פורום אוצר החכמה

מעיין כתב:

עזריאל ברגר כתב:

משוש דורים כתב:וכל המעשיות שמספרים מפני שנתקבצו יחד דרך ספור

זה בכלל דבר חשוב, לשים לב שהצדיקים לא עשו ניסים כל רגע, אלא שסיפורי המופתים הם אלו שממלאים את הספרים, ואילו רוב הזמן של הצדיקים היה מלא מסיפורים "פשוטים" שאדם נכנס לצדיק וקיבל ברכה/עצה/הדרכה והכל הסתדר בדרך הטבע בלי משהו מיוחד.

שמעתי צחות מהרה"ק ר' יעק'לע מפשווארסק זצ"ל [אפשר לשמוע אותו בשיעוריו שנקלטו, איני זוכר כרגע היכן]
דגם מצדיקי וגאוני ליטא היו בעלי מופתים, ולא רק מהרביים שבסביבות הונגרי'
ומה שלא שמענו מהם הסיבה פשוטה...
אנשי הונגרי' אם הבטן כאב להם מיד הלכו להרבי והזכירו, והנה אמרו ז"ל רוב חולים לחיים, ונתרפאו, ורבם נהפך לבעל מופת...
אבל אנשי ליטא, עד שלא גסס קרובו לא הלכו להזכיר, והרי רוב גוססין למיתה, והפלא לא אירע... שפתים ישק...
כמובן שאמר זאת בדרך צחות, להוציא את הרעיון מה שמונח בזה ולא להתלוצץ ח"ו מצדיקי אמת וברכתם, מה שהי' הן מתלמידי בעש"ט והן מתלמידי הגר"א בכח תורתם וצדקתם...

אם זו לא ליצנות, מה זו ליצנות? למעשה ה'וורט' הזה לא מראה על 'צדיקי וגאוני ליטא' שהיו בעלי מופתים, אלא מראה רק על הרביים שבהונגריה שלא היו בעלי מופתים...

הנקודה פשוטה, זה שיש כח בברכת הדיוט וכ"ש בברכת צדיקים, זה פשוט ומבואר בחז"ל ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, וגם מבואר שמועיל תפלה, וגם על אחר מבואר בספרים שמועלת תפלה וברכה, וידוע החקירות בזה, וגם מה החילוק בין תפלה לברכה, ואילו להחיות מתים, או מגויד שהוא בחזקת מת, או חולה שכיב מרע הנוטה למות, וכ"ש גוסס שהתחיל כבר תהליך המיתה, זה נס חוץ לדרך הטבע וזה דבר אחר, וודאי שאין להתייאש מן הרחמים אפי' חרב חדה מונחת על צאורו, אבל לעשות נס באופן זה אין מן השגרה, וגם אליהו ואלישע לא החיו בכל יום מתים, ומבואר ברמב"ם ששאר נביאים לא היו צריכין אפי' לעשות נס לקיים דברי נביאותו לעשות דבר כזה להחיות מת, ובודאי שמצינו שגם התנאים ואמוראים הי' בזה המדריגה, אבל זה אין מן השגרה, וזה כוונת הצחות.

לגוף שיטת בעל התניא זצ"ל -

כמדומני שראיתי בכתביו של הרח"א ביחובסקי שזהו אחד מהחילוקים בין תקופת 'לפני פטרבורג' ל'אחרי פטרבורג'. כידוע בערך משנת תק"ס חל מפנה במשנתו והנהגתו של בעל התניא זצ"ל (אריכות בעניין זה יש במאמרו המצוין של הר"נ גרינוואלד ב'הרב'), ביחובסקי תולה גם גם את הבקשות בשאלות גשמיות במפנה זה, שמנת תק"ס הדבר נעשה לגיטימי.

מקור מפורש לכך שבעל התניא זצ"ל היה מתייחס לבקשות גשמיות בתקופת לאדי (תקס"א-תקע"ב), מצאנו במכתב של בנו האדמו"ר האמצעי זצ"ל (אג"ק אדמו"ר הזקן, האמצעי, עמ' רעז):

כי אחי הררח"א היה עומד תמיד לפני אאמו"ר הגאון ז"ל ועל ידו היה משיב תשובות ועצות נכונות לכל מבקש דבר במילי דעלמא כל הימים שהיינו בלאדי י"א שנים כידוע לכל אנ"ש

בנוסף למ"ש לעיל -

יש לציין גם להקדמת הספר 'שארית ישראל', שם הביא מעשיה נאה בעניין זה (ב'היכל הבעש"ט', כו עמ' קלב הובאו הדברים בעריכה מוארת ומוערת).

