הודעהעל ידי צופה_ומביט » ד' יוני 19, 2024 2:25 pm
קיבלתי באישי בבקשה לפרסם:
מה שכתבו כאן שזה לשון הרע, ואנשים טובים ותמימים התחילו לדון בזה – אם הוא לשון הרע או לא,
מזכיר את מה שהתרחש בתקופת הסיפור המזעזע על איש החינוך הידוע בבני ברק שסרח בחמורות שבחמורות ולבסוף נטל נפשו באקדחו (מנין היה לאותו מגלומן רשע אקדח?!)
תחילה כל מיני אנשים שכוונתם אולי טובה, התחילו לומר שאסור לדבר לשה"ר.
ובכן: כל הכתות, גם כל הפוגעים והרשעים 'הרגילים', אחד מכלי הנשק הכי אפקטיביים שלהם והכי מצויים הוא נשק ההסתרה והפחד מחשיפת הדברים מחוץ לכת או להורים ובני משפחה שאינם בעניין.
כשזה מגיע לציבור היקר שלנו, שומרי המצוות המדקדקים - הכל נהיה הרבה יותר קל. המילה 'לשון הרע' וההימנעות המובנית אצלנו מעוון זה - זו הכותרת, זה היסוד להסתרה, השתקה והמשך הפגיעה, השליטה והרשעות האינסופיים.
מתחת לזה, זה מתחלק קטגורית: אם זאת שליטה של ממסד ואנשים רעים, שאין להם עניין דווקא בשליטה גופנית וגרוע מכך, אז צועקים על מי שמעז לשאול שאלות: 'אמונת חכמים' 'חולק על ישיבתו של רבו' 'מורדים' 'צ'יפסים' 'ממורמרים' 'שמאלנים' ועוד ועוד.
אם זה כאלו שמחפשים ל"ע שליטה של עברות ולפגוע בילדים רכים או פחות רכים, זה הופך ועובר ל: 'חוסר צניעות' 'יזיק לך בשידוכים' 'רגשות אשמה' 'אתה הבעיה' 'דמיונות' 'מחפש לנקום' 'המצאות' עד מתן בכוח או באונס של 'כדורים פסיכאטריים'.
הרבה מאוד פעמים, הרצון לשליטה והרצון לחטאים, מגיע מאותן חולשות נפש, יצר הרע או חינוך לקוי או כל מיני דברים, איני קרימינולוג, אבל הדברים ידועים. ואז יש את כל הקוקטייל: גם איומים אם תספר, כפשוטו, גם חשש מזויף מחטא לשון הרע, וגם כל הסיסמאות של 'מרידה' 'חולי נפש' ממורמרים וכו'.
ולגבי הדיון על מידת ההשפעה של גור מול ויז'ניץ מרכז –
חשוב לברר אחת ולתמיד את העניין הבא.
מה יותר קשה ממה.
דברים חמורים שנעשים בסתר ומכחישים אותם בגלוי – דבר שלפחות כלפי החינוך וההשפעה על אחרים – יותר טוב.
או אם מודים בגלוי בדברים, הרבי אומר זאת בקולו ואינו מסתתר – ואז אמנם זה נורא, אבל קל יותר לדון בזה, להתבדל, למחות, לשכנע אנשים דוגמת החוברת למעלה של סטאלין, וכו'.
חמורים יותר מאלו וגם מאלו,
אלו שיודעים את הבעיות ואינם תמימים כלל וכלל, ומכחישים רק מהשפה ולחוץ. הם הגורמים לתמימים רבים רבים ליפול בבורות הללו.
אני זוכר במקרה על מנהיג קהילה גדולה שנודע שסרח בחמורות ביותר עם רבות מבנות הקהילה, ל"ע.
הקהילה התחלקה לאלו שהכינו חוברות כמה מותר לו וכמה הוא מעלה נשמות וניצוצות מהיכל רחל להיכל לאה,
ולאלו שפרסמו חוברות כמה הכל שקרים והמצאות ועלילות מאלף ואחת סיבות.
מי יותר מסוכן? בהנחה שרוב כותבי החוברות המכחישות – יודעים את האמת המרה? שאלה קשה.
כך אפשר להציג את השאלה מי גרוע ממי? מי שחוטף ילדים בלילה עם סולם גנבים, ומספר לאחרים שזה לא באמת ככה, והמקרה הוא מקרה רווחה ידוע וכו', או מי שחוטף ילדים כפשוטו בהינף החלטה באמצע מה שנקרא 'טיש' ומורה להורים מסויימים קבל עם ועדה להעביר את ילדיהם למשפחה אחרת.
המעשים של שניהם אותו דבר חמורים ואני בוכה בכתיבתי אותם, אבל ממי צריך יותר להיזהר ומי משפיע ומנרמל יותר תועבות כאלו שלא האמנו שקיימות במתוקנות כביכול שבחצרות???
זאת שאלה גדולה.
אני אגב, לא מקבל את ההנחה שויז'ניץ מרכז לא משפיעה כמעט אם בכלל.
