נוטר הכרמים כתב:למרות היותי רודף ריגושים וחויות מטבעי,
מעולם לא הבנתי את החיפוש של הבוי"ת בחנ"נ...
מה רע בלשבת וללמוד את תורת ד' עם כל החשק, ולהבין שזה קיום רצון ד' הכי גדול,
זה התורה שהקב"ה בעצמו לומד ומשתעשע בה, ואנחנו לומדים 'מפיו' כביכול?
למה צריכים למצוא אותו בתוך החתיכה או הנבילה?
בר מן דין,
ראיתי פעם ראיון עם הר' אהרן ליכטנשטיין חתנו של הגרי"ד מבוסטון,
הוא טען כנגד המובא בליקוטי מוהר"נ מברסלב לעשות את התורות תפילות ואת התפילות תורות,
למה? מה רע שהתורות ישארו תורות והתפילות תפילות.
מוטב לי להתחזק בלמצוא את הקב"ה בתפילה ג"פ ביום,
וכפי שהתבטא הח"ח, נחלקו הדעות בביאור תיבת 'ברוך', אבל לכולי עלמא 'אתה זה 'דו'...
בסדר, זו השיטה שלך וזו הבנתך (וכנראה היא טובה עבורך), ויש שיטות והבנות אחרות (וכנראה היא טובה עבורם).
[לכל שיטה כזו יש מן הסתם מאחוריה גדולי וחכמי ישראל לדורותיהם. כל עוד איש לא מנסה להשתיק את האחר ולכפות את דעתו על אחרים - אני לא רואה בעיה. הבעיה מתחילה כאשר אחד מחליט בבירור שדעתו היא "דעת התורה ודעת הקב"ה" ושיטת השני היא "סכנה ליהדות ועקירת הדת" וכו'. כאן - כבר חייב הטוען כך להוכיח זאת (כולל להוכיח שמה שבעיניו הוכחה הוא אכן המודד להוכיח וכיו"ב)].
יש מי שרוצה (ולגיטימי לגמרי שהוא רוצה ומן הסתם יש לו גם בסיס ומקורות התומכים ברצונו זה) לא מה שאתה קורא "חוויה וריגוש" (שזו כבר הנחה והגדרה מראש, כבר חלק משיטתך כנראה) אלא - קשר חי, כפי שנראים אצלו גם עוד קשרים חיים. עם אבא שלו או עם אשתו עובדה שהוא מרגיש מערכת יחסים וקשר חי תוך כדי פעולות והבנות (הכרוכות בזה ונובעות מזה וחלק מזה), ולא פוטר אותה כ"חוויה וריגוש" ומסתפק בכל מיני "ידיעות", שכולן הגדרות ואלגוריתמים במוח שהוא יודע לענות ולהוציא מאה במבחן אם יישאל - ולא חלק חי בנפשו.
יטען הטוען - אי אפשר להשוות את הקב"ה והיחס עמו לדמויות חיות ממציאותנו. ובכן, היא גופא בוויכוח עתיק יומין, בין ראשונים ואחרונים, ועד ימינו. כל אחד מציג את מקורותיו ואת הבנתו, ולא מבין את השני.
גם מה שכתבת על תפילה. מוטב לי וכו'. האם בתפילה מוצאים את הקב"ה ובתורה לא? (ואם כן - האם מציאת הקב"ה בתורה היא אחרת ממציאתו בתפילה - ובמה?) - בזה גופא הוויכוח. מי שאומר שכן, מוצאים בתורה - לא מבין את מי שאומר ש"הוא לא צריך את זה". עבורו זה בדיוק כמו שיגיד מישהו ש"הוא לא צריך את זה גם בתפילה, די לו לדעת שהוא אומר מילים והקב"ה יודע. אז למה מרעישים להתחזק בתפילה ומה זה בכלל להתחזק בתפילה - במה מתחזקים? אומרים את המילים ויודעים שהקב"ה יודע וחסל". אולי באמת יש מישהו שאומר ככה. ויש מי שלא מתחיל להבין מילים כאלה, ויש לו מקורות וביסוס לדעתו. וכך יש מי שאומר שכשם שיש להתחזק בתפילה ככה יש להתחזק בתורה, ולא בהקשר של התמדה ועמל והבנה, אלא בהקשר של למצוא את הקב"ה בתורה. כך שיטתו, ויש לו את המקורות והביסוסים שלו, ויהי לו אשר לו. כל עוד הוא לא כופה את דעתו על אחרים, אלא לכל היותר מציע אותה למי שבא אליו ושואל מה דעתו ורוצה לשמוע, איני רואה בזה בעיה.
