עוד על חיבור ספר הזוהר - מאמר חדש מאת הרב יהושע ענבל בהמעין

[בריה נמוכה]

ולא רק חידושי תורה זכו להתגלות ברוה"ק
[1] אלא גם אירועים פוליטים כמו שילטון האיסלאם
זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף טז עמוד ב
רבי יהודה פתח (משלי ל) תחת שלש רגזה ארץ וגו' תחת עבד כי ימלוך דתניא
לית לך אומא מכיכא וקלילא ונבזית קמי קודשא בריך הוא כוותייהו דמצראי ויהיב לון קודשא בריך הוא שלטנותא בגינייהו דישראל, ושפחה כי תירש גבירתה דא הגר דאולידת לישמעאל שעשה כמה רעות לישראל ושלט בהם ועינה אותם בכל מיני ענויין וגזר עליהם כמה שמדות ועד היום הם שולטים עליהם ואינם מניחים להם לעמוד בדתם ואין לך גלות קשה לישראל כמו גלות ישמעאל
[2] וכן זכה להתגלות בעלי הדקדוק מימי הראשונים
תיקוני זוהר הקדמה דף ז עמוד ב
ועוד קמ"ץ אוקמוהו מארי דקדוק דאיהו תנועה גדולה
[3] ואפילו להתגלות חכמת המדע של הראשונים
זוהר חדש - תיקונים כרך ב דף צה עמוד א
ועאלת בארבע יסודין בישין דאינון אש רוח מים עפר

[1] צ"ע (ובדרך אפשר: שים לב, שכל הלשון המדברת על משך הדברים בהווה - היא בלשה"ק ולא בארמית. אולי היא הגהה מאוחרת?)
[2] וכי לפני ימי בן-אשר והנקדנים הטברנים לא היו תנועות בשפה העברית? לא היתה מסורת כיצד לקרוא את התנ"ך? לגבי שמות התנועות - זה עוד עניין.
[3] תיאוריית ארבעת היסודות היא קדומה ומקורה אצל אמפדוקלס ואריסטו (שחיו ופעלו בתקופה החופפת לגלות בית ראשון).

(הערת אגב: נקודת המוצא של כמה וכמה מהחוקרים במדעי הרוח (במגוון תחומים, אבל בעיקר בדברים הנושקים ליהדות) כאילו הקדמונים היו בורים גמורים ושקרנים סדרתיים, עד שלא הוכחה חפותם, ו"לא ראינו - הינה ראיה", מבהילה בשחצנותה)

[1] יש עוד ראיות ובארמית
סוכה דף כט עמוד א
תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמה ואילו בזוהר איתא
- רעיא מהימנא כרך ג (דברים) פרשת כי תצא דף רפא עמוד ב
מונין בה ישראל ומונין בה בני ישמעאל וכד לקת במלואה סימנא לא טב לישראל וכד לקת בחסרונה סימן רע לישמעאלים
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת יתרו דף נד עמוד א
ומאדים דסטרא טבא לקותא לסיהרא בישא דמונין לה אומה דישמעאל.
[2]היכן מצינו מארי דקדוק לפני כן
[3] לגבי ד' היסודות מלבד שכיום ידוע מהטבלה המחזורית ובתפארת ישראל - יכין מסכת אבות פרק ג
ז) ואגודתו על ארץ יסדה. הרבה נדחקו רבותינו בפי' ראיה זו, ע"ש, ולפעד"נ ע"פ מ"ד [במנחות דכ"ט ב'] דעה"ז נברא בה', דמלבד פי' הנעלם, נ"ל דר"ל בד' היסודות, אש, רוח, מים, עפר, והצורה של הרכבתן [וכן יש קצת זה בפי' רד"ק בקרא של ואגודתו על ארץ יסדה, יע"ש, והטבעיים החדשים אמרו שיש לכל דבר שבעולם ה' יסודות, גפרית, מלח, כסף חי, מים, אדמה, ע"כ
ופשוט שמובא רק אצל חכמי ישראל מהתקופה המוסלמית ואילך ואינו מובא כלל בשום מקום בספרות חז"ל למדות התירוצים של הרבי מחבד שניסה לתרץ בתירוצים שאין בהם ממש
א"כ מוכח כנ"ל שנתגלה ברוה"ק איזה גישה תהיה שלטת בתקופה הראשונים

[תא חזי]

[2]וכן זכה להתגלות בעלי הדקדוק מימי הראשונים
תיקוני זוהר הקדמה דף ז עמוד ב
ועוד קמ"ץ אוקמוהו מארי דקדוק דאיהו תנועה גדולה

[2] וכי לפני ימי בן-אשר והנקדנים הטברנים לא היו תנועות בשפה העברית? לא היתה מסורת כיצד לקרוא את התנ"ך?

טענו חיטים והודה לו בשעורים..
לא קראת את ספרו של פנקובר?

