משנה ברורה סימן קנה ס"ק ג
ובעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות ביום לא ילמדו בגמרא לחוד דבזה אינו יוצא אלא צריך שילמוד דוקא גם ספרי פוסקים כל אחד כפי השגתו [שו"ע יו"ד וש"ך שם]
"וגם משמע מהרמב"ם שאיכא מצווה חיובית על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את כל התורה... אבל חיובו הוא רק בזמן שקבע לקיים מצוות הלימוד, והיינו שצריך להשתדל שילמוד בכל יום פרק אחר. אבל הוא לימוד שלא בעיון, שהרי אי אפשר בזמן קצר ללמוד בעיון. אלא שהלימוד בעיון לא שייך למצווה זו, ששייך לקיימה אף אלו שלומדים רק זמן קטן ביום וזמן קטן בלילה, והוא מקור ללימוד דף גמרא שהיה ברוב ערי ישראל ואולי כולן, שהיה חברה ש"ס..."
"וכשהתחילו מתרשלין בזה, הונהג על פי הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל שהיה אב"ד ור"מ בלובלין, שיהיה דף יומי כללי קבוע בכל העולם, שבלימוד זה מקיימין לימוד כל תורה שבעל פה שנכתבה על ידי רב אשי ורבינא, שזה שייך להחשיב כולה תלמודא - אף שאין לומדין גם תלמוד ירושלמי, מחמת שקשה הלימוד בירושלמי, מפני שאין עליו פירוש מבואר בלשון קצר וברור ונכון, כפירוש רש"י על הבבלי - מחמת שהתלמוד בבלי עיקר להלכה. וגם דורות הקדמונים היו הרבה, גם חכמים גדולים, שלא למדו את הירושלמי, וגם הרבה שלא ראו אותו, מפני שלא העתיקו אותו הסופרים כל כך כהבבלי. שלכן החשיבו לעניין הלימוד דתורה שעל פה שחייבו גם את בעלי בתים ללמוד, רק תלמוד הבבלי, שזה למדו בעלי הבתים בחברות הש"ס שהיו בהעיירות, וגם קביעות הדף היומי רק בתלמוד בבלי".
מקדש מלך כתב:ב) דברי רבי משה פיינשטיין (יו"ד חלק ד סימן לו) שנקט שיש מצווה מיוחדת על כל אחד מישראל ללמוד את כל התורה לפחות פעם אחת, ומתקיים בלימוד זה דייקא.
איש_ספר כתב:לשיא הוולגריות הגיע התעמולה בנוסח הבא:
בתי לומדת בב"ס של בית יעקב. אל ביה"ס הגיע רב אחד (שמו ידוע) ודיבר אל התלמידות באמצעות מערכת הכריזה וכך היה המסר, כל בת תבוא אל אביה ותאמר לו, אבי אבי האם אתה אוהב אותי? וכשהאב ישיב הן, תאמר לו בתו, אבי האם תסכים ללמוד דף היומי? אני אפנה את זמנך בכך שאקח ע"ע בעול הבית, אני אאפה לכבודך ועוד הבטחות מן הסוג הזה. אחרי שבתי סיפרה לי את תוכן השיחה, היא פתחה מיד בניסוי. לא ידעתי איך להגיב מבלי לגרום לפיחות ערכה של המנהלת השוטה בעיני בתי. עד עתה אני מהרהר בגסות של אותו רב לשלוח בנות להטיף להוריהם כיצד ללמוד, ובטפשות של המנהלת שנתנה לו את הבמה.
מזה תקופה ארוכה, אני מסתכל סביב ורואה המוני יהודים יקרים שניכר עליהם חסר מסוים בעבודת הבורא. בזהירות ובאחריות ניתן לומר, שלפעמים נראה יהודים רבים שהקשר עם בורא העולם חלש, והקב"ה כמעט לא נוכח בחייהם. ומדובר הוא על יהודים שמשתייכים למחנה החרדים לדבר ה'. רבים מהם לובשים את הכובע והחליפה, אבל ניכר שמשהו פנימי חסר. במיוחד מצוי הדבר אצל יהודים יקרים שעובדים במלאכתם לצורך פרנסתם ופרנסת ביתם. יש לזה הרבה סיבות והדברים מורכבים, אבל רצוני להצביע על נקודה אחת מסוימת שיש לה משמעות.
אנחנו יודעים שהקב"ה ברא את העולם ובחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, אותה עלינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים. התורה היא עמוד התווך ביננו לבין בורא עולם. כולנו יודעים שלימוד התורה נותן ליהודי את הידיעות מה רצון הבורא ממנו, ומה תפקידו בעולם הזה. התורה מחנכת לאמונה ולקדושה, לאהבת הבורא וליראת שמים. כולנו גם יודעים שעל ידי לימוד התורה ניתן לקנות מעלות רבות בדעות ובמידות כמו שאמרו חז"ל 'תורה מביאה לידי זהירות וכו', 'בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין וכו'.
אבל המציאות היא שישנו ציבור ענק בתוכינו שאין לו כמעט עיסוק בתורה הקדושה, המוני יהודים שעובדים במלאכתם אין להם כמעט זמן קבוע שמוקדש ללימוד התורה ובוודאי שאין להם קביעות עיתים מידי יום. כמו כן ישנם רבים מאד שיש להם בורות בהלכות הבסיסיות הנחוצות לכל יהודי החפץ לחיות כפי רצון ה' ית'.
וב"ה יש את מסגרת הדף היומי שהיא נפלאה ביותר להרבה יהודים, אבל מאידך יש הרבה שהם לא מתאימים ללימוד דף היומי מכמה סיבות. 1. לימוד דף היומי דורש השקעה יומית קבועה, ויש הרבה שזה לא אפשרי להם כל יום. (ולכן ההצעה להלן היא מסגרת שבועית שזה הרבה יותר קל). 2. לימוד גמרא הוא לימוד קשה ומורכב יותר, ויש הרבה שלא בנויים לכך. ולכן אנו מציעים לימוד הלכה מעשית שזה הרבה יותר קל. 3. בראש ובראשונה יהודים צריכים לדעת איך להתנהג בחיי היום יום, וידע זה בא בעיקר ע"י לימוד הלכות מעשיות, וכמו שאמרו חכמינו לא עם הארץ חסיד.
