מאמרים על בתי הדין הרבניים ועוד

[דרופתקי דאורייתא]

נתבקשתי להעלות לעיון חו"ר אתרא קדישא הדין.
[מן הסתם על חלק מהם היה ראוי להביאם באשכולות אחרים, אבל לא מצאתי אשכול ייעודי במיוחד].

[מבקש חכמה]

כשרואים קונטרסים כאלו בעילום שם התוקפים את בתי הדין ומלאים בסיפורים על פלוני ואלמוני עולה שאלה אחת פשוטה מי כתב ומדוע נכתבו.
האם זה מי מי שנפסק כנגדו חיוב גט או מזונות שלא ברצונו. או מניעים אחרים.
לפחות מן היושר לאדם שמוצא פגמים בכל מקום ומטיף לאחרים לפתוח את הקונטרס בגילוי נאות ולאחר מכן להתחיל בהטפה.
אחרי שנדע את הסיבות לכתיבה או את ה״נגיעה״ נוכל לדעת מה היחס לדברים.

[יהושע100]

כשרואים קונטרסים כאלו בעילום שם התוקפים את בתי הדין ומלאים בסיפורים על פלוני ואלמוני עולה שאלה אחת פשוטה מי כתב ומדוע נכתבו.
האם זה מי מי שנפסק כנגדו חיוב גט או מזונות שלא ברצונו. או מניעים אחרים.
לפחות מן היושר לאדם שמוצא פגמים בכל מקום ומטיף לאחרים לפתוח את הקונטרס בגילוי נאות ולאחר מכן להתחיל בהטפה.
אחרי שנדע את הסיבות לכתיבה או את ה״נגיעה״ נוכל לדעת מה היחס לדברים.

משנ"נ. בר מן דין, אחר המחילה, להביא דעות הדיינים, שכל המעוניין יכול לפתוח ספריהם או פדרי"ם ולראות על מה אדניהם הטבעו ואח"כ לכתוב בפשטות בחצאי משפטים 'וזה אינו נכון' לא מוסיף כבוד לכותב ולא לקוראים

[דרופתקי דאורייתא]

כשרואים קונטרסים כאלו בעילום שם התוקפים את בתי הדין ומלאים בסיפורים על פלוני ואלמוני עולה שאלה אחת פשוטה מי כתב ומדוע נכתבו.
האם זה מי מי שנפסק כנגדו חיוב גט או מזונות שלא ברצונו. או מניעים אחרים.
לפחות מן היושר לאדם שמוצא פגמים בכל מקום ומטיף לאחרים לפתוח את הקונטרס בגילוי נאות ולאחר מכן להתחיל בהטפה.
אחרי שנדע את הסיבות לכתיבה או את ה״נגיעה״ נוכל לדעת מה היחס לדברים.

זהו שאין לכותב שום "נגיעה" בנושא...
מה איפוא עליו לכתוב "גילוי נאות"? שאין לו נגיעות?!

ובקיצור, אם יש לך איזה הערה עניינית, בבקשה. גם אם תצא מנקודת הנחה שהוא "נגוע", אבל תראה לנו במה הוא טועה או מטעה.

[שמש]

אין צורך להשיב על ה'טענות' הממוחזרות האלו המפורסמות אחת לכמה שנים בשם כזה או אחר... הרוצה לטעון כלפי בתי הדין הרבניים (ויש מה לטעון, לאו דווקא בכיוונים של מפיצי ה'קונטרסים' הנ''ל) יתכבד ויפנה לבתי הדין בטענות ספציפיות ובעיקר לממונים עליהם הן בית הדין הגדול לערעורים והן גדולי ישראל שלמרותם סרים הדיינים (רוב מוחלט של הדיינים כיום הם חרדים ומיעוטם חרד''לים). כל היתר הוא ניסיון לאפס מחדש את מסורת הפסיקה של בתי הדין בארץ בשבעים השנים האחרונות תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות ומהאחריות המוטלת על בתי הדין והדיינים ומדעותיהם של גדולי הפוסקים ששימשו בהם. אפשר שמדובר פשוט בחוסר הבנה וידע של הכותב/ים אבל אם לא הרי שבהנחה שלא מדובר סתם באיזה 'קנאי' סביר להניח שאכן יש כאן נגיעות אם בהפסד בדין ואם בהפסד המינוי לדון...

[הוה אמינא]

גילוי נאות:
חיפשתי שם של כותב הקונטרסים, ומשלא מצאתי, לא עברתי על זה.
לא בגלל שצריך לשקול טענות רק לפי שם הכותב. כי קבל האמת ממי שאמרה,
אלא מפני שאם הכותב אנונימי, בחזקת שיש לו סיבה להסתיר. יתכבד ויעמוד על דבריו ויכל להתעמת ולאמת.

אולם מ"ש בתגובה ממש לא נכון:

הרוצה לטעון כלפי בתי הדין הרבניים (ויש מה לטעון, לאו דווקא בכיוונים של מפיצי ה'קונטרסים' הנ''ל) יתכבד ויפנה ... והן גדולי ישראל שלמרותם סרים הדיינים (רוב מוחלט של הדיינים כיום הם חרדים ומיעוטם חרד''לים).

אשמח שיועלה שם של גדול בישראל שהדיינים סרים למרותו, שיש לו יד ורגל בהלכה למעשה באבן העזר.

כל היתר הוא ניסיון לאפס מחדש את מסורת הפסיקה של בתי הדין בארץ בשבעים השנים האחרונות

כב' לא מודע לעובדה שמסורת הפסיקה אופסה מכבר בתוך בתי הדין הרבניים?
שבעים שנה שיש מושג פסק של "חיוב גט"? בלי שיש דין כפיה?, ושחיוב נהפך לכפיה?
וכן עוד המון שינויים חדשים לבקרים.

[דרופתקי דאורייתא]

גילוי נאות:
חיפשתי שם של כותב הקונטרסים, ומשלא מצאתי, לא עברתי על זה.
לא בגלל שצריך לשקול טענות רק לפי שם הכותב. כי קבל האמת ממי שאמרה,
אלא מפני שאם הכותב אנונימי, בחזקת שיש לו סיבה להסתיר. יתכבד ויעמוד על דבריו ויכל להתעמת ולאמת.

לא מובן. צא מנקודת הנחה שיש לו סיבה להסתיר (באמת אשאל אותו אם יסכים לפרסם שמו). צא מנקודת הנחה שהוא "נגוע" בכל נגיעה שנראית לך. זה אומר שהוא טועה?
קבל האמת ממי שאמרה.

לדברי 'שמש' א"צ להגיב, והמ"י

[יוסף חיים אוהב ציון]

אם ראית דור שצרות רבות בו צא ובדוק ב.....

[מבקש חכמה]

אכן קונטרסים חשובים. חשיבה מעמיקה. לטענתו יש מקרה שקרה פה ויש מקרה שקרה שם והמסקנה שכולם ככה.
כל אחד יסכים עם מגלי שחיתויות אבל כותב הקונטרסים מכפיש את כולם ובכך הוא מגלה את מטרתו מסיבות השמורות עמו לקעקע את כח הדיינות בישראל ולהחריב את סמכות בתי הדין. והוא עוד רוצה שנאמין שאין לו מניע אישי לכך.

זאת מעבר לניסיון שלו לבזות באופן אישי תלמידי חכמים והשותק על כך יש לו ממה לחשוש.

מה שנוגע להלכה בכל הסוגיות שהועלו נידונו הדברים באריכות בפסקי דין ומה שהכותב בשורות בודדות דוחה ובקלות רבה מחמיר ואוסר ממזרים ומבטל גיטין ומקטין מזונות וגס לבו בהוראה הרואה יראה כמה עוד רחוקה ממנו הדרך וכמה קל הוא לישב בביתו ולהרבות ממזרים בישראל ולזה הוא קורא דרכה של תורה.

[דרופתקי דאורייתא]

(באמת אשאל אותו אם יסכים לפרסם שמו). [/size]

כותב המאמרים הוא הרב רפאל סויד, ראש כולל נר יוסף, מבני ברק, שמפרסם מאמרים בירחון האוצר, הכותב אינו גרוש, ואינו עומד להתגרש ב"ה..., וכן לא אף אחד מבני משפחתו הקרובה.
הדברים נכתבו לאחר שימוש בבי"ד רבני, וקשר אישי עם כמה מבכירי הדיינים, שגם הם קובלים על המצב.
יש להדגיש שבשונה מדברים אחרים שנכתבו כנגד המערכת, הנ"ל אינו בא לומר שצריך לסגור את המערכת וכדו', אלא שצריך לתקן הרבה דברים בה, ועל זה באו מאמריו.
לאחר שיחה עם הכותב, נאמר לי שישמח מאוד לקבל תגובות על המאמרים, מכיוון שאינו חבר בפורום זה, ואינו רואה את התגובות בדוא"ל zx0527103930@gmail.com

[דרופתקי דאורייתא]

עוד -

[הוה אמינא]

יש"כ.
עד כמה שקראתי ראויים הדברים לעיון בכובד ראש ולשיקול דעת מעמיק ורחב.

[מן הדרום]

דומני שאם מזכירים שמות של כ"כ הרבה דיינים ,כקרובים וכו' כדאי לדקדק ולא להוסיף דברים שאינם נכונים, ולוקחים את הדברים למקומות מוגזמים
דוגמא- הרב יהודה שחור אינו בנו של הרב ישראל שחור
הרב דוד לבנון נהיה דיין הרבה לפני שגיסו נהיה רב ראשי
חלק מאיזכור המחותנים לא מובן, וכי שני דיינים שנהיו מחותנים אחרי שהם כבר דיינים, הדבר מראה שיש משפחולוגיה
ואכמ"ל

[אישצפת]

עד עתה לא הורדתי את הקונטרסים הנ"ל מסיבה פשוטה גם אם אמצא שדבריו נכונים אין לי איך לתקן אותם.
ונכשלתי בחינם בעוון לשון הרע או הוצאת שם רע על בתי הדינים.
לרגע לא חלמתי שיש שם גם שמות אישיים כפי שמובן מההודעה שלפניי..
וה' הטוב יכפר בעד.
אגב לצורך מה בוקש להעלותו הנה. וכי מי מחברי פורום דידן יש בו כח לשנות בבתי הדין במידה ודברי הקונטרס נכונים. ומה עם שאר כל הקוראים? אתמהה.

[מבקש חכמה]

בתוך אחד הקונטרסים נדהמתי לגלות איזו מעשיה של הכותב ממנה עולה שבית דין של גדולי ישראל שבדורנו וביניהם מורינו ורבינו הגרז״נ זצ״ל נכשלו לטענת הכותב בגט מעושה שלא כדין והתירו אשת איש לעלמא. וכשנודע להם הדבר לא תיקנו אלא להיפך הזמינו משטרה להרחיק את האנשים מבית הדין.
אני מוחה על ביזוי תלמידי חכמים.
המטרה הקדושה של הריסת בתי הדין מתירה כל איסור.

[יוסף חיים אוהב ציון]

עיינת בכל האמור? כל המשיבים פה לא נוגעים ענינית רק מסביב וחבל.

[יוצא פוניבז']

עוד -

חבל שמערבב טענות טובות עם טענות לא טובות
כך למשל טוען על גורן שהתיר את העגונות של דקר עם תרי רובי והביא 2 סברות מגוחכות כביכול הם התרי רובי שעליהם סמך, אך בגוף המאמר נמצאו סברות רבות טובות וחזקות מהם. ושתי הסברות שהזכיר אמנם נאמרו שם, אך לא נראה שעיקר סמיכתו של הכותב עליהם.

[נוריאל עזרא]

בתוך אחד הקונטרסים נדהמתי לגלות איזו מעשיה של הכותב ממנה עולה שבית דין של גדולי ישראל שבדורנו וביניהם מורינו ורבינו הגרז״נ זצ״ל נכשלו לטענת הכותב בגט מעושה שלא כדין והתירו אשת איש לעלמא. וכשנודע להם הדבר לא תיקנו אלא להיפך הזמינו משטרה להרחיק את האנשים מבית הדין.
אני מוחה על ביזוי תלמידי חכמים.
המטרה הקדושה של הריסת בתי הדין מתירה כל איסור.

עיינת בכל האמור? כל המשיבים פה לא נוגעים ענינית רק מסביב וחבל.

