פרנקל תאומים כתב:בברכה המשולשת כתב:....
ידידינו הגדול בתויר''ש מוה''ר בברכה הכהן משולשת שליט''א,
מבחינה חינוכית תורנית, האם זה נכון ובריא שנערים בגילאי העשרה יעסיקו את ראשם, רגשת לבבם, מרצם ורוחם, במאבקים, הקמת מאחזים, חתול ועכבר עם שוטרים וכיו''ב, תחת להיות ספונים על ספסל תלמודם בכל רמ''ח ושס''ה דידם?
כבר כתבתי כאן בעבר את שמעיד רי''ל פישמן-מיימון ב''שרי המאה'' שבהיותו בן ישיבה החל להרבות פעליו לציונות, והנה בהזדמנות כל שהיא פגש בהגר"ש מוהליבר זצ"ל ונכנס אליו, להפתעתו הגר''ש מוהליבר הפציר בו לחדול מפעילותו ולשוב לבית המדרש, באומרו
"אמנם יודע אני כי בכמה ישיבות ישנם מתנגדים לחיבת ציון ויש לחשוש כי תיכווה בגחלתם, אבל תורה קודמת לכל".
כבוד הרה"ג פ"ת שליט"א,
לפי מידת היכרותי, לא כל נער מסוגל להיות בכל שלב בחייו ספון על ספסל תלמודו בכל רמ"ח ושס"ה.
אה"נ, מי שמסוגל ללמוד ורק ללמוד, אכן איננו עוסק בהקמת גבעות.
(זה כמובן לא אומר שהוא לא מרגיש זיקה לאחיו העוסקים שעולם המעשה. כל אחד ותפקידו, ומי שמסוגל לעסוק רק בתורה אסור לו לפנות לעיסוקים אחרים, גם עיסוקי מצווה חשובים)
כמה סיפורים:
א. הכרתי לפני עשור נער אחד, שהיה ממקימי גבעה אחת. הוא היה ישן בגבעה (במבנה של הנערים. הייתה שם גם משפחה צעירה, עם בית בחלק אחר של הגבעה), קם לתפילת ותיקין שם, ואז פנה ללימודו המסודר בכיתה ח' בת"ת שביישוב סמוך. וחזר לגבעה ללילה.
אביו שליט"א, ששימש הרבה שנים כמחנך במוסד תורני לנוער מתמודד, אמר לי שכך הנער מוציא את המרץ והלהט בצורה הכי קדושה, ולומד הרבה יותר טוב ביום.
ב. לפני מספר שנים, היה בחור (אחר) בן 18-19 שהיה מגיע ללמוד איתי בחברותא פעמיים שלוש בשבוע. הוא למד בצורה רצינית בישיבה אחרת, והיה מגיע אלינו ללמוד איתי לבקשת אביו שליט"א (שהוא חבר יקר שלי). הבחור היה מאוד פעיל בענייני גבעות לפני זה (בהסכמת אביו ובעידודו, והוא היה מתייעץ איתו כסדר על כל העניינים). כשהוא נכנס לישיבה הוא פשוט התחיל ללמוד בהתמדה. הוא סיפר לי שבצעירותו הוא לא היה מסוגל לשבת ללמוד, ובזכות העיסוק הקדוש בענייני גבעות הוא מסוגל ללמוד עכשיו.
ג. יש לי חבר יקר נ"י (שצעיר ממני בכמה שנים), שעוסק כבר כמה שנים בענייני נוער מנותק ונוער מתמודד, והרבה יקר הוציא מזולל. הוא סיפר לי שבזמנו הוא היה במחזור הראשון של מוסד תורני לנוער מתמודד (יעויין סעיף א' לעיל), והיה שם צוות של רבנים צדיקים שלא כ"כ הסתדרו עם הנערים. הוא סיפר לי בבושה על כל הצרות שהם עשו לרבנים. בשלב מסויים, הוא וחבירו ביקשו מראש המוסד הנ"ל (הגאון רבי ... שליט"א) ללכת ללמוד בישיב"ג, לא רחוק מהמוסד הנ"ל. הוא הסכים. הם שרדו שם זמן קצר, ופשוט הקימו גבעה (נושא היה אז בחיתוליו, יחסית). עיסוק זה יישב את דעתם, וכיום הוא וחבירו בעלי משפחות, ירא"ש, מדקדקים במצוות, וזוכים להמשיך לעסוק ביישוב הארץ ובעזרה לנוער בד בבד. הוא הוסיף וסיפר שבהיותו נער, השב"כ רדף אותו ואת חבירו כדי שיפרקו את הגבעה, בכל האמצעים (חוץ מרצח. זה עוד לא עשו אז) והוא המשיך לעסוק במצוה למרות הכל.
(המשך בעז"ה יבוא)