70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז
פורסם: א' אפריל 15, 2018 10:29 pm
החלום ושברו
&הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א כותב על 70 שנות המדינה, התייחסות רבותינו להקמתה, השבר הרעיוני, האינטרסים הצרים ומלחמתנו בימים אלו בתרבות המערב & מאמר מטלטל, כולל תגובות קוראים תלמידי חכמים &
שבעים שנה למדינה. רבים מאיתנו, גם חלק מגדולי ישראל המובהקים (ואינני רוצה בכוונה לפרט את שמותיהם), לא האמינו שה"חאפלה הציונית" הזאת תחזיק מעמד זמן כה ממושך. ואכן, במתכונת ה'בן גוריונית' שבה היא הוקמה, המדינה השתנתה לחלוטין. החל מהמהפך השלטוני בתשל"ז וקבורת ההגמוניה ה'אדומה'. ניהול המדינה הועבר לקואליציה של הליכוד ובני עדות המזרח, ודברים רבים השתנו.
רבנו הגדול החזון איש זיע"א (כפי המצוטט בשמו בספרי מעשה איש) התייחס להקמת המדינה כמין "שמייכל", חיוך שחייך הרבונו של עולם והקים את המדינה ברוב חסדו. אך הנה אותו חיוך ממשיך בפרק זמן ארוך של שבעים שנה. (בימי ערב פסח של שנת תש"ט, הביע החזו"א את רחשי ליבו: "כבר חלפה שנה, ועדיין מרשים לנו לאפות כאן מצות". אפשר להבין את חששו היטב על רקע גילויו של קבר 'האלמוני', ר' סלאם ג'רפי הי"ד שנהרג על ידי איש ממסד מאפ"יניקי שחשש ממלחמת דת במחנה העולים מתימן, ונקבר בעילום שם. אלמנתו חיה עשרות שנים בלי לדעת היכן קבור, ורק בשנה האחרונה גילתה נכדתו כי הוא עדיין קבור כאלמוני. ממש כמו ברוסיה הקומוניסטית, רצחו אותו והעלימו את גופתו, רק בגלל שביקש לשמור על אורח חייו היהודי האותנטי. זו רק דוגמה אחת מיני רבות).
הבה ונראה את היחס שלנו, כחרדים לדבר ה', לשבעים שנות המדינה.
אינני נכנס כעת כלל וכלל להיסטוריה של הקמת המדינה וכוונות מקימיה, הוגי הציונות ומנהיגיהם. על כך כבר נשתברו קולמוסים רבים והובאו ציטוטים על כוונותיהם ומאוויהם הרעים והזדוניים. המאמר שלפניכם יעסוק במצבה הנוכחי של המדינה, כפי שהיא מצטיירת, לפחות בעיני, כיום.
בישראל אין כמעט נישואי תערובת
מצד אחד, אם בכל יהדות העולם מתמודדים עם נישואי תערובת ורבבות רבבות צעירים נישאים לנוכרים ונוכריות, הרי שבארץ ישראל בעיית ההתבוללות כמעט ואינה קיימת. הצעיר החילוני הממוצע, בפרט המזרחיים שבהם, נחשף ליהדות ברמה כזו או אחרת, ולפי סקרים שנערכו, הרי שרבים מאחינו הרחוקים, מתקרבים ליהדות. בחו"ל המצב גרוע פי כמה וכמה.
בארץ כמעט ולא תמצאו יהודים המשתייכים לרפורמים או לקונסרבטיבים, וכשיהודי רוצה להגיע לבית כנסת ביום כיפור, לחגוג בר מצוה או לומר "קדיש", הוא יעשה זאת בבית כנסת אורתודוקסי.
האיחוד ליהדות רפורמית בצפון אמריקה מונה כ-870 בתי-כנסת, מתוך 1,170 בתי-כנסת רפורמים בעולם. מאומדנים המתבססים על סקר PEW מ-2013, ישנם 756,000 יהודים בוגרים הרשומים כחברים בארה"ב; מספר זה לא משקף את התחלופה של עוזבים ומצטרפים רבים בכל עת, וגם לא ילדים שמנו, לפי הערכות, 195,000 ב-2001. כמו כן, בקהילות חבר מספר ניכר של בני-זוג לא יהודיים, כש-31% מהמשתייכים נשואים לבן זוג שלא התגייר. 35% מהמשיבים הזדהו כרפורמים, ועל בסיס כך מעריכים שישנם עוד 1,154,000 יהודים בוגרים בארצות הברית שאינם רשומים בקהילה אך מזדהים באופן כללי עם הזרם. בנוסף לכל אלו, ישנם עוד 30,000 חברים בקנדה.
לצד אמריקה הצפונית, הגופים הבאים בגודלם באיחוד העולמי הם התנועה ליהדות רפורמית והיהדות הליברלית בבריטניה. ב-2010 מנו אלה, בהתאמה, 16,125 ו-7,197 בתי-אב רשומים ב-45 ו-39 בתי-כנסת של כל תנועה. ציבורים אלה היוו אז 19.4% ו-8.7% מהרשומים בקהילה דתית כלשהי (73% מיהודי בריטניה דאז), ובסך הכל 28.1% מתוך המשתייכים לבית-כנסת או 20.5% מכלל בתי-האב היהודיים.
מלבד אלו, ישנה נוכחות רפורמית בעוד כארבעים ארצות בעולם. בגרמניה, "איחוד היהודים הפרוגרסיביים" מונה כ-4,500 חברים; לאיחוד ההולנדי ליהדות מתקדמת יש 3,700 איש בעשרה בתי-כנסת; 13 קהילות ליברליות בצרפת מכילות כמה אלפי מתפללים; בחבר המדינות והמדינות הבלטיות מפעילים הרפורמים 60 בתי-תפילה ברחבי ברית המועצות-לשעבר; ל"איחוד ליהדות מתקדמת בדרום אפריקה" יש שמונה קהילות, ועוד.
לעומת כל המספרים המבהילים הללו, אותם שאבתי מהאנציקלופדיה, הרי ש"לתנועה ליהדות מתקדמת" בישראל יש בקושי כחמישים בתי-כנסת ומרכזים קהילתיים וכולנו יודעים כמה אנשים מבקרים בהם...
על פי חוק, מממנת המדינה את מוסדות החינוך הדתיים והחרדיים במימון מלא או חלקי. בשונה ממדינות רבות בחו"ל, בהם המדינה אינה מממנת מוסדות דתיים, הרי שבישראל אנו לא משלמים שכר לימוד למוסדות ה"בית יעקב" וגם זרם ה"חינוך העצמאי" ממומן על ידי המדינה. בתחילת דרכו מומן ה"חינוך העצמאי" על ידי המדינה בשיעור של 60%. שיעור השתתפות המדינה עלה במשך השנים, אולם בהמשך נקבע בתיקון לחוק יסודות התקציב כי החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני המזוהה עם מפלגת ש"ס, יקבלו תקצוב זהה לתקצוב החינוך הממלכתי בארץ, ולאור פסיקת בג"ץ נקבע בחוזר מנכ"ל משנת 2003 כי התקצוב המלא מותנה בכך שבית הספר עומד בתנאים של רישום אינטגרטיבי. זאת בשונה ממוסדות לא-רשמיים אחרים, המקבלים תקצוב מופחת.
גם מוסדות בלתי-רשמיים אחרים, בהם החיידרים הפרטיים ומוסדות לימוד חרדיים שאינם חלק משתי הרשתות האמורות, מתוקצבים בשיעורים שבין 55% ל-75% מתקציבם של מוסדות רשמיים.
מדינת ישראל מספקת לאזרחיה שורת שירותי דת בדרכים שונות באמצעות מוסדות דת המהווים חלק מן המנגנון הציבורי. תיאורם של השירותים והמוסדות כלולים בחוק שירותי הדת תשל"א, שמשמש מסגרת לריכוז נושא שירותי הדת. המשרד מממן את המועצות דתיות - האחראית על אספקת שירותי הדת הבאים: נישואין, מקוואות, עירובין וחלקות קבורה. את הרבנות הראשית, את בתי הדין הרבניים ועוד שירותי דת רבים, בכל עיר ומושב בישראל. בשונה מישראל, הרי שבכל המדינות בעולם, המדינות אינן משקיעות ולו דולר אחד בנושאי דת.
רוב אזרחי המדינה אינם מבינים דבר וחצי דבר על מעלתם העצומה של בני הישיבות ואברכי הכוללים, ולהיפך, רוב אזרחי המדינה סבורים שבני הישיבות צריכים להתגייס לצבא ושאברכי הכוללים צריכים לצאת לעבוד, ולמרות זאת משלמת המדינה בכל חודש וחודש, כמה מאות שקלים לכל בן ישיבה ואברך כולל, כדי שיישב וילמד תורה. דבר זה אין לו אח ורע בשום מקום אחר על כדור הארץ. (אם כי יצויין שתקציבי ה"ההשכלה הגבוהה", גבוהה עשרת מונים מכל תקציב עולם התורה).
כאמור, למרות שרוב אזרחי המדינה אינם מבינים כלל וכלל את ערך לימוד התורה הקדושה ואינם מבינים מדוע אין מקומה של בת חרדית בצבא, הרי שישנו חוק רשמי במדינה, כך במשך כל שנות קיומה, הפוטר כל אדם שיש לו מעמד חוקי של בן ישיבה מגיוס לצה"ל. כך גם כל בת המצהירה על סירובה להתגייס לצבא מטעמי דת, נפטרת באופן גורף מחובת הגיוס האזרחית. נושא זה הושג בדמו של מרן החזו"א ורבים מגדולי התורה, שנלחמו כאריות עד לביטול גזירת גיוס בנות.
למרות שחוק הגיוס תלוי כעת על בלימה ולמרות שאין ספק שחובה לחוקק חוק חזק ובלתי מתפשר בנושא זה, (ואנו כולנו תפילה ותקוה שנזכה בכך בקרוב, באופן משביע רצון). גם אם ישנם בעיות כאלו או אחרות בנושא זה (ולא נתפלמס כעת כמה, איך ומדוע, והאם המצב התדרדר מבעבר, כן או לא), הרי שכל בן ישיבה סטנדרטי יכול לגשת ללשכת הגיוס, לעבור הליך ידוע ולקבל דיחוי משירות בצבא.
מדינת ישראל, הפלא ופלא, מממנת אלפי עצרות התעוררות, חלוקת מילגות לכותבי חדושי תורה, "הקבלת פני רבו ברגל", ועוד אלפי ארועי "תרבות יהודית", שהם בעצם אירועי חיזוק שכולם קודש. בקרוב נראה מאות שוטרים מאבטחים ומנווטים את התנועה בכל הכבישים הפונים למירון בדרך לקבר הרשב"י, הכל במימון מלא של המדינה. בארה"ב, למשל, אין מימון כזה, משום שהחוק האמריקאי הפריד את הדת מהמדינה. (אם כי מדובר בשמירה על הסדר והתחבורה ולאו דוקא מצד ההיבט הרוחני שבארועי כזה ודומיו).
גדולי ישראל חששו בשנות קום המדינה, בהם התנהלה כאן מלחמה אידאולוגית בין דתיים וחילונים, שכבר בקרוב לא יתאפשר לקיים בישראל חיי תורה. אך המצב השתנה. האידיאולוגיה החילונית כמעט מתה לחלוטין ואת מקומה תפסה תרבות הנהנתנות.
החילוני הממוצע, וגם מנהיגי המדינה, מוכנים למכור את הכל תמורת כסא מעור צבי, הרבה כסף בבנק, נופש בחו"ל ויציאה שבועית למסעדה.
