פורום אוצר החכמה

אליסף כתב:לשבר את האוזן,
ר' צבי קפלן לא הנהיג מסיבת חנוכה בישיבתו
הוא הרי נינו של המשגיח
שאלו אחד התלמידים: הרי במיר יש מסיבת חנוכה?
ענה לו: מיר? מיר?? אה כוונתך לישיבה בשכונת בית ישראל..

צופה_ומביט כתב:האשכול נטה לנושא מעניין.
אולי יכול מישהו מהמבינים לתאר ולהגדיר קודם כל מהי [לדעתו] "רוח מיר"?
במה התייחדה ישיבת מיר, כשיטה, משאר ישיבות/שיטות?
וכן מהי "רוח רבי ירוחם"?
במה התייחד רבי ירוחם משאר רבותינו בעלי המוסר?
זה גם מעניין לדעת, וגם אולי יעזור ללבן את הנידון הנוכחי.

אליסף כתב:

צופה_ומביט כתב:האשכול נטה לנושא מעניין.
אולי יכול מישהו מהמבינים לתאר ולהגדיר קודם כל מהי [לדעתו] "רוח מיר"?
במה התייחדה ישיבת מיר, כשיטה, משאר ישיבות/שיטות?
וכן מהי "רוח רבי ירוחם"?
במה התייחד רבי ירוחם משאר רבותינו בעלי המוסר?
זה גם מעניין לדעת, וגם אולי יעזור ללבן את הנידון הנוכחי.

איני בר הכי אך בכ"ז עפעס א נקודה:
א. ר' ירוחם עוד לפני תורתו ושיחותיו היה 'בעל השפעה' בצורה עוצמתית ביותר
בלשון הרחוב הייתי אומר שהיה כאריזמאטי ביותר (אם כי מדובר פה בכח משיכה ששרשו בקדושה, להבדיל מסתם כריזמאטיות ואכמ"ל)
כידוע הסבא מסלבודקא ביקר אותו בנקודה זו, שהשפעתו האדירה כובשת את התלמידים יותר מדי..
ב. הגדרה קצרה על תורתו מביא הרב וולבה משמו - " הגרי"ס היה כולו מוסר, הסבא (מקלם - רבו המובהק) היה כבר מזיגה של חכמה ומוסר, אצלי יש יותר חכמה ממוסר"
כוונת הדברים למיעוט השגתי הוא שאצל ר' ישראל רואים שכל תורתו מכוונת למעשה ממש, אגרת טיפוסית באור ישראל היא ליבון של בעיה מעשית בעבודה (למשל: למה אנו לא מתעוררים לתשובה באלול - אגרת י"ד וגם ו' כמדומני) וכמובן על הדרך מתחדשים חידושים וכו' אך אין היסח דעת מהכיוון המעשי.
'רבה החכמה על המוסר' הפשט הוא שר' ירוחם עם כל העומק וההרחבה כבר ניתן כאילו ללמוד מאמר שלו כדברים מופשטים ומרוממים שמרחיבים את הדעת אך לא ממש נוגעים למעשה.
לא נגעתי איך להגדיר 'מירער' טיפוסי, אמר לי פעם ת"ח בר דעת: לתלמידי ר' ירוחם יש 'בגרות' מסויימת. יש בזה משהו ונלאיתי להאריך.

אליסף כתב:

צופה_ומביט כתב:האשכול נטה לנושא מעניין.
אולי יכול מישהו מהמבינים לתאר ולהגדיר קודם כל מהי [לדעתו] "רוח מיר"?
במה התייחדה ישיבת מיר, כשיטה, משאר ישיבות/שיטות?
וכן מהי "רוח רבי ירוחם"?
במה התייחד רבי ירוחם משאר רבותינו בעלי המוסר?
זה גם מעניין לדעת, וגם אולי יעזור ללבן את הנידון הנוכחי.

