פורום אוצר החכמה

אוצר החכמה כתב:ואני חושב שהמצב הפוך. אתה בעצם מבטא חוסר רגישות לאיסור הרציחה שבעניין. לא באופן אישי אלא בעמדה שאתה מציג. אולי סיבת הדבר היא כי אתה בעצם סובר כמתירים. אבל אם היית מרגיש שלעבור את פי ה' ולהרוג אדם שעוד נותרו לו חיים זו פעולה לא מוסרית כי זו רציחה היית מתבונן על העניין הפוך.

אני חושב שאת זה בדיוק ביטאו חז"ל באמירתם. העמדה שקיום התורה הוא הדבר העיקרי.

טוב, אם הדיון נעשה על מניעיי האישיים, אז מוכרחני לומר שממש, אבל ממש לא. איני מקל ראש באיסור רציחה, חלילה לי.

דווקא מחמת חומר האיסור לכאן וגודל ההצלת חיים מכאן. טרחתי ובדקתי את הנושא היטב היטב עד מקום ששכלי מגיע. וממש לא חשוב להיכן הגעתי ומה תוצאות חקירתי. בשלי אני אוחז, שאי החתימה אצל ציבור נרחב, אינו נובע, לצערי, משיקולים הלכתיים או מתודעת חומר איסור רציחה, אלא מסיבות צדדיות שלא רלוונטיות כלל (ואני אומר זאת, אף על סמך התרשמות אישית 'אחד על אחד').

טוב, חושבני ששני הצדדים הובנו. מיציתי. אנו חלוקים בפרשנויות (וזה לגיטימי). והבוחר יבחר

אכן מוצה.
אבל אני מדגיש את מה שכתבתי בתחילה

לא באופן אישי אלא בעמדה שאתה מציג

כך שאין כאן דיון על מניעיך האישיים.

הגיונות כתב:סוף-סוף, איך שלא תסתכל על זה, לא ניתן להתעלם שיש כאן קהות חושים מוסרית (אותו אדם כלל לא מעוניין להציל חיים) או גינוי דתי (אותו אדם דתיותו אינה אלא סוציולוגית).

לא ניתן להתעלם מנתון עובדתי זה, גם אם אותו אדם 'משובח', שכן בסופו של דבר נמנע מלעשות איסור. אלו שני פרטים ושני מישורי דיון, שאינם משליכים אחד על השני. אינני רואה כל דרך הגיונית להצדיק את עצם המוטיבציות הבעייתיות.

איזה שטויות אתה מדבר? (תסלח לי), אני משוכנע שאם הדבר היה מותר לדעת גדולי ההוראה, הציבור החרדי היה הראשון שהיה מתגייס בהמוניו לחתום על הכרטיסים. אנשים אצלנו לא מעוניינים להציל חיים? אתה רציני? שאל נא בבנק הדם, כשישנו צורך למלא את המחסור, שולחים ניידות התרמה לאיזורים חרדיים, ואנשים תורמים בהמוניהם. ועל ארגוני ההצלה למיניהם על אלפי מתנדביהם מסתמא לא שמעת, הא? ועל ארגון "מתנת חיים"? (שמלבד העומד בראשו, גם רובם המוחלט של התורמים הינם יהודים חרדים)...

בוודאי שכולם מודעים אצלנו לכך שגדולי ההוראה אסרו את הדבר, אמנם רובם לא מודעים לפרטי המחלוקת וטעמיה, או למשקל שיש או שאין לדעת המתירים (ביחס לאוסרים), אבל כולם יודעים שגדולי ההוראה שהציבור שלנו אמון עליהם אסרו, וזו היא בדיוק הסיבה שהם אינם מעלים על דעתם לחתום.

טוב, כבר סוכם שהנושא מיצה את עצמו. וכבר נעלנו אותו על סוגר ובריח.

אתה טוען שהציבור לא חתום על אדי כיון שהוא אוחז שגדולי ההוראה אסרו זאת? - נו, שיערב לך! לדידי זו ממש היתממות נאיבית. זה לא המצב, והמציאות ממש רחוקה מכך.