יש פה בעיה, זה לא רק המסביב, אני גם הורדתי את המאמרים ורציתי לקרוא, אלא שהרב הכותב מקשה על הקריאה גם אני במקרה ראיתי את המעשה הנזכר וראיתי לפני כן הנדון ההלכתי ויש להשיב עליו במחילה מכבוד תורתו, אלא שבראותי המעשה הסתפקתי לגבי איסורי שמיעת לשון הרע ואמרתי שב ואל תעשה. חבל שמזכיר שמות הרבנים, היה אומר כך פסקו ויש על זה קושיא ותו לא. יש לי גם דברים לכתוב על המעשה אבל אני חושש להיכנס לזה לא רוצה לפתוח שוב המסמכים הנ"ל גם אין לפני פרטי הפסיקה גם לא תגובת בית הדין לזה וזה ממש בגדר הוצאת שם רע וחבל.

[דרופתקי דאורייתא]

אבקש מכל חברי הפורום להתמודד עם המציאות דלהלן, שמערכת בתי הדין הולכת לכיוון הלכתי מאוד מסוים שלא היה בדורות עברו, והדבר מוכח שחור על גבי לבן, ותחשבו בעצמכם איך זה יכול להיות שבכל עשרות הנשואים השנוים במחלוקת הקשורים לבתי הדין, בכולם הם נקטו או לקולא או לטובת האישה, למרות שאין קשר רעיוני ביניהם, ואדרבה אם מישהו חושב שצריך להגיב על זה, שיענה עניינית ויוכיח שהטענות שהוא כתב אינן נכונות.
לגבי הטענה עם התרי רובי של גורן, לא נכתב שרק על זה גורן הסתמך, אבל מי שמסוגל לכתוב כאלו טענו, זה מלמד על הכל.

לגבי הטענה של לשון הרע בגלל השמות וכדו', הנה אין בזה שום לשון הרע, כיוון שלא חידשנו דבר על הדיינים שלא ידוע, אלא הביא פסקי דין שאפשר לבדוק האם הם כך אמרו, והרי כך באמת דעתם, וזהו ויכוח הלכתי קלאסי.

לגבי הסיפור עם הגרז"ן, הרב הכותב שמע זאת מבעל המעשה, יהודי ת"ח שהוא מכהן כרב קהילה חשובה בבני ברק, ומחבר ספרים ידועים.

[דרופתקי דאורייתא]

עוד ביקשני להכניס -

בס"ד כ"ב אדר תש"פ

לכב' האברך כמדרשו הגאון מזכה הרבים רבי רפאל סויד שליט"א ראש כולל נר יוסף באלעד וחתדב"נ ידי"נ הגאון הגדול רבי ימין טולידאנו שליט"א

במענה להערות מעכ"ת על מ"ש בספרי הקטן בדבר משפט ועל דרכי הפסיקה של מרן בעל יביע אומר זיע"א המובאים בו, אחרתי עד כה מחוסר הפנאי, וכעת בעידן הקורונה שנאלצנו לכנס רגלינו כדברי הגמ' בב"ק [ס:] ה' יצילנו מכל רע, לקחתי מועד להשיב, ותחילה אודה לכת"ר שבשפלנו זכר לנו לשים עיניו על דברינו ובע"ה עי"ז יתבהרו הדברים ורווחא שמעתתא ליקבה"ו, וצויי"מ ומי"נ.

א. בעניין בירורי יהדות, העיר לנכון על מ"ש בשם יביע אומר ח"ז [חאה"ע סי' א] שכתב שמעיקר הדין המצהיר על יהדותו נאמן מדין רוב ומדין מילתא דעבידא לאגלויי ומסל"ת, והעיר שעל פי המציאות שהתבררה ע"י חוקרי יהדות יר"ש אי אפשר לומר כן שהרי התברר שרובם אינם יהודים, ואדרבה יש רגל"ד שמשקרים כדי להשיג טובות הנאה הניתנים לכל עולה חדש לא"י, ואינם חוששים להיתפס בשקרם כי יודעים שלא ייענשו על כך, וגם אינם מסל"ת שהרי כידוע מתייעצים עם עורכי דין ומומחים המלמדים אותם כיצד לשקר. עכת"ד.

ב. הנה אין ספק שהערותיו נכונות בזה ע"פ המציאות. ועל כן באמת אין בתי הדין מאמינים להם אלא אדרבה הם בחזקת חשודים לשקר עד שיתברר שדבריהם אמת, וכבר נקבעו ע"י הגר"מ פיינשטיין המבחנים והמבדקים התקפים ע"פ ההלכה כדי לקבל אותם כיהודים, וכך פעלו בבתי הדין עם מומחים מיוחדים, וכעת גם על מבדקים שהיו תקפים לשעתם, שפת היידיש וידיעת הווי יהודי בשילוב עם מסמכים, לא ניתן לסמוך כי כבר גדל דור או שניים שאין די בהנ"ל או שלא שייך חלק מהנ"ל, ולכן המומחים חודרים לארכיונים ועושים בירורים יסודיים כו'. גם מ"ש ביבי"א שרוב המצהירים שהם יהודים נאמנים, כתבתי בפס"ד אחר [פריי בליסון] כי לענ"ד מאחר ולשון חכמים היא ש"רוב הבאים לפנינו בתורת יהדות" ולא אמרו "רוב האומרים שהם יהודים" הרי שלא כל הרוצה ליטול את השם נוטל, אלא כוונת חז"ל היא שאם הוא אכן בא בתורת יהדות דהיינו שרואים אותו שמתנהג כיהודי מן המנין בידיעת שמירת המצוות שזו כוונתם באמרם "בתורת" יהדות, בזה הוא שנאמנים, וקמ"ל שלא נחשוד אותם שאינם יהודים כמו רוב העולם, וידיעתם את המצוות אינה ראיה, דשמא למדו לחקות את היהודים שבסביבתם גדלו, כידוע שילדים גויים שגדלו בסביבת יהודים והיו משרתים בבתיהם ידעו לנהוג כיהודים ולדבר בשפתם, קמ"ל שאין לחוש לרוב העולם אלא לרוב הבאים בתורת יהדות שהם באמת יהודים אמתיים ולא גויים שגדלו בסביבה יהודית. [ידוע שיש היום בבתי עלמין יהודיים במרוקו ערבים שומרי בתי הקברות המקבלים משכורת מהקהילה ו...עורכים אשכבות לנפטרים לפי הנוסח הידוע בארמית ובלה"ק עבור תיירים הבאים לפקוד את קברי אבותיהם, וכן מי שברך כו'. ומאידך גם בארצות אשכנז דנו בספרי השו"ת על אנשים שידעו יידיש ומנהגי יהודים משום היותם משרתים בבתי היהודים כמ"ש לדוגמא בשו"ת דברי מלכיאל ח"א [סי' עב] הבאתי דבריו בפס"ד בעניין יוצאי אילינקה עיי"ש]. וחילי ממ"ש הירושלמי כתובות [פ"ב ה"ד] ור"ה [פ"ב ה"א] א"ר יודן ויאות אלו שנים שיצאו מעיר שרובה גוים כגון הדא סוסיתא אחד הכל מכירין אותו שהוא ישראל ואחד אין אדם מכירו חבירו מכירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו אם אומר את כן לא נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד וכאן נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד. ע"כ. ואני מצרף לכת"ר את הפסק הנ"ל בשלמותו כדי לא לכפול את הדברים.

ואולם אין מכאן קושיא על היביע אומר, שהרי לאחר שהאריך לבאר את עיקר הדין [וגם כת"ר ציין שהוא ז"ל כתב כן רק מעיקר הדין], בסוף דבריו כתב שאם ביה"ד רואים שיש צד רמאות, עליהם לבדוק כו' וכתורה יעשה עיי"ש. והוא כתב דבריו עם ראשית העליה מארצות בריה"מ בתחילת שנות התש"נ כשטרם נודע על הבעיות שציינתם, ואעפ"כ לקח בחשבון שתתכננה רמאויות והנחה לבדוק ולחקור ביותר. ודע כי כפי שזכינו לראות הנהגתו, כך היתה דרכו תמיד להודיע את עיקר הדין היוצא מהש"ס והפוס' כי היה כולו תורה וכל שאלה הבאה לידו שראה כי יש תועלת לרבים שיכתוב עליה תשובה, אחז צדיק דרכו לכתוב ולהרחיב באר היטב בסוגיות כדי לבאר ולהראות מקורות לכל צד, מה שבאמת מועיל מאוד למורי ההוראה הנעזרים במראה מקומות הרבים שהוא מציין להם, אף אם בסופו של דבר הסתייג מחמת המציאות אם תהיה שונה, [וגם על שאלות ודברי רשות שדברו אתו, לרוב היה עונה עם פסוקים ומאמרי חז"ל התואמים את השאלה לקיים מ"ש ששיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד] ואח"כ היה כותב שאם אין המציאות כן, יש לפעול בהתאם, וכפי שפסק בעניין 'שטחים תמורת שלום' שמן הדין לא היתה צריכה להיות שאלה של לא תחנם כו' מכיוון שפיקוח נפש דוחה הכל כו', אך בסוף כתב שכל זה אילו היה מתברר שאכן יושג שלום אמת, אך כפי הנראה ש"אני שלום וכי אדבר המה למלחמה" א"כ כל זה אינו למעשה.

ג. ומה שהעיר בעניין ביטול קידושין שנעשו ע"י רב קל דעת, דממ"נ אם היו שם עדים כשרים שהעידו שהרב היה קל דעת א"כ תפוק ליה שהקידושין מתקיימים על ידיהם, ואם לא היו, א"כ כיצד ידענו שנעשו ע"י קל דעת, והרי היא בחזקת נשואה וא"א לפנינו. ואם משום שעדי הכתובה פסולים, היא גופא כיוון שפסולים הם אינם נאמנים לומר שהם העידו. ואין ראיה ממ"ש הגריש"א בקובץ תשובות, דשאני התם שהיתה לה חזקת פנויה והעדים ממשיכים את החזקה ואמרי' בזה 'לדבריך פסול אתה', וציין לקובץ הערות [סי' כב אות א]. ועל עצם מה שדחה ביביע אומר את דברי החת"ס ח"ב [אה"ע סי' ק] תמה עליו בס' משפט הכתובה ח"ו [עמ' תכב] שאין ראיה מהראשונים דלא כהחת"ס. עוד תמה מדוע לא נצרף לחומרא את שיטת הסוברים שהמקדש בע"א חוששים לקידושיו, והוסיף שזו הערה כוללת על שיטת הגרע"י המסתמך תדיר על הס"ס עד שכיום מצרפים כל השיטות הדחויות מהלכה ותורה מה תהא עליה. עכת"ד.

הנה באמת שבמציאות הידועה באותם הימים בצרפת וכיוצא בה שבבתי כנסת קונסיסטוריאלים שימשו כרבנים אנשים שלא ידעו מספיק את ההלכות, ואם ידעו, היו קלי דעת ונכנעו להלך הרוח המתירני ולא העיזו לעמוד על דרישות ההלכה או שבאמת זלזלו, הרי הדברים בגדר 'אנן סהדי' וא"צ שיהיו שם עדים על כך, ואנן סהדי הוי כעדות וכמ"ש התוס' ביבמות [מה:] בההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא עיי"ש. והארכתי בזה בסה"ק בדבר משפט וציינתי לשו"ת מהרש"ם [ח"ג סי' קנ"ג בד"ה ועוד] שכתב וז"ל: "וגם מה שנסעה לאמריקה עם שיפסקארטע [כרטיס להפלגה באניה] שלו אחר שהודית בפני הבעל שבוער ליבה אחריו, ושהתה שם שתי שנים, אף דליכא עדי סתירה, לא גרע מעדות בידיעה בלא ראיה דמהני בזה כמ"ש בתשובת צמח צדק [סי' עט] ע"ש באורך, והיכי דאנן סהדי אין צריך עדים כלל" וכו'. עכ"ל. ואם לא תאמר כן, כיצד הפקיע הגר"מ פיינשטיין קידושי הקונסרבטיבים וכו' שאין בהם ממש, ועמש"כ בזה בסה"ק בדבר משפט [סי' ל]. א"ו כמ"ש. מעתה גם נ"ד הוא כנדון הגריש"א שהיא בחזקת פנויה וכל ספק נידון לקולא מעיקר הדין, דהעמידנה על חזקתה. ולא אכחד כי בשו"ת משנה הלכות חי"ז [סי' ו] דן בזה כנגד שני רבנים גדולי התורה [ולהערכתי התכוון להגרע"י והגר"ש משאש] והעלה שא"א לפסול קידושין רק משום שהרב שסידרם היה קל דעת, [וע"ש שהביא עוד מקורות לכך שאנ"ס נדון כשני עדים], מ"מ מכיוון שכל הנפ"מ והמטרה בנ"ד אינה להתיר אשה כזו בלי גט אלא רק להתיר הילדים מאיסור הממזרות, שרק לענין זה דנו להקל, שפיר נקטינן בספקות שעולים מקידושין כאלו לצד הקולא ולא לצד החומרא וזאת עפמ"ש ביבי"א ח"י [חאה"ע סי יא] שהביא דברי הבית מאיר [אה"ע סי' ד סעיף כו], שכתב שאפילו לדעת הרשב"א דס"ל בעלמא דספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה, מ"מ בספק ממזר דגלי לן קרא שמותר מן התורה, אפילו אם יש ספק ספיקא להחמיר, יש להתיר, דדמי למאי דתנן [טהרות פ"ו מ"ד], ספק טומאה ברה"ר שספקו טהור, כל שאתה מרבה ספקות וספקי ספקות ברשות הרבים, ספקו טהור. והוא הדין לספק ממזר שהתורה התירתו, אפילו יש כמה ספיקות וספקי ספיקות להחמיר, ספקו טהור. ע"כ. וכן העלה הגאון חקרי לב [ח"א מיו"ד סי' קיז], שאף בתרי ספקי להחמיר, בדין ספק ממזר, דעת רוב ככל הפוסקים להכשיר, כיוון שספקו מותר מן התורה. עכ"ל. ומכאן תשובה להערת כת"ר מדוע לא נחמיר ע"פ שיטת הסוברים שחוששין לקידושין בע"א, שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן.

