פורום אוצר החכמה

מה אפשר לענות לאברך משי ששואל איך יפעל וינהג למען לא יהיה מצבו בעוד כמה שנים כאותו אברך ת"ח שאוספים בעבורו כסף בכל מקום??
האם צריך לפעול כדי שלא יהיה זה מצבו או שישים מבטחו בה' המכלכל ומפרנס לכל בריה כדי צורכה??
האם שייך שאותו אברך יגיע לרמת בטחון כזו??
אם אינו בעל בטחון גדול הדין כלפיו יהיה אחר??
האם צורת החיים בדורנו נכונה או שיש לשנותה כדי שלא יגיעו אנשים למצב כזה??


אם הנושא דובר כבר אשמח לקישורים.

למה הוא הוא צריך להגיד "שלא יהיה כאותו תלמיד חכם וכו" ? רק לתלמידי חכמים אוספים כסף? שישאל מה לעשות שיהיה לו פרנסה בכבוד בלי לגרוע מלימודו?
עיין באור החיים הקדוש בשבוע העבר דברים כדרבונות על מי שמוציא שם רע על תורתנו הק' כבי' מי שעוסק בתורה אין לו פרנסה.
וזה לשונו:
כי יקח איש אשה וגו'. דברה תורה כנגד בני אדם גם בני איש אשר חוזרים פניהם מן התורה כאומרם כי היום קצר למה שצריך להשתדל על המחיה, ועליהם אמר הכתוב כי יקח איש אשה זאת התורה המאורסה, ובא אליה שכבר זרחה עליהם אורה של תורה בהר סיני וקבלו הלוחות, ושנאה פירוש שאין לבם חפץ לתת לה עונתה במשפט, וכשבא מוכיח לדבר אליו למה תמאם אשת נעורים משיב כי אין התורה זנה ומפרנסת והוא צריך למחיה, גם אינו רואה סימן ברכה מאמצעות לימודה הגם כי יעסוק בה אין נפתחין לו שערי פרנסה טובה, ואדרבא רואה כי כל האנשים שרחקוה ואינם חושבים בה כל עיקר בתיהם מלאים כל טוב, והוא אומרו ושם לה עלילות דברים, והוציא עליה שם רע באומרו את האשה הזאת לקחתי פירוש שאינו כופר בליקוחיה, אלא שאומר ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים פירוש לשון חוזק כי עוסקיה סביב יחנו לדפוק על דלתי אחרים למצוא טרף, מודיע הכתוב כי הקב''ה שהוא הנקרא אבי הנערה וכנסת ישראל יתבעו עלבונה של תורה לפני בית דין הגדול, והוא אומרו ולקח אבי הנערה ואמה, והוציאו את בתולי הנערה רמז חוזק ועליה והשגות רמות יושגו באמצעותה ויתבעו עלבונה בב''ד כאומרו השערה, והוא מה שאמרו בזוהר (ח''ג פ') כי עתיד הקב''ה לתבוע עלבונה של תורה, וכאומרם במשנה (אכות פ''ו) אוי להם לבריות מעלבונה של תורה:

בהחלט, נושא מרתק.

דיון מעניין מאוד בסוגיה זו - http://din.org.il/2012/07/03/%D7%A2%D7% ... %9C%D7%9C/ - עיקר הדיון מתפתח שם בתגובות, שני המגיבים הם מורי הוראה חשובים, אחד מייצג את ההשקפה הארצישראלית, השני - את ההשקפה החוצניקית. לדעתי שתי הגישות מוצגות שם בטוב טעם ודעת, והבוחר יבחר.

באמת מעניין לבחון את הפן המציאותי. לעשות סקר, בו ישתתפו אברכים בגילאים 30-60 שאינם עובדים לפרנסתם, ועיקר השאלות תהיינה מסביב לתפיסה הסובייקטיבית של המצב הכלכלי ושביעות רצון מהחיים. אם היה סקר כזה זה היה שופך אור גדול על הסוגיה.

אכן ידועים לי דבריו של האוה"ח הק' אך כמדומני שאין בדבריו תשובה מניחת דעת לשואל אלא רק השקפה כללית בענין.
אשמח לקבל תשובות ממוקדות וברורות האיך לנהוג בזה.

בערל כתב:למה הוא הוא צריך להגיד "שלא יהיה כאותו תלמיד חכם וכו" ? רק לתלמידי חכמים אוספים כסף? שישאל מה לעשות שיהיה לו פרנסה בכבוד בלי לגרוע מלימודו?
עיין באור החיים הקדוש בשבוע העבר דברים כדרבונות על מי שמוציא שם רע על תורתנו הק' כבי' מי שעוסק בתורה אין לו פרנסה.

הוא בכלל לא מדבר על כולל, מושג שלא היה בזמנו כלל וכלל הכוונה שעושה מלאכתו עראי ותורתו קבע ועובדה שהוא בעצמו היה צורף.

אש משמים כתב:אכן ידועים לי דבריו של האוה"ח הק' אך כמדומני שאין בדבריו תשובה מניחת דעת לשואל אלא רק השקפה כללית בענין.
אשמח לקבל תשובות ממוקדות וברורות האיך לנהוג בזה.

קראקובער כתב:הוא בכלל לא מדבר על כולל, מושג שלא היה בזמנו כלל וכלל הכוונה שעושה מלאכתו עראי ותורתו קבע ועובדה שהוא בעצמו היה צורף.

מי אמר שהוא מדבר על כלל? וגם לא הבאתי את דבריו כתשובה לשאלת השואל, אלא כהערה שצריך להזהר איך לשאול שלא יהיה נראה ח"ו כזלזול בלומדי התורה

חס ושלום!!
אין בדברים שום זלזול בלימוד התורה, ולהפך, אלו הדנים בסוגיא זו הם אברכי משי מהעידית של עולם התורה ואין בדברים שמץ זלזול אלא שאלות להבנת צורת חיי תורה בזמן הזה!!
יש לתת את הדעת על כך שהשאיפה של רוב האברכים היא להקים משפחה גדולה ומכובדת אך לעסוק בתורה יומם וליל ואח"כ כשמחתנים את הילדים מתחילים המגביות חירום וקרנות הצלה למשפחה מרובה שהאב ת"ח וכבר חיתן ונמצא בחובות וכו' וכו'.
זה אמור להראות כך??
זה מכובד ונכון לחיות כך??
כל אברך צריך לקבל את זה שכך דרכה של תורה היום??

בעז"ה


אני חושב שלגמור את החודש רוב אברכים יכולים עוד אכישהוא, הבעיה העיקרית היא לחתן ילדים, ולא על זה הנידון. לכאורה הנידון הוא באברך שמתחנן לתת לשלם על ילדיו כפי שמקובל כיום בציבור החרדי.

