עקביה כתב:אילו היה מדובר באדם שעשה מעשים שגם לשיטתו כחילוני אסור לעשותם, לדוגמה, רוצח או אנס, מן הסתם מנהלי החיידר לא היו מגיעים לגרח"ק כדי לשאול אותו.
סביר להניח שהם היו סולדים מאותו אדם ודוחים אותו מיד.
עקביה כתב:ש. ספראי כתב:את הסיפור הבא שמעתי מכלי ראשון, ממנהלי החיידר בעצמם: מנהלי חיידר באלעד נכנסו אל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א ושאלו האם הם יכולים למנות בעל תשובה למלמד בכיתה בחיידר. רבי חיים הסתובב בכסאו, שלף כרך רמב"ם מארון הספרים הסמוך, דיפדף לרמב"ם הלכות תשובה והחל להקריא לאט ובהטעמה: "וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחַטָּאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ הַרְבֵּה, שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרֵשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ, אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ, כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם"....
והתשובה היתה ברורה מאד...
סיפור יפה מאד!
אני משער שמדובר בבע"ת סטנרדטי - חילוני שהחל לשמור תו"מ.
אילו היה מדובר באדם שעשה מעשים שגם לשיטתו כחילוני אסור לעשותם, לדוגמה, רוצח או אנס, מן הסתם מנהלי החיידר לא היו מגיעים לגרח"ק כדי לשאול אותו.
סביר להניח שהם היו סולדים מאותו אדם ודוחים אותו מיד.
גלעד כתב:הרב פרי יהושע...
בהתחלה זיכיתם אותו ואת התאבדותו לגמרי, ופרסמתם שהבא על א"א יש לו חלק לעולם הבא, והמלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא.
והאשמתם את כל מי שהתנער ממנו והוקיע אותו כפגום בבין אדם לחבירו, וזה הדבר שצריך להתריע אחרי המעשים וההתאבדות של חיים ולדר.
אחרי כן הבנתם שאין כך פני הדברים, וגם הציבור לא מוכן ולא מסוגל לקבל דיבורים מסוכנים כאלו, החוש הבריא של הציבור הקיא סגנון שכזה.
ואז פרסמתם מכתבים עם הבהרה אחר הבהרה, ועדיין נשארו רבים מבולבלים מאד, כאשר הרושם היה דחף עז לחפות על האיש ומעשיו הרעים.
כעת אתה אומר שגם אילו היה שב ממעשיו הרעים לא היה מתקבל בציבור, יתכן שכך, אך דלתי תשובה לא ננעלו, והיה לכם לדאוג איך הוא יוכל לחזור בתשובה למרות המצב.
חבל לתלות שוב בציבור החרדי את התאבדותו ומעשיו הרעים, רבנים נכבדים כמותכם הייתם צריכים להורות לו דרך תשובה, ואף היה יכול לחיות אחרי תשובתו בציבור אחר.
ש. ספראי כתב:עקביה כתב:ש. ספראי כתב:את הסיפור הבא שמעתי מכלי ראשון, ממנהלי החיידר בעצמם: מנהלי חיידר באלעד נכנסו אל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א ושאלו האם הם יכולים למנות בעל תשובה למלמד בכיתה בחיידר. רבי חיים הסתובב בכסאו, שלף כרך רמב"ם מארון הספרים הסמוך, דיפדף לרמב"ם הלכות תשובה והחל להקריא לאט ובהטעמה: "וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחַטָּאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ הַרְבֵּה, שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרֵשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ, אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ, כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם"....
והתשובה היתה ברורה מאד...
אני משער שמדובר בבע"ת סטנרדטי - חילוני שהחל לשמור תו"מ.
אילו היה מדובר באדם שעשה מעשים שגם לשיטתו כחילוני אסור לעשותם, לדוגמה, רוצח או אנס, מן הסתם מנהלי החיידר לא היו מגיעים לגרח"ק כדי לשאול אותו.
סביר להניח שהם היו סולדים מאותו אדם ודוחים אותו מיד.