ואשר הביא מספר משפט הכתובה, הנה כבר מקופיא ניתן לומר כמש"ל דכיוון שבהיתר ממזרים עסקינן הרי דשפיר מצרפינן ספקות לקולא ולא לחומרא, והרי גם משפט הכתובה הביא פוס' רבים שלא סוברים כהחת"ס ושגם האחיעזר ח"א [סי' כז] הקשה עליו כמ"ש היבי"א מדנפשיה, ושביסוד הדבר נחלקו בגירסא אם לא מצינו ידינו ב'גיטין' או גם ב'קידושין'.

ועל הטענה שמצרפים כל הדעות הדחויות כו', הנה שיטת יבי"א בעניין זה מבוססת על ש"ס ופוס', ולא לי לבאר דבריו כאשר דבריו מפורסמים לכל, ומבוארים לכל מי שבא בלי דעות קדומות ומתעמק בדבריו להבינם. ועצם הטענה 'תורה מה תהא עליה' שזה הכי מציק לכת"ר, אינה טענה במח"כ, כי באמת זו עצמה היא התורה וזו שכרה, שארוכה היא מארץ מידה ורחבה מני ים, ואלו מכלל דברים שתלמיד ותיק עתיד לחדש. ואם בטרם הפציע אורו של מרן יבי"א לכלל לומדי התורה, הרי שמחוסר ידיעה ומחוסר בקיאות בספרי השו"ת לא ידעו לצרף ספקות, ולכן חשבו שהתורה נגמרת היכן שידעו, וכל זולת זה נחשב בעיניהם כ'חוץ לתורה' ח"ו ולכן הגיעו לקושיא של תורה מה תהא עליה, הרי שבדיוק זהו חידושו של מרן שידע כל התורה בבהירות חסרת תקדים וידע לשקול ולהביא סברות של ראשונים במקומות הנכונים לפי משקל שרק פוסק אדיר כמוהו ידע לשקול, ולמד מכל הפוס' שקדמוהו ודימה מילתא למילתא בישרות בבהירות בעיון עמוק וישר ובבקיאות מבהילה [עי' בהסכמות הגאונים הגרצפ"פ והגרש"ז והגריש"א ועוד, לספרו היבי"א הראשון והשני], ועל כן כשחידש לצרף ספקות לקולא ע"פ דברי הפוס', זו היא התורה עצמה בתפארתה והדברים ששים ושמחים כנתינתם מסיני, ואין לך רבע משפט שהוא כותב שאינו מביא לו סימוכין מהפוס', וכבר בראשית תנועת התשובה פנו אברכים בעלי תשובה ספרדים לגרי"ש אלישיב להמליץ להם על איזה מהפוס' הספרדים לסמוך, והשיב להם כי יש פוס' שסומכים על סברתם ועלולים לטעות אבל הגרע"י לכל דבר מביא ראיות, כך שהטעות אצלו כמעט ולא קיימת. ואם יש רבנים שהולכים בדרכו ובונים גם הם ס"ס ראויים, מה לא טוב בזה, ואם שגו ובנו ס"ס שלא כדין, ה"ז ככל טעות שרבים מאלו שלא שמשו כל צרכם טועים, וביניהם גם פוס' ידועי שם מחוגים אחרים שלפעמים טועים לאידך גיסא ומפסידים ממונם של ישראל כשמחמירים ללא בסיס הלכתי, ומחמירים בשאלות ממזרות כאשר ניתן היה להתירם כדין תורה, וכי קל הדבר יותר? אדרבה בזה הם חוטאים גם בין אדם לחברו. ועכ"פ אין לתלות בוקי סריקי במרן זיע"א אם נמצאו כאלו שהלכו בדרכו ובטעות יצאה שגגה מתח"י.

ד. ולענין היתר תרי רובי שכותב כת"ר שהוא 'השתכלל' שהיום מתירים גם ברוב ישראל גם בלי ספק נוסף. עכ"ד.

אכן כך הדבר, ואם קשה לכת"ר על זה אדרבה ירד נא לעומקה של הלכה ויסתור את כל הפוסקים שהביא ביבי"א ח"י [חאהע"ז סי' יא] שהרי לא כתב שום דבר מלבו, אלא הסתמך על פני יהושע ובית מאיר ורעק"א וחת"ס ועין יצחק ועוד, שהיו גדולי המשיבים בדורותיהם, אבל לכתוב סתם כך "השתכלל" שיש בזה משמעות מזלזלת ח"ו כאילו נעשה הדבר מתוך קלות דעת כי התחשק או שהיה אינטרס למישהו להקל, זו לא דרכה של תורה, וצריך באמת סוף סוף להשתחרר מתפיסות עולם עדריות ורדודות שבמקום להתמודד לגופה של הלכה הם יוצאים בסיסמאות בעלמא.

ומ"ש כת"ר על סברת הפנים יפות [שפירש שרו"ב מהבעל היינו שרוב הנבעלות הן מבעליהן] שדבריו נגד גמ' ערוכות לכאו', אשמח שכת"ר יודיעני למה כוונתו, שאוכל לעיין ואולי אסכים לדבריו. אך עד אז יש לי להניח שאם מרן זיע"א הביא דבריו, וסמך עליהם, הרי שמן הסתם לא מצא לו סתירה מגמ' ערוכה. ומ"ש שהוא דעת יחיד נגד כל הפוס', עי' ביבי"א ח"ג [חאה"ע סי' א] שחיזק דבריו כנגד העמודי אש שהקשה עליו, ולא רק שדחה קושיתו בטוטו"ד עיי"ש אלא שהוסיף שאדרבה לפירושו התיישבו קושיות שהקשו אחרונים ובכללם מהרש"א, ושע"פ ביאורו א"ש שגם במי שבעל רק פעם אחת ובזקן אמרינן רו"ב אחה"ב, שהרי לא חילקו בדבר. עיי"ש. ובלאה"כ, הרי כל חידושו הוא: שהוא זכה לבאר באופן חדש את דברי חז"ל שיש בהחלט מקום להכניס גם את פירושו בנוסח דבריהם, וממילא ע"י פירושו יש לנו קולא, ואולי באמת חז"ל כיוונו גם לפירושו. וגם אם הם כיוונו למשמעות הנפוצה, הרי מ"מ קושטא הוא שרוב הנבעלות בעולם הוא מבעליהן. ומי יכול להכחיש רוב כזה, לכל הפחות בזמן הגאון בעל ההפלאה שלא היתה פריצות כבדורנו. אבל גם בדורנו, לכל הפחות בעם ישראל, פשוט דאכתי חס ליה לזרעו של אברהם אבינו מלומר עליו שאין הרוב הזה נכון בדורנו. נמצא שרוב זה הוא נכון בלי קשר לבעל ההפלאה אלא שהאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, וא"כ איך נאמר שרוה"פ חלקו עליו. ומ"ש כת"ר שיש בדבריו סתירות, אני לא יודע למה כת"ר מתכוון, ואם יכתוב בפירוט, נתייחס ב"נ בע"ה. ולא זו הדרך 'לזרוק' באויר טענות בלא לציין בד"א. וע"ע ביבי"א ח"ז [סי' ז] שחיזק עוד את דברי ההפלאה והביא להן סימוכין מהתוס' כו' עיי"ש. ואמנם ביבי"א ח"ט [סי' לה] כתב שהבית שלמה חלק עליו, ושכ"נ מהחת"ס שכתב שבזקן ופרוצה ביותר ל"א רובאח"ב דלא כההפלאה, אבל לענ"ד שבזקן ופרוצה ביותר גם ההפלאה מודה וא"כ אין הכרח שהחת"ס חלק עליו, שהרי ז"ל ההפלאה בפנים יפות: ... "דהא דאמרינן רוב הבעילות אחר הבעל אין הפירוש מפני שרגיל אצלה בביאות הרבה דלא חלקה התורה אפילו לא נתייחד עמה הבעל אלא פעם אחד תולין הולד בבעל, אלא הפירוש הוא דרוב הנבעלות הם מבעליהן להכי כל היכא דאיכא למתלי בבעל אזלינן בתר רוב הבעולות מבעליהן", ומשמע שגם לסברתו, מ"מ בזקן ופרוצ"ב זה מקרי שליכא למתלי בבעל. ועכ"פ גם לו יהיבנא שחולקים עליו, בוודאי דחזיא סברתו לאצטרופי בנ"ד דרק ודאי ממזר הוא דלא יבא מה"ת.

וטענת כת"ר שא"כ לא מצינו ממזר אלא כשהיו בבית האסורים, ואין הדעת סובלת זאת שא"כ היאך מצינו ממזרים בכל הדורות בספרות השו"ת וציין לשני קונטרסים שדנו בזה. ע"כ. הנה אין בידי את הקונטרסים שאליהם ציין. ומכל מקום, התימה הזו יש להפנותה גם לאדירי התורה רבנו עקיבא איגר [סי' קכח], ועוד פוס', שחידשו ס"ס כגון על יסוד הבה"ג והריא"ז כו' ע' פ"ת [סי' ד ס"ק לז], ומי שלא עלה בדעתו לעשות ס"ס זה בנדון שבא לפני הגרעק"א, היה פוסק שהולד ממזר. ואטו תקשי עליו שא"כ היאך מצינו ממזרים כו'? והקושיא מ"בית האסורים" יש להפנותה למרדכי ולרמ"א [אה"ע סי' קנו ס"ט] שהם בעלי דעה זו, וגם להפנותה לסנהדרין ש"שכללו" את השיטה של 'והצילו העדה' כ"כ עד כדי שלא חייבו אף אדם מיתה אפילו פעם אחת במשך שבעים שנה, על אף שיש בתורה עשרות חיובי מיתה, ובגלעד שכיחי רוצחים כו', וסנהדרין שבכל זאת 'הצליחה' לחייב מיתה ננזפה ונקרא שמה לדורות בתואר המפוקפק 'חובלנית', וגם להפנותה לפרשת בן סורר ומורה דאיתא בילקוט שמעוני [תורה פרשת כי תצא רמז תתקכט] כמאן אזלא הא דתניא בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב אלא דרוש וקבל שכר, כמאן כרבי יהודה, ואיבעית אימא רבי שמעון היא דתניא א"ר שמעון וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו, אלא לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב אלא דרוש וקבל שכר. ע"כ.