מבחינת גדרי ביטחון והשתלדות, לכאורה היות ואנו אמונים על היסוד כי הקב"ה ציוונו לעשות השתדלות שיכולה להביא את המבוקש באופן סביר [כמובן הקב"ה עושה את הכל והוא ברא את הכל ונותן לכל חי צרכיו, אבל אותנו חייב בהנהגת ההשתלדות], א"כ לכאורה צריך לעשות השתדלות ומה הסיבה לפטור.
אלא שמאידך גם השתדלות באופן נורמלי איננה מהוה השתלדות להשגת כל הסכום הנדרש אלא חלק, ויל"ד אם בכה"ג ג"כ צריך לעשות השתדלות. [והסברא נוטה שכן, ויל"ע].
אבל יתכן מאד שאדם לא צריך לדאוג בצעירותו איך הוא יחתן ילדים. [כמ"ש החוה"ל זה אחד מכללי ההשתדלות, לדאוג להווה ולא לעתיד].

חוץ מזה, אם יש סיבות נוספות לא לצאת לעבוד [מחמת שמסוכן לאמונה וליר"ש, וכהנה] אז אלו סיבות מוצדקות לא לעשות את ההשתלדות הזו, [שהרי אין לעשות השתדלות כזו], וה' הטוב יעשה את הישר בעיניו.

< >

ישא ברכה כתב:אבל יתכן מאד שאדם לא צריך לדאוג בצעירותו איך הוא יחתן ילדים. [כמ"ש החוה"ל זה אחד מכללי ההשתדלות, לדאוג להווה ולא לעתיד].

'איזהו חכם הרואה את הנולד'
יש הבדל בין לדאוג מהמחר לבין להתכונן למחר.

אש משמים כתב:

ישא ברכה כתב:אבל יתכן מאד שאדם לא צריך לדאוג בצעירותו איך הוא יחתן ילדים. [כמ"ש החוה"ל זה אחד מכללי ההשתדלות, לדאוג להווה ולא לעתיד].

'איזהו חכם הרואה את הנולד'
יש הבדל בין לדאוג מהמחר לבין להתכונן למחר.

לדאוג לא התכונתי להיות בלחץ מה יהיה, שזו מחשבה והרגשה פסולה בכל מקרה לאדם המאמין בבורא עולם שברא ועשה ועושה את הכל, אלא לדאגה במובן של הכנה, שההשתלדות היא על ההוה ולא על העתידות. אמנם לענין נישואי ילדים שאני שכל צורת ההשתדלות להם מתחילה בהכנה שנים קודם, וא"א להתחיל כישיבוא היום.

מכיר אחד, שישב ולמד בהתמדה וברצינות בבחרותו, ששנה לאחר חתונתו משנולד לו בנו בכורו, החליט לתכנן את החיים, שיוכל לחתן את ילדיו בכבוד. פתח עסק קטן, וכמובן הוא תכנן שהוא ימשיך בכולל ורק אשתו תנהל את העסק. סופו של דבר, לא יצאו ימים מועטים עד שפרש לגמרי מהלימוד, שקע בעסק, אלא שגם העסק עצמו שקע ונעלם. ושאר בחור דנן, בלא תורה ובלא פרנסה עם הרבה הרבה דאגות.

שאלת פותח האשכול כבדה וחשובה.
תשובה ברורה אין לי, אבל היות וראיתי אשכול נזכרתי מעשה, ואת אשר עם לבבי אשיחה.
לאחרונה הופצה חוברת בשם 'רוח אחרת' העוסקת בסכנות האקדמיה, וקוראת לבנות להדיר רגליהן משם.
האקדמיה בעייתית. מוסכם. אבל השאלה היא - פרנסה מה תהא עליה?
אפשר לומר בצורה ברורה שצריך להתעלם משאלת הפרנסה. זהו פיקוח נפש של הרוחניות וחסל.
אבל עורכי החוברת (מי הם? יש אומרים שאלה מנהלי הסמינרים המפסידים כסף על בנות העוזבות את הסמינר לטובת האקדמיה) מעדיפים לעשות צחוק משאלת הפרנסה.
בתחילת החוברת מובא נאומו של רב נכבד האומר בתוך דבריו כי "גדולי הדור מודעים היטב למצוקה של מקומות העבודה ופועלים בקדחתנות ובמרץ למצוא מקורות נוספים", אבל בעמוד הבא מובאים דברי שלשה מגדולי הדור האומרים: 1. "הכסף לא יחסר אמן". 2. "פרנסה? שיתפללו!" 3. "מן השמים נותנים את הפרנסה".

לא על גדולי הדור קובל אני אלא על עורכי החוברת, המחנכים בחוסר אחריות על סיסמאות שכמעט אף אחד לא מתנהל על פיהן, והם מנסים לשכנע בהן נערות צעירות שרובן אמונות לקבל את כל מה שאומרים להן במסגרת החינוך בה הן נמצאות, בפרט כאשר זה בשם גדולי הדור.

חד ברנש כתב:מכיר אחד, שישב ולמד בהתמדה וברצינות בבחרותו, ששנה לאחר חתונתו משנולד לו בנו בכורו, החליט לתכנן את החיים, שיוכל לחתן את ילדיו בכבוד. פתח עסק קטן, וכמובן הוא תכנן שהוא ימשיך בכולל ורק אשתו תנהל את העסק. סופו של דבר, לא יצאו ימים מועטים עד שפרש לגמרי מהלימוד, שקע בעסק, אלא שגם העסק עצמו שקע ונעלם. ושאר בחור דנן, בלא תורה ובלא פרנסה עם הרבה הרבה דאגות.

אתה מכיר אחד כזה, והוא לפחות עשה משהו בכיוון, ויש לו נסיון בניהול עסק, אם ירצה לעבוד כשכיר, או לנסות פעם נוספת. ואני מכיר מאות ואלפים, שמעולם לא חשבו על המחר, וסברו ש'איזהו חכם הרואה את הנולד' נאמר רק ברוחניות, והיום הם מחתנים ילדים, ורצים מגמ''ח לגמ"ח ומערב לערב, ולא רואים סוף לחובות שלהם, עד מאה ועשרים.

יש לו נסיון בדבר אחד: איך 'לשרוף' רבע מליון דולר (שקיבל ממשפחתו) תוך כמה שנים בודדות.

משום מה כיום לא הרבה חושבים על מלאכה שיגיעת שניהם משכחת עון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, שדברי חז"ל כמובן רלוונטיים גם כיום, ומי שחושב שלא שילך לו אצל הרפורמים
רוב החרדים שנאלצים לעבוד "לצאת לעבוד", המילה לצאת כבר עושה את זה מפחיד להשאר מחוץ לחומות נתון לפגעי הזמן, לרוב חושבים אוטומטי או על מסחר או על אקדמיה, ודברי חז"ל על מלאכה נשכחים.
אפשר להיות חשמלאי/נגר/סופר סת"ם/טבח וכו', בחלק מהמקצועות האלו מרויחים לא פחות מבעלי תואר ראשון, וכך גם שומעים למרנן ורבנן חז"ל שיגיעת שניהם משכחת עון, וגם ניצלים מהסכנות שיש סביב האקדמיה.