חלק ניכר מהאשכול הזה הוא בבחי' הנ"ל (הן הודעות שלי, הן הודעות של אחרים)
אין לי מספיק כסף מיותר לקנות את הספרים האלה

רק כדי להבהיר לגבי כל הנ"ל, מש"כ ומה שהשיבו עלי: עיקר ההתנגדות שלי היא לאמירה כאילו הזוהר חובר בידי איזה חוג מקובלים ספרדים הרוצים ליתלות באילן גדול. מעבר לזה, רבות השיטות בין גדולי ישראל כיצד ואיך נתחבר ומה חובר לזוהר.
אביא כאן שני ציטטות, אין לי מושג אם הובאו לעיל, ואולי מצוה בחזר'ת:

מהר"ם חאגיז משנת חכמים סי' שלב
כי האמת יורה דרכו דמסדר ומחבר ס' הזהר הקדוש דודאי היה דבאו לידו הקונטרסים ומן השמים זכו אותו להוציא לאור תעלומות חכמה רמה ונעלמה והוא סדרם על סדר הפרשיות אך לא חלילה רשב"י או ר' אבא עשו סדר זה הנמצא בידינו כי זה טעות ושטות מפורסם כעין אותם הסוברים שאנו מאמינים דבר שאינו, שהתלמוד כמו שהוא מסודר אצלינו היה אצל אאע"ה, דבר שלא עלה במחשבה וכו', אוף הכי בחבור נורא זה מספר הזהר אין להסתפק בעיקרן של דברים כהוויתן שיצאו מפי רשב"י וחבריו ולכן המהרהר אחריו כמהרהר אחר השכינה אך המסדר עשה התקשרות הדברים כאשר עלו ובאו לידו על נכון.

המקובל רבי אברהם גלאנטי (תלמיד מובהק לרמ"ק), זהרי חמה קנב ע"ב:
אלה הם דברי מחבר הספר בימי הגאונים או חכמים אחרים שחברו כל המימרות יחד שכתב ר' אבא שהיה סופר של הרשב"י והם חלקום לפרשיות כל אחד בפסוק שלו והם אמרו משלהם כמו דתנינן וכו' וכיוצא בזה יש רבים בזהר.

אין בשתי ציטטות אלו כדי לענות על כל השאלות הנ"ל, או על קונטרסו של תא-שמע, או על חיבורו של פרופ' יצחק/ג'ורדן ש. פנקובר, אבל כמדומה שיש בהם להשקיט מעט את הדעת.

[עקביה]

זו לא קושיה בדוחק.
אם זו תופעה רווחת, שנשמתו של חכם מאוחר מגלה דברים לחכם קדמון, זה צריך להופיע גם בשאר ספרות חז"ל.
אם זה לא קיים, אין הדבר אומר אלא דרשוני.

לא עקבתי בדקדוק אחרי כל הדיון. רק אומר שאין שום פלא מדוע עובדא שנובעת מעניינים נסתרים [רוח הקודש, גילוי נשמות] אינה מופיעה בשום מקום בספרות חז"ל אלא רק בספרות הסוד. היא הנותנת.


האם הוזכרה כאן הגמרא בבבא בתרא דף יב?

אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים, אטו חכם לאו נביא הוא, הכי קאמר אע"פ שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר וחכם עדיף מנביא שנאמר (תהלים צ, יב) ונביא לבב חכמה מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול. אמר אביי תדע דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרא משמיה דגברא רבה אחרינא כוותיה. אמר רבא ומאי קושיא ודילמא תרוייהו בני חד מזלא נינהו, אלא אמר רבא תדע דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרא משמיה דר' עקיבא בר יוסף כוותיה אמר רב אשי ומאי קושיא דלמא להא מילתא בר מזליה הוא, אלא אמר רב אשי תדע דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרא הלכה למשה מסיני כוותיה, ודלמא כסומא בארובה, ולאו טעם יהיב?

כמדומני שמגמ' זו סייעתא לדבריי, נגד דברי ר' מק"מ.

[צופה_ומביט]

תיארתי לעצמי כשהבאתי גמרא זו שיהיה מי שירצה לדקדק ממנה כך. אבל גם כאן צריך לקחת בחשבון באיזה אופן כותבת/רומזת הגמרא עניניים נסתרים. לאמר: אילו ידענו בבירור שהגמרא באה כאן לומר ענין נסתר הנ"ל, וכי פשוט שהיתה כותבת זאת אחרת? וראה במאמר הרמח"ל על האגדות.

והבוחר יבחר.

[יבנה]

מצורפים דברי רד"ל ביחס לשמות האמוראים בזוהר שהבין מזה שנערך או נכתב אז, והביא ראיות שכן דעת הגר"א, ודלא כרח"ו.

ולכן? איך הדבר מוכיח בנוגע לשיטת מהרח"ו, שהיא המקובלת בכלל ישראל מאז ועד היום?

מה שרח"ו סבר משהו אינו מונע מהגר"א ואחרים לחלוק עליו, וכפי שאכן חלקו עליו בהרבה דברים.
ומה שטענת שכולם סברו כרח"ו בזה, אין לזה אחיזה במציאות, ועי' כאן https://docs.google.com/file/d/0B9qDT_J ... n_US&pli=1 עמ' ז' ועוד מאחרים שחלקו על רח"ו בזה, והביא ממשנת חכמים שקרא לזה "טעות ושטות מפורסם".