אלא מאי אית לך למימר, שעיקר כוונת התורה בענינים מסוימים היא: או לדרוש ולקבל שכר, או לגרום להרתעה, ואכן כל ישראל נרתעים ת"ק על ת"ק פרסה מעבירות שעונשם מיתה ולו רק משום שנקבע שעונשם מיתה. וכן נרתעים ביותר מלהוליד מא"א ועריות מחמת כתם הממזרות. ואולם כשהדבר מגיע למעשה, מצווה התורה מצוה אחרת את הדיינים 'והצילו העדה' עד כדי כמעט ריקון חיובי המיתה מתוכנם, ולשיטת כת"ר יש לומר גם על זה שהוא דבר ש'אין הדעת סובלת' דא"כ למה נכתבו כ"כ הרבה אזהרות ועונשין של מיתה אם בסוף הם מבוטלים ע"י כל מיני סעיפים של חקירות ודרישות שתמיד, אבל תמיד, תימצא דרך להציל את הנאשם, ואם לא תימצא, האשמה היא לא בנאשם אלא בסנהדרין, והיא זו שמקבלת את הנזיפה, ורק אם זה פעם אחת ליותר מע' שנה, נו, מעלימים עין.

והנה מ"ש והצילו העדה נאמר בפסוק רק לענין רוצח בשגגה, וחז"ל הם שלמדו מזה להציל כל מי שנאשם בכל עון שחייבים עליו מיתה. וא"כ מדוע לא נלמד מזה שרצון התורה הוא להציל גם את הממזרים מכתם הנצח שעלול לדבוק בהם? והלא דברים ק"ו, ומה, רוצח שפל זה שרצח במזיד, והוא מסוכן לחברה, ואם ימיתוהו אין מיתתו מיתת עולם, ואדרבה מיתתו כפרתו, אעפ"כ מצוה להצילו ע"י צירוף שיטות דחויות לס"ס [אלא במה?], ממזר זה שהוא בבחינת עשוק, אבות אכלו בוסר, והוא לא חטא ואשם, עאכו"כ שמצוה להצילו? ובמה ינצל? כדרך שהצילו העדה את הרוצח, בחקירות ובדיקות, אולי לא כך היה המעשה, סתירות בבדיקות כו', אבל לא רק בזה, אלא גם ע"י ספקות בהלכות, והיו צריכים ממש להתאמץ כדי למצוא ספקות וספקי ספקות כדי להצילו, אחרת לא מובן איך אחת לע' שנה נקראת חובלנית, במה היא אשמה שהרוצח נתפס על חם כשהוא רוצח בפני שני עדים והמציאות ברורה, אלא ודאי התביעה עליהם היתה שהיו צריכים להמציא ספקות וספקי ספקות בהלכות ובגדרי רוצח, והתראה, ועדים, ולצרף גם שיטות דחויות שאולי עם היותן דחויות, הן עכ"פ מייצרות ספק כל שהוא הראוי להצטרף לספק רגיל אחר ולהפוך לרוב לקולא, ועל סברות דחויות אלו יומלץ אבן מאסו כו'.

וזה בדיוק מה שעשו הפוסקים בכל הדורות עד כמה שידיעתם הגיעה להמציא ולצרף ספקות כדי להציל את הממזרים, ומי שלא עלתה על דעתו לצרף, פסל אותם, וזהו שאמרו שחכמת אדם מגיעה עד היכן שמגיעים ספריו, וידיעת הספרים היא היא שימוש ת"ח. והנה לפי חז"ל הוא נקרא חובלן, ואפשר ידונו אותו בשמים מדוע לא שידד עמקים בהלכות ולחפש בשו"ת שקדמוהו כדי למצוא מזור לממזר, שהרי לא בשמים היא, וכדרך שפוסקים בב"ד של מטה כך פוסקים בב"ד של מעלה. וא"כ במקום לשבח את מי שבעמלו האין סופי בתורה שלא נטל לעצמו מעולם אפילו שעה אחת של חופש מהתורה הק' ובזכות זה הגיע לידיעת התורה הבלתי נתפסת שלו שבזכותה אכן 'שכלל' את ה'והצילו העדה' כרצון ה' וכרצון יראיו שכתבו [במדרש קהלת] שדמעת העשוקים היינו של הממזרים שיש להצילם, עליו תלונותיכם??? והלא למשנ"ת מצוה היא על כל היכול לטהר ממזרים לעשות כן מדין והצילו העדה.

ומכבר אמרתי להקשות עמ"ש הגמ' בקידושין [עב:] שלעתיד לבא אליהו מטהר ממזרים, שלכאורה הדבר תמוה שהרי אחד מי"ג עיקרי התורה הק' הוא שהתורה לא תשתנה בשום זמן ח"ו. וע"פ האמור א"ש שכשם שיבא אליהו ויתרץ קושיות ואבעיות, כך ידע למצוא ספקות וצירופים והיתרים לטהר הממזרים כדין תורה, ולא שהתורה תשתנה ח"ו. [ולפי סברתנו לעיל שיתכן שהממזרות נועדה מלכתחילה לשם הרתעה, הרי כשיבא אליהו שיבשר את הגאולה והגיעו ימים אשר אין בהם חפץ ואין גרים לימות המשיח כי כולם ידעו אותי למקטנם כו' ולא יהיה שוב צורך בהרתעה, גם לא יהיה טעם בלהשאיר את הממזרים בממזרותם, ולכן יבא וימציא דרכים בהלכה להתיר אותם אשר זוהי גם הסיבה שאמרה תורה מלכתחילה ממזר ודאי הוא דלא יבא כדי שיהיה פ"פ להקל בהם בבא הזמן מבלי שתשתנה התורה ח"ו]. ופעם שמעתי את מזכה הרבים הרב מרדכי נויגרשל שליט"א כמדומני בשם המהר"ל שביאר את הכתוב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא והשיב לב אבות כו' שהכוונה על רוחו של אליהו, והיינו תנועת התשובה שהקב"ה הכשיר את הלבבות ע"י רבנים שהוצק חן בשפתותיהם להחזיר בתשובה ולהשיב לב בנים על אבות כו'. וא"כ ה"ה לענין הממזרים, מ"ש שיבא אליהו ויטהר ממזרים, היינו רוחו של אליהו היודע לתרץ קושיות כו' תכנס בלבם של פוסקי ההוראה המובחרים לדעת למצוא ספקות כדרכה של תורה ע"פ כללי הפוס' ותוך שימוש ת"ח דהיינו לימוד תשובות גדולי הדורות כדי לטהר את הממזרים, וממילא לק"מ כיצד מתירים וכו', והנה אליהו בא קודם המשיח לבשר הגאולה ובמסגרת זו הוא ג"כ בא לטהר הממזרים לפני הגאולה שתבא בב"א כפי כל הסימנים המתרחשים בפנינו בימים אלו ממש.

עפ"ז יתיישב גם מה שתמהתם מה הרעש על היתר האח והאחות ע"י הרה"ר דאז, ומ"ש בשם הגר"ש וואזנר שאמר שמי שלא יצא נגד מה שקורה היום צריך לבקש מחילה על קברו של המתיר. ע"כ. וראשית ירשה לי כת"ר לפקפק בשמועה זו בשם הגרש"ו, שהרי כוחו של הרב זצ"ל היה במתניו עד גיל מאה וכתב י' כרכים של תשובות וגילה דעתו בכל ענין, ואם איתא מדוע לא יצא חוצץ בכבודו ובעצמו בתשובותיו לסתור את ההיתרים של 'מה שקורה היום' בראיות והוכחות מש"ס ופוס' כדב"ק, אא"כ כוונת ה'שמועה' הנ"ל היא רק על מי שיצא נגד ההיתר אז בפרשת האח והאחות, שלשיטתו הוא גם צריך לצאת היום, אבל לגרש"ו עצמו לא קשה וא"צ לעלות לבקש מחילה כי הוא באמת הסכים גם אז להיתר... וזה מסוג השמועות הרווחות במקומות לא רציניים ברכילויות שבמקוואות וכדומה. וידוע שהגרש"ו היה ידי"נ של מרן יבי"א עוד מימות לימודם בכולל בירושלים ולא זז מחבבו ובא לבקרו בביתו והיה שולח לו שלוחים בענייני הלכה ופעם יצא הגרש"ו מכליו מהתפעלות כששלוחו הציג בשמו שאלה למרן הגרע"י שהשיבו כי כבר בשבט הלוי דן בזה ואיך שלח אותו על זה, ואמר הגרש"ו הנה הגר"ע בקי בתשובותיי יותר ממני... ולגופו של עניין, אני לא התעמקתי מעולם באותו פסק של פרשת האח והאחות, רק אני יודע בקווים כלליים על מה מדובר. ומכל מקום, גם אם נכונים הדברים שלאור ההיתרים שהתחדשו בשנים האחרונות ביבי"א על פי הגרי"צ אלחנן כו' היה מקום להתיר גם שם, יתכן שבאותן השנים טרם התחדשו למו"ר בעל יביע אומר ההיתרים הנ"ל, ועכ"פ גם אם הוא לא הצטרף להיתר, מ"מ לא ידוע לי אם התנגד לו בגלוי ע"פ ראיות. ויתכן שעיקר הסיבה שיצאו נגד ההיתר רבים מגדולי הדור נעוצה בכך שבעיניהם הראיות שהביא כותב ההיתר היו מופקעות לפי כללי העיון ודרכי הפסיקה המקובלים מדורי דורות וראו בזה מתנגדיו היתר מגמתי שבו היה העקוב למישור בפרט כשהוצא ההיתר לדרישת ולחץ הממשלה שקידשה מלחמה על הרבנות בפרשיה זו, והיה שם הרבה מהטור החמישי שלא לכופף את התורה לממשלה החילונית. אבל ההיתרים שחידש ביבי"א לאחר שנים רבות כשהשאלות בנושא הממזרות הונחו לפתחו מכל קצווי תבל וראה כי היא מכת מדינה ומכה עולמית מחמת ההפקרות ועוד סיבות שהזמן גרמן, והיה צורך להשתדל בכוחא דהיתרא לא רק כדי להצילם מהממזרות אלא גם כדי להצילם מלצאת לת"ר ומלרדת שחת בכל תחומי היהדות אם יתייאשו בגלל הכתם הרובץ עליהם, או אז אזר כגבר חלציו ושידד עמקים ביושר העיון והבקיאות לחפש היתרים ללא דופי, שהרי כל ה'דופי' שנמצא לו הוא "שא"כ לא מצינו ממזר אלא בבית האסורים וזה אין הדעת סובלת" כלשון כת"ר, ועל זה כבר השבנו לעיל שאדרבה היא תהילתו והיא תפארתו שקיים מצוות והצילו העדה כדת של תורה וכרצונו יתברך.

ה. מה שהעיר בעניין תלונות של נשים על בעליהן שידוע שרוב התלונות הן תלונות שוא, ועל תסקירי הרווחה שהעו"ס חדורות בהשקפה פמיניסטית כו'. הנה ביה"ד בעמו הוא יושב והוא ער לכל הנ"ל, ואין ספק שצריכים להתפלל לסיעתא דשמיא שלא להיכשל ח"ו, ועכ"פ ביה"ד הרי שואל וחוקר ומתרשם ומצליב מידע ובס"ד מקווים לכוון לאמת. ולענין התסקירים ג"כ, הרי ביה"ד שולח אותם לתגובת הצדדים, ואם לעתים רחוקות יש התנגדות [ולעתים עוד יותר רחוקות ההתנגדות היא מחמת הטעם שכתבתם], ביה"ד מזמין את כותבי התסקיר וחוקר אותם וגם הצד המעוניין וב"כ חוקרים באריכות עד שיוצאת האמת לאור בע"ה, אך בדרך כלל ברוב המקרים ככולם, הדברים הנכתבים הם הגיוניים ומתיישבים על הלב והדעת. והשמועות שרצות בציבור, בדר"כ אינן משקפות את המציאות האמתית.

ו. מ"ש כת"ר שבעל אלים הוי יותר מ'מאיס עלי', הנה במאמרנו בכנס הדיינים העלנו בס"ד שגם להרא"ש, אם הוא באמת מכה כו' מחייבים אותו בגט מטעם אלו שכופין להוציא, ולא רק מטעם מאיסות, דלחיים ניתנה ולא לצער, וכמ"ש הרשב"ץ והיכין ובועז דהוא ק"ו מבעל פוליפוס, ואין מחלוקת בין הרא"ש לרשב"א בזה. והרא"ש דיבר במי שלא מכה אותה בפועל, אלא שהיא יראה ממנו כו'. ונדפס בקובץ כנס הדיינים תשע"ו עמ' 241 ע"ש.