על כן חשבתי רעיון לגבש מערכת של שיעורי תורה שבועיים שיעסקו בהלכות אקטואליות, (כמו: הלכות המועדים בזמני המועדים, הלכות שבת, ברכות, תפילה, וכדומה). השיעורים יהיו מיועדים ליהודים העוסקים לפרנסתם, וכך יהיה תועלת כפולה להם. א. כך גם מי שאינו ת"ח ידע את ההלכות שנוגעות לחיים הרגילים. ויוכל לקיים את רצון ה'. ב. יהיה זה קביעות עיתים לתורה להם. ג. הלימוד קליט וקל יחסית, ולכן הלימוד צפוי להביא ללומדים שמחת התורה ותחושת סיפוק. ד. באופן כללי לימוד הלכה מביא יראת ה', שהרי כל ענין ההלכה הוא לקיים מה שציוונו הבורא.
כמו כן יהיה אפשר גם להוסיף בסוף השיעור קצת על מחשבה של אמונה או הארה בפרשת השבוע או כל חיזוק בעבודת ה' באשר שהוא. וזה ודאי יוסיף מטען רוחני.
מסתבר מאד שזה יתן להרבה יהודים חיזוק בקשר עם בורא עולם, ותועלת גדולה להם ולבני משפחתם בכל המובנים ברוחניות ובגשמיות.
זה הרעיון בגדול - ברובד המעשי יש עוד מה לדון ולהגדיר, ברצוני לדעת אם תסכימו לחשוב על הרעיון ולשלב אותו בפעילות שלכם להרבות כבוד ה' תורה ומצוות.
הרעיון בקצרה
1. היות ויש רבים שכמעט אין להם קביעות עיתים לתורה, וכן לרבים חסר ידע בסיסי בהלכה, ובמיוחד אצל הרבה מאד שעוסקים לפרנסתם, (ומסגרת הדף היומי לא מתאימה להם מכמה סיבות, כמפורט לעיל). עלה רעיון לארגן שיעורים שבועיים או דו שבועיים, של לומדים שילמדו יחד הלכה, ויהיה ניתן להוסיף בסוף השיעור קצת דברי חיזוק בעבודת הבורא (אמונה בבורא עולם, ביטחון, ידיעת ה', אהבת ה', יראת ה', מידות טובות, וכדומה).
2. הלימוד יהיה לימוד הלכות אקטאוליות. הלכות שבת, הלכות תפילה, הלכות ברכות, וכדו'. המטרה היא שהלומדים אכן ידעו את ההלכות כראוי, ולכן הלימוד יהיה בספרים קלים כמו ספרי הקיצורים בני זמנינו הכתובים בנוסח קל וקליט. (למשל בהלכות שבת, יש את הספרים שמירת שבת כהלכתה, אורחות שבת, מאור השבת, משנת השבת, ועוד. הלכות ברכות יש את ספר וזאת הברכה, שערי ברכה, ועוד).
3. בסיום השיעור יהיה מומלץ להוסיף קצת דברי חיזוק, אפשר בהקשר לפרשת השבוע, או כל חיזוק באמונה, ביטחון, יראת שמים, מידות טובות וכדו'.
4. השיעורים יהיו בנויים מקבוצת לומדים יחד עם מגיד שיעור. המגיד שיעור יכין את החומר בצורה הראויה, וגם יכנס קצת יותר לעומק הענינים, כדי שהלימוד לא יהיה רק של הלכות פסוקות אלא גם של טעם ההלכות. וגם יכין דברי חיזוק בעבודת ה'. כל שיעור יחליט לבד על קצב וכמות הלימוד שהם מעונינים בו. וכן על זמן הלימוד הנוח לו. המגיד שיעור יוכל להכין גם הערה הלכתית קלה שיכולה לפתוח דיון ופלפול בין המשתתפים. המגיד שיעור ינסה לשלב את ההלכות במציאות של ימינו כולל בדברים המתחדשים, שזה בדרך כלל מעניין את הלומדים וגם מועיל להם.
5. הרעיון הוא גם ליצור אוירה קרובה וידידותית בין חברי השיעור. ככל שהאוירה תהיה נעימה יותר, עם גדולה לגימה שמקרבת, בודאי יהיה תועלת גדולה יותר ברוחניות ובגשמיות.
6. כמו כן ניתן יהיה להביא מידי פעם ת"ח יראי אלוקים למסור שיעור בענין מסוים, או שיחת חיזוק.
7. התקווה היא שיהודים העמלים לפרנסתם (בעיקר, אבל באמת זה טוב לכל אחד) יוכלו לקבל ידע נרחב בהלכות הנוגעות לחיי היום יום. וכן יוכלו להתאסף לחזק ולהתחזק יחד בעבודת הבורא ית'. ויהיה הדבר עבורם עוגן לתורה הקדושה ולחיבור בעבודת ה'.
8. תוכנית מעשית יותר בהמשך.
תוכנית מעשית
א
פתיחת הפעילות
1. בשלב ראשון יערך רישום של אנשים המעונינים להצטרף לשיעורים אלו. הרישום יתבצע במייל או בטלפון. בעת הרישום נעשה סיווג לפי אזורים ושכונות, אולי נעשה איזו חלוקה בסיסית של מגזרים (חסידים, ליטאים, ספרדים, כללי,) ומי שירצה דוקא ממגזר מסוים ננסה להתאים לו.
2. במקביל יתבצע רישום של אנשים המעונינים למסור שיעור שבועי. הרישום יתבצע במייל או בטלפון.
3. בשלב ראשון הפעילות תתרכז בעיקר במיקום מצוצמם. (מתוך הבנה שצריך להתחיל ולהתפתח לאט לאט).
4. היות ומדובר על שיעור פעם או פעמיים בשבוע, לא מדובר בדבר קשה, ומסתבר שיהיו שירצו מסגרת כזו. כמו כן יש ביקוש לידיעת ההלכה.
5. אחר שיתגבש כמות של לומדים, יהיה ניתן לחלק את קבוצות לפי אזורים. לארגן לכל קבוצה מגיד שיעור, ומקום מתאים לשיעור.