גם הימין וגם השמאל הישראלי מוכן לאפשר לקיים כאן חיי תורה שוקקים ופורחים, רק אם נתמוך בקואליציה שלהם. המציאות היא שיושבים כאן מאות אלפי יהודים, המקיימים חיי תורה ומצוות בפהרסיא, ואין פוצה פה ומצפצף.
התבוללות עם העליה מבריה"מ
מצד שני. למרות שאין בישראל כמעט התבוללות עם גויים מוצהרים, אך הישראליות החדשה, הרחוקה מחיי תורה, גרמה לרבבות יהודים להתחתן עם גויים גמורים שהגיעו לישראל דווקא על ידי המדינה וחוק השבות הארור שלה. רבבות יהודים אמיתיים נישאו לגויים מברית המועצות, למשל, שהגיעו לארץ ע"י המדינה, כשהם בנים לאם נכריה ואב יהודי. לפי ההלכה, הרי רק ילדי אם יהודיה הוא יהודי, ואילו החוק הישראלי איפשר, עד לא מזמן, להכניס לארץ הקודש רבבות גויים.
והנה ציטוט מהאנציקלופדיה: "בשנת 1970 תוקן החוק, כך שיאפשר גם עלייה של מי שאביו או אחד מסביו היה יהודי, מי שבן זוגו הוא יהודי או מי שבן זוגו הוא בנו או נכדו של יהודי, להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון".
[יצויין שחוק השבות שונה בהמשך, ואני מצטט: מושג מרכזי בחוק השבות הוא המושג "יהודי", וסביב משמעותו התעוררה מחלוקת קשה. בגרסתו המקורית של החוק הופיע המושג "יהודי" ללא הגדרה, כלומר משמעותו המדויקת הושארה לפרשנותו של בית המשפט. בעקבות פסיקות בג"ץ, תוקן החוק ונוספה לו ההגדרה: "יהודי – מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". ההגדרה הותירה את המחלוקת בעינה, משום שעיקר המחלוקת נסב סביב השאלה למי נתונה סמכות הגיור. המפלגות הדתיות דרשו שההגדרה תזכה לפרשנות מצמצמת שלפיה הסמכות בנושאי גיור תיקבע לפי הרבנות הראשית לישראל, ואילו זרמים אחרים ביהדות, כגון היהדות הקונסרבטיבית והיהדות הרפורמית, דרשו שגם להם תינתן הסמכות לגייר. בפסק הדין בבג"ץ "אליאן (חוה) פסרו גולדשטיין", הפריד למעשה בית המשפט בין הקביעה ההלכתית האורתודוקסית בנושא "מיהו יהודי", לבין הקביעה המנהלית"...].
המדינה עצמה היא זאת שהכניסה לארץ הקודש מאות אלפי נוכרים, הנחשבים בעיניהם כישראלים לכל דבר. הלאומיות הישראלית הרשמית החליפה, בעיני המדינה וחוקיה, את דת משה וישראל.
מדובר במדינה המושתתת לפי חוקיה וערכיה הרשמיים על ערכאות הגויים. חוקי המדינה מאפשרים חילולי שבת בפרהסיא, מכירת בשר פיגולים, נבלות וטרפות. ישנם כאן חיים שלמים שלא ע"פ התורה הקדושה. בתי המשפט פוסקים את פסקיהם שלא על פי רצון התורה וההלכה ומאות חוקים נוגדים את רצון ה' יתברך.
שבעים שנות המדינה גידלו כאן מליוני יהודים הרחוקים מתורה ומצוות, חלקם רחוקים כמעט מכל זיק של יהדות, (למעט ברית מילה, קידושין וגרושין דרך הרבנות, צום יום כיפור, מכירת חמץ בפהרסיא בפסח ועוד מספר נושאים שבקונסזוס הישראלי). רבים מחברי הממשלה והכנסת מעלים חדשים לבקרים חוקים הנוגדים את התורה ואלו נהדפים על ידי הנציגים החרדים, לא תמיד בהצלחה גדולה.
משרד החינוך, באופן מוצהר, מחנך ומממן כאן דורות שלמים של ילדים וילדות על ערכי כפירה נחרצים. במוסדות החינוך הממלכתיים מלמדים את הצעירים את כל תאוריות הכזב של המדענים הכופרים בהקב"ה וגם לימודי היהדות, אותם מקבלים הילדים במנות זעירות, מוצגים כפולקלור לא מחייב, כולל עיוותים מזעזעים.
במסגרת מדיניות המדינה, גדל כאן דור של בורים ועמי ארצות. ולא זו בלבד, אלא גם דור מעוות, הלומד מידע מוטעה ביחס ליהדות וערכיה.
דורות שלמים של יהודים, בפרט יוצאי עדות המזרח, הגיעו לארץ יראים ושלמים ודוקא המדינה ושלוחיה הם אלו שמחקו מהם את תורתם, קדושתם וטהרתם היהודית.
ישנם הסבורים שגם המעלה שבמימון מוסדות החינוך של שומרי התורה, אליה וקוץ בה. מערכת החינוך מוכנה לממן אותנו, אך רק תחת פיקוח משרד החינוך, אורחותיו וסדריו. בימים אלו, למשל, ניטשת מלחמה עזה בין הציבור החרדי למשרד החינוך על כך שהמדינה מעוניינת להתערב בתכנים הנלמדים בבתי הספר ובגני הילדים והנציגים החרדיים בכנסת נלחמים למניעת כל התערבות של משרד החינוך בעצמאות החינוכית של החינוך החרדי.
גם כאשר המדינה מממנת את שירותי הדת בישראל, הרי במקביל מממנת המדינה, גם בכספי המיסים שלנו עצמנו, את כל שירותי הדתות האחרות בארץ, כולל כנסיות ומנזרים, מסגדים וכדומה.
על מחדלי הגיור הנוראות בצה"ל ועוד, גיורי נתיב, כבר נשתברו קולומוסים רבים, ומומלץ לקרוא את קונטרסו של רבי אברהם חזן (ובשמו הספרותי: יואל אלחנן) "גיור ללא יהדות".
פריחת עולם התורה והחומריות המערבית
ישנם נקודות אור וחושך נוספים, שלדעתי אינם קשורים באופן ישיר לגוף הנקרא "מדינת ישראל".
ניקח כדוגמה את הפריחה העצומה של עולם התורה בארץ. דבר שלא היה לו אח ורע כמעט בכל ההיסטוריה היהודית.
כיום ישנם בארץ רבבות רבבות לומדי תורה, רבבות בני ישיבות ואברכי כוללים. באירופה שלפני השואה, כך סיפר הגרי"מ הלל שליט"א במשאו בכינוס "לב לאחים" בשבוע שעבר, היו רק כמה אלפי בני ישיבות. אין ספק שהריכוז היהודי חרדי הכמותי והאיכותי הגדול ביותר בעולם, פורח ומשגשג כאן בארץ ישראל.
אך הפריחה העצומה הזאת לא הגיעה בגלל המדינה, אלא למרות המדינה.
למרות כל נסיונותיהם של ראשי המדינה בראשית דרכה, ראשי התנועה הציונית שרצו בגלוי לבולל אותנו מבחינה רוחנית (ומומלץ לקרוא את שני כרכי ספרי "דת הציונות" של תושב עירנו הרה"ג רבי אברהם חזן שליט"א בענין), הרי שההבטחה האלוקית של "כי לא תשכח מפי זרעו" ורצון ה' יתברך להקים את התורה מתוככי אפר המשרפות, היא זאת שהעמידה לנו דורות של תלמידי חכמים, דורות של לומדי תורה ועובדי ה'. (ועדיין ישנם שיטענו, אולי בצדק, שהחוסן הכלכלי שהמדינה מספקת למוסדות התורה, הוא זה שסייע רבות לפריחת עולם התורה והאפשרות של רבבות לומדים להתייגע בתורה בעזרת מימון ממשלתי).
ודוגמה הפוכה. תושבי המדינה מצויים בשאול תחתיות רוחני וערכי. תרבות המדיה וכלי המשחית הטכנולוגים השונים הפילו מליונים לתהומות. אין צורך לפרט ולהסביר עד כמה אנשי הרחוב הישראלי נמצאים כעת בתחתית שבתחתית.
אך חושבני שלמרות שהמדינה מעודדת את סגנון החיים הנלוז הזה, הרי שלא המדינה בעצמותה היא האשמה הישירה באורח החיים הזה. מדובר בתרבות המערב האמריקאית, שחדרה בעצם לעולם כולו. לא ישראל המציאה אותה, אלא אמריקה ואירופה הגויית. נכון, גם ישראל לא טמנה את ידה בצלחת, אך לאו דוקא הגוף הנקרא "מדינה" אשם בכל תחלואי התרבות המערבית התאוותנית והמאד רדודה.
גם הרומאים עזרו ליהודים
ישנם המתפעלים מהתמיכה הממשלתית במוסדות תורה ומכך שהמדינה פוטרת את הלומדים ואת בנות ישראל שומרות התורה מגיוס לצה"ל. אך האמת היא כבר היה כך מאז ומעולם.
"דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה – יהרג" (שבת לג, ב).
ובמילה אחת: אינטרסים.
מדינת ישראל מספקת לאזרחיה שורת שירותי דת בדרכים שונות באמצעות מוסדות דת המהווים חלק מן המנגנון הציבורי, מסיבה פשוטה. בן גוריון, בימים שקדמו להכרזתו על הקמת המדינה, ביקש לקבל הכרה של כלל הזרמים בארץ, ולשם כך חתם עם ר' איצ'ה מאיר לוין את הסכם ה'ססטוס קוו' הידוע. ב"ג רצה להציג כלפי העולם חזית אחידה, מיצג שכל יושבי הארץ עומדים מאחוריו, והיה שווה לו לזרוק כמה עצמות לחרדים, כדי שאלו יחתמו לו על מגילת העצמאות וישתתפו בכנס ההכרזה על הקמת המדינה.
אין לי ספק שכשתיווצר קונסטלציה פוליטית שתאפשר לראשי השלטון להקים כאן ממשלה בלי חרדים ודתיים, הרי שמיד ייגיסו את כולנו לצבא, יבוטלו כל תקציבי עולם התורה ויבוטלו כל החוקים הדתיים למיניהם.
הקב"ה, ברוב רחמיו וחסדיו, וברצונו לשמור על שארית הפליטה ולאפשר בארץ ישראל חיים יהודיים שוקקים, לפני בוא משיח צדקנו, יצר כאן מריבה תמידית בין ימין ושמאל.
כל שלטון יודע שהוא יצטרך את החרדים. אם לא בקדנציה הזאת, אז בקדנציה הבאה. גם הימין וגם השמאל מבינים שנכון לעכשו, עליהם להשתדל לא לשרוף את הגשרים עם החרדים והדתיים, ולכן הם בונים להם גשרים, שווקים ומרחצאות...
לא אהבת התורה היא זאת שמפעמת בקרבם של נתניהו, אבי גבאי, גדעון סהר או ליברמן, אלא אהבת השלטון והשררה. הם רוצים להיבחר, לקדם את האג'נדה המדינית, הבטחונית והכללית שלהם או סתם כך להנות ממנעמי השלטון, ולכן, ורק לכן, הם מוכנים לחרוק שינים ולאפשר בארצנו פריחה יהודית תורנית.
אם כך, אין לנו מה לשבח אותם. שהרי כבר קבע התנא האלוקי רשב"י זיע"א ש"כל מה שתקנו- לא תקנו אלא לעצמם". לא לטובתנו!!