שמעתי על אחד שהלך להתייעץ עם מקובל מהצפון,על איזה עסק תחילה כחסיד צאנז פנה לרבו,ורבו אומר לו במחילה אני לא מבין בעסק הזה,לאח"מ הלך למקובל הנ"ל הלה אמר לו בהצלחה "עלי".ולבסוף התרושש מכל ממנו.
שאלה מרכזית עד כמה יש עניין של אמונת חכמים ומה ההגדרה של חכם.נושא עמום.

יתר10 כתב:

יין המשמח כתב:אלא הקפידו לספר בדיוק הכי גדול כידוע ומפורסם.

אכן אכן, וכמבו' בארוכה ב'סיפורים וגלגוליהם'

המבואר בארוכה ב"סיפורים וגלגוליהם" - הוא דוקא מפני שבחב"ד דייקו במאד בסיפורי החסידים (הר"י מונדשיין עצמו הי' חב"ד'ניק, כידוע ומפורסם לכל), ובדור האחרון (בלבד) חלה בזה איזה חלישות, והשתלטו כמה זייפנים ובדאים על שוק מספרי הסיפורים. והוא ז"ל רצה לעצור זאת (עד כמה הצליח - לא אדע).

ר' לבי במערב. לתשומת לבך, בדרך כלל אין שום טעם בהקפצת אשכולות ישנים וכתיבת תגובות להודעות שנכתבו לפני שנים, מלבד כשנתחדשה איזו תגלית מרעישה בענין.
בתקווה להבנה, ובהנחה שאע"פ שלבך במערב, מוחך עדיין במקומו.

לבי במערב כתב:[ובדור האחרון (בלבד) חלה בזה איזה חלישות, והשתלטו כמה זייפנים ובדאים על שוק מספרי הסיפורים. והוא ז"ל רצה לעצור זאת (עד כמה הצליח - לא אדע).

התכוונת מן הסתם איך הרמב"ן מסביר המילה האחרון בויכוח הידוע..

סגי נהור כתב:ר' לבי במערב. לתשומת לבך, בדרך כלל אין שום טעם בהקפצת אשכולות ישנים וכתיבת תגובות להודעות שנכתבו לפני שנים [דרך אגב: האשכול אינו ישן כ"כ, התגובה האחרונה היא מלפני כשנה. וכבר הגבתי באשכולות כאלו כו"כ פעמים, ומעולם לא העירוני ע"כ. ל.ב.], מלבד כשנתחדשה איזו תגלית מרעישה בענין.
בתקווה להבנה, ובהנחה שאע"פ שלבך במערב, מוחך עדיין במקומו.

אני כעת עובד על תגובה מפורטת יותר, שלא נזכר ענינה כאן ע"ע - ובשבילה הגבתי גם על מה שהגבתי כבר.
אין לי ענין ב'הקפצה', אך גם לא ששאלות יישארו כאילו אין להן תשובה.

יאיר1 כתב: . . להיוועץ ברב גדול פעמים בודדות, ומשום שמלבד ידיעתו הרחבה בתורה ועמלו בתורה ויראת שמים, יש לו גם שכל ישר ויכולת לנתח ספק בצורה נבונה, ללא התחשבות בשיקולי סרק וכדו'...
בסופו של יום אדם רוצה להתייעץ עם חכמים, וגדולי הדור הם חכמים גדולים . .

