פורום אוצר החכמה

סליחה מכל מי שהעלאת הנושא יכעיסנו. ברצוני לברר מה פשר התופעה שהמונים נוהרים לבקש ברכה מצדיקים (אמיתיים).
מובא בגמרא מי שיש לו חולה ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. מבואר שיש ענין של תפילת צדיק המועילה ומקובלת יותר כמו שמצינו אצל יצחק ורבקה. ענין ברכה לא מוזכר כאן.
ויותר מזה, עיון תפילה הוא מן המונעים מהתפילה להתקבל והיינו שסמוך שתפילתו תתקבל, והטעם הוא מפני שאינו סומך על ה' אלא על כח תפילתו. והרי כל ענין התפילה הוא להכיר שהכל מטובו ית' ומה שה' שומע תפילה אין הכונה שעושה על מה שמבקשים ממנו אלא שומע את הבקשה ושוקל לפי מידת טובו אם לעשות כרצון איש ואיש.
וא"כ כ"ש בעיון תפילת צדיק, שיש כאן רק מונע מלקבל תפילתו.
ועוד יותר כ"ש על הסומך על בקכת הצדיק ולא על תפילתו הרי זה לכאורה כמעט ע"ז, שאינו פונה וסומך על הקב"ה, אלא על כחות זולתי ממנו.
ומילתא דפשיטא שהתופעה של תרומה לקופת העיר על מנת להיוושע, זו רעה חולה ודומה הדבר לקרבן ע"ז, שהקריבו לאל השמש או לאל הגשם לרצותו בסגנון קח ותן, בשונה מקרבן לה' שענינו הוא ההכרה שהכל ממנו.

וא"כ אינני מבין את המבקשים ישועה מצדיק. ומה עוד שלא מצינו כן בחז"ל ובראשונים עד שקמה תנועת החסידות שלשיטתה הצדיק עומד כאמצעי בין החסיד לקב"ה.
אני אישית מעולם לא הלכתי לר' חיים קניבסקי ולא לרבי דוד ולא לכל פועלי הישועות בקרב הארץ ומחוצה לה.
נא לא להגיב בסגנון של 'כופר' ותתביש לך וכיו"ב.

מצאנו בחז"ל את זה:

רות רבה (וילנא) פרשה ו
ב [י] ויאמר ברוכה את לה' בתי היטבת חסדך וגו', ר' יוחנן וריש לקיש ורבנן, רבי יוחנן אמר לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו, בועז היה בן שמונים שנה ולא נפקד, כיון שהתפללה עליו אותה צדקת מיד נפקד שנאמר ותאמר נעמי ברוך הוא לה', ריש לקיש אמר רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה כיון שנשאת למחלון וכיון שהתפלל עליה אותו צדיק נפקדה שנאמר ויאמר ברוכה את לה' בתי, ורבנן אמרין שניהם לא נפקדו אלא מברכותיהן של צדיקים שנאמר ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה,

עכ"פ אין מכאן ראיה להליכה סתמית אצל צדיק כדי לקבל ברכה.

לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו

המסקנה היא שצריך ללכת לברך את הגרח"ק.

נכב"ב

מוישי כתב:מובא בגמרא מי שיש לו חולה ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים.

הסמיך הנמו"י על הגמ' שם: מנהג זה בצרפת כל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו:

מוישי כתב: כמו שמצינו אצל יצחק ורבקה. ענין ברכה לא מוזכר כאן.

אם היית מתקדם בלימוד פרשת השבוע היית מגיע לפרשת הברכות (בתמורה למטעמים)

והפרשות הקודמות ניכר שלא למדת עם פירש"י, כיצד מפרש "והיה ברכה", "ויברך את יצחק", וכו'.

והפטרות בטח אתה אומר. איך הבנת הפטרת פר' וירא (עם אלישע)?

לשון המאירי ב"ב קטז:
לעולם יהא לבו של אדם בטוח שהתפלה כשהיא נעשית כתקנה מבטלת את הגזרה ומי שיש לו צער או חולה בתוך ביתו או אחד ממיני הצרות ילך אצל חכם וילמוד הימנו דרכי התפלות ויבקש רחמים שנאמר חמת מלך וכו' ואיש חכם יכפרנה. עכ"ל.
לא שהחכם יתפלל, אלא הוא בעצמו.

