פורום אוצר החכמה

מקדש מלך כתב:אולי תעזרו לחסרי הידע, מהו אותו ויכוח השקפתי לדברי הריבלינים?

מדברי מורגנשטרן בענין

תודה רבה!

שיהיה ברור, רצ"ה לעהרן לא אומר בשם ר"י משקלוב את מה שמורגנשטרן מייחס לו, אלא הוא מעצמו מליץ יושר בפני החת"ס על כך שהעדיפו בתחילה את צפת על ירושלים.

מר"א זילברמן שמעתי שלא קיבל את דעתו של מורגנשטרן בנושא, וטען שר' ישראל לא התנגד לעליה לירושלים אלא היתה מחלוקת פרקטית כלשהי, אינני זוכר כעת את הפרטים.

כנראה המחלוקת עם הספרדים.

כמה נקודות בעניין:

א. הרי רואים שמלכתחילה נשלח ר' עזריאל דווקא לבנות הקהילה בירושלים.

ב. הגר"א מתבטא על רצונו לבוא לירושלים.

ג. כבר במכתב הראשון מתק"ע הם מזכירים את חורבות ירושלים.

השאיפה שלהם (עכ"פ של רובם) היתה לעלות לירושלים, רק שכיון שלא היה אפשרי מיד לעלות לירושלים וכבר נשתקעו בצפת, היה מאוד בעיייתי כלכלית ופרקטית להקים ולקיים קהילה נוספת בירושלים במקביל לזו שבצפת או להעביר את כל הכולל לירושלים, וע"ז היה הויכוח (וגם בעיות עם הספרדים כפי שמציין ר"י משקלוב באגרת הנזכרת), כפי שכותבים רוזני וילנא בקטע הנ"ל שציטטתי.

הנוסח במכתב של רוזני וילנא הנ"ל הוא מעניין.

הם פותחים בו במשפט שתלמידי הגר"א יסדו את "יסוד המעלה" בארץ ישראל. "זה לנו רבות בשנים שנתייסד יסוד המעלה מאנשי מעלה... ומשם עלו מקצתם ההרה הר ה' ירושלים". (משפט המופיע בעליית עזרא, כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלִַם כְּיַד אֱלֹקיו הַטּוֹבָה עָלָיו)

וכן ר' ישראל משקלוב משתמש במילים "יסודות הישוב": "ויסודות ישוב ארץ הקודש מחוץ ופנים יסדתי"

כי כדאי שיבוא אדם לעולם בשביל "לייסד יישוב אה״ק השקולה ככל התורה כולה".

"חזק אחי וקנה עוה״ב ועוה״ז בשעה אחת כי כל ישוב אה״ק תלוי בזה".

זאת אומרת הם לא התעסקו במצוות ישיבה בארץ ישראל כמצווה פרטית, אלא ב"ליישב את ארץ ישראל".

פתחא דקרתא - מלחמה בעמלק

מצאתי בספר שערי אורה מגדול המקובלים ר' יוסף בן אברהם ג'יקטיליה מזמן הראשונים שכותב ממש כמו בקול התור על ענין קלי' עמלק ועשיו על הררי ציון שמונע את בנין ציון וכו' וכו'. הררי ציון -נצח והוד, ועמלק מקומו מבחוץ (לירושלים) משמאל, ובו המלחמה מדור דור. (מפורסם שהאר"י אמר על ספר זה כי הוא המפתח לכל תורת הסוד).

בקול התור: יהושע משיח בן יוסף, והוא משיב"י מלחמה שערה היינו בשערי ירושלם אפתחא דקרתא אשר כאן מרכז מלחמתו בעשו וכאמור "שמה שבר רשפי קשת"

ב' המשיחין הם הם השומרים ומגינים על קיום ישראל בכל הדורות גם בימי הגלות, מקומם העיקרי הוא בשערי ירושלם אפתחא דקרתא וזה סוד "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם". רגלינו הם ב' המשיחין בסוד נצח והוד אך אימתי יכולים לעמוד בבטחון כשירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. ועליהם נאמר: על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה. כל הלילה היינו גם בחשכת הגלות אך כל זמן שירושלם חרבה אין בכוחם אלא לשמור אבל אין בכוחם ללחום נגד הסט"א שאין יכולים לעמוד על אדמת הקודש בחורבנה בגלל אחיזת קליפות הטומאה, ומתי "עומדות רגלינו" - כשתהא ירושלם בנויה שאז תהא כעיר שחוברה לה יחדיו, חיבור של ירושלם של מטה עם ירושלים של מעלה, ומקומם המרכזי הוא אפתחא דקרתא על קו הבינים, מערב החומות, על ב' המשיחין נאמר: ועלו מושיעים בהר ציון ועלו היינו יתגברו ב' המשיחיןי הם עץ יוסף ועץ יהודא בדרגות שמים וארץ ודרגותיהם לפי הפעולות, והפעולות לפי היעודים בפעולה של איתערותא דלתתא הנעשית על דרך הטבע מקו השמאל מדת הדין - הרי שייך זה לתפקידו של משיח בן יוסף מארץ ובדרגא זו הוא בבחינת יוסף בן רחל (יסוד דמלכות).

מלחמה לה' בעמלק מדור דור. המלחמה בעמלק... הוא השטן המשחית צורר ישראל, והוא הס"מ וצבאו אשר עקר כוחו הוא בשערי ירושלם, בימי שוממות אדמתה.