כאשר מדובר בחטאים כגון דא, תמיד חוששים להביאו שוב בחברת כאלו שיכולים להיפגע ממנו, כי אולי יתעוררו בו שדים נסתרים, ולמיחש מיבעי.
אירע מעשה לפני כמה שנים שעסקתי בו, באיש יקר ערך בהתנהגותו הכללית, שחשדוהו במעשים כגון דא, ואז נודע שבכלל הוגלה מעירו ע"י רבני המקום, לפני יותר מעשרים שנה, בגלל מעשים כאלו, והנה השד יצא מהבקבוק כעבור שנים כה רבות של איפוק וריסון עצמי לכאורה.
יבנה כתב:פרי יהושע כתב:האם לחינם ספרו לנו חכמינו על אנשים שחטאו ועשו תשובה, למה אם אדם חילוני שעושה תשובה, אחרי שעשה כל התועבות שבעולם אנחנו מחבקים אותו, ואדם מאיתנו שח"ו נכשל בחטא הרי הוא מוקצה מחמת מיאוס?
לא שאני לך בין תינוק שנשבה ובין מומר לתיאבון? תינוק שנשבה הוא אדם ערכי שמתוך אונס חינוכו לא ידע להימנע ממעשים מסויימים שלפי ערכיו אין בהם דופי. כאן מדובר במעשים שלפי כל סולמות הערכים הם מעשים רעים ביותר, ובאדם שהיה מומחה לדעת כמה מאוסים וגרועים מעשיו, והשתמש בשמו כמגן החלשים כדי לפגוע בהם.
אכן כלפי אנשים אין כפרה למעשים כאלו גם אם יעשה תשובה, וכפי שהדין מחייבו במיתה ולא יועיל לזה תשובה. אך כלפי שמים אם היתה תשובתו אמיתית זה היה מתקבל. ועי' ע"ז יז. שאמרו כל באיה לא ישובון ואם שבו באמת אינם חיים, וכדאמר ר' חסדא טרחו לה בזוודתא, וכמעשה דר"א בן דורדיא.
צופה_ומביט כתב:יש דבר שמפליא ומטריד אותי הרבה זמן. בספרים והלכות תשובה לא רואים [לכאורה] התייחסות לכך שיש חטאים ממכרים. התמכרות כפשוטו. שבה המוח משתנה, מרכז העונג משתנה/גדל וכו', רף העונג המסוים הזה שהאיש הזה צריך ל"חיותו" [הרי כל חיות שהיא משודרת מהמוח] היא שונה מאשר מעיקרא, הוא באמת ובתמים "צריך" את זה, הגוף שלו סובל מצוקה כשלא, המוח שלו "רעב" כמו לאוכל שצריך, ולא משנה כמה שאדם "יעבוד על עצמו" - הוא נשאר "מכור" לכל החיים, עם צורך וניסיון קשה רק מעצם זה שהוא מכור פיזית. ומה שכתב הרב ספראי הוא דוגמה לזה. תשובה ואיפוק של עשרים שנה לא הועילו, והאיש תמיד בסכנה, שאם יבוא לפניו מסוג החטא שהוא מכור אליו - ההתמכרות תתפרץ ותשלוט עליו.
המדובר הוא בחטאים שאדם שנה בהם זמן [אם כי סמים למשל ממכרים (במידה שגוררת את הפעם הבאה עכ"פ) כבר מהפעם הראשונה, וכך כל הנאה עוצמתית, ויל"ע], זה ממש "קשורה בו ככלב", וזה מתאים מאד עם "עבר ושנה נעשית לו כהיתר", מדברים על הבחינה הנפשית/נשמתית שבזה, אבל אני מדבר על כך שהאיש נעשה מכור ולא שולט בעצמו, וכמו דברי היתר שהוא חייב - כך את האיסור הזה הוא חייב, וכמו בדברי היתר הוא לא "שולט" על עצמו - כך באיסור הזה הוא לא שולט על עצמו.
קל וחומר אם מדובר ב"התייצב על דרך לא טוב".
זה מסביר לי את הגישה של רבינו יונה בשער א' לתשובה, שבאמת נראה שם שחוטא הוא בניסיון קשה כל חייו, ותמיד עליו לדאוג שיפול שוב. לא רואים שם הרבה "אמון" בשב [בניגוד אולי לרמב"ם?].
