פורום אוצר החכמה

יושב הארץ כתב:
ובפרשת בהר כתב האור החיים הקדוש (במדבר מ”ט), שהגאולה מתחילה ביד הצדיק שכוסף ומעיר ליבות בני אדם לעלות לארץ ישראל: הודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק (בזוהר צדיק הוא תואר למשיח בן יוסף, וכן כותב האור החיים: ממוצא דבר אתה למד, שאם יהיה בהם תורה- לא ימות הצדיק, ותמצא שכתב האריז"ל שצריך לכוון בתפילה הקבועה, להתפלל על זה הצדיק שלא ימות, כי באמצעות התפילה- יתרבה זכותו, ויעמוד חי, ותבוטל גזירת מוות ממנו".) אשר יהיה קרוב לה' על דרך אומרו (לעיל י' ג') בקרובי אקדש הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ב”ה יקרא לצדיקים אח כביכול דכתיב (תהלים קכ”ב) למען אחי ורעי, והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שלחן אביכם ומה יערב לכם החיים בעולם זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם הוא אלהי עולם ב”ה לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב.

ראה עוד באוה"ח פ' בלק:
עוד רמז במאמר דרך כוכב מיעקב, על משיח בן דוד הרמוז בכוכב כנזכר, ואומרו וקם שבט מישראל, ירמוז על משיח בן אפרים.
והכוונה בזה כי אם ישראל יהיו בגדר שיהיו נקראים יעקב לא יאיר להם אלא משיח בן דוד אבל משיח בן אפרים ימות במלחמה ראשונה, שיהרגנו רומילוס, כאומרם ז"ל, אבל אם ישראל יהיו כולן צדיקים שבשם "ישראל" יתכנו, אז אפילו אותו שבט שהוא משיח הבא מאפרים, וקם פירוש תהיה לו תקומה לפני אויביו, ולא יהרגנו רומילוס.
ותמצא שציוו גדולי ישראל (עץ חיים שער העמידה ד"ה תשכון) לכוון בתפלתנו כשאנו אומרים לישועתך קוינו וגו', לבקש רחמים על משיח בן אפרים שלא יהיה נהרג במלחמה.

בקול התור כותב שהאוייב הכי גדול של עם ישראל זה הערב רב ושרו ארמילוס. (חבל שאלו שרואים במדינה רק את האתחלתא דגאולה ע"פ קול התור לא מתבוננים גם בחלק הזה)

הרב וינטרוב מפרש את דברי הגמ' בברכות שגוג ומגוג בא להילחם בישראל אחרי שיוצאים משעבוד מלכויות על עצם השלטון כאן במדינה.

ונראה שבאמת לפי קול התור בשנת תש"ח-ט היה אמור להיות גאולה משעבוד מלכויות ע"י משיח בן יוסף, וכמו שהבאתי דברי ר' יושעה למעלה בעת חנוכת "נחלת שבעה". שעוד שמונים שנה ביום הזה תיכון מלכות בית יוסף עם שישים ריבוא, והסט"א התגבר דווקא בזמן הזה. ואולי זה כוונת הגאון מבריסק שהציונים נתנו את המכה במקום הכי כואב. ושמעתי שגם הרב מקוממיות דיבר שהיתה צריכה להיות הגאולה בשנה ההיא אך הע"ר תפסו זאת. וכן ידועים דברי הח"ח שמפחד שהחופשים יקלקלו.

אך מ"מ זה לא אומר שכל התהליך שהחל מזמן האור החיים ותלמידי הבעש"ט והגר"א וכו' נאבד לגמרי חס ושלום, היסוד נשאר וקיים, אלא שהערלה חופפת עליו. וכמו שעיננו רואות שאף שצד היפך הקדושה גובר אך כנגדו צד הקדושה עומד תקיף וכח הקדושה בארץ ישראל הולך וגדל ויש כאן ריבוי תורה וישיבות כפי שלא היה מזמן בית שני. וב"ה רואים ששלטונם הולך ונחלש מיום ליום.

הגר"א כותב מפורשות בפרשת פקודי שבזמן "בעתה" אם זכו תהיה בטרם יבוא חבל לה, אך בלא זכו אז בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, ויהיו חבלי משיח גם מבחי' דם - מלחמות שבהם תהיה מיתת משיח בן יוסף בפועל (השואה הנוראה). ואח"כ חבלי משיח מצד המים שבהם הת"ח שנמשלו למים יהיו דחוקים בממון תחת שלטון הע"ר.

וה' יזכינו לראות במהרה כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.

יסלח נא לי מר,
אתה ממשיך דרכו של קול התור לא רע בכלל,
כולל אי הדיוקים והדמיון להתלות בדברי גדולי הדורות.

ישר כח. כתבתי "נראה", ולא בדרך וודאות.

במערכון בלתי נשכח בשם 'בניין ההסתדרות נהרס' מתאר אפרים קישון דיאלוג בין שליח ההסתדרות שטוקס שמגיע בשעת בוקר מוקדמת לבשר לפוקס שבניין ההסתדרות נהרס, לבין פוקס שמחלונו נשקף הבניין העומד על תילו. שטוקס אמון על המידע שנמסר בידו ואינו מעוניין בשום אופן לראות במו עיניו את הבניין. לעזאזל הנתונים, לעזאזל העובדות. רק התיאוריות והשמועות. כמה שורות מהמערכון כדי לשבר את האוזן.

הלילה פוצצו את ההסתדרות.
אבל הבניין עומד שם לפניך!
קדחת עומד! הלילה פוצצו את הבניין.
איך אפשר להגיד דבר כזה כשאתה יכול לראות במו עינייך?! [...]
תגיד לי מה אתה אונס אותי? למה אתה מכריח אותי להסתכל? הרי אם אני רוצה להיווכח אם פוצצו את הבניין או לא אני יכול להסתכל מהחדר שלי אבל אני לא מסתכל גם משם.
או. אז אצלי בחדר שלי דרך החלון שלי אתה כן תסתכל.
רגע רגע יש לי הצעה חדשה אני אבוא בפעם אחרת.
לא עכשיו תסתכל או כאן תהיה קבורתך.
לא בא בחשבון.
אני אכריח אותך.
אתה לא תכריח אותי.
אתה לא מכיר אותי.
אני לא אסתכל. אני אומר לך, אני לא יכול להסתכל.
למה?
אני לא יכול להסתכל, אני קצר ראי.
תסתכל קצר, לכל הרוחות.
תסתכל! הבניין עומד או לא עומד?!?
פוצצו או לא פוצצו?!?