כל הפעולות הברוכות שהזכרת יש להם ריח וטאבו חרדי-סוציולוגי (או נטרלי), ואך טבעי שהציבור ירתם כל כולו לפעולות אלו. ל'אדי' יש ריח חילוני (וממש לא חשוב או רלוונטי הסיבה לכך, אם זה נוצר באמת מפסקיהם של הרבנים, או מחמת העומדים בראשו וכו'). לדעתי, ריח זה הוא שגורם לאי החתימה בציבור, וממש לא שיקולי הלכה. אתה חושב אחרת, נו, שיהיה (והלוואי ואתה צודק, לא השתכנעתי). זהו, הנושא תם

הגיונות כתב:טוב, כבר סוכם שהנושא מיצה את עצמו. וכבר נעלנו אותו על סוגר ובריח.

אתה טוען שהציבור לא חתום על אדי כיון שהוא אוחז שגדולי ההוראה אסרו זאת? - נו, שיערב לך! לדידי זו ממש היתממות נאיבית. זה לא המצב, והמציאות ממש רחוקה מכך.

כל הפעולות הברוכות שהזכרת יש להם ריח וטאבו חרדי-סוציולוגי (או נטרלי), ואך טבעי שהציבור ירתם כל כולו לפעולות אלו. ל'אדי' יש ריח חילוני (וממש לא חשוב או רלוונטי הסיבה לכך, אם זה נוצר באמת מפסקיהם של הרבנים, או מחמת העומדים בראשו וכו'). לדעתי, ריח זה הוא שגורם לאי החתימה בציבור, וממש לא שיקולי הלכה. אתה חושב אחרת, נו, שיהיה (והלוואי ואתה צודק, לא השתכנעתי). זהו, הנושא תם

אני באמת לא מבין למה אתה חושב אחרת.

פרנקל תאומים כתב:על ארגון "מתנת חיים"? (שמלבד העומד בראשו, גם רובם המוחלט של התורמים הינם יהודים חרדים)...

לא נכון.

הגיונות כתב:כל הפעולות הברוכות שהזכרת יש להם ריח וטאבו חרדי-סוציולוגי (או נטרלי), ואך טבעי שהציבור ירתם כל כולו לפעולות אלו. ל'אדי' יש ריח חילוני (וממש לא חשוב או רלוונטי הסיבה לכך, אם זה נוצר באמת מפסקיהם של הרבנים, או מחמת העומדים בראשו וכו'). לדעתי, ריח זה הוא שגורם לאי החתימה בציבור, וממש לא שיקולי הלכה. אתה חושב אחרת, נו, שיהיה (והלוואי ואתה צודק, לא השתכנעתי). זהו, הנושא תם

עדיין יש לדון מדוע הציבור החרדי לא נהה בהמוניו לחתום על כרטיס 'בלבבי', שהוא המקביל החרדי של 'אדי' - וריחו חרדי, אלא שאינו מקנה עדיפות בתור לתרומה ח"ו.
ומסתבר שלעצלות ולחוסר המודעות וההפחתה בחשיפה לתקשורת - יש חלק לא קטן, אך עדיין יש להבהיר של'מתנת חיים' יש הענות יפה במחוזותינו יחסית לאחוזינו באוכלוסיה הכללית, ואם תרומת כליות היתה פעולה פשוטה כמו החתימה על כרטיס אדי - מן הסתם מכשירי הדיאליזה בארץ היו מחלידים מחוסר שימוש.

מנחם-כהן כתב:ראיתי כותבי לגבי עמדתו של הגר"ע יוסף:

על פי דעת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א, אין לחתום על כרטיס "בלבבי", כשם שאין לחתום על כרטיס "אדי". ואמנם דעת כמה פוסקים שמותר לחתום על כרטיס זה, כמו שהדברים מובאים על ידי הרב פרופ' שטיינברג, מכל מקום מה שהובא בשם מרן שליט"א כאילו הוא אישר בחתימתו את פסק הרבנות הראשית לגבי עקירת אברים, אין הדבר נכון, וכמו שכתבנו בזה בספר רוח יעקב. ורק לגבי ניתוק ממכונות ההנשמה, לדעת מרן שליט"א, כל שנקבע מוות סופי ומוחלט של גזע המוח, מותר לנתק את החולה מן המכונות. אבל אין זה נוגע לעקירת אברים.

מישהו יודע מה נכתב בספר רוח יעקב? ומה הייתה מדתו של הגר"ע יוסף?

מאידך כעת ראיתי באתר 'בלבבי':

עמדת רבנים רבים, ובהם הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל, וכל הרבנים הראשיים לדורותיהם מהרבנים הגאונים ר' שלמה גורן זצ"ל ור' עובדיה יוסף זצ"ל, דרך הרבנים הגאונים ר' אברהם שפירא זצ"ל ור' מרדכי אליהו זצ"ל, ועד ימינו קבעו באופן מוחלט כי יש לקבל את מות גזע המוח כמוות על פי ההלכה, והדבר מאפשר ברמה העקרונית את השתלת האברים.