אבל עכ"פ - "עבודת התשובה" יכולה למחוק/לרפא התמכרות?
למשל מי שהיה מכור לסמים. עבודה אישית מסוג "תשובה" על כל חלקיה - יכולה לרפא את ההתמכרות שלו?
וכאן הנקודה: יש חטאים שגורמים להתמכרות ממש.
איפה/מה ההתייחסות לזה?
לכשעצמי הענין הזה הסביר לי את המובא בספרים [רבינו יונה שם, אגרת התשובה בתניא] שלא כזה פשוט למחוק חטא לגמרי שיחזור להיות כבראשונה [כמדומני בדעת הרמב"ם רואים לא כך], ורישום/רושם החטא נשאר, ואחרי הסליחה צריך גם פיוס וכו' וכולי האי ואולי לחזור להיות כמו קודם.
ואמנם איני יודע כיצד זה בעולמות עליונים ואצל הקב"ה, אבל עכ"פ רואים בעולם העשיה הלזה דוגמתו, בכך שהאדם משתנה בחטא, המוח משתנה, חומרים וקשרים עצביים וכו', ובאמת לא פשוט כלל וכלל - וכולי האי ואולי - לעקור ולהחזיר כבראשונה.
רבינו יונה מאריך שם בעיקר של היגון, וכותב שהוא עיקר התשובה, וכגודל היגון כך גודל מחיקת החטא. ולהאמור, עכ"פ כלפי הפן הארצי שבזה כנ"ל: השינוי המוחי שגרמו החטאים - אולי עומק היגון מהפך את העונג ליגון, ונוצרת התניה עמוקה בין אותו דבר ליגון - תחת העונג שהוא סיפק בעבר, וממילא בכך נעקרת ההתמכרות. כלומר, במקביל לרובד הרוחני שרבינו יונה מדבר עליו שם - במקביל ממש, בדמותו כצלמו - אולי כך הוא בחלק הגופני המושך לחטא, שהוא המקביל/משקף לרוחני.
בקיצור, אני מציע כאן קריאה של הלכות תשובה כריפוי מהתמכרות, והזמנה לעיון בנושא החטא והתשובה מהפן הזה, שלדעתי הוא חשוב ביותר.
חוטאים רבים מתמודדים עם כישלון לשוב תשובה גמורה, וכל החיים הם [אנחנו?] בחטוא ושוב, ולא לוקחים בחשבון שלמעשה הם מכורים לאותם הדברים, וצריך להתייחס לזה כהתמכרות ממש, על כל המשתמע לכל ענין ופן.
אני חייב לתת עוד דוגמה, שיובן מה מציק לי כל כך כאן.
אין מי שלא מכיר המון אנשים, המוני המונים, שכל החיים מנסים לרדת במשקל ולא מצליחים. רובא דרובא כך. לא עומדים בשום דיאטה, או שהגוף מתרגל ולא מושפע וכו'.
נו, אז אוכל רגיל זה היתר, ו"בסך הכל" מדובר על הבריאות שלנו, מילא.
אבל האם מה שרואים כאן - כתופעה, כמציאות, כעיקרון - אינו מרעיש ומרעיד?
הרי לנו דוגמה כמה קשה עד בלתי אפשרי להשתנות בענייני תאוה שהגוף התרגל / התמכר / אכילה רגשית / הורמונים וכיו"ב סיבות גופניות.
למה שבחטא זה יהיה אחרת?
בגלל שזה "אסור"? ולכן מה? ולכן הגוף לא בנוי ומגיב באותה הצורה? ולכן פתאום כאן כן תספיק "עבודת תשובה" נפשית-הכרתית והחלטות שונות [ואפילו בלי "דיאטה" מתאימה ותוכנית מסודרת ומודרכת וקבוצת תמיכה].
אולי זה ככה אצל מי שעבורו "אסור" זה "מוות במקום" בחוש ממש. אבל מי כזה.