הרב יוסף אביב"י הוא בן דמותו של פוקס המכריח את שטוקס להביט בנתונים. הדברים אמורים כלפי מאמרו שהופיע עתה בכתב העת החדש 'מכילתא' (viewtopic.php?f=7&t=48540#p589070). רוב רובו של המאמר הוא מסד נתונים, ערימת מקורות, העומדים בעירומם וסדורים לפי סדר הופעתם, ללא כל מניפולציה. המאמר בן 178 העמודים טוען - גם באמצעות המבנה המוזר - כי צריך רק להביט בהם ולהבין הכל. זהו כתב האשמה חמור נגד כל החוקרים שעסקו בסוגיה הזו עד היום ולא טרחו להביט החוצה לראות האם בניין ההסתדרות נהרס, או שמא הוא עומד על תילו. ובכן, הנתונים עצמם מלמדים כי קו פרשת המים בכל ההיסטוריוגרפיה הריבלינית עובר בשנת תרצ"ט.
המאמר סוקר את הפרסומים שקדמו לספר קול התור, שנדפס בשנת תש"ח, ומגיע למסקנה כי בשנת תרצ"ט (1939) החלו בני משפחת ריבלין לכתוב כיצד הוקמו השכונות החדשות מחוץ לחומות ירושלים וכיצד הוקמה המושבה בפתח תקווה, במגמה אחת - להעמיד את הכל על יוזמתו ועל מפעלו של יוסף יושעה ריבלין. בעקבות מאמריהם של בני ריבלין פרץ פולמוס בינם ובין משפחת סלומון למי מגיעות זכויות היוצרים. הריבלינים, ובייחוד יוסף יואל ריבלין, המשיכו בתיאור מפעליו של יוסף יושעה ריבלין וכתבו כי הוא כתב פזמונים ובהם גימטריאות על הגאולה, אחר כך פרסמו את הספר קול התור שדומה בתוכנו לפזמונים אלו. בפזמונים ובקול התור נכתבה תורת גאולה והיא יוחסה לגר"א, אלא שכל כולה נכתבה על ידי בני ריבלין, ובדיקת המקורות שהם מביאים מראה כי תוכנו של קול התור חדש הוא ואין לו אחיזה בכתבי הגר"א.

לא קראתי המאמר.

אך ממה שנכתב כאן זהו שקר וכזב, ר' יושעה כתב בעיתונות של הימים ההם את הדעה שלו על תהליך הגאולה, וכן גילונות ותקנות השכונות משנת תרל"ד כו' תואמות להפליא את הנאמר בקול התור והפזמונים.

יושב הארץ נחסם לשבוע בעקבות כתיבה בזויה וחוסר רצון לעמוד בכללי הכתיבה הנהוגים במקום.

חד ברנש כתב:הרב יוסף אביב"י הוא בן דמותו של פוקס המכריח את שטוקס להביט בנתונים. הדברים אמורים כלפי מאמרו שהופיע עתה בכתב העת החדש 'מכילתא' (viewtopic.php?f=7&t=48540#p589070). רוב רובו של המאמר הוא מסד נתונים, ערימת מקורות, העומדים בעירומם וסדורים לפי סדר הופעתם, ללא כל מניפולציה. המאמר בן 178 העמודים טוען - גם באמצעות המבנה המוזר - כי צריך רק להביט בהם ולהבין הכל. זהו כתב האשמה חמור נגד כל החוקרים שעסקו בסוגיה הזו עד היום ולא טרחו להביט החוצה לראות האם בניין ההסתדרות נהרס, או שמא הוא עומד על תילו. ובכן, הנתונים עצמם מלמדים כי קו פרשת המים בכל ההיסטוריוגרפיה הריבלינית עובר בשנת תרצ"ט.
המאמר סוקר את הפרסומים שקדמו לספר קול התור, שנדפס בשנת תר"ח, ומגיע למסקנה כי בשנת תרצ"ט (1938) החלו בני משפחת ריבלין לכתוב כיצד הוקמו השכונות החדשות מחוץ לחומות ירושלים וכיצד הוקמה המושבה בפתח תקווה, במגמה אחת - להעמיד את הכל על יוזמתו ועל מפעלו של יוסף יושעה ריבלין. בעקבות מאמריהם של בני ריבלין פרץ פולמוס בינם ובין משפחת סלומון למי מגיעות זכויות היוצרים. הריבלינים, ובייחוד יוסף יואל ריבלין, המשיכו בתיאור מפעליו של יוסף יושעה ריבלין וכתבו כי הוא כתב פזמונים ובהם גימטריאות על הגאולה, אחר כך פרסמו את הספר קול התור שדומה בתוכנו לפזמונים אלו. בפזמונים ובקול התור נכתבה תורת גאולה והיא יוחסה לגר"א, אלא שכל כולה נכתבה על ידי בני ריבלין, ובדיקת המקורות שהם מביאים מראה כי תוכנו של קול התור חדש הוא ואין לו אחיזה בכתבי הגר"א. בכך מסכים אביב"י עם אטקס שזו מסורת מומצאת, שלא לומר מצוצה מן האצבע, אולם הוא לא מייחס את הזיוף לר' שלמה זלמן ריבלין וגם לא לר' יצחק צבי, אלא ליוסף יואל, מזרחן במקצועו, שלא כל כך ניתן להסביר מה ראה לשטות זו.

אביו של מיודעינו שהיה עסוק בימים טרופים אלו בנסיון להטיל את הרכבת הממשלה על מאן דהוא...
באמת חידוש גדול עבורי שיוסף יואל היה מעורב בעניין, ועוד עד כדי יחוס כל הסיפור הזה אליו. פלא. כאמור, הוא היה מזרחן בכל הרמ''ח והשס''ה שלו, ומסתמא לא שמר מצוות כלל וכלל (עכ''פ לא כמצווה ועושה..), ומה לו ולר' יאשע ריבלין או לבן דודו הדרשן ר' יצחק צבי (שהיה ת''ח מופלג), אשר הונעו ע''י אמונת הגאולה. אגב, איך יוסף יואל היה נין של ר' משה מגיד?
מה בעצם היתה הנקודה שמייחסת את הזיוף דווקא אליו? הוא הפיץ את הטענה ש'קול התור' מבוסס על מסורת מרבינו הגר''א?

מעניין לעניין.

כאן בכתבה משת תרנ"ו גם יואל משה סלמון וגם ר' יושעה כותבים שהם היוזמים הראשוניים של בניית המושבות והשכונות "ושהם קדשו ויצרו את המושג של חיבת ציון ובנינה".

יוסף יואל ריבלין שמר מצוות, והתפלל בבית הכנסת ישורון בירושלים.
הנה מקצת מן הדברים שכתבו ב'טורי ישורון' בשנת תשל"א, כשנפטר לבית עולמו:

שומר מצוות. וגם שקרן ונבזה שהמציא יחד עם רש"ז ספרים שלא קיימים, בושה וחרפה!

מעניין שאיש מנכבדי הפרושים שוודאי ידעו במסורות האמתיות מהגר"א לא יצאו נגד משפחת ריבלין עוד משנת תרצ"ט, אלא אף שיבחו את פעלם בקובץ מוסדי ארץ שי"ל בשנת תשי"א, קנוניה של כל הפרושים, מעניין!