ראיתי שפרסמו את הרצאתו של מורגנשטרן בכנס שהיה השבוע.
בתחילה פתח בתיאורים שבחלקם שגויים לחלוטין בתיאור התקופה הראשונה של עליית תלמידי הגר"א, אבל כל זה כדי להוביל למסקנה חדשה שלו שספר קול התור והפזמונים של ר' יושעה ריבלין נכתבו לאחר ת"ר כדרשות שנועדו לעודד את היושבים בציון בעקבות המצוקות הקשות ומפח הנפש מהקץ של שנת ת"ר בעקבותו אף המירו את דתם שניים מקהילת הפרושים בירושלים.
לדבריו הכותבים של קול התור הם ר' משה מגיד ור' יושעה ריבלין כשהם "מעבדים" מחדש כל מיני דברים שנאמרו בשם הגר"א (משהו כזה...).
מדבריו גם עולה שהוא עשה תפנית מסויימת במסקנותיו לגבי עליית תלמידי הגר"א, והוא טוען שבהחלט ייתכן שהגר"א לא שלח כלל את תלמידיו לעלות לאר"י, לדבריו עובדה שרמ"מ ור"י משקלוב אינם מזכירים דבר שכזה.
https://www.youtube.com/watch?v=yTldGFov7pE&t=1183s

איש-אחד כתב:ראיתי שפרסמו את הרצאתו של מורגנשטרן בכנס שהיה השבוע.
בתחילה פתח בתיאורים שבחלקם שגויים לחלוטין בתיאור התקופה הראשונה של עליית תלמידי הגר"א, אבל כל זה כדי להוביל למסקנה חדשה שלו שספר קול התור והפזמונים של ר' יושעה ריבלין נכתבו לאחר ת"ר כדרשות שנועדו לעודד את היושבים בציון בעקבות המצוקות הקשות ומפח הנפש מהקץ של שנת ת"ר בעקבותו אף המירו את דתם שניים מקהילת הפרושים בירושלים.
לדבריו הכותבים של קול התור הם ר' משה מגיד ור' יושעה ריבלין כשהם "מעבדים" מחדש כל מיני דברים שנאמרו בשם הגר"א (משהו כזה...).
מדבריו גם עולה שהוא עשה תפנית מסויימת במסקנותיו לגבי עליית תלמידי הגר"א, והוא טוען שבהחלט ייתכן שהגר"א לא שלח כלל את תלמידיו לעלות לאר"י, לדבריו עובדה שרמ"מ ור"י משקלוב אינם מזכירים דבר שכזה.
https://www.youtube.com/watch?v=yTldGFov7pE&t=1183s

יש בעיה (שהערתי לעיל שנמצאת אצל הרב אביבי) שגורמת לאנשים לבלבל בין "מידע" לבין "פרשנות", ומערבבת הכל יחד לבלילה אחת.
ובהקשר דנן, הרצאתו של מורגנשטרן מורכבת משני דברים שונים שאסור לערב ביניהם:
א. מידע. מחקר על פי נתונים ומסמכים.
ב. פרשנות אישית שלו לדברים, שכולל גם השערות ש"משלימות" חורים בעלילה או דברים שטרם התבררו.

עיקר חידושו של מורגנשטרן בהרצאה אינו הפרשנות האישית שהוא מעניק לשאלה מדוע חוברו 'קול התור' ו'הפזמונים'. על פרשנות אפשר להתווכח מכאן ועד הודעה חדשה.
אלא חידושו הוא הנתונים שהוא מציג סביב שנת תרט"ו, ששופכים אור חדש על פזמון עלום ומסתורי, ומתאימים לו ככפפה ליד, באופן שההיגיון אומר שאכן הפזמון נכתב על ידי אדם שהיה חי אז, הלא הוא ר' יושעה ריבלין, ולא צאצאיו שבאים ברבות הימים להדפיס את הפזמון ונלאים מלהבינו. אם הם זייפו אותו, כיצד לא הבינו אותו?
(וכבר העיר 'יושב הארץ' שבהרבה מקומות הסתבכו החוקרים הריבלינים בפירוש הפזמונים, ורש"ז היה מסתובב אצל מקובלי ירושלים שיבארו לו פזמון אחר פזמון. אם הוא היה הזייפן, הכיצד לא חשש שיתגלה קלונו? על זה טרם שמעתי תשובה מניחה את הדעת. בכל הזיופים הידועים [כמו הירושלמי קדשים] לא מצינו שהזייפן מכתת רגליו שיבארו לו את כתבי היד שברשותו, אלא מדפיס ומפרסם ואחר כך כולם מסתבכים עם זה].