שמעתי מר"נ רוטמן שבהיותו ר"מ באחת הישיבות דיבר בשיעור אודות מעלת המלאכה, היו שם בחורים שהלינו אצל ראש הישיבה שם שכינס את צוות הישיבה בנוכחותו, ואחד הר"מים החליט שר"נ רוטמן הוא בעל דעות פסולות (שלא התאימו לקו שהר"מ ההוא התחנך), ראש הישיבה שלא רצה להכריע בעניין שלח את אחד הרמ"ים הנייטרליים לשאול את ר' חיים קנייבסקי, ור' חיים אמר שר"נ צודק, ואכן צריך לעבוד, הר"מ הנפעם שרק שאל האם זה דעות פסולות או לא, אבל לא היה לו ספק שאין בזה ממש, שאל את הגר"ח והרב עובד? ענה לו הגר"ח שמשתדל להתייגע בכל מה שנוגע להגהת ספריו ולשלוח להדפסה ולתיקונים וכו', על אף שיש לו הרבה אנשים שיכולים לעשות לו את העבודה והוא סומך עליהם, כדי שאולי יזכה קצת למעלת דרך ארץ.

בעז"ה

א. לחתן ילדים כפי המושגים של הציבור החרדי הוא כמעט בלתי אפשרי גם ע"י השתדלות מכובדת, ולכן הבעיה לא תיפטר. המציאות כרגע שרוב הציבור מספיקים לגמור את החודש פחות או יותר, והברוך הוא בשלב נישואי הילדים. כדי לגמור את החודש במציאות הנוכחית אפשר, ואם צריך להוסיף אפשר למצוא אפשרויות להשתדלות להכניס עוד מעט מעבודות קלות בתחומים הפרא-תורניים.

ב. דברי הרב הרואה אכן נכונים מאד, ברור שיש תחומים רבים שניתן לעבוד בהם ואי"צ להם לימודים, אלא הם עבודות שחורות שאינם מכבדות בעליהם, אבל כבר אמרו פשוט נבלתא בשוקא, וכיום שהעבודות האקדמיה בעיתיות מאד מבחינה רוחנית, אין הרבה אפשריות נוספות. יש גם את ענף העבודות התורניות כמו סופר סת"ם מכונים תורניים כלי קודש וכדו'.

ג. עשיתי בעבר מחקר יסודי בכולל שהייתי, איך ההורים חיתנו את ילדיהם על מאות האלפים או המיליונים שצריך לכך. כמובן ה' עושה הכל והשאלה היחידה איך ה' עשה את הדברים דרך האמצעי הטבע שברא, המסקנות הם: 30% בערך הם אברכים בני הורים בעה"ב אמידים שעוזרים המון לילדיהם. 30% עשו ועושים קצת ביזנעס, בדר"כ בנדל"ן. אחוז ענק מהציבור החרדי מחזיק ביותר מדירה אחת, בדר"כ הכל בבין הסדרים עם התעיצויות עם החברותא. 30% הם בעלי חובות אדירים, חלקם נעזרים בארגוני הצדקה, הרבה מאד מתוכם הילדים בשלב כל שהוא מבינים שהאבא הולך לקרוס ולוקחים הלוואות ענק, וכך הילדים מחזירים חלק נכבד ממה שההורים נתנו להם. בנוסף לכך, הרוב מקבלים בחיים ירושה, ישנם כאלו שהירושה ממש העמידה אותם על הרגליים וישנם כאלו שהירושה עזרה מאד ויש כאלו [במיוחד אנשי ירושלים] שיורשים חובות בדר"כ.. 10% הנותרים הם חריגים, חלקם אכן זכו לניסים, אני מתכוין להתרחשיות בלתי סבירות, ה' בורא הכל עשה זאת.

ד. אם נחזור למצב השפוי שמי שיש לו נותן לילדיו ומי שאין לו נותן נדוניא וקצת עזרה בתחילת הדרך, המצב יהיה הרבה יותר קל ונורמלי. הבעיה היא שצריך לשנות נורמות ציבוריות וזה ממש לא קל. והשאלה היחידה האם הקב"ה רוצה שהיחיד יתנהג לא כמו הרבים בזה עם כל המחיר שצריך לשלם ע"ז? ידוע לי שר' יצחק שלמה זילברמן לא היה מוכן לשלם דירות, ורק את הוצאות החתונה ראה כמוטלות עליו [למרות שהיה לו חובות גם מהוצאות החתונה]. אני משער שמי שמוכן לוותר על השמות הנצצים יוכל למצוא חתנים או כלות מצוינים מכל בחינה ממשפחות יותר פשוטות ועניות שיהיו מוכנים להוריד את המושגים, אבל בשביל זה צריך קצת אומץ לעשות שידוכים בלי לקבל פירגונים מכל הביתכנסת.

ישא ברכה כתב:דברי הרב הרואה אכן נכונים מאד, ברור שיש תחומים רבים שניתן לעבוד בהם ואי"צ להם לימודים, אלא הם עבודות שחורות שאינם מכבדות בעליהם, אבל כבר אמרו פשוט נבלתא בשוקא, וכיום שהעבודות האקדמיה בעיתיות מאד מבחינה רוחנית, אין הרבה אפשריות נוספות. יש גם את ענף העבודות התורניות כמו סופר סת"ם מכונים תורניים כלי קודש וכדו'.

זה בדיוק הנידון, איך נכנסה אלינו השקפת העולם המערבית כאילו בעלי מלאכה הם אנשים נחותים, הרי לפי סולם הערכים התורני, זה כלל לא "עבודות שחורות שאינם מכבדות את בעליהם", אלא זה הדבר הנכון לעשותו, ולא צריך להגיע לפשוט נבלתא בשוקא שזה דבר מאוס, אלא 'אשרי מי שאומנותו בשם' זה גם בזוי בעיני חלק גדול מהחברה הישיבתית-מערבית.

שכחת את הגמרא: אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסקי אשרי מי שאומנותו בסם ואוי לו מי שאומנותו בורסקי.

דיברתי על זה, קרא שוב את הודעתי.
יש הבדל בין דברים שהתרגלנו להסתכל עליהם עקום בגלל החברה המערבית (שנוהגת לזלזל בעבודה בידיים ולהעריך את העסקים באויר ובדיבורים, שזה בדיוק הפוך מהתורה שאהב את המלאכה ושנא את הרבנות), לבין דברים שמטבע האדם הם מאוסים כמו להיות מסריח מעיבוד עורות וכו'.

הרואה כתב:דיברתי על זה, קרא שוב את הודעתי.
יש הבדל בין דברים שהתרגלנו להסתכל עליהם עקום בגלל החברה המערבית (שנוהגת לזלזל בעבודה בידיים ולהעריך את העסקים באויר ובדיבורים, שזה בדיוק הפוך מהתורה שאהב את המלאכה ושנא את הרבנות), לבין דברים שמטבע האדם הם מאוסים כמו להיות מסריח מעיבוד עורות וכו'.

וכמארז"ל "פשוט נבילה בשוק ואל תצטרך לבריות" (לכאורה כוונתם שבורסי הוא עדיף על ......).