ברכת הצדיק היינו תפלה.

שיבר כתב:
אם היית מתקדם בלימוד פרשת השבוע היית מגיע לפרשת הברכות (בתמורה למטעמים)

והפרשות הקודמות ניכר שלא למדת עם פירש"י, כיצד מפרש "והיה ברכה", "ויברך את יצחק", וכו'.

והפטרות בטח אתה אומר. איך הבנת הפטרת פר' וירא (עם אלישע)?

אתה רציני? אתה משוה ברכת האבות שמסרו את הבטחת האלוקים לזרעם, לברכת צדיק? ניכר מדבריך שאתה כועס על דברי ולכן אתה מקנטר.

חוקרנוביץ כתב:ברכת הצדיק היינו תפלה.

גם בו"ה?

מוישי כתב:

חוקרנוביץ כתב:ברכת הצדיק היינו תפלה.

גם בו"ה?

לץ!

אני לא חושב שהוא לץ. הוא שואל שאלה רצינית. בשלמא אם החכם מתפלל על האדם מעין האופן שהיה הוא עצמו מתפלל היינו בתחינה וכוונה ובצער על מצוקתו, אז מובן לו שיש מעלה בבקשה מהחכם שיתפלל. כי סו"ס מחמת צדקתו הקב"ה נענה יותר לתפילתו. (כהא דיצחק ורבקה ויעתר לו ה' שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק וכולי) אבל אם כל מה שהחכם אומר הוא בו"ה, אנחנו צריכים להניח שיש עניין שברכת החכם פועלת מחמת שהוציא הדברים מפיו ועל זה שאל מנא לן כי ע"ז אין ראייה מהא דילך אצל חכם.

ויברך יעקב את פרעה והרמב"ן מביא מספרי שברכת צדיק אפילו לאחר מיתתו יש לו קיום לדעת רבי שמעון
לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך
מועד קטן ט. א"ל רבי שמעון לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך וכו'
ושם עמוד ב' ר' שמעון בן חלפתא אפטר מיניה דרב א"ל לבריה זיל לגביה דליברכוך וכו'
ועוד כהנה וכהנה
ומה אתה רוצה?

'ברכת הדיוט' זו למעשה תפילה, כדמוכח מברכות ז. וכך גם שאר הדוגמאות, וכדברי הרב אוצה"ח.

אוצר החכמה כתב:

לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו

המסקנה היא שצריך ללכת לברך את הגרח"ק.

למה? המדרש מוכיח דבריו ממה שהועילה ברכת בועז לרות, דהיינו שברכת הצדיק להדיוט מועילה. ובע"כ צ"ל שכוונת המדרש לילך אצל זקן כדי שהזקן יברך אותו.

אוצר החכמה כתב:אני לא חושב שהוא לץ. הוא שואל שאלה רצינית. בשלמא אם החכם מתפלל על האדם מעין האופן שהיה הוא עצמו מתפלל היינו בתחינה וכוונה ובצער על מצוקתו, אז מובן לו שיש מעלה בבקשה מהחכם שיתפלל. כי סו"ס מחמת צדקתו הקב"ה נענה יותר לתפילתו. (כהא דיצחק ורבקה ויעתר לו ה' שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק וכולי) אבל אם כל מה שהחכם אומר הוא בו"ה, אנחנו צריכים להניח שיש עניין שברכת החכם פועלת מחמת שהוציא הדברים מפיו ועל זה שאל מנא לן כי ע"ז אין ראייה מהא דילך אצל חכם.

יש שיעור ל"תחינה כוונה וצער" בתפילה? אמנם מסתבר שמי שמתפלל בלי שום כוונה אין תפלתו נשמעת, אבל בנידו"ד מסתמא הוא מכוין בלבו בקשה לקב"ה לברך העומד לפניו [ומ"מ אין הכרח שאינו כך], ולמה לא יועיל?
[ואמנם יתכן שתפלה בכוונה קלושה כ"כ לא עדיפה מתפילת ההדיוט על עצמו בכוונה גמורה, האם זו כוונתך?].