המחקר כתב:עיקר חידושו של מורגנשטרן בהרצאה אינו הפרשנות האישית שהוא מעניק לשאלה מדוע חוברו 'קול התור' ו'הפזמונים'. על פרשנות אפשר להתווכח מכאן ועד הודעה חדשה.
אלא חידושו הוא הנתונים שהוא מציג סביב שנת תרט"ו, ששופכים אור חדש על פזמון עלום ומסתורי, ומתאימים לו ככפפה ליד, באופן שההיגיון אומר שאכן הפזמון נכתב על ידי אדם שהיה חי אז, הלא הוא ר' יושעה ריבלין, ולא צאצאיו שבאים ברבות הימים להדפיס את הפזמון ונלאים מלהבינו. אם הם זייפו אותו, כיצד לא הבינו אותו?
(וכבר העיר 'יושב הארץ' שבהרבה מקומות הסתבכו החוקרים הריבלינים בפירוש הפזמונים, ורש"ז היה מסתובב אצל מקובלי ירושלים שיבארו לו פזמון אחר פזמון. אם הוא היה הזייפן, הכיצד לא חשש שיתגלה קלונו? על זה טרם שמעתי תשובה מניחה את הדעת. בכל הזיופים הידועים [כמו הירושלמי קדשים] לא מצינו שהזייפן מכתת רגליו שיבארו לו את כתבי היד שברשותו, אלא מדפיס ומפרסם ואחר כך כולם מסתבכים עם זה].

צודק שאכן גולת הכותרת של הרצאתו היתה סביב הפזמונים המדברים על תרט"ו מה שמחזק את היחוס של הפזמונים לר' יושעה ריבלין, אך אי אפשר להתעלם משינוי גישתו של חוקר מרכזי של עליית תלמידי הגר"א כמו מורגנשטרן לכל הענין וכנ"ל.

האם אי פעם הוא טען שתלמידי הגר"א עלו במצוותו?
על אילו מקורות הוא התבסס?

המחקר כתב:האם אי פעם הוא טען שתלמידי הגר"א עלו במצוותו?
על אילו מקורות הוא התבסס?

לדוגמא


הוא חזר בו מהבנתו בקטע זה, כנראה כי הבין שזה מתייחס לר' אברהם אבלי מווילנא ולא להגר"א.

אם זו היתה הוכחתו היחידה, לא פלא שחזר ממנה
לא יתכן שדבר כה משמעותי לא יהיה מוזכר בשום מסמך נוסף!
אני אישית חושב שהם לא עלו במצוות הגר"א, ועם זאת חושב שהפזמונים אינם מזוייפים. בקול התור חלו ידיים עורכות, והדבר נאמר במפורש על ידי הריבלינים.

המחקר כתב:אם זו היתה הוכחתו היחידה, לא פלא שחזר ממנה
לא יתכן שדבר כה משמעותי לא יהיה מוזכר בשום מסמך נוסף!
אני אישית חושב שהם לא עלו במצוות הגר"א, ועם זאת חושב שהפזמונים אינם מזוייפים. בקול התור חלו ידיים עורכות, והדבר נאמר במפורש על ידי הריבלינים.

א. אכן לא עלו בשליחות הגר"א (בניגוד לקוה"ת והפזמונים).
ב. הפזמונים לדעתי ר' יושעה ריבלין כתב אותם, רק שהחיבור עצמו מלא בבדיות.
ג. קול התור דומני שר' יושעה כתב אותו, אם כי בהחלט ייתכן שרש"ז או אחרים נגעו בו. אך קוה"ת כמו הפזמונים מלא גם הוא בבדיות ואינו קשור כלל לר' הלל ריבלין וגם לא לבנו ר' משה מגיד (בניגוד למורגנשטרן).

ודאי שעלו במצוותו, ר' יושעה כותב על כך מפורשות על גבי העיתון כשהוא מיייצג את עדת הפרושים כיד ימינו של ר' שמואל מסלנט, הוא לא היה זייפן ולא שקרן, כל השאר ספקולציות.

גם ר' ישעיה חעשין שאביו עוד הכיר את תלמידי הגר"א ועוד כותבים כך. מסורת כזאת חזקה פי 100 מכל מיני הערכות המתבססות על קטעי מכתבים 200 שנה אחר עלייתם!
הם והוריהם שחוו את כל המשברים של העלייה ובניין ירושלים מעידים על כך שרק המטרה העילאית של מצוות הגר"א החזיקה אותם.

ואכן תלמידי הגר"א ובניהם פעלו בדיוק לפי האמור בקול התור ומשתמשים במילים "אתערתא דלתתא" בשלושת הדברים המרכזיים : עליה, בנין, ונטיעה, עוד הרבה לפני שר' יושעה כתב הפזמונים.

יושב הארץ כתב:ודאי שעלו במצוותו, ר' יושעה כותב על כך מפורשות על גבי העיתון כשהוא מיייצג את עדת הפרושים כיד ימינו של ר' שמואל מסלנט, הוא לא היה זייפן ולא שקרן, כל השאר ספקולציות.

אדרבא, כיוון שר' יושעה הוא הראשון שמייחס את העלייה לציוויו של הגר"א זה מחשיד ביותר..

יושב הארץ כתב:הם חוו את כל המשברים של בניין ירושלים ומעידים על כך שרק המטרה העילאית של מצוות הגר"א החזיקה אותם.

במשך 70 שנה מאז העליה אף אחד מהעולים לא ייחס את העלייה לשליחות מהגר"א, וזאת בכל מקום והזדמנות מתבקשת לציין זאת. זה חזק יותר מכל מסורת מאוחרת. הם עלו אולי בהשראתו והשפעת תורתו וכו' אבל בהחלט לא בציוויו ושליחותו.