הבעיה היא שמעבודות כפיים מרוויחים סכומים ממש לא גבוהים (אם לא שמדובר בעצמאי - שאז זה תלוי לפי המזל). וכאשר לוקחים בחשבון שמפסידים גם כסף בכולל וכל מיני הטבות ומענקים, אז זה עשוי להיות לא שווה אפילו מבחינה כלכלית.

עקביה כתב:1. "הכסף לא יחסר אמן". 2. "פרנסה? שיתפללו!" 3. "מן השמים נותנים את הפרנסה".

...
המחנכים בחוסר אחריות על סיסמאות שכמעט אף אחד לא מתנהל על פיהן, והם מנסים לשכנע בהן נערות צעירות שרובן אמונות לקבל את כל מה שאומרים להן במסגרת החינוך בה הן נמצאות, בפרט כאשר זה בשם גדולי הדור.

האם העובדה הפשוטה שפרנסה היא מן השמים, נכנסת בגדר סיסמא שכמעט אף אחד וכו'?

ולגופן של דברים.
כפי שאנו רואים, ישנם בציבור שני סוגי גישות, אשר רוב ככל הדיבורים סביב לעניין הפרנסה, סובבים על פיהן.
יש את אלו שמבינים שאדם צריך להתפרנס וכו', אלא שהיות ואנחנו שומרי תורה ומצוות, הרי שצריך לראות איך לעשות זאת בצורה שלא תתנגש בשמירת וקיום התורה.

אכן לעומתם יש את הסוברים שצריך לשמור תורה ומצוות, וזוהי המטרה היחידה בעולם, אלא שיש גם צורך להתפרנס, נו, הבה ונראה איך עושים זאת.

ההבדל בין הגישות הוא תהומי. כי בעוד הראשון יסכים להתפשר על דברים שאינם מעיקרי הדת, או דברים שאפשר להקל בהם בדיעבד, הרי שהשני לא יסכים לשמוע על שום דבר שיוריד אותו אפילו באלפית המדרגה, ממה שהוא נמצא כעת. והוא בטוח שהקב"ה שציווה עלינו להשתדל בפרנסה, ודאי אינו מצפה שנעשה דבר שיכול להוריד אותנו ולהרחיק אותנו ולו באפס מה ממדרגתנו שאנחנו מסוגלים להיות בה לפי נטיות נפשנו.

החושב כתב:הבעיה היא שמעבודות כפיים מרוויחים סכומים ממש לא גבוהים (אם לא שמדובר בעצמאי - שאז זה תלוי לפי המזל). וכאשר לוקחים בחשבון שמפסידים גם כסף בכולל וכל מיני הטבות ומענקים, אז זה עשוי להיות לא שווה אפילו מבחינה כלכלית.

ביררת את זה פעם ברצינות?
נראה שלא.

חייפענער כתב:

עקביה כתב:1. "הכסף לא יחסר אמן". 2. "פרנסה? שיתפללו!" 3. "מן השמים נותנים את הפרנסה".
...
המחנכים בחוסר אחריות על סיסמאות שכמעט אף אחד לא מתנהל על פיהן, והם מנסים לשכנע בהן נערות צעירות שרובן אמונות לקבל את כל מה שאומרים להן במסגרת החינוך בה הן נמצאות, בפרט כאשר זה בשם גדולי הדור.

האם העובדה הפשוטה שפרנסה היא מן השמים, נכנסת בגדר סיסמא שכמעט אף אחד וכו'?

זה תלוי בהקשר בו עובדה פשוטה זו נאמרת.
למשל, כעידוד לאדם העושה את מה שהוא מסוגל ופרנסתו מקרטעת, זה דבר שנכון לאומרו, אבל כתגובה לעצלן שאינו עושה את המוטל עליו אלא עשירית מכך, זו סיסמה וכו'.

הרואה כתב:

החושב כתב:הבעיה היא שמעבודות כפיים מרוויחים סכומים ממש לא גבוהים (אם לא שמדובר בעצמאי - שאז זה תלוי לפי המזל). וכאשר לוקחים בחשבון שמפסידים גם כסף בכולל וכל מיני הטבות ומענקים, אז זה עשוי להיות לא שווה אפילו מבחינה כלכלית.

ביררת את זה פעם ברצינות?
נראה שלא.

אכן, לא ביררתי ברצינות. אלא רק מתוך שיחות עם המכרים שבאו לידי כך.
למשל, אחד הלך ללמוד קירור (מקררים, מזגנים וכו') למד כמעט שנה. בסופו של דבר הצעות עבודה שהוא קיבל היו בסגנון של 5,000-6,000 ש"ח לחודש, עבודה חוץ לעיר יום שלם. הוא היה מאוכזב מכך מאוד.

יש שהולכים להיות נהגים. 8,000-9,000 ש"ח ולא רואים כמעט את הבית, כבר לא לדבר על הלימוד.

זה סכומים שאפשר לפרנס בצורה סבירה את המשפחה. אבל אם מדברים על נישואי ילדים - איני יודע בכמה המצב של אדם כזה טוב יותר ממצב של אברך כולל.

אם בן אדם עוד רוצה ללמוד לפחות חצי יום, אז המצב הוא עוד יותר קשה.

ישא ברכה כתב:ג. עשיתי בעבר מחקר יסודי בכולל שהייתי, איך ההורים חיתנו את ילדיהם על מאות האלפים או המיליונים שצריך לכך. כמובן ה' עושה הכל והשאלה היחידה איך ה' עשה את הדברים דרך האמצעי הטבע שברא, המסקנות הם: 30% בערך הם אברכים בני הורים בעה"ב אמידים שעוזרים המון לילדיהם. 30% עשו ועושים קצת ביזנעס, בדר"כ בנדל"ן. אחוז ענק מהציבור החרדי מחזיק ביותר מדירה אחת, בדר"כ הכל בבין הסדרים עם התעיצויות עם החברותא. 30% הם בעלי חובות אדירים, חלקם נעזרים בארגוני הצדקה, הרבה מאד מתוכם הילדים בשלב כל שהוא מבינים שהאבא הולך לקרוס ולוקחים הלוואות ענק, וכך הילדים מחזירים חלק נכבד ממה שההורים נתנו להם. בנוסף לכך, הרוב מקבלים בחיים ירושה, ישנם כאלו שהירושה ממש העמידה אותם על הרגליים וישנם כאלו שהירושה עזרה מאד ויש כאלו [במיוחד אנשי ירושלים] שיורשים חובות בדר"כ.. 10% הנותרים הם חריגים, חלקם אכן זכו לניסים, אני מתכוין להתרחשיות בלתי סבירות, ה' בורא הכל עשה זאת.

החלוקה שלך לא נכונה בעליל. מעניין מאוד באיזה כולל היית, וכמה אברכים לומדים בו.

לפי ההיכרות שלי, הרבה פחות מ-30% הם בנים להורים אמידים. הרבה פחות מ-30% יש להם יותר מדירה אחת. הרבה פחות מ-30% הם בעלי חובות אדירים. הרבה יותר מ-10% זוכים לניסים גלויים. ויש עוד כמה חתכים... אך אין עתי ועטי אתי להאריך בזאת כעת.