ז. מ"ש בעניין בדיקות דנ"א, אשמח לקבל את מאמרו. וכדאי שכת"ר יצור קשר עם הרה"ג זאב ליטקה מביה"ד של הג"ר אשר וייס בשכ' רמות, המתמחה בענינים אלו.

ח. מ"ש לתמוה מדוע לא יתנו לבעל היתר נישואין כשהאשה מתנה שלא ירשם במעב"ד שהיא אסורה לבועל, הנה המעשה היה בצרפת שיש לחוש טובא שהאשה תכשיל רבים באיסור א"א, רח"ל ובוודאי מבעי לן למצוא דרך למנוע זאת, והיתה הוראת מרן הגרע"י זלה"ה לעשות כמש"כ שם.

ט. בעניין המתלונן האנונימי על פלוני שהוא ממזר שכתב כת"ר שיש לחוש לו כי אולי חושש להעיד בגלוי על הממזר. תמיהני עליו, דבלאו הכי קיי"ל ספק ממזר יבא, ואנן עוד נחמיר מספק על יסוד הודעה אנונימית? וא"כ למה לא נקבל עדים אנונימיים לממונות כו', אלא ודאי מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו, ויש דרכים בהלכה כיצד גובים עדות על אדם אלים כאשר שידוע שהוא אלם, עי' ש"ע חו"מ [סי' כח ס"ה] ונו"כ שם, אבל שאנחנו נטען לו שחושש מחמת אלימות? הגע עצמך אם כל יום יזמינו בה"ד נתבעים לדין על סמך עדויות אנונימיות, כל מי שהקניטו חברו, ישתמש בביה"ד להטרידו בדרך עדות אנונימית כמ"ש לגבי עבד שמא יקניטנו רבו כו'.

י. מ"ש שפסלתי עד בראיה נסיבתית, לא פורש למה דבריו ירמזון, ואם יפנה אותי למקור, אתיחס ב"נ.

בברכה וכט"ס

דוד בירדוגו

יום ה' כ"ג אדר תש"פ

לכב' הגאון רבי דוד בירדוגו שליט"א חבר בית הדין הרבני בירושלים

אחדשוה"ט

שמחתי מאוד לראות את תגובתו למכתבי שכתבתי על הערות על ספרו הנפלא "בדבר משפט", וכעת אבוא במענה להערות העיקריות במכתבתכם, וכדלהלן.

א. בעניין טענתי כנגד השימוש הנפוץ בספק ספיקא, וכתבתי ע"ז "ותורה מה תהא עליה", והבנתם כאילו כוונתי נגד מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, וחס ושלום לומר כן, ומעולם לא עלתה על דעתי מחשבה כזו, וכל טענתי היא על הרבנים והדיינים ההולכים בדרכו של הגרע"י, ובכל נידון חדש נקודת הפתיחה היא דעת הגרע"י שהיא עצמה מבוססת על ס"ס, ועילה עוד עושים עוד ס"ס, ולא שייך שבכל דור יעשו עוד ספק אחרי שיקחו את דעותיהם של אותם תלמידי הגרע"י ויעשו עליהם ס"ס, וע"ז כתבתי "תורה מה תהא עליה", שבכל דור ודור יורידו עוד עניינים עפ"י ס"ס, ועוד שאף פעם לא ידונו את הס"ס עפ"י כל הפוסקים, כלומר שיתחילו למשל מהחזון איש ועד הדעה המקלה, אלא מיד מתחילים מדעות במרכז או דעות מקילות.

ב. בעניין דעת הפנים יפות [פרשת קדושים] שעל פיו מקילים בענייני ממזרות, והיינו שהרי כל מה שתולים ולד באב הוא משום רוב בעילות אחר הבעל [עי' סוטה כז,ב, וחולין יא,א], ומחדש הפנים יפות דלא אמרי' רוב בעילות אחר הבעל, אלא בזוג שנשוי כדת משה וישראל, וא"כ ההיכ"ת היחידה של ממזר היינו דווקא בהיו אביו ואמו בבית האסורים, וזוהי מסקנת דבריו, ועצם חידוש הוא כך, שאין דנים שהרוב המספרי של הבעילות הוא מהבעל, אלא שרוב הבעילות שנולד מהם ילד הם מהבעל, והיינו שרוב הילדים הנולדים הם מבעל אמם, וביתר עומק שמכיוון והאישה כבר זינתה עם אדם האסור לה באיסור כרת, א"כ חיישי' שמא זינתה עם גוי, ושמא מבעלה, ועפ"י ס"ס זה מתירים כמעט את כל הממזרים, [ומשנת 1954 עד היום הוכרזו סה"כ 84 ממזרים בלבד] ודברים אלו מחודשים ביותר, ואין להם הבנה, ואסביר דברי, דהנה מצינו בש"ס בכמה סוגיות שתולים ולד בבעל אמו אף אם לא היו נשואים כדמו"י, א. ביבמות [סט,א] מבו' שכהן הבא על הפנויה, והוליד ממנה בן, שהוולד אוכל בתרומה, וחזי' דאמרי' רוב בעילות אחר הבעל אף כשלא נשואים, ב. ביבמות [כג,א] מבו' שמי שהיה נשוי ומת בלי ילדים מאשתו, אולם בא על אשה אחרת וממנה יש לו ולד, שאשתו פטורה מיבום, ושוב חזי' דאמרי' רוב בעילות אחר הבעל למרות שאינם נשואים, ג. בב"מ [קד,א] שבאלכסנדריה היו חוטפים נשים וכו', ורצו חכמים לעשות בניהם ממזרים, ולבסוף הפקיעו קידושין, עי"ש, וכן במס' קידושין בריש עשרה יוחסין מבו' שהיו ממזרים בפועל, ולדברי הפנים יפות תיקשי אמאי רצו לעשות בניהם ממזרים הא ליכא בכה"ג רוב בעילות אחר הבעל. וישנם ראיות נוספות [ראיות אלו ראיתי בקונטרס קדושת ישראל להרה"ג יהודה חטאב שליט"א], ועוד דבפנים יפות גופי' איכא כמה סתירות ממקומות אחרים, ועוד דלא מצינו דבר זה באף אחד מהראשונים שכתב כן, [ועי' בשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' צ"ב שאם אחד האחרונים כותב חידוש שהראשונים עסקו בדבר זה, ולדבריו אין מקום לדברי הראשונים, א"כ הראשונים הם ראי' כנגדו], ולא מצינו לאחרונים שבית ישראל נשען עליהם שהביאו דבריו, וק"ו שלא פסקו כמוהו, [וראה בקובץ תשובות להגרי"ש אלישיב ח"ה אה"ע סי' קע"ט שפשוט לו לאסור בכה"ג] והיכן מצינו לסמוך על דעת יחידאה כנגד כל הפוסקים בחידוש שהוא לכאו' נגד גמרות ערוכות. [ובחוה"מ סוכות תש"פ עליתי לסוכתו של הר"צ בוארון שליט"א, ושאלתיו מה הביאור בפנים יפות, וענה לי "אין בזה פשט", ושאלתי א"כ היאך אתם סומכים עליו, וענה לי "הוא היה גאון גדול", וכשתמהתי שהרי דבריו נסתרים מגמ' ומראשונים, ענה "וכי הוא לא ידע את כל זה", וכששאלתיו מדוע מיקל דלא כהחת"ס לפסול קידושין היכא שהעדים פסולים, ובניגוד לפסקם של האגרות משה והגרי"ש אלישיב, ענה ש"החת"ס תמוה", וכל מילה נוספת מיותרת], וראה בשו"ת שמע שלמה להרב שלמה עמאר [ח"ד אה"ע סי' ד'[1]] שהעלה להקל בענין ממזרות עפ"י קושיא של קצוה"ח שנשאר בצ"ע על השו"ע, כנגד שו"ע מפורש, ועל קושיא זו תירצו האחרונים תירוצים אחרים.

ג. והנה הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א בהסכמה לקונטרס מוציא אסירים בכושרות שדן בעניינים אלו, הביא את הגמ' בסוטה הנז' דאמרי' רוב בעילות אחר הבעל, ודנה הגמ' האם גם בפרוצה ביותר והניחה בתיקו, וכביכול משמע מזה שאפי' בפרוצה ביותר לא פשוט לגמ' דהוי ממזר, והוסיף שלמרות שהרמב"ם והשו"ע פסקו לחומרא, כמה ראשונים פסקון לקולא בעניין זה, והנה יש להעיר חדא שאף אם אין רוב בעילות אחר הבעל עדיין איננו אומרים שהולד כשר, היכא דרוב פסולים אצלה, וכגון באר"י, וא"כ כיוון דהגמ' נשארה בספק, א"כ הו"ל ספק ספקא לחומרא, ועוד שיש חילוק פשוט בסברא ביו אישה שתחת בעלה שרוצה ללדת ילדים ממנו גם אם היא פרוצה ביותר, לבין אישה שעזבה את בעלה ונישאה בנישואין אזרחיים לאחר, דאז ודאי שהולד מתייחס למי שמיוחדת לו, והנה היה מעשה בביה"ד באשקלון, בהרכב הדיינים, הרב אליהו אריאל אדרי, והרב דוד דב לבנון, ועוד [ראה בשו"ת שחר אורך אה"ע סי' ב'] ובמכתב הסכמה לפס"ד מהגר"י יוסף שליט"א במעשה באדם שמת והניח אישה ובנים, ונשא את האלמנה אחיו של המנוח, שזהו אשת אח שלא במקום מצוה, ובניהם ממזרים, והם עצמם אומרים שחשבו שמקיימים בכך מצות יבום, ואח"כ באו להירשם לנישואין ואמרו להם שהדבר אסור, ואעפ"י כן המשיכו לחיות, אולם הילד המדובר נולד קודם שבאו להירשם, וא"כ היאך שייך להתירו עפ"י הפנים יפות כיוון שחשבו שמקיימים בכך מצוה, והיכא שהאישה חושבת שלא זינתה לכו"ע הוי הולד ממזר, ומשנה ערוכה היא ביבמות [פז,ב] שאם נישאת עפ"י בית דין שהתירוה מחמת שמת בעלה, ובא הרוג ברגליו הדין הוא שתצא מזה ומזה והולד ממזר, ועוד דאף באופן שהיו אומרים לה מלכתחילה שהדבר אסור נמי לענ"ד אי אפשר לסמוך בזה על הפנים יפות שהרי בעלה מת, וא"כ אי"ז נתפס אצל האנשים כזנות, ואמנם הוא אסור באיסור כרת, אולם גם טהרת המשפחה הוא איסור כרת, והרבה מהם לא שומרים ע"כ רח"ל, ואף שהתיר רק את הנכדים כדי שיהיה ספק נוסף מזה שהאישה של הבן חיה עמו למרות שידעה שא"א להירשם ברבנות, נמי אינו טענה לענ"ד שהרי ישנם הרבה שלא נרשמים ברבנות, וחשבה שסתם הרבנות מערימה עליהם קשיים, ואי"ז סיבה מספקת לומר שכשם שחיה עמו כן זינתה עם אחר.

ד. בעניין נאמנות עובדות סוציאליות, ובעניין בירורי יהדות כיום, כנראה יש בינינו ויכוח מציאותי, וברור שישנם הרכבים טובים יותר וטובים פחות, אולם לא זו מסגרת המחלוקת, ודי בזה.

ה. בעניין היתר האח והאחות, ראה בקובץ תשובות להגרי"ש אלישיב זצ"ל [ח"א עמ' רי"ב] שהביא את כל פרטי הפרשה, וללא ספק כל הגדולי הדור יצאו נגד הפסק לא רק מטעמים השקפתיים, [שזו אולי הייתה הסיבה להיקף המחאה] אלא מטעמים הלכתיים, ראה בהפרדס [תשל"ג] מאמר מהגרי"ב זולטי זצ"ל בעניין זה, וראה מאמר של הרב איתם הנקין הי"ד בעניין זה. [ראה קובץ "אסיף" כרך א' עמ' 329], וכמו"כ ראיתי ראיון בעיתונות מהתקופה ההיא של הגר"ע יוסף שאמר שאין דרך הלכתית להתירם, ולכאו' עפ"י הפנים יפות אפשר להתירם בשופי, כיוון דהוי ס"ס, דשמא מבעלה, שחי באותה תקופה ג"כ בת"א, ושמא מגוי, וודאי עדיף מפסה"ד של הר"צ בוארון שליט"א בשו"ת שערי ציון [ח"ג אה"ע סי' ה'] לגבי אישה שעזבה את בעלה בלא גט ממרוקו, ועלתה לארץ וחיה כאן עם אדם מסוים, ונולדו להם ילדים, והתירו את כולם מחמת ס"ס, דשמא מבעלה [שהיה בחו"ל] ושמא מגוי.