מועצגה"ת: הכחשת המקור היהודי וחתירה תחת יסוד קיומנו
עמדתה ההשקפתית של היהדות החרדית, אינה שונה במהות מהשקפתו של הרבי הקדוש רבי יואל מסאטמר זצ"ל. אנו שונים בדרכי הלוחמה, אך לא בהסתכלות הרעיונית, לפיה המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים. הם נלחמים במרידה הזאת מחוץ למגרש הפוליטי (ולדעתנו, ללא הצלחה יתירה) ואילו אנו, כפי שהורונו רבותינו בעבר ובהווה, נלחמים דרך "ויגזול את החנית מיד המצרי", מתוך מסדרונות הכנסת ודרך ההצבעה בבחירות.
באחד מימי "בין הזמנים", כשבני ישיבת קול תורה התארחו במירון ב"קמפ", התארח במקום סמוך גם הרב אברהם רביץ ז"ל, יו"ר דגל התורה, והגרב"ש דויטש שליט"א יצא לבקרו, יחד איתי ושני בחורים נוספים. (באמתחתי תמונה מהשיחה הזאת, בה שני האישים ישובים נינוחים בכסאות פלסטיק ומשוחחים בענייני השעה ואני עומד מהצד ומחייך חיוך מאוזן לאוזן...).
באותה שיחה סיפר הגרב"ש דויטש שליט"א, שלאחר הקמת תנועת דגל התורה והנסיונות להרכבת קואליצית שמיר והחרדים, הלך הגרב"ש בשליחות מרן הגרא"מ שך זצ"ל, יחד עם עוד רבנים, לראשי השלטון, כדי להציג בפניהם את עמדתינו הרעיונית. כשהפגישה הסתיימה, התבטא אחד מראשי "הליכוד": "לא ידעתי שהם בדיוק כמו נטורי קרתא"...
בקיץ תרצ"ז דנו גדולי ומאורי האומה היהודית ב"הצעת החלוקה", שהיתה אמורה להביא להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בהחלטת "מועצת גדולי התורה" שנתקבלה פה אחד נאמר:
"... מדינה יהודית שאינה מבוססת על יסודי התורה, הריהי הכחשת המקור היהודי, מתנגדת למהותו ודמותו האמיתית של עמנו וחותרת תחת יסוד הקיום של עמנו".
--- שימו לב לדברים: "מדינה יהודית שאינה מבוססת על יסודי התורה, הריהי הכחשת המקור היהודי, מתנגדת למהותו ודמותו האמיתית של עמנו וחותרת תחת יסוד הקיום של עמנו"!!!!
וכה אמר רבינו הגדול מרן הגרא"מ שך בנאומו בכנסיה הגדולה השישית, שהתקיימה בירושלים: "אני יוצא לרחוב היהודי, פונה לכל אדם שאינו שומר תורה ומצוות, עוצר אותו ושואל: הגד נא, אחי, אתה יהודי?! במה אתה יהודי?! אתה אוכל ושותה ביחד עם הגוי, הבשר שלו כשר? הפת שלו כשרה? הבת שלו כשרה? במה, איפוא, הינך יהודי?"
"ושמא תאמר: אנו לאום, יש לנו ארץ משלנו, יש לנו מדינה, יש לנו חיילים וצה"ל, אנחנו חזקים!. אשובה ושאל: כמה זמן יש לכם כל זאת? האם לפני כן לא היה קיים במציאות עם יהודי? האם רק בקניינים האלו נעשנו עם יהודי, או בתאוריות הכוזבות והשטויות שהתפשטו בעם זה שבעים שנה ויותר, ליצנויתיה, תועבותיה וכל הטריפות שבה... הלא כל אדם שפוי, שיש בו קורטוב של רצינות ויושר יודה על האמת ובהכרח יתוודה: מה שמייחד אותנו זה התורה, שניתנה לנו שלפני יותר משלושת אלפים שנה ויותר... התורה ניתנה לישראל במדבר, במקום ציה ושממון. עוד לא היתה לנו אז "ארץ ישראל ולא "שטחים" והיינו לעם נצחי. רק בית אחיזה אחד היה לנו, התורה הקדושה. רק בכוחה החזקנו ואנחנו מחזיקים מעמד". (ספר בזאת אני בוטח).
וכך כתב הגר"ח גריינמן זצ"ל (את המכתב קיבלתי מהר"א חזן, מח"ס דת הציונות): "מספרים שפעם אחת אמר מרן החזו"א ז"ל מה ביני לבין אחרים. אחרים אומרים זו מדינה, ממילא אסור לפנות אליהם ולהשתתף עמם במשהו ואין צריך לומר למוסדותיהם, ואני אומר זו חבורה של ליסטים, וצריך להשתדל עמהם כדי למעט את ליסטנותם וגזלנותם, נזכרנו באימרה זו בימים האחרונים כאשר סבב הגלגל החובה, ונתהוה מצב אשר בו הננו נאלצים לקבל הכרעות בנגוד לרצוננו ושאיפתנו, בהיות וגם השלילה לחיוב תחשב, ואשר עלול על ידי זה להתגבר עושק הליסטים".
"מודעת זאת לכל כי עצם ענין של מדינה קודם ביאת משיח צדקנו הוא נגד תורתנו הקדושה, ואף אם היה הנידון על שילטון שומרי תורה ומצוות, על אחת כמה וכמה כשהכל מושתת על עקרון של ככל הגוים, בכחש וכפירה, ומשתדלים בכל כוחם לעקור הדת ולהעביר את שלומי אמוני ישראל מן הי"ג עיקרים, היש כאב וצער גדול מזה, אשר בפלטין של מלך ארצנו הקדושה, לבשו המומרים עוז לחרות על קרנם אין לנו חלק...וככל הגוים בית ישראל, ולגזור גזירות לעקירת התורה והמצוות, אוי לנו שכך עלתה בימינו. ומה נורא הדבר, כאשר לנוכח הצורך בהצלת שארית הפליטה מגזירות הכפירה, וההעברה על הדת, וכתוצאה ממצב של חוסר ברירה, באשר גם השלילה חבר הוא לאיש משחית, הננו עלולים להגיע למצב אשר בו נהיה נאלצים במו ידינו לתמוך ולתת כח באלו אשר כל מציאותם הוא כפירה ומרד בכל הי"ג עיקרים, מעין העמדת צלם בהיכל, וכל המסתעף מזה. ואם אמנם יכריעו החכמים על הצעד הזה, הרי צריך הדבר להעשות בכאב ובדמע, ומתוך צער ויגון, ורק ההכרחי ממש, וללא שום טובת הנאה עצמית, ומתוך הכרה ברורה כי כל מציאותם כפירה, ואין לנו שום חלק עמהם". (מתוך: "מכתבי התעוררות" להגרח"ש גריינמן זצ"ל, ח"ב מכתב יח).
&&&&
אם היינו מספיק יראים ושלמים, דבקים בהקב"ה, היינו אמורים להצטער בכל יום בצער נורא על כך שמערכת החינוך של המדינה מלמדת מליון ילדים כיצד להתרחק, איך לא להאמין ברבש"ע וכיצד לקבל ללא עוררין את התאוריות הכפרניות על בריאת העולם. אם היינו מספיק נקיי לב ואוהבי ה', היינו אמורים לכאוב את כאבם הרוחני של רבבות יהודים מבני עדות המזרח, שהמדינה העבירה אותם על דעתם ודתם וילדיהם רחוקים, רחוקים.
אם היינו מספיק נבונים, היינו צריכים לבכות בכל בוקר על כך שהמדינה מאשרת נישואים עם נכרים המתקיימים בקפריסין, על כך שהערכאות שולטים במדינה ושחוקי המדינה נחקקים כנגד רצון ה' יתברך.
70 שנות מדינה, ואנו יודעים שלא לזה ייחלנו אלפיים שנה. 70 שנה למדינה ואנו מצפים ומייחלים למלכות ה' בעולם, בו יידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו. בו שלטון התורה שולט בכל וכולם כולם קוראים: "השם הוא האלוקים".
יחד עם התחושות הללו, עלינו להודות להקב"ה שזכינו לחיות יחדיו בארץ ישראל, מתוך רוגע יחסי ושלווה כלכלית גדולה. השפע החומרי הנמצא כאן מאפשר ללמוד תורה בנחת ובהרחבת הדעת, הרבה יותר מהעוני הנורא ששרר בארצות מזרח אירופה בעבר הלא רחוק.
במקביל עלינו להיזהר עד מאד שהשפע הכלכלי הזה לא יהיה בעוכרנו, בבחינת "וישמן ישורון ויבעט". הקב"ה רוצה שנקיים את התורה מתוך שפע, ולעיתים זהו נסיון קשה יותר מנסיון הרעב והמחסור.
התבדלות מהעולם המערבי
בישיבות ובכוללים, ואפילו מעל דפי העיתונות החרדית השורשית, כמעט לא נמצא פולמוסים עכשווים עם הציונות ההיסטורית. אם בעבר ידע כל בן ישיבה לצטט ולהתפלמס על הציונות, הרי שכיום הבחורים אינם בקיאים בחומר, משום שהמלחמה בציונות נהפכה ללא רלוונטית, מהסיבה הפשוטה: הציונות מתה.
אנו לא נלחמים עם משכילים או עם אפיקורסים. עם שנה ופירשניקים או בחורי ישיבות שנהפכו לציונים אידיאולוגיים. אנו נלחמים עם בורים ועמי ארצות, סתם נהנתנים ובעלי תאוות של "אכול ושתה כי מחר נמות".
פה ושם צץ לו אידיאולוג כל שהוא, אך הוא בטל בשישים, או יותר נכון, במאה ועשרים, מאה ועשרים חברי כנסת, שהאידיאולוגיה שלהם היא לשלוט, להנות, להתעשר ולקבל כבוד.
וזאת מלחמה קשה, קשה ביותר.
אינני חושב שהמלחמה הנוכחית של היהדות החרדית היא עם ה"מדינה" בדווקא, אלא עם תרבות המערב התאוותנית והרדודה, הקלילה והמזוהמת, באופן כללי.
אין צורך להכביר בפרטים כואבים, אך המציאות היא שחלקים גדולים מבני היהדות החרדית מרגישים יותר מידי טוב עם תרבות המערב הקלוקלת, התזה לפיה לא שווה להקריב כלום בשביל להיות אדם השלם. רבים מצעירנו היקרים חשופים, במידה כזו או אחרת, לטכנולוגיה, למדיה, למה שמכיל דיסק און-קי העובר מיד ליד, לשירים, סרטונים וסרטים, לחלאי המחשב המחרידים ולנהנתנות באופן כללי.
כדי להילחם כיום בחרדיות, אין היום צורך לגייס חרדים בכח לצבא או לסגור ברזי תקציבים. מספיק לשדר סדרה העוסקת בחיי נוער חרדי ולהשחיל דרכה מסרים מחרידים, כמעט מאחורי הגב, בחיוך ובהומור. אל דאגה, המסרים הללו יועברו מיד ליד וממחשב למחשב, יחלחלו כארס של עכנאי ויפילו חללים.
ביודעי ומכירי קאמינא, מתוך נסיון מעשי, שעלינו להשקיע כיום הרבה חשקת התורה בקרב צעירים, להרחיקם ממנעמי הרחוב הקלילים, הנוצצים והמעניינים ולהטעים להם את טעם החיים, טעמו המשכר של דף הגמרא. ברוך ה', כולנו ראינו בבין הזמנים האחרון מאות בחורי ישיבות היושבים ושוקדים על תלמודם בשמחה ובריתחא דאורייתא, מתוך שקיעות וריתחא דאורייתא. גדל כאן דור מפואר של אלפי בחורים, בני תשחורת שלימוד התורה ודקדוק ההלכה הוא משוש חייהם. אך אי אפשר גם להתעלם מצעירים רבים ששוטטו בשבועות האחרונים במקומות אחרים, רואים ושומעים, עסוקים בהבלים. הם מעריצים את אלילי הרחוב ומתמוגגים מכל ידיעה ספורטיבית, שאותנו משעממת עד מוות.
