פורום אוצר החכמה

לענ"ד נראה להשוות בין הרב לבי במערב להרב הכתב והמכתב, דלא פליגי:
הרב לב"מ מדבר על החיוב ללמוד את המקרא בפשטות, שזה ודאי חיוב כבר בבן חמש למקרא וכפי דרגתו;
ואילו הרב הכוה"מ מדבר על העיסוק במקרא, כלומר העיון וההתבוננות. ודו"ק היטב.

ראשית יש לדעת נקודה יסודית מאוד לגבי נושא זה של לימוד התנ"ך
שבעצם הוא תלוי לפי תכונות נפשו של האדם
בעולם הרחב ישנו כידוע
חלוקה ברורה בין שתי סוגי המקצועות,הומני וריאלי והחלוקה המקובלת הוא
הומני: ספרות, שפה, עברית, אנגלית,תנ"ך, אמנות, מוזיקה.
ריאלי: מתמטיקה, פיזיקה, מחשבים, כימיה, ביולוגיה, מדעים מדוייקים
מקצועות ריאלים הוא לאנשים שכליים כי טיפוס שכלי מענין אותם בעיקר להתבונן על העולם בדרך מנותקת רגשית ולכן הוא אוהב ללמוד בעיקר תרשימים עובדות ושיטות ולנתח לחקור וכדומה
ומקצועות הומנים שייכם בעיקר לטיפוס רגשי שהם בעלי ראיה פנימית עמוקה ומודעות פסיכולוגית והם נמשכים ללמוד ספרות וכדומה
וכן הוא גם בתורתינו
אנשים ריאליים ושכלים נמשכים ללמוד סוגיות הש"ס והראשונים ולנתח את שיטותיהם כמו שמקובל בימינו בישיבות הק'
אך ישנם אנשים רגישים שנמשכים ללימוד התנ"ך וכן ספרי מוסר וחסידות והם יכולים להשקיע כוחות עצומים בדיוק כמו בגמרא
וכפי ששמעתי מהגאון השבט הלוי זצ"ל שלימוד הפסוקים יש לעיין בהם בדיוק כמו עיון בסוגית תקפו כהן

פרשני המקרא בדור האחרון הרש"ר הירש וכן ר"ל מינצברג היו בעלי רגש עצום

אך לפי מה שמקובל בימינו בישיבות שמדגישים את החלק הלומדות שהוא דבר שכלי לפיכך קשה להתחבר ללימוד המקרא

כשהייתי שיעור א יש"ק למדתי פעם משנה באמצע הסדר, בא אלי המג"ש (כיום הוא רב קהילה ומח"ס) ואמר לי שללמוד משניות במקום תוספות זה ביטול תורה באיכות.
אמרתי לו שאם כבר להיפך, הרי גם תוספות למדו את המשנה שהיא יסודית יותר.
הוא ניסה זמן רב להסביר לי שיש כזה מושג ביטול תורה שאינו בכמות אלא באיכות, ואני בשלי ניסיתי להסביר לו שאני לא מתווכח על המושג אלא על איזה חלק יותר איכותי משנה או תוספות. בסוך התייאשתי, הוא אפילו לא הבין שתתכן סברא כזו.
משום מה נזכרתי בסיפור הזה.

מתוך פלא יועץ ערך ידיעה:

וכבר כתבו הפוסקים, שמי שיכול לפלפל בחכמה ולקנות ידיעה חדשה, ומוציא הזמן בלמוד תהלים וזהר וכדומה, לגבי דידה חשיב בטול תורה

ושם ערך תהלים:

לא יגרע מצדיק ללמד כל ספר התהלים בכל שבוע מדי שבת בשבתו. ואף שכתבו הפוסקים שמי שיכול ללמד הלכות ופלפולים ועוסק בתהלים, חשוב בטול תורה לגבי דידה, מכל מקום ללמד אותם פעם אחת בשבוע לא נאמר זה, ועת לכל חפץ.

הרואה כתב:אמרתי לו שאם כבר להיפך, הרי גם תוספות למדו את המשנה שהיא יסודית יותר.
...ואני בשלי ניסיתי להסביר לו שאני לא מתווכח על המושג אלא על איזה חלק יותר איכותי משנה או תוספות.

דברי פי חכם חן. האם גם היום סבור כבודו כך?

עזריאל ברגר כתב:מתוך פלא יועץ ערך ידיעה:

וכבר כתבו הפוסקים, שמי שיכול לפלפל בחכמה ולקנות ידיעה חדשה, ומוציא הזמן בלמוד תהלים וזהר וכדומה, לגבי דידה חשיב בטול תורה

ושם ערך תהלים:

לא יגרע מצדיק ללמד כל ספר התהלים בכל שבוע מדי שבת בשבתו. ואף שכתבו הפוסקים שמי שיכול ללמד הלכות ופלפולים ועוסק בתהלים, חשוב בטול תורה לגבי דידה, מכל מקום ללמד אותם פעם אחת בשבוע לא נאמר זה, ועת לכל חפץ.

