אברהם בן ארוש כתב:יישר כח!
א. כמו האוה"ח שציטטת מהזיכרון, ישנו רמב"ם (הל' תשובה פ"ה ה"ב), ולפי האמור לעיל ישנם גם לשונות שכאלו בדברי מוהר"ן. אבל יש לסייג: לא בהכרח שמושג הצדיק דהרמב"ם, היינו הך כמו מושג הצדיק באוה"ח/חב"ד/ברסלב, וכבר עמדו על כך מסתמא.
ב. אני סבור אחרת, וכבר שטחתי דעתי באורך, ואלכ"ל. (רק אעיר - שההנחה שמ"ש הרש"ש לצרף דעתו עם המכוונים, זה מפני שיש "מחלוקות רבות על הפרטים", זה דחוק, ואכמ"ל. ויעויין בספר "ייראוך עם שמ"ש" ובספר "אהבת שלום" על רום גודל מעלת מרן הרש"ש, מפי ספרים וסופרים, ומה הכוונה כשכותב "צריך עיון" וכו'. נראה יותר שהכוונה שישנן עוד 'כוונות' רבות שלא נתגלו לנו על ידי האר"י, ומליבא לפומא לא גלי, וכן הרשב"י, וכן הרש"ש, וכן צדיקים עלומים "המכוונים כהוגן", גם מצד אופן הכוונה, שבנו של הרש"ש כותב באגרת שלא נודע לו מהו פירוש תיבת 'יכוין' בכלל, ואנן מה נעני אבתריה. הפרטים הם דבר חשוב, אבל לא בהכרח שהם הם העיקר, ויעויין ש"ע או"ח צ"ח).
ג. 1. ומה תחשוב על אחרים, אם נניח ואחרי בירור ההלכה ייצא לך שמעיקר הדין הגמור אסור לפתוח בקבוקים בשבת? אותו דבר לגבי דרכים בעבודת ה'. עומק עניין החסידות, ובכלל כל העניין של הליכה בדרכי רבו (כל רב שיהיה), ראוי לה ויפה לה שתהיה באמת ובתמים, כאילו סבור כך מעיקר הדין לגמרי, כי זה "העניין" של "שורש נשמתו" וכיוצ"ב ביטויים כאלה בספרי חסידות, ובפרט ברסלב. אין זה סלסול בעלמא, זה עיקר. וכך הם תופסים את זה, ומאידך גם כך מתנגדיהם תופסים את דעת רבותיהם שדברו כנגדם. כל שנותר לאלו שבין ובין זה לברר מי יותר מניח את הדעת.
2. לגבי סוף דבריך, זו באמת דרך "ספרדית" כזו (שחביבה גם עלי), שכולם טובים, כולם אהובים, כולם מתוקים וצדיקים. לא כך היו פני הדברים מעולם, בפרט אצל החסידים והמתנגדים. ומשכך, ברסלבאים האומרים כך, פשוט אוחזים במלאכת אבותיהם/רבותיהם, שכל אחד לחוד, ואין נקודת המשיק. האם זה טוב? יש בזה משהו טוב, אבל אני, כמוך, לא מתחבר לדרך שכזו.
ד. לכתחילה להניחו על תושב"ע - אין לי מושג. על תנ"ך - לכאו' פשוט שאסור, כמו שאסור משניות, וכמפורש בזוהר. מי שאומר אחרת, עליו הראיה (לענ"ד).
ה. אין לי הספר הזה. ואם רצונך לראות דעתו - אזי קנהו, וקרא שם, ותהיה תמיד בריא. מה שכן - אני חושב שחלק מהוויכוח בפורום השכן עסק בספר הזה ומחבריו, אולי תמצא שם בתוך הסחי כמה דברי חפץ, אני לא בטוח.