6. פתיחת השיעור בפועל. לתת תמיכה קטנה לכל שיעור כדי שיוכלו לפתוח את השיעורים הראשונים אם מזונות ושתיה, לחבר את הלבבות וליצור אוירה נעימה. וכן לסייע בהשגת חומר הלימוד, ספרים, וכדומה.
7. כמובן שלפני הכל צריך לפרסם כדי שאנשים ישמעו על הרעיון ויוכלו להצטרף. נשתדל לפרסם בצורה צנועה ואיכותית, אין כאן מטרה לעשות רייטינג, אלא נפרסם בצורה זולה יחסית כפי שיתפאשר לכך בהתאם לתקציב שיהיה.
ב
ניהול שוטף
אחרי שאי"ה המסגרת הבסיסית תוקם. התפקיד העיקרי יהיה ניהול שוטף של השיעורים והמשך התפתחות.
1. סיוע לשיעורים במה שיתבקש.
2. הרחבת קבוצות לומדים ופתיחת קבוצות חדשות ככל שיהיה ביקוש, באזורים נוספים.
3. יהיה אפשר לעזור לשיעורים שירצו לשמוע שיעורים מידי פעם מרבנים או מרצים מפורסמים.
ישא ברכה כתב:אם אני זוכר נכון, פעם קראתי/שמעתי ממרן הרב עובדיה, שדיבר כדברים האלה.
מה גם שברוב השיעורים שאני מכיר התועלת העיקרית היא למגיד שיעור, רוב המשתתפים (למעט מיעוט רציני יותר) אפילו לא יוצאים עם דף גמרא (אני לא מדבר על לזכור, אלא בשעת השיעור), במיוחד סוגיות שצריך להחזיק ראש, ורבות הם. אבל עדיין יש בזה דבר גדול, הלימוד, הקביעות, החיבור לתורה, ועוד.
אגב בקשר לנושא האשכול, אני מנצל את המקום לכתוב רעיון שפעם עלה בלבי והתחלתי לקדם אותו עם ארגון מסוים עד שנתקע. הרעיון שעסק במציאות הכואבת היום שחלק גדול מאד מהציבור העובד לא לומד גם לא דף היומי (יעדכנו אותי היודעים, אבל אם אני לא טועה, המציאות היא שרוב לומדי הדף היומי בקהל העובדים הם בעיקר בני 50+, מבוגרים יחסית, בעלי בתים בנוסח של פעם, יראי שמים, עם נוכחות בולטת למגזר החסידי. בדור הצעיר אני מזהה שרוב הלומדים הם אברכים שתופסים עוד קצת תורה דרך דף היומי). הדור העובד החדש, שחלקו הגדול קצת יותר מודרני, מקיים את חובת קביעות עיתים לתורה בקר"ש שחרית וערבית, כמובן לא כולם, אבל הרבה הרבה מהם מסתפקים בקצת שבקצת מהתורה. אני מעתיק את המכתב הראשון ששלחתי להם, ואת התוכנית שבניתי יחד עם חבר נאמן.מזה תקופה ארוכה, אני מסתכל סביב ורואה המוני יהודים יקרים שניכר עליהם חסר מסוים בעבודת הבורא. בזהירות ובאחריות ניתן לומר, שלפעמים נראה יהודים רבים שהקשר עם בורא העולם חלש, והקב"ה כמעט לא נוכח בחייהם. ומדובר הוא על יהודים שמשתייכים למחנה החרדים לדבר ה'. רבים מהם לובשים את הכובע והחליפה, אבל ניכר שמשהו פנימי חסר. במיוחד מצוי הדבר אצל יהודים יקרים שעובדים במלאכתם לצורך פרנסתם ופרנסת ביתם. יש לזה הרבה סיבות והדברים מורכבים, אבל רצוני להצביע על נקודה אחת מסוימת שיש לה משמעות.
אנחנו יודעים שהקב"ה ברא את העולם ובחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, אותה עלינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים. התורה היא עמוד התווך ביננו לבין בורא עולם. כולנו יודעים שלימוד התורה נותן ליהודי את הידיעות מה רצון הבורא ממנו, ומה תפקידו בעולם הזה. התורה מחנכת לאמונה ולקדושה, לאהבת הבורא וליראת שמים. כולנו גם יודעים שעל ידי לימוד התורה ניתן לקנות מעלות רבות בדעות ובמידות כמו שאמרו חז"ל 'תורה מביאה לידי זהירות וכו', 'בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין וכו'.
אבל המציאות היא שישנו ציבור ענק בתוכינו שאין לו כמעט עיסוק בתורה הקדושה, המוני יהודים שעובדים במלאכתם אין להם כמעט זמן קבוע שמוקדש ללימוד התורה ובוודאי שאין להם קביעות עיתים מידי יום. כמו כן ישנם רבים מאד שיש להם בורות בהלכות הבסיסיות הנחוצות לכל יהודי החפץ לחיות כפי רצון ה' ית'.
וב"ה יש את מסגרת הדף היומי שהיא נפלאה ביותר להרבה יהודים, אבל מאידך יש הרבה שהם לא מתאימים ללימוד דף היומי מכמה סיבות. 1. לימוד דף היומי דורש השקעה יומית קבועה, ויש הרבה שזה לא אפשרי להם כל יום. (ולכן ההצעה להלן היא מסגרת שבועית שזה הרבה יותר קל). 2. לימוד גמרא הוא לימוד קשה ומורכב יותר, ויש הרבה שלא בנויים לכך. ולכן אנו מציעים לימוד הלכה מעשית שזה הרבה יותר קל. 3. בראש ובראשונה יהודים צריכים לדעת איך להתנהג בחיי היום יום, וידע זה בא בעיקר ע"י לימוד הלכות מעשיות, וכמו שאמרו חכמינו לא עם הארץ חסיד.
על כן חשבתי רעיון לגבש מערכת של שיעורי תורה שבועיים שיעסקו בהלכות אקטואליות, (כמו: הלכות המועדים בזמני המועדים, הלכות שבת, ברכות, תפילה, וכדומה). השיעורים יהיו מיועדים ליהודים העוסקים לפרנסתם, וכך יהיה תועלת כפולה להם. א. כך גם מי שאינו ת"ח ידע את ההלכות שנוגעות לחיים הרגילים. ויוכל לקיים את רצון ה'. ב. יהיה זה קביעות עיתים לתורה להם. ג. הלימוד קליט וקל יחסית, ולכן הלימוד צפוי להביא ללומדים שמחת התורה ותחושת סיפוק. ד. באופן כללי לימוד הלכה מביא יראת ה', שהרי כל ענין ההלכה הוא לקיים מה שציוונו הבורא.
