פורום אוצר החכמה

מלבב כתב:וכן למה שאומר הרב עזריאל טואבר שנשים הם כבר שלמות והם לא צריכים תיקון, והם באים רק להשלים ולתקן את בעליהם.

מלבב כתב:האם יש מקור למה שהמחב"ת אומרים, שנשים הם יותר נעלים מגברים, ולכן הם לא צריכים כ"כ הרבה מצוות, וכן למה שאומר הרב עזריאל טואבר שנשים הם כבר שלמות והם לא צריכים תיקון, והם באים רק להשלים ולתקן את בעליהם.

מה שמברכין יוצר האדם שני פעמים היינו כדאיתא לקמן שתי יצירות עלה במחשבה והיינו דקאמר בצלמו בצלם דמות תבניתו. וכתב הריטב"א דהיינו דמות תבניתו של אדם דאין לייחס שם תבנית להקב"ה. ונראה דהיינו שיצר בו צלמו וצלם שלה בדמות תבניתו וידוע כי צלם אלקים הוא בנשמה והיינו כדאית' לקמן ששנים עלה במחשבה להבראות והוא בריא(ו)ת הנשמות במחשבה, אבל הגוף נברא אחד ואח"כ התקין לו מגופו בנין עדי עד, ופי' עדי עד פרש"י בנין הנוהג לדורות, רצה לומר דאף שבתחלה נבראת מצלעו נעשה מזה תיקון לדורות שתוולד בפני עצמה בשלימותה כמו שעלה ברצונו במחשבה תחלה. ונראה שעל זה תקנו לנשים לברך שעשני כרצונו. רצה לומר שנעשית בשלימות כפי שעלה ברצונו בתחלה.

ומה שאמר שהקדים מיתתו כדי שלא יאמרו שהניח אביו לזקנתו, והלא פסוק מלא "ויאמר ה' אל אברם לך לך" (להלן יב, א) שציוה לו שילך מבית אביו, אלא דמכל מקום היה גנאי לאברהם שלא קיים מצות כבוד אביו אף על גב שפטר אותו, שהרי הנשים שהם פטורות גם כן מכמה מצות, ואין ספק שאין שבח להן בזה רק גנאי להם, וכמו שיתבאר לקמן בפרשת בהעלותך בפסוק (במדבר ט, ב) "ויעשו בני ישראל את הפסח".

ולפיכך כל מצות לא תעשה מחויבים בהם הנשים גם כן, כמו האנשים (קידושין כט א), אף כי מדריגתם חמרי. כי מצות לא תעשה מצד החומר גם כן, ובדבר זה הארכנו במקום אחר. ואלו מצות עשה שהזמן גרמא פטורין מהם הנשים (שם), כי מצות עשה המצוה היא מצד הצורה, כי הצורה היא שלימות האדם, והשלמתו היא מצד מצות עשה.

כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו... ופירוש זה, כי המרבה שיחה עם האשה הוא נוטה ונמשך אחר מציאות שהוא חסר שדבק בו ההעדר שהוא רע, וכמו שאמרנו למעלה בהקדמה כיון שנבראת האשה נברא שטן עמה, שהרי מבראשית עד שנבראת האשה לא כתיב סמך וכשנבראת האשה כתיב סמך ללמד לך כיון שנבראת האשה נברא השטן עמה (ב"ר פ' י"ז). ופירוש ענין זה כמו שאמרנו, כי האשה היא יותר חמרית מן האיש כי האיש נחשב במדריגת הצורה לאשה, וכיון שהאשה יותר חמרית, נברא השטן עמה שהשטן הוא מלאך המות הוא הכח אשר ממנו העדר של הנבראים, כי ההעדר נמשך אחר החומר כמו שידוע מענין החומר שדבק בו ונמשך אחריו ההעדר. וזה כיון שנבראת האשה נברא שטן עמה, והיינו בערך מעלת האיש כי האיש הזכר הוא יותר במעלה, והאשה בערך מעלת האיש דבק בה החסרון וההעדר. וזה שאמרו כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו, כאשר האדם הוא נמשך אחר האשה שדבק בה ההעדר שאין יותר רע מן ההעדר, ודבר זה ידוע. ואין זה פחיתות באשה עצמה כלל, רק כי דבר זה מה שהאדם יורד ממדריגתו להיות נמשך אחר האשה ברבוי שיחה, הנה הוא נוטה מן המציאות אל ההעדר, ודבר זה חסרון ורעה אליו כאשר נוטה האדם ממעלתו הוא מעלת הזכר אחר דבר שהוא חסר בערך ממעלתו. ובשביל זה לא בא התנא למעט אהבת האיש לאשה, דודאי יש לאהוב אשתו כגופו ומזה אינו מדבר כלל, רק רבוי השיחה עם האשה שבמה שיש לו רבוי שיחה עם האשה הוא יורד ממעלתו של זכר ונמשך אחר החומר שבו דבק ההעדר, ובשביל זה גורם רעה לעצמו.
וזה שאמרו ג"כ ובוטל מדברי תורה, כי האשה חמרית אין לאשה חכמה רק בפלך, ולפיכך כל המרבה שיחה עם האשה מבטל מדברי תורה, כאשר הוא פונה לשיחת האשה החמרית שהוא הפך דברי תורה. ואין דבר זה דומה כאשר הוא פונה לדבר שיחת חולין או שאר דבר, שאין דבר זה מבטל אותו מדברי תורה, ותכף שפוסק מדבר זה חוזר אל התורה, אבל השיחה עם האשה בזה הוא פונה אל האשה החמרית ומתדבק בה כי האדם מתדבק באשה, ודבר זה נקרא הסרה לגמרי מן התורה, כאשר הוא פורש להרבות שיחה עם האשה החמרית ובזה נמשך הבטול מדברי תורה.
וסופו יורש גיהנם הן הן הדברים אשר אמרנו כי האשה דבק בה ההעדר, וכאשר הוא מרבה שיחה עם האשה נוטה ממדריגתו ונוטה אל ההעדר ולכן יורש גיהנם, שאין גיהנם רק העדר המציאות כמו שיתבאר. ואין זה דומה אל האשה עצמה שדבק בה ההעדר, כי מפני כך אין לומר עליה שהיתה בעלת גיהנם, והאשה חלקה בגן עדן כמו האיש, אבל זה שהוא נוטה ממעלתו להרבות שיחה עם האשה שדבק בה ההעדר בערך מעלת הזכר, עליו אומר וסופו יורש גיהנם כי הגיהנם שם אבדון האדם והעדר מציאותו של אדם, שהרי נקרא אבדון גם נקרא בשם ציה ונשיה כל השמות שיש לגיהנם מורים על מי שבא לשם הוא בעל העדר בודאי ובדבר זה אין צריך להאריך, ולפיכך אמרו וסופו יורש גיהנם.

מה שנכון נכון כתב:עוד מדברי המהר"ל:

הנה מבואר נגלה כי יש לשאול למה ועל מה גדולה ההבטחה שהבטיח לנשים. ואם שכר הנשים גדול בשביל שמסייעים לבניהם ולבעליהם לתורה כל שכן היה ראוי להיות יותר גדול שכר אנשים הלומדים אותה. אמנם יש לך להבין זה ממה שאמר הכתוב שהביא נשים שאננות, כי האיש במה שהוא גבר איננו בעל שאנן והשקט מצד התגברותו והתפעלו, בכן אינם מוכנים גם כן כל כך אל השאנן והמנוחה הוא העולם הבא שהוא המנוחה בעצמו. אבל הנשים ראויים ומוכנים לה מצד עצמם שאינם בני פעולה והתעוררות מצד עצם בריאתן, לפיכך גדולה ההבטחה שהבטיחן הקב"ה יותר מן האנשים מצד השאנן ושלוה אשר המה מוכנים לו כי זהו חלק הנשים וראויות לזה ביותר. ובמעט הסיוע שמסייעים לתורה שכרם גדול מאד כאשר כבר הם מוכנים אל השאנן, וכל המוכן לדבר מה בנקל ישיגו מצד תכונתו. אבל האנשים צריכים מצד זה שיהיו עמלים וטורחים בתורה מבלי מנוח לילה ויום, וזהו גופו ותגיד לבני ישראל דברים הקשין כגידין הוא העמל הגדול הזה. אמנם לנשים בלשון רכה כי אינם צריכים כל כך, ואעפ"כ הם ראויים לשכר יותר גדול עד שלזה גם כן הקדימן הכתוב לאנשים כאמור.