אגב, התיאור לעיל ממש לא מדוייק כי כבר בשנת תרצ"ט פרסם יוסף יואל ריבלין כתבה על השכונות יחד עם הפזמונים, (ולא שמצטט מהפזמונים אחר הויכוח עם משפחת סלמון)
https://benyehuda.org/read/9422

מכתב בפרסום ראשון של ר' יצחק צבי ריבלין, על תהליך הגאולה ושיבת ציון: (אולי נכתב בהשפעת הויכוח עם משפ' סלמון...)

מכתב נגד המערערים נגד נחלת ישראל רמה
מכתב של רבי יצחק צבי על המתנגדים ליסוד "נחלת רמה" שיסד בשנת תרמ"ו.

(מתוך מאמר של הסופר הנודע ר' יחיאל גולדהבר שיצא לאור בקרוב. ותודתי מסורה אליו על רשותו להדפיסו כאן).

עזרינו בשם ה' עושה שמים וארץ
מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם
קורות ימי עם אלוקי אברהם - מעת בחר ה' באבותינו להיות לו לעם סגולה עד היום הזה – יורו לנו פירוש באר היטיב במילים האלה אשר בם חתם הנביא [הושע] את ספרו – לאמור הלא כאשר נביט ונתבונן על כל מעשה ודרכי ה' מיום ברא ה' את האדם על הארץ – ועשהו ישר- נתן לפניו את החיים ואת המות את הרע ואת הטוב – וגם ציווה עליו "ובחרת בחיים" פתח לפניו דלתות חושך ושערי אורה, דרכי צלמות וארצות החיים להיות האדם חפשי בבחירתו. באין מונע ובאין מעצור דבר. ובכך עת אשר יופיע ה' את כבודו להפליא ולעשות בדרך נס ופלא, אשר עין בעין יראו כל מאמיניו כי אף יד ה' עשתה את כל אלה, גם אז ילכו תועים שולל ויכבידו את לבבם לבקש תואנות כזב ועלילות שקר להכחיש ב"ה לאמר אף יד המקרה והטבע עשתה כל אלה. וגם לא ילאו לבקש עצות מרחוק להביא מהם ראיות הנוכחות לעיניהם כי ישר משפטם. וככה יהיו דרכי ה' נסתרות עד יערה ה' עלינו את רוחו ממרום לעיני כל הגוים, ויאמר ראו עתה כי אני אני הוא. ויזרוק עלינו מים טהורים ויסיר את לב האבן מבשרינו. וימול את ערלת לבבנו [...] אז יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' אחד ושמו אחד.
והלא בימים הרבים ההם אשר אין חזון ה' נפרץ [...] עושה רשע יצליחו ופועלי עון עתקו גם גברו חיל. וכולנו כצאן תעינו כעוורים נגשש קיר וכאפלה בצהרים. הלא נוכל לתת ח"ו דופי בדרכי ה' [...] אשר כן גזרה חכמתו כי עד עת קץ אף צדיקים ילכו בם והפושעים יכשלו בם, וכל הרוצה לטעות יבוא ויטעה, ולא יבינו כל רשעים.
[...] אויבי ה' יגברו חילים ויכבידו את לבבם לעטוף את כל מעשה ה' במקרה וטבע, לצורר את יעקב ולהרע לישראל, ולהשמידם מתחת שמי ה', עד יום הגדול יום השלום ואלה ואלה שכרם יבואו. ואז כולם יראו לדעת כי יד ה' עשתה כל אלה.
וכאשר מביט עתה ונתבונן על מצב עמנו וארצינו ועיר קדשנו, הא מוראות נתפלאה, איך ימים רבים לישראל בית המקדש חרב, וארץ חמדתינו שמה ושאיה, ובדורנו זה החל רוח ה' לפעם במחנה העברים ופניהם מועדות לארץ הצבי ועיר אלקים השכולה והגלמודה עד כה החלה מעט לשנות את עוצב פניה. וקהל גדול מישראל יושבים בתוכה ובחוצה לה. וגם המושבות החדשות המתנוססים כאבני נזר על האדמה הקדושה. אשר כל משכיל יבין כי אך מעשה ה' המה. וכמו אילת השחר על פני המזרח כן כל אלה יבשרו לנו צבא רב, כי שחר תקותינו החל להבקע על הרי ישראל. ועוד מעט תעבור חשכת ליל, ושמש צדקתינו תזריח על הארץ וקווי ה' יחליפו כוח לצאת לישע עמנו וארצינו לסול המסילה לפנות הדרך לשיבת ציון.
כי עין בעין יראו, ויאמינו כי קרובה ישועתם לבא. כי ברא ה' חדשה בארץ שלא היה עד הנה מיום גלותינו מעל אדמתינו [ומאריך לתאר את קושי שעבוד הגלות משך יותר מאלף שנה] עד קרוב לראשית המאה השביעית לאלף הששי החלו לחרוד? בנים מים, והתעוררו הגליות הנתונים בצפון להתלקט אחד אחד לעלות בחירוף נפש ירושלימה. ובראשם גאוני ארץ ליסד יסוד מוסד לשיבת ציון, ולהניח אבן הפינה להשיב שבות עם ה'. ובעזר ה' הרבו והגדילו כאשר עינינו הרואות היום. ואף אם האבן הזה יסדוהו הראשונים על הצדקה ועזרת אחיהם בני הגולה, מאסו אותו הבונים בדורינו זה. אכן על עין ישר לנוכח יביט מבין ויודע כי האבן הזה הוא אבן הפינה ואבן פינת יקרת אשר אך עליו יבנה ויתרומם גבה ונישא כל בית ישראל כולו ממסד ועד הטפחות. ובלעדי היסוד הזה בל יכון הישוב להתכוון בתחילה ומבלעדי הזקנים ותשושי כוח שהמה עבור כמו החלוץ לפני המחנה, לא היה עתה מקום להבאים בכוח עלומים ואמיצי אומץ. הלא ישאל השואל מדוע לא היה כזאת בימים מלפנים, וישיב אמריו לו אין זאת כי אם גדול העצה ורב עלילה המסתתר בחביון עוזו. מנהיג עולמו בחכמה עומד אחר כתלנו הוא פעל ועשה את כל אלה. לא המקרה ולא הטבע רק יד ה' עשתה את כל אלה.
וגם עתה כאשר דברנו, כן הוא. כי גם עתה נשאר מקום לטועים, מכבידים בלבבם, לא יתמהו ולא יתפלאו, בקור רוח יביטו על כל המעשים האלה, וחכמים המה בעיניהם, באמרם כי אין זה אות ומופת, בעוד ימים מלפנים עגלת קיטור טרם נבראה, והולכי על דרך הלכו קודר שוחח וגם אניית קיטור לא שטה במים עזים [?] סכנה איומה היתה מרחפת על כל הדרכים וגם שודדי הים שלטו שלטת, רבים נפלו שבי בידם וימכרום לעבדים ולשפחות. וכבדות המסע וטורח הדרך האריך לפעמים עד שנה תמימה. לא כן עתה ביום או יומיים כעל כנפי נשרים יעוף על עגלת הקיטור ממקום מושבו עד חוף הים. ובים יתן דרך על אניית הקיטור וכמו שבועיים הנה הוא במחוז חפצו בלי כל אסון ופגע. ולא כהימים הראשונים הימים האלה. כי עתה גם קצוי תבל לא ירחקו. וכל העולם כולו כעיר אחת חוברה לה יחדיו. אבל לא יבינו כי דבריהם אלה הוא כמו יאמרו כי כל ציץ השדה לא הכוח ה' יציץ ויפרח, רק הגשים יגדלוהו. והלא יבינו בוערים, מי הוא הנותן מטר על פני הארץ, אמנם כן המכונות והמצאות החדשות המה כולם האמצעים לחפץ הזה. ומדוע היו סתומות ועלומות כל מעייני החכמות האלה עד הימים [האלה]. הלא יודו כי יד ה' עשתה את כל אלה.
ועתה כאשר עינינו הרואות את האמת, כי לא כהימים הראשונים הימים האלה, כי בל יכון עוד בארצינו הקדושה קיבוץ קטן מאנשים הבאים לבלות יתר שנותם ולמצוא להם פה קבר [כאן קרוע וחסר קטע שלם, וחבל]
רק ארצינו תחל להתנער מעפר ולקבץ בניה לחיקה, בנים עלומים אשר כוחם במתנם ואונם בשרירי בטנם, והארץ הנשמה הלזו תעבד, ותהין לעדן לגן ה'.
והמעין הקטן הוא מעין החלוקה אשר להקיבוץ הקטן הספיק עד כה להיות להם משען לחמם ומימם. נעשה עתה למעין נרפש דלוח, ומימיו דללו וחרבו. ואיה איפא נמצאו בזה חיית ידם אחינו הרבים כן ירבה. אשר באו הנה, ומצב יושבי ירושלים כעת נורא מאוד, כי מעט האוכל שהיה להם נכרת מפיהם, והמה דומים כמו גמולי מחלב עתיקי משדים ולחם לא יותן למו. ילאה כל עט סופר מהיר לתאר ולצייר את צרת בת ציון, איך כל אנשיה לכל מחלוקתיהם כולם גבר ידיו על חלציו, תופשי התורה חשך משחור תארם, הסוחרים והאומנים לא ימצאו חיית ידם, והמון בא לא מצאו ריוח, יבקשו מלאכה ואין, עבודה ולא ימצאוה. לו היו המושבות החדשות אשר כוננו הנדיבים אחינו חובבי ציון סביבות יפו וחיפה לו היו סביבות ירושלים, כי אז היו המושבות כבר מאושרות בארץ. וגם מצב ירושלים היו מטיבים, כי היה עבודה ומלאכה לכל החפץ להנות מיגיעו. והיה משא ומתן להשולחים במסחר ידיהם. ותופשי התורה היושבים לפני ה' לא היו רעבים ללחם, כי הוא קודש בלי תערובת. הלובשים עתה איצטלא דרבנן עבור אגורת כסף וככר לחם כי אכף עליו פיהו. ות"ח אשר תורתם אומנתם, ואשר נפשם חשק בתורה, ואשר מהם תצא הוראה לישראל, יהיה נפשם כגן רוה, כי יוסיפו להם מכסף הקודש, והתענגו על רוב שלום.
אי לזאת קמנו אנחנו בני ציון אזורי חיל בשם ה', לצאת לישע עמינו ועיר קדשינו, כמו לכל מפעל טוב לישוב ארצינו, הן המה אך בני ציון תמיד הראשונים, כן גם עתה יצאנו אנחנו הראשונים, ובאנו בברית ובאגודה אחת בשם 'נחלת ישראל', ומטרת חפצינו להתאחד סביבות ירושלים על נחלת שדה וכרם. וה' בחר לנו את נחלתינו וקנינו לנו נחלה המוכשרת לשדי תבואות ולמטעי כרמים. ותכיל מידתה שלושת אלפים וחמש מאות דונאם, סביבות חורבות העיר העתיקה והקדושה 'רמה' במקום שם קבר שמואל הנביא אשר שם היה ביתו. מעינות יוצאים שם בבקעה ובהר. אך רפיון ידינו תשים תעצור לרוחינו להגיע למטרת חפצינו, כי אין לנו מקום לכסף מוצא. את כל שארית כוחינו נחגור על קניית הנחלה. ואיה בתים לשבת ורפתים לבהמות והוצאות למטעי כרמים. על כן נרים כשופר קולינו להעיר ולעורר [מכאן חסר]