כמו כן יהיה אפשר גם להוסיף בסוף השיעור קצת על מחשבה של אמונה או הארה בפרשת השבוע או כל חיזוק בעבודת ה' באשר שהוא. וזה ודאי יוסיף מטען רוחני.
מסתבר מאד שזה יתן להרבה יהודים חיזוק בקשר עם בורא עולם, ותועלת גדולה להם ולבני משפחתם בכל המובנים ברוחניות ובגשמיות.
זה הרעיון בגדול - ברובד המעשי יש עוד מה לדון ולהגדיר, ברצוני לדעת אם תסכימו לחשוב על הרעיון ולשלב אותו בפעילות שלכם להרבות כבוד ה' תורה ומצוות.
מכתב שני לאחר גיבוש הרעיון יותר, יחד עם ידיד יקר, והארגון הנ"ל.הרעיון בקצרה
1. היות ויש רבים שכמעט אין להם קביעות עיתים לתורה, וכן לרבים חסר ידע בסיסי בהלכה, ובמיוחד אצל הרבה מאד שעוסקים לפרנסתם, (ומסגרת הדף היומי לא מתאימה להם מכמה סיבות, כמפורט לעיל). עלה רעיון לארגן שיעורים שבועיים או דו שבועיים, של לומדים שילמדו יחד הלכה, ויהיה ניתן להוסיף בסוף השיעור קצת דברי חיזוק בעבודת הבורא (אמונה בבורא עולם, ביטחון, ידיעת ה', אהבת ה', יראת ה', מידות טובות, וכדומה).
2. הלימוד יהיה לימוד הלכות אקטאוליות. הלכות שבת, הלכות תפילה, הלכות ברכות, וכדו'. המטרה היא שהלומדים אכן ידעו את ההלכות כראוי, ולכן הלימוד יהיה בספרים קלים כמו ספרי הקיצורים בני זמנינו הכתובים בנוסח קל וקליט. (למשל בהלכות שבת, יש את הספרים שמירת שבת כהלכתה, אורחות שבת, מאור השבת, משנת השבת, ועוד. הלכות ברכות יש את ספר וזאת הברכה, שערי ברכה, ועוד).
3. בסיום השיעור יהיה מומלץ להוסיף קצת דברי חיזוק, אפשר בהקשר לפרשת השבוע, או כל חיזוק באמונה, ביטחון, יראת שמים, מידות טובות וכדו'.
4. השיעורים יהיו בנויים מקבוצת לומדים יחד עם מגיד שיעור. המגיד שיעור יכין את החומר בצורה הראויה, וגם יכנס קצת יותר לעומק הענינים, כדי שהלימוד לא יהיה רק של הלכות פסוקות אלא גם של טעם ההלכות. וגם יכין דברי חיזוק בעבודת ה'. כל שיעור יחליט לבד על קצב וכמות הלימוד שהם מעונינים בו. וכן על זמן הלימוד הנוח לו. המגיד שיעור יוכל להכין גם הערה הלכתית קלה שיכולה לפתוח דיון ופלפול בין המשתתפים. המגיד שיעור ינסה לשלב את ההלכות במציאות של ימינו כולל בדברים המתחדשים, שזה בדרך כלל מעניין את הלומדים וגם מועיל להם.
5. הרעיון הוא גם ליצור אוירה קרובה וידידותית בין חברי השיעור. ככל שהאוירה תהיה נעימה יותר, עם גדולה לגימה שמקרבת, בודאי יהיה תועלת גדולה יותר ברוחניות ובגשמיות.
6. כמו כן ניתן יהיה להביא מידי פעם ת"ח יראי אלוקים למסור שיעור בענין מסוים, או שיחת חיזוק.
7. התקווה היא שיהודים העמלים לפרנסתם (בעיקר, אבל באמת זה טוב לכל אחד) יוכלו לקבל ידע נרחב בהלכות הנוגעות לחיי היום יום. וכן יוכלו להתאסף לחזק ולהתחזק יחד בעבודת הבורא ית'. ויהיה הדבר עבורם עוגן לתורה הקדושה ולחיבור בעבודת ה'.
8. תוכנית מעשית יותר בהמשך.
תוכנית מעשית
א
פתיחת הפעילות
1. בשלב ראשון יערך רישום של אנשים המעונינים להצטרף לשיעורים אלו. הרישום יתבצע במייל או בטלפון. בעת הרישום נעשה סיווג לפי אזורים ושכונות, אולי נעשה איזו חלוקה בסיסית של מגזרים (חסידים, ליטאים, ספרדים, כללי,) ומי שירצה דוקא ממגזר מסוים ננסה להתאים לו.
2. במקביל יתבצע רישום של אנשים המעונינים למסור שיעור שבועי. הרישום יתבצע במייל או בטלפון.
3. בשלב ראשון הפעילות תתרכז בעיקר במיקום מצוצמם. (מתוך הבנה שצריך להתחיל ולהתפתח לאט לאט).
4. היות ומדובר על שיעור פעם או פעמיים בשבוע, לא מדובר בדבר קשה, ומסתבר שיהיו שירצו מסגרת כזו. כמו כן יש ביקוש לידיעת ההלכה.
5. אחר שיתגבש כמות של לומדים, יהיה ניתן לחלק את קבוצות לפי אזורים. לארגן לכל קבוצה מגיד שיעור, ומקום מתאים לשיעור.
6. פתיחת השיעור בפועל. לתת תמיכה קטנה לכל שיעור כדי שיוכלו לפתוח את השיעורים הראשונים אם מזונות ושתיה, לחבר את הלבבות וליצור אוירה נעימה. וכן לסייע בהשגת חומר הלימוד, ספרים, וכדומה.
7. כמובן שלפני הכל צריך לפרסם כדי שאנשים ישמעו על הרעיון ויוכלו להצטרף. נשתדל לפרסם בצורה צנועה ואיכותית, אין כאן מטרה לעשות רייטינג, אלא נפרסם בצורה זולה יחסית כפי שיתפאשר לכך בהתאם לתקציב שיהיה.
