תוכן כתב:ראובן חייב לשמעון כסף ושמעון חייב ללוי. הולך לוי ומבקש משמעון את כספו. עונה לו שמעון, אין לי כרגע וכשראובן משלם לי אשלם לך. שואל לו לוי, האם בקשת כסף מראובן. עונה לו שמעון, לפני כמה זמן ביקשתי. עונה לו לוי, אולי תבקש שוב. עונה לו שמעון, אני צריך את הכסף יותר ממך, אלא שאת ההשתדלות שלי כבר עשיתי, וכיון שאני עובד על מידת הבטחון אני לא רוצה לבקש שוב. עונה לו לוי, אבל הרי אני צריך את כספי. עונה לו שמעון, אני סמוך ובטוח שכשה' רוצה שתקבל את כספך, תקבלנו.
מי צודק? האם שמעון צריך לבקש את הכסף מראובן שוב, או שאפשר לו לבטוח בה', שכשיגיע הזמן לקבל את כספו, הוא יקבלו, ולא רגע אחד לפני.
ומה קורה אם לוי אינו מבקש את הכסף משמעון, האם שמעון מותר לו לבטוח בה' בכה"ג או שצריך לבקש את הכסף שוב אפילו בלי שלוי ביקש?
להעיר משיטת התוספות, שאין אדם צריך לצאת לעבוד כדי לשלם חובותיו.
הלא הוא חייב את הכסף, ועליו לפרוע את חובו.
עין בחובת הלבבות שער עבודת אלקים פ"ח שביאר שהדעה הנכונה בבחירת האדם הוא, שלגבי מצות יאמין שהמעשים מונחים לאדם, ושעליו להשתדל בכל אשר יכול. ולגבי כל שאר ענייני רשות ומנהגו של עולם, יאמין שהכל מאיתו ית' , ואין לאדם שום שליטה כלל.
ובאמת הגה בעצמך, איך יתכן ביטחון בכלל כבפועל עושה נגד רצונו ית', הרי הבוטח שה' ישמרהו מכל צרה צריך עכ"פ להתנהג ע"פ דבר ה' בתורתו, ועל מה יבטח הבועט במבטחו??
וכשלא ישמור את התורה ידאג שמא יגרום החטא, ואיך יבטח שימלא ה' משאלות ליבו לטובה?
הביטחון אינו עניין תיאורטית, זה חובת המציאות כשהאדם ישיג שממשלתו בכל, או אז ישלך עליו את יהבו. לא יתכן לבוטח האמיתי להעיז פניו ולהתעלם מחובתו על פי התורה, כי מצוה ועומד הוא לפרוע חובתו, וחייב הוא לעשות כל פעולה אפשרי לקיים את מצוותו בפועל, אין כאן ביטחון אלא בדמיונו בלבד (וזה אם נדון אותו לכף זכות).
עוד אמרו, שהצדיק ישתדל בכל אשר יוכל לא לסמוך על הנס, ע' רמב"ן ריש וישלח), ונראה מדבריו שיש בזה עיקר בחובת השתדלות שהבוטח יעשה כל מה שבידו להצליח, או אז בטחו בה' עדי עד שיצליח דרכו בכל אשר יפנה (ונראה שיש כאן מחלוקת עי' מלבי"ם שם).
(ומה שמצינו שגנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי, היינו גם כשיעשה מעשה שהוא סותר כל מהות הביטחון והאמונה עליו להתפלל, כמובן אין זה היתר לגנוב אלא גודל חיוב האמונה והתפילה).
ואגב אורחא אספר, מה ששמעתי מכלי ראשון. הגאון רבי אליעזר לופיאן חותנו של הגר"מ שניידר, כיהן כראש ישיבה בישיבתו של הגר"מ. משכורתו היה 5 ליש"ט, והגר"א חי בעניות ובדחקות.
התבטא פעם הגר"א בדרך הלצה, איך חותני התחייב לשלם משכורתי, רק כי בעל ביטחון הוא, ובוטח הוא בה' שיהיה לו לשלם. אז שישלם לי 8 ליש"ט ויבטח בה' שיקבל 8!