המכתב של ר' יצחק צבי ריבלין מקורו בארכיון המדינה, ואני חושב שאפשר לראות שם שורות נוספת שכאן נחסרו בטעות.

קבלתי המקור עם השכתוב מהרב גולדהבר שידוע בדייקנותו.

הרב אביבי שליט"א טוען שמשפחת ריבלין המציאו וזייפו מסורת חדשה משנת תרצ"ט.


השאלה מה הוא מגיב למשל על הכתבה של ר' יושעה משנת תרכ"ו שיעודי נביאות חוזינו התחילו להתגשם בעיקר משנת ת"ר.


והאם הוא מבין יותר טוב את דברי הגר"א מאשר תלמידו (ר' אברהם שמחה מאמציסלב) שתהליך הגאולה יתחיל משנת ת"ר.


viewtopic.php?f=51&t=46278&p=553261&hilit=%D7%98%D7%97#p553261

משולש כתב:קבלתי המקור עם השכתוב מהרב גולדהבר שידוע בדייקנותו.

מה דעת ר' יחיאל גולדהבר על הנידון?

בתחילה הוא האמין שהפזמונים אוטנתיים (והוא אף מצטט אותם במאמריו) וקול התור לא כ"כ, אחרי שהוא קרא מה שכתבתי הוא השתכנע שיש דברים בגו

מכל מקום הוא כותב מפורשות במאמריו שהעלייה של תלמידי הגר"א היתה לשם קירוב הגאולה "משיחית" בלע"ז.

למשל לקחתי עוד קטע של קול התור וחפשתי לו מגבילות בפזמונים. וגיליתי מגבילות כמעט לכל שורה אך במקום אחר בפזמונים, וזו הוכחה שקול התור נכתב לפני הפזמונים כי א"א היה לכתוב ולהבין את קול התור על פיהם.