כמדומה שאצל הרב עובדיה יוסף, יש לחלק בין קביעת רגע המוות ברמה העקרונית לצורך המשך הטיפול בהחיאה או לצורך מתן תרופות וכדומה, לבין סוגיית השתלת אברים באופן ספציפי (ועכ"פ יש לכבד את דרישת המשפחה שלא לנתק ממכשירם או ליטול אברים כל עוד יש פעילות בלב).

ומכתבו המפורסם של הר"ע יוסף והרש"מ עמאר פורסם על-ידי הר' פרופ' שטיינברג בספרו 'מוות מוחי-נשימתי' עמ' 84-85. וראה את שציין לשו"ת שמע שלמה ח"ז חחו"מ סוסי' ח. לס' רוח יעקב, לס' שלחן יוסף סי' רצ, ולמאמרו של ר"מ הלפרין, בית הלל שנה יג תשע"ה עמ' רג-ד.

אצרף כאן צילום מהמכתב -

בספר נשמת אברהם מובאים הדברים הללו:

בערב שבת קודש פ' דברים ח' מנ"א תשנ"א אמר לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שאמנם יש מי שאומר שהגר"מ פיינשטיין ז"ל חזר בו ממה שפסק שבכדי לקבוע את המוות צריכים היעדרות של כל שלושת התנאים כפי שפסק החת"ס אך אין זה בתשובותיו ומכיון שאין שום הגדרה כזאת של מוות גזע המוח בש"ס אין אנו יכולים לחדש הגדרה כזו בימינו ורק כשתקום סנהדרין יהיה בכוחם לקבוע אם מוות גזע המוח נקרא מוות או לא ועד אז אמר לי הגאון זצ"ל אסור להוציא ממנו לבו או כל אבר אחר כל זמן שלבו עוד פועם בקרבו עכ"ד

כך שלהביא שדעת הגרמ"פ להתיר כמו שהביאו מאתר בלבבי אינו נכון ואינו פשוט, כמ"ש הגיונות לעיל.


מי שמתעניין בעניין יכול לראות בספר ההוא אריכות גדולה בזה ושהגריש"א והגרש"ז עמדו בכל תוקף על זה שהדבר אסור (יש שם בשם הגרש"ז חילוק בזה בין הארץ לחו"ל).

יואל שילה כתב:

הגיונות כתב:כל הפעולות הברוכות שהזכרת יש להם ריח וטאבו חרדי-סוציולוגי (או נטרלי), ואך טבעי שהציבור ירתם כל כולו לפעולות אלו. ל'אדי' יש ריח חילוני (וממש לא חשוב או רלוונטי הסיבה לכך, אם זה נוצר באמת מפסקיהם של הרבנים, או מחמת העומדים בראשו וכו'). לדעתי, ריח זה הוא שגורם לאי החתימה בציבור, וממש לא שיקולי הלכה. אתה חושב אחרת, נו, שיהיה (והלוואי ואתה צודק, לא השתכנעתי). זהו, הנושא תם

עדיין יש לדון מדוע הציבור החרדי לא נהה בהמוניו לחתום על כרטיס 'בלבבי', שהוא המקביל החרדי של 'אדי' - וריחו חרדי, אלא שאינו מקנה עדיפות בתור לתרומה ח"ו.
ומסתבר שלעצלות ולחוסר המודעות וההפחתה בחשיפה לתקשורת - יש חלק לא קטן, אך עדיין יש להבהיר של'מתנת חיים' יש הענות יפה במחוזותינו יחסית לאחוזינו באוכלוסיה הכללית, ואם תרומת כליות היתה פעולה פשוטה כמו החתימה על כרטיס אדי - מן הסתם מכשירי הדיאליזה בארץ היו מחלידים מחוסר שימוש.

לא הבנתי למה הציבור צריך לנהות בהמוניו לעשות דבר ששני גדולי הדור הגרשז"א והגריש"א אסרוהו.