למה כלפי חטאים מצפים מהאדם שישתנה ו"יקבל על עצמו מכאן ולהבא" - והופ - הוא לא חוטא יותר. ועכ"פ שבשעת הקבלה יעיד עליו וכו'. מה שווה הרצון הזה - הרי זה בדיוק כמו הרצון של המתמודד עם אכילה שלא לאכול יותר, שהבטיח זאת לעצמו אלפי פעמים - ויודע מראש שלא יועיל ולא יציל.
אני לא שואל שאלה של מיניה וביה מתחום התשובה ממה שראינו כבר מניסיון וכו', שזו שאלה נפוצה מאד. אני שואל מהפן הגופני, מדוגמה שכולנו מכירים, ששם איש לא מעלה על דעתו להסתפק ב"עבודת תשובה" של "חרטה, עזיבה, קבלה לעתיד, ווידוי". שם כולם מבינים שנדרשת עבודה קשה מאד מאד של "להשתנות" - עבודה מסודרת ומודרכת ועם המון תמיכה - וכולי האי ואולי.
כל ההסתכלות שלנו על תשובה לדעתי לא מתחשבת במציאות הזו כלל, ומכאן נובעים לדעתי הרבה בעיות ותהיות בנושא.
לא פלא שככלל נראה שאנחנו כיחידים וכחברה מיואשים לגמרי מהנושא הזה של "תשובה". עושים תשובה מכל הבא ליד בזמני תשובה, שם "מתניעים" במלוא הכוח את ה"מנוע" של "עבודת התשובה" - ואחר כך שוקעים חזרה למוכר, בתקוה ש... קצת תנודות לכאן ולשם, עד הפעם הבאה, וחוזר חלילה.
לא רואים שעסוקים ב"פרוייקט" של "תשובה", כפרוייקט רציני, מקיף - ובעיקר: אמיתי, כן, אחראי, בתוכנית מסודרת ויעד ברור ושאיפה חזקה להיות "בעל תשובה גמור".
וכי מישהו מאיתנו לא צריך פרוייקט כזה?
וסימנך: סוגיית החטא, עונשי שמים, ותשובה - מאד מאד עמומה.
תשובה היא מצוה. יש לה הלכות. הרמב"ם אסף וסידר, רבינו יונה אסף וסידר, המאירי אסף וסידר.
כמה ספרים בני זמננו יש שלקחו על עצמם כפרוייקט לסדר משנה ברורה/סדורה בהלכות תשובה?
כמדומני [עכ"פ מה שאני מכיר] נספרים על כף יד אחת.
וזה בהלכות של המצוה הכי נוגעת לכולנו ממש בלי יוצא מן הכלל - כסדר.
מה זה אומר?
שאין ביקוש/התעניינות/עסק בהלכות האלה.
למה?
כי גם ככה התשובה נראית לנו רחוקה מאיתנו לגמרי, גם ככה ויתרנו על הפרוייקט הזה מראש, ממילא מה יש לברר ולהשקיע? רק אדע יותר כמה אני גרוע. עזוב. נעשה מה שכולם עושים וה' יעזור.
אמן שה' יעזור.
צופה_ומביט כתב:יש דבר שמפליא ומטריד אותי הרבה זמן. בספרים והלכות תשובה לא רואים [לכאורה] התייחסות לכך שיש חטאים ממכרים. התמכרות כפשוטו...
איש_ספר כתב:יבנה כתב:פרי יהושע כתב:האם לחינם ספרו לנו חכמינו על אנשים שחטאו ועשו תשובה, למה אם אדם חילוני שעושה תשובה, אחרי שעשה כל התועבות שבעולם אנחנו מחבקים אותו, ואדם מאיתנו שח"ו נכשל בחטא הרי הוא מוקצה מחמת מיאוס?
לא שאני לך בין תינוק שנשבה ובין מומר לתיאבון? תינוק שנשבה הוא אדם ערכי שמתוך אונס חינוכו לא ידע להימנע ממעשים מסויימים שלפי ערכיו אין בהם דופי. כאן מדובר במעשים שלפי כל סולמות הערכים הם מעשים רעים ביותר, ובאדם שהיה מומחה לדעת כמה מאוסים וגרועים מעשיו, והשתמש בשמו כמגן החלשים כדי לפגוע בהם.