חבלים ונעימים [בפזמונים עמ' 158: חבלים ונעמים אופל ואורים] לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה בדרך חבלים ונעימים כמרומז בפסוק "חבלים ליוסף". [בפזמונים עמ' 114 חבלים נפלו לך ב"י יהוסף] היא באה במדת הדין באתערותא דלתתא. עקבות משיחא באים בחבלים ולפעמים גם בעקיפין, אך מצד שני באה לעומתה מדת החסד, בחינת וישת יד ימינו על ראש אפרים [בפזמונים עמ' 172: לעומת גיא "צלמות" (גימ' נעמות) משמאל יפחד "נעמות" בימינך קו החסד עומד] לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה עפ"י הכתוב: ועת צרה היא ליעקב ממנה יושע . [בפזמונים עמ' 215: נגד מנינה "ועת צרה היא ליעקב" (999) ממנה יושע ממנה מב"י ישועות] אשר על זה אומר רבנו הגר"א בחבקוק בביאורו על הפסוק אנוח ליום צרה שזה נאמר על משיח בן יוסף [בפזמונים עמ' 187: ורבינו אליהו שם ובחבקוק הם טמירין], לדעת מראש כי ארץ ישראל נקנית ביסורים. אבל בזה היא נקנית ממש. [בפזמונים עמ' 191 : התורה והארץ נקנות ביסורים]. עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים מצד שרו של עשו וגם ע"י ארמילוס שר הערב רב אבל בסופו נופל ביד שרו של יוסף כדאיתא במדרש תנחומא (כי תצא). בעזרתו של משיח בן דוד בחינת יהודא מציל את יוסף אף מעז יצא מתוק [בפזמונים: מעז יצא מתוק ותאמר ציון כי אשב בחשך ה' אור לי] ופועל ידינו ירצה ה' [בפזמונים: פועל ידינו ירצה ויצליח]. ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהי' ח"ו איזה קושי [בפזמונים: אחור בל אסוג כל ימי יוסף חי], איזה מכשלה בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דוקא ממנה יעקב יושע, ומן המיצר נגיע למרחביה [בפזמונים: פתח בנינה מן המיצר לכונן אז במפעלות ה' נחזה במרחביה].

עכשיו הרב יעקבזון בעל משניות "למשמעות" שהיה מראשי הפרושים מעיד בקובץ מוסדי ארץ שאביו המקובל ר' אברהם דוד שנפטר בכסליו שנת תרצ"ט סייע בפיענוח רמזים של קול התור. השאלה אם ממש לפני פטירתו הוא ידע שיש ויכוח בין יוסף יואל ושלמה זלמן ריבלין עם משפחת סלמון בשנת תרצ"ט וביקש לפענח את קול התור כדי שידעו שר' יושעה הוא בונה השכונות ולא הרב סלמון... ואכן הספיקו בשנת תרצ"ט עד חודש כסליו באמצעות כמה זייפנים להוציא לאור גם את קול התור וגם את הפזמונים...

משולש כתב:מכל מקום הוא כותב מפורשות במאמריו שהעלייה של תלמידי הגר"א היתה לשם קירוב הגאולה "משיחית" בלע"ז.

מקור חזק! "הוא כותב מפורשות"

סליחה שאלת מה דעתו בנידון, אז כתבתי שהוא כתב מפורשות, מה הבעיה שלך?

מה שוה דעתו יותר מיושב הארץ משולש וכולי אם אין לו מקורות הוכחחות

חד ברנש כתב:במערכון בלתי נשכח בשם 'בניין ההסתדרות נהרס' מתאר אפרים קישון דיאלוג בין שליח ההסתדרות שטוקס שמגיע בשעת בוקר מוקדמת לבשר לפוקס שבניין ההסתדרות נהרס, לבין פוקס שמחלונו נשקף הבניין העומד על תילו. שטוקס אמון על המידע שנמסר בידו ואינו מעוניין בשום אופן לראות במו עיניו את הבניין. לעזאזל הנתונים, לעזאזל העובדות. רק התיאוריות והשמועות. כמה שורות מהמערכון כדי לשבר את האוזן.
[
הרב יוסף אביב"י הוא בן דמותו של פוקס המכריח את שטוקס להביט בנתונים. הדברים אמורים כלפי מאמרו שהופיע עתה בכתב העת החדש 'מכילתא' (viewtopic.php?f=7&t=48540#p589070). רוב רובו של המאמר הוא מסד נתונים, ערימת מקורות, העומדים בעירומם וסדורים לפי סדר הופעתם, ללא כל מניפולציה. המאמר בן 178 העמודים טוען - גם באמצעות המבנה המוזר - כי צריך רק להביט בהם ולהבין הכל. זהו כתב האשמה חמור נגד כל החוקרים שעסקו בסוגיה הזו עד היום ולא טרחו להביט החוצה לראות האם בניין ההסתדרות נהרס, או שמא הוא עומד על תילו. ובכן, הנתונים עצמם מלמדים כי קו פרשת המים בכל ההיסטוריוגרפיה הריבלינית עובר בשנת תרצ"ט.
המאמר סוקר את הפרסומים שקדמו לספר קול התור, שנדפס בשנת תש"ח, ומגיע למסקנה כי בשנת תרצ"ט (1939) החלו בני משפחת ריבלין לכתוב כיצד הוקמו השכונות החדשות מחוץ לחומות ירושלים וכיצד הוקמה המושבה בפתח תקווה, במגמה אחת - להעמיד את הכל על יוזמתו ועל מפעלו של יוסף יושעה ריבלין. בעקבות מאמריהם של בני ריבלין פרץ פולמוס בינם ובין משפחת סלומון למי מגיעות זכויות היוצרים. הריבלינים, ובייחוד יוסף יואל ריבלין, המשיכו בתיאור מפעליו של יוסף יושעה ריבלין וכתבו כי הוא כתב פזמונים ובהם גימטריאות על הגאולה, אחר כך פרסמו את הספר קול התור שדומה בתוכנו לפזמונים אלו. בפזמונים ובקול התור נכתבה תורת גאולה והיא יוחסה לגר"א, אלא שכל כולה נכתבה על ידי בני ריבלין, ובדיקת המקורות שהם מביאים מראה כי תוכנו של קול התור חדש הוא ואין לו אחיזה בכתבי הגר"א.

משעשע, שלמרות ש''בנין ההסתדרות'' הופיע כאן כמשל, יש לו קשר גם לנמשל, כי לפי המבואר ב''קול התור'' עיקר כח הס''מ הוא ב''שערי ירושלים'' שלהבנת מחבר קול התור זוהי איזהו כנסיה שליד בנין ההסתדרות ברחוב שטראוס, ושם הוא עיקר המאבק בין מיישבי הארץ לס''מ.
מענין אם לרב אביב''י יש הסבר, מה ראו מחברי קול התור להפיל על אזור בנין ההסתדרות את עיקר כח הס''מ? יתכן שיש דברים בגו והם יכולים לסייע למחקר בענין זה.