ב
ניהול שוטף
אחרי שאי"ה המסגרת הבסיסית תוקם. התפקיד העיקרי יהיה ניהול שוטף של השיעורים והמשך התפתחות.
1. סיוע לשיעורים במה שיתבקש.
2. הרחבת קבוצות לומדים ופתיחת קבוצות חדשות ככל שיהיה ביקוש, באזורים נוספים.
3. יהיה אפשר לעזור לשיעורים שירצו לשמוע שיעורים מידי פעם מרבנים או מרצים מפורסמים.
איש_ספר כתב:אני משוכנע שאני לא היחיד שמהפך בזה, ואני מתפלא איפוא שעוד לא נפתח אשכול ע"כ. ובכן יהיה אני הדיוט קופץ וכו'.
עם תחילת המחזור של הדף היומי כל הרחובות מלאים מודעות על שיעורים שנמסרים ע"י מג"ש נפלאים הידועים בבהירותם ומתיקותם, טעמו וראו, מחייה נפשות.
ואני שואל את עצמי, האמנם? האם בעל הבית שקובע עיתים לתורה שעה ביום צריך ללמוד דף במסכת תמורה או ערכין? האם לא טוב יותר שילמד שיעורי הלכה, לפי השגתו. אם הוא בור וע"ה, ילמד קיצוש"ע אם הוא תורני יותר ילמד סוגיות שלימות, לדעת את ההלכה משרשה ועד פרטיה. האבסורד גדול שבעתיים, שכן רוב ככל שיעורי הדף הם מינימום שבמינימום, כלומר אין בהם שום דבר שנקרא עיון, חידוש, עמל, כלום. קריאה פשוטה לפי כשרונו של המג"ש ואפשרות השומעים ושום דבר לא מעבר. ובכן, מה התירוץ ללמוד דף גמרא ולא דף חיי אדם/משנה ברורה/שו"ע הגר"ז? בעבר היו חברות חיי אדם וחברת עין יעקב וחברת ש"ס וכו', יהודי היה מוצא את חלקו בתורה לפי נטייתו וכשרונו. היום התעמולה גוררת אותו בכח ללימוד דף היומי בלבד למעט מקרים חריגים. וכאן מגיע הבלוף הגדול שאסור להרהר עליו: לימוד הדף מחייה נפשות. גישמאק כביר. ועוד סופרלטיבים. בער אני ולא ידעתי איזה הנאה כבירה יש בלימוד דף בצורה כ"כ שטחית. אני מכיר הנאה של מתמידים שחוזרים על תלמודם בנעימה ונפשם יוצאת בדברם בנעימות התורה, אני מכיר הנאה של רממ"ש בשיעור הדף שמוצץ צוף דבש מכל רש"י ושורה בגמ', וכל השומעים רואים את עיניו הבורקות ופניו שהיו חיוורות בתחילה מתמלאות חיות דקדושה. אבל מה ההנאה הגדולה לגרוס דף ולהבין אותו באופן בינוני? ליבי ליבי לבעה"ב שיושבים בשיעור הדף, ומשוכנעים שהם היחידים שלא זכו לעריבות התורה המובטחת על לוח המודעות. ואין מי שיגלה את אזנם, שלא זו העיר. טוב היה לאותם בעלי בתים אם היו לומדים מצוות מעשיות והלכותיהן, לדעת את המעשה אשר יעשון. הלכות תפילה הלכות שבת הלכות מועד במועדו. אני חושב שגם העריבות וההנאה המיוחדת שיש בללמוד על מנת לקיים, היתה נחלתם וגורלם, ולא נחלת המודעות והעסקנים.
ע"כ לע"ע.
פייביש אופטובסקי כתב:מפי השמועה, כשעמד רבי מאיר שפירא להכריז בכנסיה הגדולה על הדף היומי, היו שם רבנים שהתנגדו לכך, והפשרה היתה שרבי מאיר שפירא יכריז על כך כהצעה אישית שלו ולא מטעם הכנסיה כולה.
היודע מאן דהו מה היתה טענת המתנגדים?
שמעתי בשם האדמו"ר ר' יואל מסאטמר שהתנגד ללימוד הדף היומי משום שדעתו היתה שהבעלי בתים ילמדו פרקי 'אלו מציאות' 'המפקיד' 'ארבעה אבות' (וכמובן!) 'הכונס', כדי שיוכלו ללמוד עם בניהם את הנלמד בבית רבם.
פייביש אופטובסקי כתב:מפי השמועה, כשעמד רבי מאיר שפירא להכריז בכנסיה הגדולה על הדף היומי, היו שם רבנים שהתנגדו לכך, והפשרה היתה שרבי מאיר שפירא יכריז על כך כהצעה אישית שלו ולא מטעם הכנסיה כולה.
היודע מאן דהו מה היתה טענת המתנגדים?
שמעתי בשם האדמו"ר ר' יואל מסאטמר שהתנגד ללימוד הדף היומי משום שדעתו היתה שהבעלי בתים ילמדו פרקי 'אלו מציאות' 'המפקיד' 'ארבעה אבות' (וכמובן!) 'הכונס', כדי שיוכלו ללמוד עם בניהם את הנלמד בבית רבם.
יתן חן כתב:איש_ספר כתב:אני משוכנע שאני לא היחיד שמהפך בזה, ואני מתפלא איפוא שעוד לא נפתח אשכול ע"כ. ובכן יהיה אני הדיוט קופץ וכו'.
עם תחילת המחזור של הדף היומי כל הרחובות מלאים מודעות על שיעורים שנמסרים ע"י מג"ש נפלאים הידועים בבהירותם ומתיקותם, טעמו וראו, מחייה נפשות.
