תודה. אבל עדיין צריך עיון.
א. למה הוא הביא את הליקוט (שבו הוא חולק על ר"ת) על יורה דעה רסב ולא על אורח חיים רסא. מה יש לו משם? הלוא המקום הטבעי והעיקרי הוא אורח חיים, לא??
ב. ובנוסף הלוא גם ברסב שמשם אנו רוצים לומר כי הוא חולק.. בכל זאת גם שם הוא סותר את עצמו, שפעם הולך כר"ת ופעם לא: וכמה דוגמאות ברורת לכך שהולך כהראשונים: בתוך הליקוט עצמו: (וכמובן תמיד יהיה אפשר לדחוק... אבל זה לא הפשט ולא לזה נראה שהתכוון):
דוגמא א: וזה לשונו מיד בתחילת הליקוט:
אם נולד כו'. דאין אנו בקיאין בשיעור הכוכבים
ועיין תוספות דשבת ל"ה א' בד"ה תרי כו' אבל קשה כו' והשתא פליגי כו'
ולפיכך העיקר תליא בהכסיף: עכ"ל. [נסכם בקצרה קצת ממה שאנו רואים כאן: הנה לאחר שהביא את סתירת התוספות הידועה שלכן יש תחילת שקיעה וסוף שקיעה. ובין השמשות הוא בסוף שקיעה. ועל התירוץ הזה שאכן יש ג' מילין ורביע עד לבין השמשות הביא גם את שאלת התוספות מה הספק לרבי יהודה שם...
ועל זה כתב את את מה שכתבו התוספות שהעיקר תלוי בהכסיף];
ואם כן, הרי שהסכים לתוספת בספיקם שהוא ד' מיל לאחר השקיעה. שכן הקושיא הזאת (והשתא פליגי) קשה רק אם הולכים כר"ת מה שאין כן לפי הגאונים היא איננה קשה כלל. (ובשביל להבין זאת יותר ראה כאן:
viewtopic.php?p=510711#p510687 מה שהרחבתי).
ובנוסף, הלא שם בשו"ע מדובר על איך נדע מתי מתחיל זמן הספק, ואיך נצא ממנו ונדע שהוא וודאי לילה. והנה לפי הגר"א בשביל לדעת האם זמן זה בכלל הספק הוא איננו צריך להסתכל כלל על הכוכבים, אלא רק לדעת האם שקעה החמה ותו לא. ואם כן מדוע לא אמר כן?? ויותר קשה מדוע קבע 'שהעיקר תלוי בהכסיף' הלא בזמן זה אין שם סימן ניכר ומורגש לאף אדם כשהוא נמצא ללא עזרת השען, כך שהיה יותר עדיף לו לתת סימן בכוכבים הברורים - יותר מאשר על פי סימן ההכסיף שאין אף אחד שיודע להגיד ולהגדיר מה נשתנה ברגעים הללו של ה-17 דקות שאחרי השקיעה - שלכן הוא נקרא הכסיף??
אלא על כרוחך וודאי שכוונתו היא לשקיעה שניה שלכן צריכים את סימן הכוכבים לדעת מתי מתחיל בין השמשות, ואת סימן ההכסיף לדעת מתי נגמר הבין השמשות והתחיל הלילה. ולכן מוכרחים אנו לומר שסברתו כאן הולכת רק אם נאמר שדעתו כמו שאר הראשונים.
דוגמא ב: זה לשונו:
וצאת הכוכבים דאמרו בכ"מ שהוא לילה הוא
בג' כוכבים לבד ובבינונים כמ"ש בשבת והוא חלוק בתרתי והם נראין בהכסיף עליון והשוה לתחתון ולפי
שצריך בקיאות גדולה בזה לידע ג' כוכבים לבד ויהיו בינונים וכמו שכתבו שם בתוספות לכך נתנו שיעור בהכסיף כו' וכן אביי ורבא דאוי כו'. עכ"ל.
