פורום אוצר החכמה

בגמרא תענית ז: איתא (בקיצור הנדרש):
אמר ר' תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו אין הגשמים נעצרין אא"כ נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה שנאמר (איוב כד, יט) ציה... אמר רב חסדא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות שנאמר ציה גם חום יגזלו... אמר רבי שמעון בן פזי אין הגשמים נעצרין אלא בשביל מספרי לשון הרע שנאמר (משלי כה, כג) רוח צפון... אמר רב המנונא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עזי פנים שנאמר (ירמיהו ג, ג) וימנעו רביבים... אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תורה שנאמר (קהלת י, יח) בעצלתים ימך המקרה... אמר ר' אמי אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל שנאמר (איוב לו, לב)....

הנה לנו שהאמוראים עשו מה שנקרא בלשון השגורה כיום "חשבונות שמים", בשל מה הסער הגדול הזה.
אלא שקשה, האם יש מחלוקת ביניהם? הרי לכאורה לכל אחד יש ראיה/אסמכתא מן הפסוקים, והגמרא לא שואלת מה יאמר זה על פסוקו של זה?
ומבאר ה"עיון יעקב" לבעמח"ס חק יעקב ושבות יעקב, וזה קיצור דבריו:
א. לא פליגי אהדדי, כי הרי לכולם יש סמך מן הפסוקים.
ב. כל אחד אמר דעתו, "שאם יראה שיש עצירת גשמים, יפשפשו במעשיהם אם יש בהם עוונות כאלו, יתלה הדבר בזה ויעשה תשובה בדבר".
כלומר כל אמורא הוסיף עוד אפשרות לסיבת העונש, ואז כאשר יפשפשו במעשיהם, יכול שימצאו חטא זה או עוון אחר מתוך הרשימה שחיברו כל האמוראים, ובזה יתלו ויחזרו ממנו בתשובה
ג. עוד אפשרות שמבאר העיון יעקב: "ואפשר שכל אחד אמר דבר זה לפי דורו, שהיה פרוץ בעבירה זו ולמר בעבירה אחרת, וקאמר כל אחד שעצירת הגשמים בדורו לא היה רק בשביל חטא זה"
גם לפי באור זה לא פליגי, כי על פי הפסוקים קיימות באמת כמה סיבות לעונש זה, אלא שמסברא העונש בא על מה שהדור פרוץ בו

ומכאן לכאורה עולות כמה מסקנות, שניתן לאמץ לכאורה לדורנו, בו מדי פעם נעשים "חשבונות שמים":
א. על מנת לקשר בין חטא כלשהו לעונש כלשהו, צריך אסמכתא מן הפסוקים, ולדידנו מחז"ל. ולכן אי אפשר לכאורה לנקוט סתם מסברא שעונש זה וזה בא בגלל עוון כלשהו, חמור ככל שיהיה.
ב. לפי הבאור הראשון בדברי ה"עיון יעקב", אם מצאנו בחז"ל כמה אפשרויות לקשר בין חטא לעונש, הרי שאי אפשר לנקוט דווקא חטא מסוים שגרם, אלא אדרבה, צריך לפשפש במעשינו אם נמצא חטא זה או אחר שנזכר בדברי חז"ל כגורם לעונש הזה שקרה חלילה.
ג. לפי הבאור השני בדבריו, סתם חטא חמור ככל שיהיה עדיין לא יכול לגרום לעונש הציבורי, אלא רק אם הדור פרוץ בזה. (ולכן, על אף שהיו כאלה שרצו לקשור בין חוסר הזהירות בהלוויות גדולי ישראל עד כדי סכנת נפשות לבין איבוד נפשות חלילה, הרי לכאורה אי אפשר לומר שהדור פרוץ בזה...)

ובכלל, קשה לענ"ד לשער מי יכול באמת להקיף את כל חטאי הדור, ולהצביע על חטא שרובם פרוצים בו...

=============
נערכה כותרת, א"ס.

בס"ד

לא מצאתי עדיין אשכול בענין זה, ואם יש נא לחבר.

לאור האסון הנורא אתמול במירון וכולם מבינים שיש להשתפר במשהו ושתובעים אותנו מן השמים, ודברי הרמב"ם ידועים בזה "אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית. הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי. כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהיא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי." ובאמת רואים כמה צדיקים שהיה להם זה הגישה תמיד, שיש לתלות האסון במה שדומה לה, ידוע הרה"ק הויואל משה מסאטמאר בתחילת ספרו מביא את החסיד יעבץ בענין גירוש ספרד, ועל דרך זה הרב אביגדור מילר ז"ל שנדפס ממנו בספר עשן הכבשן, כולם טוענים שיש לזהות משהו שקשור לאסון ומה שגרם לה.