בברכת התורה
רפאל סויד

[נוריאל עזרא]

אבקש מכל חברי הפורום להתמודד עם המציאות דלהלן, שמערכת בתי הדין הולכת לכיוון הלכתי מאוד מסוים שלא היה בדורות עברו, והדבר מוכח שחור על גבי לבן, ותחשבו בעצמכם איך זה יכול להיות שבכל עשרות הנשואים השנוים במחלוקת הקשורים לבתי הדין, בכולם הם נקטו או לקולא או לטובת האישה, למרות שאין קשר רעיוני ביניהם, ואדרבה אם מישהו חושב שצריך להגיב על זה, שיענה עניינית ויוכיח שהטענות שהוא כתב אינן נכונות.
לגבי הטענה עם התרי רובי של גורן, לא נכתב שרק על זה גורן הסתמך, אבל מי שמסוגל לכתוב כאלו טענו, זה מלמד על הכל.

לגבי הטענה של לשון הרע בגלל השמות וכדו', הנה אין בזה שום לשון הרע, כיוון שלא חידשנו דבר על הדיינים שלא ידוע, אלא הביא פסקי דין שאפשר לבדוק האם הם כך אמרו, והרי כך באמת דעתם, וזהו ויכוח הלכתי קלאסי.

לגבי הסיפור עם הגרז"ן, הרב הכותב שמע זאת מבעל המעשה, יהודי ת"ח שהוא מכהן כרב קהילה חשובה בבני ברק, ומחבר ספרים ידועים.

זה שהוא שמע מבעל המעשה לא אומר שזה לא לשון הרע.
גם אם בעל המעשה בעצמו יבוא ויאמר זה לשון הרע.
וכיוון שציין על איזה רבנים הוא מדבר ושמע רק צד אחד זה לשון הרע. על הרבנים הנ"ל.

[יוסף חיים אוהב ציון]

גם הרב יהודה חטאב כתב חוברת שלמה בכל הענין ואף אחד לא הגיב לו.
גם האברך כמדרשו ר' שלום יצחק מזרחי כתב דברים כדורבנות על היתרי הדיינים,
אבל השאלטר בידי.....

[נוריאל עזרא]

גם הרב יהודה חטאב כתב חוברת שלמה בכל הענין ואף אחד לא הגיב לו.
גם האברך כמדרשו ר' שלום יצחק מזרחי כתב דברים כדורבנות על היתרי הדיינים,
אבל השאלטר בידי.....

באור תורה בשנה החולפת השיב עליו הרב אדיר כהן מכסא רחמים(וגם הרב חטאב השיב וחוזר חלילה כמדומה שגם הרב שלום יצחק מזרחי כתב שם).

[יוסף חיים אוהב ציון]

באתי לומר שיש טענות וא"א לסתום פיות.

[נוריאל עזרא]

באתי לומר שיש טענות וא"א לסתום פיות.

בכל מקום יש טענות, אדרבא חשוב מאוד להעיר ולהאיר ולדון. רק חבל שהמאמרים לא כתובים בצורה עניינית ויפה כמו ההתכתבות שהובאה כאן בין הרב המחבר לרב דוד ברדוגו, ואם כבוד הרב המחבר רוצה הערות, גם זו הערה חשובה מאוד. אולי הכי.

[נוריאל עזרא]

עוד ביקשני להכניס -

ב. בעניין דעת הפנים יפות [פרשת קדושים] שעל פיו מקילים בענייני ממזרות, והיינו שהרי כל מה שתולים ולד באב הוא משום רוב בעילות אחר הבעל [עי' סוטה כז,ב, וחולין יא,א], ומחדש הפנים יפות דלא אמרי' רוב בעילות אחר הבעל, אלא בזוג שנשוי כדת משה וישראל, וא"כ ההיכ"ת היחידה של ממזר היינו דווקא בהיו אביו ואמו בבית האסורים, וזוהי מסקנת דבריו, ועצם חידוש הוא כך, שאין דנים שהרוב המספרי של הבעילות הוא מהבעל, אלא שרוב הבעילות שנולד מהם ילד הם מהבעל, והיינו שרוב הילדים הנולדים הם מבעל אמם, .........ודברים אלו מחודשים ביותר, ואין להם הבנה, ואסביר דברי, דהנה מצינו בש"ס בכמה סוגיות שתולים ולד בבעל אמו אף אם לא היו נשואים כדמו"י, א. ביבמות [סט,א] מבו' שכהן הבא על הפנויה, והוליד ממנה בן, שהוולד אוכל בתרומה, וחזי' דאמרי' רוב בעילות אחר הבעל אף כשלא נשואים, ב. ביבמות [כג,א] מבו' שמי שהיה נשוי ומת בלי ילדים מאשתו, אולם בא על אשה אחרת וממנה יש לו ולד, שאשתו פטורה מיבום, ושוב חזי' דאמרי' רוב בעילות אחר הבעל למרות שאינם נשואים, ג. בב"מ [קד,א] שבאלכסנדריה היו חוטפים נשים וכו', ורצו חכמים לעשות בניהם ממזרים, ולבסוף הפקיעו קידושין, עי"ש, וכן במס' קידושין בריש עשרה יוחסין מבו' שהיו ממזרים בפועל, ולדברי הפנים יפות תיקשי אמאי רצו לעשות בניהם ממזרים הא ליכא בכה"ג רוב בעילות אחר הבעל...........ולא מצינו לאחרונים שבית ישראל נשען עליהם שהביאו דבריו, וק"ו שלא פסקו כמוהו...........

בברכת התורה
רפאל סויד

1) מה שהפנה לפנים יפות פרשת קדושים שם רק אמר כלל זה אך לא הרחיב בו, עיקר דבריו נמצאים בפרשת אחרי-מות, בפסוק ערות אחותך(כמו שציין לזה ביבי"א בכמה מקומות).
2)מה שכתב בשם הפנים יפות ב' דברים: א) שרוב בעילות זה דווקא בזוג נשוי כדת משה וישראל. ב) רוב בעילות אחר הבעל פירושו - רוב בעילות שנולד מהם ילד הן מהבעל.

הנה ב' דברים אלו לא נכונים אחר המחילה רבה.

מה שכן כתוב בפנים יפות הוא: א)רוב בעילות אחר הבעל פירושו - שרוב הנבעלות הן מבעליהן.(והביא סברא חזקה לזה שגם אם הבעל התייחד עמה רק פעם אחת אמרינן כן שרוב בעילות אחר הבעל שלא מצינו חילוק בזה). ב) לפי זה שהולכים אחר רוב הנבעלות נבעלות לבעליהן א"כ חייבי כריתות שלא תופסין קידושין ולא שייך שם בעל כלל אין רוב, אלא להיפך כיוון שכלפיו יש איסור כרת ולאחרים לו יותר יש לתלות באחרים משאין כן בחייבי לאוין כיון שתפסו בהו קידושין שם בעל עליהן וכו' ע"ש עוד בדבריו.

אם כן נפלה לה הקושיא הראשונה מיבמות סט, א כי כהן הבא על הפנויה אין כאן איסור כרת ואדרבא יש חזקה שאין אדם עושה בעילתו זנות.
כנ"ל לגבי יבמות כג, א(לא מצאתי שם מקרה זה אולי בעמוד אחר או שהשעה עשתה את שלה...) שאין איסור כרת במה שבא על האשה השנייה.
גם לא קשה מידי הקושיא בבבא מציעא, כי הפנים יפות הצריך יחוד לכל הפנים פעם אחת ושם מבואר שחטפו אותן בשעת כניסתן לחופה(כלומר לפני שנתייחדו כמבואר בהמשך הגמרא ע"ש).
ומסתמא גם שאר הקושיות נופלות מחמת כן ואין בידי הקונטרס של הרב חטאב.

וראה ביביע אומר חלק ג, אבן העזר סימן א אות יג מה שכתב ליישב קושיות אחרות על הפנים יפות ואף הביא לו ראיות ע"ש.

[נוריאל עזרא]

לבינתיים שלחתי לרב רפאל סויד הי"ו את מה שכתבתי כאן בעניין לשון הרע וההערה על הפנים יפות ודברנו קצת בזה וביקש שאפרסם את הדברים כאן(ההתכתבות לא הסתיימה ואעדכן בהמשך)

אני הקטן:
שלום רב,
ראיתי שפרסמו בשמך בפורום אוצר החכמה כמה מאמרים בעניין בתי הדין.
אני מצרף מה שכתבתי שם בתחילה במה שמפריע לי להמשיך ולקרוא וממילא להגיב והערה אחת ממה שפורסם שם התכתבות שלך.(שבה הלשון נקייה וללא סיפורי לשון הרע אז הגבתי הערה אחת שהייתה לי לעת עתה)

>>>אני מדלג על הנכתב בפורום<<<

_______________________________________________________

הרב סויד:
ישר כח על תגובותיו המחכימות
א' בענין הלשון הרע, עברו על מאמרים אלו כמה רבנים חשובים ואישרו שאין בזה משום לשוה"ר, ולגופו של ענין אין בעיה לספר על אדם שעשה מעשה ברבים, במודע, אם הוא חושב שאין בכך בעיה, ואין דרך לבקש ממנו תגובה, ולא גרע מבאפי תלתא, כך לגאו', ושוב איני פסוק, אלא רק סבא להסביר את הטעם של אותם רבנים שאמרו שאין בזה לשוה"ר
ב' לגבי הפנים יפות, אכן הפרשנות שלך בדברי הפנים יפות ראויה להיכתב, וכך ביאר הרב סאסי בקונטרס מוציא אסירים בכושרות, ועפ"ז תירץ את הקושיות האלו, אולם יש שהוכיחו לא כדבריו, וראה בענין זה במאמרים של הרב שלום יצחק מזרחי, אבל איך שלא יהיה עדיין זה נשמע לא הגיוני להתיר ממזרים על סמך דעת יחיד דחוקה כל כך, עם הרבה קושיות, שיש בה גם הרבה סתירות ממקומות אחרים מספריו

_______________________________________________________

אני הקטן:
שלום רב,

תודה על הדברים.

בעניין הלשון הרע, אני צריך להתיישב בזה. למשל, כתבת שהם הזמינו משטרה במקום להודיע לאשה שהיא אשת איש. וזאת מניין לך? אתה יודע מה הם עשו אחר כך. (אולי אמרו לה והיא התעלמה מהם)מעבר לכך זה שהוא בא עם תאומים, מי אמר שהם שלו? אולי הם לא, הרי אם יש לבית הדין מסמכים שהוא עקר עליו להוכיח שהם ממנו. מאשר שעל פי זה שהוא בא איתם זה איזה שהיא הוכחה שהתאומים שלו והמסמכים מזויפים.

כמו כן אין בכך שום תלונה על בית הדין ואין לחכם אלא מה שעיניו רואות. רק שבאמת אם יוכח שהם שלו יש לעיין אם היא אשת איש כי ייתכן לומר(על דרך השערה) שידוע שיש נשים שדרכן להיקלט להריון יותר מאחרות, ויתכן שאשתו הראשונה היא נורמטיבית אך הוא כלפי רוב העולם בשל מיעוט זרע למשל נחשב שלא יכול להביא ילדים. אך האישה השנייה היא חריגה ונוחה להיקלט מרוב נשי העולם וכלפיו אף על פי שאם נשים אחרות לא יכול להביא ילדים איתה הצליח.
כמו כן לא יבצר שה' עשה לו נס.

וגם אם אלו ילדיו ויש בידו להוכיח זה בודאי בזיון בית דין לעשות כן, אלא יש לו להגיש ערר בצורה מסודרת כי החכמים עשו לפי מה שראו כמו למשל שיפסקו ע"פ הפוסקים שאישה יכולה להתחתן כי בעלה מת ובסוף יבוא, יש היתר לבזות את הרבנים? יש היתר לאותו אחד לבוא לבית הדין ולהראות לכולם הרבנים טעו? ודאי שלא.

לכן אני רואה בסיפור זה בעייתי לספרו.