אכן כלפי אנשים אין כפרה למעשים כאלו גם אם יעשה תשובה, וכפי שהדין מחייבו במיתה ולא יועיל לזה תשובה. אך כלפי שמים אם היתה תשובתו אמיתית זה היה מתקבל. ועי' ע"ז יז. שאמרו כל באיה לא ישובון ואם שבו באמת אינם חיים, וכדאמר ר' חסדא טרחו לה בזוודתא, וכמעשה דר"א בן דורדיא.
דפח"ח. אכן הרה"צ ר' אורי זוהר הוא דוגמא לבעל תשובה, ששב מאורח חיים שאף לפי ערכי העולם החילוני אינו מופת מוסרי, ועכ"ז זכה וכסתו מוטלת בין החכמים והוא יושב על גפי קרת.
סגי נהור כתב:צופה_ומביט כתב:יש דבר שמפליא ומטריד אותי הרבה זמן. בספרים והלכות תשובה לא רואים [לכאורה] התייחסות לכך שיש חטאים ממכרים. התמכרות כפשוטו...
לכאורה נרמז הדבר במאמרם ז"ל שהרשעים הם ברשות לבם, שאין להם עוד יכולת לשלוט על תאוות לבם, ומקובלנו שבכח התשובה לתקן גם את זה (כך כתוב בספרים הקדושים. לצערי לא אוכל להעיד על כך מן הנסיון...).
סגי נהור כתב:צופה_ומביט כתב:יש דבר שמפליא ומטריד אותי הרבה זמן. בספרים והלכות תשובה לא רואים [לכאורה] התייחסות לכך שיש חטאים ממכרים. התמכרות כפשוטו...
לכאורה נרמז הדבר במאמרם ז"ל שהרשעים הם ברשות לבם, שאין להם עוד יכולת לשלוט על תאוות לבם, ומקובלנו שבכח התשובה לתקן גם את זה (כך כתוב בספרים הקדושים. לצערי לא אוכל להעיד על כך מן הנסיון...).
צופה_ומביט כתב:יש דבר שמפליא ומטריד אותי הרבה זמן. בספרים והלכות תשובה לא רואים [לכאורה] התייחסות לכך שיש חטאים ממכרים. התמכרות כפשוטו. שבה המוח משתנה, מרכז העונג משתנה/גדל וכו', רף העונג המסוים הזה שהאיש הזה צריך ל"חיותו" [הרי כל חיות שהיא משודרת מהמוח] היא שונה מאשר מעיקרא, הוא באמת ובתמים "צריך" את זה, הגוף שלו סובל מצוקה כשלא, המוח שלו "רעב" כמו לאוכל שצריך, ולא משנה כמה שאדם "יעבוד על עצמו" - הוא נשאר "מכור" לכל החיים, עם צורך וניסיון קשה רק מעצם זה שהוא מכור פיזית. ומה שכתב הרב ספראי הוא דוגמה לזה. תשובה ואיפוק של עשרים שנה לא הועילו, והאיש תמיד בסכנה, שאם יבוא לפניו מסוג החטא שהוא מכור אליו - ההתמכרות תתפרץ ותשלוט עליו.
[לענ"ד גם במקרה האחרון וכל כיו"ב - רואים את כל הסימנים של התמכרות. אנשים שמסכנים הכל ממש, עבור הנאות של רגע, ולא מסוגלים להפסיק, ובנושא ההתמכרות שלהם הם מתנהגים כאדם/חיה אחר].
המדובר הוא בחטאים שאדם שנה בהם זמן [אם כי סמים למשל ממכרים (במידה שגוררת את הפעם הבאה עכ"פ) כבר מהפעם הראשונה, וכך כל הנאה עוצמתית, ויל"ע], זה ממש "קשורה בו ככלב", וזה מתאים מאד עם "עבר ושנה נעשית לו כהיתר", מדברים על הבחינה הנפשית/נשמתית שבזה, אבל אני מדבר על כך שהאיש נעשה מכור ולא שולט בעצמו, וכמו דברי היתר שהוא חייב - כך את האיסור הזה הוא חייב, וכמו בדברי היתר הוא לא "שולט" על עצמו - כך באיסור הזה הוא לא שולט על עצמו.
