הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' דצמבר 18, 2023 1:46 pm
לענ"ד מפספסים כאן משהו יסודי מאד במהות החרדית, בהגדרה החרדית, וזה מה שיוצר כאן ערבוב תחומים.
אחד היסודות החרדיים הוא שבסוגיות גורליות ו/או ציבוריות לא חושבים לבד ולא מחליטים לבד. אלא גדולי ישראל מורים מה לעשות, ואת זה עושים, נקודה.
זה אחד המאפיינים הבולטים של הציבור החרדי המבדילים בינו לציבורים אחרים, כמעט ברמת "מגדירים אותו" מציבורים אחרים.
אז כשתשאל חרדי למה הוא הצביע בבחירות כך וכך - הוא לא יענה לך תשובה שתשמע מחילוני או אחרים, כל מיני טעמים מדוע ההוא הכי טוב לדעתו שעל כן החלטתי לבחור בו, הוא יענה לך: כי ככה הורו לי גדולי ישראל. [וזו דוגמה בולטת, כידוע].
למה ככה הם הורו? או שיש לו מושג, או שאין לו מושג, או שהוא חשב על משהו לבד או שהוא ניסה לברר מה הסיבה של גדול"י, אבל בכל מקרה לא זו הסיבה שהוא מצביע. אם תשאל אותו מה הסיבות שלהם הוא יאמר לך שתלך ותשאל אותם, אותו זה לא מעניין [מבחינה מעשית, והרבה פעמים גם מחשבתית, כתוצאה מההשקפתית].
אין מה לשאול חרדי בנושאים ציבוריים להבנות וטעמים אישיים להנהגתו. [אישיים = שהם מה שהניעו אותו לפעולה הזו. בין אם הטעמים הם משלו או טעמים שבירר בנושא]. הטעם היחיד שהוא עשה מה שעשה: הוראת גדולי ישראל. זה הטעם האישי האמיתי שלו, זה מה שהניע אותו אישית לפעולה הזו.
וגם שם הרבה פעמים זה מקומם, לא הגיוני, נראה כחזרה על אותה טעות שוב, וכו' וכו', כל הסופרלטיבים שנאמרו לעיל. וזה נוגע לאנשים לחייהם היומיומיים בצורה שהם מרגישים היטב היטב בחייהם, במוסדותיהם, במשכורתם, בעריהם ובבתיהם, ועכ"ז - מתגברים ולמעשה מצביעים מה שאמרו גדולי ישראל. [ואלו שלא, בדר"כ אלה אותם שגם בשאר התחומים הם לא חרדים. זו בדר"כ עסקת חבילה].
והנקודה היא: כי אני מבין שאני לא הכתובת לדון בזה ולהכריע בזה. כבנאדם יש לי מחשבות, כמובן, זה טבעי, אבל זה לא התפקיד שלי ולא היכולת שלי. אז אני פשוט מושך ידיי מן העניין. [בין אם מראש, ובין אם לאחר שנתתי למחשבותיי לעסוק בזה].
סוף דבר:
גם מעשית וגם השקפתית - לשאול חרדי להבנות וטעמים [אישיים וכנ"ל] למה עשה כך וכך בסוגיה ציבורית זה כמו לשאול חולה על סמך איזה ידע פרמקולוגי הוא לוקח את התרופה שכתב לו הרופא.
הסיבה, הטעם האישי, שהוא לוקח את התרופה - כי זה מה שכתב לו הרופא.
למה הרופא כתב לו ככה? - תשאל אותו. הוא המומחה, לא אני. אותי זה [מעשית והשקפתית] לא מעניין.
ההבנות והטעמים היחידים שניתן לשאול חרדי לגביהם הם בדבר היחיד שהוא החליט אישית [במוקדם או במאוחר, ועכ"פ בסופו של דבר זה תלוי בו]: להיות חרדי.
למה אתה סומך על הרופא הזה? למה בכלל אתה הולך לרופאים? וכן עזה"ד.