ובזה נטו (גדולי) הליטאים משיטתם התקיפה בשנים קדמוניות, ונראה לפענ"ד שנטי' זו היא קיצונית יותר מ"נטיית" חב"ד משיטת הרב בעל התניא [שחזר בו לבסוף - וכהוכחה הידועה (שהובאה לעיל) שהמשיך לענות על שאלות בגשמי', ועוד יותר מזה - שבפתקא שכתב בזמן שקודם הסתלקותו ממש, אגרת נפש השפלה, מבואר בפירוש שאפשר וצריך לשאול שאלות בגשמיות. עיי"ש ותמצא נחת].
ואף שכל המהרהר כו' כמהרהר אחר השכינה, ואין אני מתיימר להבין בסוד גאונים וקדושים, וכנראה יש עמהם איזה טעם - מ"מ, צורמת מעט [ואולי זו כוונת הרב 'אדג' לעיל בכתבו "הדיון המוזר"] ההתלהמות על חב"ד ש"נטו" כביכול משיטת מייסדם [אף שדאגו לתת הסברים, מנומקים ומפורטים], כשבקרב הליטאים הבעי' לא פחות ואולי אף יותר.
בדרך אגב: להעיר מהמעשה הידוע, שבא חסיד א' לכ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע דליובאוויטש ושאלו עצה באיזה עסק - שהי' נראה טוב ומצליח. וענה לו הרה"ק למשוך ידיו מעסק זה מכל וכל. חזר לביתו, ולבו כבד עליו - כי העסק הרי נראה מצליח. אט-אט קרב מועד חתימת העסקא, ו"ידידיו" לחצו עליו שוב ושוב, אפשר ולא הצלחת להציג את השאלה כראוי בפני הרבי, לך ושאל עוה"פ - והצג לפניו את כל המסמכים והחשבונות, אולי לא הבין רבך עד כמה העסקא מוצלחת וגורפת הון. נסע עוה"פ להרה"ק, הציג את כל המסמכים בפירוט וכו', והרה"ק בשלו: משוך ידך מעסקא זו, כי לא תרויח הימנה. חזר לביתו אבל וחפוי ראש, לבבו עליו דוי - הלא לעין כל רואה נכוחה, עסקא זו מוצלחת ומניבת כסף היא, ומה טעם ימשוך ידיו ממנה? הלא יסתכלו עליו כל יושבי שער כמשוגע העיירה. קרב ואתא יום העסקא, בצר לו נסע עוה"פ לליובאוויטש, אולי הפעם יצלח מזלו, ויתן הרבי את הסכמתו וברכתו לעסקא. נכנס להרה"ק, הציע והציג לפניו עוה"פ את כל ענינו, והתשובה שקיבל היתה החלטית - כקודמותי': משוך ידך לגמרי מן העסקא, כי לא תצלח בעדך. נסע החסיד חזרה לביתו בלבב שבור. לבסוף, לא עמד בלחצי ידידיו ושותפיו, וחתם על העסקא. וכאשר אמר הרה"ק כן הי'--- את רוב הונו הפסיד בעסקא זו. משבר לא צפוי התחולל, והסכום הגדול שהשקיע ירד לטמיון.
אחרי ראותו כל זאת, נסע עוה"פ לליובאוויטש, הפעם כ"יורד", נכנס להרה"ק וגולל לפניו מה שהי'. א"ל הרה"ק: אתה לא נהגת כחסיד. ישנם שלשה סוגי חסידים. יש חסידים המאמינים באמונה פשוטה, שהרבי יודע כל אשר נעשה, ויש לו רוה"ק ומשו"ז עושים כדבריו. יש חסידים, שיודעים שהרבי חכם בכמה חכמות (ובעיקר בחכמת התורה), ולכן מקיימים כל אשר יצווה להיותו חכם מהם. ויש חסידים האומרים, הלא לרבי נכנסים כו"כ אנשים, ומתנים לפניו צרותיהם ובעיותיהם - וא"כ, הוא מכיר הרבה טעויות שעושים, ומהם לומד, א"כ אטול עצה מבעל הנסיון. אבל אתה, הגעת לשאול ג"פ, ואעפ"כ לא עשית כאשר אמרתי, הלזה יקרא חסיד?!
[כמדומה, שלבסוף נתן לו הרה"ק הנ"ל ברכה, ואותו חסיד יצא ממצבו הקשה. כמו"כ זכורני שנתבאר בדברי הרה"ק חילוק בין ג' סוגי החסידים, שזה בא לשאול פ"א, וזה ב"פ, וזה ג"פ - ואתה שאלת ג"פ, ועדיין לא נתרצית לעשות כדברי, הלא ממנ"פ (לפי כ"א מסוגי חסידים הנ"ל) הי' עליך להקשיב לעצתי].
כהנ"ל רשמתי ע"פ הזכרון בלבד, ואת החכמים והרבנים הנכבדים הסליחה - אם שגגתי באיזה פרט ולא דייקתי בו כראוי.
[הנה המקור: ס' "ר' מענדל" ע' 93 ואילך, וכבוד חו"ר הפורום דנן מוזמנים לעיין בפנים (אפשר "גם" באתר הטאבלעט, שלע"ע עדיין פתוח הוא לחברי פואוצה"ח). ראיתי בעוד מקום, ונשמט ממני כעת - ואף בחיפוש באוצה"ח לא מצאתיו!].
*
להעיר, שפעם ישבו חסידים מכמה חסידויות בקרון הרכבת יחדיו, ושוחחו ביניהם. נתגלגלו הדברים לגדולת רבותיהם הקוה"ט, וכאו"א סיפר איזה מעשי' נפלאה מ'מופת' שהראה רבו. ישב ביניהם הרה"ח ר' שמואל גורארי', גביר אדיר מחסידי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע דליובאוויטש (שזכה אף להטמן בסמיכות לרבו נ"ע). שאלוהו, ומה יש לך לספר? והשיב, שפ"א שאל לרבו אם לקנות איזה יער, והשיב לו שיקנה - וקנה, ונשרף כל היער, וכספו ירד לטמיון. ענו לעומתו: ומה ה'מופת' בזה? והשיב: 'שנשארתי חסיד'...
[הנה המקור: ס' "ר' מענדל" ע' 103, ומשם נעתק לס' "חסידים הראשונים" (אלפנביין) ח"ב ס"ע 192 ואילך].

