הוה אמינא כתב:באמונתו כתב:חוקי המדינה?!
ויקרא רבה - פרשת בהר:מיד ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר (דניאל ג, טז), אם למלכא למה נבוכדנצר ואם נבוכדנצר למה מלכא,
אלא כך אמרו לו אם בפיסין ובזימיונות ובגולגליות ובארנונות מלכא את, את מלכא עלינא,
אבל בדבר זה שאת אומר לנו עשו נבוכדנצר את ונבוכדנצר שמך, את וכלבא שוין עלינן כחדא.
נבו, נבח ככלבא. כד, נפיח ככדא. נצר, נצר כצרצרא. מיד נבח ככלבא נפח ככדא ונצר כצרצרא...
זה הכול אפילו בהנחה הטוענת שזאת אמנם מדינה.
החזו"א זצ"ל לדוגמא אמר, שזאת כלל לא מדינה, אלא משחק ילדים בעלמא: אחד מהילדים מחליט אני ראש ממשלה, השני אומר אני שר ביטחון, השלישי - רמטכ"ל, הרביעי - שופט עליון ... עיין המצורף. (מאידך, הגרי"ז זצ"ל אמר שהמדינה היא אפילו לא משחק ילדים. מחלוקת אפוא של מרנן רבותינו בדבר זה).
אין לדיין אלא מה שעיניו רואות,
החזו"א אמר זאת בשנה הראשונה או השניה לקיום המדינה.
ההמשך של דיבוריו היה, שכמו מתי שנגמרת ההפסקה - נפתחת הדלת כל הילדים בורחים לכסאותיהם, כולל "ראש הממשלה". כן הדבר הזה.
עוד קצת זמן יתגלה שהכל דמיונות.
ע"כ בערך.
זה היה כנראה צפוי להתבטל תוך זמן קצר, לולא ניסים מחוץ לגדרי הטבע.
מסתבר שהחזו"א אם היה מגדיר את המדינה אחרי מלחמת ששת הימים לא היה קורא למדינה "משחק ילדים" כנ"ל.
בכל פעם מביאים את החזו’’א כראיה לאותו דיון שאמר ’המדינה לא תשרוד שנה/שלוש/עשרים/שלושים, ובאשכול זה כעת, הובא להוכיח שאין לה דין של מדינה,
שהרי החזו’’א אמר שזה הכל משחק ילדים והיא לא תשרוד.
אההה, המציאות עצמה? נו טוב. היא מעשה ניסים של אחרי ששת הימים.
וכב’ אומר שאין מה להביא את דברי החזו’’א או פסק ההלכה של ראות עיני הדיין? גם אני חושב ככה, אלא שבכל פעם צצה איזו אמירה מתעדכנת של החזו’’א, ויש הששים עליה כאילו מצאנו שטיקל חז’’וא חדש בנגעים ואהלות, זאת למרות המציאות שלעיתים הפוכה.
(ולפי דעתי הוא לא נקב שום תאריך נבואי כמו שיש המנסים לטעון אלא טען שהמדינה לא תחזיק מעמד כלל, כפי שיש לי בשיחה שלו עם ר’ משה פרוש בתחילת תש’’ח כמדומני, וכפי שדרך הטבע כנראה מול כל האויבים, אלא שעיני ד’ אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה וריחם על בניו אהוביו, וגם התברר שהערבים היו באותה שעה אוסף חמולות עלוב למדיי ועוד ועוד דברי קורות הימים)