להזדקק ? להתענג ? לקבל ?
פורסם: ש' אפריל 29, 2017 9:53 pm
ציטוט מתוך שיעור של הרב פיבלזון
אחד מגדולי בעלי המוסר בדורנו, עבורו הרמח"ל הוא ממש מקור סמכות, הוא הר' וולבה. הוא אומר שמה
שהרמח"ל גילה, שהקב"ה ברא את העולם להיטיב, אין לזה חלק בעבודת האדם. הוא התחבט בשאלה זו
ומצא – במחילה – פתרון לא נכון: שזה רק כדי שנרבה אהבה לה'. אבל זה לא נכון, כי הרמח"ל אומר שזהו
יסוד העבודה שלנו. זה לגיטימי להתווכח עם הרמח"ל, הוא לא משה רבינו – גם אם קוראים לו משה, והוא
רבינו. אבל הרמח"ל אומר שעיקר עמידת האדם מול ה' היא כמקבל. יש בית מדרש שלם שאומר שמידת
הקבלה, לקבל מאחרים, זה שורש הרע. ויש להם ספרים שלמים. אבל הרמח"ל אומר שעיקר תפקיד האדם
הוא לקבל. ולו יצויר שלא היה צריך לקבל שום דבר, אז היה מבטל את העבודה מעיקרה מבחינתו. זה
שאדם צריך ונזקק, זה עיקר מקומו של האדם בעולם, וזו עיקר עבודתו. יש אנשים שאוהבים ליישב
סוגיות: זה מדבר בשבת, וזה מדבר ביו"ט. אבל כאן צריך לדעת לקרוא, ולהבין שהרמח"ל אומר פה משהו
אחר. לא אנחנו מכריעים בין גדולי ישראל, אבל אדם בישראל חייב להכריע איך הוא חי.
יש הרבה שיגידו שיותר טוב למעט את ההזדקקות כמה שאפשר. בעל הסולם, ובעקבותיו הר' דסלר,
אומרים שעיקר עבודת האדם היא למעט את הזדקקותו. זה ר' דסלר מפורסם, שאדם צריך לקבל כמה
שפחות, ולתת כמה שיותר. והוא מדבר על נזקקות האדם לקב"ה. עיקר עבודת האדם היא לתת לקב"ה, לא
לקבל ממנו. [הר' דסלר אומר את זה מעודן יותר, הוא בכל זאת למד בישיבות.]– יש פה ויכוח גדול. זהו
ויכוח מהותי. זה לא פרט בתפיסת הרמח"ל. אנחנו צריכים להתרגל קודם כל לעובדה שאנשים רבים
לומדים את התורה, ויש דעות שונות. אנחנו יכולים רק לחשוב במה אנחנו בוחרים; מכיוון שאנחנו רוצים
להשקיע בעבודת ה', אין מנוס מלבחור.
הרמח"ל אומר, אני עומד כמקבל. נחזור לכל המובאות בתורה, ובמיוחד בנביאים, המעמידות את הקשר
בינינו לקב"ה כקשר נישואין. מה דינו של חתן שאומר לכלה בחדר הייחוד, תדעי לך שהיו לי חמש הצעות
5 טובות. אני נמצא פה רק בשבילך. לעצמי אני לא זקוק – יכולתי להסתדר עם מישהי אחרת. – יש רק דבר
אחד גרוע מזה: שהכלה תגיד את זה לחתן. – אז מה אומרים כאן אנשים? שנגיד לכלה שאני צריך אותה
רק כדי שיהיה לה טוב, לא כי אני צריך אותה? אבל זה גם לא לגמרי טוב. ובכל אופן ביחס לקב"ה בכלל אי
אפשר להגיד את זה. הרמח"ל אומר דברים שלדעתי, אם מותר לי לומר, הם דברי אמת פשוטים: שאדם,
כאדם, הוא נזקק. ואין לו דרך לצאת מזה
אחד מגדולי בעלי המוסר בדורנו, עבורו הרמח"ל הוא ממש מקור סמכות, הוא הר' וולבה. הוא אומר שמה
שהרמח"ל גילה, שהקב"ה ברא את העולם להיטיב, אין לזה חלק בעבודת האדם. הוא התחבט בשאלה זו
ומצא – במחילה – פתרון לא נכון: שזה רק כדי שנרבה אהבה לה'. אבל זה לא נכון, כי הרמח"ל אומר שזהו
יסוד העבודה שלנו. זה לגיטימי להתווכח עם הרמח"ל, הוא לא משה רבינו – גם אם קוראים לו משה, והוא
רבינו. אבל הרמח"ל אומר שעיקר עמידת האדם מול ה' היא כמקבל. יש בית מדרש שלם שאומר שמידת
הקבלה, לקבל מאחרים, זה שורש הרע. ויש להם ספרים שלמים. אבל הרמח"ל אומר שעיקר תפקיד האדם
הוא לקבל. ולו יצויר שלא היה צריך לקבל שום דבר, אז היה מבטל את העבודה מעיקרה מבחינתו. זה
שאדם צריך ונזקק, זה עיקר מקומו של האדם בעולם, וזו עיקר עבודתו. יש אנשים שאוהבים ליישב
סוגיות: זה מדבר בשבת, וזה מדבר ביו"ט. אבל כאן צריך לדעת לקרוא, ולהבין שהרמח"ל אומר פה משהו
אחר. לא אנחנו מכריעים בין גדולי ישראל, אבל אדם בישראל חייב להכריע איך הוא חי.
יש הרבה שיגידו שיותר טוב למעט את ההזדקקות כמה שאפשר. בעל הסולם, ובעקבותיו הר' דסלר,
אומרים שעיקר עבודת האדם היא למעט את הזדקקותו. זה ר' דסלר מפורסם, שאדם צריך לקבל כמה
שפחות, ולתת כמה שיותר. והוא מדבר על נזקקות האדם לקב"ה. עיקר עבודת האדם היא לתת לקב"ה, לא
לקבל ממנו. [הר' דסלר אומר את זה מעודן יותר, הוא בכל זאת למד בישיבות.]– יש פה ויכוח גדול. זהו
ויכוח מהותי. זה לא פרט בתפיסת הרמח"ל. אנחנו צריכים להתרגל קודם כל לעובדה שאנשים רבים
לומדים את התורה, ויש דעות שונות. אנחנו יכולים רק לחשוב במה אנחנו בוחרים; מכיוון שאנחנו רוצים
להשקיע בעבודת ה', אין מנוס מלבחור.
הרמח"ל אומר, אני עומד כמקבל. נחזור לכל המובאות בתורה, ובמיוחד בנביאים, המעמידות את הקשר
בינינו לקב"ה כקשר נישואין. מה דינו של חתן שאומר לכלה בחדר הייחוד, תדעי לך שהיו לי חמש הצעות
5 טובות. אני נמצא פה רק בשבילך. לעצמי אני לא זקוק – יכולתי להסתדר עם מישהי אחרת. – יש רק דבר
אחד גרוע מזה: שהכלה תגיד את זה לחתן. – אז מה אומרים כאן אנשים? שנגיד לכלה שאני צריך אותה
רק כדי שיהיה לה טוב, לא כי אני צריך אותה? אבל זה גם לא לגמרי טוב. ובכל אופן ביחס לקב"ה בכלל אי
אפשר להגיד את זה. הרמח"ל אומר דברים שלדעתי, אם מותר לי לומר, הם דברי אמת פשוטים: שאדם,
כאדם, הוא נזקק. ואין לו דרך לצאת מזה