מצאתי קטע משעשע בזכרונות יוסף יואל ריבלין שבפרוייקט בן יהודה (מומלץ לקריאה לכל מי שמדמיין שיוסף יואל היה בר-הכי לכתוב את הפזמונים ואת ס' קול התור. עניינים פנימיים נראים רחוקים ממנו ביותר, וניכר גם שהרבה סיפורי סבתא ינק בבית אביו), שם נראה שהוא לועג באופן מוצנע קצת על ר' יושעה ודמיונותיו בשיריו (הבאתי קצת מההמשך גם. כל הזכרונות נמצאים בפרוייקט בן יהודה https://benyehuda.org/read/8592):

אולם יתר על כל השכנים האלה, עשה עלי רושם השכן שבא לאחרונה לגור בשכנותנו, הרב ר' חיים ראצער ז“ל. כאן נפגשתי לראשונה פנים אל פנים אם אחד חשובי האסכולה העתיקה של בית מדרשו של הגר”א, שלא הושבתה עוד מטהרה על יד כל הגלגולים שעברו על תורה זו, שהיו אבות אבותי ממחולליה, על ידי תערובות שונות בירושלים והרפתקאות שעברו עליה בירושלים שלא פסקו מזרום אליה זרמים מכל רוחות העולם. ר' חיים ראצער היה מילידי רייסין ושמש בחו“ל רב באחת העיירות. הוא היה תלמידו של ר' יצחק אייזיק ריבלין שהיה רב בטאליצין וחברו של ר' בנימין ריבלין בנו ושימש אחריו ברבנות באותה עיירה טאליצין, מקום ששמש אחריו שנים רבות גם ר' יצחק צבי הירש ריבלין הירושלמי בנו של ר' בנימיןם, אחרי פטירת אביו ר' בנימין כשהזמינו אותו מירושלים לטאליצין לשבת על כסא הרבנות של זקנו ושל אביו. הרבה ספר לנו ר' חיים על רבו ר' יצחק אייזיק בנו של ר' הלל ריבלין שעלה לירושלים עם אחד בניו הוא הסבא ר' אליהו שספרתי עליו לעיל. מתוך ספוריו ניכר שהיה ר' יצחק אייזיק חולם על גאולה לא פחות מאחיו ר' אליהו ונכדו ר' יצחק צבי. כך שמעתי מפיו שר' יצחק אייזיק הגיע בדמיונו עד כדי כך, שהיה מתהלך בטאליצין ברחובות בטלית המצויצת ומכריז שהוא עצמו “משיח”. עד כדי כך הוביל אותו הגיגו בגאולה. ולא פלא הוא שאנו מוצאים רמזים גם בשירי ר' יוסף ריבלין ב”ר אברהם בנימין ב"ר משה מגיד אחיו של ר' יצחק אייזיק, הוא ר' יושעה בונה השכונות שגם הוא מרמז לא פעם על עצמו שהוא לפחות נשמתו של משיח בן יוסף. והיה ר' חיים ראצער מפליג מאד בשבח זכרונו המפליא של ר' יצחק צבי נכדו של רבו, שהיה הוא ר' חיים ראצער מלמדו בילדותו. כך סיפר לנו, שפעם היה מלמד את הנער יצחק צבי גמרא, והיה דומה לו שאין ר' יצחק צבי מעיין כלל בגמרא, אלא צופה למרחקים מן הגמרא והלאה ברוב דמיונו. וכשגער בו בנזיפה, אמר לו הנער: “הרי אני שם לבי”, והגיד לר' חיים את כל דף הגמרא בעל פה מילה במילה וחזר גם על כל באוריו והשקלא וטריא שלו.
בימי, היה ר' יצחק צבי ידוע כבקיא בש"ס בבלי וירושלמי באותיותיהם, וכן בספרי הפילוסופיה של חכמי ספרד. ולא פעם שמעתיו מצטט עמודים שלמים בלשונו מתוך ספר הכוזרי לר' יהודה הלוי, שהיה חביב עליו ביותר, כשהיה מביא אותו אסמכתא לדבריו בעניני הציונות וחיבת הארץ וערך לשון הקודש.

האם הזכרונות באו בדפוס?
מי הם צאצאי ר' יצחק צבי ריבלין?

כבר בגיל 13 ידע 2000 דף בעל פה. (עיתון הלבנון י”ד אב תר”ל).

מעלעול בספר היחס נראה שלא מכל צאצאיו רווה נחת...

ליוסף יואל היה קשר משפחתי דרך אשתו עם ר' יושעה, אשתו השניה של יוסף יואל (אם הנשיא...) היתה נכדה של "מינה" שהיתה נשואה בסוף ימיה לר' יושעה, והאריכה ימים מעל 100, ואולי בעקבות כך החל יוסף יואל לעסוק בפזמוני ר' יושעה.

וכך כותב בזכרונות משנת תש"ד:

– מינה בת ר' זלמן בן ר' יעקב לייב וראשע דרייזא בת ר' משה מגיד, זו הישישה הסבתא מינה שתחי' שהינה כיום גם סבתה אם אביה של אשתי היקרה רחל שתחיה. ביחוד הייתי באותו ערב שעשועם של בניו של ר' יוסף ריבלין הלל, זלמן ואברהם בנימין שטיפלו בי כל אותו ערב ומינו עצמם אפוטרופסים עלי.