אבל רואים כמ"פ שיש ענין "גזירה היא מלפני" כגון בעשרה הרוגי מלכות וכדומה (הגם שגם שם יש טעם לכפר על מכירת יוסף וכדומה).

ושאלתי בזה: א) האם זה היה דעת כל הצדיקים? או שיש דעות בזה? ב) מי צריך להודיע לנו על מה בא האסון ומה שיש לתקן? וכו' וכו'

בנוגע לדברי הרמב"ם, נא לעיין בפרק שני שם בעיון. הבאת דברי הרמב"ם בפרק א' בלי דבריו בפרק ב' יוצרת רושם מוטעה לענ"ד.

למה מאשימים את הרבש"ע כשבני אדם פשעו? שנים שצועקים שזה לא בטיחותי "איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (משלי י"ט, ג').

עיין על הגאולה ועל התמורה עמ' קסד.
http://www.ivelt.com/forum/viewtopic.ph ... 2#p1050072

.

מישהו העיר לי היום עפ"י המבואר בגמרא 'וא"ר יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה מ"ט דלא איערבב שטן'.

יעוי' בראשונים על־אתר, שאינו שייך בקביעות כזו.

יעויין באורו של החתם סופר לאסון בצפת (תורת משה סוף פרשת אמור)
ויעויין גבורת ארי תענית יז. שנאמנים עלינו דברי חז"ל
ותן לחכן ויחכם עוד...

עצה טובה קמ"ל - כל מי שכותב באשכול זה ודבריו בעלי ערך בעיניו, ישמור עותק מהם וד"ל (או שמלכתחילה ישלח לפורום השכן... ומן הסתם כבר עשו כן כמה וכמה)

התפללתי עם מו"ר הגר"נ רוטמן בליל ש"ק
והדרשן בביה"כ (- ת"ח עצום מגדולי הת"ח שבדור) עורר ודרש שצריך להתחזק בעוון ביטול תורה שבחורי ישיבות נוסעים למירון (הוא הדגיש שדבריו על ליטאיים בלבד)
ולאחר התפילה שאלתיו על מה עשה לנו ה' כך ואמר לי מו"ר שקשה לומר בזה טעם ברור וצריך לחכות לשמוע מה יאמרו גדולי הדור בזה.
אבל מה שנראה לו שזה פשוט (חשבון מתמטי אחד ועוד אחד כלשונו) שהוא בעוון ב"א לחברו ומה שראינו שבדיוק ביום שנתייחד במה שפסקו תלמידי ר"ע מלמות ובדיוק בו מתו כמה עשרות הרי ודאי שזה מגיע מאותו העניין.
ואמר שהמציאות שבאירועים של בני תורה יש דחיפות זו מציאות איומה שמוכיחה כמה עלינו להתחזק בזה (הדגיש שאין כוונתו על האירוע הזה גופא שהיה באונס גמור - בל"נ אכתוב מה שאמר לכמה מחברי שהיו שם וחוששים מהריגה בשוגג).
כמו"כ שאלתיו על החת"ס הידוע בזה והשיב לי ג"כ ש"החת"ס היה אדם גדול ויכל לומר כה"ג"

כמדומני שכל הרעיון הזה, כאילו בדיני שמים אמרינן "טוביה חטא וזינוד מינגד", כלומר שאנשים חוטאים ואנשים אחרים נענשים, מנוגד להבנת חז"ל.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מישהו העיר לי היום עפ"י המבואר בגמרא 'וא"ר יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה מ"ט דלא איערבב שטן'.

ועפ"י דברי הערוך לנר בספרו מנחת עני הידועים דאם ח"ו יש זלזול בשמירת שבת מתעורר חסר תקיעת שופר וכדמצאנו ששנים הטובות ביותר וכן להיפוך ח"ו היו כשר"ה חל בשבת.

עקביה כתב:כמדומני שכל הרעיון הזה, כאילו בדיני שמים אמרינן "טוביה חטא וזינוד מינגד", כלומר שאנשים חוטאים ואנשים אחרים נענשים, מנוגד להבנת חז"ל.

ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש, ובפירש"י.
וביאור הדבר מפורסם.

דרומי כתב:עצה טובה קמ"ל - כל מי שכותב באשכול זה ודבריו בעלי ערך בעיניו, ישמור עותק מהם וד"ל (או שמלכתחילה ישלח לפורום השכן... ומן הסתם כבר עשו כן כמה וכמה)

ביקשתי מגבאי האוצר, המוסר מזמנו היקר לטובת הפורום, להרפות קצת כדי לתת לחברים אפשרות לפרוק את אשר על ליבם. אל נא אחי תרעו. אולי נקבל על עצמינו במידת האפשר שלא להצביע בהקשר של אסון מירון, על חסרונם של קבוצות ספציפיות ומוגדרות.

קו ירוק כתב:

עקביה כתב:כמדומני שכל הרעיון הזה, כאילו בדיני שמים אמרינן "טוביה חטא וזינוד מינגד", כלומר שאנשים חוטאים ואנשים אחרים נענשים, מנוגד להבנת חז"ל.

ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש, ובפירש"י.
וביאור הדבר מפורסם.

אודה ואתוודה שלא הבנתי.

אילו לא היה משה מתפלל, האש היתה מקפלת את כל הצד על טובים ורעים.
ויסוד הדברים ידועים, משנתנה רשות למשחית ווכו'

לבי במערב כתב:יעוי' בראשונים על־אתר, שאינו שייך בקביעות כזו.

מ"מ יהודים רבים השנה לא שמעו תקיעת שופר עקב הסגר בארץ ישראל.

עי"ל, שכל חניכת בנין קדושה והשראת שכינה מתקדשת בלקיחת צדיקים. וכיון שבשנה שעברה היה הפסק בהילולא הגדולה בעולם, היה צריך השנה להתחיל מחדש, "ונקדש בכבודי", אל תקרי בכבודי אלא במכובדיי.

עי"ל, ומי אנכי שאכתוב זאת! שהיתה מידת הדין מתוחה על ציבור יראי ה' על שרבים לא נזהרו בזמן המגיפה ונגרם חילול ה' המוני. יצא לי לשהות בחוה"מ סוכות אצל קרוב שיש בביתו טלויזיה, וכל הזמן הכתבים והעיתונאים שבים ומראים ומצלמים בתי כנסת פעילים ואנשים ללא מסכות נכנסים ויוצאים. אותם לא מעניין מה זה ליטאים וחסידים וספרדים, הם לא מבינים בזה, הם רק מחפשים להראות את השלילי שב"חרדים" ומצאו. וזה לא חשבון אישי כי מדובר בחילול ה', וכשמדובר בחילול ה' רק מיתה מכפרת.

מוטב לנקוט ב"הֵאָנֵ֣ק ׀ דֹּ֗ם", ולא להעניק פרשנויות בדרכי השי"ת.
כל לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מָרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ, יחזק את הטעון תיקון אצלו, ותול"מ.

קו ירוק כתב:אילו לא היה משה מתפלל, האש היתה מקפלת את כל הצד על טובים ורעים.
ויסוד הדברים ידועים, משנתנה רשות למשחית ווכו'

נו נו, אבל הוא התפלל.
'משנתנה רשות' היינו כשבמקום מסוים החל הנגף, הוא יכול לפגוע גם בטובים. אבל הוא לא מתחיל בטובים.

ולעניינינו, נניח שיטען אי מי שהאסון התחולל בגלל מהומות וחילול ה' גדול המתחולל באיזו ישיבה באזור מרכז הארץ, תשובתו תהיה שאם כך זה היה צריך לקרות שם. לא במירון אצל מי שלא קשור לעניין.

קיבלתי ואני מעביר:

קריאה חובה!!

באחת השנים התארח ביום כיפור קיבוצניק ישראלי בשם אריה אלמוג בביתו של הרב בנימין קליין, ממזכירו של הרבי מליובאוויטש.

למרות שהגדיר את עצמו כ'אפיקורס' ו'לא מאמין', החליט אריה לצום ולהגיע לבית הכנסת, 'בכדי לכבד את רגשות המארחים'.

בהגיעו לתפילה ב770, עקב בקשב רב אחר כל קטעי התפילה. בהגיע החזן ל'סדר עבודה' נדהם לקרא את תיאור רציחתם המזעזע של עשרת הרוגי מלכות.