קל וחומר אם מדובר ב"התייצב על דרך לא טוב".
זה מסביר לי את הגישה של רבינו יונה בשער א' לתשובה, שבאמת נראה שם שחוטא הוא בניסיון קשה כל חייו, ותמיד עליו לדאוג שיפול שוב. לא רואים שם הרבה "אמון" בשב [בניגוד אולי לרמב"ם?].
אבל עכ"פ - "עבודת התשובה" יכולה למחוק/לרפא התמכרות?
למשל מי שהיה מכור לסמים. עבודה אישית מסוג "תשובה" על כל חלקיה - יכולה לרפא את ההתמכרות שלו?
וכאן הנקודה: יש חטאים שגורמים להתמכרות ממש.
איפה/מה ההתייחסות לזה?
לכשעצמי הענין הזה הסביר לי את המובא בספרים [רבינו יונה שם, אגרת התשובה בתניא] שלא כזה פשוט למחוק חטא לגמרי שיחזור להיות כבראשונה [כמדומני בדעת הרמב"ם רואים לא כך], ורישום/רושם החטא נשאר, ואחרי הסליחה צריך גם פיוס וכו' וכולי האי ואולי לחזור להיות כמו קודם.
ואמנם איני יודע כיצד זה בעולמות עליונים ואצל הקב"ה, אבל עכ"פ רואים בעולם העשיה הלזה דוגמתו, בכך שהאדם משתנה בחטא, המוח משתנה, חומרים וקשרים עצביים וכו', ובאמת לא פשוט כלל וכלל - וכולי האי ואולי - לעקור ולהחזיר כבראשונה.
רבינו יונה מאריך שם בעיקר של היגון, וכותב שהוא עיקר התשובה, וכגודל היגון כך גודל מחיקת החטא. ולהאמור, עכ"פ כלפי הפן הארצי שבזה כנ"ל: השינוי המוחי שגרמו החטאים - אולי עומק היגון מהפך את העונג ליגון, ונוצרת התניה עמוקה בין אותו דבר ליגון - תחת העונג שהוא סיפק בעבר, וממילא בכך נעקרת ההתמכרות. כלומר, במקביל לרובד הרוחני שרבינו יונה מדבר עליו שם - במקביל ממש, בדמותו כצלמו - אולי כך הוא בחלק הגופני המושך לחטא, שהוא המקביל/משקף לרוחני.
בקיצור, אני מציע כאן קריאה של הלכות תשובה כריפוי מהתמכרות, והזמנה לעיון בנושא החטא והתשובה מהפן הזה, שלדעתי הוא חשוב ביותר.
חוטאים רבים מתמודדים עם כישלון לשוב תשובה גמורה, וכל החיים הם [אנחנו?] בחטוא ושוב, ולא לוקחים בחשבון שלמעשה הם מכורים לאותם הדברים, וצריך להתייחס לזה כהתמכרות ממש, על כל המשתמע לכל ענין ופן.
אני חייב לתת עוד דוגמה, שיובן מה מציק לי כל כך כאן.
אין מי שלא מכיר המון אנשים, המוני המונים, שכל החיים מנסים לרדת במשקל ולא מצליחים. רובא דרובא כך. לא עומדים בשום דיאטה, או שהגוף מתרגל ולא מושפע וכו'.
נו, אז אוכל רגיל זה היתר, ו"בסך הכל" מדובר על הבריאות שלנו, מילא.
אבל האם מה שרואים כאן - כתופעה, כמציאות, כעיקרון - אינו מרעיש ומרעיד?
הרי לנו דוגמה כמה קשה עד בלתי אפשרי להשתנות בענייני תאוה שהגוף התרגל / התמכר / אכילה רגשית / הורמונים וכיו"ב סיבות גופניות.
למה שבחטא זה יהיה אחרת?
