כן מסתבר כתב:אגב, אם כבר מדברים אודות חילוקי הדעות בחסידות המעטירה, מי ראוי להיות רבם, מבין שני המורים.
מעודי לא הבנתי איך נגררים אנשים בוגרים לדיון ילדותי שכזה, כביכול ברור לכל שאחד מאלו ראוי והשני לא, והשאלה היא רק מי כן ומי לא, אתמהא...
זה הזכיר לי את המחלוקת בין הפטם לבראקל, בו היה נשמע מקצת אנשים ילדותיים, שאם הבראקל הוא ממין התרנגול המסור נאסר לאכול את הפטם... ואילו אם הבראקל אינו ממין התרנגול המסור פשוט שמותר לאכול את הפטם...
אראל כתב:נזכרתי סיפור נחמד, שהיה..
מלפני כשלשים [או יותר] שנה, והגה"צ ר' יחזקאל ראטה זצ"ל מקארלסבורג בארא פארק [שעד אז כינוהו בשם דומ"ץ סאטמאר בארא פארק, והקהילה שלו נשא את השם 'יראי השם'], התחיל לקרות עצמו בשם 'קארלסבורגער רב'..., אדמו"ר שליט"א אחד מברוקלין, שנשא כבר את השם קארלסבורגער רב עשרות בשנים, ועוד ירושה לו מאביו... הזמין את הגר"י זצ"ל לדי"ת לפני הג"ר רבי ישראל בעלסקי זצ"ל,
הגר"י בעלסקי לא 'הבין' להחסידישע פאליטיק, שאל בתמימות את האדמו"ר, אתה התובע את הגר"י שגנב ממך התואר קארלסבורגער רב, האם יש לך עדיין כהיום איזה אחוזה בעיר קארלסבורג שבזיבנבורגן?, כלום יש לך שם ביהמ"ד, מוסד, ישיבה וכדו'?, ודאי שלא! ענה האדמו"ר, הלא כבר הועתקו הקהילות ממקומן, והסתדרתי בברוקלין, פנה להגר"י ראטה, לך יש משהו ירושה או התנחלות בעיר קארלסבורג?, ענה בשלילה...
אז הוציא הגר"י בלסקי הפסק, הנה כל הדיון ביניכם הוא רק ב'דמיון', מי ב'דמיונו' מתאים עבורו התואר 'קארלבורגער רב', ואין כאן רבנות הנתפס בממשות..., אם כן הלא ב'דמיון' יש מקום לעשרה או מאה 'קארלסבורגער רבנים', ומה כלל התביעה??, שתצליחו שניכם בתוארכם 'קארלסבורגער רב'!
אילו היו הבובובאים, והסאטמוראים, והגוראים, והויזניצאים, מכירים באמת על מה הם מריבים... המחלוקת היא סך הכל על ה'דמיון' בלבד!.., מי הרבי בעיר הדמיוני 'גור'?, מי הרבי הדמיוני בעיר 'בובוב', מי הרבי הדמיוני ב'סאטמאר'? וכן הלאה
כבר היינו חוסכים מיליונים...
כמה הצעות בקיצור:
גם כאשר שניים ראויים, מטבע הדברים והתועלת צריך לבחור להנהגה דוקא אחד, וכלול בזה החלטה שלא לפצל את הקהילה [לשתי קהילות ובראש כל אחת מישהו ראוי].
לפעמים מצד עצם הקהילה והמוסדות, המערכת והממון וכו'. [נזק בגשמיות הוא גם נזק ברוחניות].
לפעמים כדי לא לבלבל את הציבור [ככלל, וכל יחיד] את מי לקבל כרבו. [מצב של בלבול הוא לא טוב ליציבות הקהילה בין בגשמיות ובין ברוחניות. ויש בקהילה כאלה שבדיוק אז הם בגיל המכריע שצריך דוקא יציבות, וכיו"ב].
וכיו"ב כדי שלא תהיה הנהגת כל אחד תמיד רק בגדר "אופציה" לאנשיו, ויוכלו להחליף כרצונם לקהילה השניה, כי פרצה קוראת לגנב, והיצר תמיד עובד, ויהיו בלבולים ועזיבות גם בלי הצדקה ובלי הכרח, שטובת האנשים עצמם עבור עצמם היא שלא יהיה מצב כזה.
ולבחור עבור אנשים מי יהיה רבם, אתם לכאן ואתם לכאן, ולחלק אותם כמו נתחי בשר באיטליז או חלוקת נכסים של ירושה - זה בוודאי א"א. [הגם שכמדומה יש מקומות שעושים כך].
לפעמים מצד הקושי של משפיע להשפיע פחות, ומצינו כן אצל קדושי עליון שהקפידו מאד על תלמיד שעזב אותם ועבר למישהו אחר, עאכו"כ כשהיה תלמיד בכיר, כמו שהיה בראש שושלת גור, החידושי הרי"ם, שעבר מקאז'ניץ לקאצק, ואיבד בכך את כל ילדיו. יסוד לעצם הדברים כמה רוצה המשפיע להשפיע וגם בקדושי עליון חולשת דעתם על זה יש בגמרא סוטה מ, א במעשה דרבי אבהו ורחב"א.