החושב כתב:

הרואה כתב:

החושב כתב:הבעיה היא שמעבודות כפיים מרוויחים סכומים ממש לא גבוהים (אם לא שמדובר בעצמאי - שאז זה תלוי לפי המזל). וכאשר לוקחים בחשבון שמפסידים גם כסף בכולל וכל מיני הטבות ומענקים, אז זה עשוי להיות לא שווה אפילו מבחינה כלכלית.

ביררת את זה פעם ברצינות?
נראה שלא.

אכן, לא ביררתי ברצינות. אלא רק מתוך שיחות עם המכרים שבאו לידי כך.
למשל, אחד הלך ללמוד קירור (מקררים, מזגנים וכו') למד כמעט שנה. בסופו של דבר הצעות עבודה שהוא קיבל היו בסגנון של 5,000-6,000 ש"ח לחודש, עבודה חוץ לעיר יום שלם. הוא היה מאוכזב מכך מאוד.

יש שהולכים להיות נהגים. 8,000-9,000 ש"ח ולא רואים כמעט את הבית, כבר לא לדבר על הלימוד.

זה סכומים שאפשר לפרנס בצורה סבירה את המשפחה. אבל אם מדברים על נישואי ילדים - איני יודע בכמה המצב של אדם כזה טוב יותר ממצב של אברך כולל.

אם בן אדם עוד רוצה ללמוד לפחות חצי יום, אז המצב הוא עוד יותר קשה.

תמוה לי ההוא מהמזגנים, אני מכיר אדם חרדי שמתקין מזגנים (שכיר שמקבל בונוס אחוזים) שמרויח מעל 20,000 בחודש, הוא אמנם זריז במיוחד ומתקין לפעמים 10 מזגנים ביום (על מזגן בודד לוקחים 700 ש"ח בד"כ).
נגר מקצועי שאני מכיר דורש מינימום 80 לשעה.
סופר סת"ם בעל ותק של כמה שנים ברמה רגילה מרויח כ90 - 100 לשעה, אמנם זו עבודה קשה שקשה מאד לעבוד בה יותר משלש שעות ביום.

המציאות שלנו מרוכבת מכמה גורמים, שעל כל אחד מהם קשה למתוח ביקורת, וחלקם אף רצויים מאוד, אבל השילוב שלהם הוא קטלני מבחינת יכולת התפרנסות.
1. החינוך הוא לדבוק בתורה וללמוד כמה שיותר, בעיקר בציבור הליטאי, ו"יציאה לעבודה" שנחשבת כצעד חריג ואף משפיל, לצד סכנות אמיתיות הקיימות מחוץ לביהמ"ד, בפרט במקצועות של "צווארון לבן" (בלימודים ובעבודה).
2. רוב הנשים אינן רוכשות מקצוע מכניס ברמה שתאפשר להן להיות מפרנסת יחידה.
3. ריבוי ילודה, כנורמה חברתית ודתית.
4. חוסר מוכנות (וחוסר יכולת) לחיות בצמצום כמו לפני שני דורות.
השילוב של כל זה יוצר מציאות בלתי אפשרית. שהרי אם היו שני מפרנסים, היה אפשר שהאישה לא תרוויח הרבה ויצליחו לפרנס משפחה גדולה עם חיים סבירים. ואם האישה הייתה מפרנסת יחידה שמרוויחה הרבה, זה ג"כ היה אפשרי. ואם מפרנסת יחידה הייתה מרוויחה מעט וצריכה לפרנס משפחה קטנה, זה ג"כ אפשרי. ואם הייתה מפרנסת יחידה שצריכה לפרנס משפחה גדולה אך בצמצום גדול, זה ג"כ אפשרי. אבל כל הארבעה יחד - זה בלתי אפשרי בדרך הטבע.
מכיון שאת שני הגורמים האחרונים אין יכולת ואין כוונה לשנות איכשהו, הנושא הוא שני הראשונים.
ומכיון שאת החינוך "לשבת וללמוד כל החיים" ג"כ אין יכולת ואין כוונה לשנות, מה שנשאר הוא להפנות את כל המשאבים לכיוון הגדלת ההכנסה לנשים.

כל זה כשמדברים על ציבור.
ברמת המיקרו, כל משפחה יכולה לפתור את הבעיה הכלכלית גם באמצעות וויתור על אחד הסעיפים האחרים (אני לא נכנס לשאלה מה ראוי, אלא מהן האפשרויות). אבל בלי וויתור על אחד הסעיפים, קשה מאוד לדבר על אפשרות להתפרנס.

הרואה כתב:

ישא ברכה כתב:דברי הרב הרואה אכן נכונים מאד, ברור שיש תחומים רבים שניתן לעבוד בהם ואי"צ להם לימודים, אלא הם עבודות שחורות שאינם מכבדות בעליהם, אבל כבר אמרו פשוט נבלתא בשוקא, וכיום שהעבודות האקדמיה בעיתיות מאד מבחינה רוחנית, אין הרבה אפשריות נוספות. יש גם את ענף העבודות התורניות כמו סופר סת"ם מכונים תורניים כלי קודש וכדו'.

זה בדיוק הנידון, איך נכנסה אלינו השקפת העולם המערבית כאילו בעלי מלאכה הם אנשים נחותים, הרי לפי סולם הערכים התורני, זה כלל לא "עבודות שחורות שאינם מכבדות את בעליהם", אלא זה הדבר הנכון לעשותו, ולא צריך להגיע לפשוט נבלתא בשוקא שזה דבר מאוס, אלא 'אשרי מי שאומנותו בשם' זה גם בזוי בעיני חלק גדול מהחברה הישיבתית-מערבית.

זה ממש לא 'השקפת העולם המערבית', אלא זו היתה השקפה מקובלת מאד ונפוצה ביהדות מזרח אירופה, שה'בעלי מלאכה' הם הכי נחותים, זאת על אף שלא היה מושג של 'ללכת לכולל', אלא ה'כלי קודש' היו הכי מכובדים, אחר כך ה'סוחרים' ה'בעלי בתים', ובסוף בסוף היו הבעלי מלאכות. וידוע הסיפור על הנצי"ב / יצחק אלחנן / יוסלה סלוצקער, שאביו רצה לשלוח אותו להיות 'בעל מלאכה' כיון שהוא לא הצליח בלימודיו, והוא בכה כל הלילה. וזאת לא רק בגלל שהוא 'עזב את הלימוד' שמלכתחילה הוא לא התחבר אליו, אלא בגלל שה'בעלי מלאכה' היו הכי מבוזים שיש.

הרואה כתב:

החושב כתב:אכן, לא ביררתי ברצינות. אלא רק מתוך שיחות עם המכרים שבאו לידי כך.
למשל, אחד הלך ללמוד קירור (מקררים, מזגנים וכו') למד כמעט שנה. בסופו של דבר הצעות עבודה שהוא קיבל היו בסגנון של 5,000-6,000 ש"ח לחודש, עבודה חוץ לעיר יום שלם. הוא היה מאוכזב מכך מאוד.

