איש_ספר כתב:בקריסת גשר המכביה, קיפדו את חייהם כמה מתושבי חו"ל ומיד נעצרו הממונים, בהר הרצל קרס עמוד ונהרגה ריבה אחת, תיכף שמו הכבלים על האחראי. אבל דמי ארבעים וחמישה המעוכין, זייל טפי. דמם של חרדים, חיוור מדם הספורטאים ודם ארבעים וחמישה הנהרגים, מועט מדמה של חיילת אחת.
ואותם העסקנים שהיו אמורים לדרוש את דמם, מה הם אומרים?
כך הם אומרים:
הרוגי מירון כהרוגי לוד, הרי הם קדושים וטהורים שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, יחידי סגולה, בני היכלא של רשב"י ירוויון מדשן ביתו ובצל כנפיו יחסויון. הנה מ'ה טוב ומ'ה נעים, ונבחר להם מות מחיים. מימינם עמודי ברזל של הכנסת אורחים, ומשמאלם מחיצות של איסקורית של בית תמחוי, והם בתווך יעבורון. כמ'ה יעברון. מי בחניקה, מי בסקילה. קדוש, קדוש, קדוש, ומקבלין דיין מן דיין, שמור לי פתח המערה, ואשמור לך החדרים של מעלה, שמור לי קופה זו ואשמור לך אוצר זה. כסף ארבע מאות שקל ביני ובינך מ'ה היא, ואת מתיך קבור. תורתו מגן לנו, ימליץ טוב בעדינו.
עיתון פלוני שופרם של מארגני ההילולא, יצא מגדרו, והפיק חוברת מיוחדת ובה דברים נשגבים על כל אחד ואחד מן הנהרגים. וכל העם עונים אחריו מקודש. אבל ברוב דברים לא יחדל פשע, רכו דבריהם משמן והמה פתיחות. והנוסחה פשוטה. ככל שנגדיל את מעלתם של ההרוגים, ככל שנפליג בהוד מיתתם, באוירה נשגבה שכזו אין מקום לשאלות של חולין, כגון מי פשע בשמירה, ומי גנב את האדמה, מפני מה המסדרון צר, ומפני מה מובלים צאן אדם, כצאן לטבח למקום שאינו עומד בשום תקן של בטיחות. שאלות כאלה וכל כיוצא בו, מחללים את קדושת המעמד, מי יעלה בהר ה' ומי יקום וכו', השמר לך מעלות בהר ונגוע בקצהו. ועוד שהם עלולים לחשוף את הממונים המתחבאים במערות צורים ובמחילות עפר מפני מוראה של מלכות. יום נסת יום אשר ברחת.
אמרו בתוספתא והובא בגמ' סוכה, תנו רבנן בשביל ארבעה דברים חמה לוקה וכו' ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד. ופירש חכ"א: זריחת החמה, הוא דוגמא לטבעו של עולם, סמל המחזוריות. אדם שנתמלאו ימיו ומת על מיטת חליו, הרי זה טבעו של עולם, אדם המת בחצי ימיו, רח"ל, גם זה נוהג בעולם, אבל שני אחים שנשפך דמן כאחד, בזה נשתנו סדרי בראשית, והיינו שחמה לוקה.
באה השמש בצהרים, לקתה חמה על יותר משני אחים שנשפך דמם כאחד, ואנחנו רוקדים טובים מאורות כבקידוש לבנה.
איש_ספר כתב:פלוני המארגן הכנסת ס"ת בכביש, ללא אישור מהרשויות, ונמשכו אחריו עוברי דרך בלתי קרואים, ונפגעו מרכבים האם אין לו אחריות?
מארגני האירוע בתו"א למשל, לא ידעו שבמקום המסוגל לקלוט כך וכך יבואו פי כמה וכמה? בודאי שיש להם אחריות.
חכי"ם - שבניגוד אלינו - יודעים היטב את כל אשר נעשה בהר, את ההמלצות שלא מיושמות, את הליקויים שלא מתוקנים, והם מעודדים במלא הפה עליה למירון בלי שום הגבלה, האם אין להם אחריות?
וכמובן, הפושעים הגדולים, אלו שכרו בהר, בורות שיחין ומערות, בשוגג או במזיד, לשם צבירת הון או לשם אסיפת מצוות. האם אין להם אחריות על אותם שנפלו בבורותיהם ונלכדו בשיחיהן?
הרשויות שידעו לעקור את גוש קטיף, אבל לא העיזו לעמוד על ישום הדוחו"ת, מפני פחד החכי"ם/השדרנים/המסיתים/המוסתים, האם אין להם אחריות?
ועוד ועוד ועוד
חידשתי משהו?