עובדיה חן כתב:שמעתי על אחד שהלך להתייעץ עם מקובל מהצפון,על איזה עסק תחילה כחסיד צאנז פנה לרבו,ורבו אומר לו במחילה אני לא מבין בעסק הזה,לאח"ז הלך למקובל הנ"ל הלה אמר לו בהצלחה "עלי". ולבסוף התרושש מכל ממנו.
שאלה מרכזית עד כמה יש עניין של אמונת חכמים ומה ההגדרה של חכם. נושא עמום.

אכן, חשוב לבדוק שהרב אותו שואלים יהי' אכן יר"ש וחרד לממונם וכבודם של אחרים (וראה אבות פ"ב מי"ב), ולא "בלפן" שדואג קודם כל שיתעשר הוא בעצמו [א"י על איזה "מקובל" דיבר כ', כוונתי היא לענין בכללותו].
[וראה בספור השני בהודעתי הקודמת].

שיטת הגרח"ק -

גמ' מפורשת בחולין פ"ה ב'

רק להעיר, מבין אלו שינצחו מדינת ישראל במלחמת תשכז היתה נשיא ארה"ב לינדאן דזשאנסאן. האם גם הוא היה נביא?

ועוד, גדר נבואה היא שאין שום דברים בטלים בדבריו. לא די עשיית מופתים, אלא שכל המופתים יצליחו, ודי בזה.

וכהמשך לדברי הליטוואק הרי ידועים לנו מקרים רבים שגדולי הגדולים שגו ברואה ונתנו עצה לא נכונה בענייני העולם הזה או העריכו לא נכון מה יקרה. אז מה מתרצים - הדבר הרע שקרה בעצתם הוא הוא רצון ד. אם כך שוב אין להוכיח מכל עצה שכן מועילה לענינו.

אולי כבר הובא לעיל

רמב"ן שמות פרק יח פסוק טו
כי יבא אלי העם לדרוש אלהים השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרוש אלהים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא "דרישת אלהים", וכן יעשו עם הנביאים כמו שאמר (ש"א ט ט) לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה, וכן ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה (מ"ב ח ח), שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו, וכן ותלך לדרוש את ה' (בראשית כה כב), כמו שפירשתי שם, ועוד שאני שופט אותם, כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי ועוד אני מלמד אותם תורה, והודעתי להם את חקי האלהים ואת תורותיו:

השעיר החיי כתב:וכהמשך לדברי הליטוואק הרי ידועים לנו מקרים רבים שגדולי הגדולים שגו ברואה ונתנו עצה לא נכונה בענייני העולם הזה או העריכו לא נכון מה יקרה. אז מה מתרצים - הדבר הרע שקרה בעצתם הוא הוא רצון ד. אם כך שוב אין להוכיח מכל עצה שכן מועילה לענינו.