לגבי הפנים יפות, זה לא פרשנות שלי בדבריו במחילה כך כתוב בו, ולא ראיתי הקונטרס הנזכר שאמרת, מה שכתבת זו(אולי בשם הרב חטאב) זו אפילו לא פרשנות בדבריו כי הוא פשוט לא כתב את זה הוא לא אמר שנשואים כדת משה וישראל זה לא כתוב כתוב מה שאמרתי הוא לא אמר שרוב בעילות אחר הבעל הכוונה רוב בעילות שמביאות ילד הוא אמר שרוב הנשים נבעלות לבעליהן כך זה בלשונו זה לא פרשנות אשמח אם תכתוב לי מה השיבו על זה.
וגם אם זה דחוק לדעתך לפסוק כן זה בודאי לא כמו לפסוק ע"פ דעה שסותרת גמרות מפורשות כי לפעמים יש צורך אז פוסקים ע"פ דעות יחידאיות, וחבל שלא הבאת פרשנות אחרת אם ידעת שיש בפרט שלפי הבנתי זו לא פרשנות אבקש מכבודו אם יוכל לראות שוב הדברים בפנים הפנים יפות ויאמר לי מה הוא חושב.

תודה רבה.

_______________________________________________________

הרב סויד:
אני מקבל את הערתך באופן כללי על הלשוה"ר

הרב סויד:
אשמח שתיתן לי דוגמא נוספת שסומכים על דעת אחד מהאחרונים להקל בדאורייתא, בדעה תמוהה שנסתרת מהרבה ראשונים ואחרונים, ואף אותו אחרון סותר משנתו בכמה מקומות, וגם נגד ההיגיון הבריא

_______________________________________________________

אני הקטן:
ראשית, חשוב לי לומר שאין לי כל עניין להגן על שום פסק, רק היטב חרה לי על הסגנון, ובאם כל הנכתב בחוברות היה נכתב כמו בהתכתבות שלך עם הרב ברדוגו הכל מבחינתי בסדר. ובזה שאני מעיר הערה על הפנים יפות אינני בא לבטל דבריכם כי לא קראתי הכל רק ראיתי את זה פתחתי בדקתי וראיתי שלא כנכתב אז הערתי. ובאשר לשימוש בדעה זו בפסק זה כבר דיון אחר.

אני לא אמרתי שפוסקים כאחרון נגד ראשונים.(אם תוכל לציין לי מקורות לאותם הרבה ראשונים שהוא סותר, ביביע אומר חלק ג' הנ"ל יישב קושיית הלחם שערים עליו מתוס' ע"ש וכמדומה שלא ציין לעוד) ובשביל זה, צריך שיגידו הראשונים היפך דבריו להדיא כי אם זה רק מובן מדבריהם אולי יש להשיב. ואז הוא לא יסתור.

אמרתי שלפעמים פוסקים כיחיד בעת הצורך.

כלומר אם דעה דחויה יש שכתב(כמדומה לי הרב פעלים) שאין לצרפה אפילו לסניף. ולכן באם היא לא דחויה רק יש לפקפק כי היא יחידאה אפשר שפיר לצרפה.(למרות שכמדומה זה לא מוסכם שאי אפשר לצרף אך אינני זוכר בודאות כרגע)
וכמו שמצינו שיש פוסקים שסוברים שפוסקים כיחיד במקום רבים גם בדאורייתא, ויש שכתב שגם אם היחיד אינו שקול כרבים אלא קטן מהם בחכמה, בשעת הדחק או הפסד מרובה(ראה יביע אומר חלק ח אוה"ח שהביא כן בשם הרשב"ש שכן משמע בתשובת הרשב"א והביא שם שכן כתב הרא"ם בשו"ת מים עמוקים שפסקינן כיחיד במקום רבים גם בדאורייתא ).

ממילא דעת הפנים יפות יכולה שפיר להצטרף לסניף.

ומה שכתבת שהיא דעה תמוהה, תלוי מאיזה בחינה אתה שואל אם מבחינת שיש עליה קושיות מגמרות ובכן ישבתי שאין אלו קושיות כלל(עכ"פ אלו שראיתי) ואדרבא ראה ביביע אומר שם שלפי דברי הפנים יפות יישב כמה עניינים.

ואם מצד עצמה, כלומר מצד ההגיון זה דבר שקשה לברר וכשם שאין פרצופיהם שוים כך וכו' לדעתי היא לא תמוהה ואף כי נאמר שהיא תמוהה, ראה תוס' בבא קמא ה: ד"ה כי שדית שהקשה על רש"י מסברא ושוב הביא ראיה מגמרא לקמן לשיטתו. הרי לנו שזה שאנו לא מבינים דבר מה לא אומר שאינו נכון בפרט שיש מה שתומך בו כמו בענייננו שמתייבות כמה קושיות.

גם אם תוכל לכתוב היכן סותר הפנים יפות את עצמו ואדרבא כתב הרב עובדיה יוסף זצ"ל ביביע אומר שם שכן כתב ההפלאה עוד בספרו נתיבות לשבת(סי' ד' סק"ט).

ושוב חשוב לי לציין שבמידה ויש ב' פרשנויות לפנים יפות בדרך כלל לא חייב לציין אבל כשבאים לערער על רבנים גדולים חשוב להביא ב' הפירושים ולטעון שהנה זה לא מוכרח וכדו' או לדחות הפירוש האחד.

אבל כאמור בדברי הקודמים מה שכתבתי זו לא פרשנות בדבריו זו ממש לשונו שלו, אם תפתח בפנים אולי אינך זוכר כרגע תראה ועוד תראה שמה שהבאת משמו(כנראה מהרב חטאב) זה לא נכון ואפילו לא בגדר פרשנות בדבריו מחילה מכבוד תורתו(שהוא ת"ח גדול ממני בודאי)

נ.ב
גם אם תמצי לומר שמותר לכתוב כמו בחוברות הנ"ל וגם אם תמצא שאין באופן סיפור הדברים לשון הרע לפי להקת פוסקים, אך מה נעשה שבשטח אנשים לא רוצים להתייחס לדברים מחמת כן? ומה נעשה שזה יגרום להרבה לענות אפילו בדוחק ליישב רק בגלל הסגנון?
לא חבל, אם תשמע בעצתי(הקטן בגיל(כנראה) ובודאי בחכמה) תערוך מחדש את הקונטרסים תשמיט שמות תשמיט סיפורים מוזרים תכתוב פשוט מדוע הפסק לא נכון ואף בתקיפות מדוע זה חמור לפסוק כך וכדו' תראה שהדברים יתקבלו יותר.

עוד דבר ימחל לי כבודו אם בפרטים מסוימים קצרתי לחוסר הפנאי.

_______________________________________________________

הרב סויד:
מכיוון שכתבת תגובה ארוכה ומנומקת עליי גם כן לכתוב בפרוטרוט
א. דעת הפנים יפות היא דעה מחודשת מאוד, וזו מהסיבה הפשוטה, שלדבריה כמעט ולא שייך ממזרים, ומכל ספרות השו"ת שנו על מקרים מסוימים של ממזרות, מוכח לא כן
ב. הסברא, הטענה שאישה שחיה עם אדם אחר בקביעות נאמר ללכת אחר הבעל ולא הבועל היא תמוה, שהרי כבר לא שייכה את עצמה לרוב, עי' תוס' כתובות יג,ב וברעק"א שם לגבי חזקה אישה מזנה בודקת ומזנה, שגובר על רוב, למרות שרובא וחזקה רובא עדיף, כיוון שהחזקה מלמדת שהאישה אינה שייכת לרוב, וה"ה הכא.
ג. ראה בקונטרס קדושת ישראל של הרב חטאב שהאריך בכל דעת הפנים יפות, והביא ראיות שלא כדבריו, [נמצא באוצה"ח]
ד. מעולם לא שמענו לצרף דעה דחויה בדאורייתא, להקל בלא צירוף ספיקות נוספים, כלומר ספקות אמיתיים, ולא עוד דעות דחויות, כי אם כך אפשר לעקור את כל התורה כולה, וכמו שכתבתי למישהו, שאפשר להתיר את כל הקורונה מדין ס"ס, שמא יורם לס צודק, ואינה אלא שפעת, ושמא הרופאים שטוענים שעדיף חסינות עדר, ושמא לא אדבק, ושמא לא אדביק, וזהו ס"ס שאין עליו תשובה...
ה. ראה במאמריו של הרב מזרחי באור תורה, שהוכיח את הסתירות בפנים יפות, ובדרך אגב שמעתי מהרב זאב ליטקה, שידיו רב לו בעניינים אלו, שהביא לפני הרב עובדיה את הקושיות על הפנים יפות בכתב, ואמנם הגר"ע לא ענה לו, אבל מכיוון שיודע שהרב עובדיה ידע מקושיות אלו זה מספק אותו, ועוד ידיעה שהרב ברדוגו בגלל הקושיות שכתבתי לו, החליט שלא להשתמש לבינתיים בפנים יפות, עד שתתבהר לו הסוגיא, וכך אמר לי אישית בשיחה טלפונית.
ו. אני לא רואה טעם להתווכח על סגנון, אבל איני חושב שבכל המאמרים ישנה איזה שהיא התקפה אישית, או כתיבה בזלזול על הדיינים, וכל הטענות הם ענייניות לחלוטין, ואדרבה, אשמח מאוד לראות מה דעתך על שאר הטענות
ז. מכיוון שאיני חבר בפורום אשמח שתעלה את ההתכתבות הזו לפורום, כדי לראות את דעתם של שאר החברים

הרב סויד:
הדעות שסוברות שניתן לצרף דעה יחידה לס"ס, גם הם דעות יחידות..., וברצינות צריך לדעת את המשקל של אותם דעות, ומה שבטוח שלא כל ההיתר מתבסס רק על דעות יחיד, אלא בצירוף ודו"ק

_______________________________________________________

אני הקטן:
א. גם לשיטת הפנים יפות יש מציאות של ממזרים כגון בידוע שהיא פרוצה ביותר, או שלא הביא עם בעל 10 שנים ילדים שיש לומר שבכה"ג יודה הפנים יפות וכן אף שנתייחדה אח שוב לא הייתה אצל בעלה שנה ויותר או שנתברר שבעלה עקר או בארוס וארוסה שלא שייך לשייך אותה אחר רוב נשים.
ב. בידוע שפרוצה ביותר גם ביביע אומר כתב לשיטת הפנים יפות שהתרע לה רובא.
ג. אני עדיין לא קראתי את דברי הרב חטאב(רק בהעברה וכיוון שמפלפל בסברת הפנים יפות לכאן ולכאן צריך להתיישב בזה וזה יקח לי קצת זמן) בע"ה בהמשך.
ד. הפנים יפות היא לא דעה דחויה(אף שיש סוברים שאפשר לצרף גם דעה דחויה כמו שציינתי שכך בזכרונים וראיתי שהרב מזרחי באור תורה גם כתב שיש סוברים כן(אך לא ציין מקור). ובודאי שהפנים יפות יש בשעת הדחק לצרפו כסניף ולא לבנות פסק רק עליו וזה פשוט.
מה שכתבת: " כי אם כך אפשר לעקור את כל התורה כולה, וכמו שכתבתי למישהו, שאפשר להתיר את כל הקורונה מדין ס"ס, שמא יורם לס צודק, ואינה אלא שפעת, ושמא הרופאים שטוענים שעדיף חסינות עדר, ושמא לא אדבק, ושמא לא אדביק, וזהו ס"ס שאין עליו תשובה..."
ובכן אינני מסכים שהפנים יפות דעה דחויה כאמור מעבר לכך לא חמירא סכנתא מאיסורא, ואין לדמות בין הדברים וזה פשוט.
ה. ראיתי מאמרו של הרב מזרחי באור תורה ולמרות שדרכו להאריך בלי סוף את הדברים החשובים לא מביא ראיות או שפשוט מציין לספרים ואם כבר מאריך שיכתוב הטענות למשל כתב שיש עשרה ראשונים שמתבאר מדבריהם שלא כדברי הפנים יפות והביא מקורות, ובכן בבית שלמה שהביא והיביע אומר שציין מדובר בראשונים שדברו על ארוס וארוסה שיישב כבר היביע אומר שהפנים יפות יודה בהם שלא שייך ללכת אחר רוב נשים כי הם לא בכלל הרוב הנ"ל. ואין בידי כל הספרים אבל על פניו נראה שהראשונים הנ"ל מדברים בארוס וארוסה וזאת כבר יושב וכאמור.
עוד כתב ת שסותר עצמו והפנת למאמרו של הרב מזרחי, ובכן הוא רק כתב שחזר בו ביותר מעשרה מקומות בספריו ולא ציין שום מקור, ואי אפשר להתייחס רק אציין שכאמור כן כתב ההפלא בפרשת אחרי מות וכן בפרשת קדושים ועוד וכן בנתל"ש.ומה שכתב שזו רק הוא אמינה בפנים יפות אין לזה אחיזה במציאות למעיין במקור הדברים.
ו. אני אשתדל בע"ה.
ז. בשמחה. אגב חבל שכבודו לא נרשם לפורום וזהו וברוכים הבאים.