הוא התחלחל למקרא הפסקה "להפיל גורלות צוה צפעון, ונפל הגורל על רבי שמעון. לשפוך דמו מהר כשור פר, וכשנחתך ראשו נטלו, וצרח עליו בקול מר כשופר: אי הלשון הממהרת להורות אמרי שפר, ועתה לוחכת את העפר. . להפשיט עורו מעל פניו שאלה מאתו, ולא עכב דבר זה לעשותו. וכשהגיע למקום תפילין צרח בקול מר ליוצר נשמתו"

אולם את ההלם האמיתי קיבל מר אלמוג הקיבוצניק בפסקה הבאה, "שרפי מעלה צעקו במרה: *זו תורה וזו שכרה?? . . אויב מנאץ שמך הגדול והנורא!! מחרף ומגדף על דברי תורה!!*..

ענתה בת קול משמים: אם אשמע קול אחר אהפך את העולם למים! לתהו ובהו אשית הדומים! *גזרה היא מלפני, קבלוה משעשעי דת יומים!*"

מיודענו הישראלי שלא חונך לקבל כל מה שכתוב בספרים, לשתוק ולהאמין - סירב לעבור לסדר היום ודרש לקבל הסבר לתשובה -השרירותית כלשונו - של בורא עולם. "מה קרה; עד שיש איזה גבר שלא מפחד לשאול שאלות, במקום לקבל תשובה הוא מקבל צעקות, "עוד מילה אחת ואני מחריב את כולכם!"?!

לחסידים שסביבו לא היו תשובות, אולם הם הפנו אותו לחסיד מבוגר ופיקח שלבטח ישיב לו תשובה הגונה. היה זה ר' זושא וילימובסקי ('הפרטיזן") ובפיו סיפור;

*

היה היה פעם מלך עשיר שהתכונן לחתונת בתו יחידתו, אותה החליט לערוך בשיא הפאר וההדר. מיטב המאכלים בכלים מיוחדים, נגנים וזמרים ידוענים בשלל הסגנונות וכו' וכו'.

פסגת השקעתו הייתה תפירת חליפה משובחת מאריג יוקרתי המשובץ בפתיתי יהלומים ונמכר לפי סנטימטרים רבועים כאשר למלאכת התפירה הוזמן חייט יהודי מדופלם ואמין.

הכמרים שסבבו את המלך ותיעבו את היהודי ויחסו של המלך אליו, עטו על הסיפור כמוצאי שלל רב.

הם הבהירו למלך שהפקדת אריג יוקרתי שכזה ביד היהודי כמוהו כהפקרת הכסף בראש חוצות. והמליצו למלך להבהיר לחייט היהודי, שבאם יתברר בסופה של מלאכת התפירה, שנטל, ולו פיסה קטנטנה מהאריג, ייחרץ דיו למוות ותשלל ממנו האפשרות להתנצל, להתחרט או אפילו להסביר או להצדיק את עצמו.

לאחר מחשבה, החליט החייט לקחת על עצמו את המלאכה ושב עם הבד לביתו, מותיר אחריו את הכמרים מחויכים.

עם תום העבודה המפרכת, הגיע החייט אל ארמון המלך כשבידו חליפה יפיפיה.

המלך התפעל מאד מהעבודה ודרש לקבל גם את יתרת הבד. להפתעתו השיב החייט שלא נותרה ולו פיסה קטנה!

הכמרים שציפו לרגע זה, נשבעו בכל ה"קדושים" שהיהודי מעל באמון המלך, והמלך גזר את דינו למוות, על פי התנאים שסוכמו.

היהודי לא בכה ולא התחנן על נפשו, אולם כמנהג הנידונים למוות, ביקש בתור בקשה אחרונה של הנידון למוות, את החליפה ומספריים.

המלך רתח מזעם, "אתה רוצה להתנקם בי?"

אך מחוסר ברירה, למען לא ירננו עליו העם, נאלץ המלך להסכים לבקשה.

להפתעת הנוכחים אחז החייט בעדינות בבגד והחל באיטיות לפרום את התפרים.

אט אט שבה החליפה הנהדרת לצורתה המקורית, כשלתדהמת המלך והכמרים התברר שבמלאכת מחשבת אומנותית של גזירות, קפלים וגיהוצים, השתמש אכן החייט בכל יריעת הבד. כולו. אכן, לא נותרה פיסה מיותרת.