אוצר החכמה כתב:בספר נשמת אברהם מובאים הדברים הללו:

בערב שבת קודש פ' דברים ח' מנ"א תשנ"א אמר לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שאמנם יש מי שאומר שהגר"מ פיינשטיין ז"ל חזר בו ממה שפסק שבכדי לקבוע את המוות צריכים היעדרות של כל שלושת התנאים כפי שפסק החת"ס אך אין זה בתשובותיו ומכיון שאין שום הגדרה כזאת של מוות גזע המוח בש"ס אין אנו יכולים לחדש הגדרה כזו בימינו ורק כשתקום סנהדרין יהיה בכוחם לקבוע אם מוות גזע המוח נקרא מוות או לא ועד אז אמר לי הגאון זצ"ל אסור להוציא ממנו לבו או כל אבר אחר כל זמן שלבו עוד פועם בקרבו עכ"ד

כך שלהביא שדעת הגרמ"פ להתיר כמו שהביאו מאתר בלבבי אינו נכון ואינו פשוט, כמ"ש הגיונות לעיל.

אריכות שלמה אודות דעתו של הגרמ"פ יש בספר 'קביעת רגע המוות' ובריבוי ציוני המ"מ שבהע' 9 הארוכה במאמרו של הר' פרופ' שטיינברג (המאמר הובא לעיל, בעמ' הקודם). ראה שם בפרטי פרטים בכל זה.

באופן טבעי ופשוט - ויש דוגמתו בשלל נושאים - ברגע שנושא מסויים נמצא 'מחוץ למחנה' במובן ההלכתי, יש אליו פחות רגש. נכון שתיאורטית אולי היינו צריכים להימצא במצב שכל יהודי חרדי ישתוקק להציל חיים בתרומת איברים ולעלות ולהשתחוות ולראות בהר ה' ולקיים את מצות התכלת כמצווה עלינו בתוה"ק ולייחל לחידוש הקרבנות כמאז וכו' וכו' - אך מה יעשה שלע"ע לא נמצאה לזה היתכנות הלכתית. ולכן הימנעתו מהנ"ל נעשית בבחינת 'אתכפייא' לרצון העז הפועם בו -

אבל בפועל המשאבים הנפשיים של הציבור מוגבלים, וגם מוגבלים בזמן. ויש אינספור דברים לחנך ולהתחנך עליהם ו'להתחבר' אליהם ולחיותם. ודבר שלא הותר (בצורה מלאה) הלכתית - יש ממנו גם ניתוק נפשי. והדברים פשוטים למבין בטבעי בנ"א. ותל"מ.

אכן, אני די-מסכים שכך הוא טבעו של אדם. אלא שלדידי, אידאלית זה לא אמור להיות (מה שאתה כתבת "אולי"). לתפיסתי ההלכה אינה זהה למוסר, ובהחלט, תאורטית ייתכנו התנגשויות וקונפליקטים, כך שפסק הדין ההלכתי יסתור את הצעד המוסרי (כמו בדוגמה כאן, לשיטת אלו הסוברים שיש איסור בחתימה על כרטיס אדי). אבל זה כבר נושא הדורש פרשה לעצמו, ואין כאן מקומו.

ובכ"מ דבריך אינם נוגעים לגוף מ"ש. אני סבור שחוסר ההירתמות המעשי-והרגשי ל'כרטיס אדי' אינו נובע (כמו שכתב הרב אוצה"ח) מתודעה הלכתית. אלא מזיהוי סוציולוגי, שהוא סתם-פגום ולא רלוונטי.

תורף דברי הוא שהזיהוי הסוציולוגי הוא השלכה טבעית של התודעה ההלכתית.

הבנתי. ואני סבור איפכא, שהקורלציה הפוכה, והאידנא הזיהוי הסוציולוגי קדם לתודעה ההלכתית

לדבריך, כיצד קרה תהליך שכזה? מדוע תרומת דם הפכה מזוהה עמנו ותרומת אברים מחוץ לגדר? מהם הגורמים לכך?
<או במילים אחרות: לא ברור לך שאם מחר ר' חיים קנייבסקי חותם על קריאה לחתום על 'בלבבי' הרי באחת תהפוך תרומת אברים ל'דגל חרדי' וכל הציבור יעמוד אליה בתור?>

כבר כתבתי לעיל שייתכן ותחילת השרשרת נעוצה בשיקולים וטעמים הלכתיים (אף שגם בזה אני לגמרי לא בטוח). ובכ"א כעת, במצב העכשווי, אני סבור שרוב הציבור אינו נמנע מלחתום מאותם שיקולים הלכתיים, אלא הדבר הפך לטאבו סוציולוגי בלבד (לפחות אצל חלק ניכר מהציבור).

