פורום אוצר החכמה

נשאלתי כלפי בחור שנפגש עם בחורה למטרת נישואין, ולכאורה על פניו הכל נראה טוב ומתאים, אבל הוא לא מרגיש משיכה כלפי המדוברת,
האם נכון וראוי להתחתן במצב כזה או שצריך לחכות ולהרגיש איזה משיכה מהמיועדת לו משימים.
והאם יש בזה חילוק בין בחור ישיבה ששקוע באוהלה של תורה,
לבין אדם אחר שלא שקוע באהלה של תורה..
אשמח לשמוע את דעתם וכן לשמוע ציטוטים מאנשים גדולים וחכמים ואנשי מעשה .....

אני שמעתי מכמה שעושים שלום בית שצריך משיכה כל שהיא.

בלי משיכה בכלל אין קשר ביניהם.

אבל משיכה זה לא רק רגשות מפוצצים, ומספיק רגשות חלשים.

(אני לא יכול להגדיר מסיבות מובנות...)

ועדיין אני שואל האם יש הבדל בין בן תורה לסתם אדם,
הסברא בזה שיתכן אצל בן תורה יש מיקרים שהוא לא מפותח ריגשית כ"כ כדי להרגיש כ"כ ויש להניח שאח"כ במהלך החיים זה יתפתח,
אבל אצל סתם אדם אם הוא לא מרגיש יש יותר סיכוי שישנה בעיה בניהם.... [או שנתינה מולידה אהבה וכו']...

כמדומה שכבר הזכירו כאן מה שאמר הגרשז"א? שקנין משיכה הוא רק לבהמות..

זכורני ששמתי פעם סיפור על מרן החזו"א, שפעם בא אליו בחור שנפגש עם בחורה בשידוך, והרגיש משיכה, והיה לו חשש שהמשיכה היא סתם תאווה ואינה הזיווג משמים. ואמר לו החזו"א שאדרבה המשיכה (במקרה זה עכ"פ) היה סימן משמים שזה השידוך הנכון.

עדיף שתהיה משיכה לשלו, מאשר למחצית מבני האדם בעולם רק לא מה ששלו, ושכרו יצא בהפסדו

יתר10 כתב:כמדומה שכבר הזכירו כאן מה שאמר הגרשז"א? שקנין משיכה הוא רק לבהמות..

הגרשז"א? אני שמעתי בשם הרב שך. אבל כמובן שהשואל אין כוונתו לדברים הנאמרים בבדיחות הדעת.
ולעיקר העניין איני יודע אם העניין אינו מידי מורכב מכדי להידון בצורה כזאת.

הדברים הבאים מבוססים על פי ספר "בנין עדי עד" וספרו של הרב שמחה כהן ועוד:

בשביל חיים משותפים "חייבים" בסיס (מסויים).

אם כן מהו הבסיס שעליו יהיה ניתן לבנות את הבית? כאן זה משתנה מאחד לשני.

ואפרט;
א. הבסיס העדיף ביותר (שהרוב הולכים על פיו) הוא: מציאת חן. אם כן, לשם כך נדרשת תחושה והרגשה טובה להמשיך הלאה. - לזה קורים משיכה!

ב. בסיס נוסף לחיים משותפים כאשר אין מציאת חן (אך לא דוחה כמובן!) הוא: מידות נאצלות וחכמה מיוחדת. יכול להוות תחליף למציאת חן (אשר היא מתורגמת בסופו של דבר למשיכה).

ג. כל דבר "מיוחד" אחר יכול להוות בסיס להקמת בית משותף!

אך עם זאת חשוב להדגיש! שכל האמור זהו בתנאי שאין דבר הדוחה!! שאם יש דבר הדוחה (ושהוא לא עשוי להשתנות בזמן הקרוב "מידיעה ברורה" כמו על ידי ניתוח וכדומה) לא יעזור כלום!! אלא רק אם אין דבר דוחה אזי שאר הפרטים שהוזכרו יכולים לשמש כבסיס להקמת בית משותף!