מחכם בן ציון מוצפי שמעתי כמה וכמה פעמים כי מי שהוא בר-הכי ללמוד היטב, לא יקרא תהלים בקריאה בעלמא, כי אם בלימוד ממש עם מפרש כלשהו, ואביו הגה"צ רבי סלמאן מוצפי היה לומד תהלים עם פירוש הרד"ק (אף בימים שבהם נהוג לקרוא מספר מסוים של פרקי תהלים בדווקא, כגון ראש השנה שנהוג לקרוא בו ב"פ תהלים כמניין כפ"ר). ויעויין בספר יסוד ציון, עמ' נט ואילך.
(וככל הנראה מקור הנהגתו של הגר"ס הוא על פי המובא בשם הגדולים חלק ספרים קונט"א מערכת ב' אות א', וז"ל:

(א) באור ופירוש איוב משלי תהילים - שמעתי שאמרו בעלי הפרשים שבאיוב יקרא האדם פי' רלב"ג וירוה צמאונו ובמשלי יקרא פי' עמנואל ובתהילים יקרא פי' ר' דוד קמחי. ואתנח סימנא שפת אמת תכון לעד. אמ"ת ר"ת איוב משלי תהילים. לעד ר"ת לוי עמנואל דוד והם כסדרן. ובסדר הדורות כתב ר' עמנואל ממשפחת הצפרוני וכו' וחיבר פי' התורה וספר שירים הגם שיש אנשים שתפסוהו עכ"ל דף נ"ח ע"ב. ואני הצעיר כתבתי עליו בגליון לא אנשים תפשוהו כ"א רבן של ישראל מרן הקדוש בש"ע א"ח סי' ש"ז סעיף ט"ז ע"ש דבריו הקדושים. ועיין בספרי הקטן מחזיק ברכה בקונטרס אחרון א"ח שם איזה ספרים מותרים לקרות בשבת ובחול ע"ש:‏

)

אגב, כמדומני שקראתי או שמעתי פעם (ואיני זוכר בדקדוק, ואת המקור) שכן היתה ההנהגה אצל אדמו"רי חב"ד, לקרוא התהלים בהבנה עם פי' רש"י ועם חסידות עליו, ולשם כך נדפס התהלים של חב"ד עם מקראות גדולות ועם דרושים מהצמח צדק.

נזכר שחסידים בדורות קודמים נהגו להדר ולומר את שיעור התהלים היומי ביחד עם רש"י ומצודות.

אמנם בימינו כמדומה שאין מי שנוהג כך, ונכון שנדפס תהלים עם מפרשים ופירושי ה'צמח צדק' אבל לא נהוג לעיין במפרשים בעת אמירת התהלים אלא כענין בפני עצמו.

לכאו' החידוש של ביטול תורה באיכות (שמקורו פחות מוסמך מהמקור לחיוב לימוד המקרא) הוא, שאף כשאדם עוסק בדברי תורה, אם יכול באותו הזמן לעסוק באופן שיותר יביא לו ידיעת התורה, נחשב כמבטל תורה כלפי ידיעת התורה, אך חלק בתורה שהדרך לדעתו היא בצורה יותר קלה לא שייך לומר שתמיד ללומדו הוא ביטול תורה באיכות.

תא חזי כתב:הרואה כתב:
אמרתי לו שאם כבר להיפך, הרי גם תוספות למדו את המשנה שהיא יסודית יותר.
...ואני בשלי ניסיתי להסביר לו שאני לא מתווכח על המושג אלא על איזה חלק יותר איכותי משנה או תוספות.

דברי פי חכם חן. האם גם היום סבור כבודו כך?

בוודאי.

לבי במערב כתב:לענין הנדון ההלכתי אם יש חיוב ללמוד מקרא או אפשר לצאת י"ח בתלמוד בבלי הבלול מן הכל - יעוי' בהל' ת"ת לאדה"ז רפ"ב ובקו"א שם פ"ג, כפי שכבר ציינתי לעיל (ולפלא שלא התייחסו לכך כלל).
עכ"פ, דלא כטענת כמה כאן - ברור ופשוט כי השקפת התורה היא שרצוי ללמוד המקרא בגיל מוקדם ככל הניתן [והיא־היא אזהרת התלמוד (ברכות כח, ב): "מנעו בניכם מן ההגיון", "שלא תרגילום במקרא יותר מדאי" (רש"י על־אתר) - אחר גיל עשר למשנה].

ואם כן למה כשראה את העם בלא תורה תיקן להם לקרוא מקרא שלא יעברו ג' ימים בלא תורה.
א. אולי זה קצת.
ב. אולי הכוונה לעיין בזה.
ג. אולי אחרי שכבר תיקנו אז לא צריך יותר.

א-ב. בפשטות, מ'בן עשר למשנה' (כפי הסדר הרצוי) אינו אמור לעסוק דרך־קבע במקרא, וע"ז תיקן להם שלא יעברו ג' ימים בלא קריאת פסוקי התורה כצורתם (אף מבלי לעיין בהם).
ג. כל המקורות שהובאו שם הם אחר תקנת משה רבנו ע"ה (החל מסוגיא דתלמודא), ועכצ"ל שאינה פוטרתן.