בגלל שזה "אסור"? ולכן מה? ולכן הגוף לא בנוי ומגיב באותה הצורה? ולכן פתאום כאן כן תספיק "עבודת תשובה" נפשית-הכרתית והחלטות שונות [ואפילו בלי "דיאטה" מתאימה ותוכנית מסודרת ומודרכת וקבוצת תמיכה].
אולי זה ככה אצל מי שעבורו "אסור" זה "מוות במקום" בחוש ממש. אבל מי כזה.
למה כלפי חטאים מצפים מהאדם שישתנה ו"יקבל על עצמו מכאן ולהבא" - והופ - הוא לא חוטא יותר. ועכ"פ שבשעת הקבלה יעיד עליו וכו'. מה שווה הרצון הזה - הרי זה בדיוק כמו הרצון של המתמודד עם אכילה שלא לאכול יותר, שהבטיח זאת לעצמו אלפי פעמים - ויודע מראש שלא יועיל ולא יציל.
אני לא שואל שאלה של מיניה וביה מתחום התשובה ממה שראינו כבר מניסיון וכו', שזו שאלה נפוצה מאד. אני שואל מהפן הגופני, מדוגמה שכולנו מכירים, ששם איש לא מעלה על דעתו להסתפק ב"עבודת תשובה" של "חרטה, עזיבה, קבלה לעתיד, ווידוי". שם כולם מבינים שנדרשת עבודה קשה מאד מאד של "להשתנות" - עבודה מסודרת ומודרכת ועם המון תמיכה - וכולי האי ואולי.
כל ההסתכלות שלנו על תשובה לדעתי לא מתחשבת במציאות הזו כלל, ומכאן נובעים לדעתי הרבה בעיות ותהיות בנושא.
וכו'
אמן שה' יעזור.
עזריאל ברגר כתב:אחד מחברי בית דינו של הרב שמואל אליהו, ניסה להשוות (בדרשה שנשא בענין זה) את חיים ולדר עם - להבחל"ח - אורי זוהר, שחזר בתשובה על מעשיו הנלוזים והתקבל בחברה החרדית באהבה ובכבוד.
וכנראה גם הוא טעה בענין זה בין "תינוק שנשבה" לבין "שנה ופירש", ו/או בין מי שחטא בין אדם לחברו לבין מי שחטא בין אדם למקום וכו', וכפי שהאריכו כאן בהודעות האחרונות.
עליך עיננו כתב:איש_ספר כתב:יבנה כתב:פרי יהושע כתב:האם לחינם ספרו לנו חכמינו על אנשים שחטאו ועשו תשובה, למה אם אדם חילוני שעושה תשובה, אחרי שעשה כל התועבות שבעולם אנחנו מחבקים אותו, ואדם מאיתנו שח"ו נכשל בחטא הרי הוא מוקצה מחמת מיאוס?
לא שאני לך בין תינוק שנשבה ובין מומר לתיאבון? תינוק שנשבה הוא אדם ערכי שמתוך אונס חינוכו לא ידע להימנע ממעשים מסויימים שלפי ערכיו אין בהם דופי. כאן מדובר במעשים שלפי כל סולמות הערכים הם מעשים רעים ביותר, ובאדם שהיה מומחה לדעת כמה מאוסים וגרועים מעשיו, והשתמש בשמו כמגן החלשים כדי לפגוע בהם.
אכן כלפי אנשים אין כפרה למעשים כאלו גם אם יעשה תשובה, וכפי שהדין מחייבו במיתה ולא יועיל לזה תשובה. אך כלפי שמים אם היתה תשובתו אמיתית זה היה מתקבל. ועי' ע"ז יז. שאמרו כל באיה לא ישובון ואם שבו באמת אינם חיים, וכדאמר ר' חסדא טרחו לה בזוודתא, וכמעשה דר"א בן דורדיא.
דפח"ח. אכן הרה"צ ר' אורי זוהר הוא דוגמא לבעל תשובה, ששב מאורח חיים שאף לפי ערכי העולם החילוני אינו מופת מוסרי, ועכ"ז זכה וכסתו מוטלת בין החכמים והוא יושב על גפי קרת.
מה שכתבת שכלפי אנשים איו כפרה גם אם יעשה תשובה מה התכונת?