זו התרשמותי ותובנותיי בכובע של אנתרופולוג חובב, לאור שיחות רבות שערכתי בנושא. אתה ממש לא חייב לקבל זאת.

אני לא יודע עד היכן אתה מותח את הסוציולוגיה.
אבל לגבי רוב הציבור הרבה דברים מקיום התורה והמצוות אינם נובעים דווקא משיקולים הלכתיים נטו אלא גם מהתנהגות חברתית. ואף על פי שוודאי איש המעלה אינו כזה ולוואי שכל עם ה' יהיו אנשי מעלה. אני לא חושב שזה רק חיסרון. במידה מסויימת אפשר לומר שזה גם טבעו של עולם וגם חלק מכוונת התורה שנתנה לנו התנהגויות ציבוריות בציפייה שלא רק נקיים מצוות מתוך יראת שמים מלאה אלא גם מכוח ההרגל והחברה, וזה שומר על האדם והציבור בעיתות פחות חזקות.
וכל זה נכלל בדברי ריב"ז של הלוואי שיהיה מורא שמים כמורא אדם.

חרסון כתב:לדבריך, כיצד קרה תהליך שכזה? מדוע תרומת דם הפכה מזוהה עמנו ותרומת אברים מחוץ לגדר? מהם הגורמים לכך?
<או במילים אחרות: לא ברור לך שאם מחר ר' חיים קנייבסקי חותם על קריאה לחתום על 'בלבבי' הרי באחת תהפוך תרומת אברים ל'דגל חרדי' וכל הציבור יעמוד אליה בתור?>

יש"כ ר' חרסון. אתה מבהיר את הדברים בצורה מיטבית. (והם באמת פשוטים כביעתא בכותחא, לא ידעתי מנ"ל ומה"ת להרב הגיונות למימר איפכא). תשאל כל יהודי חרדי ברחוב: "מדוע לא תחתום על כרטיס אדי המאפשר תרומת איברים אחרי מוות מוחי ולא לבבי?" והוא יענה לך מיד: "אסור. הרבנים אומרים שזה רציחה".

רק אעיר שמעניין זה , של תרומת איברים מן המת, נוצר חילול השם גדול ועצום שאין לשער. ואמנם פשוט שמה שאסור מצד הדין אי אפשר להתיר בשום אופן, אבל אני תוהה האם בעניין כמו זה, השנוי במחלוקת הפוסקים (גם אם חלקם שייכים יותר לציבור מסויים וחלקם פחות), אין מקום להתחשב בכך בהוראה למעשה.

עיק כתב:רק אעיר שמעניין זה , של תרומת איברים מן המת, נוצר חילול השם גדול ועצום שאין לשער. ואמנם פשוט שמה שאסור מצד הדין אי אפשר להתיר בשום אופן, אבל אני תוהה האם בעניין כמו זה, השנוי במחלוקת הפוסקים (גם אם חלקם שייכים יותר לציבור מסויים וחלקם פחות), אין מקום להתחשב בכך בהוראה למעשה.

מעולם לא הושפעה ההלכה משיקולי רייטינג, (שתמיד מתכסה באיצטלה של חילול ה'), ואם ח"ו היתה מושפעת, לא היה נשאר מדרך התורה שריד ופליט.

מנחם-כהן כתב:ראיתי כותבים לגבי עמדתו של הגר"ע יוסף:

על פי דעת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א, אין לחתום על כרטיס "בלבבי", כשם שאין לחתום על כרטיס "אדי". ואמנם דעת כמה פוסקים שמותר לחתום על כרטיס זה, כמו שהדברים מובאים על ידי הרב פרופ' שטיינברג, מכל מקום מה שהובא בשם מרן שליט"א כאילו הוא אישר בחתימתו את פסק הרבנות הראשית לגבי עקירת אברים, אין הדבר נכון, וכמו שכתבנו בזה בספר רוח יעקב. ורק לגבי ניתוק ממכונות ההנשמה, לדעת מרן שליט"א, כל שנקבע מוות סופי ומוחלט של גזע המוח, מותר לנתק את החולה מן המכונות. אבל אין זה נוגע לעקירת אברים.

מישהו יודע מה נכתב בספר רוח יעקב? ומה הייתה מדתו של הגר"ע יוסף?