ואני שואל את עצמי, האמנם? האם בעל הבית שקובע עיתים לתורה שעה ביום צריך ללמוד דף במסכת תמורה או ערכין? האם לא טוב יותר שילמד שיעורי הלכה, לפי השגתו. אם הוא בור וע"ה, ילמד קיצוש"ע אם הוא תורני יותר ילמד סוגיות שלימות, לדעת את ההלכה משרשה ועד פרטיה. האבסורד גדול שבעתיים, שכן רוב ככל שיעורי הדף הם מינימום שבמינימום, כלומר אין בהם שום דבר שנקרא עיון, חידוש, עמל, כלום. קריאה פשוטה לפי כשרונו של המג"ש ואפשרות השומעים ושום דבר לא מעבר. ובכן, מה התירוץ ללמוד דף גמרא ולא דף חיי אדם/משנה ברורה/שו"ע הגר"ז? בעבר היו חברות חיי אדם וחברת עין יעקב וחברת ש"ס וכו', יהודי היה מוצא את חלקו בתורה לפי נטייתו וכשרונו. היום התעמולה גוררת אותו בכח ללימוד דף היומי בלבד למעט מקרים חריגים. וכאן מגיע הבלוף הגדול שאסור להרהר עליו: לימוד הדף מחייה נפשות. גישמאק כביר. ועוד סופרלטיבים. בער אני ולא ידעתי איזה הנאה כבירה יש בלימוד דף בצורה כ"כ שטחית. אני מכיר הנאה של מתמידים שחוזרים על תלמודם בנעימה ונפשם יוצאת בדברם בנעימות התורה, אני מכיר הנאה של רממ"ש בשיעור הדף שמוצץ צוף דבש מכל רש"י ושורה בגמ', וכל השומעים רואים את עיניו הבורקות ופניו שהיו חיוורות בתחילה מתמלאות חיות דקדושה. אבל מה ההנאה הגדולה לגרוס דף ולהבין אותו באופן בינוני? ליבי ליבי לבעה"ב שיושבים בשיעור הדף, ומשוכנעים שהם היחידים שלא זכו לעריבות התורה המובטחת על לוח המודעות. ואין מי שיגלה את אזנם, שלא זו העיר. טוב היה לאותם בעלי בתים אם היו לומדים מצוות מעשיות והלכותיהן, לדעת את המעשה אשר יעשון. הלכות תפילה הלכות שבת הלכות מועד במועדו. אני חושב שגם העריבות וההנאה המיוחדת שיש בללמוד על מנת לקיים, היתה נחלתם וגורלם, ולא נחלת המודעות והעסקנים.
ע"כ לע"ע.
שאלה מצויינת. ובעצם היא שאלה עצומה על כל לומדי הגמרא הק', אני רק יחליף קצת את הנוסח:
עם פתיחת הזמן של שנת הלימודים כל הישיבות והכוללים מלאים לומדים ושיעורים שנמסרים ע"י מג"ש נפלאים הידועים בבהירותם ומתיקותם, טעמו וראו, מחייה נפשות.
ואני שואל את עצמי, האמנם? האם בן תורה שקובע עיתים לתורה צריך ללמוד כמה שורות ובמקרה הטוב סוגיה בלבד ממסכת זו או אחרת? האם לא טוב יותר שילמד שיעורי הלכה, לפי השגתו. אם הוא בור וע"ה, ילמד קיצוש"ע. אם הוא תורני יותר ילמד סוגיות שלימות, לדעת את ההלכה משרשה ועד פרטיה. האבסורד גדול שבעתיים, שכן רוב ככל שיעורי הישיבות הם אינם מחדשים להלכה דבר, והלא אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה בלבד. ובכן, מה התירוץ ללמוד דף גמרא ולא דף חיי אדם/משנה ברורה/שו"ע הגר"ז? בעבר היו לומדים בכל מיני סגנונות, עיון; בקיאות; סוגיות; הלכה. בן תורה היה מוצא את חלקו בתורה לפי נטייתו וכשרונו. היום התעמולה גוררת אותו בכח ללימוד העיוני בלבד, למעט מקרים חריגים. וכאן מגיע הבלוף הגדול שאסור להרהר עליו: לימוד העיון מחייה נפשות. גישמאק כביר. ועוד סופרלטיבים. בער אני ולא ידעתי איזה הנאה כבירה יש בלימוד בצורה כ"כ מופשטת. אני מכיר הנאה של מתמידים שחוזרים על תלמודם בנעימה ונפשם יוצאת בדברם בנעימות התורה, אני מכיר הנאה של רממ"ש בשיעור הדף שמוצץ צוף דבש מכל רש"י ושורה בגמ', וכל השומעים רואים את עיניו הבורקות ופניו שהיו חיוורות בתחילה מתמלאות חיות דקדושה. אבל מה ההנאה הגדולה לטחון דף חודש שלם ובסוף שמא ואולי לחדש בו איזה מהלך? ליבי ליבי לבני תורה שיושבים סדרים שלמים, ומשוכנעים שהם היחידים שלא זכו לעריבות התורה המובטחת על ידי רה"י. ואין מי שיגלה את אזנם, שלא זו העיר. טוב היה לאותם אם היו לומדים מצוות מעשיות והלכותיהן, לדעת את המעשה אשר יעשון. הלכות תפילה הלכות שבת הלכות מועד במועדו. אני חושב שגם העריבות וההנאה המיוחדת שיש בללמוד על מנת לקיים, היתה נחלתם וגורלם, ולא נחלת המודעות והעסקנים.
מה שקומם אותי הוא הנתון העובדתי, שהרי מעולם לא הוחלט על דרך הלימוד הישיבתית הנוכחית בשום פורום רבני ציבורי, ואם כבר יש התייחסות מחכמי התורה מנווטי עולם הישיבות היא רק בכיוון ההפוך, שחובה גמורה לא להתעכב על כל הגיג וכו' וכו'. ועל דרך זו לא נטענו הטענות שנטענו. ולאידך על תקנה שלכו"ע הסכימו עליה כמעט כל גדולי האומה בדורות האחרונים מכל גווני הקשת - כאן מצא בע"ד מקום...נוטר הכרמים כתב:הדמוגוגיה במיטבה, והיא זועקת.
דרך הלימוד בישיבות, זה משהו שהתעוות עם הזמן,
בסך הכל, רובינו סבורים שללא דרך הלימוד הישיבתית
עם העיון והסברות וכו',
אין תוכנית אמיתית להושיב אברך ללמוד כל החיים,
ואחרי שרובינו ערכו נסיון על עצמם ועל אחרים עם כל התוכניות המזורזות וקיצורי הדרך,
ונכחנו לראות כי טוב סחרה של בירור סוגיא לעומק ולרוחב מכל סחורה,
וכי במציאות במקומות אחרים שלא השקיעו בעיון כמו שצריך, לא מגיעים לזה,
ובאמת למי שיש לו תוכניות אחרות לחיים (הארוכים, יחסית כמובן) יכול ללמוד בשיטות אחרות,
ויש מקום לכולם בעולם התורה. איננו מתנשאים חלילה על אף אחד.