לאמור: למה אתה חרדי, למה ההשקפה שלך היא לשאול את גדולי ישראל בסוגיות האלה, ולמה בעיניך פלוני הוא גדול הדור ו/או המורה הוראה שלך בדברים האלה. [אפשר גם להוסיף: על סמך מה אתה חושב שזו וזו היא ההנחיה של גדול הדור בנושא הזה]
אבל אם זה כבר מסודר, ועכ"פ שלא זה הנושא כעת - לשאול חרדי [שנתון שהוא חרדי] בסוגיה ציבורית ספציפית למה אתה עושה מה שאתה עושה, זה פשוט להתעלם מאחד היסודות החרדיים, שבמהות והגדרה: לציית בסוגיות הללו להוראת גדולי ישראל.
זה לגשת לציבור הזה בלי לדעת מהו בכלל, ויותר גרוע: להניח שהוא פועל תחת אותן הנחות שאתה מכיר ממקום אחר [וממילא לצפות, ולהתאכזב, ולהקשות, ולראות פירכות וכו'], בזמן שכל עצמו כ"חרדי" ולא כ"אחר" פירושו/היינו הנחות אחרות בדיוק בנקודות האלה.
ואם בכל סוגיה ציבורית כך, קל וחומר בנושא [הרגיש, נפיץ, גורלי, ולא ניתן להתעלמות] של אי ההשתתפות של החרדים בצבא,
יש את עצם ההנהגה - ויש את הבנת הטעמים שלה - ולאו היינו הך הם כלל.
הטעמים אינם הסיבה שחרדים לא משתתפים בצבא.
הסיבה היא כי גדולי ישראל מורים לא להשתתף, נקודה. [ובכלל זה לא להקים מסלול חרדי קבוע ומוסדר בצבא, ומה שכן הקימו הוא בשקט ובלי לגיטימיות מוצהרת ולא לכתחילה וכו' כידוע].
זה הטעם האישי החרדי, והוא מספיק. לכל מה שמעבר לזה - יש לפנות לגדולי ישראל ולשאול אותם למה הם מורים ככה.
חשוב להבין את זה.
עבור חרדי, בסוגיות כאלה מה שקובע הוא מה שמורים גדולי הדור.
וזה קובע לא רק את המעשה, אלא גם את היחס התורני והמוסרי.
חרדי רגוע לגמרי לגבי אי-השותפות שלו מחמת עצם זה שגדולי ישראל הורו לו כך, נקודה.
מבחינתו זה מספיק ומוצדק לגמרי כדי להיות רגוע לגמרי, מבחינה תורנית, מוסרית, ומכל בחינה אחרת.
כעת, כבני אדם, יש לאנשים גם רצון או צורך להבין דברים, ולחלק מהציבור קשה לחיות תחת "גזירות הכתוב".
למעשה לאור הנ"ל זה אומר שקשה להם להיות חרדים, ודוק. אבל זו המציאות. הם רוצים להיות חרדים, וקשה להם, כי הנושא בוער, או קרוב ללבם, או שהשאלה מציקה מדי, וממילא הרגשת ה"גזירה" חריפה מדי. עכ"פ זה לא שונה משאלות מציקות בנושאי אמונה, או לגבי קיום מצוה מסוימת. רוצים - וקשה, ויש מי שצריך הסברים ליישב על לבו.
ובחלק הזה אכן כתבתי לעיל שצריך הסברה פנימית, כי ההשקפה מורכבת בהכרח, וצריך פירמידת רבנים מגדולי ישראל ומטה אל הציבור, שדרכה תועבר דעתם של גדולי ישראל כולל הסברים בהירים ומנומקים [בין אם גם הם מגדולי ישראל עצמם, ובין אם הם תרומתם של הרבנים תלמידיהם לעניין], אל מי שצריך, ודייקא באופן של פא"פ, בשיח ישיר בין רב "קטן" לקהילה "קטנה" של תלמידיו.
אא"כ דעת גדולי ישראל בזה גופא תהיה שאין להסביר לציבור את הטעמים, כדי שלא יתחיל בזה שום דיון ופלפול וכו' [לא במחנה פנימה, וכל שכן לא מחוץ למחנה. ולפעמים מגיע לכדי "כל שכן דפקר טפי"], וכידוע שיש גישה כזו בכל כגון דא.