בס"ד
יסלח לי כבוד הרב אי"ס שליט"א
אין ספק שטענותיך יש בהם הרבה טעם והרבה מקום למחשבה. וברור שיש כאן 'חריגה' ממה שמקום הנכבד הזה מרשה לעצמו - לא לנגוע בענינים פוליטיים והמסתעף, אבל משום גודל האסון הנורא הזה המנהלים הנכבדים חשבו לנכון להעלות נושא כאוב זה.
יורשה לי לומר דעה:
ראשית, הרי בסופו של דבר הנידון העיקרי הוא עלינו כאנשים פרטיים, מה תאמר הדיון במקום ציבורי זה – ישפיע על מקבלי ההחלטות? אולי. אבל בעיקר אל עצמינו עלינו לדון.
ונחשב: מהיכן כל הזלזול הזה נובע? ממה? מחוסר יראת שמים? לא נראה. מחיים לא מסודרים שהכל אפשרי? אולי.
לא באתי כאן להצדיק את הפשע המחריד שקרה כאן. אבל נוצר כאן מצב שאי אפשר להתעלם ממנו -
בסופו של דבר את הכללים קובעים מי שבידו הכח והסמכות, וזה בבחינת 'שוטרים' הפועלים בהוראת ה'שופטים', וכיון שהכח כעת נמצא בידי השלטון במד"י, שם נקבע כל מה שבידי אדם כמובן.
והדבר ברור: המדינה עשתה הכל אבל הכל כדי שלא נאמין לה, היא הרוויחה את חוסר האמון ביושר. וישנו שלב פסיכולוגי שבזמן שאין אמון בגוף מסוים, קשה מאוד לקבל הוראותיו - גם כאשר הוא צודק. ואני כבר לא מדבר שהמדינה באופן הכי רשמי לא אסרה ולא הגבילה את עליית מרון.
האם כבודו זוכר את הדו"ד במקום נכבד זה בענין הקורונה והזהירות וכו? הכל נכון. אבל לפתע מותר לעשות הפגנות עם אלפי איש בבלפור כי זה הכרחי וכו', והפשע האיום הזה מקבל גושפנקא חוקית מהמוסדות הרשמיים. האם זה מתיר לנו לזלזל? לא! אבל ברור שזה יוצר מניעה פסיכולוגית לא להישמע להוראה.
ומההתנהגות הרשויות בשטח: בעיניי ראיתי איך ניידות מגיעות פעם אחר פעם ליהודים יראים שעושים מנין קצת מעבר למותר ושיחקו איתם מחבואים, ובאותו מקום ממש כאשר נעשה איזה ארוע חילוני שהשתתפו שם קבוצה נכבדת, הזמינו משטרה, המשטרה באה, ראתה, ו... חזרה כלעומת שבאה.
נמשיך: האם כבודו פוגש שוטרים מדי פעם? הכל אצלם כל כך לא ענייני, כל כך רדוד וחסר התחשבות, אנשים שהדבר האחרון שמענין אותם הוא לעשות את התפקיד שבגינו הם נשלחים, זה נמצא אפילו בדוחות של עברות תנועה! שתלוי כמה התייחסת ליפה לשוטר. ומי מדבר על הפגנות שכל היחס תלוי בזהות המפגין הן אצל השוטר והן אצל השופט.
והשטר הוא רק הבורג האחרון בגלגל, זה בכל הרשויות: ממשלה, כנסת, מי מדבר על הרשות השופטת, מח"ש, תקצוב וכו' וכו'.
וברור לי שכבודו לא יכחיש את הדברים ואפשר להביא דוגמאות לאין ספור, ובכל נושא מתקצוב דרך מבנים מוצרים לגן ו'דאגה לאשה החרדית....' וכו' וכו'.
וגם בנושא הנידון בעצמו! הרי הכנסת כידוע אישרה פה אחד לשיפוץ מרון ולהשקיע סכום נדרש לרווחת המקום, ולאחר עתירות שונות ומשונות מי שעצר זאת היו קליפת הערב רב - שופטי העליון, ומי בראש ועדת החקירה של אסון מרון? זו השופטת שהייתה בראש ההרכב...
שוב, אני לא מצדיק את הזלזול, אני חושב שחובה עלינו לעשות חשבון נפש, והיינו כבר צריכים לשנות כיוון לאחר ההרוגים בהלוויית מרן הרב ואזנר זצ"ל, - אבל חושבני שאם נחפש את שורש הענין - בזה מדובר, את ההוראות מקבלים אנו ממסד שעשה הכל כדי שלא נאמין בו בכלום.(וצריך משנה זהירות שח"ו לא יווצר מצב שאני כותב נגד פלוני משום שהוא לא בעמדתי בנושא עקרוני לדעתי, ואלמוני כותב דוקא נגד אנשים אחרים משום שדוקא הם לא מזדהים עם דעתו החשובה בנושא אחר. כי אם ח"ו זה המניע, אין זה דיון של מניעת ש"ד אלא תעמולה מכוערת וזולה).