בסופו של דבר, המציאות תוכיח. ואם יש מספיק אנשים שזה כן חסר להם, ומציק להם, אזי או שנפטור את כולם כטועים ומבולבלים, ואולי אף "אשמים", וככאלה ש"לא לומדים אז לא יודעים" ו"אידיוטים!!" כפי שצרח איזה רב בפאנל מסוים, או שנבין שכנראה יש כאלה שבנויים אחרת ממני, גם אם במקרה הם נולדו בבית/מגזר שמתלבש ומסתפר בדיוק כמוני.
לדעתי קו פרשת המים כאן צריך להיות המבחן האישי של אדם את עצמו, מבחן אמיתי, האם הוא מרוצה ממצבו בעבודת השם כפי הבנתו אותה. ובמידה שלא - האם הוא אכן פועל לשינוי ומצליח לשנות. האם כפי מה שהוא תופס "מה ה' אלוקיך שואל מעמך" - הוא אכן כזה. ואם הוא לא כזה - האם הוא בדרך, האם הוא באמת רואה שינוי לאורך זמן והתקרבות אל היעד המוגדר אצלו. (כל הגדרה אחרת שאני מנסה כרגע להעלות בדעתי אינה יכולה להיות מבחן כי היא מעגלית וכיו"ב).
אם כן - מצוין. שימשיך כך ובהצלחה רבה, ויהי חלקי עמו. אם לא - שיתחיל לחשוב או לברר ולהתייעץ (ומן הסתם גם וגם) - למה ומה עושים, ויחפש עד שימצא מה שיתן לו מענה ומזור, דהיינו עד שיתחיל לראות שהמצב השתנה והתשובה שלו לשאלות המבחן היא חיובית.
מי שלא עושה את זה (את המבחן, או מתעלם מהתוצאה) - הוא כנראה מונח כבר ביאוש (ויש להעמיק בניתוח הדבר מה זה אומר על תפיסת הקב"ה שלו, על תפיסת עבודת ה' אצלו, וכו', אבל אכ"מ).
[לגבי המבחן: אני בכוונה כותב "כפי
שהוא תופס", "כפי
שהוא מבין", כי גם אם שמע וקיבל זאת מרבותיו - לא רבותיו וההגדרות שלהם יכולים להיות המודד עבור אדם, אלא ההזדהות האישית שלו. דוק ותשכח. ובמציאות - במוקדם או במאוחר - בהכרח יש לו כזו. דהיינו: או שהוא אכן מזדהה עם ההגדרה שאמרו לו - או שהוא
לא מזדהה עם ההגדרה שאמרו לו. והמשך ההגדרה שלי - יברר את זה גופא, וגם יברר האם הסיבות אמיתיות או לא (ויש כמה סוגים של "אמיתיות"). נכון שהמודד שלי לא מתאים לצעירים שעדיין מתגבשים ומחפשים את דרכם. אפשר להביא לזה דוגמה אקטואלית מתחום אחר לגמרי, אבל אכמ"ל.
גם הפעולה לשינוי שאני מדבר עליה כוללת את ההצעות לשינוי שמציעים לו במקום שהוא נמצא כרגע, מידת המאמץ והרצינות שהשקיע בזה עד כה, וכו'. ואדם שמחליט להיות אמיתי עם עצמו במבחן הזה, יכול לדעת ולהבין. ויש מידה סבירה שנדרשת מאדם, ולא צריך להיות משוגע ופרנואיד בזה וכו'. אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו והכלים שיש לנו הם השכל והטבעים שלנו. והניסיון של כל אחד כבר מוכיח לו מי ומה. אנחנו לא יכולים להיות מישהו אחר. אין לנו כלי אחר - גם לא לשמיעת וקבלת ויישום העצות שמורים לנו אחרים. אחרת - לך לאומן ואמור לו כמה מכוער וכו'].
האמת, כפי שכבר כתב הרב ח. רוזנברג מוקדם יותר באשכול לגבי נושא אחר, אני תוהה עכשיו אם היה נכון להיכנס לזה בכלל במסגרת הפורום, ואם נכון היה לכתבו בהקשר המסוים שנכתב. אבל כבר כתבתי אז אשאיר. אולי תהיה תועלת כלשהי. מקוה שלא יהיה יותר נזק. אחרי הכול זו כתיבה בפורום על כל המשתמע ולא טיפול בדברים כראוי להם באמת (כולל מצד האחריות והדיוק וכו').