[לבי במערב]

כנראה שכת"ר לא קרא את הדיון עליו הגיב, במחילה.

לא טענתי מעולם שכל גדו"י סברו כמהרח"ו (אדרבא: הבהרתי בפירוש כמ"פ שאינו כן). טענתי היתה שכך התקבל בכלל־ישראל - לרבות העסוקים והוגים בחכמת הקבלה תמידין כסדרם.

[יבנה]

כנראה שכת"ר לא קרא את הדיון עליו הגיב, במחילה.

לא טענתי מעולם שכל גדו"י סברו כמהרח"ו (אדרבא: הבהרתי בפירוש כמ"פ שאינו כן). טענתי היתה שכך התקבל בכלל־ישראל - לרבות העסוקים והוגים בחכמת הקבלה תמידין כסדרם.

אם אנחנו מסכימים שיש גדולי ישראל שסוברים כך, אין נ"מ אם הגננות ואנשים שמעולם לא למדו זוהר חושבים כך או לא. היכן היתה הנמנו וגמרו של גדולי ישראל בענין?
גם הסטייפלר המצורף אמר שנסדר בזמן הגאונים וציין לדברי משנת חכמים הנ"ל, ולפי הידוע לי היה די מקובל בכלל ישראל. וכן החיד"א בשם הגדולים מערכת ספרים זהר ציין למשנת חכמים הנ"ל, ולא הביא שרח"ו סבר אחרת. וגם החיד"א די מקובל.

[דורשי יחודך]

אין לי עמדה בנושא זה שהוא הרבה למעלה מהשגתי,
אך לא הבנתי מה רוצים מהמשנת חכמים והסטייפלר, שניהם לא אמרו אלא שהסידור נעשה על ידי הגאונים.
הם לא דיברו מאומה על השמועות שנאמרו בשם חכמים מאוחרים. כמו כן אדרבה מבואר מדבירהם בפשטות שהדברים יצאו מהרשב"י "כהוויתם" כל' המשנ"ח.

[לבי במערב]

היכן היתה הנמנו וגמרו של גדולי ישראל בענין?

פוק חזי הוא.

[צופה_ומביט]

לגבי מה שדנו כאן לעיל שחכם יאמר/יכתוב ברוח הקודש מה שיגיד בעתיד חכם אחר, ואז ייקבע החידוש בשמו של החכם הראשון [ועכ"ז החכם המאוחר ג"כ יגיד כזאת מעצמו].

יש כזאת במדרש מפורש לגבי דוד שאמר ספר תהלים מפי עשרה זקנים (קהלת רבה ז פסוק יט החכמה תעוז לחכם, שיר השירים רבה פרק ד בתחילתו אות ה עה"פ כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות, ספר שאמרו לו פיות הרבה) שאחד הזקנים המנויים שם הוא עזרא, שחי הרבה אחרי דוד.

ואמנם יש שכתבו שהוא ט"ס (רד"ל, יפה קול, עץ יוסף בשיהש"ר) אבל כך היא הגרסה לפנינו וכך היתה לפני המפרשים הנ"ל ג"כ, ומהרז"ו (שם) מקיים הגרסא, ואומר (וגם רד"ל הציע כן) שהכוונה למזמור על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון, שלא יתכן שאמרו דוד או מישהו מימיו שלא ישבו בבבל ולא חרבה ציון בימיהם, אלא עזרא אמרו שהיה אחרי החורבן על נהרות בבל וכו' וכמש"כ בעזרא ח, טו.

והכוונה בהכרח (ראה בשיהש"ר שם במהרז"ו ורד"ל) שדוד אמרו ברוה"ק מה שראה שיאמר בעתיד עזרא, ונקרא ע"ש דוד כמו כל ספר תהלים, ועזרא אמרו כשהיו בפועל על נהרות בבל אחרי החורבן.

[עקביה]

יש כזאת במדרש מפורש לגבי דוד שאמר ספר תהלים מפי עשרה זקנים (קהלת רבה ז פסוק יט החכמה תעוז לחכם, שיר השירים רבה פרק ד בתחילתו אות ה עה"פ כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות, ספר שאמרו לו פיות הרבה) שאחד הזקנים המנויים שם הוא עזרא, שחי הרבה אחרי דוד.

בניגוד ללשון הגמ':

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב
דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים וכו'.

ממנה משמע שדוד עצמו כתב את כל ספר תהלים אך צירף אליו דברים שאמרו עשרה זקנים,
לשון המדרש היא:

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד
מהו לתלפיות, ספר שאמרו לו פיות הרבה, עשרה בני אדם אמרו ספר תהלים וכו',

כך שאם אחד הזקנים הוא עזרא, ניתן לומר שכוונת המדרש היא שאע"פ שדוד כתב את רוב ספר תהלים, לא הוא חתם את הספר, אלא עזרא, שצירף אל הספר את 'על נהרות בבל'.