חללים רבים הפילה האידאה הציונית. חללים רבים נופלים במלחמה הטכנולוגית, באורות הרחוב ומנעמיו הכביכול מעניינים, מצחיקים, מסעירים.
לשם כך דרושה עבודה יסודית של ביצור החומות, מתוך הנחלת שמחה וחיבור אמיתי לעסק התורה. לרומם את קרנם של עוסקי התורה ולהעניק תחושה אמיתית שכל השאר, שהם מחללי שבת, שווים הם כקליפת השום. כל בחור ישיבה בן 15 שמניח תפילין, מתפלל 3 תפילות ביום במנין, לומד תורה ומקיים מצוות- שווה פי אלף אלפי אלפים מכל האחרים.
כדי לקרב את הרחוקים- נפשית שבתוכינו, דרוש מאמץ גדול, המון חום ואהבה, פיקחות ושום שכל.
חושך- אמר לי פעם מורי ורבי, מרן הגה"צ רבי גדליה אייזמן זצ"ל- לא מגרשים במקלות. חושך מגרשים באור.
לא קלה היא דרכם של המחנכים וההורים בדור הנהנתנות. רבים משיטות החינוך הקפדניות הינם נחלת העבר. כיום מחנכים בהמון רגישות ואהבה רבה, במחמאות וליטופים, בנינוחות, סבלנות והסברה נאותה. כדי להיות מחנכים והורים טובים בדור כה מבולבל, נדרשים כלים המתאימים לדור מבולבל. לא רוכשים כלים כאלה במהלומות ומלחמות, אלא בלב רגש ואוזן קשבת, רצון לחדור לנפש הצעירים ואיכפתיות גדולה להחדיר בלבבם שהתענוג הגדול ביותר עלי אדמות הוא לעשות את רצון הבורא יתברך.
מסביבנו יהום הסהר ורעמי זיקוקי הדינור, קולות העגל ועובדיו הרדודים, ואנו נמשיך לגדל כאן דורות ישרים מבורכים, אוהבי ה' יראי אלוקים, עד בוא משיח צדקנו בקרוב.
דבר אחד ברור. אם וכאשר תיאודור הרצל יקום מקברו מרעש הזיקוקים הגדול של טכס ה"ישיבה על קברו", ייצא החוצה לרחובות ירושלים ויראה רבבות לומדי תורה, מוסר וחסידות, עטויים זקן ופאות, ילדים וילדות משחקים ברחובות ירושלים, לבושים בצניעות ובתום יהודי שורשי, אברכים שבים עם גמרא בידם ומגבת מהמקוה טהרה על גבם, הוא יאמר בפה גדול: נכשלתי.
&&&&&&&&&&&
תגובות
בהכנת המאמר, שבוצעו בו שינויים רבים מרגע כתיבתו ועד הדפסתו, התייעצתי עם רבים מתלמידי החכמים ואנשי הדעת מקהילות שונות. אני מצרף בזאת חלק קטן מתכתובות מייל שקיבלתי מקוראי המאמר לפני פרסומו:
כותב הרב יצ"ש: עיקר הנושא אמור להיות היחס האידיאולוגי, האם זה אתחלתא דגאולה כמו הרב קוק וכמו אנשי הרב זילברמן ועוד, או סוף הגלות. מה שאנשי הרב זילברמן זצ"ל פירסמו בתור כתבי הגר"א על קיבוץ גלויות וכו', ושהגרי"א וינטרוב זצ"ל פרסם שספר זה מזויף, ועל מש"כ בספרו התקופה בסערות אליהו על התקופה ועל שלטון הערב רב ו'רחל וילדיה אחרונים' וכו'.
בנוגע לכל הפרקטיקה שכת"ר הביא במאמרו, מה הועילה המדינה: למעשה זה יכול להיות, אבל צריך לחשבן מה היה אם היינו ממשיכים תחת שלטון הבריטים. לפי התפתחות העולם מאז עד היום, בודאי שאם לא היינו מקימים מדינה והיינו מבקשים חופש לארגן את עניינו הפרטיים ושיעלו לכאן היהודים, והכל היה תחת שלטון בריטי, רוב רובם של התועלות שכתבת עליהם, כמו עולם התורה וכו', היו מתקיימות גם אז. ואם כך יוצא שהקמת המדינה, שהוא הקמת בית 'לאומי', איננו קשור בהכרח לכל התועליות שכתבת.
כותב הרב א"ח: ברוב המקומות מייחסים למרן הבריסקער רוב את האמרה 'שמייכל' על המדינה וגם זה אינו נכון, כי הבריסקער רוב כינה את המדינה 'קינדער שפיל', דהיינו משחק ילדים (ומהמלה משחק נהפך לצחוק ומצחוק נהפך לחיוך) ומה שהתכוון הוא בבחינת מה שמובא במסכת עבודה זרה (ג:): "כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג אומר להן על מה באתם אומרים לו על ה' ועל משיחו שנאמר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'] וכל אחד מנתק מצותו והולך שנאמר ננתקה את מוסרותימו [וגו'] והקב"ה יושב ומשחק שנאמר יושב בשמים ישחק [וגו'] אמר רבי יצחק אין לו להקב"ה שחוק אלא אותו היום בלבד וגו'. עכ"פ ודאי שלא נאמרה ממרן החזו"א שום מלה בהקשר חיובי על המדינה, לא בשעת הקמתה ולא בשום זמן אח"כ. מה שהבאת לגבי נישואי תערובת, אין בזה שום נפק"מ ובנישואים שגרתיים של חילוני לחילונית נעשים הרבה יותר איסורים מאשר בנישואי יהודי עם גויה. והטעם הבסיסי של איסור נישואי תערובת הוא שמא הגויה תמשוך את ישראל לעבוד את אלהיה. והיום חילוני שמתחתן עם חילונית אחרי שהתחנכו במערכת החינוך הרשמית של מדינת ישראל לכפירה בעיקר (שהוא חמור בהרבה מחינוך לנצרות או לאיסלאם שעכ"פ מכירים המציאות בורא לעולם ובתורה מן השמים ובכל כ"ד כתבי הקדש). כיום כבר למעלה מ-18 שנה התנועה הרפורמית מופקדת על רובא דרובא ממערכת הגיור בארץ כתוצאה ממנהלת הגיור שהקים אריק שרון, תוך אילוץ של הרבנות הראשית לשתף פעולה עם התנועה הרפורמית והלימודים מתקיימים במכון ללימודי גיור שמנוהל ע"י הרפורמים (וכך גם קורסי הגיור בצבא במסלול 'נתיב' מנוהלים ע"י הרפורמים). כך שהנחמה שרובא דרובא מאחב"י מתחתנים עם חילוניות (ללא תורה, שבת, קדושת המשפחה וללא אמונה בי"ג עיקרים) ולא עם גויה- היא נחמה של שוטים.
כתב הרב מ. ה.ד.: בהשקפתי אינני מסוגל לראות דבר טוב שיוצא מהמדינה. אני חושב שאף אחד לא מסוגל לכתוב דברים טובים שיוצאים מבג"ץ, אע"פ שגם הם נותנים סעד לחלשים שגם החרדים לפעמים (בטעות) נהנים מזה. המדינה כמו הבג"ץ הם מושא לשנאה, הם מורדים במלכות שמים בצורה הברורה ביותר, וגם השמייכל הארוך הוא בכלל מנסה ה"א אתכם לראות הישכם אוהבים וגו' בכל לבבכם ובכל נפשכם.וכן, טעות איומה לחשוב שהציונות מתה. זה חלק מעצות היצה"ר.
כותב הרב מ"ד: כשאתה כותב שהציונות מתה, יש לחדד שגם החילונים מדברים היום על תקופתנו כ"פוסט ציונות" וזו נקודה חשובה, משום שאין כבר היום מלחמת דת אמיתית בין האידיאולוגיה החילונית סוציאליסטית, לדת, כמו שהתקיימה אז. היום זה מתנהל כמו שאתה מתאר זאת. טוב לציין, שההסברה החרדית העקשנית לאורך שנים, חילחלה לתוך התודעה החילונית, וזה מתבטא בהצהרה שמופיעה בפתיחה לחוק הגיוס של האחים בנט את לפיד, שם ישנה הצהרה ממשלתית (!!), ש"לימוד התורה הוא נכס לאומי", משהו בסגנון הזה, וזו לאו מילתא דזוטרתא.
כותב הרב א"ש: היה לי מזמן ויכוח עם ת"ח אחד שטוען שאנחנו רגועים יותר עכשיו בגלל שיש צבא. ואמרתי לו שלא יכול להיות שצבא שכולו מרידה במלכות וכל העבירות וכו', יציל משהו. הצבא הוא הסכנה האמיתית לקיומנו כאן וההצלה היא בזכות לומדי תורה. ומכאן דעתי גם על כל הטובות שעושה המדינה.... כדאי להוסיף גם כשקמה ממשלת שמאל, מרן הרב שך זצ"ל התחיל לצום המון והפסיק לאכול ארוחת בוקר בשעה שמליון ילדים הולכים לבית ספר ולא קוראים שמע ישראל.
כותב הרב א"ג: העומק של ה"חיוך של הקב"ה", כדברי הרב מבריסק, הוא: כמה עולה דירת 4 חדרים מיליון וחצי שח קרקע לבנין כזה? כמה עולה שכונה באלעד? עשרות מיליארדים. כמה שווה מדינה שלימה שניתנה לנו לחיות ברוגע וללמוד טריליוני דפי גמרא. מקום ל10.500 עשרת אלפים וחמש מאות בני כנסת.
אין פחד מיריקות של פולנים או סכינים גרמניים, או השחתות רכוש מצד הונגרים. שטח אינסופי של פיתוח חיי תורה, אינסוף מרכזי חינוך, לגנים ילדים ישיבות קטנות אברכים, חנויות דתית
בתי תעסוקה מקומות כאלו באירופה עולים מיליארדי דולרים, ואף אחד לא היה סובל אותנו כדתיים מתפתחים. אינסוף שטח בין עיר לעיר, מרחבים אדירים, גיבוש האוכלוסיה החרדית. כמה אנו צריכים להודות על ארץ חמדה טובה ורחבה שהיתה מבוקשת אצל מלכי עולם העשירים, שהיו בה כ31 מלכים על כל פיסת אדמה רוויה ופוריה, ומחכימה הנפשות [עיין ספורנו סוף נח שתרח בא לכאן, כי ארץ כנען טובה למושכלות], ואם מתווך נדל"ן לפני שקיבלנו את הארץ הזו לידינו, היה מתמחר אותה מבחינה נדלנ"ית, האם כל אוצרות תבל היו מספיקים לשלם עליה?! ואיך הבורא נלחם עבורינו והוריש לנו ארץ כל כך טובה ארץ חמדת אבות ומלכים, ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון.
כותב הרב בש"ה: בזמנו המשיל ד"ר יצחק ברויאר זצ"ל את הציונות לאפר פרה אדומה, המטהר את הטמאים (הרבה מתבוללים חזרו להזדהות עם העם היהודי ולחיות בקרבו בגין השאיפה הלאומית של תיאודור הרצל) ומטמא את הטהורים. פריחת התורה פה בא"י היא בזכות קדושת הארץ, כח התורה של עמליה החיים בדוחק, וההבטחה האלוקית של 'נצח ישראל לא ישקר'. כל זאת למרות השאיפה הציונית לבולל אותנו.
&הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א כותב על 70 שנות המדינה, התייחסות רבותינו להקמתה, השבר הרעיוני, האינטרסים הצרים ומלחמתנו בימים אלו בתרבות המערב & מאמר מטלטל, כולל תגובות קוראים תלמידי חכמים &
שבעים שנה למדינה. רבים מאיתנו, גם חלק מגדולי ישראל המובהקים (ואינני רוצה בכוונה לפרט את שמותיהם), לא האמינו שה"חאפלה הציונית" הזאת תחזיק מעמד זמן כה ממושך. ואכן, במתכונת ה'בן גוריונית' שבה היא הוקמה, המדינה השתנתה לחלוטין. החל מהמהפך השלטוני בתשל"ז וקבורת ההגמוניה ה'אדומה'. ניהול המדינה הועבר לקואליציה של הליכוד ובני עדות המזרח, ודברים רבים השתנו.
רבנו הגדול החזון איש זיע"א (כפי המצוטט בשמו בספרי מעשה איש) התייחס להקמת המדינה כמין "שמייכל", חיוך שחייך הרבונו של עולם והקים את המדינה ברוב חסדו. אך הנה אותו חיוך ממשיך בפרק זמן ארוך של שבעים שנה. (בימי ערב פסח של שנת תש"ט, הביע החזו"א את רחשי ליבו: "כבר חלפה שנה, ועדיין מרשים לנו לאפות כאן מצות". אפשר להבין את חששו היטב על רקע גילויו של קבר 'האלמוני', ר' סלאם ג'רפי הי"ד שנהרג על ידי איש ממסד מאפ"יניקי שחשש ממלחמת דת במחנה העולים מתימן, ונקבר בעילום שם. אלמנתו חיה עשרות שנים בלי לדעת היכן קבור, ורק בשנה האחרונה גילתה נכדתו כי הוא עדיין קבור כאלמוני. ממש כמו ברוסיה הקומוניסטית, רצחו אותו והעלימו את גופתו, רק בגלל שביקש לשמור על אורח חייו היהודי האותנטי. זו רק דוגמה אחת מיני רבות).
הבה ונראה את היחס שלנו, כחרדים לדבר ה', לשבעים שנות המדינה.
אינני נכנס כעת כלל וכלל להיסטוריה של הקמת המדינה וכוונות מקימיה, הוגי הציונות ומנהיגיהם. על כך כבר נשתברו קולמוסים רבים והובאו ציטוטים על כוונותיהם ומאוויהם הרעים והזדוניים. המאמר שלפניכם יעסוק במצבה הנוכחי של המדינה, כפי שהיא מצטיירת, לפחות בעיני, כיום.
בישראל אין כמעט נישואי תערובת
מצד אחד, אם בכל יהדות העולם מתמודדים עם נישואי תערובת ורבבות רבבות צעירים נישאים לנוכרים ונוכריות, הרי שבארץ ישראל בעיית ההתבוללות כמעט ואינה קיימת. הצעיר החילוני הממוצע, בפרט המזרחיים שבהם, נחשף ליהדות ברמה כזו או אחרת, ולפי סקרים שנערכו, הרי שרבים מאחינו הרחוקים, מתקרבים ליהדות. בחו"ל המצב גרוע פי כמה וכמה.
בארץ כמעט ולא תמצאו יהודים המשתייכים לרפורמים או לקונסרבטיבים, וכשיהודי רוצה להגיע לבית כנסת ביום כיפור, לחגוג בר מצוה או לומר "קדיש", הוא יעשה זאת בבית כנסת אורתודוקסי.
האיחוד ליהדות רפורמית בצפון אמריקה מונה כ-870 בתי-כנסת, מתוך 1,170 בתי-כנסת רפורמים בעולם. מאומדנים המתבססים על סקר PEW מ-2013, ישנם 756,000 יהודים בוגרים הרשומים כחברים בארה"ב; מספר זה לא משקף את התחלופה של עוזבים ומצטרפים רבים בכל עת, וגם לא ילדים שמנו, לפי הערכות, 195,000 ב-2001. כמו כן, בקהילות חבר מספר ניכר של בני-זוג לא יהודיים, כש-31% מהמשתייכים נשואים לבן זוג שלא התגייר. 35% מהמשיבים הזדהו כרפורמים, ועל בסיס כך מעריכים שישנם עוד 1,154,000 יהודים בוגרים בארצות הברית שאינם רשומים בקהילה אך מזדהים באופן כללי עם הזרם. בנוסף לכל אלו, ישנם עוד 30,000 חברים בקנדה.
לצד אמריקה הצפונית, הגופים הבאים בגודלם באיחוד העולמי הם התנועה ליהדות רפורמית והיהדות הליברלית בבריטניה. ב-2010 מנו אלה, בהתאמה, 16,125 ו-7,197 בתי-אב רשומים ב-45 ו-39 בתי-כנסת של כל תנועה. ציבורים אלה היוו אז 19.4% ו-8.7% מהרשומים בקהילה דתית כלשהי (73% מיהודי בריטניה דאז), ובסך הכל 28.1% מתוך המשתייכים לבית-כנסת או 20.5% מכלל בתי-האב היהודיים.
מלבד אלו, ישנה נוכחות רפורמית בעוד כארבעים ארצות בעולם. בגרמניה, "איחוד היהודים הפרוגרסיביים" מונה כ-4,500 חברים; לאיחוד ההולנדי ליהדות מתקדמת יש 3,700 איש בעשרה בתי-כנסת; 13 קהילות ליברליות בצרפת מכילות כמה אלפי מתפללים; בחבר המדינות והמדינות הבלטיות מפעילים הרפורמים 60 בתי-תפילה ברחבי ברית המועצות-לשעבר; ל"איחוד ליהדות מתקדמת בדרום אפריקה" יש שמונה קהילות, ועוד.
לעומת כל המספרים המבהילים הללו, אותם שאבתי מהאנציקלופדיה, הרי ש"לתנועה ליהדות מתקדמת" בישראל יש בקושי כחמישים בתי-כנסת ומרכזים קהילתיים וכולנו יודעים כמה אנשים מבקרים בהם...
על פי חוק, מממנת המדינה את מוסדות החינוך הדתיים והחרדיים במימון מלא או חלקי. בשונה ממדינות רבות בחו"ל, בהם המדינה אינה מממנת מוסדות דתיים, הרי שבישראל אנו לא משלמים שכר לימוד למוסדות ה"בית יעקב" וגם זרם ה"חינוך העצמאי" ממומן על ידי המדינה. בתחילת דרכו מומן ה"חינוך העצמאי" על ידי המדינה בשיעור של 60%. שיעור השתתפות המדינה עלה במשך השנים, אולם בהמשך נקבע בתיקון לחוק יסודות התקציב כי החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני המזוהה עם מפלגת ש"ס, יקבלו תקצוב זהה לתקצוב החינוך הממלכתי בארץ, ולאור פסיקת בג"ץ נקבע בחוזר מנכ"ל משנת 2003 כי התקצוב המלא מותנה בכך שבית הספר עומד בתנאים של רישום אינטגרטיבי. זאת בשונה ממוסדות לא-רשמיים אחרים, המקבלים תקצוב מופחת.
גם מוסדות בלתי-רשמיים אחרים, בהם החיידרים הפרטיים ומוסדות לימוד חרדיים שאינם חלק משתי הרשתות האמורות, מתוקצבים בשיעורים שבין 55% ל-75% מתקציבם של מוסדות רשמיים.
מדינת ישראל מספקת לאזרחיה שורת שירותי דת בדרכים שונות באמצעות מוסדות דת המהווים חלק מן המנגנון הציבורי. תיאורם של השירותים והמוסדות כלולים בחוק שירותי הדת תשל"א, שמשמש מסגרת לריכוז נושא שירותי הדת. המשרד מממן את המועצות דתיות - האחראית על אספקת שירותי הדת הבאים: נישואין, מקוואות, עירובין וחלקות קבורה. את הרבנות הראשית, את בתי הדין הרבניים ועוד שירותי דת רבים, בכל עיר ומושב בישראל. בשונה מישראל, הרי שבכל המדינות בעולם, המדינות אינן משקיעות ולו דולר אחד בנושאי דת.
רוב אזרחי המדינה אינם מבינים דבר וחצי דבר על מעלתם העצומה של בני הישיבות ואברכי הכוללים, ולהיפך, רוב אזרחי המדינה סבורים שבני הישיבות צריכים להתגייס לצבא ושאברכי הכוללים צריכים לצאת לעבוד, ולמרות זאת משלמת המדינה בכל חודש וחודש, כמה מאות שקלים לכל בן ישיבה ואברך כולל, כדי שיישב וילמד תורה. דבר זה אין לו אח ורע בשום מקום אחר על כדור הארץ. (אם כי יצויין שתקציבי ה"ההשכלה הגבוהה", גבוהה עשרת מונים מכל תקציב עולם התורה).
כאמור, למרות שרוב אזרחי המדינה אינם מבינים כלל וכלל את ערך לימוד התורה הקדושה ואינם מבינים מדוע אין מקומה של בת חרדית בצבא, הרי שישנו חוק רשמי במדינה, כך במשך כל שנות קיומה, הפוטר כל אדם שיש לו מעמד חוקי של בן ישיבה מגיוס לצה"ל. כך גם כל בת המצהירה על סירובה להתגייס לצבא מטעמי דת, נפטרת באופן גורף מחובת הגיוס האזרחית. נושא זה הושג בדמו של מרן החזו"א ורבים מגדולי התורה, שנלחמו כאריות עד לביטול גזירת גיוס בנות.
למרות שחוק הגיוס תלוי כעת על בלימה ולמרות שאין ספק שחובה לחוקק חוק חזק ובלתי מתפשר בנושא זה, (ואנו כולנו תפילה ותקוה שנזכה בכך בקרוב, באופן משביע רצון). גם אם ישנם בעיות כאלו או אחרות בנושא זה (ולא נתפלמס כעת כמה, איך ומדוע, והאם המצב התדרדר מבעבר, כן או לא), הרי שכל בן ישיבה סטנדרטי יכול לגשת ללשכת הגיוס, לעבור הליך ידוע ולקבל דיחוי משירות בצבא.
מדינת ישראל, הפלא ופלא, מממנת אלפי עצרות התעוררות, חלוקת מילגות לכותבי חדושי תורה, "הקבלת פני רבו ברגל", ועוד אלפי ארועי "תרבות יהודית", שהם בעצם אירועי חיזוק שכולם קודש. בקרוב נראה מאות שוטרים מאבטחים ומנווטים את התנועה בכל הכבישים הפונים למירון בדרך לקבר הרשב"י, הכל במימון מלא של המדינה. בארה"ב, למשל, אין מימון כזה, משום שהחוק האמריקאי הפריד את הדת מהמדינה. (אם כי מדובר בשמירה על הסדר והתחבורה ולאו דוקא מצד ההיבט הרוחני שבארועי כזה ודומיו).
גדולי ישראל חששו בשנות קום המדינה, בהם התנהלה כאן מלחמה אידאולוגית בין דתיים וחילונים, שכבר בקרוב לא יתאפשר לקיים בישראל חיי תורה. אך המצב השתנה. האידיאולוגיה החילונית כמעט מתה לחלוטין ואת מקומה תפסה תרבות הנהנתנות.
החילוני הממוצע, וגם מנהיגי המדינה, מוכנים למכור את הכל תמורת כסא מעור צבי, הרבה כסף בבנק, נופש בחו"ל ויציאה שבועית למסעדה.