איני בר הכי אך בכ"ז עפעס א נקודה:
א. ר' ירוחם עוד לפני תורתו ושיחותיו היה 'בעל השפעה' בצורה עוצמתית ביותר
בלשון הרחוב הייתי אומר שהיה כאריזמאטי ביותר (אם כי מדובר פה בכח משיכה ששרשו בקדושה, להבדיל מסתם כריזמאטיות ואכמ"ל)
כידוע הסבא מסלבודקא ביקר אותו בנקודה זו, שהשפעתו האדירה כובשת את התלמידים יותר מדי..
ב. הגדרה קצרה על תורתו מביא הרב וולבה משמו - " הגרי"ס היה כולו מוסר, הסבא (מקלם - רבו המובהק) היה כבר מזיגה של חכמה ומוסר, אצלי יש יותר חכמה ממוסר"
כוונת הדברים למיעוט השגתי הוא שאצל ר' ישראל רואים שכל תורתו מכוונת למעשה ממש, אגרת טיפוסית באור ישראל היא ליבון של בעיה מעשית בעבודה (למשל: למה אנו לא מתעוררים לתשובה באלול - אגרת י"ד וגם ו' כמדומני) וכמובן על הדרך מתחדשים חידושים וכו' אך אין היסח דעת מהכיוון המעשי.
'רבה החכמה על המוסר' הפשט הוא שר' ירוחם עם כל העומק וההרחבה כבר ניתן כאילו ללמוד מאמר שלו כדברים מופשטים ומרוממים שמרחיבים את הדעת אך לא ממש נוגעים למעשה.
לא נגעתי איך להגדיר 'מירער' טיפוסי, אמר לי פעם ת"ח בר דעת: לתלמידי ר' ירוחם יש 'בגרות' מסויימת. יש בזה משהו ונלאיתי להאריך.

באמונתו כתב:יישר כוח.
אמנם נדמה לי שהביקורת לא הייתה על הכריזמטיות שלו, וכי מה הטענה נגד היותו בעל אישיות כזאת, אלא שעשה ויצר בפועל, מעין חסידות סביבו, עם סולדאטין (= חיילים) שלו (מקורבים אליו יותר - בחורים בעלי המוסר, מקורבים אליו פחות, ובלתי מקורבים), ועל דא אפקוהו מראדין.
מעשיו היו ודאי הכול לשם שמים, מדובר באדם גדול בענקים, אלא שסכנה טמונה בנוהג זה, והסבא זצ"ל, בחינת חכם עדיף מנביא, אשר אירע בפטירת רבי ירוחם.
רבי ירוחם סבר, מאידך, כי הוא זה הנצרך בדיוק, כדי שיוכל למקסם אחיזתו והשפעתו בהם, ויש להאריך בדבר.

גיזונטע קאפ כתב:הבלאגן בראדין היה על רקע זה, שהוא התחיל לבדל את הח"ח, באמרו שלא יתכן שאפשר לגשת אליו כלאחר יד, ולכן אמר שקודם צריך לדבר עמו, והוא יתן אישור לגשת אל הח"ח, זקני ראדין לא אהבו את השינוי, ומזה התחיל המתח

עם חורבן יהדות אירופה גלו בני הישיבה לשנחאי, ומחוסר אפשרות להגיע לא"י הגרו לארצות הברית. ובשנת תש"ד יסדנו את הישיבה בפעיה"ק ירושלים...

...בשנה זו נגשנו להקמת בנין הישיבה בירושלים כדי להחזיר עטרת הישיבה ליושנה

בעל התפארת כתב:דיוקים חלשים.
מכיון שלא התאפשר להמשיך את הישיבה במיר, <וגם הבחורים שלמדו בישיבה המקורית אינם כאן> יסדנו אותה בירושלים, הככונה שהוא יסד אותה בירושלים ולא במיר, ולא שזה ישיבה חדשה.