יגל כתב:מצאתי קטע משעשע בזכרונות יוסף יואל ריבלין שבפרוייקט בן יהודה (מומלץ לקריאה לכל מי שמדמיין שיוסף יואל היה בר-הכי לכתוב את הפזמונים ואת ס' קול התור. עניינים פנימיים נראים רחוקים ממנו ביותר, וניכר גם שהרבה סיפורי סבתא ינק בבית אביו), שם נראה שהוא לועג באופן מוצנע קצת על ר' יושעה ודמיונותיו בשיריו (הבאתי קצת מההמשך גם. כל הזכרונות נמצאים בפרוייקט בן יהודה https://benyehuda.org/read/8592):

אולם יתר על כל השכנים האלה, עשה עלי רושם השכן שבא לאחרונה לגור בשכנותנו, הרב ר' חיים ראצער ז“ל. כאן נפגשתי לראשונה פנים אל פנים אם אחד חשובי האסכולה העתיקה של בית מדרשו של הגר”א, שלא הושבתה עוד מטהרה על יד כל הגלגולים שעברו על תורה זו, שהיו אבות אבותי ממחולליה, על ידי תערובות שונות בירושלים והרפתקאות שעברו עליה בירושלים שלא פסקו מזרום אליה זרמים מכל רוחות העולם. ר' חיים ראצער היה מילידי רייסין ושמש בחו“ל רב באחת העיירות. הוא היה תלמידו של ר' יצחק אייזיק ריבלין שהיה רב בטאליצין וחברו של ר' בנימין ריבלין בנו ושימש אחריו ברבנות באותה עיירה טאליצין, מקום ששמש אחריו שנים רבות גם ר' יצחק צבי הירש ריבלין הירושלמי בנו של ר' בנימיןם, אחרי פטירת אביו ר' בנימין כשהזמינו אותו מירושלים לטאליצין לשבת על כסא הרבנות של זקנו ושל אביו. הרבה ספר לנו ר' חיים על רבו ר' יצחק אייזיק בנו של ר' הלל ריבלין שעלה לירושלים עם אחד בניו הוא הסבא ר' אליהו שספרתי עליו לעיל. מתוך ספוריו ניכר שהיה ר' יצחק אייזיק חולם על גאולה לא פחות מאחיו ר' אליהו ונכדו ר' יצחק צבי. כך שמעתי מפיו שר' יצחק אייזיק הגיע בדמיונו עד כדי כך, שהיה מתהלך בטאליצין ברחובות בטלית המצויצת ומכריז שהוא עצמו “משיח”. עד כדי כך הוביל אותו הגיגו בגאולה. ולא פלא הוא שאנו מוצאים רמזים גם בשירי ר' יוסף ריבלין ב”ר אברהם בנימין ב"ר משה מגיד אחיו של ר' יצחק אייזיק, הוא ר' יושעה בונה השכונות שגם הוא מרמז לא פעם על עצמו שהוא לפחות נשמתו של משיח בן יוסף. והיה ר' חיים ראצער מפליג מאד בשבח זכרונו המפליא של ר' יצחק צבי נכדו של רבו, שהיה הוא ר' חיים ראצער מלמדו בילדותו. כך סיפר לנו, שפעם היה מלמד את הנער יצחק צבי גמרא, והיה דומה לו שאין ר' יצחק צבי מעיין כלל בגמרא, אלא צופה למרחקים מן הגמרא והלאה ברוב דמיונו. וכשגער בו בנזיפה, אמר לו הנער: “הרי אני שם לבי”, והגיד לר' חיים את כל דף הגמרא בעל פה מילה במילה וחזר גם על כל באוריו והשקלא וטריא שלו.
בימי, היה ר' יצחק צבי ידוע כבקיא בש"ס בבלי וירושלמי באותיותיהם, וכן בספרי הפילוסופיה של חכמי ספרד. ולא פעם שמעתיו מצטט עמודים שלמים בלשונו מתוך ספר הכוזרי לר' יהודה הלוי, שהיה חביב עליו ביותר, כשהיה מביא אותו אסמכתא לדבריו בעניני הציונות וחיבת הארץ וערך לשון הקודש.

זה מקור חשוב, שפורך את כל שיטתו של פרופ' אטקס [שטוען שאת המשיחיות המציאו בני ריבלין לקראת שנת ת"ש - הלא כאן מדובר על שנות הת"ר המוקדמות], ומעניין שהוא לא הובא כלל במאמרו המקיף של הרב אביבי, למרות חשיבותו.

אם הדברים נכתבים לפני תרצ"ט, ולפי דעתי כך הוא, יש כאן פרכה עצומה לרב אביבי.

זה משנת תש"ד.

והנה ההוכחה למה שכתבתי קודם שיוסף יואל החל לעסוק בפזמוני ר' יושעה מזמן שהתחתן עם נכדת אשתו. (הראשונה נפטרה בתרצ"ה) הכתבה הראשונה של יוסף יואל על ר' יושעה היא משנת תרח"צ שם הוא מתנצל שעד היום לא כתב עליו, שם גם מזכיר "ארגון חזון ציון". גם התאריכים של עליית ר' הלל וכו' לקוחים משם.