[quote="משעשע, שלמרות ש''בנין ההסתדרות'' הופיע כאן כמשל, יש לו קשר גם לנמשל, כי לפי המבואר ב''קול התור'' עיקר כח הס''מ הוא ב''שערי ירושלים'' שלהבנת מחבר קול התור זוהי איזהו כנסיה שליד בנין ההסתדרות ברחוב שטראוס, ושם הוא עיקר המאבק בין מיישבי הארץ לס''מ.
מענין אם לרב אביב''י יש הסבר, מה ראו מחברי קול התור להפיל על אזור בנין ההסתדרות את עיקר כח הס''מ? יתכן שיש דברים בגו והם יכולים לסייע למחקר בענין זה.[/quote]
דומה שהמבנה אליו מכווין בעל קול התור אינו כנסיה אלא החורבה הגדולה הקרויה מסגד נבי עוכשה הניצבת שם.

בפזמונים ר' ישועה כותב שמדובר במגרש "פתחא דקרתא" שרוחבו 250 אמה. והם חישבו זאת ע"פ היקף ה"שערים" של ירושלים שמרחקו מיל וחצי ממקום המקדש. בתחילה הם קבעו האוהל במקום עליה עומד כיום מנזר ברחוב הנביאים 55, ואחרי שהוקם המנזר בשנת תרס"ד, הם הקימו אותו 120 מטר צפונה משם ליד אפוא שכיום בנין ההסתדרות. הסופר חיים באר אמר לי שזוכר שבילדותו המקום היה ידוע כמקום הפתחא דקרתא אצל זקני ירושלים, והוא אף כתב על כך במאמרו.

נדון כאן
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=18561

משולש כתב:בפזמונים ר' ישועה כותב שמדובר במגרש "פתחא דקרתא" שרוחבו 250 אמה. והם חישבו זאת ע"פ היקף ה"שערים" של ירושלים שמרחקו מיל וחצי ממקום המקדש. בתחילה הם קבעו האוהל במקום עליה עומד כיום מנזר ברחוב הנביאים 55, ואחרי שהוקם המנזר בשנת תרס"ד, הם הקימו אותו 120 מטר צפונה משם ליד אפוא שכיום בנין ההסתדרות. הסופר חיים באר אמר לי שזוכר שבילדותו המקום היה ידוע כמקום הפתחא דקרתא אצל זקני ירושלים, והוא אף כתב על כך במאמרו.

זקני ירושלים או כמה תמהוניים לאומיים מבית היוצר הריבליני?

קו ירוק כתב:

משולש כתב:בפזמונים ר' ישועה כותב שמדובר במגרש "פתחא דקרתא" שרוחבו 250 אמה. והם חישבו זאת ע"פ היקף ה"שערים" של ירושלים שמרחקו מיל וחצי ממקום המקדש. בתחילה הם קבעו האוהל במקום עליה עומד כיום מנזר ברחוב הנביאים 55, ואחרי שהוקם המנזר בשנת תרס"ד, הם הקימו אותו 120 מטר צפונה משם ליד אפוא שכיום בנין ההסתדרות. הסופר חיים באר אמר לי שזוכר שבילדותו המקום היה ידוע כמקום הפתחא דקרתא אצל זקני ירושלים, והוא אף כתב על כך במאמרו.

זקני ירושלים או כמה תמהוניים לאומיים מבית היוצר הריבליני?

אגב, החישוב נעשה לפי אמות חזון איש, או רבי חיים נאה?

לכל המצחקקים כאן, רק קחו בחשבון שאתם "אולי" עשים צחוק מהגר"א עצמו ותלמידיו.

מקדש מלך כתב:אגב, החישוב נעשה לפי אמות חזון איש, או רבי חיים נאה?

מעניין!
לדעתי השאלה צריכה להיות מנוסחת אם לפי אמות המקדש או לפי אמות אחרות.
ניתן למדוד במדויק ב'מפות ישראל' (govmap)

משולש
עושים צחוק מהמבזים את הגר"א בדמיונות לאומיים. הוסר הלוט מהטירוף שלהם

הגר"א ותלמידיו שמסרו נפשם לבוא לארץ ישראל ולבנותה מתביישים מאנשים כמוך שמכנה את מי שחשוב בעיניו ישוב הארץ "לאומי".

אתה יושב לך מרווח ב"גלות הלאומית של ירושלים או בני-ברק" בזכות הצדיקים האלו שמסרו נפשם לבנין הארץ, ועוד עושה מהם לעג וקלס.

דברי ר' יצחק צבי ריבלין לעיל מדברים בעד עצמם.

מצבת רבי יצחק צבי ריבלין בהר הזיתים.

כמה הערות:
א. הלוט על הלאומיים לא הוסר עכשיו, אלא לפני כמה אלפי שנים חי פה משיחי אחד בשם דוד וכו'. השאלה היא האם המשיחיות נכונה או לא, אבל אני מקווה שכולם פה (מלבד קו ירוק שאסור לו לחשוב על זה) מסכימים שאין פגם במשיחיות כשלעצמה, ואנחנו מחכים כל יום שיבוא לפה איזה משיחי אחד הזוי שיסיר את הלוט וכו'.
ב. על פי השמועה הרב גולדהבר חזר בו לאחרונה מדבריו בנושא עליית תלמידי הגר"א, אני לא בקי בדיוק בפרטים מה כן ומה לא.
ג. הרב יושב הארץ והרב משולש או ששניהם אותו אדם הביאו פה עשרות ראיות חדשות וישנות לפרטים שונים בקול התור ובפזמונים, שהיו ידועים בשנים הרבה יותר מוקדמות מהמיוחס להם על פי הדוגלים בתיאוריות הזיוף השונות (שמתם לב שכל אחת מהתיאוריות של הזיוף שונה מאד מהאחרות?), למשל משמות השכונות, מכתבות בעיתונות מהעשורים הראשונים של שנות הת"ר, מדיוקים בכתבי תלמידי הגר"א ועוד.
ד. יש ראיות רבות מאד שבסוף שנות הת"ר הרבה מאד מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים האמינו בחלקים שונים מקול התור, מתוכם זקנים כר' ישעיה חשין שהוזכר פה ועוד, ומתוכם צעירים למשל הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב.

קצת פרספקטיבה:

שנים רבות עם ישראל חיכה לשוב לארץ ישראל, ולכונן את מלכות ישראל.
עם ישראל לא רק חיכה אלא גם ידע בבירור שזה יקרה (משיחיות. אמרנו?).
ואז באו כמה אנשים ובחירוף נפש נטעו לזה יסודות.
אחר כך הדברים התפתחו בדרכים שונות ובמידה רבה זה קרה, חלקים גדולים מעם ה' חזרו לנחלת ה' והקימו פה מדינה שהיא לפחות יהודית בשיתוף.
צאצאיהם של נוטעי היסודות מספרים ששמעו מאבותיהם שסוף מעשה במחשבה תחילה.