הנה מכאן גם נראה בבירור שסובר כהראשונים: 1. כי הוא מצריך ג' כוכבים בינונים מלבד הגדולים וזה לא נמצא בתוך 17 דקות לאחר השקיעה. 2. ושכל אלו הם יהיו נראים
לכול בוודאי בזמן ההכסיף. לא רק לאנשי הטלסקופ. וכלשונו "והם נראין בהכסיף!!" והיינו פשוטו. 3. צריך בקיאות גדולה לידע שיהיו אלו הכוכבים בינונים ולא מהכוכבים הגדולים. ואילו ב-17 דקות אחרי השקיע לא צריך כל בקיאות. אלא צריך רק לסקור את השמים היכן הם נמצאים. ותו לא. אין כאן בקיאות
אלא התמצאות! הכרות השטח. ומלשונו נראה בהפך שצריך בקיאות להבין בהם אלו הם גדולים ואלו הם בינונים. 4. והנה לשונו "וכמו שכתבו שם בתוספות. לכך נתנו שיעור בהכסיף" הרי שהביא את התוספות שכל פירושם בנוי רק לפי ר"ת ואת זה הביא לראייתו!! כלומר זיל אחר כוונת התוספות, שהתוספות הסתפקו בכל הכוכבים הנראים אחרי שקיעה שניה האם הם בינונים ולזה אמרו שהספק נגמר בהכסיף. אך אם נאמר שכל זה הולך אחרי השקיע א' למשך כ-17 דקות אז איזה כוכבים נמצאים אז שנסתפק בהם?? שלכן נחכה להכסיף? הרי בקושי יש 2 או 3 כוכבים ברגעים הללו האם בשביל אולי 3 כוכבים יש מקום להסתפק?? 5. והראיה שהביא להוכיח לסימן שקיעה שניה מאביי ורבא. היינו רצונו להוכיח שעיקר הספק מתחיל בשקיעה שניה מכוח המעשה של אביי ורבא. שאילו לפי הגאונים אין צורך למעשה הזה כלל והוא לא בא ללמדנו דבר. ולמה? כי מה הצורך להסתכל על הדמדומים יותר מאשר על השקיעה עצמה לדעת את רגע הספק?? שכן מי מגלה לנו ברור יותר מתי מתחיל רגע הספק האם השמש הענקית או הדמדומים שבקושי נראים אז?? - הוי אומר השמש; ואם כן לשם מה צריך את ההוכחה מאביי ורבא. אם לא ללמד אותנו על רגע השקיעה השנייה אשר קשה לעמוד עליה??
דוגמא ג: וזה לשונו:
וגם תי' שתירצו שם י"ל דמספקא כו' הוא תמוה דכבר הוא משוער בפסחים שם אבל למ"ש הכל ניחא וא"צ לשתי שקיעות דכל השקיעות חדא הן והשיעור לפ"ז מן השקיעה עד הלילה אינה אלא ג' רביעי מיל. עכ"ל.
וגם מכאן נראה שסבר כראשונים. או לכל הפחות אין מכאן הכרע שהוא חולק. משני טעמים. א. שמתרץ את הקושי של התוספות באופן אחר. אך לא סתר את עצם דבריהם שיש ד' מיל בין השקיעה לצאת הכוכבים ההלכתי,
כפי הבנת התוספות. ב, ומה שאמר "ואין צריך לשתי שקיעות דכל השקיעות חדא הן" היינו כוונתו לומר כמו שאמרו ראשונים אחרים שמתחילת השקיעה ועד לסופה נידון כשקיעה אחת. ואין כאן שני שקיעות. שמתחילתה לסופה הוא ג' מילין ורביע. ולפי זה יהיה מובן ההמשך שכתב: "והשיעור לפ"ז מן השקיעה עד הלילה אינה אלא ג' רביעי מיל". היינו מסוף השקיעה! שמסוף השקיעה עד הלילה באמת אין אלא ג' רבעי מיל.
דוגמא ד': וזה לשונו:
ולפי מ"ש מתחיל בה"ש תיכף בשקיעת החמה וזהו בין השמשות בין ביאת השמש להתחלת ביאת האור שהוא בהכסיף שאז נשקע אורה מלהאדים עכ"ל.
הנה לפי כל מה שהרחבתי לעיל נהיה מוכרחים להסביר שכוונתו בשקיעת החמה פה היא לסוף השקיעה. ולפי זה יהיה כל ההמשך בלשונו מובן. ואם כן גם מכאן נראה שדעתו כמו שאר הראשונים:
אך אם לא נקבל זאת, כי כוונתו לשקיעת החמה כפשוטה, אם כן יהיה סתירה בדבריו וכמה קושיות מהמציאות על כך: אחד, שאם החמה שוקעת וזה בין השמשות אם כן מה הצורך בלפרט יותר ולהדגיש ולהרחיב 'מהו בדיוק בין השמשות', מה אנו צריכים לסימנים האחרים? הלא הסימן העיקרי לבין השמשות הוא השקיעה?