מה שקרה, זה שבמקומות רבים זה מתפתח בהפרזה ומאבד את שיווי המשקל,
וזה חבל מאוד מאוד.
מה שטוען אי"ס זה על עצם השיטה ולא על הפרזה או חוסר דיוק.
בעצם הוא טוען, האם ר' מאיר שפירא והכנסיה הגדולה החליטו שהדף היומי כמות שהיא היא התוכנית הטובה ביותר עבור יהודי שלומד שעה / שעתיים ביום.
יתן חן כתב:מה שקומם אותי הוא הנתון העובדתי, שהרי מעולם לא הוחלט על דרך הלימוד הישיבתית הנוכחית בשום פורום רבני ציבורי, ואם כבר יש התייחסות מחכמי התורה מנווטי עולם הישיבות היא רק בכיוון ההפוך, שחובה גמורה לא להתעכב על כל הגיג וכו' וכו'. ועל דרך זו לא נטענו הטענות שנטענו. ולאידך על תקנה שלכו"ע הסכימו עליה כמעט כל גדולי האומה בדורות האחרונים מכל גווני הקשת - כאן מצא בע"ד מקום...נוטר הכרמים כתב:הדמוגוגיה במיטבה, והיא זועקת.
דרך הלימוד בישיבות, זה משהו שהתעוות עם הזמן,
בסך הכל, רובינו סבורים שללא דרך הלימוד הישיבתית
עם העיון והסברות וכו',
אין תוכנית אמיתית להושיב אברך ללמוד כל החיים,
ואחרי שרובינו ערכו נסיון על עצמם ועל אחרים עם כל התוכניות המזורזות וקיצורי הדרך,
ונכחנו לראות כי טוב סחרה של בירור סוגיא לעומק ולרוחב מכל סחורה,
וכי במציאות במקומות אחרים שלא השקיעו בעיון כמו שצריך, לא מגיעים לזה,
ובאמת למי שיש לו תוכניות אחרות לחיים (הארוכים, יחסית כמובן) יכול ללמוד בשיטות אחרות,
ויש מקום לכולם בעולם התורה. איננו מתנשאים חלילה על אף אחד.
מה שקרה, זה שבמקומות רבים זה מתפתח בהפרזה ומאבד את שיווי המשקל,
וזה חבל מאוד מאוד.
מה שטוען אי"ס זה על עצם השיטה ולא על הפרזה או חוסר דיוק.
בעצם הוא טוען, האם ר' מאיר שפירא והכנסיה הגדולה החליטו שהדף היומי כמות שהיא היא התוכנית הטובה ביותר עבור יהודי שלומד שעה / שעתיים ביום.
אמנם לענ"ד מה שכתבתי אמת הוא, ולמעשה לכאו' לא תהיה ברירה אלא לפתוח בישיבות עוד ועוד מסגרות לימוד ע"מ שימצאו כולם את מקומם הראוי בתוה"ק, וכדוגמת ישיבת מיר המעטירה.
דרופתקי דאורייתא כתב:ולגבי הלימוד בישיבות, הנה דבריו של הח"ח, הובא בספר לב אליהו בפרשת השבוע דידן, פרשת וארא!
יתן חן כתב:שאלה מצויינת. ובעצם היא שאלה עצומה על כל לומדי הגמרא הק', אני רק יחליף קצת את הנוסח:
עם פתיחת הזמן של שנת הלימודים כל הישיבות והכוללים מלאים לומדים ושיעורים שנמסרים ע"י מג"ש נפלאים הידועים בבהירותם ומתיקותם, טעמו וראו, מחייה נפשות.
ואני שואל את עצמי, האמנם? האם בן תורה שקובע עיתים לתורה צריך ללמוד כמה שורות ובמקרה הטוב סוגיה בלבד ממסכת זו או אחרת? האם לא טוב יותר שילמד שיעורי הלכה, לפי השגתו. אם הוא בור וע"ה, ילמד קיצוש"ע. אם הוא תורני יותר ילמד סוגיות שלימות, לדעת את ההלכה משרשה ועד פרטיה. האבסורד גדול שבעתיים, שכן רוב ככל שיעורי הישיבות הם אינם מחדשים להלכה דבר, והלא אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה בלבד. ובכן, מה התירוץ ללמוד דף גמרא ולא דף חיי אדם/משנה ברורה/שו"ע הגר"ז? בעבר היו לומדים בכל מיני סגנונות, עיון; בקיאות; סוגיות; הלכה. בן תורה היה מוצא את חלקו בתורה לפי נטייתו וכשרונו. היום התעמולה גוררת אותו בכח ללימוד העיוני בלבד, למעט מקרים חריגים. וכאן מגיע הבלוף הגדול שאסור להרהר עליו: לימוד העיון מחייה נפשות. גישמאק כביר. ועוד סופרלטיבים. בער אני ולא ידעתי איזה הנאה כבירה יש בלימוד בצורה כ"כ מופשטת. אני מכיר הנאה של מתמידים שחוזרים על תלמודם בנעימה ונפשם יוצאת בדברם בנעימות התורה, אני מכיר הנאה של רממ"ש בשיעור הדף שמוצץ צוף דבש מכל רש"י ושורה בגמ', וכל השומעים רואים את עיניו הבורקות ופניו שהיו חיוורות בתחילה מתמלאות חיות דקדושה. אבל מה ההנאה הגדולה לטחון דף חודש שלם ובסוף שמא ואולי לחדש בו איזה מהלך? ליבי ליבי לבני תורה שיושבים סדרים שלמים, ומשוכנעים שהם היחידים שלא זכו לעריבות התורה המובטחת על ידי רה"י. ואין מי שיגלה את אזנם, שלא זו העיר. טוב היה לאותם אם היו לומדים מצוות מעשיות והלכותיהן, לדעת את המעשה אשר יעשון. הלכות תפילה הלכות שבת הלכות מועד במועדו. אני חושב שגם העריבות וההנאה המיוחדת שיש בללמוד על מנת לקיים, היתה נחלתם וגורלם, ולא נחלת המודעות והעסקנים.