[א מבקש]

כבר נחלקו בש"ס [ב"ב יד] אם שמונה פסוקים אחרונים שבתורה נכתבו על ידי משה, והטענה שם היא "אפשר משה מת וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע", הרי שלפי טענה זו לא נכתבים דברים מהעתיד בלשון הווה, אמנם לצד השני "מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע" וייתכן שגם לגבי על נהרות בבל כך.

[צופה_ומביט]

יש כזאת במדרש מפורש לגבי דוד שאמר ספר תהלים מפי עשרה זקנים (קהלת רבה ז פסוק יט החכמה תעוז לחכם, שיר השירים רבה פרק ד בתחילתו אות ה עה"פ כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות, ספר שאמרו לו פיות הרבה) שאחד הזקנים המנויים שם הוא עזרא, שחי הרבה אחרי דוד.

בניגוד ללשון הגמ':

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב
דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים וכו'.

ממנה משמע שדוד עצמו כתב את כל ספר תהלים אך צירף אליו דברים שאמרו עשרה זקנים,
לשון המדרש היא:

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד
מהו לתלפיות, ספר שאמרו לו פיות הרבה, עשרה בני אדם אמרו ספר תהלים וכו',

כך שאם אחד הזקנים הוא עזרא, ניתן לומר שכוונת המדרש היא שאע"פ שדוד כתב את רוב ספר תהלים, לא הוא חתם את הספר, אלא עזרא, שצירף אל הספר את 'על נהרות בבל'.

שפיל לסיפיה דהמדרש עצמו ותראה לא כך. ממשיך המדרש: "רבי הונא בשם ר' אחא: אע"פ שעשרה בני אדם אמרו ספר תהילים מכלהון לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל. משלו משל למה הדבר דומה? לחבורה של אנשים שמבקשים לומר הימנון למלך. אמר להם המלך: כלכם נעימים, כלכם חסידים, כלכם משובחין לומר הימנון לפני, אלא איש פלוני יאמר ע"י כלכם. למה? שקולו ערב. כך, בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר התהילים אמר להם הקדוש ב"ה: כלכם נעימים וחסידים ומשובחים לומר הימנון לפני, אלא דוד יאמר על ידי כלכם. למה? שקולו ערב. הדא הוא דכתיב (ש"ב כ"ג) ונעים זמירות ישראל".

להדיא שהם ראויים ומשובחים לומר, וביקשו לומר - אבל רק דוד אמרו [מפי כולם] ונקבע הכל מפיו דיקא בספר.

[לדעתי אין שום אפשרות אחרת להבין את המשל הזה אלא כך. "שקולו ערב" הוא נימוק למה הוא ישיר את הכל, את השיר של כולם רק הוא ישיר, למה? שקולו ערב. אחרת אין לזה פשר. אם הכוונה "קולו ערב - והוא ישיר רק את חלקו ואילו את חלקם אתם תשירו" - אז מה עשינו?].

וכן הרד"ל בשיהש"ר שם דוחה בתוקף רעיון זה: "וקחשיב נמי עזרא לגי' ספרים שלנו, והוא תמוה שיהיה כדברי האומרים שעל נהרות בבל נאמר לאחר חורבן ונקבע בתהלים".

[צופה_ומביט]

כבר נחלקו בש"ס [ב"ב יד] אם שמונה פסוקים אחרונים שבתורה נכתבו על ידי משה, והטענה שם היא "אפשר משה מת וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע", הרי שלפי טענה זו לא נכתבים דברים מהעתיד בלשון הווה, אמנם לצד השני "מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע" וייתכן שגם לגבי על נהרות בבל כך.

שטרך שוברו בצדו: אם כהצד ש"משה כותב בדמע" - מנין לקח כלל המדרש שעזרא הוא אחד מהזקנים שאמרו את ספר תהלים? אפשר שדוד בעצמו אמר בדמע את פרק "על נהרות בבל".

ובכלל, הנושא שלנו כעת לא היה האם נביא כותב עתידות, פשיטא שכן ופוק חזי בתורה ובנביא. הנושא היה האם מצינו שחכם אחד יאמר מראש מה שעתיד לומר חכם אחר - וייקבע הדבר בשמו של החכם הראשון. ואת זה מצאתי במדרש. [גם בלי להיכנס לשאלה מנין למדרש שעזרא אמר חלק מתהלים. די לי במה שמפורש במדרש שדוד אמר תהלים - ונקראו על שמו - מפי צדיק שחי הרבה אחריו].

[א מבקש]

כבר נחלקו בש"ס [ב"ב יד] אם שמונה פסוקים אחרונים שבתורה נכתבו על ידי משה, והטענה שם היא "אפשר משה מת וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע", הרי שלפי טענה זו לא נכתבים דברים מהעתיד בלשון הווה, אמנם לצד השני "מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע" וייתכן שגם לגבי על נהרות בבל כך.

שטרך שוברו בצדו: אם כהצד ש"משה כותב בדמע" - מנין לקח כלל המדרש שעזרא הוא אחד מהזקנים שאמרו את ספר תהלים? אפשר שדוד בעצמו אמר בדמע את פרק "על נהרות בבל".