הדברים שנשא פרופ' מורגנשטרן בהרצאה מקבלים משנה תוקף בדבריו של ר' ישועה עצמו ע"ג העיתון:

שובו ראו והתבוננו מאד אל עירכם ירושלים אשר עמדה שוממה אלף ושבעה מאות וארבעים שנה (עד שנת תקס"ט-ע) ואף המעט מאחב"י אשר שממו עליה נודע איך היו לשמה לביזה ולחרפות. ואך בפתע פתאם בששים שנים האחרונות היתה ירושלים עיר מושב לעמנו. ובמה? בסבל תלאות אין קץ. אז בשנת תקצ"ז בעת הרג רב בנפול מגדלים ונהפכה הארץ כמו רגע וכאלפים נפש בגליל העליון ירדו חיים כרגע ואינם. ובשנה הבאה נתרבו מספר יושביה פעמיים!! אז בעת שבות זרים חיל עמינו בכל ארץ יהודה וארץ הגליל בשנות תקצ"ד ותקצ"ט, אז בהשחת ה' את נחלתו ע"י הדבר הכבד בשנות תקצ"ח צ"ט וגם חרב וגם רעב לא תקפץ ואכלו כעפר נפש. לשנה הבאה, והנה גדל מספר עם יושב ציון. ואכן אחרי אשר כהתוך הכסף נותכנו ונצרפנו פתאום אחרי שנת הת"ר נשכחו מלב הצרות הראשונות.

ולולא המחסור הרודה בעם אשר יסבלוהו בלב נכון ורוח שוקטה, לבב כולנו שמח לראות איך פתאום לעינינו היתה ירושלים מחורב שממה לארמונות מלכים, ממעונות פראים למושב שרים וחכמי לב. ולולא המחסור הרודה בעם אשר יסבלוהו בלב נכון ורוח שוקטה, לבב כולנו שמח לראות איך פתאום לעינינו היתה ירושלים מחורב שממה לארמונות מלכים, ממעונות פראים למושב שרים וחכמי לב.
.... מי ימלל לירושלים בהשמה ולעם הק' השוממים עליה בעוני וכל מחסור וחיים חיי צער מאשר יקדישו בני ישראל בקריות חוצות אשר יתנחלו בתוך העיר חצרות גדולות וטובות ויקימו משכנות לאביר יעקב ומתוכם בהוד הדרת קודש עומדת לנס כבוד בית יהודה הבית הכנסת הגדולה והמעטירה הכלולה בהודה והדרה בחצר רבינו יהודה החסיד ז"ל אשר ראוה מלכים ויפארוה שרים ומצוקי תבל ויהללוה. ראו עתה כי אך אחת אחת מיעודי חוזינו באו ויבואו כגשם לנו. או מי הוא אשר טח מהשכיל לבבו על כל החדשות ההווים לבקרים שהמה מחזיונות נביאינו יעודי חוזינו.

א. הוא רואה בעיני רוחו את שנת ת"ר כשנת מפנה, על אף שגם אחריה היו צרות רבות כמו הרעב וכו'. מורגנשטרן הביא בהרצאה ממקורות היסטוריים שבגלל הרעב והמחלות שאחרי שנת ת"ר, היו כאלו שרצו למכור את בניהם רח"ל.

ב. הוא מדגיש את בנין החורבה ושאר בנינים כתחילת הגאולה.

יושב הארץ כתב:

ל.JPG (61.92 KiB) נצפה 11954 פעמים

כמה מתאימים הדברים עם דברי ר' יהושע העשיל לוין על הגר"א ב"עליות אליהו"( אות פג): "והנה, אוהב מצוות כמוהו לא ישבע מצוות, עלה לרצון לפניו לנסוע לארץ הקדושה".

"מחויב כל אדם" "מה לנו לחזור כל הימים" "כאשר נבוא לא"י, "הכנה לצאת מחו"ל".

"ואנחנו מקווין עתה לתחיית המתים התנערי מעפר קומי שבי ירושלים", "ועתה הגיע להזמן של קום בתולת ישראל".

וקמה בימיו ארגון בעירו "רוזני וילנא" לארגון ועידוד העלייה ע"י האנשים הכי קרובים אליו, הגר"א עולה ושב, והתלמידים עולים, והגר"א לא ציווה...

ומי שטוען שעלו במצוותו אז הוא "זייפן".

יושב הארץ כתב:"מחויב כל אדם" "מה לנו לחזור כל הימים" "כאשר נבוא לא"י, "הכנה לצאת מחו"ל".

"ואנחנו מקווין עתה לתחיית המתים התנערי מעפר קומי שבי ירושלים", "ועתה הגיע להזמן של קום בתולת ישראל".

וקמה בימיו ארגון בעירו "רוזני וילנא" לארגון ועידוד העלייה ע"י האנשים הכי קרובים אליו, הגר"א עולה ושב, והתלמידים עולים, והגר"א לא ציווה...

ומי שטוען שעלו במצוותו אז הוא "זייפן".

אין שום קשר בין כל האנקדוטות הללו למסקנה שאתה מסיק.

בהמשך להנ"ל - "הכנה לצאת מח"ל"

בני הגר"א מספרים שמשנת תק"מ הקים הגר"א בית מדרש ששם לימדם יסודי הלימוד: "להשלים בני דורו".