אז נכון, יש כמה חורים בסיפור.

אבל לומר שהם עלו לארץ בגלל סיבה א (קדושת הארץ בלבד), בנו ויסדו את ישוב הארץ בגלל סיבה ב (כדי שיהיה להם איפה לגור וכדי לקיים 'דין' של מצוות יישוב ארץ ישראל), זה הצליח בגלל סיבה ג (סתם כי באו הציוינים), והסיפורים שלהם בשם אבותיהם זויפו מסיבה ד (כדי לגדל שם משפחת ריבלין על פני סלומון), ה (נסחפו לציונות), ו (משיחיים הזויים).

כלומר בא אדם, קצר חיטים, טחן, אפה, אכל, שבע, ונמצאה באמתחתו פתקא שרשום בה שמטרתו בקצירת החיטים היתה כדי לשבוע.
ואז באו החוקרים ואמרו שהפתק מאד מוזר:
א. צורת הכתב בשורה 3 לא מתאימה לשורה 2.
ב. אין כל ראיה שגם הטחינה של החיטים היתה לצורך השבע, אולי הוא עשה זאת רק בשביל ההתעמלות.
ג. היה לו אינטרס מסוים לכתוב שיש לו מטרה לשבוע.

בקיצור:
לערער על פרט מסוים כזה או אחר, יתכן.
לומר שלא דובים ולא בני דובים - זה שייך יותר לתחום הפסיכיאטריה.

דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים. דפח''ח.

אני מרשה לעצמי לצרף לדבריו של הרואה את מה שכתבתי כאן בעבר.

איש_ספר כתב:כמי שגדל על קרבה לביהמ"ד הגר"א יש לי צער גדול מהאשכול הזה.

אין ספק שתלמידי הגר"א ר"י ורמ"מ משקלוב איש בדרכו פעלו להתחדשות הישוב היהודי בארה"ק מה שלא פעלו קודמיהם. ומלבד החובה המוסרית להכיר בפעלם, בודאי אחר שאנשים גדולים היו, מעשיהם צריכים להיות אות ומופת עבורינו. אלא שכמו במקרים רבים, (ע"ע תנועות משיחים כוזבים למיניהם) הזייפנים משיגים את התוצאות ההפוכות ביותר מזה שניתן היה לצפות.
ובכן, משפחה אחת שהעמידה עסקנים חרוצים ומצוינים שחלקם בבנין ירושלים גדול, ביקשה גדולה לעצמה, וטוותה מערכת שלימה של פולקלור, כתבים רעיוניים והגיוגרפיים עד ציז'בטים שיכולו לשמש חומר השראה לחסמבה.
בימים ההם היו בני ירושלים מעוללים בעפר קרנם, החלוצים מתנועת ביל"ו ועד אנשי העליה השניה נתקבעו כגואלי הארץ, והישוב הישן כולו הצטייר כחבורת בטלנים נתמכי חלוקה. בהתעלם מחלקם וזכויותיהם בבנין הארץ. תחושת השפלה זו, היתה קרקע פוריה מאין כמותה לקליטת כל אותם סיפורים, המפארים את דרכם של בוני הארץ אנשי הישוב הישן. לימים כאשר אותם כתבים וסיפורים החלו לעבור בכור הבחינה, התברר שהם כקש לפני אש, כעצים יבשים לפני האור, הבל הבלים אין בו ממש. וכאן, כמו בתהליך הידוע, שטף הנהר את כולם, עננת הזיוף מתקדרת אחרי כל מה ששייך לחידוש הישוב שע"י תלמידי הגר"א, ופעליהם הגדולים והחשובים, נכתמים בחשדנות מעיקה.

כמדומה שהגיע הזמן לכתוב את מפעלות תלמידי הגר"א על סמך כל הידוע לנו, ולהציל פרק חשוב זה מן הגורל הצפוי לכל אותה ספרות בדויה.

לא היסטוריון אני ולא קרוב לזה, אבל יכולני להעיד על סבי זצ"ל, שהגר"א ותלמידיו היו חיי רוחו, וישוב אר"י היה אצלו במדרגה הגבוהה ביותר (וכמה השתבח בעצמו שמיום עלותו לארץ כילד לא יצא מגבולות הקדושה, ובימיו האחרונים ממש קיבל לידו חוברת תורנית שהוקדשה לנושא "גזירת הגלות" (!) ובה כך וכך טעמים למאן בישוב הארץ (!), בקול חלוש ומעט נשימה הרים את החוברת בידו הקדושה, כשהוא מרוגש מאד, וביקש ממני: תוציא את זה מן החדר!), ורחש"פ פראנק היה מידידיו הקרובים ביותר (בתקופה מסוימת אולי הקרוב ביותר!) ואילו ספר קול התור היה מונח אצלו במקלט בשורה פנימית, עם שאר הספרים שלא יבואו לשימוש לעולם. ואין אני מבקש לומר שדעתו של סבי מכרעת, ולא נצרכה אלא לאמור: אין לנו צורך בכל מיני גרי צדק שיטיפו לנו על היחס לגר"א ולתלמידיו, או על קדושת הארץ ומעלת הישוב בה. וד"ב.

טרם קראתי את מאמרו של הרב אביב"י כך שדברי דלהלן אינם מתייחסים לדבריו

כדי לדעת שכל מה שיוצא ממשפחת ריבלין תולה על בלי מה, (קול התור/פזמונים/ מוסד היסוד/חזון ציון/...) לא צריך להיות היסטוריון. צריך קורט של חוש ביקורת. ואחרי כל זה, צריך להתחיל בעבודה תמה ונקיה, שהחל בה ד"ר ר' אריה מורגנשטרן, וגילה בה מטמוניות ונסתרות, מהן עולה על השתוקקותם וכיסופיהם של תלמידי הגר"א, שבאו לידי ביטוי בעשיה יוצאת דופן ובעוד דברים סמליים ומשמעותיים. זו התרשמותי האישית מתוך החומרים אליהם נחשפתי בזכות מאמציו הכבירים של ר' אריה מורגנשטרן.
חבל שלע"ע הויכוח ניטש בין המאמצים את הפולקלור הריבלינאי, איתם קשה לייצר שפה משותפת, לאלה השוללים הכל בכל מכל כל, שלעיתים נראה שהם מונעים מאג'נדה מסוימת.

לא זכיתי לקרוא המאמר של הרב אביבי אך שמעתי מאחד שכבר זכה, שהוא עשה שימוש נרחב בתעודות שעלו כאן לראשונה, ישר חילו!

איש_ספר כתב:אני מרשה לעצמי לצרף לדבריו של הרואה את מה שכתבתי כאן בעבר.

איש_ספר כתב:כמי שגדל על קרבה לביהמ"ד הגר"א יש לי צער גדול מהאשכול הזה.