את מחלוקת המדרשים לגבי תהלים מי כתבו אני תולה בסברות המחלוקת לגבי שמונה הפסוקים, ומה שכתבת לגבי המדרש שכולם ע"י דוד כבר הביאו הראשונים שנחלקו בזה [עיין רשב"ם פסחים קיז, א ד"ה יהושע], וכן ידועים דברי האב"ע לגבי סוד שנים עשר ואכמ"ל בזה.
ולכן לא הבנתי מה השטר ומה השובר?

[צופה_ומביט]

1. איזו מחלוקת מדרשים בתהלים מי כתבו?

2. שכולם ע"י דוד מוסכם בגמרא ב"ב יד ובשני המדרשים הנ"ל שעוסקים בזה [בגמרא זה מפורש כמו שציטט גם עקביה, ובמדרשים זה מפורש במשל שהביאו כנ"ל]. מי חולק בזה? סוגיית "הלל זה מי אמרו" סבוכה בעיניי ואיני מסוגל להיכנס אליה כאן.

3. השטר הוא מה שאמרת [כך הבנתי] שנביא כותב על שם העתיד וממילא אין ראיה מהמדרש שדוד אמרו מפי עזרא שחי אחריו - והשובר הוא שא"כ מנין למדרש כלל שעזרא שותף לספר תהלים.

השיח בינינו עד כה מראה לי שאיננו מבינים זה את זה, ועכ"פ אני לא מבין מה כוונתך.

[א מבקש]

אסביר את כוונתי: בגמרא ב"ב לגבי הפסוקים של מיתת משה נחלקו ר"י ור"ש אם נכתבו על ידי משה או לא, ולר' יהודה לא ייתכן שמשה בחייו כותב על מותו, וכך הולך גם האב"ע על הפסוק (דברים לד, א) "וַיַּעַל משֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ", כתב האבן עזרא: "לפי דעתי כי מזה הפסוק כתב יהושע, כי אחר שעלה משה לא כתב, ובדרך נבואה כתבו". ובהמשך (שם פסוק ו) כתב האבן עזרא: "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, דברי יהושע. ויתכן שכתב זה באחרית ימיו". ומתבאר שכבר מהפסוק "ויעל משה" כתב יהושע בן נון את התורה ולא רק מהפסוק "וימת משה", וכן כתב יהושע בן נון את הפסוק "עד היום הזה" באחרית ימיו. [וכך גם הולך האב"ע בסוד השנים עשר המפורסם שלו].
מאידך גיסא ר"ש סובר שאפשר שכתב זאת בדרך נבואה [אולי הוא ידע זאת מספר הזוהר שהוא כתב על פי נבואה דברים של באים אחריו, אך לא אכנס להשערה זו כאן], והאור החיים [דברין לד, ו] משיג באמת על האב"ע.
לפי זה ייתכן שאותו מחלוקת תהיה קיימת גם לפרקים בתהלים [שלפי כמה מדרשים יש קמ"ז פרקים וייתכן בזה שקמ"ז הם מדוד ,ואני מכיר את הפירושים הנוספים אל תטרח לציין אותם אלא שאני כותב השערה מחודשת]. יש להאריך הרבה בנושא אך אכמ"ל, רק רציתי להסביר את עצמי.
וגם לגבי התהילים שאלת איפה נחלקו במדרש, ואמנם ייתכן שאינו במדרש וזכרוני הטעני אך ראה בהקדמת ראב"ע לתהלים שכתב "מחלוקת גדולה יש בינות המפרשים, יש אומרים כי כל הספר לדוד והיה נביא, ... ויש אחרים אומרים כי אין בספר הזה נבואה לעתיד, ובעבור זה כתבוהו הקדמונים עם איוב ומגילות... ואמרו כי 'על נהרות בבל' – חיברו אחד מן המשוררים בבבל... ואמרו כי גם אסף ... אינו אסף המנצח שהיה בימי דוד."

[צופה_ומביט]

דברי האב"ע ידועים [שכחתי להתייחס לעיל כשהזכרת אותו בהודעה הקודמת] ולא מקובלים על רוב מנין ובנין בישראל. כמובן שזכותך לסבור כמותו ולפרש עניינים על פי דרכו, אבל לנידון האשכול הנ"ל די לי שאראה שלדעת כל הסבורים אחרת מאב"ע ודוחים בתוקף רעיונות כאלה, יש לנו מדרש שאומר שדוד כתב דברים מפי עזרא [אא"כ טוענים שזו ט"ס ומשנים את הגירסא].

לגבי מחלוקת ר"י/ר"נ ור"ש בגמרא בב"ב הנ"ל נפסקה הלכה כר"ש (רמב"ם תפילה יג, ו) וכמשמעות הגמרא שם שהלכה כמותו (לימא דלא כר"ש וכו'). וכנ"ל שכך התקבל בעם ישראל כדבר פשוט. [וגם זו סיבה למה פסק הרמב"ם כר"ש נגד ר"י/ר"נ, וכדבריו בהלכות שמיטה ויובל (י, ו) שאף (ואולי רק?) בדבר שיש בו מחלוקת ואין להביא ראיה חתוכה לצד אחד "הקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי להתלות"].