מה שנכון נכון כתב:לא כתוב כאן שהן יותר נעלות/רוחניות/מתוקנות/שלמות וכו', אלא שבגלל טבען הנוטה למנוחה ולהשקט הן מוכנות יותר מהגברים לטבע עוה"ב שהוא במהותו מנוחה, וע"כ ישיגוהו יותר בנקל.

אשר ברא כתב:

מה שנכון נכון כתב:לא כתוב כאן שהן יותר נעלות/רוחניות/מתוקנות/שלמות וכו', אלא שבגלל טבען הנוטה למנוחה ולהשקט הן מוכנות יותר מהגברים לטבע עוה"ב שהוא במהותו מנוחה, וע"כ ישיגוהו יותר בנקל.

וכמו שמצינו אשה כמאן דמהילה דמיא לענין שיכולות למול או לומר ועל בריתך שחתמת בבשרינו.
וכמדומה שראיתי להקפיד על נגיעת קטנה בת יומה ע"פ דברי שועה"ר ולכן הנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו.

וכן לעניין דעת - האשה מקדמת בשנה.

די לחכימא כתב:

אשר ברא כתב:וכמו שמצינו אשה כמאן דמהילה דמיא לענין שיכולות למול או לומר ועל בריתך שחתמת בבשרינו.

לעניין אמירת על בריתך, בתוס' סברו שזהו סיבה לפטור נשים מברהמ"ז, וע"ע בברכות מ"ט, וטעם החולקים לא משום מעלת האשה, אלא שזהו שייך באופן כללי בעם ישראל.

מה שנכון נכון כתב:אלו דברי ההפלאה בשלמות:

מה שמברכין יוצר האדם שני פעמים היינו כדאיתא לקמן שתי יצירות עלה במחשבה והיינו דקאמר בצלמו בצלם דמות תבניתו. וכתב הריטב"א דהיינו דמות תבניתו של אדם דאין לייחס שם תבנית להקב"ה. ונראה דהיינו שיצר בו צלמו וצלם שלה בדמות תבניתו וידוע כי צלם אלקים הוא בנשמה והיינו כדאית' לקמן ששנים עלה במחשבה להבראות והוא בריא(ו)ת הנשמות במחשבה, אבל הגוף נברא אחד ואח"כ התקין לו מגופו בנין עדי עד, ופי' עדי עד פרש"י בנין הנוהג לדורות, רצה לומר דאף שבתחלה נבראת מצלעו נעשה מזה תיקון לדורות שתוולד בפני עצמה בשלימותה כמו שעלה ברצונו במחשבה תחלה. ונראה שעל זה תקנו לנשים לברך שעשני כרצונו. רצה לומר שנעשית בשלימות כפי שעלה ברצונו בתחלה.

פרנקל תאומים כתב:עכ"פ יש כאן תשובה ומרפא לאלו מן הנשים שהנוסח של ברכת "שעשני כרצונו" מציק להן.

מה שנכון נכון כתב:

פרנקל תאומים כתב:עכ"פ יש כאן תשובה ומרפא לאלו מן הנשים שהנוסח של ברכת "שעשני כרצונו" מציק להן.

והנשים הבריאות שאי"צ רפואות ואינן סובלות מהצקות אלו יסתדרו עם דברי הטור והאבודרהם שברכה זו היא כמצדיק עליו את הדין על הרעה (לכה"פ על הפטור ממ"ע שהז"ג).
[והוא חידוש שהרי הוא דבר כללי הנוהג בכל הנשים, ולא לפי מעשיה של אשה זו, ולכל היותר המשמעות היא שאין לה טרוניא על שנבראה כך. ולכאו' נ"מ שעכ"פ אין צריך לברכה בשמחה כמ"ש בדין האמת].
וע"ע בט"ז וברוח חיים.