יש שהולכים להיות נהגים. 8,000-9,000 ש"ח ולא רואים כמעט את הבית, כבר לא לדבר על הלימוד.

זה סכומים שאפשר לפרנס בצורה סבירה את המשפחה. אבל אם מדברים על נישואי ילדים - איני יודע בכמה המצב של אדם כזה טוב יותר ממצב של אברך כולל.

אם בן אדם עוד רוצה ללמוד לפחות חצי יום, אז המצב הוא עוד יותר קשה.

תמוה לי ההוא מהמזגנים, אני מכיר אדם חרדי שמתקין מזגנים (שכיר שמקבל בונוס אחוזים) שמרויח מעל 20,000 בחודש, הוא אמנם זריז במיוחד ומתקין לפעמים 10 מזגנים ביום (על מזגן בודד לוקחים 700 ש"ח בד"כ).
נגר מקצועי שאני מכיר דורש מינימום 80 לשעה.
סופר סת"ם בעל ותק של כמה שנים ברמה רגילה מרויח כ90 - 100 לשעה, אמנם זו עבודה קשה שקשה מאד לעבוד בה יותר משלש שעות ביום.

אכן יש אנשים עם תכונות שמאפשרות להן להרוויח יפה בכל מצב (תוססים, אנשי מעש, יוזמתיים, בעלי בטחון עצמי גבוה - עדיף הכל ביחד)
אבל רובם אינם כאלה. רוב האנשים בנויים לכך שאחרי הכשרה מקצועית ילכו לאיזה חברה או משרד, ויתקדמו שם לאט לאט.
כך גם זה שסיפרתי עליו. סיים לימודים, בדק הצעות עבודה. הציעו לו לעבוד בשירות לקוחות של ברימאג (או משהו כזה). עם משכורת 5,000 או 6,000 ש"ח. למה שיתנו יותר למישהו מתחיל? אני דווקא חושב שזה סיפור קלסי.
והוא, במצב שלו, שהתחיל לחשוב על הפרנסה כאשר כבר כלו כל הקיצים, ממש לא היה מתאים לו לחכות עוד כמה שנים עד שהשכר יעלה.

ודרך אגב, אל דאגה. לבסוף הוא הסתדר מאוד יפה, הפרנסה באה מכיוון לא צפוי, בלי שום קשר ללימוד, אבל עם הרבה סייעתא דשמיא. האם כל אחד יכול לסמוך על כך שגם אצלו העניינים יסתדרו באופן פלאי? אולי.

יעקב_ב. כתב:

הרואה כתב:

ישא ברכה כתב:דברי הרב הרואה אכן נכונים מאד, ברור שיש תחומים רבים שניתן לעבוד בהם ואי"צ להם לימודים, אלא הם עבודות שחורות שאינם מכבדות בעליהם, אבל כבר אמרו פשוט נבלתא בשוקא, וכיום שהעבודות האקדמיה בעיתיות מאד מבחינה רוחנית, אין הרבה אפשריות נוספות. יש גם את ענף העבודות התורניות כמו סופר סת"ם מכונים תורניים כלי קודש וכדו'.

זה בדיוק הנידון, איך נכנסה אלינו השקפת העולם המערבית כאילו בעלי מלאכה הם אנשים נחותים, הרי לפי סולם הערכים התורני, זה כלל לא "עבודות שחורות שאינם מכבדות את בעליהם", אלא זה הדבר הנכון לעשותו, ולא צריך להגיע לפשוט נבלתא בשוקא שזה דבר מאוס, אלא 'אשרי מי שאומנותו בשם' זה גם בזוי בעיני חלק גדול מהחברה הישיבתית-מערבית.

זה ממש לא 'השקפת העולם המערבית', אלא זו היתה השקפה מקובלת מאד ונפוצה ביהדות מזרח אירופה, שה'בעלי מלאכה' הם הכי נחותים, זאת על אף שלא היה מושג של 'ללכת לכולל', אלא ה'כלי קודש' היו הכי מכובדים, אחר כך ה'סוחרים' ה'בעלי בתים', ובסוף בסוף היו הבעלי מלאכות. וידוע הסיפור על הנצי"ב / יצחק אלחנן / יוסלה סלוצקער, שאביו רצה לשלוח אותו להיות 'בעל מלאכה' כיון שהוא לא הצליח בלימודיו, והוא בכה כל הלילה. וזאת לא רק בגלל שהוא 'עזב את הלימוד' שמלכתחילה הוא לא התחבר אליו, אלא בגלל שה'בעלי מלאכה' היו הכי מבוזים שיש.

לא התכוונתי שהבעלי מלאכה צריכים להיות מכובדים יותר מהאברכים, ואף לא שווים אליהם, אלא התכוונתי שחשמלאי/נגר/מסגר/טבח/ אמור להיות מכובד יותר מפסיכולוג/עו"ד/איש הייטק/יזם וכו', בניגוד למה שהורגלנו לחשוב.
אכן במזרח אירופה כך היה, אבל מה עושה את זה ליותר נכון?

הרואה כתב: לא התכוונתי שהבעלי מלאכה צריכים להיות מכובדים יותר מהאברכים, ואף לא שווים אליהם, אלא התכוונתי שחשמלאי/נגר/מסגר/טבח/ אמור להיות מכובד יותר מפסיכולוג/עו"ד/איש הייטק/יזם וכו', בניגוד למה שהורגלנו לחשוב.
אכן במזרח אירופה כך היה, אבל מה עושה את זה ליותר נכון?

זה לא עניין של יותר נכון, אלא שכך היה מקובל דורות ע"ג דורות (ואגב לא רק במזרח אירופה ולא רק אצל עמ"י אלא גם אצל הגויים להבדיל) וקשה מאוד מאוד לשנות דפוס חשיבה מושרש כזה. (וכבר ניסו את זה בעבר, כידוע, וזה לא הצליח להחזיק מעמד ליותר מדור וחצי או דורותיים)
והיום זה בהחלט גם מתחבר לעניין של היוקרה המקצועית (מה שאולי היה פחות עוצמתי בעבר)

חייפענער כתב:

עקביה כתב:1. "הכסף לא יחסר אמן". 2. "פרנסה? שיתפללו!" 3. "מן השמים נותנים את הפרנסה".

...
המחנכים בחוסר אחריות על סיסמאות שכמעט אף אחד לא מתנהל על פיהן, והם מנסים לשכנע בהן נערות צעירות שרובן אמונות לקבל את כל מה שאומרים להן במסגרת החינוך בה הן נמצאות, בפרט כאשר זה בשם גדולי הדור.

האם העובדה הפשוטה שפרנסה היא מן השמים, נכנסת בגדר סיסמא שכמעט אף אחד וכו'?

ולגופן של דברים.
כפי שאנו רואים, ישנם בציבור שני סוגי גישות, אשר רוב ככל הדיבורים סביב לעניין הפרנסה, סובבים על פיהן.
יש את אלו שמבינים שאדם צריך להתפרנס וכו', אלא שהיות ואנחנו שומרי תורה ומצוות, הרי שצריך לראות איך לעשות זאת בצורה שלא תתנגש בשמירת וקיום התורה.