גבי מנשה (לא תינוק שנשבה לכאורה) כתוב שחזר בתשובה אחרי שעשה את כל העבירות כולל רצח וכ'ו ובאמת כ"כ שם הכלי יקר שהתשובה לא היתה שלימה כי לא היה כפרה על בין אדם לחברו אבל שאר מפרשים לא הזכירו את זה ןמשמע שתשובתו הועילה על הכל.(רק השאלה האם היתה מכל הלב)
יבנה כתב:אילו היית רואה רוצח סדיסטי רוצח הרבה אנשים, ואח"כ חוזר ומתחרט, האם היית מסוגל להתייחס אליו כאל בן אדם?
בענין מנשה עי' סנהדרין צ. דלחכמים אין לו חלק לעוה"ב, ולר' יהודה יש לו. אך גם לר' יהודה, היכן מצינו שמנשה התקבל ברצון אצל האנשים?
הלכות עבודה זרה פרק ב הלכה ה
[ה] וכן האפיקורסים מישראל אינם כישראל וכו'. בפ"ק דע"ז (דף י"ח) אמרו כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים וכי מאחר שלא שבו היכן ישיגו הכי קאמר ואם ישובו לא ישיגו ארחות חיים למימרא דכל דפריש ממינות מיית וכו' משמע מהתם דאפשר להם לשוב אלא שמי שהוא שב מת מחמת כפיית יצרו וצרת לבו וכן רבינו בפ"ג מהלכות תשובה אחרי שכתב (מה שהובא) בגמ' וכל הנזכרים באותו הפרק כתב בד"א שכל אחד מאלו אין להם חלק לעולם הבא כשמת בלא תשובה אבל שב מרשעו כו' משמע שאפשר לו לשוב וא"כ קשה מה שכתב ואין מקבלין אותו. ונראה דכונתו לומר שאנו לא נקבל אותם לפי שהוא דבר קשה שיחזור שמי שחוזר הוא מת מחמת כפיית יצרו וזה שלא מת ודאי שלא שב כהוגן כדאמרינן בגמרא גבי ההיא איתתא דלא מתה משום דלא הדרא שפיר ולכך ודאי אין מקבלין אותו ומחזיקין אותו ששב דודאי לא שב דאם היה שב היה מת אבל ודאי שאפשר לו לשוב ואם שב יש לו חלק לעוה"ב. וזהו שכתב בהלכות תשובה שאם שב האדם מרשעתו שתשובתו מתקבלת כלומר האל יתברך היודע ששב בלב שלם מקבל תשובתו:
איש_ספר כתב:אחרי ההסתייגות מהסגנון הירוד של הודעת הרב גלעד (שהייתה נמחקת לולי זכתה להתייחסות מהרב פר"י) יש שם נקודה אחת שראוי להרחיב בה אבל אני אקצר.
כיום יודעים שמעשיו של האיש, אם לא הפלילים עכ"פ המתועבים, היו ידועים לכמה רבנים, ובכ"ז האיש המשיך להחזיק בכל משרותיו ובמקביל באורח חייו הנשחת. כשהמשחק כבר לא יכל להמשיך, האיש סיים אותו לפי דרכו. אכן, אם לפני עשור או יותר, היו מזיזים אותו ממשרותיו, בוודאי הייתה בכך פגיעה גדולה באיש ובמפעליו, אבל ככל הנראה היו מצילים אותו מעצמו ומהסוף הטראגי.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:עזריאל ברגר כתב:אחד מחברי בית דינו של הרב שמואל אליהו, ניסה להשוות (בדרשה שנשא בענין זה) את חיים ולדר עם - להבחל"ח - אורי זוהר, שחזר בתשובה על מעשיו הנלוזים והתקבל בחברה החרדית באהבה ובכבוד.
וכנראה גם הוא טעה בענין זה בין "תינוק שנשבה" לבין "שנה ופירש", ו/או בין מי שחטא בין אדם לחברו לבין מי שחטא בין אדם למקום וכו', וכפי שהאריכו כאן בהודעות האחרונות.
יקח לך הרבה זמן להגיע לחכם הזה, ואני מעריך אותך לא בציניות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 220 אורחים