"ולהשלים את בני דורו, יסד בית מלא תורה, להיות אנשי תמיד עומדים על משמרתם סביב לשולחן ה'. דשנים ורעננים ממקרא משנה וגמרא, והוא גם הוא היה מסב עימהם בראש לעיתים קבועים, וסדר לפניהם מעשה השולחן, לכל מעשה עבודתם, איך במעט שנים יזכו לדעת כל התלמוד ערוך בפיהם, וידעו מקור הדינים והתורות של כל ארבעה טורים בתכלית השלמות. הזהיר שלא לעסוק בפלפול... וקימו וקבלו עליהם ולמדו בחיים חיותו שמונה עשרה שנה והוא היה נהנה מנחת רוח שנעשה רצונו הטוב. ע"כ.

קראתי שעיקר החיבורים שנתחדשו אז היו בענינים של מצוות התלויות בארץ, בסדר זרעים , וזה כפתור ופרח עם דברי הגר"א לעיל שצריך הכנה קודם הביאה לארץ ע"י לימוד התורה וידיעת מצוות התלויות בארץ.

מצאתי עוד כמה פעמים שר' יושעה חותם שמו בר"ת עם רמז כל שהוא. וזה אחד מהם:

יושב הארץ כתב:בהמשך להנ"ל - "הכנה לצאת מח"ל"

בני הגר"א מספרים שמשנת תק"מ הקים הגר"א בית מדרש ששם לימדם יסודי הלימוד: "להשלים בני דורו".


"ולהשלים את בני דורו, יסד בית מלא תורה, להיות אנשי תמיד עומדים על משמרתם סביב לשולחן ה'. דשנים ורעננים ממקרא משנה וגמרא, והוא גם הוא היה מסב עימהם בראש לעיתים קבועים, וסדר לפניהם מעשה השולחן, לכל מעשה עבודתם, איך במעט שנים יזכו לדעת כל התלמוד ערוך בפיהם, וידעו מקור הדינים והתורות של כל ארבעה טורים בתכלית השלמות. הזהיר שלא לעסוק בפלפול... וקימו וקבלו עליהם ולמדו בחיים חיותו שמונה עשרה שנה והוא היה נהנה מנחת רוח שנעשה רצונו הטוב. ע"כ.

קראתי שעיקר החיבורים שנתחדשו אז היו בענינים של מצוות התלויות בארץ, בסדר זרעים , וזה כפתור ופרח עם דברי הגר"א לעיל שצריך הכנה קודם הביאה לארץ ע"י לימוד התורה וידיעת מצוות התלויות בארץ.

דברי בני הגר"א ברורים שתכלית ביהמ"ד היה ללימוד כל התורה כולה, גם אם היו חידושים בעניני מצות התלויות בארץ זה היה במסגרת השלמת ידיעת התורה כולה [ואינני יודע מה הכוונה 'החיבורים' שנתחדשו, האם נכתבו חיבורים מהגר"א ותלמידיו על מצות התלויות בארץ ? הפאה"ש הלא נתחבר בא"י].

אכן לא דייקתי , זכרתי שקראתי זאת באחד הספרים של מורגנשטרן, ואני מצטט מדברי אריה מורגנשטרן:

עפ"י כת"י שרשמו תלמידי הגר"א, כתבים שבחלקם הגדול גם נדפסו בספרי הגר"א,ומצויים כיום בידינו מתברר כי בהדרכתו עסקו תלמידיו בעיקר במשך 18 שנה בעיקר בהלכות התלויות בארץ, בסוגיות מרכזיות בתלמוד ירושלמי, בסדרי זרעים טהרות וקדשים, ובספרות הקבלה.

בכל מקרה גם אם עסקו בכל חלקי התורה, אין זה סתירה להנ"ל.

איש-אחד כתב:

יושב הארץ כתב:העליתי כתבה משנת תר"ן שבה כותב הרב מיכלין מזכירו של ר' שמואל מסלנט הספד על מאן דהוא וכותב שכשהיה בחור היה "שומר ראש" של ר' ישראל משקלוב בגלל גבורתו. אם זה היה כתוב במוסד היסוד היית צוחק מזה כמה שעות, אז בבקשה.

יש הרבה ציטוטים מהעיתונות של הימים ההם על חברות שמירה יהודיות הן בירושלים והן בפתח תקווה.

יש הבדל גדול בין הסבירות ההגיונית למצוא עדויות וסימנים לקיומו של ארגון שמירה לבין אדם בודד ששמר על מישהו, שהסבירות לעדויות על כך קטנה, והנה בכל זאת ידעו מיד לאחר פטירתו לספר על כך.
ואגב, "שומר הראש" המדובר היה בתרצ"ט (שנת פטירתו של ר"י) כבן 20 (ע"פ מפקדי מונטיפיורי), מה שאומר שלכל היותר ממש בזקנותו של ר"י כשנוצר צורך שמישהו יעזור ויגן עליו בהיותו מנהיג הכולל האחראי על כספים רבים, נצמד אותו ר׳ מרדכי יהודה באלאטין ללוותו (בבחרותו) ולהגן עליו.
כך שלקשר את זה לסיפורת על הגברדיא, זה דיי מגוחך..

אשמח אם תוכל להביא כאן קישור או צילום ממפקדי מונטיפורי בהם נזכר בחור זה.

דברי הרב מיכלין בחיי ר' יושעה:


נוסדה בירושלים חברה חדשה לבנין בתים ושמה ״זכרון טוביה״. ראש המיסדים הוא הרה״ח ר׳ יוסף ריבלין נ״י, אשר כמעט הוא החיה ערימות עפר קדשנו בהיותו המעורר והמעשה למבנה בתים מחוץ לעיר.

