכן ישנם מספר שאלות בפילוספיה שמאד קשה לתת להם תשובות ודאיות (אם בכלל אפשר). אחת מהם היא היכולת לשלול במאה אחוז כל אפשרות אחרת, והרי תמיד יכול להיות האופציה שאולי אני טועה או מדמיין (כמובן ככל שהחישוב והנתונים פשוטים יותר כך הסבירות לטעות פוחתת משמעותית). ובכלל השאלה הניצחית בפילוספיה אולי כל מה שנדמה במציאות אינו אלא דמיון מפותח, מאד קשה להוכיח זאת לוגית למרות שאין עוד שום בן אנוש שיהא מוכן להשים שקל על הצד אולי הכל דמיון. שאלות קשות מאד.
תופעה מצויה כאשר באים להוכיח את עיקרי האמונה, אנשים מעלים את השאלות הפילוספיות הללו, ועל כך באמת מגיעה התשובה הנכונה, בדיוק כמו שהשאלות האלו אינם מטרידות את האדם בכל שאר צעדי חייו גם הגורליים ביותר (כמו חיים ומוות, ועוד). וכך גם לגבי האמונה. (ומקסימום אם המסתפק הנ"ל כל כך פילוסוף, שיסתייע בהימור של פקסל).
עם זאת חשוב לחדד את האבחנה בין מקרים בהם בני אדם מוכנים לקחת על עצמם סיכון מסוים, ויש מקרים בהם הסבירות כל כך אפסית עד שהם לא דנים אותה כאפשרות קיימת בכלל, בעיקר כלפי דברים רחוקים ביותר מהדעת.
אגב, מי שזכה להרגשה של מציאות הבורא (ומציאות התורה) כמו שהוא מרגיש שהעולם הוא אמיתי ואינו דמיון, אכן אשריו ואשרי חלקו. הלוואי והייתי זוכה לכך, אבל מה לעשות שרוב בני האדם לא מרגישים את הדברים בצורה כזו, במיוחד שהרגש הזה אינו אונברסלי, אלא הוא מופיע במיוחד אצל כאלו שחונכו על הרגש הזה, ובאמת הוא קרוב יותר למשהו כמו נבואה. ואגב, כבר כתבתי בעבר שכל הגישה הזו היא חדשנית, ואין לה איזכורים ברבותינו הראשונים שביארו את יסודות האמונה.
(ואמנם אפשר לטעון גם על הוכחה שכלית שהאדם יש לו אינטרס להגן על מה שחונך בו, והשחד יעור עיני חכמים. אבל עדיין על ידי השכל ניתן להפריד בין אמת לכל מה שנוסף במיוחד למי שבאמת מתבונן).
בא נשמיט את המספר, שבסה"כ נותן מימד של גיחוך לטענה לכשעצמה (ופועל בדיוק על הכוחות הלא לוגיים שאצלנו...).
כנראה שאף אחד מאיתנו ישנה את דעתו. אבל אפרוס בקצרה את שיטתי.
ביכולת הסבירה של האדם הממוצע, גם אם הוא מחפש הוכחות לוגיות לאמונתו, אין ביכולתו להגיע לרמת סבירות של מאה אחוז, כי עליו לקחת בחשבון גורמים רבים שאיני יכול להרחיב בהם, ודאי לא ברשות הרבים. הוא כן יכול להגיע לסבירות גבוהה, ולא יותר.
בשום דור לא חינכו להוכחה לוגית, כי מעולם לא ניסו לעמת את הטיעונים על המסורת מול אפשרויות אחרות וכדומה.
אי אפשר לטעון שהדבר היה כל כך פשוט עד שכולם הגיעו לרמה לוגית גבוהה כל כך.
הדברים מפורשים בהרבה מקורות (ספרי החסידות כמובן. ובעבר ציטטתי את החזון אי"ש והסטייפלר שמסיכימים איתם בפה מלא).
הטיעון לא מצאנו מקורות קדומים אינו מקובל, כל עוד שלא יובא חולק בר סמכא ברמתם. כי א) העובדה הזו היתה ידועה לאותם גדולים מכולנו. ב) מצינו איזכורים כאלו, אלא שאתה מפרש אותם בדוחק כפי דרכך.
לדוגמא א) איגרת הרמב"ם הידועה. ב) דברי רש"י על התורה (ומקורם מחז"ל) בפרשתינו על 'והם לא יאמינו לי'. ושם לא היתה הוכחה לוגית כמובן ג) עצם הכינוי של מאמינים בני מאמינים. ד) עצם העובדה שבכל מקום בו נדרשים הקדמונים להוכחה הם מקדימים ומדגישים שמדובר ב'תשובת המינים' ולהם עצמם אין בעיות... ואפילו הרמב"ם בהקדמה למו"נ כותב משהו דומה (לפי זכרוני).
כפי שכתבתי, לא מדובר בנבואה, אלא מדובר בעובדה שאם האדם יבחור באפיקורסות הוא יהיה מודע לכך שמדובר בבחירה ברע, ואם יבחור באמונה הוא יידע שמדובר בבחירה בטוב. איך עובד המנגנון? איני יודע וזה גם לא משנה.
לגבי השאלות הרחוקות של החוש וכו', כבר הסברתי את הבעיה. בכל נושא בחיים אדם נדרש לחיות ולהרגיש, ואכן טבעו של אדם הוא שהנושאים הללו לא אמורים להטריד אותו כל עוד בריאותו הנפשית תקינה.
לגבי האמונה, אדם נדרש להצהיר על ודאות גמורה. לא רק להתנהג ולהרגיש (כטענת משה מנדלסון הידועה...), ולכן השאלות הללו מתעוררות. ובצדק.
ואמנם נכון, שבכל נושא בחיים אדם כן חש ודאות גמורה, אבל זאת הוא משום אופיו הלא רציונלי.