חרט כתב:

בעל התפארת כתב:דיוקים חלשים.
מכיון שלא התאפשר להמשיך את הישיבה במיר, <וגם הבחורים שלמדו בישיבה המקורית אינם כאן> יסדנו אותה בירושלים, הכונה שהוא יסד אותה בירושלים ולא במיר, ולא שזה ישיבה חדשה.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מענין, הנהלת הישיבה נסעה לארץ ישראל, והתלמידים נסעו לארה"ב.
הישיבה בארה"ב - בית התלמוד - כבר אינה קיימת במובנה הישנה. יש ישיבה בבניינה, אבל זה לא אותו ישיבה. ובארץ הישיבה פורחת. נראה שההנהלה הם שזכו, ולא התלמידים.

הפרגון הוא התירוץ האמיתי. הלוואי והיו למדים מישיבת מיר. מה שמפרגנים, לא מפסידים. אלו שמפחדים ממישהו שגדל להם מתחת לאפם, בסופו של דבר לא יישארו עם כלום.

שיבר כתב:לא שמתי לב אם הוזכר.
במשך שנים היה ידוע כי בישיבת מיר מקבלים כמעט כל מי שמתדפק על שעריה בלי לבדוק בציציותיו, ליטאים וחסידים כאחד, ורבים אחרים היו יושבים בבתי מדרשותיה אף בלי להרשם ולהתקבל.
טובת העין של הגרנ"צ פינקל ידועה היתה בשערים, ואף נחקקה עלי הספר שיצא עליו. בימיו היתה התנופה העצומה של הישיבה ובוודאי שיש לייחס את זה אליו...

באמונתו כתב:

שיבר כתב:לא שמתי לב אם הוזכר.
במשך שנים היה ידוע כי בישיבת מיר מקבלים כמעט כל מי שמתדפק על שעריה בלי לבדוק בציציותיו, ליטאים וחסידים כאחד, ורבים אחרים היו יושבים בבתי מדרשותיה אף בלי להרשם ולהתקבל.
טובת העין של הגרנ"צ פינקל ידועה היתה בשערים, ואף נחקקה עלי הספר שיצא עליו. בימיו היתה התנופה העצומה של הישיבה ובוודאי שיש לייחס את זה אליו...

זו הייתה המדיניות של מייסדה, הגאון רא"י: אין דוחים אף אחד.
ראה המצורף, מעשה אופייני עם רבי מנדל אטיק זצ"ל בזה:

גיורא בשמי שמיא כתב:המקור הראשון איננו ענין לכאן, כי אחרי שהיה כבר בישיבה חש אחריות כלפיו. זה דבר שראינו אצל הרבה גדו"י, ואדרבה, בשביל זה סירבו לקבל לישיבתם כאלו שחששו שיהיו נתפסים בעונם. וגם מחמת גיל סירב לקבל (כמו שמסופר ב'הלילה איננו אפל').
המקור השני גם לא מכריע. זה שהוא קיבל מכל החוגים והעדות איננו אומר שהוא לא 'בדק ציציותיהם'. מדיניות זו (במידה גדולה - הרי היו כאלו שהגרנ"צ יעץ להם למצוא מקום מתאים יותר) אכן התחילה אצל הגרנ"צ, ומזה אכן השתנה אופי הישיבה. (ויש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי.)

תוכן כתב:מכל עשרות הישיבות ומקומות התורה שבאירופה לפני השואה, היחידה ששרדה בשלימותה היתה ישיבת מיר. למה היא זכתה יותר מכל המקומות האחרים?

תוכן כתב:לא מצאתי ספר בשם כזה, האם תוכל להביא יותר פרטים. ומה זה 'עב"מ'.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:הישיבה בארה"ב - בית התלמוד - כבר אינה קיימת במובנה הישנה. יש ישיבה בבניינה, אבל זה לא אותו ישיבה. ובארץ הישיבה פורחת. נראה שההנהלה הם שזכו, ולא התלמידים.