המחקר כתב:

איש-אחד כתב:

יושב הארץ כתב:העליתי כתבה משנת תר"ן שבה כותב הרב מיכלין מזכירו של ר' שמואל מסלנט הספד על מאן דהוא וכותב שכשהיה בחור היה "שומר ראש" של ר' ישראל משקלוב בגלל גבורתו. אם זה היה כתוב במוסד היסוד היית צוחק מזה כמה שעות, אז בבקשה.

יש הרבה ציטוטים מהעיתונות של הימים ההם על חברות שמירה יהודיות הן בירושלים והן בפתח תקווה.

יש הבדל גדול בין הסבירות ההגיונית למצוא עדויות וסימנים לקיומו של ארגון שמירה לבין אדם בודד ששמר על מישהו, שהסבירות לעדויות על כך קטנה, והנה בכל זאת ידעו מיד לאחר פטירתו לספר על כך.
ואגב, "שומר הראש" המדובר היה בתרצ"ט (שנת פטירתו של ר"י) כבן 20 (ע"פ מפקדי מונטיפיורי), מה שאומר שלכל היותר ממש בזקנותו של ר"י כשנוצר צורך שמישהו יעזור ויגן עליו בהיותו מנהיג הכולל האחראי על כספים רבים, נצמד אותו ר׳ מרדכי יהודה באלאטין ללוותו (בבחרותו) ולהגן עליו.
כך שלקשר את זה לסיפורת על הגברדיא, זה דיי מגוחך..

אשמח אם תוכל להביא כאן קישור או צילום ממפקדי מונטיפורי בהם נזכר בחור זה.

הוא היה בן 32 בשנת תר"ט:

נקודה שלא ברורה לי, אם ר' יושעה התמקד בבנין ירושלים שחוץ לחומות, וזה ממסורת הגר"א של הרחיבי מקום אהלך, מדוע בק"ק אד"א מעדיפים את המגורים ברובע ?

יושב הארץ כתב:

המחקר כתב:

איש-אחד כתב:

יושב הארץ כתב:העליתי כתבה משנת תר"ן שבה כותב הרב מיכלין מזכירו של ר' שמואל מסלנט הספד על מאן דהוא וכותב שכשהיה בחור היה "שומר ראש" של ר' ישראל משקלוב בגלל גבורתו. אם זה היה כתוב במוסד היסוד היית צוחק מזה כמה שעות, אז בבקשה.

יש הרבה ציטוטים מהעיתונות של הימים ההם על חברות שמירה יהודיות הן בירושלים והן בפתח תקווה.

יש הבדל גדול בין הסבירות ההגיונית למצוא עדויות וסימנים לקיומו של ארגון שמירה לבין אדם בודד ששמר על מישהו, שהסבירות לעדויות על כך קטנה, והנה בכל זאת ידעו מיד לאחר פטירתו לספר על כך.
ואגב, "שומר הראש" המדובר היה בתרצ"ט (שנת פטירתו של ר"י) כבן 20 (ע"פ מפקדי מונטיפיורי), מה שאומר שלכל היותר ממש בזקנותו של ר"י כשנוצר צורך שמישהו יעזור ויגן עליו בהיותו מנהיג הכולל האחראי על כספים רבים, נצמד אותו ר׳ מרדכי יהודה באלאטין ללוותו (בבחרותו) ולהגן עליו.
כך שלקשר את זה לסיפורת על הגברדיא, זה דיי מגוחך..

אשמח אם תוכל להביא כאן קישור או צילום ממפקדי מונטיפורי בהם נזכר בחור זה.

הוא היה בן 32 בשנת תר"ט:

ישנם מפקדים נוספים בהם הוא נזכר:
לפי מפקד תקצ"ט ברישום בצפת היה בן 20.
לפי מפקד תקצ"ט ברישום בירושלים היה בן 25.
לפי מפקד תר"ט היה בן 32.
לפי מפקד תרט"ו היה בן 37.
לפי מפקד תרכ"ו היה בן 50.
לפי מפקד תרל"ה היה בן 57.

כלומר, שלפי המפקדים הנ"ל יוצא שבשנת תקצ"ט ר' מרדכי יהודא/יהודה המדובר היה בן: 20, 21, 21, 22, 23, 25.
גם לשנת עלייתו לאר"י יש טווח של כמה שנים בין המפקדים.

"קרוב לשנת תר"ל עשה רושם נמרץ בלבות אחינו האשכנזים אשר נהו אחר ה' להסתופף בהיכלו ולחזות בנועמו. ויאמרו פה אחד להחזיר כבוד הישוב על מכונו. ויתאספו זקני בני ישראל בקרית ווילנא היא עיר גדולה לאלקים ויתייעצו איך להגיע למטרתם. ויאמרו לשלוח שם איזה משפחות כדי לייסד ישוב של אשכנזים בעיה"ק. וכדי לבצע את מגמתו.וכדי לבצע את מגמתו זה הוכרח לחזור לחו"ל אח"כ והצליח בעזרת ה' מאוד. אבל בעוה"ר אחרי סוף ההצלחות בחו"ל ובקושטא שבה למפח נפש כי נלקח ארון האלקים"