או אז נשא היהודי הפקח את עיניו אל המלך ואמר:

"מלכי היקר, לצערי הרב לא הותרת לי ברירה אחרת, ובכדי להוכיח את חפותי נאלצתי לפרום את הבגד. כעת אתה מאמין לי, אבל החליפה איננה!"

"כך ענה גם הקדוש-ברוך-הוא", הסביר ר' זושא.

"לא מחשובי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי נאום ה'" נברא - לעולם לא יוכל להבין את הבורא.

הקב"ה חלילה לא מאיים אלא 'מסביר לנו'. שנבין - שלא נוכל להבין.

הקב"ה אומר: "יכולני להסביר את מעשי ולתת מענה לספקותיכם, אולם, בשל היותכם נבראים מוגבלים, אאלץ 'לפרק את החבילה', להשיב את העולם לתוהו ובוהו ולסדר את העולם מחדש כדי להראות לכם את התמונה המלאה.

אולם אז, לא יהיה למי להראות...

*

וידום אהרן.

*

Mendyarad@gmail.com | 054-9194977

https://www.dropbox.com/s/luk4rzzqfhhlt ... 3.mp4?dl=0
מה המקור?

אין בן תמותה שיכול להסביר מדוע קרה האסון.
אבל זה ידוע שבמקום סכנה צריך זכות להינצל,ולעתים האסון הוא מחמת התביעה שהכניס עצמו לסכנה.(לא באתי לומר שזה ההסבר)
והמסקנה הפשוטה העולה מן האסון, היא פשוט לשמור על החיים ולהתרחק ממקום חשש סכנה.
ולהפסיק עם תרבות הדחיפות המקובלת אצלינו והדברים הללו זה גופא המציאות של האסון.

הלב שותת מאובדנם של ארבעים וחמישה נפשות ומצערם של המשפחות, אלמנות ויתומים, הורים שכולים שחייהם לא יחזרו להיות לעולם כפי שהיו מקודם, אלמנות חגורות שק על בעל נעוריהן, ויתומים שאיבדו את אביהם לעולם.

קצת מחשבות המתרוצצות בראש.

הקישון33 כתב:למה מאשימים את הרבש"ע כשבני אדם פשעו? שנים שצועקים שזה לא בטיחותי "איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (משלי י"ט, ג').

קודם כל, ביחס לקב"ה, לעולם אין המדובר באשמה כמובן. אלא שכוונת הכותב לכאורה, שאם מדובר ב'אוולת אדם', הרי זה כצינים ופחים שאינם בידי שמים אלא בידי אדם [ויש להזכיר דבריו הנוקבים של המבי"ט בספרו בית א'להים: 'הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים', דצנה וקרה פח ומוקש בדרך עקש, כי בידו הדבר תלוי להשמר מן הצנה, כמו שפירש רשב"ם בפ' מי שמת שם, נראה כי הרעות הבאות על האדם לרוע בחירתו ולסבתו בעקשותו אינן נחשבות לו לכפרת עוון כיון שהוא ראוי שירחק מאותן הסבות וכמו שאמר הכתוב שומר נפשו ה' ירחק מהם] אכן לעניינו, פשוט שרוב רובם של העולים אינם מודעים לסכנות הכרוכות בשהות במקום, כדי להכיר בכך, צריך להיות מודע לכל הדוחו"ת והדיווחים וההערכות, שרובינו אינם מודעים להם. לכל היותר אנו סבורים שמדובר במקום דחוק ולא נעים. וממילא פשוט שאין כאן דמיון לאיוולת אדם וצינים ופחים.

ואם האוולת היא של המארגנים/המעודדים לעלות/הרשויות שלא מנעו וכו', הרי בזה באנו לסוגיא המפורסמת אם יש נספה בלא משפט ביד אדם בחירי, והנושא ארוך [וראו ד' הנצי"ב הבהירים: ואמנם חלילה לומר שאין ביד ההשגחה העליונה לשמור גם מבחירת האדם, אלא כך יש לנו לומר דלזה בעינן זכות יותר, והיינו שיהיה טוב גם ב"א לחבירו וכו'] אבל לכאורה ג"ז אינו עניין לכאן, שהרי אותם שדם הנקיים צרור בידם (במידה וישנם כאלה) לא ביקשו נפשו של פלוני, אלא הכינו להם מלכודת מוות, ורגלוהי דבר איניש אינון עריבין להביא אותו לפח יוקשים זה.