לגבי תהלים, כאמור, לא מצאתי שום מחלוקת בחז"ל מי כתבו, וכולי עלמא מודו שדוד כתבו, ודלא כאב"ע. מיהם ה"מפרשים" ש"נחלקו בדבר מחלוקת גדולה" שמביא אב"ע - איני יודע.

אגב, בפסחים קיז, א יש גם מ"ד שהלל זה אמרוהו חנניה מישאל ועזריה, או מרדכי ואסתר. גם הם חיו אחרי דוד. [ולגביהם אין שום מ"ד שמנויים בכלל הזקנים/פיות שאמרו ספר תהלים, וראה ברד"ל בשיהש"ר הנ"ל]. אבל כאמור סוגיית "הלל זה מי אמרו" סבוכה בעיניי ואיני מסוגל לעסוק בה כאן.

[א מבקש]

אני רק טוען שאם לגבי דוד נחלקו בזה אז כמובן שלגבי הזוהר ניתן לדון בזה, זה הכל [אני לא מספיק חכם להכריע אם כאבן עזרא או כשאר המפרשים].
ומה שכתבת שנראה הלכה כר"ש אז מה שצייינת לרמב"ם שם נפסק שיחיד קורא אותן, והגמרא אומרת שזה לכו"ע [לימא דלא וכו' אינו ראיה ויש להביא בזה הרבה], ואדרבה המשנ"ב כתב שיהושע כתבן דהנה מרן השו"ע (או"ח סי' תכח סע' ז) פסק להלכה כפירושו של רש"י: "שמונה פסוקים אחרונים שבתורה אין מפסיקים בהם, אלא יחיד קורא את כולם", ועיין במשנה ברורה (שם ס"ק כא) "אין מפסיקים בהם לחלקם לשני קרואים. והטעם, דיש בהם שנוי משאר ספר תורה, דיהושע כתבן. ואפילו למאן דאמר דמשה כתבן בדמע, הואיל שיש שנוי בהן שנכתבו בדמע, נשתנו שלא לחלקם כשאר ספר תורה".
וכן נראה שהגר"א ס"ל שיהושע סדרם על כל פנים [עיין קול אליהו וזאת הברכה].
ושכחת שגם סתמא דגמרא בב"ב יד, ב אומרת "משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה", ואכמ"ל עוד בזה.

לגבי מה ששאלת מי הם המפרשים שהביא האב"ע, ראה בספר הנמצא בקישור הבא:
https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer ... .6.default

[צופה_ומביט]

אני רק טוען שאם לגבי דוד נחלקו בזה אז כמובן שלגבי הזוהר ניתן לדון בזה, זה הכל [אני לא מספיק חכם להכריע אם כאבן עזרא או כשאר המפרשים].

כבודו יעקוב אחרי הדיון, ויראה שזה כלפי לייא. ברור שניתן לדון, אבל כבר לא ניתן להקשות. כלומר: היתה כאן התקפה על מייחסי הזוהר לרשב"י כי הזוהר מביא חכמים מאוחרים לרשב"י. ענה מי שענה שזו לא קושיה כי יתכן שרשב"י ראה וכתב ברוה"ק מה שיגידו חכמים אחריו. דחה מי שדחה רעיון זה. ועל זה הבאתי שיש כזאת במדרש. לכן לדידי די לי שיש אפשרות לבאר כך את המדרש, וכפי שהראיתי - יש בהחלט אפשרות. [כי אחרת צריך או למחוק ולגרוס אחרת, או לטעון כאב"ע שרד"ל דוחה שם בתוקף].

ומה שכתבת שנראה הלכה כר"ש אז מה שצייינת לרמב"ם שם נפסק שיחיד קורא אותן, והגמרא אומרת שזה לכו"ע [לימא דלא וכו' אינו ראיה ויש להביא בזה הרבה],

פתחת את הרמב"ם שם? וכי מעצם הדין הבאתי? מכלל דברי הרמב"ם ולשונו שם הבאתי: "שמונה פסוקים שבסוף התורה מותר לקרות אותם בבית הכנסת בפחות מעשרה אף על פי שהכל תורה היא ומשה מפי הגבורה אמרם הואיל ומשמען שהם אחר מיתת משה הרי נשתנו ולפיכך מותר ליחיד לקרות אותן". דברים ברורים ומפורשים כר"ש וכתירוץ הגמרא אפילו תימא ר"ש.

ואדרבה המשנ"ב כתב שיהושע כתבן דהנה מרן השו"ע (או"ח סי' תכח סע' ז) פסק להלכה כפירושו של רש"י: "שמונה פסוקים אחרונים שבתורה אין מפסיקים בהם, אלא יחיד קורא את כולם", ועיין במשנה ברורה (שם ס"ק כא) "אין מפסיקים בהם לחלקם לשני קרואים. והטעם, דיש בהם שנוי משאר ספר תורה, דיהושע כתבן. ואפילו למאן דאמר דמשה כתבן בדמע, הואיל שיש שנוי בהן שנכתבו בדמע, נשתנו שלא לחלקם כשאר ספר תורה".