אכן לעומתם יש את הסוברים שצריך לשמור תורה ומצוות, וזוהי המטרה היחידה בעולם, אלא שיש גם צורך להתפרנס, נו, הבה ונראה איך עושים זאת.

ההבדל בין הגישות הוא תהומי. כי בעוד הראשון יסכים להתפשר על דברים שאינם מעיקרי הדת, או דברים שאפשר להקל בהם בדיעבד, הרי שהשני לא יסכים לשמוע על שום דבר שיוריד אותו אפילו באלפית המדרגה, ממה שהוא נמצא כעת. והוא בטוח שהקב"ה שציווה עלינו להשתדל בפרנסה, ודאי אינו מצפה שנעשה דבר שיכול להוריד אותנו ולהרחיק אותנו ולו באפס מה ממדרגתנו שאנחנו מסוגלים להיות בה לפי נטיות נפשנו.

א. אין כמעט מי שחי בצורה כ"כ מרוממת שה' נותן הכל ורק בו תלוי הכל ואין בהשתדלות שום תועלת אלא היא רק גזירה שאינה קשורה לתוצאה ופרנסה משמים.
אין זה אומר שלא זו האמת לאמיתה אך קשה לחיות כך ביום יום ולכן אין בזה עיצה מעשית אלא דיבורי סרק ונראה לי שגם רובם של הטוענים כך אינם חיים כך בעצמם ולכן זה גם לא כ"כ משכנע (חוץ מגדולי ישראל שחיים כך אך קשה לחיות כמותם).

ב. החילוק בין שני צורות החיים אינו ברור כ"כ משום שמבואר בכמה מקומות שמותר להקל באיסורי דרבנן לשם סחורה ופרנסה ואפי' כדי לחיות ברווח לחלק מהשיטות ומנ"ל לאסור להקל בבעיות שיש היום ביציאה לעבוד עכ"פ כשאין איסור ממש??
בהלכה ישנו יחס רציני מאוד להפסד מרובה או לשאר סוגי הפרנסה ואף כתוב שזו מצוה ואיך אפשר לתת יחס כ"כ מזלזל בעניין או לומר הכל בידי שמים ובזה לפטור את העניין???

א. אני חולק בכל תוקף על הקביעה שאין כמעט מי שחי בצורה שהכל משמים!
אני אישית מכיר המון אנשים שחיים כך, ואיני מתכוין לגדולי ישראל, אלא ליהודים טובים עובדי ה' ברצינות, שהפנימו שהקב"ה זה מציאות ולא משהו תאורטי ששייך לשיחות מוסר.

מלבד זאת, כאשר אנו דנים על האופן שצריך להתנהג, הקובע הוא אינו מה אנו מרגישים, אלא מהי האמת.

אכן, לגבי העניין של אמונה והשתדלות זה כן דבר שנוגע לדרגתו של האדם, וכפי שמבואר בספה"ק, שלפי מדרגתו של אדם באמונה, כך מוטלת עליו חובת ההשתדלות.
אך ברור שלא מדובר על דברים שהם בודאי לא טובים. ולכן כשמדברים על דברים שהם שליליים בעצם, פשיטא שהקובע הוא לא איך אני מרגיש אלא מה האמת.
ולכן, כיון שגדולי ישראל קבעו ברוחב דעתם הק' בהחלטיות שאקדמיה זה דבר שלילי, הרי שלא משנה מהי מדרגתם של המון העם באמונה ובטחון.

החלוקה שאני עשיתי נכונה לגבי דברים שאינם שחור לבן, דברים שיש מי שיראה בהם ירידה ממדרגתו ויש מי שאינו מוצא בהם שום פסול.
בזה יש מקום לבחון מהי מדרגתו של האדם באמונה, והאם אינו מדבר בשם העצלות וכו'.

בן מלך כתב:המציאות שלנו מרוכבת מכמה גורמים, שעל כל אחד מהם קשה למתוח ביקורת, וחלקם אף רצויים מאוד, אבל השילוב שלהם הוא קטלני מבחינת יכולת התפרנסות.
1. החינוך הוא לדבוק בתורה וללמוד כמה שיותר, בעיקר בציבור הליטאי, ו"יציאה לעבודה" שנחשבת כצעד חריג ואף משפיל, לצד סכנות אמיתיות הקיימות מחוץ לביהמ"ד, בפרט במקצועות של "צווארון לבן" (בלימודים ובעבודה).
2. רוב הנשים אינן רוכשות מקצוע מכניס ברמה שתאפשר להן להיות מפרנסת יחידה.
3. ריבוי ילודה, כנורמה חברתית ודתית.
4. חוסר מוכנות (וחוסר יכולת) לחיות בצמצום כמו לפני שני דורות.
השילוב של כל זה יוצר מציאות בלתי אפשרית. שהרי אם היו שני מפרנסים, היה אפשר שהאישה לא תרוויח הרבה ויצליחו לפרנס משפחה גדולה עם חיים סבירים. ואם האישה הייתה מפרנסת יחידה שמרוויחה הרבה, זה ג"כ היה אפשרי. ואם מפרנסת יחידה הייתה מרוויחה מעט וצריכה לפרנס משפחה קטנה, זה ג"כ אפשרי. ואם הייתה מפרנסת יחידה שצריכה לפרנס משפחה גדולה אך בצמצום גדול, זה ג"כ אפשרי. אבל כל הארבעה יחד - זה בלתי אפשרי בדרך הטבע.
מכיון שאת שני הגורמים האחרונים אין יכולת ואין כוונה לשנות איכשהו, הנושא הוא שני הראשונים.
ומכיון שאת החינוך "לשבת וללמוד כל החיים" ג"כ אין יכולת ואין כוונה לשנות, מה שנשאר הוא להפנות את כל המשאבים לכיוון הגדלת ההכנסה לנשים.
כל זה כשמדברים על ציבור.
ברמת המיקרו, כל משפחה יכולה לפתור את הבעיה הכלכלית גם באמצעות וויתור על אחד הסעיפים האחרים (אני לא נכנס לשאלה מה ראוי, אלא מהן האפשרויות). אבל בלי וויתור על אחד הסעיפים, קשה מאוד לדבר על אפשרות להתפרנס.

הבעיה היא שגם הגדלת ההכנסה לנשים כרוכה בלימודים גבוהים ומקומות עבודה מעורבים מה שגורר מאמרי מערכת נזעמים וכינוסי ענק לבנות-סמינר מפוחדות...

חייפענער כתב:ההבדל בין הגישות הוא תהומי. כי בעוד הראשון יסכים להתפשר על דברים שאינם מעיקרי הדת, או דברים שאפשר להקל בהם בדיעבד, הרי שהשני לא יסכים לשמוע על שום דבר שיוריד אותו אפילו באלפית המדרגה, ממה שהוא נמצא כעת. והוא בטוח שהקב"ה שציווה עלינו להשתדל בפרנסה, ודאי אינו מצפה שנעשה דבר שיכול להוריד אותנו ולהרחיק אותנו
ולו באפס מה ממדרגתנו שאנחנו מסוגלים להיות בה לפי נטיות נפשנו.