ישראל אליהו כתב:בישיבות מלמדים איך ללמוד.
וזוהי הדרך ללמד. ע"י טחינת הסברות וחידודן, משמוש בראיות, דיוק בלשונות וכו'.
רק כך כשיגדל ידע איך לפסוק בהלכות תפילה, שבת, מועדים וכו'.
אחרת, סברותיו אינן סברות, וראיותיו אינן ראיות.
והנסיון מורה על כך. פוק חזי.
מה ידידות כתב:חכמים הזהרו בדבריכם!!!
איני רוצה להתייחס כעת לתוכן הדיון אם הדף היומי לבעה"ב הוא רעיון טוב או לא, או אם יש עדיפות ללימודים אחרים וכדו'.
אני רוצה להתריע ולהזהיר על עצם קיום הדיון ברשות הרבים זה, כי המציאות הקיימת היא שישנם כהיום רבבות בעלי בתים שבעבר היה יכול לעבור עליהם ימים שלימים מבלי לפתוח שום ספר יהודי, וכהיום אינם מוותרים על לימוד הדף, וכלל לא משנה מה הסיבה שהביאה אותם לכך, עצם מציאות זו מבורכת, ותועלתה עצומה ומקרינה על כל התנהגותם במשך היום, ומקרינה מאד על כל הליכות ביתם.
הדיון הזה עלול לגרום להם לתהות על התמסרותם ללימוד הדף, אך לא לקבוע שיעור לימוד אחר, בהעדר זמינות של שיעורים אחרים וכדו', ונמצאו קרחים מכאן ומכאן, היצר הרע הוא מומחה עצום בתרגילים כגון אלו, הוא מבין היטב שקשה מאד לקרר את ההתלהבות שתפסה את לומדי הדף, ולכן הוא בא בעלילה מצוינת, וכת"ח נדמה לו, ואומר לו, אכן, ללמוד זה דבר חשוב, אבל מה פתאום דף היומי, עליך ללמוד קיצוש"ע, חיי אדם, או לאידך גיסא, לקבוע שיעור בעיון, ואז דבר ראשון גורם לאדם להתקרר מהשיעור שיש לו כבר, ואז הוא סוחב איתו את הזמן, עד שימצא שיעור אחר מתאים וכו', ובסוף מביא אותו למצב שלא ילמד כלל.
ולכן אחים יקרים, אנא, בואו ולא נעבוד בשירותו של היצר הרע, דיון כזה, אם הוא אמור להתקיים בכלל, הוא אמור להתקיים בחדרי חדרים, בצנעה, ולא בפהרסיה, שעלול לגרום לביטול תורה דרבים.
אראל כתב:מה שהרגיז אותי במיוחד, מאמר שנאמרה לי בשם אחד מן גדולי דורנו שליט"א [כמובן שלא אפרט שמו כאן]
"מי שאינו מצטרף עתה להתחיל לימוד דף היומי, הרי הוא בכלל 'הפורש מן הציבור'".
איש_ספר כתב:אני משוכנע שאני לא היחיד שמהפך בזה, ואני מתפלא איפוא שעוד לא נפתח אשכול ע"כ. ובכן יהיה אני הדיוט קופץ וכו'.
עם תחילת המחזור של הדף היומי כל הרחובות מלאים מודעות על שיעורים שנמסרים ע"י מג"ש נפלאים הידועים בבהירותם ומתיקותם, טעמו וראו, מחייה נפשות.
ואני שואל את עצמי, האמנם? האם בעל הבית שקובע עיתים לתורה שעה ביום צריך ללמוד דף במסכת תמורה או ערכין? האם לא טוב יותר שילמד שיעורי הלכה, לפי השגתו. אם הוא בור וע"ה, ילמד קיצוש"ע אם הוא תורני יותר ילמד סוגיות שלימות, לדעת את ההלכה משרשה ועד פרטיה. האבסורד גדול שבעתיים, שכן רוב ככל שיעורי הדף הם מינימום שבמינימום, כלומר אין בהם שום דבר שנקרא עיון, חידוש, עמל, כלום. קריאה פשוטה לפי כשרונו של המג"ש ואפשרות השומעים ושום דבר לא מעבר. ובכן, מה התירוץ ללמוד דף גמרא ולא דף חיי אדם/משנה ברורה/שו"ע הגר"ז? בעבר היו חברות חיי אדם וחברת עין יעקב וחברת ש"ס וכו', יהודי היה מוצא את חלקו בתורה לפי נטייתו וכשרונו. היום התעמולה גוררת אותו בכח ללימוד דף היומי בלבד למעט מקרים חריגים. וכאן מגיע הבלוף הגדול שאסור להרהר עליו: לימוד הדף מחייה נפשות. גישמאק כביר. ועוד סופרלטיבים. בער אני ולא ידעתי איזה הנאה כבירה יש בלימוד דף בצורה כ"כ שטחית. אני מכיר הנאה של מתמידים שחוזרים על תלמודם בנעימה ונפשם יוצאת בדברם בנעימות התורה, אני מכיר הנאה של רממ"ש בשיעור הדף שמוצץ צוף דבש מכל רש"י ושורה בגמ', וכל השומעים רואים את עיניו הבורקות ופניו שהיו חיוורות בתחילה מתמלאות חיות דקדושה. אבל מה ההנאה הגדולה לגרוס דף ולהבין אותו באופן בינוני? ליבי ליבי לבעה"ב שיושבים בשיעור הדף, ומשוכנעים שהם היחידים שלא זכו לעריבות התורה המובטחת על לוח המודעות. ואין מי שיגלה את אזנם, שלא זו העיר. טוב היה לאותם בעלי בתים אם היו לומדים מצוות מעשיות והלכותיהן, לדעת את המעשה אשר יעשון. הלכות תפילה הלכות שבת הלכות מועד במועדו. אני חושב שגם העריבות וההנאה המיוחדת שיש בללמוד על מנת לקיים, היתה נחלתם וגורלם, ולא נחלת המודעות והעסקנים.
ע"כ לע"ע.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 47 אורחים