גם הימין וגם השמאל הישראלי מוכן לאפשר לקיים כאן חיי תורה שוקקים ופורחים, רק אם נתמוך בקואליציה שלהם. המציאות היא שיושבים כאן מאות אלפי יהודים, המקיימים חיי תורה ומצוות בפהרסיא, ואין פוצה פה ומצפצף.
התבוללות עם העליה מבריה"מ
מצד שני. למרות שאין בישראל כמעט התבוללות עם גויים מוצהרים, אך הישראליות החדשה, הרחוקה מחיי תורה, גרמה לרבבות יהודים להתחתן עם גויים גמורים שהגיעו לישראל דווקא על ידי המדינה וחוק השבות הארור שלה. רבבות יהודים אמיתיים נישאו לגויים מברית המועצות, למשל, שהגיעו לארץ ע"י המדינה, כשהם בנים לאם נכריה ואב יהודי. לפי ההלכה, הרי רק ילדי אם יהודיה הוא יהודי, ואילו החוק הישראלי איפשר, עד לא מזמן, להכניס לארץ הקודש רבבות גויים.
והנה ציטוט מהאנציקלופדיה: "בשנת 1970 תוקן החוק, כך שיאפשר גם עלייה של מי שאביו או אחד מסביו היה יהודי, מי שבן זוגו הוא יהודי או מי שבן זוגו הוא בנו או נכדו של יהודי, להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון".
[יצויין שחוק השבות שונה בהמשך, ואני מצטט: מושג מרכזי בחוק השבות הוא המושג "יהודי", וסביב משמעותו התעוררה מחלוקת קשה. בגרסתו המקורית של החוק הופיע המושג "יהודי" ללא הגדרה, כלומר משמעותו המדויקת הושארה לפרשנותו של בית המשפט. בעקבות פסיקות בג"ץ, תוקן החוק ונוספה לו ההגדרה: "יהודי – מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". ההגדרה הותירה את המחלוקת בעינה, משום שעיקר המחלוקת נסב סביב השאלה למי נתונה סמכות הגיור. המפלגות הדתיות דרשו שההגדרה תזכה לפרשנות מצמצמת שלפיה הסמכות בנושאי גיור תיקבע לפי הרבנות הראשית לישראל, ואילו זרמים אחרים ביהדות, כגון היהדות הקונסרבטיבית והיהדות הרפורמית, דרשו שגם להם תינתן הסמכות לגייר. בפסק הדין בבג"ץ "אליאן (חוה) פסרו גולדשטיין", הפריד למעשה בית המשפט בין הקביעה ההלכתית האורתודוקסית בנושא "מיהו יהודי", לבין הקביעה המנהלית"...].
המדינה עצמה היא זאת שהכניסה לארץ הקודש מאות אלפי נוכרים, הנחשבים בעיניהם כישראלים לכל דבר. הלאומיות הישראלית הרשמית החליפה, בעיני המדינה וחוקיה, את דת משה וישראל.
מדובר במדינה המושתתת לפי חוקיה וערכיה הרשמיים על ערכאות הגויים. חוקי המדינה מאפשרים חילולי שבת בפרהסיא, מכירת בשר פיגולים, נבלות וטרפות. ישנם כאן חיים שלמים שלא ע"פ התורה הקדושה. בתי המשפט פוסקים את פסקיהם שלא על פי רצון התורה וההלכה ומאות חוקים נוגדים את רצון ה' יתברך.
שבעים שנות המדינה גידלו כאן מליוני יהודים הרחוקים מתורה ומצוות, חלקם רחוקים כמעט מכל זיק של יהדות, (למעט ברית מילה, קידושין וגרושין דרך הרבנות, צום יום כיפור, מכירת חמץ בפהרסיא בפסח ועוד מספר נושאים שבקונסזוס הישראלי). רבים מחברי הממשלה והכנסת מעלים חדשים לבקרים חוקים הנוגדים את התורה ואלו נהדפים על ידי הנציגים החרדים, לא תמיד בהצלחה גדולה.
משרד החינוך, באופן מוצהר, מחנך ומממן כאן דורות שלמים של ילדים וילדות על ערכי כפירה נחרצים. במוסדות החינוך הממלכתיים מלמדים את הצעירים את כל תאוריות הכזב של המדענים הכופרים בהקב"ה וגם לימודי היהדות, אותם מקבלים הילדים במנות זעירות, מוצגים כפולקלור לא מחייב, כולל עיוותים מזעזעים.
במסגרת מדיניות המדינה, גדל כאן דור של בורים ועמי ארצות. ולא זו בלבד, אלא גם דור מעוות, הלומד מידע מוטעה ביחס ליהדות וערכיה.
דורות שלמים של יהודים, בפרט יוצאי עדות המזרח, הגיעו לארץ יראים ושלמים ודוקא המדינה ושלוחיה הם אלו שמחקו מהם את תורתם, קדושתם וטהרתם היהודית.
ישנם הסבורים שגם המעלה שבמימון מוסדות החינוך של שומרי התורה, אליה וקוץ בה. מערכת החינוך מוכנה לממן אותנו, אך רק תחת פיקוח משרד החינוך, אורחותיו וסדריו. בימים אלו, למשל, ניטשת מלחמה עזה בין הציבור החרדי למשרד החינוך על כך שהמדינה מעוניינת להתערב בתכנים הנלמדים בבתי הספר ובגני הילדים והנציגים החרדיים בכנסת נלחמים למניעת כל התערבות של משרד החינוך בעצמאות החינוכית של החינוך החרדי.
גם כאשר המדינה מממנת את שירותי הדת בישראל, הרי במקביל מממנת המדינה, גם בכספי המיסים שלנו עצמנו, את כל שירותי הדתות האחרות בארץ, כולל כנסיות ומנזרים, מסגדים וכדומה.
על מחדלי הגיור הנוראות בצה"ל ועוד, גיורי נתיב, כבר נשתברו קולומוסים רבים, ומומלץ לקרוא את קונטרסו של רבי אברהם חזן (ובשמו הספרותי: יואל אלחנן) "גיור ללא יהדות".
פריחת עולם התורה והחומריות המערבית
ישנם נקודות אור וחושך נוספים, שלדעתי אינם קשורים באופן ישיר לגוף הנקרא "מדינת ישראל".
ניקח כדוגמה את הפריחה העצומה של עולם התורה בארץ. דבר שלא היה לו אח ורע כמעט בכל ההיסטוריה היהודית.
כיום ישנם בארץ רבבות רבבות לומדי תורה, רבבות בני ישיבות ואברכי כוללים. באירופה שלפני השואה, כך סיפר הגרי"מ הלל שליט"א במשאו בכינוס "לב לאחים" בשבוע שעבר, היו רק כמה אלפי בני ישיבות. אין ספק שהריכוז היהודי חרדי הכמותי והאיכותי הגדול ביותר בעולם, פורח ומשגשג כאן בארץ ישראל.
אך הפריחה העצומה הזאת לא הגיעה בגלל המדינה, אלא למרות המדינה.
למרות כל נסיונותיהם של ראשי המדינה בראשית דרכה, ראשי התנועה הציונית שרצו בגלוי לבולל אותנו מבחינה רוחנית (ומומלץ לקרוא את שני כרכי ספרי "דת הציונות" של תושב עירנו הרה"ג רבי אברהם חזן שליט"א בענין), הרי שההבטחה האלוקית של "כי לא תשכח מפי זרעו" ורצון ה' יתברך להקים את התורה מתוככי אפר המשרפות, היא זאת שהעמידה לנו דורות של תלמידי חכמים, דורות של לומדי תורה ועובדי ה'. (ועדיין ישנם שיטענו, אולי בצדק, שהחוסן הכלכלי שהמדינה מספקת למוסדות התורה, הוא זה שסייע רבות לפריחת עולם התורה והאפשרות של רבבות לומדים להתייגע בתורה בעזרת מימון ממשלתי).
ודוגמה הפוכה. תושבי המדינה מצויים בשאול תחתיות רוחני וערכי. תרבות המדיה וכלי המשחית הטכנולוגים השונים הפילו מליונים לתהומות. אין צורך לפרט ולהסביר עד כמה אנשי הרחוב הישראלי נמצאים כעת בתחתית שבתחתית.
אך חושבני שלמרות שהמדינה מעודדת את סגנון החיים הנלוז הזה, הרי שלא המדינה בעצמותה היא האשמה הישירה באורח החיים הזה. מדובר בתרבות המערב האמריקאית, שחדרה בעצם לעולם כולו. לא ישראל המציאה אותה, אלא אמריקה ואירופה הגויית. נכון, גם ישראל לא טמנה את ידה בצלחת, אך לאו דוקא הגוף הנקרא "מדינה" אשם בכל תחלואי התרבות המערבית התאוותנית והמאד רדודה.
גם הרומאים עזרו ליהודים
ישנם המתפעלים מהתמיכה הממשלתית במוסדות תורה ומכך שהמדינה פוטרת את הלומדים ואת בנות ישראל שומרות התורה מגיוס לצה"ל. אך האמת היא כבר היה כך מאז ומעולם.
"דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה – יהרג" (שבת לג, ב).
ובמילה אחת: אינטרסים.
מדינת ישראל מספקת לאזרחיה שורת שירותי דת בדרכים שונות באמצעות מוסדות דת המהווים חלק מן המנגנון הציבורי, מסיבה פשוטה. בן גוריון, בימים שקדמו להכרזתו על הקמת המדינה, ביקש לקבל הכרה של כלל הזרמים בארץ, ולשם כך חתם עם ר' איצ'ה מאיר לוין את הסכם ה'ססטוס קוו' הידוע. ב"ג רצה להציג כלפי העולם חזית אחידה, מיצג שכל יושבי הארץ עומדים מאחוריו, והיה שווה לו לזרוק כמה עצמות לחרדים, כדי שאלו יחתמו לו על מגילת העצמאות וישתתפו בכנס ההכרזה על הקמת המדינה.
אין לי ספק שכשתיווצר קונסטלציה פוליטית שתאפשר לראשי השלטון להקים כאן ממשלה בלי חרדים ודתיים, הרי שמיד ייגיסו את כולנו לצבא, יבוטלו כל תקציבי עולם התורה ויבוטלו כל החוקים הדתיים למיניהם.
הקב"ה, ברוב רחמיו וחסדיו, וברצונו לשמור על שארית הפליטה ולאפשר בארץ ישראל חיים יהודיים שוקקים, לפני בוא משיח צדקנו, יצר כאן מריבה תמידית בין ימין ושמאל.
כל שלטון יודע שהוא יצטרך את החרדים. אם לא בקדנציה הזאת, אז בקדנציה הבאה. גם הימין וגם השמאל מבינים שנכון לעכשו, עליהם להשתדל לא לשרוף את הגשרים עם החרדים והדתיים, ולכן הם בונים להם גשרים, שווקים ומרחצאות...
לא אהבת התורה היא זאת שמפעמת בקרבם של נתניהו, אבי גבאי, גדעון סהר או ליברמן, אלא אהבת השלטון והשררה. הם רוצים להיבחר, לקדם את האג'נדה המדינית, הבטחונית והכללית שלהם או סתם כך להנות ממנעמי השלטון, ולכן, ורק לכן, הם מוכנים לחרוק שינים ולאפשר בארצנו פריחה יהודית תורנית.
אם כך, אין לנו מה לשבח אותם. שהרי כבר קבע התנא האלוקי רשב"י זיע"א ש"כל מה שתקנו- לא תקנו אלא לעצמם". לא לטובתנו!!