אם נשים לב למה שאמרו חז"ל בקידושין (מא) "אסור לאדם לקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו", נראה ונבחין דבר מיוחד; שכל האיסור הוא שמא יראה בה "דבר מגונה" הוא דווקא דבר מגונה! זהו כל החשש!! אך לא דיברה הגמרא על מצב רגיל [שלא מושך ולא דוחה!] אם כן חזל לימדו אותנו שכל עוד והדבר לא דוחה אין את הבעיא. (אך כמובן צריך עדיין את המכנה והבסיס המשותף להמשך הקמת הבית).
דברים אלו כתבתי אותם כרעיון לעיניינו אך לא כפשט גמר"א.

ציטוט דברי החזו"א שהוזכרו לעיל בעניין מי שכן חש משיכה:
מעשה איש, כרך א, עמ' רי"ב
בן תורה סח לפניו שמדברים בו נכבדות, והאם אין רצונו העז בשידוך זה נובע ממקור לא טהור?
והשיב לו: הרגשות המה שלוחי דרחמנא, להצביע על מה שהועידו לו מן השמים!



ובעניין חוסר משיכה, עיין בקישור דף 13 ואולי תחכם במשהו
http://www.drsorotzkin.com/pdf/bashert-Hebrew.pdf

לבקשת ח"א שהקישור חסום בפניו, אני מעלה את המאמר, אין לי שום ידיעה וכ"ש אחריות על תוכנו.

הורה לי א' מגדולי הדור שלא נורא כלל אם אין משיכה, זה לגיטימי לבחור ישיבה איכותי. אבל אם יש דחיה, זו כבר סיבה לשלילה.

ברצינות
עד כאן הגעתם, זה לא מובן מאליו שאין לדמות מילתא למילתא, ולכל אחד זה נידון בפני עצמו, אפילו כאן מנסים לרבע את כולם ע"פ חוקים ומשפטים בל ידעום, ולעשות מכך שימוש ת"ח....

עט סופר כתב:ברצינות
עד כאן הגעתם, זה לא מובן מאליו שאין לדמות מילתא למילתא, ולכל אחד זה נידון בפני עצמו, אפילו כאן מנסים לרבע את כולם ע"פ חוקים ומשפטים בל ידעום, ולעשות מכך שימוש ת"ח....

למה אתה מתכוון? הדברים הללו ידועים לכל, רק שפה חידדו אותם יותר.

מסופר על הסטייפלר זצ"ל ששאל אחד למה לא מחתן את בנו, שכבר מילא לו עשרים שנה וכו', והשיב הלה שבנו בחור המתמיד בלימודו ושקוע כל כולו בתלמוד ועדיין אינו רוצה להתחתן. אמר לו הסטייפלר: האם אתה ממתין עד שהוא רוצה להתחתן??? הרי עדיף לעשות שידוך עכשיו....

עט סופר כתב:ברצינות
עד כאן הגעתם, זה לא מובן מאליו שאין לדמות מילתא למילתא, ולכל אחד זה נידון בפני עצמו, אפילו כאן מנסים לרבע את כולם ע"פ חוקים ומשפטים בל ידעום, ולעשות מכך שימוש ת"ח....

צודק לגמרי.
לנעול בבקשה!

זו טעות גסה
כל עוד שהדברים מתנהלים על פי מקורת היהדות אפשר להמשיך. ספרי חז"ל מלאים מכך, לכן לשיטתך אל תקרא בהם!!

אשכול זה נועד לבירור האם בהשקפה היהודית שייך מושג של מציאת חן אפילו שהאדם אינו נשוי? (לא מתכוונים פה כלל וכלל להוריד את זה לפסים רדודים. ואם ישנם כאלו אפשר למחוק את הודעתם בלבד ולתת לאשכול להמשיך לדון על פי דרכה של תורה והשקפה מחז"ל!)
וכן כל המושג הזה של בת קול האם ואיך זה שייך כיום?

אפילו במידות ובתכונות אופי, דברי חז"ל הם מורכבים ביותר. עד שכאשר תמצא איזה שהן מימרות סותרות, לא תרגיש בזה בכלל משום שפשוט שהדבר תלוי סיטואציה. על אחת כמה וכמה כשאר מדובר בענינים כאלו שרובם ככולם תלויי סיטואציה ומורכבים.
ושאלה כזאת דומה בעיני כאשר ישאל איש, מה דעת חז"ל ו'ההשקפה היהודית' לגבי זה, שראובן בן שמעון יערוך חתונה עם לאה בת יעקב כאשר לאה מסרבת לגור בשום מקום לבר מאשקלון.