המשנ"ב הזה באמת פלא, וצ"ע מה מקורו לומר כך. אחרי שברמב"ם מפורש להיפך, והטור והב"י ובשו"ע והנו"כ לא כתבו דבר זה, שטעם הדין הזה הוא כי יהושע כתבם.

וכן נראה שהגר"א ס"ל שיהושע סדרם על כל פנים [עיין קול אליהו וזאת הברכה].

ושכחת שגם סתמא דגמרא בב"ב יד, ב אומרת "משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה", ואכמ"ל עוד בזה.

[חבל שאתה "נכנס לי לראש" וקובע מה שכחתי ומה לא. לא אהבתי את נימת ההתנשאות]. זה לא "סתמא דגמרא" שאמוראים מאוחרים סתמו כר"י/ר"נ, אלא זוהי ברייתא, זה הכל המשך הברייתא הארוכה, שהגמרא קוטעת מדי פעם בדיון של אמוראים. כ"כ התוס' יד, ב בד"ה ולמ"ד ("והאי תנא גופיה סבר דבימי משה היה דקתני סיפא משה כתב ספר איוב וי"ל דאכתי לא ידע סיפא דברייתא), וכ"כ רש"י טו, א בד"ה תניא כמאן דאמר ("כל הך דקתני לעיל"). ועל הברייתא הזו אומרת הגמרא מיד טו, א שזו דעת רבי יהושע או רבי נחמיה ור"ש חולק. אז מחילה אבל אין כאן שום "סתמא דגמרא".

לגבי מה ששאלת מי הם המפרשים שהביא האב"ע, ראה בספר הנמצא בקישור הבא:
https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer ... .6.default

לא הבנתי למה סתמת ושלחת לעיין בקישור כאילו כתובה שם מסה ארוכה כשבפועל כתוב שם משהו קצר מאד: בעל הדעה שכל הספר לדוד הוא רס"ג, והחולק מצינו לאב"ע שמזכיר שהוא רמ"ך אבן ג'יקטילה. עד כאן וזה הכל. חושבני שברור כדעת מי משניהם [והאם זו בכלל מחלוקת שקולה] סוברים רוב מנין ובנין של חכמי ישראל בזה. וכאמור, בגמרא ובמדרשים אין חולק בזה שדוד אמרו כולו.

[א מבקש]

ראשית סליחה ש'נכנסתי לך לראש'

וכעת לעניין, המלבי"ם על תהילים קלז כותב " נתיסד לשנה הראשונה שכבש כורש את בבל", וראה בהקדמות המלבי"ם שהלך בדרך זו [ויש לעיין הטב בחילוק בין שתי ההקדמות]

מה שכתבתי כהשערה על קמ"ז מזמורי תהילים שאותם אמר דוד מצאתי שכך כתב בנחלת יעקב עמ"ס סופרים פט"ז הי"א, אך החיד"א בכסא רחמים שם דחה דבריו.

[צופה_ומביט]

אנחנו מסתעפים, וכ"ז נראה לי מיותר לעצם מה שהבאתי, וכפי שהסברתי לעיל כמ"פ.
לכן עוצר כאן.
הדברים נאמרו, והבוחר יבחר.

[בברכה המשולשת]

אגב חיפוש בעניין אחר, ראיתי שקדמו לרה"ג יהושע ענבל בהשערתו הרב גרוס במאמרו בסיני מא (יש באוצר)

[אראל]

זאת מצאתי בספה"ק 'מאור עינים' להה"ק ר"נ מטשערנוביל זצ"ל, (אגדות הש"ס מסכת שבת):

אך אותן הצדיקים הגדולים שהיו בעלי רוח הקודש כגון רבי שמעון בן יוחאי וחביריו הן במדריגה שלמעלה מן הזמן כי רוח הקודש הוא דבר ומדריגה שאינו בזמן לכך ראו בימיהם כל מה שעתידים דורות האחרונים לחדש שלכך מצינו בזוהר שמוזכר כמה מימרות ממאמר האמוראים העתידים להיות בדורות האחרונים והוא מטעם הנ"ל כי הן היו בעלי רוח הקודש והיו למעלה מן הזמן לכך ראו כן שלכך משה רבינו ע"ה הראה לו הקדוש ברוך הוא כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש על ידי רוח הקודש שהיה בו והבן

[יושב הארץ]

הבני יששכר:

[שמואל שלומוביץ]

מצורפים דברי רד"ל ביחס לשמות האמוראים בזוהר שהבין מזה שנערך או נכתב אז, והביא ראיות שכן דעת הגר"א, ודלא כרח"ו.

מומחה אחד לתורת אדונינו הגר"א ז"ל אתגר אותי למצוא מקום בו רבינו הגר"א מייחס הזוהר לרשב"י!

דעת הגר"א שאין מחלוקת בין הגמ' לזוהר כי אם בג' מקומות, שמחמיר יותר.
ובודאי זה לא אפשרי בספר של רשב"י שקדם להכרעת התלמוד, ואף לא לספר מקביל וכפי שלעולם יהיו מחלוקות בין בבלי וירושלמי ושאר ספרי חז"ל.
ובוודאי בספר שנסדר כדעת תנא שהוא יחידאה בתלמוד וכמפורסם הקושי.
לכאו' יש ליישב שדעתו שעכ"פ נסדר ונערך והותאם ע"י חכמים מאוחרים שהיו מחוייבים להלכה המקובלת בתלמודין.
מישהו יודע להוכיח לרחק או לקרב אשמח לדעת?
כמובן שטענות הרד"ל הם קצת נגד זה אבל לא ברור לי שהם מכריעות.