הבעיה היא שעזבו את ה' ושמו מבטחם בברכת צדיק

שש ושמח כתב:

אוצר החכמה כתב:אני לא חושב שהוא לץ. הוא שואל שאלה רצינית. בשלמא אם החכם מתפלל על האדם מעין האופן שהיה הוא עצמו מתפלל היינו בתחינה וכוונה ובצער על מצוקתו, אז מובן לו שיש מעלה בבקשה מהחכם שיתפלל. כי סו"ס מחמת צדקתו הקב"ה נענה יותר לתפילתו. (כהא דיצחק ורבקה ויעתר לו ה' שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק וכולי) אבל אם כל מה שהחכם אומר הוא בו"ה, אנחנו צריכים להניח שיש עניין שברכת החכם פועלת מחמת שהוציא הדברים מפיו ועל זה שאל מנא לן כי ע"ז אין ראייה מהא דילך אצל חכם.

יש שיעור ל"תחינה כוונה וצער" בתפילה? אמנם מסתבר שמי שמתפלל בלי שום כוונה אין תפלתו נשמעת, אבל בנידו"ד מסתמא הוא מכוין בלבו בקשה לקב"ה לברך העומד לפניו [ומ"מ אין הכרח שאינו כך], ולמה לא יועיל?
[ואמנם יתכן שתפלה בכוונה קלושה כ"כ לא עדיפה מתפילת ההדיוט על עצמו בכוונה גמורה, האם זו כוונתך?].

כן. כלומר שעל זה אין ראיה מהא דילך אצל חכם.

מוישי כתב:הבעיה היא שעזבו את ה' ושמו מבטחם בברכת צדיק

אם זו המציאות אז בזה אתה צודק ובזה יש תשובה כללית לטענת העונים לך. שצריך לדעת מה העיקר ומה התוספת על העיקר. עיקר העניין הוא התפילה לקב"ה והבטחון בו, אפילו העניין של ילך אצל חכם המוזכר בגמרא הוא רק תוספת על העיקר ומי ששם כל מבטחו בתוספת ומאבד את העיקר זה וודאי חיסרון גדול מאד. אם כך המציאות.

וזה דומה למי שעושה את כל הסגולות (של חז"ל) לזכרון אבל לא לומד וחוזר

יש להעיר על ניסוח השאלה הפותחת את האשכול מכמה פנים, ויעשו זאת המוחים. בכל אופן יש לציין לדברי הרמב"ן (במדבר א, מה):

ועוד כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים.

מועד קטן דף ט עמוד א: "אמר ליה לבריה: בני אדם הללו אנשים של צורה הם, זיל גביהון דליברכוך". ושם בע"ב: "רבי שמעון בן חלפתא אפטר מיניה דרב, אמר ליה לבריהזיל לגביה דליברכך".

לא ראית שכבר ציינתי גמ' מועד קטן למעלה??
ומה אתה רוצה??

אסף המזכיר כתב:יש להעיר על ניסוח השאלה הפותחת את האשכול מכמה פנים, ויעשו זאת המוחים. בכל אופן יש לציין לדברי הרמב"ן (במדבר א, מה):

ועוד כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים.

אתה מעיז להשוות בין משה ואהרן אנשי אלוקים לצדיק?
תשובה על השאלה יש לך או שרק למחות אתה יודע?

מוישי כתב:

אסף המזכיר כתב:יש להעיר על ניסוח השאלה הפותחת את האשכול מכמה פנים, ויעשו זאת המוחים. בכל אופן יש לציין לדברי הרמב"ן (במדבר א, מה):

ועוד כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים.

אתה מעיז להשוות בין משה ואהרן אנשי אלוקים לצדיק?
תשובה על השאלה יש לך או שרק למחות אתה יודע?

אתה סבור שאין מקום להשוות?!
מרדכי בדורו כמשה בדורו, יפתח (מקלי עולם!) בדורו כשמואל (השקול כמשה ואהרן) בדורו.

אבןטובה כתב:לא ראית שכבר ציינתי גמ' מועד קטן למעלה??
ומה אתה רוצה??

א. הוא לא חייב לבדוק את כל ההודעות. ב. וגם אם ציינת אסור לו להביא את זה?
מכללי הנימוס של המקום הוא שהדבר מותר ואין סיבה שיתנפלו עליו על זה. ובכלל אין סיבה להתנפל. ועיין תענית ד א אמר רבינא ואפ"ה מבעי

מוישי כתב:

אסף המזכיר כתב:יש להעיר על ניסוח השאלה הפותחת את האשכול מכמה פנים, ויעשו זאת המוחים. בכל אופן יש לציין לדברי הרמב"ן (במדבר א, מה):

ועוד כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים.