נ.ב מה שכתבת לרב ברדוגו בשפ הפנים יפות שאמר שרוב בעילות הכוונה רוב בעילות שנולד ממנו ילד - זה לא כתוב בפנים יפות וכאמור ואף לא במאמרים של הרב חטאב והרב מזרחי.
גם מה שכתבת שזה שייך רק בנשואין כדת משה וישראל לא כתוב לא בפנים יפות ולא בדבריהם ואולי יצא לך מהחילוק שישב הרב עובדיה יוסף זצ"ל בין ארוס וארוסה לשאר נשים שנראה כביכול שצריך להיות נשואים כדת משה וישראל זה אינו שגם אם גבר חי אם אישה לשם נישואין ודאי נכללת ברוב נשים רק ארוס וארוסה שיש בזה גילוי דעת שעדיין לא נשואים יש לומר ששונה. וצ"ע.

עוד דבר אני דן רק בדברי הפנים יפות ולא בא לומר שפסק כזה או אחר של בית הדין נכון או להיפך (כי לדעתי גם בפסק דין שציין הרב מזרחי לא הובן הפנים יפות כראוי אך הפסק עצמו אינו לפני) אין זה מקומי ולא הגעתי לכך. גם אינני בא לומר שהרב מזרחי טועה בכללות בדבריו כי לא נכנסתי לזה ודברים אלו צריכים תלמוד בכובד ראש. ואין הפנאי מסכים כעת.

[נוריאל עזרא]

הרב סויד:
א. לא נכון, בפרוצה ביותר, זה ספק בגמ', ומשום מה הרב יצחק יוסף מיקל בזה, כיוון שמכמה ראשונים משמע להקל, למרות שלענ"ד אינו דומה לאישה שחיה עם אדם אחר בקביעות שבזה ודאי שרוב בעילות אחר הבועל
ב. לגבי אישה שבעלה לא הוליד במשך עשר שנים, גם אינו נכון, וידוועה התשובה של הנודע ביהודה על מקרה שהבעל לא הוליד הרבה שנים, והיה חולה מאוד בסוף ימיו, ופירסה נידה לאחרי שמת, ואז ילדה, ואעפ"כ פסק הנוב"י שאין בנסיבות הללו לבד לקבוע שהוא ממזר.
ג. הפנים יפות היא דעה מחודשת, שאין לה רמז בפוסקים נוספים, שנו באותו נושא, ואם היו סוברים כהפנים יפות היה עליהם לומר סברא זו, ועל כרחך שחולקים על סברא זו.

__________________________________________________________


אני הקטן:
א. כך כתב הרב עובדיה יוסף ביביע אומר חלק ג' הנ"ל נו ואם זה ספק בגמרא דבריו מובנים שבדאורייתא כתב שהפנים יפות יודה ובספק פרוצה הרי זה ספיק ספיקא ויש להקל לדעתו. אתה כותב לי מה כתב הרב יצחק יוסף אבל אני לא ראיתי דבריו גם אין לי זמן ואפשרות להתייחס לכל פסק אני דן בדברי הפנים יפות הנראה לעניות דעתי.
ב. המקרה של 10 שנים שציינתי לא בדיתי מלבי, הוא בספר בית שלמה שעליו מסתמך הרב מזרחי נגד הפנים יפות שכתב שבכנ"ל יצאה האשה מכלל רוב ע"ש.
ג. אינני אומר שהיא לא דעה מחודשת ואינני יודע אם זה נכון שעל כרחך חולקים בזה הראשונים. כי הפנים יפות מבין שזה ההסבר הפשוט מחמת קושיא שיש לו, ועוד שע"י דבריו מתיישבים כמה קושיות כדברי היביע אומר חלק ג' ויתכן שכיוון שזה הפשוט לא דברו בו הראשונים וביחוד מה שציינו לראשונים החולקים וכולם פה אחד ידברו בארוסה נראה שדווקא בארוסה הם מצאו לנכון לציין הסבר כי אולי זה שונה.

מה גם שזה לא הופך את דברי הפנים יפות לדעה דחויה ואפשר לצרפו לסניף גם אםם יש לפקפק בדבריו.

אשמח אם תתייחס לזה-
1)היכן הפנים יפות סותר את עצמו?
2)האם יש ראשונים שכתבו להדיא דלא כדבריו ולא בדין ארוס וארוסה?
3)הדברים שהבאת בשם הפנים יפות בפנייתך לרב ברדוגו הערתי עליהם שלא כן לא בפנים יפות ולא אצל הרב מזרחי ולא אצל הרב עובדיה יוסף ולא אצל הרב חטאב. האם תוכל להסביר דבריך או לחלופין לומר שקבלת את ההערה בזה?

[נוריאל עזרא]

הרב סויד:
א. מדוע אישה שחיה עם אדם זר בקביעות זה ספק פרוצה?
ב. מוכרח שהראשונים חולקים על זה, כי לפי זה מתייתרות כמעט כל שאלות הממזרות בכל הדורות
ג. לגבי הסתירות בפנים יפות, בקונטרס מוציא אסירים בכושרות של הרב סאסי ציין למקורות אלו, ולגבי התירוצים שלו, יל"ד, ואכמ"ל,
ד. בשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' צ"ב כתב שאם אחד מהאחרונים מחדש חידוש והראשונים דנו באותו נושא, והיו אמורים לכתוב חידוש זה, מזה שלא כתוב, מוכח נגד אותו חידוש
ה. הרב חטאב כן הבין בדעת הפנים יפות, שזה תלוי רק אם נשואים, אכן הרב סאסי הבין אחרת, וע"ז הויכוח

___________________________________________________

אני הקטן:
א. לא אמרתי דבר כזה.
ב. כבר השבתי שלא. ונתתי דוגמאות.
ג. טוב, אני אקרא ואתייחס בהמשך.
ד. מי אמר שהם היו צריכים לכתוב בזה? אולי הפנים יפות יגיד לך שזה פשוט. הרי הוא טוען לראיה שלא מצינו חילוק בין פעם אחת ליותר לעניין רוב בעילות אחר הבעל ולכן חידש כן, ומזה שכתבו כן דווקא לגבי ארוס וארוסה מראה אולי שבעלא לא כן וצ"ע.
ה. עדיין לא התיישבתי לעיין בדברי הרב חטאב, אבל שני דברים:
1)גם אם הוא מבין כן ואתה רואה שאחרים לא גם זה לא כתוב בפנים יפות מן הראוי לכתוב את ב' השיטות.
2)מה שכתבת שהפנים יפות אמר שרוב בעילות אחרי הבעל פירושו רוב בעילות שנולד מהן ילד זה ודאי לא כתוב בשום מקום, וגם לו יהי בפנים יפות אין כדבר הזה.

[מבקש חכמה]

פשוט מדהים שהפנים יפות זה העניין של בתי הדין הרבניים.
הוויכוח הוא בין תלמידי מרן הרב עובדיה זצ״ל ומתנגדיו. בפדרים הפנים יפות כלל אינו מובא.

מעבר לכך שהמאמרים מלאים בעניינים אישיים ובשמות בלי חשבון.
כנראה שהמחבר שנה והותרה לו עד שאינו מרגיש כלל ואינו מבין מה מעירים לו.

[נוריאל עזרא]

הרב סויד:
א. הראשונים לא היו צריכים לכתוב כמו הפנים יפת, אלא לא לדון בשאלות ממזרות, שלדברי הפנים יפות אינם קיימות
ב. אכן כשכתבתי את הדברים, עוד לא הבנתי את הביאור השני בפנים יפות, ורק לאחר מכן הבנתי את הצד השני
ג. לא התכוונתי רוב בעילות שנולד מהם ילד, אלא רוב הילדים נולדים מבעלי אימותיהן, וכך מסביר הרב יצחק יוסף בהסכמתו לקונטרס של הרב סאסי

________________________________________________

אני הקטן:
א. צ"ע בזה. אבל קשה לדחותו מהלכה מחמת כן.
ב. ייש"כ. תודה על הכנות.
ג. אם לא התכוונת אז ההערה היתה במקומה כי זה מה שנכתב.

[נוריאל עזרא]

פשוט מדהים שהפנים יפות זה העניין של בתי הדין הרבניים.
הוויכוח הוא בין תלמידי מרן הרב עובדיה זצ״ל ומתנגדיו. בפדרים הפנים יפות כלל אינו מובא.

מעבר לכך שהמאמרים מלאים בעניינים אישיים ובשמות בלי חשבון.
כנראה שהמחבר שנה והותרה לו עד שאינו מרגיש כלל ואינו מבין מה מעירים לו.

לצערנו כדבריך הותרה הרצועה ממש, ובלי קשר לרב סויד יש תופעה של תקיפה של בתי הדין ברבים תקיפה של רבנים גדולים וזלזול בהם. והכל כשר והעיקר שכותבים באריכות אין סופית כדי שיהיה בלתי אפשרי להגיב.
הרב אדיר כהן כשהעיר איזה חכמים באור תורה הם הגיבו כל פעם באריכות גדולה עד שאם תרצה להגיב תצטרך חוברת שלימה. מלחמת ההתשה קוראים לזה.

כל הנידונים כאן הם נידונים הלכתיים מחלוקות בכללי הפסיקה וכו' ומי שקורא את הקונטרסים(לאו דווקא של הרב סויד - שעדיין לא קראתי אותם ואני עדיין מתלבט בגלל שאני חושש לחטוא בלשון הרע - מקבל רושם של שחיתות ורמאות של הדיינים מה שמופרך מיסודו. גם בכל חלופת המכתבים בין הרב אדיר כהן באור תורה לחכמים הנ"ל הם לא קבלו כלום וכי מה הם צודקים בהכל?! אין להם טעויות? הייתכן כדבר הזה? רק אחרים טועים אתמהה! גם אם נניח שבתי הדין מסתמכים על פסיקה של פוסק גדול אין להם אשמה בכך ואם יש בידיהם להוכיח היו צריכים לפתוח תיק בבתי הדין ולהגיש ערעור על שימוש בדעות מסוימות או על פסיקה מסוימת ובית הדין היה מתייחס. ואם לא הייתה נראית להם ההתייחסות לחומר העניין יכתבו כן בספריהם ומאמריהם וקונטרסיהם בכבוד ובנימוס בצירוף הסכמות של גדולי הדור שמסכימים איתם ותו לא. ויתפללו שירצה ה' ויתקבלו דבריהם.

זה יפה מאוד שהם חושבים שזה בסדר לכתוב כן, ומעניין אותי אם ילדיהם יוציאו מכתבים בסגנון הנ"ל כנגד מנהל בית הספר והמורים, עם סיפורים ולשון לעגנית האם לא יושיבו אותם על ברכיהם ויסבירו להם כמה חמור לשון הרע ודי בזה.

[נוריאל עזרא]

הרב סויד:
ג. לא התכוונתי רוב בעילות שנולד מהם ילד, אלא רוב הילדים נולדים מבעלי אימותיהן, וכך מסביר הרב יצחק יוסף בהסכמתו לקונטרס של הרב סאסי

________________________________________________

אני הקטן:
ג. אם לא התכוונת אז ההערה היתה במקומה כי זה מה שנכתב.

הרב סוויד:
אכן הערה במקומה.

[נוריאל עזרא]

עדיין לא קראתי את דברי הרב יהודה חטאב בעניין ולא את דברי הרב יוסף רפאל סאסי אבל אצרף פהקישור לקונטרס הרב חטאב ואעלה את הקונטרס של הרב סאסי לטובת המעיינים.

קדושת ישראל - בענייני יוחסין / הרב יהודה חטאב
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=607045

מוציא אסירים בכושרות / הרב יוסף רפאל סאסי(קובץ מצורף)
בשער נכתב:
הכולל בתוכו ב' חלקים
הראשון עוסק בכללי ההוראה והפסיקה
והשני עוסק בבירור דרכי ההיתר
של מו"ר מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל
בענייני יוחסין.