בספרי המוסר מרבים לעורר על התחום של 'בין אדם לחבירו' שהוא חשוב לא פחות מהתחום של 'בין אדם למקום', ובמלים פשוטות שכמו שמחמירים בעניני איסור והיתר צריך להקפיד גם בעניני חושן משפט.
סיבת אזהרה זו היא מפני שיש טבע נפוץ לחלק בין הדברים, ולהחמיר יותר באיסור והיתר מאשר בעניני ממונות, ולכן יתכן שחשיד אממונא אבל לא חשיד אשבועתא כו' (ובדורנו יתכן לעתים שיהיה גם הפוך, שיחמירו יותר בבאל"ח). ולכן צריך להזהיר שהאמת אינה כן אלא הכל רצון ה' באותה מדה כו'.
שאלתי היא, האם מצד האמת - לא מצד הטבע האנושי הנ"ל, אלא אליבא דתורת אמת - יש מקום לחלק בין עניני 'בין אדם למקום' לעניני 'בין אדם לחבירו', ולאו דוקא שתחום אחד גדול וחשוב יותר מהתחום השני, אלא שיש מעלה ספציפית בזה ויש מעלה ספציפית בזה וכיו"ב, וכגון שלענין פלוני יש סגולה דוקא בלימוד או"ה ולענין אחר יש סגולה דוקא בלימוד חו"מ.
אשמח לכל מובאה ומקור וסברא.