אשכול זה נועד להבין ולחדד יותר לעומק מאמרי חז"ל ולא לענות לשאלות ספיצפיות!

שמעתי שהגיע בחור לסטייפלר לשאול על שידוך, וענה לו שיגמור בכי טוב. וחזר והקשה הבחור, אבל המדוברת כזו וכזו, ענה לו, אז אל תגמור את השידוך. וחזר והקשה, אבל מאידך יש לה את מעלה פלונית ושבח אלמוני, וענה לו שיגמור השידוך, וחזר הדין.
ואמר לו הסטייפלר, אני בכלל חושב ששבעים שנה הם לא כ"כ הרבה זמן בשביל לעשות מהם כזה עסק...

יפה

הסוציולוגים מבחינים בין שני סוגי נישואין - נישואי שותפות לעומת נישואי חברות. בעבר בהתאם לתרבות ולצרכים של בני אדם היה יותר מקובל נישואין שותפות. דהיינו שמה שאיחד הבעל והאשה היה הצורך והרצון למדור, אוכל, ילדים וכיוצא. כמובן, שכשיש חיבור בין שני בני אדם טובים ברמה הזו, אז במשך הזמן מתפתחים מגוון של רגשות וקירבות. אבל אין הרגש בסיס הקשר אלא השיתוף וההשקעה להגיע למטרה שמקובלת על שני הצדדים. לעומת זאת נישואי חברות הם סוג היחסים שהרבה אנשים בתקופה המודרנית שואפים אליו, והוא מתאפיין בעיקר בקירבה רגשית, שיחה משותפת, משיכה אחד לשני וכיוצא. אחרי שיש את הבסיס הרגשי החזק, אז מרגישים בני הזוג שיש להם את היכולת לחיות את חיי המעשה, היינו מדור, אוכל וכו'.

אם נסתכל במקורות, אז שיר השירים מתאר נישואי חברות, ואשת חיל נישואי שותפות. מה שמעניין הוא שהרמב"ם למרות שהוא מתייחס לאשה שהיא נחותה מהגבר, וא"כ לכאורה זה דבר שמונע חברות אמיתית, עדיין מתאר את היחסים שבין גבר לאשה במונחים של נישואי חברות. ואלו דבריו בהלכות תשובה פ"י ה"ג: "וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו..."

נחזור לשאלה הראשונה, האם צריך משיכה בין בחור לבחורה בכדי להתחתן. התשובה היא שזה תלוי בסוג הקשר שבני הזוג מחפשים. בציבורים מסורתיים יותר, אם זה הציבור החסידי או הליטאי החזק כגון בריסק וחזו"א, עדיין מקובלת האפשרות של נישואי שותפות. בהתאם לכך, אפשר ליצור נישואין מאושרים וטובים גם ללא משיכה ראשונית. לעומת זאת בציבור הליטאי הרגיל, ועל אחת כמה וכמה אצל ציבור צופי הסרטים והסדרות, השאיפה והכמיהה היא לנישואי חברות - פעמים רבות הצפיות מהקשר כל כך גבוהות, שהם לא שורדים את מבחן המציאות, אבל זה לא הנושא פה - לאנשים אלו, למשיכה הראשונית יש חשיבות עליונה.

אם נסתכל במקורות, אז שיר השירים מתאר נישואי חברות, ואשת חיל נישואי שותפות. מה שמעניין הוא שהרמב"ם למרות שהוא מתייחס לאשה שהיא נחותה מהגבר, וא"כ לכאורה זה דבר שמונע חברות אמיתית, עדיין מתאר את היחסים שבין גבר לאשה במונחים של נישואי חברות. ואלו דבריו בהלכות תשובה פ"י ה"ג: "וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו..."

אם זה מה שהסוציולוגים אומרים עליו, מזל שהרמב"ם לא קרא את הבלי הסוציולוגים.

כבר אמר הנביא "וַאֲמַרְתֶּם עַל-מָה עַל כִּי-יְהוָה הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" (מלאכי ב, יד).
היינו ב' הדברים: חברות ושותפות.