מה שנכון נכון כתב:אי"צ למחוק, ואין כל סתירה. אלו דבריו בדרוש עה"ת:

הנה מבואר נגלה כי יש לשאול למה ועל מה גדולה ההבטחה שהבטיח לנשים. ואם שכר הנשים גדול בשביל שמסייעים לבניהם ולבעליהם לתורה כל שכן היה ראוי להיות יותר גדול שכר אנשים הלומדים אותה. אמנם יש לך להבין זה ממה שאמר הכתוב שהביא נשים שאננות, כי האיש במה שהוא גבר איננו בעל שאנן והשקט מצד התגברותו והתפעלו, בכן אינם מוכנים גם כן כל כך אל השאנן והמנוחה הוא העולם הבא שהוא המנוחה בעצמו. אבל הנשים ראויים ומוכנים לה מצד עצמם שאינם בני פעולה והתעוררות מצד עצם בריאתן, לפיכך גדולה ההבטחה שהבטיחן הקב"ה יותר מן האנשים מצד השאנן ושלוה אשר המה מוכנים לו כי זהו חלק הנשים וראויות לזה ביותר. ובמעט הסיוע שמסייעים לתורה שכרם גדול מאד כאשר כבר הם מוכנים אל השאנן, וכל המוכן לדבר מה בנקל ישיגו מצד תכונתו. אבל האנשים צריכים מצד זה שיהיו עמלים וטורחים בתורה מבלי מנוח לילה ויום, וזהו גופו ותגיד לבני ישראל דברים הקשין כגידין הוא העמל הגדול הזה. אמנם לנשים בלשון רכה כי אינם צריכים כל כך, ואעפ"כ הם ראויים לשכר יותר גדול עד שלזה גם כן הקדימן הכתוב לאנשים כאמור.

לא כתוב כאן שהן יותר נעלות/רוחניות/מתוקנות/שלמות וכו', אלא שבגלל טבען הנוטה למנוחה ולהשקט הן מוכנות יותר מהגברים לטבע עוה"ב שהוא במהותו מנוחה, וע"כ ישיגוהו יותר בנקל. (לא זכיתי להבין את עומק הדברים, אך סוכ"ס זה מה שהוא אומר).

שייף נפיק כתב:יש בש"ס שנשים עצלניות ולא סמכינן עלייהו בבדיקת חמץ, ובחגיגה יב: נשים אין דרכם להשכים, ובבא מציעא עיניהן של נשים צרה באורחין יותר מהאיש.
הרי לכל דבר יש חסרונות ומעלות,ולפעמים החסרונות הם מחמת אופי מסויים, ואם כן אין זה חסרון כל כך, כי מחמת האופי יש לו מעלות אחרות.
אבל באופן כללי נראה האשה יותר מתוקנת, והראיה שאינן צריכות לתיקון של תורה ומצוות שהז"ג.

אוצר החכמה כתב:

שייף נפיק כתב:יש בש"ס שנשים עצלניות ולא סמכינן עלייהו בבדיקת חמץ, ובחגיגה יב: נשים אין דרכם להשכים, ובבא מציעא עיניהן של נשים צרה באורחין יותר מהאיש.
הרי לכל דבר יש חסרונות ומעלות,ולפעמים החסרונות הם מחמת אופי מסויים, ואם כן אין זה חסרון כל כך, כי מחמת האופי יש לו מעלות אחרות.
אבל באופן כללי נראה האשה יותר מתוקנת, והראיה שאינן צריכות לתיקון של תורה ומצוות שהז"ג.

אם מסברא אתה אומר.
האם מאותו שיקול ישראל מתוקנים יותר מכהנים כי אינם צריכים לתיקון של איסורי כהונה ומצוות הנוהגות בהם. וכהן הדיוט מתוקן יותר מכהן גדול שלכן אינו צריך לתיקון איסור באלמנה.

