התעוררתי לנושא בעקבות המצב הביטחוני, ואתמול בעת שהיה שרפה בהר הבית, אמרתי לכמה אנשים ובחורים ששוחחתי איתם, שהלוואי ויישרף המסגד, אנשים הסתכלו עלי כאל נער גבעות משועמם, שרח''ל רוצה שהמסגד ייהרס. ובעקבות המקרה הזה ועוד כמה מקרים דומים, שלמשל אתה מדבר עם אנשים על המצב, ואתה אומר שאתה מתפלל שהחמאס יובס, הם מתחילים לצעוק שאתה 'ציוני' ושלל סיסמאות, על זה שאתה רוצה שהצבא הטמא ינצח. ובעקבות האירועים הללו ודומיהם, הגעתי למסקנא קשה מאוד, שיש חלקים גדולים בציבור שלנו, שבעקבות המלחמה בציונות כל דיבור על גאולה ומשיח הופך לדיבור ציוני, ואם אנשים מצפים איכשהו לישועה, זה לישועה שכולה על טבעית לחלוטין, שבה פתאום כל הערבים מתמוססים מאליהם, והמסגדים בהר הבית ייעלמו ויתעופפו מאליהם, ואז פתאום ינחת מהשמיים בית המקדש ועליו המשיח מחויך. וכל דיבור אחר על גאולה הרי הוא בגדר ציונות ואפיקורסות.
ונפשי בשאלתי מאין הגיע העיוות הנורא הזה???