המעיין כתב:

אם נסתכל במקורות, אז שיר השירים מתאר נישואי חברות, ואשת חיל נישואי שותפות. מה שמעניין הוא שהרמב"ם למרות שהוא מתייחס לאשה שהיא נחותה מהגבר, וא"כ לכאורה זה דבר שמונע חברות אמיתית, עדיין מתאר את היחסים שבין גבר לאשה במונחים של נישואי חברות. ואלו דבריו בהלכות תשובה פ"י ה"ג: "וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו..."

אם זה מה שהסוציולוגים אומרים עליו, מזל שהרמב"ם לא קרא את הבלי הסוציולוגים.

סביר להניח שהסוציולוגים לא מכירים את הרמב"ם הזה. ואני חייב להודות שלא ממש הבנתי מה אתה רוצה. האם אתה טוען שהרמב"ם לא מתאר נישואי חברות? או שהרמב"ם לא התייחס לדיכוטומיה זו, ואם כך, אי אפשר להבין את דבריו לפי התבנית שתיארתי?

איש-אחד כתב:כבר אמר הנביא "וַאֲמַרְתֶּם עַל-מָה עַל כִּי-יְהוָה הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" (מלאכי ב, יד).
היינו ב' הדברים: חברות ושותפות.

מ"מ יפה. תודה!

ראיתי שיש פקפוקים על האשכול הזה.
אני רוצה להוסיף הערה בקיצור: הניסיון הראה שעם עבודה נכונה ניתן להגיע לתוצאות טובות גם בלי שום בסיס. ועם עבודה לא נכונה כל הבסיס לא יעזור.

מה שהובא לעיל בשם החזו"א, עיין גנזי שערי ציון לרב"צ במברגר.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?25850&&page=35
(ניתן לעיון חופשי - בעמוד 35)

תוכן כתב:מה שמעניין הוא שהרמב"ם למרות שהוא מתייחס לאשה שהיא נחותה מהגבר, וא"כ לכאורה זה דבר שמונע חברות אמיתית, עדיין מתאר את היחסים שבין גבר לאשה במונחים של נישואי חברות.

הפלא הגדול הוא בי. למרות שאני עם אשתי בנשואי חברות, אני עדיין סבור שהיא נחותה ממני בצורה יוצאת דופן.

כותב בדמע כתב:

תוכן כתב:מה שמעניין הוא שהרמב"ם למרות שהוא מתייחס לאשה שהיא נחותה מהגבר, וא"כ לכאורה זה דבר שמונע חברות אמיתית, עדיין מתאר את היחסים שבין גבר לאשה במונחים של נישואי חברות.

הפלא הגדול הוא בי. למרות שאני עם אשתי בנשואי חברות, אני עדיין סבור שהיא נחותה ממני בצורה יוצאת דופן.

יש חברות ויש חברות. ילד בכיתה ז' יכול להיות חבר של ילד בכיתה א', אבל זה שונה מחברות עם ילד מאותה כיתה.

אני תמה על שלא צוין עד הנה ההלכה בשו"ע דצעיר לא ישא זקנה וזקן לא ישא צעירה ועיי"ש הטעם.
ואוסיף גם [לא קשור להנ"ל] דברי המשנה במס' אבות "וכל מעשיך יהיו לשם שמים".

בהמשך לדברי תוכן על נישואי חברות מול שותפות:
הגיוני שבנישואי שותפות יתפתח נישואי חברות, אבל לא מוכרח, והוא מה שנקרא "גירושין אמנציונאלים", כלומר זוגות שגרים שנים רבות ביחד בלי שום קשר רגשי. טוענים שיש אחוזים נוראים של זוגות כאלו, השם ירחם [כמובן, גם מי שנישא בכיוון של נישואי חברות, יכול להיווצר אצלו מצב כזה].

לא שמתי לב אם הביאו כבר את הראיה מיצחק אבינו, שכתוב שאהב את רבקה לאחר הנישואין, וכבר העירו בזה הרשר"ה ועוד.

גאולה בקרוב כתב:
לא שמתי לב אם הביאו כבר את הראיה מיצחק אבינו, שכתוב שאהב את רבקה לאחר הנישואין, וכבר העירו בזה הרשר"ה ועוד.