אתה מדבר גבוה מאוד.
תוכל בבקשה להביא קצת מקורות מש"ס ופוסקים?

חוץ מזה, האם תמיד אפשר לדעת מה מוריד אותנו ממדרגה ומה מעלה?
אחד שמתחיל לעסוק בפרנסה ולשם כך הוא צריך להיחשף לניסיונות: הוא צריך אינטרנט (גם על ידי אינטרנט מסונן אפשר לרדת ממדרגה), הוא צריך להיות בקשר אם נשים, יש לו גם יותר ניסיונות בדיני ממונות וכו'.
זה בהחלט יכול להוריד אותו ממדרגתו, וגם הרבה יותר מ'אלפית'. לדבריך הקב"ה מצפה ממנו שיתנזר מכל דבר שחושף אותו לניסיונות.

אני חושב שאפילו לשיטתך החשבון הזה אינו נכון (כמובן, כל מקרה לגופו):
גם על ידי זה שאדם בא לידי דקדוקי עניות הוא בא לידי חטא,
וגם על ידי זה שקצת משעמם לו ללמוד בכולל שלושה סדרים, הוא נעשה ממורמר ובא לידי חטא (לשון הרע בפינת קפה, בעיות בשלום בית, ועוד).

בקיצור, דברים גבוהים זה נפלא, אבל טוב להכניס גם קורטב שפיות לחיים.

חייפענער כתב:א. אני חולק בכל תוקף על הקביעה שאין כמעט מי שחי בצורה שהכל משמים!
אני אישית מכיר המון אנשים שחיים כך, ואיני מתכוין לגדולי ישראל, אלא ליהודים טובים עובדי ה' ברצינות, שהפנימו שהקב"ה זה מציאות ולא משהו תאורטי ששייך לשיחות מוסר.

מלבד זאת, כאשר אנו דנים על האופן שצריך להתנהג, הקובע הוא אינו מה אנו מרגישים, אלא מהי האמת.

אכן, לגבי העניין של אמונה והשתדלות זה כן דבר שנוגע לדרגתו של האדם, וכפי שמבואר בספה"ק, שלפי מדרגתו של אדם באמונה, כך מוטלת עליו חובת ההשתדלות.
אך ברור שלא מדובר על דברים שהם בודאי לא טובים. ולכן כשמדברים על דברים שהם שליליים בעצם, פשיטא שהקובע הוא לא איך אני מרגיש אלא מה האמת.
ולכן, כיון שגדולי ישראל קבעו ברוחב דעתם הק' בהחלטיות שאקדמיה זה דבר שלילי, הרי שלא משנה מהי מדרגתם של המון העם באמונה ובטחון.

החלוקה שאני עשיתי נכונה לגבי דברים שאינם שחור לבן, דברים שיש מי שיראה בהם ירידה ממדרגתו ויש מי שאינו מוצא בהם שום פסול.
בזה יש מקום לבחון מהי מדרגתו של האדם באמונה, והאם אינו מדבר בשם העצלות וכו'.

לא הבנתי, החברים שלך הם בדרגת אמונה יותר גבוהה מרבים מאד מגדולי עמנו שעסקו במלאכה או במסחר לפרנסתם?
אתה חולק גם על דברי ר' ישמעאל וגם על דברי רשב"י שכל מה שרשב"י אמר שאפשר שאדם זורע בשעת זריעה ודש בשעת הרוח, אבל גם הוא לא בא לבטל את מושג המלאכה לגמרי ולחלוק על דברי חז"ל בכל מקום.

אומר את האמת, עברתי שוב על מה שכתבתי, ולא הצלחתי למצוא שם מילה נגד היציאה לעבוד. השאלה האם להישאר ללמוד או לצאת לעבודה, היא כלל אינה שאלה שאדם מן השורה יכול לענות עליה, כיון שמדובר בפיקוח נפש בשני האפשרויות. שאלה זו שייכת אך ורק ל'דעת תורה', גדול בתורה שהיינו מתייעצים אתו על ניתוח מסוכן, הוא אשר יפסוק גם בזה.
המדובר היה על אדם שכבר יוצא לעבוד, ודן על סוג העבודה שיעבוד בה.
אני התייחסתי לדבריו של הכותב שדיבר על מוציאי החוברת על סכנות האקדמיה, ועל זה אמרתי שהיות ומדובר בדבר שהוא מסוכן, הרי שאין כאן מקום לדיון אם זה נכנס בגדר חובת ההשתדלות, אלא כאן צריכים אנו להתחזק באמונה, אע"פ שעדיין איננו אוחזים במדרגה לדעת שפרנסה מן השמים. מכל מקום כאן אין לנו דרך אחרת.


ובאשר לדברי הרב החושב שליט"א.
א. אשתדל בל"נ להביא את המקורות שמהם שאבתי את דבריי.
ב. זה נכון שאדם שלא נכון לומר שאיני חפץ בעבודה פלונית, כיון שהיא תחשוף אותי לניסיונות. כי אדם לעמל יולד וזה תכליתנו בעולמנו.
אבל, אדם שלא רוצה לצאת לעבודה מסוימת, כיון שמתוך היכרות אישית עם עצמו הוא יודע שהוא לא יעמוד בניסיונות שמקום העבודה הזה יעמיד לו.
ובנוסף לכך, הוא מרגיש שאם הוא ירד ממדרגתו בעניין הספציפי הזה שבו יהיו לו הניסיונות במקום הלזה, הרי שעולמו יחרב עליו, באשר הוא רואה בזה חזות הכל.
למשל, אדם שמציעים לו לעבוד במקום שצריכים שם אינטרנט מסונן. אכן הוא מכיר את עצמו ויודע נאמנה שאם הוא ישב ליד כלי כזה, הרי שחלק גדול מיומו יעבור ויישרף על בילוי באתרי לשה"ר ורכילות (חרדים כמובן), וכיון שבעבר אדם זה כבר נכווה בנושא הזה, והוא יודע שזה מוריד אותו לאשפתות, מוציא לו את הטעם מהלימוד ומהתפילה, ולוקח לו את הראש מהבית ומהילדים וכו'.
אדם כזה, פשיטא שאינו אמור לקחת את העבודה הזו, אע"פ שלעומד מן הצד זה נראה כפרומקייט, אכן לגבי דידו מדובר בכל האידישקייט שלו, וכמובן שקב"ה אינו מצפה ממנו שיוותר על כל מהותו בשביל פרנסה.
במצב שכזה ודאי שעליו להיאזר באמונה ובטחון שפרנסה משמים וכו', אע"פ שעדיין אינו לגמרי בדרגה זו.

ולהעיר משולחן מנחם חלק ה ע' שו: "וכל זה מפני שאיני יודע מצבו בענין מדת הבטחון וכו'"