פורום אוצר החכמה

התוס' הרא"ש (ב"ב ט:, וקיג.) מוכיח שרב ששת לא הי' בקי בפסוקי התורה ולא ניחא לי' לפרש כפי' שהביא הרמב"ן או כהריטב"א, וגם להרמב"ן לא ניחא לי' אך לא הסיק מזה כמסקנת התוס' הרא"ש.
וכן משמע לי' להתוס' הרא"ש לומר כך על רבה בר רב שילא ור' נחמן בר יצחק (שם קיג.) והובא דבריו בשיטה מקובצת (שם קיג.).
ותוס' (שם קיג.) אע"פ שהקשו על פירושו ושיבחו פירוש הרשב"ם אך הודו לרעיון זו ואף הביאו ראי' לזה מדברי רב חייא בר אבא על עצמו (בב"ק נה.). אך שם לא הי' נוגע לדינא, ועוד מסתמא עיין רחב"א כשהי' צריך לכך משא"כ לדברי התוס' הרא"ש.

וראיתי מקשים על תוס' הלא רב חייא בר אבא הי' מלמד מקרא לבנו של ר"ל לדעה אחת בכתובות (ח:), ולדידי לא קשה שי"ל שמ"מ לא הי' זוכר בעל פה (וכמו החזן המסדר ראשי פרשיותיו לאור הנר בשבת (יב:)).

כעין זה מדייק הרש"ש (ב"ב ח.) – שהיו בזמן רבינו הקדוש בעלי משנה וגמרא בלי מקרא [כלל] (ולדבריו משמע שהיו גם בעלי גמרא בלי משנה וכן בעלי אגדה ללא השאר ועוד). אך לא מצינו שתלמידיהם אנו ומימיהם אנו שותים וי"ל שמדובר באלו שהם עדיין בתחילת או באמצע דרכם, ורק מוכח משם שאין סדר כזו מופרך כ"כ.

והמהר"ץ חיות (מבוא התלמוד, י"ז) מוכיח שגם רב ספרא לא הי' בקי בעמוס [וכן ר' אבהו אי לאו שהי' שכיח גבי מיני] (ע"ז ד.). אך יש לדחות שלא הי' רוצה להתווכח עם המינים (שוטנשטיין) או שלא הי' לו תשובה נוצחת לשיטתם או כמו דעת התפארת שלמה (דרוש לראש השנה) שאסור ללמדם פירוש אמיתי, ועוד שם הרי מדובר בעומק הפשט [ודרוש]. ולכאורה הי' מקום לדחות כן גם הראי' מר' חייא שרק גוזמא נקט כלומר שאני עדיין בשלב השטחי לא בעומק הדרושים.

אבל ממה שמצינו שלא היו יודעים פי' כמה מילות [זכר (ב"ב כא:), י-הב וטאטאתיה (מגילה יח.)] אין להוכיח כלום, וכן אין להוכיח ממה שהאחרונים לא נקראו סופרים על שם שלא היו סופרים האותיות (בקידושין ל.).

אך צע"ג היתכן ואיך יצוייר זה, הלא אמרו במדרש (תנחומא ורבה שמות לא, יח, וכן בשיר השירים) כלת כתיב שת"ח צריך להיות בקי בכ"ד (הובא ברש"י שם), וכן נראה לכאורה מפסקו של רב עמרם גאון שכל שוחט צריך להיות בקי בכ"ד משמע שזה כמו מינימום - הובא בב"י (יור"ד סי' א'), וכן נפסק להלכה בהלכות ת"ת (רמב"ם ושו"ע) שכל אדם צריך ללמוד עם בנו כל התנ"ך כולו (וי"א רק תורה), ואפי' ר"ת בפירושו לדין "לעולם ישלש אדם שנותיו" (קידושין ל.) מודה שצריך לידע כל המקרא (ע"ש קו"א לבעל שו"ע הרב).

ואל תשיבנו מפרש"י במנעו בניכם מן ההיגיון שליגמור בלי לסבור אינו היגיון ועוד שאין זה רק בבניכם.

ואולי י"ל דאין הכוונה להיות בקי כ"כ עד שיזכור הכל בעל פה וכ"כ בנתיבות עולם (סד. לרב צבי הירש קאצינעלינבוגן) בשם שו"ת אחד בשם המבי"ט

והוא שהתוס' לא כתבו שנמצאו תנאים או אמוראים שלא היו בקיאין בפסוקים זולתי כתבו פעמים, וכוונתם שיקרה לפעמים, שגם הבקי במקרא ישכח איזו פסוק לשעתו. אמנם אח"כ יזכרהו אם מעצמו אם ממעורר שיעוררוהו וכו'.