מועצגה"ת: הכחשת המקור היהודי וחתירה תחת יסוד קיומנו
עמדתה ההשקפתית של היהדות החרדית, אינה שונה במהות מהשקפתו של הרבי הקדוש רבי יואל מסאטמר זצ"ל. אנו שונים בדרכי הלוחמה, אך לא בהסתכלות הרעיונית, לפיה המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים. הם נלחמים במרידה הזאת מחוץ למגרש הפוליטי (ולדעתנו, ללא הצלחה יתירה) ואילו אנו, כפי שהורונו רבותינו בעבר ובהווה, נלחמים דרך "ויגזול את החנית מיד המצרי", מתוך מסדרונות הכנסת ודרך ההצבעה בבחירות.
באחד מימי "בין הזמנים", כשבני ישיבת קול תורה התארחו במירון ב"קמפ", התארח במקום סמוך גם הרב אברהם רביץ ז"ל, יו"ר דגל התורה, והגרב"ש דויטש שליט"א יצא לבקרו, יחד איתי ושני בחורים נוספים. (באמתחתי תמונה מהשיחה הזאת, בה שני האישים ישובים נינוחים בכסאות פלסטיק ומשוחחים בענייני השעה ואני עומד מהצד ומחייך חיוך מאוזן לאוזן...).
באותה שיחה סיפר הגרב"ש דויטש שליט"א, שלאחר הקמת תנועת דגל התורה והנסיונות להרכבת קואליצית שמיר והחרדים, הלך הגרב"ש בשליחות מרן הגרא"מ שך זצ"ל, יחד עם עוד רבנים, לראשי השלטון, כדי להציג בפניהם את עמדתינו הרעיונית. כשהפגישה הסתיימה, התבטא אחד מראשי "הליכוד": "לא ידעתי שהם בדיוק כמו נטורי קרתא"...
בקיץ תרצ"ז דנו גדולי ומאורי האומה היהודית ב"הצעת החלוקה", שהיתה אמורה להביא להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בהחלטת "מועצת גדולי התורה" שנתקבלה פה אחד נאמר:
"... מדינה יהודית שאינה מבוססת על יסודי התורה, הריהי הכחשת המקור היהודי, מתנגדת למהותו ודמותו האמיתית של עמנו וחותרת תחת יסוד הקיום של עמנו".
--- שימו לב לדברים: "מדינה יהודית שאינה מבוססת על יסודי התורה, הריהי הכחשת המקור היהודי, מתנגדת למהותו ודמותו האמיתית של עמנו וחותרת תחת יסוד הקיום של עמנו"!!!!
וכה אמר רבינו הגדול מרן הגרא"מ שך בנאומו בכנסיה הגדולה השישית, שהתקיימה בירושלים: "אני יוצא לרחוב היהודי, פונה לכל אדם שאינו שומר תורה ומצוות, עוצר אותו ושואל: הגד נא, אחי, אתה יהודי?! במה אתה יהודי?! אתה אוכל ושותה ביחד עם הגוי, הבשר שלו כשר? הפת שלו כשרה? הבת שלו כשרה? במה, איפוא, הינך יהודי?"
"ושמא תאמר: אנו לאום, יש לנו ארץ משלנו, יש לנו מדינה, יש לנו חיילים וצה"ל, אנחנו חזקים!. אשובה ושאל: כמה זמן יש לכם כל זאת? האם לפני כן לא היה קיים במציאות עם יהודי? האם רק בקניינים האלו נעשנו עם יהודי, או בתאוריות הכוזבות והשטויות שהתפשטו בעם זה שבעים שנה ויותר, ליצנויתיה, תועבותיה וכל הטריפות שבה... הלא כל אדם שפוי, שיש בו קורטוב של רצינות ויושר יודה על האמת ובהכרח יתוודה: מה שמייחד אותנו זה התורה, שניתנה לנו שלפני יותר משלושת אלפים שנה ויותר... התורה ניתנה לישראל במדבר, במקום ציה ושממון. עוד לא היתה לנו אז "ארץ ישראל ולא "שטחים" והיינו לעם נצחי. רק בית אחיזה אחד היה לנו, התורה הקדושה. רק בכוחה החזקנו ואנחנו מחזיקים מעמד". (ספר בזאת אני בוטח).
וכך כתב הגר"ח גריינמן זצ"ל (את המכתב קיבלתי מהר"א חזן, מח"ס דת הציונות): "מספרים שפעם אחת אמר מרן החזו"א ז"ל מה ביני לבין אחרים. אחרים אומרים זו מדינה, ממילא אסור לפנות אליהם ולהשתתף עמם במשהו ואין צריך לומר למוסדותיהם, ואני אומר זו חבורה של ליסטים, וצריך להשתדל עמהם כדי למעט את ליסטנותם וגזלנותם, נזכרנו באימרה זו בימים האחרונים כאשר סבב הגלגל החובה, ונתהוה מצב אשר בו הננו נאלצים לקבל הכרעות בנגוד לרצוננו ושאיפתנו, בהיות וגם השלילה לחיוב תחשב, ואשר עלול על ידי זה להתגבר עושק הליסטים".
"מודעת זאת לכל כי עצם ענין של מדינה קודם ביאת משיח צדקנו הוא נגד תורתנו הקדושה, ואף אם היה הנידון על שילטון שומרי תורה ומצוות, על אחת כמה וכמה כשהכל מושתת על עקרון של ככל הגוים, בכחש וכפירה, ומשתדלים בכל כוחם לעקור הדת ולהעביר את שלומי אמוני ישראל מן הי"ג עיקרים, היש כאב וצער גדול מזה, אשר בפלטין של מלך ארצנו הקדושה, לבשו המומרים עוז לחרות על קרנם אין לנו חלק...וככל הגוים בית ישראל, ולגזור גזירות לעקירת התורה והמצוות, אוי לנו שכך עלתה בימינו. ומה נורא הדבר, כאשר לנוכח הצורך בהצלת שארית הפליטה מגזירות הכפירה, וההעברה על הדת, וכתוצאה ממצב של חוסר ברירה, באשר גם השלילה חבר הוא לאיש משחית, הננו עלולים להגיע למצב אשר בו נהיה נאלצים במו ידינו לתמוך ולתת כח באלו אשר כל מציאותם הוא כפירה ומרד בכל הי"ג עיקרים, מעין העמדת צלם בהיכל, וכל המסתעף מזה. ואם אמנם יכריעו החכמים על הצעד הזה, הרי צריך הדבר להעשות בכאב ובדמע, ומתוך צער ויגון, ורק ההכרחי ממש, וללא שום טובת הנאה עצמית, ומתוך הכרה ברורה כי כל מציאותם כפירה, ואין לנו שום חלק עמהם". (מתוך: "מכתבי התעוררות" להגרח"ש גריינמן זצ"ל, ח"ב מכתב יח).
&&&&
אם היינו מספיק יראים ושלמים, דבקים בהקב"ה, היינו אמורים להצטער בכל יום בצער נורא על כך שמערכת החינוך של המדינה מלמדת מליון ילדים כיצד להתרחק, איך לא להאמין ברבש"ע וכיצד לקבל ללא עוררין את התאוריות הכפרניות על בריאת העולם. אם היינו מספיק נקיי לב ואוהבי ה', היינו אמורים לכאוב את כאבם הרוחני של רבבות יהודים מבני עדות המזרח, שהמדינה העבירה אותם על דעתם ודתם וילדיהם רחוקים, רחוקים.
אם היינו מספיק נבונים, היינו צריכים לבכות בכל בוקר על כך שהמדינה מאשרת נישואים עם נכרים המתקיימים בקפריסין, על כך שהערכאות שולטים במדינה ושחוקי המדינה נחקקים כנגד רצון ה' יתברך.
70 שנות מדינה, ואנו יודעים שלא לזה ייחלנו אלפיים שנה. 70 שנה למדינה ואנו מצפים ומייחלים למלכות ה' בעולם, בו יידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו. בו שלטון התורה שולט בכל וכולם כולם קוראים: "השם הוא האלוקים".
יחד עם התחושות הללו, עלינו להודות להקב"ה שזכינו לחיות יחדיו בארץ ישראל, מתוך רוגע יחסי ושלווה כלכלית גדולה. השפע החומרי הנמצא כאן מאפשר ללמוד תורה בנחת ובהרחבת הדעת, הרבה יותר מהעוני הנורא ששרר בארצות מזרח אירופה בעבר הלא רחוק.
במקביל עלינו להיזהר עד מאד שהשפע הכלכלי הזה לא יהיה בעוכרנו, בבחינת "וישמן ישורון ויבעט". הקב"ה רוצה שנקיים את התורה מתוך שפע, ולעיתים זהו נסיון קשה יותר מנסיון הרעב והמחסור.
התבדלות מהעולם המערבי
בישיבות ובכוללים, ואפילו מעל דפי העיתונות החרדית השורשית, כמעט לא נמצא פולמוסים עכשווים עם הציונות ההיסטורית. אם בעבר ידע כל בן ישיבה לצטט ולהתפלמס על הציונות, הרי שכיום הבחורים אינם בקיאים בחומר, משום שהמלחמה בציונות נהפכה ללא רלוונטית, מהסיבה הפשוטה: הציונות מתה.
אנו לא נלחמים עם משכילים או עם אפיקורסים. עם שנה ופירשניקים או בחורי ישיבות שנהפכו לציונים אידיאולוגיים. אנו נלחמים עם בורים ועמי ארצות, סתם נהנתנים ובעלי תאוות של "אכול ושתה כי מחר נמות".
פה ושם צץ לו אידיאולוג כל שהוא, אך הוא בטל בשישים, או יותר נכון, במאה ועשרים, מאה ועשרים חברי כנסת, שהאידיאולוגיה שלהם היא לשלוט, להנות, להתעשר ולקבל כבוד.
וזאת מלחמה קשה, קשה ביותר.
אינני חושב שהמלחמה הנוכחית של היהדות החרדית היא עם ה"מדינה" בדווקא, אלא עם תרבות המערב התאוותנית והרדודה, הקלילה והמזוהמת, באופן כללי.
אין צורך להכביר בפרטים כואבים, אך המציאות היא שחלקים גדולים מבני היהדות החרדית מרגישים יותר מידי טוב עם תרבות המערב הקלוקלת, התזה לפיה לא שווה להקריב כלום בשביל להיות אדם השלם. רבים מצעירנו היקרים חשופים, במידה כזו או אחרת, לטכנולוגיה, למדיה, למה שמכיל דיסק און-קי העובר מיד ליד, לשירים, סרטונים וסרטים, לחלאי המחשב המחרידים ולנהנתנות באופן כללי.
כדי להילחם כיום בחרדיות, אין היום צורך לגייס חרדים בכח לצבא או לסגור ברזי תקציבים. מספיק לשדר סדרה העוסקת בחיי נוער חרדי ולהשחיל דרכה מסרים מחרידים, כמעט מאחורי הגב, בחיוך ובהומור. אל דאגה, המסרים הללו יועברו מיד ליד וממחשב למחשב, יחלחלו כארס של עכנאי ויפילו חללים.
ביודעי ומכירי קאמינא, מתוך נסיון מעשי, שעלינו להשקיע כיום הרבה חשקת התורה בקרב צעירים, להרחיקם ממנעמי הרחוב הקלילים, הנוצצים והמעניינים ולהטעים להם את טעם החיים, טעמו המשכר של דף הגמרא. ברוך ה', כולנו ראינו בבין הזמנים האחרון מאות בחורי ישיבות היושבים ושוקדים על תלמודם בשמחה ובריתחא דאורייתא, מתוך שקיעות וריתחא דאורייתא. גדל כאן דור מפואר של אלפי בחורים, בני תשחורת שלימוד התורה ודקדוק ההלכה הוא משוש חייהם. אך אי אפשר גם להתעלם מצעירים רבים ששוטטו בשבועות האחרונים במקומות אחרים, רואים ושומעים, עסוקים בהבלים. הם מעריצים את אלילי הרחוב ומתמוגגים מכל ידיעה ספורטיבית, שאותנו משעממת עד מוות.
