איש_ספר כתב:הרואה כתב:תוכן כתב:ת"ח מהציבור הדת"ל דוגמת ר' יעקב משה חרל"פ, המרחשת, הדבר אברהם, וכיוצא שלא היו מהמחנה שלו.
לא לחנם בחרת דמויות משני דורות אחורה.
כמובן. וזאת משתי סיבות ראשית בזמן ההוא, החילוקים בין החכמים, למשל בנושא של מידת התמיכה וההשתתפות עם התנועה הציונית, לא הגיעו לידי חלוקה מגזרית. רח"ע והדב"א, היו באותו מחנה ממש, על אף השוני בכמה עניני דעות. כך קל יותר להכיל, כי סו"ס הוא "משלנו", מהמפלגה שלנו וזה כידוע העיקר.
שנית, ככל שהדמות רחוקה יותר בזמן, כך ניתן לטשטש להעלים ולהתעלם מפרטים שלא מתאימים לנו, וממילא הדרך להכיר בגדולתו הבלתי מעורערת של החכם, קלה ונוחה לעיכול.
אתייחס גם לשאר הדוגמאות שלך: הרב קוק למשל, המעריצים שלו מבני הציבור הליטאי, הם רק אלה, שגדלו על ברכי חכמים או משפחות שהורישו להם יחס זה. כל השאר, היחס נע בין אדישות/הקטנה/זלזול/עוינות. ר' אברהם שפירא, אני רוצה לראות אחד שיזכיר בדרשת שבע ברכות, משהו בשמו, ולא יקבל מבטים מופתעים/מלגלגים.
לפני כמה שנים התבקשתי ע"י בנו, ידידי הגרב"צ, לפזר את ההגדה של אביו בבתי מדרשות, מובן מאליו שעשיתי את זה בשעות שאינן מן היום ואינן מן הלילה. בבית מדרש אחד נכשלתי באברך אחד שבדק אחרי מה אני מניח שם (מה לעשות שהכריכה בצבע תכלת בהיר...), אחרי שראה מה שראה, שאל בהתרסה: תגיד ספרים של האפיפיור גם תניח כאן?
אוהבים להתלות בד' החזו"א באגרות, שהעמידה על העקרונות עשויה לבוא על חשבון התבטאות עולבות כנגד חכמים, והמחיר ראוי, רק שהמדובר שם על צעירים. אולי הגיע הזמן להתבגר. אפשר לדבוק לחלוטין בעקרונות הנראים לנו נכונים מבלי שום התגמשות, ועדיין להכיר במעלתו של מי שראוי לכך, ולתת את הכבוד וההערכה למי שזכאי לכך.