אתה מעיז להשוות בין משה ואהרן אנשי אלוקים לצדיק?
תשובה על השאלה יש לך או שרק למחות אתה יודע?

א"כ בשביל מה כתב זאת הרמב"ן, סתם בשביל להשמיענו סיפורים?
ואתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, (משה שפיר קאמרת).

מוישי כתב:ומילתא דפשיטא שהתופעה של תרומה לקופת העיר על מנת להיוושע, זו רעה חולה ודומה הדבר לקרבן ע"ז, שהקריבו לאל השמש או לאל הגשם לרצותו בסגנון קח ותן, בשונה מקרבן לה' שענינו הוא ההכרה שהכל ממנו.

פסחים דף ח' ע"א:
האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן העוה"ב, הרי זה צדיק גמור, ופירש"י: הרי זה צדיק גמור. בדבר זה ולא אמרינן שלא לשמה עושה, אלא קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה, ומתכוין אף להנאת עצמו שיזכה בה לעולם הבא או שיחיו בניו.

מוישי כתב:

אסף המזכיר כתב:יש להעיר על ניסוח השאלה הפותחת את האשכול מכמה פנים, ויעשו זאת המוחים. בכל אופן יש לציין לדברי הרמב"ן (במדבר א, מה):

ועוד כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים.

אתה מעיז להשוות בין משה ואהרן אנשי אלוקים לצדיק?
תשובה על השאלה יש לך או שרק למחות אתה יודע?

אז הדיון הוא לא מה המקור ל'תופעה' אלא על דרגת צדיקי הדורות, זו אכן אחת הנקודות הצורמות בניסוח שראוי למחות עליה.

י. אברהם כתב:

1.jpg

נכב"ב.
(לע"ע מצאתי רק זה)

אחר החיפוש מצאתי רק את האשכול הישן והקצר הזה

י. אברהם כתב:אחר החיפוש מצאתי רק את האשכול הישן והקצר הזה

אכן, גם אני לא מצאתי יותר משני אלו. אולי זכרוני הטעני.

עי' תענית ה ע"ב כי הוו מיפטרי מהדדי אמר ליה ליברכן מר וכו', וכן מו"ק ט ע"א, שם, אמר ליה לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך,
ועי' בבראשית רבה פל"ט סי' יא ובבמדבר רבה פי"א סי' ב, והיה ברכה, א"ר אליעזר אמר לו הקדוש ברוך הוא [לאברהם] משבראתי עולמי ועד עכשיו הייתי זקוק לברך את בריותי שנאמר ויברך אותם אלקים, ואומר ויברך אלהים את נח ואת בניו, אבל מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך וכו', מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לכם הכהנים יהיו מברכים את בני כשם שאמרתי לאברהם אביהם והיה ברכה, לכך נאמר כה תברכו.
ועי' ספר החינוך מצוה שעח הטעם בכח ברכת הכהן וז"ל, שחפץ השי"ת בטובו הגדול לברך עמו ע"י המשרתים החונים תמיד בבית ה', וכל מחשבתם דבקה בעבודתו ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה עליהם ויתברכו כל מעשיהם ויהי נועם ה' עליהם. וכן כל ת"ח וצדיק, וכנודע דברי הרמב"ם סוף שמיטה ויובל.

בנדה לג: יהא רעוא דתיהוי כוותיה אמר מדקמברכי לי בגויה ש"מ ירא שמים הוא וכ' באור זרוע אלפא ביתא דמזה מוכח דהברכה הכי גדולה שיש הוא שיהיה ירא שמים ע"ש.
וברכות כח: אמרו לו רבינו ברכנו וכו' ומגילה כז: מ"ט לא אמרת לי כי ברכתיך וכן למר