אין ספק שתלמידי הגר"א ר"י ורמ"מ משקלוב איש בדרכו פעלו להתחדשות הישוב היהודי בארה"ק מה שלא פעלו קודמיהם. ומלבד החובה המוסרית להכיר בפעלם, בודאי אחר שאנשים גדולים היו, מעשיהם צריכים להיות אות ומופת עבורינו. אלא שכמו במקרים רבים, (ע"ע תנועות משיחים כוזבים למיניהם) הזייפנים משיגים את התוצאות ההפוכות ביותר מזה שניתן היה לצפות.
ובכן, משפחה אחת שהעמידה עסקנים חרוצים ומצוינים שחלקם בבנין ירושלים גדול, ביקשה גדולה לעצמה, וטוותה מערכת שלימה של פולקלור, כתבים רעיוניים והגיוגרפיים עד ציז'בטים שיכולו לשמש חומר השראה לחסמבה.
בימים ההם היו בני ירושלים מעוללים בעפר קרנם, החלוצים מתנועת ביל"ו ועד אנשי העליה השניה נתקבעו כגואלי הארץ, והישוב הישן כולו הצטייר כחבורת בטלנים נתמכי חלוקה. בהתעלם מחלקם וזכויותיהם בבנין הארץ. תחושת השפלה זו, היתה קרקע פוריה מאין כמותה לקליטת כל אותם סיפורים, המפארים את דרכם של בוני הארץ אנשי הישוב הישן. לימים כאשר אותם כתבים וסיפורים החלו לעבור בכור הבחינה, התברר שהם כקש לפני אש, כעצים יבשים לפני האור, הבל הבלים אין בו ממש. וכאן, כמו בתהליך הידוע, שטף הנהר את כולם, עננת הזיוף מתקדרת אחרי כל מה ששייך לחידוש הישוב שע"י תלמידי הגר"א, ופעליהם הגדולים והחשובים, נכתמים בחשדנות מעיקה.

כמדומה שהגיע הזמן לכתוב את מפעלות תלמידי הגר"א על סמך כל הידוע לנו, ולהציל פרק חשוב זה מן הגורל הצפוי לכל אותה ספרות בדויה.

לא היסטוריון אני ולא קרוב לזה, אבל יכולני להעיד על סבי זצ"ל, שהגר"א ותלמידיו היו חיי רוחו, וישוב אר"י היה אצלו במדרגה הגבוהה ביותר (וכמה השתבח בעצמו שמיום עלותו לארץ כילד לא יצא מגבולות הקדושה, ובימיו האחרונים ממש קיבל לידו חוברת תורנית שהוקדשה לנושא "גזירת הגלות" (!) ובה כך וכך טעמים למאן בישוב הארץ (!), בקול חלוש ומעט נשימה הרים את החוברת בידו הקדושה, כשהוא מרוגש מאד, וביקש ממני: תוציא את זה מן החדר!), ורחש"פ פראנק היה מידידיו הקרובים ביותר (בתקופה מסוימת אולי הקרוב ביותר!) ואילו ספר קול התור היה מונח אצלו במקלט בשורה פנימית, עם שאר הספרים שלא יבואו לשימוש לעולם. ואין אני מבקש לומר שדעתו של סבי מכרעת, ולא נצרכה אלא לאמור: אין לנו צורך בכל מיני גרי צדק שיטיפו לנו על היחס לגר"א ולתלמידיו, או על קדושת הארץ ומעלת הישוב בה. וד"ב.

)

טרם קראתי את מאמרו של הרב אביב"י כך שדברי דלהלן אינם מתייחסים לדבריו

כדי לדעת שכל מה שיוצא ממשפחת ריבלין תולה על בלי מה, (קול התור/פזמונים/ מוסד היסוד/חזון ציון/...) לא צריך להיות היסטוריון. צריך קורט של חוש ביקורת. ואחרי כל זה, צריך להתחיל בעבודה תמה ונקיה, שהחל בה ד"ר ר' אריה מורגנשטרן, וגילה בה מטמוניות ונסתרות, מהן עולה על השתוקקותם וכיסופיהם של תלמידי הגר"א, שבאו לידי ביטוי בעשיה יוצאת דופן ובעוד דברים סמליים ומשמעותיים. זו התרשמותי האישית מתוך החומרים אליהם נחשפתי בזכות מאמציו הכבירים של ר' אריה מורגנשטרן.
חבל שלע"ע הויכוח ניטש בין המאמצים את הפולקלור הריבלינאי, איתם קשה לייצר שפה משותפת, לאלה השוללים הכל בכל מכל כל, שלעיתים נראה שהם מונעים מאג'נדה מסוימת.

מכיון שאני עומד בקשר אדוק עם אריה מורגנשטרן אני שמח לבשר לכבודו שדעתו נחרצת (בעקבות כל מיני בדיקות שערך) שאת הפזמונים חיבר ר' יושעה ולא אף אחד אחר, והוא דוחה לגמרי את מסקנותיהם של אטקס והרב אביבי, מ"מ הוא סבור שאת קול התור חיברו ר' משה מגיד ור' יושעה, וע"ז יש לי ויכוח איתו.

מכל מקום מה שבעיניכם נחשב ל"פלוקלור" הרב זילברמן ועוד שחקרו בדבר עשרות שנים, כל זקני ירושלים העידו בפניהם שקול התור היה ידוע להם כספר מקודש, ולא יתכן שיוסף יואל ריבלין עבד על כולם...

אגב, מישהו יודע האם לעלייה החסידית (שקדמה בעצם לעליית תלמידי הגר"א) גם התלוו מוטיבים דומים (תכנית להקמת הארץ מחדש, אתחלתא דגאולה - דבר שבלי קשר בעצם מונח עמוק בהויה החסידית, מסורות קדומות או מסורות שהתחדשו למפרע בדבר התכנית הנעלה, וכדומה)?

לפחות מוטיב דומה אחד עולה לי מיד בהשקפה ראשונה.

לבניין ה'חורבה' יוחסו משמעויות נעלות.
וכמו כן לבנין בית הכנסת 'ניסן ב"ק' יוחסו משמעויות רוחניות נעלות.

משולש כתב:מכל מקום מה שבעיניכם נחשב ל"פלוקלור" הרב זילברמן ועוד שחקרו בדבר עשרות שנים, כל זקני ירושלים העידו בפניהם שקול התור היה ידוע להם כספר מקודש, ולא יתכן שיוסף יואל ריבלין עבד על כולם...

אמנם תגובתי אין בה לא הוכחות ולא סתירות,
אבל תרשה לי לציין (מבלי להיכנס לפולמוס נוסף שאין כאן מקומו), כל 'זקני ירושלים' אלו היו גם כרוכים אחרי הרב קוק, כולל כל זקני שערי חסד..
והנך יודע לבטח כמה לאומניות התהלכה בראשם לאור זה. זו עיסה דומה.