ודורות האחרונים יוכיחו שיצוייר, אבל מקשית הש"ס בכמה מקומות "זיל קרי בי רב הוא" מבואר שהיו יודעים (ומרומז כבר ברשב"ם הנ"ל).

האם ידוע לכם מי שדן בכל זה?

והלום ראיתי שהעלה מישהו רעיון זה ליישב מה שמצינו המון מקראות משובשים או נגד המסורה בדברי חז"ל, וכן הא שהביאו מבן סירא (כגון ב"ק צב:, עירובין סה.) כאילו הי' בכתובים, (מידות התורה ח"ב הערה 17 - יצחק צבי בערקאוויטש*), ולדידי נראה שא"א לומר כן שהרי לא העירו על כך האמוראים האחרונים שלמדו ובקרו דברי הראשונים, ועוד דא"כ לא הי' לנו על מה לסמוך וע"כ מה שנסדר בש"ס למסקנא עבר בדיקת בקי.

* לא יודע מי זה אבל מצאתי ממנו מאמר בכנסת הגדולה ח"ג (187).

אגב מצאתי משמעות ברש"י על עצמו (זבחים קיט:) בד"ה ויהי בנוח הארון. חיפשתיו ולא מצאתיו ואם אינו בכתובים יש לי מקרא אחר בדברי הימים וכו' כלומר שאף אחר החיפוש לא הי' ברור לו.

מי שלא נזכר תמיד מפסוק מפורש שיש לדייק או להוכיח ממנו לגבי הנושא המדובר - אולי אפשר להגיד עליו שהוא לא מלאך. אבל אי אפשר להגיד עליו שהוא לא למד או אינו יודע תנ"ך כמו שצריך.

יעויין עוד ב"ק נ"ה. וב"ב קיג. ועיי"ש בתוד"ה תרווייהו (הערת בני בכורי נ"י)

נדמה לי שלפחות את הגמ' בב"ק נה הגר"א מפרש בדרך אחרת שודאי ידעו הפסוקים.

בברכה המשולשת כתב:יעויין עוד ב"ק נ"ה. וב"ב קיג. ועיי"ש בתוד"ה תרווייהו (הערת בני בכורי נ"י)

צוין למעלה.

הרואה כתב:נדמה לי שלפחות את הגמ' בב"ק נה הגר"א מפרש בדרך אחרת שודאי ידעו הפסוקים.

ברור שיש שלל אחרונים המפרשים את הגמ' בדרך אחרת (ע' ספר המפתח שם) אבל דעת תוס' לא נשתנה.

השאלה שלי הוא אם יש מי שטיפל כבר בנושא זו? כלומר ליקט כל המ"מ ושקל וטרי בהם.

אשר ברא כתב:

בברכה המשולשת כתב:יעויין עוד ב"ק נ"ה. וב"ב קיג. ועיי"ש בתוד"ה תרווייהו (הערת בני בכורי נ"י)

צוין למעלה.

הרואה כתב:נדמה לי שלפחות את הגמ' בב"ק נה הגר"א מפרש בדרך אחרת שודאי ידעו הפסוקים.

ברור שיש שלל אחרונים המפרשים את הגמ' בדרך אחרת (ע' ספר המפתח שם) אבל דעת תוס' לא נשתנה.

השאלה שלי הוא אם יש מי שטיפל כבר בנושא זו? כלומר ליקט כל המ"מ ושקל וטרי בהם.

קצת תמוה שהגר"א מול תוס' ועוד באגדתא מקבל אצלך את היחס הרגיל של אחרונים כלפי ראשונים, אין גזירת הכתוב על הסכינא חריפא בין הראשונים והאחרונים.

אשר ברא כתב:השאלה שלי הוא אם יש מי שטיפל כבר בנושא זו? כלומר ליקט כל המ"מ ושקל וטרי בהם.

פה יש קצת מראה מקומות.
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=4011

יש להרה״ג ראובן מרגליות אריחות על זה באחד מהספרים שלו (לא זכור לי איזו). הוא מנסה להוכיח שבאמת אין מציאות כזה שאחד מחז״ל לא היה בקיא במקרא, ולהסביר כל הסוגיות באופן המטעים להנחה זו (אך שאפילו הוא מודה שתוספות לא הבינו ככה)