חללים רבים הפילה האידאה הציונית. חללים רבים נופלים במלחמה הטכנולוגית, באורות הרחוב ומנעמיו הכביכול מעניינים, מצחיקים, מסעירים.
לשם כך דרושה עבודה יסודית של ביצור החומות, מתוך הנחלת שמחה וחיבור אמיתי לעסק התורה. לרומם את קרנם של עוסקי התורה ולהעניק תחושה אמיתית שכל השאר, שהם מחללי שבת, שווים הם כקליפת השום. כל בחור ישיבה בן 15 שמניח תפילין, מתפלל 3 תפילות ביום במנין, לומד תורה ומקיים מצוות- שווה פי אלף אלפי אלפים מכל האחרים.
כדי לקרב את הרחוקים- נפשית שבתוכינו, דרוש מאמץ גדול, המון חום ואהבה, פיקחות ושום שכל.
חושך- אמר לי פעם מורי ורבי, מרן הגה"צ רבי גדליה אייזמן זצ"ל- לא מגרשים במקלות. חושך מגרשים באור.
לא קלה היא דרכם של המחנכים וההורים בדור הנהנתנות. רבים משיטות החינוך הקפדניות הינם נחלת העבר. כיום מחנכים בהמון רגישות ואהבה רבה, במחמאות וליטופים, בנינוחות, סבלנות והסברה נאותה. כדי להיות מחנכים והורים טובים בדור כה מבולבל, נדרשים כלים המתאימים לדור מבולבל. לא רוכשים כלים כאלה במהלומות ומלחמות, אלא בלב רגש ואוזן קשבת, רצון לחדור לנפש הצעירים ואיכפתיות גדולה להחדיר בלבבם שהתענוג הגדול ביותר עלי אדמות הוא לעשות את רצון הבורא יתברך.
מסביבנו יהום הסהר ורעמי זיקוקי הדינור, קולות העגל ועובדיו הרדודים, ואנו נמשיך לגדל כאן דורות ישרים מבורכים, אוהבי ה' יראי אלוקים, עד בוא משיח צדקנו בקרוב.
דבר אחד ברור. אם וכאשר תיאודור הרצל יקום מקברו מרעש הזיקוקים הגדול של טכס ה"ישיבה על קברו", ייצא החוצה לרחובות ירושלים ויראה רבבות לומדי תורה, מוסר וחסידות, עטויים זקן ופאות, ילדים וילדות משחקים ברחובות ירושלים, לבושים בצניעות ובתום יהודי שורשי, אברכים שבים עם גמרא בידם ומגבת מהמקוה טהרה על גבם, הוא יאמר בפה גדול: נכשלתי.
&&&&&&&&&&&
תגובות
בהכנת המאמר, שבוצעו בו שינויים רבים מרגע כתיבתו ועד הדפסתו, התייעצתי עם רבים מתלמידי החכמים ואנשי הדעת מקהילות שונות. אני מצרף בזאת חלק קטן מתכתובות מייל שקיבלתי מקוראי המאמר לפני פרסומו:
כותב הרב יצ"ש: עיקר הנושא אמור להיות היחס האידיאולוגי, האם זה אתחלתא דגאולה כמו הרב קוק וכמו אנשי הרב זילברמן ועוד, או סוף הגלות. מה שאנשי הרב זילברמן זצ"ל פירסמו בתור כתבי הגר"א על קיבוץ גלויות וכו', ושהגרי"א וינטרוב זצ"ל פרסם שספר זה מזויף, ועל מש"כ בספרו התקופה בסערות אליהו על התקופה ועל שלטון הערב רב ו'רחל וילדיה אחרונים' וכו'.
בנוגע לכל הפרקטיקה שכת"ר הביא במאמרו, מה הועילה המדינה: למעשה זה יכול להיות, אבל צריך לחשבן מה היה אם היינו ממשיכים תחת שלטון הבריטים. לפי התפתחות העולם מאז עד היום, בודאי שאם לא היינו מקימים מדינה והיינו מבקשים חופש לארגן את עניינו הפרטיים ושיעלו לכאן היהודים, והכל היה תחת שלטון בריטי, רוב רובם של התועלות שכתבת עליהם, כמו עולם התורה וכו', היו מתקיימות גם אז. ואם כך יוצא שהקמת המדינה, שהוא הקמת בית 'לאומי', איננו קשור בהכרח לכל התועליות שכתבת.
כותב הרב א"ח: ברוב המקומות מייחסים למרן הבריסקער רוב את האמרה 'שמייכל' על המדינה וגם זה אינו נכון, כי הבריסקער רוב כינה את המדינה 'קינדער שפיל', דהיינו משחק ילדים (ומהמלה משחק נהפך לצחוק ומצחוק נהפך לחיוך) ומה שהתכוון הוא בבחינת מה שמובא במסכת עבודה זרה (ג:): "כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג אומר להן על מה באתם אומרים לו על ה' ועל משיחו שנאמר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'] וכל אחד מנתק מצותו והולך שנאמר ננתקה את מוסרותימו [וגו'] והקב"ה יושב ומשחק שנאמר יושב בשמים ישחק [וגו'] אמר רבי יצחק אין לו להקב"ה שחוק אלא אותו היום בלבד וגו'. עכ"פ ודאי שלא נאמרה ממרן החזו"א שום מלה בהקשר חיובי על המדינה, לא בשעת הקמתה ולא בשום זמן אח"כ. מה שהבאת לגבי נישואי תערובת, אין בזה שום נפק"מ ובנישואים שגרתיים של חילוני לחילונית נעשים הרבה יותר איסורים מאשר בנישואי יהודי עם גויה. והטעם הבסיסי של איסור נישואי תערובת הוא שמא הגויה תמשוך את ישראל לעבוד את אלהיה. והיום חילוני שמתחתן עם חילונית אחרי שהתחנכו במערכת החינוך הרשמית של מדינת ישראל לכפירה בעיקר (שהוא חמור בהרבה מחינוך לנצרות או לאיסלאם שעכ"פ מכירים המציאות בורא לעולם ובתורה מן השמים ובכל כ"ד כתבי הקדש). כיום כבר למעלה מ-18 שנה התנועה הרפורמית מופקדת על רובא דרובא ממערכת הגיור בארץ כתוצאה ממנהלת הגיור שהקים אריק שרון, תוך אילוץ של הרבנות הראשית לשתף פעולה עם התנועה הרפורמית והלימודים מתקיימים במכון ללימודי גיור שמנוהל ע"י הרפורמים (וכך גם קורסי הגיור בצבא במסלול 'נתיב' מנוהלים ע"י הרפורמים). כך שהנחמה שרובא דרובא מאחב"י מתחתנים עם חילוניות (ללא תורה, שבת, קדושת המשפחה וללא אמונה בי"ג עיקרים) ולא עם גויה- היא נחמה של שוטים.
כתב הרב מ. ה.ד.: בהשקפתי אינני מסוגל לראות דבר טוב שיוצא מהמדינה. אני חושב שאף אחד לא מסוגל לכתוב דברים טובים שיוצאים מבג"ץ, אע"פ שגם הם נותנים סעד לחלשים שגם החרדים לפעמים (בטעות) נהנים מזה. המדינה כמו הבג"ץ הם מושא לשנאה, הם מורדים במלכות שמים בצורה הברורה ביותר, וגם השמייכל הארוך הוא בכלל מנסה ה"א אתכם לראות הישכם אוהבים וגו' בכל לבבכם ובכל נפשכם.וכן, טעות איומה לחשוב שהציונות מתה. זה חלק מעצות היצה"ר.
כותב הרב מ"ד: כשאתה כותב שהציונות מתה, יש לחדד שגם החילונים מדברים היום על תקופתנו כ"פוסט ציונות" וזו נקודה חשובה, משום שאין כבר היום מלחמת דת אמיתית בין האידיאולוגיה החילונית סוציאליסטית, לדת, כמו שהתקיימה אז. היום זה מתנהל כמו שאתה מתאר זאת. טוב לציין, שההסברה החרדית העקשנית לאורך שנים, חילחלה לתוך התודעה החילונית, וזה מתבטא בהצהרה שמופיעה בפתיחה לחוק הגיוס של האחים בנט את לפיד, שם ישנה הצהרה ממשלתית (!!), ש"לימוד התורה הוא נכס לאומי", משהו בסגנון הזה, וזו לאו מילתא דזוטרתא.
כותב הרב א"ש: היה לי מזמן ויכוח עם ת"ח אחד שטוען שאנחנו רגועים יותר עכשיו בגלל שיש צבא. ואמרתי לו שלא יכול להיות שצבא שכולו מרידה במלכות וכל העבירות וכו', יציל משהו. הצבא הוא הסכנה האמיתית לקיומנו כאן וההצלה היא בזכות לומדי תורה. ומכאן דעתי גם על כל הטובות שעושה המדינה.... כדאי להוסיף גם כשקמה ממשלת שמאל, מרן הרב שך זצ"ל התחיל לצום המון והפסיק לאכול ארוחת בוקר בשעה שמליון ילדים הולכים לבית ספר ולא קוראים שמע ישראל.
כותב הרב א"ג: העומק של ה"חיוך של הקב"ה", כדברי הרב מבריסק, הוא: כמה עולה דירת 4 חדרים מיליון וחצי שח קרקע לבנין כזה? כמה עולה שכונה באלעד? עשרות מיליארדים. כמה שווה מדינה שלימה שניתנה לנו לחיות ברוגע וללמוד טריליוני דפי גמרא. מקום ל10.500 עשרת אלפים וחמש מאות בני כנסת.
אין פחד מיריקות של פולנים או סכינים גרמניים, או השחתות רכוש מצד הונגרים. שטח אינסופי של פיתוח חיי תורה, אינסוף מרכזי חינוך, לגנים ילדים ישיבות קטנות אברכים, חנויות דתית
בתי תעסוקה מקומות כאלו באירופה עולים מיליארדי דולרים, ואף אחד לא היה סובל אותנו כדתיים מתפתחים. אינסוף שטח בין עיר לעיר, מרחבים אדירים, גיבוש האוכלוסיה החרדית. כמה אנו צריכים להודות על ארץ חמדה טובה ורחבה שהיתה מבוקשת אצל מלכי עולם העשירים, שהיו בה כ31 מלכים על כל פיסת אדמה רוויה ופוריה, ומחכימה הנפשות [עיין ספורנו סוף נח שתרח בא לכאן, כי ארץ כנען טובה למושכלות], ואם מתווך נדל"ן לפני שקיבלנו את הארץ הזו לידינו, היה מתמחר אותה מבחינה נדלנ"ית, האם כל אוצרות תבל היו מספיקים לשלם עליה?! ואיך הבורא נלחם עבורינו והוריש לנו ארץ כל כך טובה ארץ חמדת אבות ומלכים, ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון.
כותב הרב בש"ה: בזמנו המשיל ד"ר יצחק ברויאר זצ"ל את הציונות לאפר פרה אדומה, המטהר את הטמאים (הרבה מתבוללים חזרו להזדהות עם העם היהודי ולחיות בקרבו בגין השאיפה הלאומית של תיאודור הרצל) ומטמא את הטהורים. פריחת התורה פה בא"י היא בזכות קדושת הארץ, כח התורה של עמליה החיים בדוחק, וההבטחה האלוקית של 'נצח ישראל לא ישקר'. כל זאת למרות השאיפה הציונית לבולל אותנו.