עיין באגרת הקודש מר' אלעזר בן הנועם אלימלך שמבאר שמה שצדיקים יכולים להוליד הוא נס מן השמים שהקב"ה נותן להם קצת 'גשמיות' לזה וד"ל עיי"ש, ומסתבר גם שיצחק אבינו ע"ה הלך בדרכי אבות [שגם הובא להלכה ברמב"ם ושו"ע] שלא הסתכל וכו', ומן הסתם מאי דכתיב "ויאהביה" הוא ע"ד שאמרז"ל ורש"י שאהב המעשים טובים שלה וצדקותה, ואמנם גם זה הוא "נישואי חברות" אבל קצת עם "רמה"...
ולעצם הענין למה שלא להוכיח ממטבע שטבעו חכמים בברכת "אשר ברא" "אהבה אחוה שלום ורעות", וכן הוא מצות חז"ל "לאהוב את אשתו כגופו" [ומסתבר דהיינו הדגשה יותר מ"ואהבת לרעך כמוך" הכללי ועיין ריש האיש מקדש].

מסקנה:
בעוד שרבינו הרמב"ם לא זכה בעוונותיו לנישואי חבירות, יצחק אבינו זכה גם זכה ואפילו לנישואי חבירות עם קצת רמה!

המעיין כתב:http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=14325&p=134049&#p134047

המעיין כתב:מסקנה:
בעוד שרבינו הרמב"ם לא זכה בעוונותיו לנישואי חבירות, יצחק אבינו זכה גם זכה ואפילו לנישואי חבירות עם קצת רמה!

יתכן שאתה צודק והיה עדיף לו הייתי הולך להדרכת חתנים אצל אצל יצחק אבינו. הו, אז הייתי זוכה למעט אושר שיש בנישואי חברות אפילו עם קצת רמה.

עיינו במלבי"ם פרשת כי תצא (כד,א). אודה למי שיכול להעלות את לשונו משם.

יד לפה כתב:עיינו במלבי"ם פרשת כי תצא (כד,א).

והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר כבר כ' של' מציאה יורה שנתגלה הדבר לעיני האדם בב"א, לכן יש להתבונן אחר שכבר לקחה לאשה ובא עליה אין ספק שראה אותה מקודם ומצאה חן בעיניו וע"כ לקחה. ואם יכוון הכתוב לומר שאבדה החן היה כותב בלשון המורה ע"ז, לכן מכאן תשובה להמתלוצצים מאבותינו שהיה דרכם בקחתם נשים לבניהם חקרו רק על המשפחה ועל הנהגת אביה ואמה ועל מדות הנערה. ורק קודם הנשואין היה החתן רואה את פני הנערה, אבל נביטה צור מחצבתנו א"א ע"ה כשרצה לקחת אשה לבנו יחידו אשר אהבו העיקר היה אצלו רק משפחת הנערה וארצה, וחפץ שתהיה ממשפחתו ומבית אביו שידע צניעותם, ויותר מזה שסמך בזה על עבדו זקן ביתו ולא שלח את בנו עמו. וכתיב שם ויבאה יצחק האהלה שרה אמו, ואח"כ ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, ואח"כ ויאהבה, וכן היה מנהג בנ"י בשבתם על אדמתם. ואהבתם היתה כנטיעת עץ אשר הוא מגרגיר קטן וע"י מים יתדבק בארץ ובכ"י יגדל ויתעבה יותר, כן היתה אהבתם שבתחלה היתה רק זיק האהבה שתול על תלמי לבו, וע"י כשרון המעשה נתוסף בו כ"י אהבה, ונמצא שעקר האהבה היתה נגלית רק אחר הנשואין, וז"ש והיה אם לא תמצא וגו' שע"י שמצא בה ערות דבר שהוא דבר גנאי ומאוס או מומין שבסתר או איזה פריצות לא תמצא חן הנחוץ לה שתמצאנה, וגם השכל יחייב שטוב היה מנהג אבותינו. שאחרי שקודם הנשואין לא ידע האיש בבירור מזג האשה וכן האשה לכן בהכרח היה אצלם ההסכם שנכון גם אם יהיה ע"ד הממוצע, אבל כפי מנהג החדש יתלמדו הבנים מקודם איך לתפוס בלבבם זא"ז שיראו זל"ז אהבה אשר אין על עפר יסודה ורק במשלים ובמחזות על במת ישחק, ולכן כשיתודע להם אח"כ שהטעו זא"ז תתקרר אהבה מעט מעט עד שיתכן שתהיה לאין ואפס, ואשר שאז היה הגרושין מצוי יותר יש טעם אחר בזה כי אז אחרי שראו שלא יחיו באהבה עוד חשו יותר מזה לתכונת הבנים שיולדו שלא יהיו בני שנואה. וד"ל. ומה שלא אמר הכתוב ושנאה כמ"ש באיש האחרון מפני שעיקר בא הכתוב ללמד שלא ישוב לקחתה. ואם היה ביניהם שנאה רחוק הדבר אחר שכבר היתה לאחר שישאנה. אבל אחרי שלא גרשה רק מפני העדר מציאת חן בנקל שישתנה דעתו. זהו ע"ד הפשט.