[צופה_ומביט]

אם זה ספר של תורת סוד שנועד לדורות ונכתב ברוה"ק על שם העתיד וכו' - שזו הרי הטענה שכולו מרשב"י - מה מפריע שרשב"י בעצמו יכתוב בו כהכרעת התלמוד ובשמות חכמים מאוחרים, הגם שאינם כשיטתו.
ועכ"ז בנגלה ימשיך לסבור מה שהוא סובר, כי לא בשמים היא, ואין לו סיבה לחזור בו. ורק יודע בידיעה שבדורות מאוחרים יכריעו לא כמותו.

[שמואל שלומוביץ]

אם זה ספר של תורת סוד שנועד לדורות ונכתב ברוה"ק על שם העתיד וכו' - שזו הרי הטענה שכולו מרשב"י - מה מפריע שרשב"י בעצמו יכתוב בו כהכרעת התלמוד ובשמות חכמים מאוחרים, הגם שאינם כשיטתו.
ועכ"ז בנגלה ימשיך לסבור מה שהוא סובר, כי לא בשמים היא, ואין לו סיבה לחזור בו. ורק יודע בידיעה שבדורות מאוחרים יכריעו לא כמותו.

אבל זה כבר הוכיח הרד"ל שאין כן דעת הגר"א.

[צופה_ומביט]

אם זה ספר של תורת סוד שנועד לדורות ונכתב ברוה"ק על שם העתיד וכו' - שזו הרי הטענה שכולו מרשב"י - מה מפריע שרשב"י בעצמו יכתוב בו כהכרעת התלמוד ובשמות חכמים מאוחרים, הגם שאינם כשיטתו.
ועכ"ז בנגלה ימשיך לסבור מה שהוא סובר, כי לא בשמים היא, ואין לו סיבה לחזור בו. ורק יודע בידיעה שבדורות מאוחרים יכריעו לא כמותו.

אבל זה כבר הוכיח הרד"ל שאין כן דעת הגר"א.

התייחסתי רק לטענה הזו:

אין מחלוקת בין הגמ' לזוהר כי אם בג' מקומות, שמחמיר יותר.
ובודאי זה לא אפשרי בספר של רשב"י שקדם להכרעת התלמוד, ואף לא לספר מקביל וכפי שלעולם יהיו מחלוקות בין בבלי וירושלמי ושאר ספרי חז"ל.
ובוודאי בספר שנסדר כדעת תנא שהוא יחידאה בתלמוד וכמפורסם הקושי.

[שמואל שלומוביץ]

אם זה ספר של תורת סוד שנועד לדורות ונכתב ברוה"ק על שם העתיד וכו' - שזו הרי הטענה שכולו מרשב"י - מה מפריע שרשב"י בעצמו יכתוב בו כהכרעת התלמוד ובשמות חכמים מאוחרים, הגם שאינם כשיטתו.
ועכ"ז בנגלה ימשיך לסבור מה שהוא סובר, כי לא בשמים היא, ואין לו סיבה לחזור בו. ורק יודע בידיעה שבדורות מאוחרים יכריעו לא כמותו.

אבל זה כבר הוכיח הרד"ל שאין כן דעת הגר"א.

התייחסתי רק לטענה הזו:

אין מחלוקת בין הגמ' לזוהר כי אם בג' מקומות, שמחמיר יותר.
ובודאי זה לא אפשרי בספר של רשב"י שקדם להכרעת התלמוד, ואף לא לספר מקביל וכפי שלעולם יהיו מחלוקות בין בבלי וירושלמי ושאר ספרי חז"ל.
ובוודאי בספר שנסדר כדעת תנא שהוא יחידאה בתלמוד וכמפורסם הקושי.

אותי מענינת דעת הגר"א, ולא הקדמתי כל הראיות לשיטתו וסמכתי על ציטוט הודעתו של @יבנה, שצירף את דברי הרד"ל.
הענין הוא שהרד"ל מסיבות מסוימות, קובע את זמן עריכת הזהר לתקופה מוקדמת יחסית, שלא נותנת פתרון מלא ומניח את הדעת לקשיים.
ולדעתי מעבר לראיות נקודתיות יש תפיסה כוללת של הגר"א, שמתייחס בלשונות שספר הזהר מאוחר לתלמוד כמ"ש הרד"ל, וגם מתייחס באופן רוחבי שכל הזהר תואם את חתימת התלמוד. וזה גם אם לדבריך יתכן שיכתב כן ע"ש הכרעת ההלכה שלעתיד, ואף שזה דבר רחוק אינו מן הנמנעות, אבל נראה שהגר"א לא רצה בגישה זו, ואם כן סביר מאד בעיני להניח שהגר"א איחר את עריכתו וסידורו מאד. ולא חש לה.