אפשר כתב:עי' תענית ה ע"ב כי הוו מיפטרי מהדדי אמר ליה ליברכן מר וכו', וכן מו"ק ט ע"א, שם, אמר ליה לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך,
ועי' בבראשית רבה פל"ט סי' יא ובבמדבר רבה פי"א סי' ב, והיה ברכה, א"ר אליעזר אמר לו הקדוש ברוך הוא [לאברהם] משבראתי עולמי ועד עכשיו הייתי זקוק לברך את בריותי שנאמר ויברך אותם אלקים, ואומר ויברך אלהים את נח ואת בניו, אבל מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך וכו', מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לכם הכהנים יהיו מברכים את בני כשם שאמרתי לאברהם אביהם והיה ברכה, לכך נאמר כה תברכו.
ועי' ספר החינוך מצוה שעח הטעם בכח ברכת הכהן וז"ל, שחפץ השי"ת בטובו הגדול לברך עמו ע"י המשרתים החונים תמיד בבית ה', וכל מחשבתם דבקה בעבודתו ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה עליהם ויתברכו כל מעשיהם ויהי נועם ה' עליהם. וכן כל ת"ח וצדיק, וכנודע דברי הרמב"ם סוף שמיטה ויובל.

על זה נאמר טענו חיטים והודה לזכר קדשו.
בכל הציטוטים שלך ושל כמותך, מדובר על ברכת השם, ולא על מי שסומך על הצדיק ולא על ה'.

אני מדגיש בזאת שהקטע הבא אינו קשור ישירות לנושא האשכול,
אבל מ"מ הבאתיו כיון שנתגלגל בדיוק כעת לידי.

רב האי גאון כתב:ודע כי דבר זה היה מקובל אצל הראשונים כלן יחדו ולא היה אחד מהם מכחש בו כי אומרים היו כי הקדוש ברוך הוא עושה אותות ונוראות על ידי הצדיקים וכמו שהוא עושה ע"י הנביאים ומראה את הצדיקים מראות נוראות כדרך שהוא מראה את הנביאים כי תקנות יש לעולם בדברים הללו ואין בהם הפסד כל עיקר כי יודע אלקים שאין טוענין בו טענה בטלה וכל מה שנאמר שנעשה לר' חנינא בן דוסא וזולתו מאמינים בו ולא מכחישין. ומר רב שמואל גאון ז"ל וכיוצא בו שהרבו לקרות בספרי נכרים אומרים אין המראות הללו נראות אלא לנביאים ולא יעשה נס אלא לנביא ומכחישין בכל מעשה שנאמר כי נעשה בו נס לצדיקים ואמרו כי אין זה הלכה. ואף במעשה של ר' עקיבא שצפה בהיכלות ומעשה ר' נחוניא בן הקנה ור' ישמעאל וכיוצא בהן על כל אלה אומרים אינם הלכה. ואנו סוברים כי הקדוש ברוך הוא עושה נסים לצדיקים ונפלאות גדולות ולא רחוק ממנו שהוא מראה אותן בפנימיות מראות היכליו ומעמד מלאכיו

ראיתי היום התייחסות של הרעק"א לברכת צדיקים.
ז"ל מה"ק סי' ל -
לכבוד מר דודי ומסרפי, מיודעי ואלופי, הגאון רבי בנימין וואלף נ"י.
תודות אלף אל אדוני על הדבר אשר עשה לשמוח ביום שמחתי בפומבי והוא אות נאמן על עזוז אהבתו, אם כי לא ידעתי על מה, ותשואות חן לכם ולכבוד חותנו הגאון ולהגאון מוהר"ר ישעיה פיק ולהרבנים הגדולים על הברכה אשר הובאת לי מהם ע"י כבוד אדוני דודי עם מכתבו, אקוה לד' כי צדיקי' כאלו אמרו ויקם ד' את דבריהם, והמברכים יבורכו מאת אלדים חיים בכל טוב באורך ימים וכן אני משיב ברכה בשם מר חמי המופל' הגביר הצדיק ני'...

מאי אולמיה האי מהא דאמרו צדיק גוזר וכו'?

כוונתי היתה להראות שהרעק"א מדגיש: אקווה לה'...

מוישי כתב:מאי אולמיה האי מהא דאמרו צדיק גוזר וכו'?

מה המקור המדוייק ללשון זה ?

עקביה כתב:'ברכת הדיוט' זו למעשה תפילה, כדמוכח מברכות ז.

היכן מוכח שם שזו דווקא תפילה?