בקצרה:
כאחד שמתעסק בתחום, אני מכיר אישית זוג שהתגרש והזוג השני 'בדרך' בגלל הנושא המדובר כאן.
הבחור טען שהוא לא מעונין ואין לו 'משיכה' [אני בכוונה משתמש עם המילה הזאת שהועלתה כאן] והמשגיחים אמרו להם שלא 'ישגיחו' בזה.
אברך אחד מהם סיפר לי שהמשגיח שמע ממנו לאיזה צרות הוא הגיע היום, הוא לא עונה לו לטלפונים ומתחמק ממנו! אחת מהישיבות המפורסמות ביותר.
אותם שמורים שלא להתיייחס לזה [משיגיחים וכד'] עתידים לתת את הדין.
אסור, פשוט אסור שלא להתייחס להרגשות אלו.
כבר קודמי הגדירו זאת בשפה המקצועית והמכובדת.
ענקי רוח כמו מרן הרב שך זצ"ל, בכח גדלותם וראייתם למרחוק את האדם הספציפי העומד מולו, יכלו לומר מילים כאלו לשואל הספציפי ולא להוראה גורפת.

א. האם ההגדרה בזה ברורה? (מה וכמה).

ב. מה תגיד על אלו שהתחנו בלי משיכה (כמובן בלי דחיה) וחיים כמו כולם?

אוהב אוצר כתב:בקצרה:
כאחד שמתעסק בתחום, אני מכיר אישית זוג שהתגרש והזוג השני 'בדרך' בגלל הנושא המדובר כאן.
הבחור טען שהוא לא מעונין ואין לו 'משיכה' [אני בכוונה משתמש עם המילה הזאת שהועלתה כאן] והמשגיחים אמרו להם שלא 'ישגיחו' בזה.
אברך אחד מהם סיפר לי שהמשגיח שמע ממנו לאיזה צרות הוא הגיע היום, הוא לא עונה לו לטלפונים ומתחמק ממנו! אחת מהישיבות המפורסמות ביותר.
אותם שמורים שלא להתיייחס לזה [משיגיחים וכד'] עתידים לתת את הדין.
אסור, פשוט אסור שלא להתייחס להרגשות אלו.
כבר קודמי הגדירו זאת בשפה המקצועית והמכובדת.
ענקי רוח כמו מרן הרב שך זצ"ל, בכח גדלותם וראייתם למרחוק את האדם הספציפי העומד מולו, יכלו לומר מילים כאלו לשואל הספציפי ולא להוראה גורפת.

מדבריך אלו מובן שלאותם שהתגרשו הייתה להם איזושהי דחיה רק בחרו להתעלם ממנה בגלל סיבה כזאת או אחרת (צידקות / צניעות / לחץ / ממון / משפחה וכו').
וכבר על זה אמר דוד המלך עליו השלום (בדרך רמז) עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ: מים הם ראשי תיבות של = ממון, יופי, משפחה, = שדברים הללו יכולים לגרום טעות ובלבול לאדם בבחירת אשתו לעתיד על אף שנגזר משמים מי יהיה זיווגו! מפני שהאדם הוא בעל בחירה והרשות בידו לבחור את מי שירצה! וממון יופי ומשפחה הרמוזים בפסוק יש בכוחם לבלבל ולהטעות את האדם בבחירת זיווגו לעתיד! לכן אומר דוד המלך ע"ה שיתפלל האדם על זיווגו באופן שלא יהיו דברים המטעים אותו - לקחת את מי שאינו שלו. (מספר נעימת החיים).