לפעמים [כעין המעשה הנ"ל] כי בהעמדת שניים לבחירה יכול גם להיות שכל הציבור יבחר במישהו אחד, והשני יישאר בלא כלום, וחולשת דעתו. וממילא הוא - או שניהם - לא רוצה להגיע כלל למצב זה, ולא לבלבל את הציבור כנ"ל, אלא שיעמוד רק אחד ואין צד שני.
לפעמים כי עצם העובדה שתהיה קהילה שניה, במיוחד אם הנהגתה תהיה שונה בכמה דברים, תערער את המוחלטות של אורחות החיים וההנהגה של הקהילה הראשונה, ובכל מקרה שדורש קבלת עול או מאמץ תהיה טענה ומענה וכיו"ב.
אלו וכיו"ב הם הצעות מדוע לא עושים דברים כאלה.
כל זה מצד טעמים נגלים, ולא סודות עליונים שאין לנו בהם שום השגה וכו', ולמשל קביעות וכללים בענייני התחלפות קישורי הנשמות ומעבר הכוחות בפטירת האב וכו'. או אפילו דברים שלמעלה מזה עד אין קץ שאיננו יודעים אפילו שאיננו יודעים.
כמובן יש לזכור שיש מקומות שאכן לכתחילה בפטירת האב נעשים כל בניו רביים, או מחלקים ביניהם את העניינים לפי איזה כללים, וכו'.
אבל לכאורה המציאות מראה שזה מחליש קהילות והנהגות ואנשים ואורחות חיים ולא מחזק אותם, מהטעמים הנ"ל.
ואולי אין לדמות זאת למצב של בחירת הראויים דוקא, אבל מצב כזה יכול בעצמו לגרום לבעיות קשות מצד השאינם ראויים, ושוב התוצאה תהיה החלשת כל הנ"ל.
כל זה לגבי השאלה מדוע שלא יבחר לו כל אחד את רבו מתוך המועמדים הראויים, ותתפצל הקהילה.
אבל לגבי כל יחיד ויחיד בוודאי שצריך רבי אחד שאליו הוא מתקשר, זה יסוד פשוט בחסידות, שהתקשרות לצדיקים היא לצדיק אחד [אמרו בזה "אין גוט און איין רבי"], ודימו את זה לנישואים.
אמנם גם בזה יש בידי כמה מילין:
א. מובא בספרים [אולי אפילו מהחידושי הרי"ם, עכ"פ נשכח ממני כרגע המקור] שכל אדם צריך שיהיה לו רבי בעולם הזה ורבי בעולם העליון.
ב. אולי קשור לכאן: יש בספרים שאדם צריך לקשר עצמו לצדיק הדור ואפילו שאינו יודע מי זה. ויש בספרים, אולי בבאר מים חיים, שגם צדיק צריך לקשר עצמו לצדיק הדור.
ג. עוד בעניין הדימוי לנישואים: מקובל, ורגילים להאדיר את ההנהגה הזו דייקא, שמיד בפטירת הרבי מתקשרים לרבי החדש, ולוחצים על זה וכו'. אבל אחד מהצדיקים [לא זוכר כרגע מי] אמר, שמי שמיד בפטירת הרבי מסוגל להתקשר לרבי חדש - אות הוא שלא איבד כלום בפטירת הרבי הקודם. דהיינו לא היה מקושר אליו. ודימה זאת לנישואים, כמו שאדם לא מסוגל להתחתן שנית מיד אחרי שמתה אשתו.
כמו"כ שמעתי בזמנו מחסיד בן עליה שלאחר פטירת הפני מנחם [אא"ט] ניסה להרגיש התקשרות לרבי החדש, ולא הלך. פנה לרב אטלס מחיפה וקבל בפניו וביקש עצתו להתקשרות. הרב אטלס לא הבין את השאלה: מי אמר שכבר צריך להרגיש התקשרות? תן לזה תקופה, תיסע, תלמד, תנסה. זה לוקח זמן. אי אפשר מיד. הלה ניסה כמה חודשים, לא הצליח. פנה שוב לרב אטלס, וענה לו: אם לא הולך - אז לא.
ד. שמעתי בזמנו מהגה"צ רבי פישל ויינגרטן זצ"ל שלאחר פטירת הבית ישראל [או הלב שמחה?] לא היה לו רבי, ניסה פה ניסה שם, אבל לא התקשר, ובמשך תקופה לא היה לו מישהו מסוים. ואז נכנס לרבי ממחנובקא הקודם, ואמר לו שאינו מוצא רבי. ענה לו הרבי [קרוב לזה הלשון]: "מי אמר שצריך רבי אחד? פעם זה ופעם זה". וכמדומה שאכן לא היה לו רבי מסוים מאז.
ע"כ לע"ע,
שלא בעיון כה"צ ולא מוגה כה"צ.