זה ההבדל בין גדולי ישראל וחכמתם ולבין נבואה. נביא אינו טועה פעם בנבואתו, וחכם יכול לטעות. לכן ע"י פעם אחת שעצת הרב חיים קנייבסקי לא עזר, אין בזה שום פגם. אבל אם היו רוצים להשתמש עם הסיפורים שלו לומר שהוא נביא, היה בזה פגם. אגב אורחא, הרבה גדו"י יעצו שלא לעזוב את א"י בעת מלחמת המפרץ, שלא ראו בזה סכנה אמיתית. מה היה החשבון שלהם? אין לי מושג, אבל לא הוצרכו לנבואה לזה

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:רק להעיר, מבין אלו שינצחו מדינת ישראל במלחמת תשכז היתה נשיא ארה"ב לינדאן דזשאנסאן. האם גם הוא היה נביא?

ועוד, גדר נבואה היא שאין שום דברים בטלים בדבריו. לא די עשיית מופתים, אלא שכל המופתים יצליחו, ודי בזה.

זה היה פשיטא לכל יודעי דבר שהיהודים ינצחו, וכפי שהאריך להוכיח בספר של הרב דאמב.

אך בפשטות, עצם זה שקבוצת יהודים גלותיים, שהתיישבו על ארץ חסרת משאבים ומים, וסובלים מחרמות מסחריים מצד כמה וכמה אומות שכל אספקת הנפט העולמית בידיהם, ובתוך 19 שנה מצליחים להגיע למצב שמנצחים את כל אומות ערב 'בדרך הטבע', ועוד זאת שכל המנהיגים הערביים טח מראות עיניהם ומהשכל ליבותם, עד שנכנסו למלחמה על אף שנפשם ידעה מאוד את הפרש האיכות בינם לבין חילות היהודים (ושם מאריך בדחוקי דחוקים להסביר איך זה קרה), הוא עצמו נס ופלא. ניסי ה' הגלויים על עם קרובו.

לא ערערתי על הצורך בהכרת הטוב על ההצלות שעשה לנו הקב"ה, על אף שהחביא א"ע ית׳ מאחורי מכעסיו ומנאציו. דיברתי רק על הנבואה של מי שניחש נצחון ליהודים.

אגב, הנצחון ההיא טרם הוחלטה. מלחמת תשכ"ז יתד ופנה הוא לכל השחיטות והרציחות שקרו מאז. מהכחדה שלמה ניצלנו, אמנם מצרה טרם נחלצנו. ונזכה ונחיה ונראה.

ועל זה עניתי, שלא רק הוא 'ניבא' כן, אלא כל מי שידע מצב הענינים על אשורו.
ומוטי הוד מפקד חיל האויר 'ניבא' לפני המלחמה בקבינט שהוא ימחוק את כל חיל האויר של מצרים בתוך יום אחד (אחרי זה אמר שחשב שיקח חצי יום, ולא חשב שיצליח תוך 3 שעות... אז אולי זה בגדר נס), ואחרי זה ממילא המערכה מוכרעת.
וגם הסאטמער רב אמר לפני המלחמה שהציונים ינצחו כי הם חזקים יותר (וכפי שאמר הגרף ביסמארק שאלקים עוזר למי שיש לו הכי הרבה תותחים).

רציתי להוסיף על מה שרצו להביא ראיה שהרב בעל התניא היה נביא.
הנה נביא א"א לו לטעות בכלום בנבואתו, ואם הוא הורה שהמשיח יבא בשנת תשע"ה, וכפי שמסר האדמו"ר האחרון מליובאוויטש מסורת בני משפחתו להרב לייבל גרונר, שביאור הפסוק ואת האלף ושבע מאות ושבעים וחמשה הוא שהמשיח הגואל יבא בשנה ההוא, ועכשיו שלדאבונינו נתבדתה נבואתו, כבר הוכחנו בהוכחה ברורה שלא היה נביא.

אמנם לא נגרע מגדלותו בתורה כלום, והרי הוא עומד בשורת פוסקי הדורות, לא פחות ממה שהוא היה במשך כל השנים. רק אלו שהיו מתיימרים בנבואתו, אם אנשי אמת הם, עליהם להודות בטעותם.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:רציתי להוסיף על מה שרצו להביא ראיה שהרב בעל התניא היה נביא.
הנה נביא א"א לו לטעות בכלום בנבואתו, ואם הוא הורה שהמשיח יבא בשנת תשע"ה, וכפי שמסר האדמו"ר האחרון מליובאוויטש מסורת בני משפחתו להרב לייבל גרונר, שביאור הפסוק ואת האלף ושבע מאות ושבעים וחמשה הוא שהמשיח הגואל יבא בשנה ההוא,

היכן ראית זאת מוסמך?

זה פשוט שקר וכזב.