היא חסידות גדולה למדיי ואנחנו בכפר גלובלי קטן. היום באירועים של הרב בניהו שמואלי יש מוזיקה חסידית, נגן סאטמערער, קלידן ליטאי ומקהלת ויז'ניץ, והדרשה המרכזית היא מר' מיילעך בידרמן...
כולם לומדים מכולם הכל ומהר. יש מספיק פסיכופטים ונרקסיסטים שהגיעו ויגיעו לעמדות הנהגה וילמדו ממנו ובכלל, השפעה היא גם עקיפה ברוב הפעמים.
כולנו כאן באשכול, כבר פחות נחרדים מעבודה זרה ומחטיפת נפשות, בגלל היחשפותינו לזה כאן, ולכן לא מפרסמים התאבדויות ברוב המקרים, גם לא אצל עיתוני החילוניים.
עצם החשיפה, מעמעמת את הרגש.
מה שמישהו כתב כאן שאנשים כבר עם דעות קדומות ולא מוכנים לקשיב, כלימוד זכות על חצר מרכז. ממש לא נכון.
אולי לגבי גור, אתה יכול לומר, שלאנשים יש הרבה דעות קדומות שליליות וסטיגמות, הן בשל השפעתם, הן בשל התנהגותם שהכעיסה אנשים רבים,
אבל ויז'ניץ, תמיד הייתה אבן חן, אהובה ומתוקה, לבבית וטובה, מעולם לא התערבה במחלוקות, איש לא שנא אותם - כקולקטיב בוודאי שלא, ובגדול, לאף אחד לא היה טענות עליהם.
אסיים בשני סיפורים מזעזעים שקרו אתמול.
לאחד אני עד מכלי ראשון, לאחד אני עד משמיעה מכלי ראשון - מזועזע ונחרד התקשר אליי באישון לילה:
1. אתמול התקיימה שמחת החתונה בגור לנכד האדמו"ר.
לשמחת החתונה הגיע, איך לא, האדמור ממרכז מלווה בשיירת זנבותיו. הרכב האחרון בשיירה, פגע בטעות, באמת בטעות, ברגלו של ילד ששיחק בחוץ. האנשים מסביב צעקו על הנהג
והוא שהתעצבן, המשיך לנסוע עם הגלגל האחורי - אחרי שכבר עצר לפני כן, זה לא היה בשוגג וכהמשך - ופגע בברכו של הילד וריסקה נוראות.
מצב הילד בינוני.
(האנשים שהיו שם החלו להפליא מכותיהם ברכב והתפתחה תגרה וכו' עד שיצאו העסקנים גולדקנופף ובבצ'יק להרגיע את הרוחות הסוערות, אבל זה כבר עניין אחר וטבעי. אפשר לומר שמדובר בפרא אדם אחד, אבל זה שהיה שם ויש לו מבט בוחן והבנה רחבה וראה הדברים בעיניו, אמר לי שכל השיג והשיח ועצם המעשה, אירעו עם אווירת הטירוף וההפקרות שסובבת את מנהיגם ההוא. גם אצל ברלנד הבעיה הראשונה שהתעוררה היתה השיירות המטורפות בכביש הערבה..)
סיפור מזעזע מאוד נוסף, באותו הקשר:
2. אתמול גם התקיימה שמחת שבע ברכות בירושלים.
שמחת שבע ברכות לבנו של הרב ש. ג.
הרב ש. וזוגתו פרשו לפני ארבע שנים מקהילת גור ועברו לקהילת פני מנחם.
הבן בחסות הגורמים החזקים בקהילת גור, ניתק קשר עם אביו ועם אמו יולדתו, ניתק קשר וברח לבית הסב שנותר נאמן לגור תוך הליכה לתקשורת ולכל מיני מקומות פומביים נגד בתו וחתנו. הדבר נמשך כמה שנים, עד שבהתערבות מישהו - איני יודע מי - חזר הבן לבית ההורים - אבל ניתק מהם כל קשר רגשי. (וחזרנו לשאלה ההיא, מה גרוע ממה) היה יושב בבית כזומבי ולא עונה ולא מדבר עמהם.
לחתונה, שהאב שילם ועשה וטרח, נאסר על האב להזמין אף אחד מחבריו ובטיעון ובלשון המאפיות בכל העולם 'אם אתה לא רוצה להרוס לבן שלך את החתונה'...
למותר לציין שהשידוך נעשה ללא עירובו של האב עד ענייני הכספים - וזה לא המקרה היחיד. רק הבן הזה היה הבן הראשון שעל דמו ודם הוריו הקימו את ארגון 'יאספני' הידוע לשמצה בכל העולם.
אתמול ערכו חברי האב שיחיה שבע ברכות לחברם, בלי החתן ובלי הכלה שהשתתפו כמובן בשמחת החתונה מהסיפור הקודם, וזאת הייתה שמחת שבע ברכות, ללא חתן, ללא כלה, ללא שבע ברכות וללא שום שמחה - רק עצב עמוק. (מלבד האבא שהוא חדור אמונה ושמחה אבל אינו העניין כאן)
