למען עמי כתב:אין ספק שניוול המת היא עבירה חמורה.
ויתכן שהוא מ'עיקרי הדת' כמבואר בי"ג עיקרי האמונה ברמב"ם. וכן הובא כאן בשם הבריסקער רב דהוי כטיטוס גידר את הפרוכת...
כל שכן הכא דמיירי בניסיון לקעקע את כל יסודי הדת. ודבר ברור לכל מתבונן שזה קנוניה אחת עם יאיר לפיד ואלעזר שטרן ובית המשפט העליון....
ובזמן היוונים אמרו להם לחטט שכבי ועל זה קמו ונלחמו החשמונאים....
וברור שזה כל החילוניות הטמאה שנכנסת לחדרינו - לחטט שכבי ולזלזל בכבוד המת.....
בקיצער,
אפשר לזעוק שטויות
ואפשר להתחיל לדון בעניין:
1. ממה נובע האיסור [בודאי איסור חמור], בין אדם לחבירו או בין אדם למקום [שניהם נכונים, כל אחד בגדר אחר, ואכמ"ל, יאריכו הת"חים דהכא]
2. מתי יש להתיר: כגון בשביל כבוד המת [-למשל לברר מי הרוצח], בשביל להציל אחרים [ואפילו מספק. ואולי צריך ספק רציני כי זה בין אדם לחבירו, ואולי לא...]
הדיון הקנאי הזה לא מכבד ת"ח
כל ימי גדלתי בין החכמים, ומעולם לא ראיתי אותם כועסים כ"כ שנשאלת שאלה כל כך לגיטימית
ובהודעתו הבאה כתב "ועזוב, בנושא זה אין כאן מלחמת תרבות
הויכוח כאן הוא מעשי - הלכתי וזהו
שום תרבות ושום כלום"
ואען: גם אני איני מבין את הכעס המובע באשכול, אבל אם חושב כבודו שאין כאן מלחמת תרבות ושום כלום, הרי שיש לו הרבה מה ללמוד בעניני מלחמות תרבות.
אין כאן ויכוח הלכתי וזהו. יש כאן ציבור שמחונך לראות בגווית חתול מת וגווית אדם שני עצמים זהים. צביר ביולוגי שסיים את תפקידו.
בכל הדורות, וגם היום, אפפה את המת הילת קדושה. אנחנו מתייחסים אליו כאדם חי, וכך גם הרבה מאחינו שאינם שומרי תורה ומצוות, ואילו המנתחים והמצטלמים מחנכים את העם לבוז לאמונות ה'טפלות' הללו, כי האדם נוצר מן הקוף , ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל...
ההלכה, (שבהחלט קיימת, וכבר מישהו סידר בפורום את החומר בצורה יפה מאוד, ראה
viewtopic.php?f=17&t=43485&p=510279#p509470) ממלאת כאן תפקיד נוסף, ובפירוש לא היחיד.