אמת שבעה"ת הביא את הפסוק הנ"ל, ופירשו כ'קץ' לגבי שנת תר"ג, ובזה לא שונה הוא מכל 'מחשבי הקיצין' שעמדו בכל הדורות וראה בהמצו"ב

נביא א"א שיטעה בדברי נבואתו. אבל מה המקור להניח שא"א שיטעה בכלום בכל אמירה שהיא?
(בלי קשר לעצם הפולמוס)

חרסון כתב:נביא א"א שיטעה בדברי נבואתו. אבל מה המקור להניח שא"א שיטעה בכלום בכל אמירה שהיא?
(בלי קשר לעצם הפולמוס)

מהסוגיא דברכות המחלקת בין נבואה לחלום.

וכי על משה רבינו גדול הנביאים לא נאמר ש'בא לכלל טעות'?

נביא יכול לטעות, וכמו"ש הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים, אבל לא בנבואתו

לא הבנתי, חב"דניקים באמת סוברים שבעל התניא היה נביא? והכל בגלל ההשלכות הלא רצויות לדעתם של דבריו באגרות קודש שהובאו בתחילת האשכול?
לא יותר פשוט לבאר שגם אם הוא ענה בשאלות בגשמיות זה לא היה ברצונו, אלא רק מפני שאי אפשר היה לשנות את הציבור בנושא הזה?

עושה חדשות כתב:גמ' חולין פה: רבי חייא נפל ליה יאניבא בכיתניה אתא לקמיה דרבי אמר ליה שקול עופא ושחוט על בוביתא דמיא דמורח דמא ושביק ליה.

לענין כתב:גמ' מפורשת בחולין פ"ה ב'

גמרא.PNG

אבל מה זה אומר? שרבי נתן עצה מעשית איך להתפטר מהתולעים ע"י דם של עוף? סה"כ זה די הגיוני שריח של עוף ידחה תולעים, שהרי העוף יכול לטרוף אותם והם אמורים לפחד ממנו. אין כאן איזה סגולה על טבעית. ולא כתוב שהרבי אמר כך ברוח קדשו, אלא יותר סביר שאמר כך מנסיון או מסברה.
כמו שחז"ל הרבה פעמים מביאים רפואה שהייתה ידועה להם ע"פ הרופאים דאז. אם מישהו היה מתרפא מהרמב"ם זה לא אומר שלהתעסק ברפואה זה מתפקיד הרב, או שהרמב"ם למד את הרפואה ברוח קדשו ולא מחכמי הרפואה וספריהם. אלא שיש רמב"ם כרב ויש רמב"ם כרופא.

אם היו מגיעים בעבר לרבנים לצורך ייעוץ פיננסי על כל צעד ושעל וכדומה - כל הש"ס היה אמור להיות מלא בזה. אך זה אינו. ש"ס אינו מלא בסיפורים חסידיים. כמובן, גם את הסיפור בחולין הגמרא מביאה לצורך דיון ההלכתי שם.

כן, מלשון "אתא לקמיה דרבי" קצת משמע שהוא הגיע לצורך זה, אף שעדיין אפשר לפרש שהוא שאל את השאלה רק דרך אגב. אני לא הייתי מטריח את נשיא ישראל בשאלות חול, אך שאני רבי חייא תלמידו.

אחרי אשר הפנו אותי לכאן, אביא סיפור אחד מסוף הספר 'הלקח והלבוב' שהוא ביאורים בתניא

בלת"ק
רמב"ן בפרשת יתרו - כי יבא אלי העם לדרוש אלהים - השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרוש אלהים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא "דרישת אלהים", וכן יעשו עם הנביאים כמו שאמר (ש"א ט ט) לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה, וכן ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה (מ"ב ח ח), שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו, וכן ותלך לדרוש את ה' (בראשית כה כב), כמו שפירשתי שם, ועוד שאני שופט אותם, כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי. ועוד אני מלמד אותם תורה, והודעתי להם את חקי האלהים ואת תורותיו:

הלא זה מה שכתב בעל התניא במכתבו שענין זה לא שייך אלא בנביא

גם לא הקפיד על הנוסע לזולתו להתייעץ ברוחניות, ראה במצו"ב.

ידוע שהרמ"מ מויטבסק - שנחשב במדה רבה רבו של בעה"ת, בתקופה מסויימת - כן הקפיד ע"ז ויש מכתבים ממנו ואכמ"ל.