הנה מספר 'רוח יעקב' על קביעת רגע המוות, לנכד הגרע"י, רבי יעקב ששון:

משוש דורים כתב:

עיק כתב:רק אעיר שמעניין זה , של תרומת איברים מן המת, נוצר חילול השם גדול ועצום שאין לשער. ואמנם פשוט שמה שאסור מצד הדין אי אפשר להתיר בשום אופן, אבל אני תוהה האם בעניין כמו זה, השנוי במחלוקת הפוסקים (גם אם חלקם שייכים יותר לציבור מסויים וחלקם פחות), אין מקום להתחשב בכך בהוראה למעשה.

מעולם לא הושפעה ההלכה משיקולי רייטינג, (שתמיד מתכסה באיצטלה של חילול ה'), ואם ח"ו היתה מושפעת, לא היה נשאר מדרך התורה שריד ופליט.

ההלכה דווקא כן מושפעת ממה שאתה קורא לו בזלזול "שיקולי רייטינג", שהרי אבידת הגוי אסור להחזיר אבל אם יש בהשבתה קידוש השם מצוה להחזיר.

אבל אני לא הרחקתי לכת עד כדי כך. אני חוזר על דברי "מה שאסור מצד הדין אי אפשר להתיר בשום אופן".
כאן אין זה דין פשוט לאיסור - הלא מדובר בעניין שנוי במחלוקת גדולה, שלא הוכרעה בו הלכה לשום צד , ולמה חילול השם גרע משעת דחק גדולה למשל?

(מלבד זאת, מה שאמרת לגבי רייטינג נכון גם בכיוון ההפוך: מאז ומעולם, דרכם של אלו שחילול השם קל בעיניהם, שהם נוטים לפטור אותו כעניין של לא יותר מרייטינג)

עיק כתב:אבל אני לא הרחקתי לכת עד כדי כך. אני חוזר על דברי "מה שאסור מצד הדין אי אפשר להתיר בשום אופן".
כאן אין זה דין פשוט לאיסור - הלא מדובר בעניין שנוי במחלוקת גדולה, שלא הוכרעה בו הלכה לשום צד , ולמה חילול השם גרע משעת דחק גדולה למשל?

זה לא שייך כלל בנידון דידן. הרי הנידון הוא הצלת נפש, שאין לך שעת הדחק גדולה מזו, ואעפ"כ אוסרים האוסרים מפני שלשיטתם יש כאן איסור רציחה, לא פחות מכך (שא"כ היינו מתירים בוודאי). ולכן הוספת סברא של חילול ה' היא כשרגא בטיהרא.
וזכור לרבים מקרה שאירע לפני כעשר שנים ביהודי יקר שהיה זקוק להשתלת איבר, וכבר נמצא איבר מתאים אצל אדם שהיה במצב של מוות מוחי, אך משפחתו (ליתר דיוק משפחתה) סירבה לכך בהתאם לפסיקת רבותיה, אף שהיה גלוי וידוע שסירוב פירושו גזר דין מוות מיידי לשניהם, ואכן כך הוה. והדבר פשוט לענ"ד שאין שום מקום לביקורת על החלטת המשפחה, ואין עצה ואין תבונה נגד ה'.

שמעתי שהרב אברהם רביץ חתם על אדי. מישהו יכול לאשר זאת?

מנחם-כהן כתב:שמעתי שהרב אברהם רביץ חתם על אדי. מישהו יכול לאשר זאת?

לא חושב שזו נפק"מ גדולה, אך אכן כך פוררסם בעיתונות ובכלי התקשורת

יש באחד מהספרים של חיים ולדר סיפור על חולה שנפטר כי חשש לסיבה זו ובסוף מובא עדות ששאלו את הגרי"ש אלישיב שבסופו של דבראמר שאם גם כך מוציאים את האיברים ועוברים על איסור רציחה ועכשיו השאלה היא רק אם יצילו את פלוני או אלמוני באיבר שאסור היה להוצי ואף על פי כן הוציאו, אז מותר להשתמש באיבר.

הגיונות כתב:

מנחם-כהן כתב:שמעתי שהרב אברהם רביץ חתם על אדי. מישהו יכול לאשר זאת?

לא חושב שזו נפק"מ גדולה, אך אכן כך פורסם בעיתונות ובכלי התקשורת

הוא הצהיר זאת בעצמו בישיבת הכנסת (פרוטוקול מס' 345 מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, יום שלישי, כ"ג בטבת התשס"ח).

נכון הדבר שהרב זלמן נחמיה גולדברג פסק שאין איסור לחתום על כרטיס אד"י?