השני, עצם זה שהוא טורח ומסביר בלשונו "וזהו בין השמשות - בין ביאת השמש להתחלת ביאת האור שהוא..." זה עצמו אומר שרצונו לומר שאין כוונתו על שקיעה ראשונה אלא על שקיעה שניה. כי אחרת לא היה טורח להסביר דבר ללא תועלת, ובפרט לאחר שהוא קצרן בלשונו, שאז וודאי שלזה הכוונה.
השלישי, מה שאמר: "שהוא בהכסיף שאז נשקע אורה מלהאדים", הנה כולנו עדים שאין כל הכספה לא בשקיעה ולא בשתי דקות שאחר השקיעה. וכל שכן שהדבר ברור עוד יותר לפי הלשון "שאז נשקע אורה מלהאדים". שכולנו רואים שהאורה רבה אז בכל העולם ושאין שום פינה בעולם שאינה מאירה ומאדימה אז - האם הלזה ייקרא 'נשקע אורה ולא מאדימה יותר'??? אתמהה!
ושלא נדבר על העובדה הפשוטה שככל שחולף הזמן מהשקיעה האדמימות רק מאדימה יותר ועוד יותר. שאז וודאי נראה בעליל שלא על זה (השקיעה) כיוון הגר"א שהאור, הפסיק, מלאדים. שאדרבא, האור כל רגע מאדים את השמים יותר ויותר! (ושעוד מוכח שלדעת הגר"א יש להסתכל על המערב דווקא ואם כן המציאות היא שהאדמימות מתחזקת כל העת. אשר לא תכיל את ההבנה ההיא אם נאמר שכוונתו על תחילת השקיעה).
ויש עוד כמה דוגמאות וראיות שבכל זאת דעתו כמו שאר הראשונים. אך לעת עתה נסתפק במעט שהבאנו.
בסיכום; נראה שכוונת הגר"א היא להגיד שלא צריך את ההכסיף הגמור שהוא ב-18 - 16 מעלות. אלא בערך כמו הרשב"א, שכאשר מסתלקת האדמימות ועובר עוד קצת זמן זהו בין השמשות וצאת הכוכבים. בשונה מכמה ראשונים המצריכים שיהיה ההכסיף
השחרה מוחלטת ממש. שלא כן הוא ואין צורך בו. אלא כל שפסק אורה מלאדים ועוד מעט זמן זהו בין השמשות ומיד אחר כך צאת הכוכבים. ואין צורך לחכות להכסיף מוחלט. והוא כמו הרשב"א. ולפי זה היה גם לילה במקומו והכל ניחא.
ולסיום אנו צריכים גם לזכור שכדברנו כך גם לומד המשנה ברורה בדעת הגר"א בביאור הלכה סימן רצג, ד"ה שיראו. וזה לשונו:
דכל זמן שלא נסתלק
האדמימות מן כל כפת הרקיע באותו צד ששקעה החמה אין לסמוך על הכוכבים
וכ"כ בבאור הגר"א דלהבחין בכוכבים לבד צריך בקיאות רב דשמא הן כוכבים הנראים ביום ולכך היו האמוראים מסתכלים אם נסתלק האדמימות לגמרי ואז מועיל הכוכבים. עכ"ל. והנה המציאות בארצנו מראה שהדמדומים אינם שוקעים פחות מכשעה אחרי השקיעה. וכמו שמעידים רבים וטובים על עובדה גלויה ברורה ופשוטה לכל מתבונן. כך שלפני כן אין לסמוך על הכוכבים ואין זה תחילת הלילה.
ובכל אופן המשנה ברורוה חולק על כל החושבים בדעת הגר"א שהוא הולך כהגאונים. ולדעת המשנה ברורה דעת הגר"א הרבה יותר קרובה לר"ת והראשונים מאשר לגאונים.
אם כן לדעת המשנה ברורה אי אפשר להקל על פי הגר"א במוצ"ש פחות מכשעה לאחר השקיעה.