שייף נפיק כתב:

אוצר החכמה כתב:

שייף נפיק כתב:יש בש"ס שנשים עצלניות ולא סמכינן עלייהו בבדיקת חמץ, ובחגיגה יב: נשים אין דרכם להשכים, ובבא מציעא עיניהן של נשים צרה באורחין יותר מהאיש.
הרי לכל דבר יש חסרונות ומעלות,ולפעמים החסרונות הם מחמת אופי מסויים, ואם כן אין זה חסרון כל כך, כי מחמת האופי יש לו מעלות אחרות.
אבל באופן כללי נראה האשה יותר מתוקנת, והראיה שאינן צריכות לתיקון של תורה ומצוות שהז"ג.

אם מסברא אתה אומר.
האם מאותו שיקול ישראל מתוקנים יותר מכהנים כי אינם צריכים לתיקון של איסורי כהונה ומצוות הנוהגות בהם. וכהן הדיוט מתוקן יותר מכהן גדול שלכן אינו צריך לתיקון איסור באלמנה.

הארה יפה.
כנראה שנשמה שנבחרה להיות בגוף כהן כן.

מה שנכון נכון כתב:שערי פירושים ודרושים לא ננעלו, וזו דרכה של תורה בכל מקום.
לא הציק להפלאה מה שהציק לנשים המודרניות, ולא מכח זה בא לפרושו.

פרנקל תאומים כתב:

מה שנכון נכון כתב:שערי פירושים ודרושים לא ננעלו, וזו דרכה של תורה בכל מקום.
לא הציק להפלאה מה שהציק לנשים המודרניות, ולא מכח זה בא לפרושו.

אין ספק, ואדרבה מכאן ראיה.
כלומר- אם ה'הפלאה' היה איזה דרשן בארגון קירוב בן ימינו, היה לך לומר שהוא מבאר את הברכה באופן לא מקובל ולא נכון רק ע"מ למצוא חן בעיניי אנשים בעלי השקפת חיים מודרנית.
אבל היות שה'הפלאה' עוד חי בתקופה שקדמה בהרבה ל'רנסנס' הנשי, הרי שיש לפירושו משמעות אמיתית, דהיינו: הוא פירש כן כי חשב זאת לנכון ולא כדי למצוא חן בעיניי מאן דהוא (או מאן דהיא) ויש לדבריו משנה תוקף.

ואגב, כולנו מושפעים מהרוח ומהאווירה של תקופתינו, מי יותר ומי פחות, זה טבעו של עולם, ולכן אל לך לזלזל בצורך לתת לכך מענה, בפרט ביחס לאנשים ונשים שמקרוב באו (בעלי תשובה) ושגדלו על ברכיהן של התרבות והמוסר המערבי.

אוצר החכמה כתב:בדברי המהר"ל אפשר לדון אבל בדברי ההפלאה זה פשוט אי הבנה של דבריו.
הוא מסביר שלידה ולא יצירה מצלע. שזה מה שקורה בכל הגברים והנשים, זה שעשני כרצונו שרצונו היא שתברא בריה שלמה ולא מצלע האדם. מה זה נוגע למעלת הגברים והנשים.

אילו מישהו היה טוען שלנשים יש חסרון בעובדה שנוצרו מהצלע אז היה מקום לטעון שהנה ההפלאה אומר שעיקר רצון הבורא שלא יווצרו מצלע. אבל כיוון שלא זו הטענה איני רואה מה השייכות לעניין.

מה שנכון נכון כתב:אין שום ריח סתירה בין דברי ההפלאה לבין דברי הטור והאבודרהם, הוא אינו חולק עליהם, לא על רוח דבריהם, ולא על היחס למעמד האשה העולה מהם (עד כמה שעולה). הוא אומר פירוש אחר שאינו קשור כלל, ולומר פירושים אחרים וחדשים עשו ויעשו בכל הדורות. ופשוט מאד מאד. ולכן דל מהכא את בעל ההפלאה עצמו.

אוצר החכמה כתב:צודק הרב מה שנכון. דברי ההפלאה אין להם מאומה עם מעמד האשה. הוא מסביר עוד פירוש בברכה. והפירוש הזה לא מצביע כלום על מעמד האשה לא לכאן ולא לכאן.

פרנקל תאומים כתב:הפירוש של הטור מורה כביכול על עדיפות הגברים על הנשים.