לגופו של דבר, ידוע לכל, שאין בדורנו מי שמסוגל לומר דבר מסויים, על מה עשה ככה לנו ומה חרי וגו', כאשר הואיל משה ביאר את התורה הזאת אחרי הרעש בתקצ"ו (וכמו שרמזו כאן). מהם שלא באו למידה זו, מהם שאם משערים לא יהינו להוציא בפיהם, וכולם אין דבריהם נשמעים, זה אינו מבין בקדושת העליה מירון וזה לא הגיע להוראה ומורה וכו'. ואין לנו שיור אלא קריאות כללית לחיזוק כללי, שאינם מותירות שום חותם ורישומם פג ברגע כמימריה.

וכיון שכן, הלב גועש ורועש, מה משמעות מיתתם של אותם יקרים הנתונים למרמס, בני ציון היקרים הנחשבים כנבלי חרש, תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות. הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רֹפֵא אֵין שָׁם כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת עַמִּי ?! 'כלומר וכי לא היו להם אנשים צדיקים ממי ללמוד ויטיבו דרכיהם' - רש"י שם.

שמעתי בעבר מהגרמ"מ שולזינגר זצ"ל שהיה חוזר בהתרגשות גדולה ע"ד בית הלוי, עה"פ שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה ה' א'להי. ופי' הבה"ל, בהמה המורגלת בין בני אדם לעבודה, ומשרכת דרכה, הרי כשהאדם המנהיגה, מייסרה בשוטים, מיד היא מיטבה דרכה ושבה אל מקומה. אכן, המבקש להנהיג עגל ע"י שמייסרו בשוטים, לא יועיל כלום, משום שאין העגל יודע מה רצון אדונו כלל במכותיו. וכך אומרת כנסת ישראל לקב"ה, יסרתני ואוסר כעגל לא לומד, וממילא אין תוחלת ותקוה במכות אלו, ובכן, השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי!

עצם הזינוק
עצם הבהלה
לעבר ה'למה עשה ה' זאת לנו'
ו'במה צריך להתחזק'

שלא לדבר על
חיפוש אשמים
ורשימת גורמים

דומה כאחד שלומד את דף קעו
במסכת בבא בתרא
ומכריז על סיום מסכת

כבן דורסאי הנוטל בידו
חתיכת בשר
ספק חי ספק נא
ודוחפה לתוך פיו


וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב,
אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו,
וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ,
אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי,
וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו, לָבוֹא לָנוּד-לוֹ וּלְנַחֲמוֹ.

וַיִּשְׂאוּ אֶת-עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ,
וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ,
וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ,
וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל-רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה.

וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ, שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת,
וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דבר כִּי רָאוּ,
כִּי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד.

איש_ספר כתב:הלב שותת מאובדנם של ארבעים וחמישה נפשות ומצערם של המשפחות, אלמנות ויתומים, הורים שכולים שחייהם לא יחזרו להיות לעולם כפי שהיו מקודם, אלמנות חגורות שק על בעל נעוריהן, ויתומים שאיבדו את אביהם לעולם.

קצת מחשבות המתרוצצות בראש.

הקישון33 כתב:למה מאשימים את הרבש"ע כשבני אדם פשעו? שנים שצועקים שזה לא בטיחותי "איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (משלי י"ט, ג').

קודם כל, ביחס לקב"ה לעולם אין המדובר באשמה כמובן. אלא שכוונת הכותב לכאורה, שאם מדובר ב'אוולת אדם', הרי זה כצינים ופחים [ויש להזכיר דבריו הנוקבים של המבי"ט בספרו בית א'להים: 'הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים', דצנה וקרה פח ומוקש בדרך עקש, כי בידו הדבר תלוי להשמר מן הצנה, כמו שפירש רשב"ם בפ' מי שמת שם, נראה כי הרעות הבאות על האדם לרוע בחירתו ולסבתו בעקשותו אינן נחשבות לו לכפרת עוון כיון שהוא ראוי שירחק מאותן הסבות וכמו שאמר הכתוב שומר נפשו ה' ירחק מהם] אכן לעניינו, פשוט שרוב רובם של העולים אינם מודעים לסכנות הכרוכות בשהות במקום, כדי להכיר בכך, צריך להיות מודע לכל הדוחו"ת והדיווחים וההערכות, שרובינו אינם מודעים להם. לכל היותר אנו סבורים שמדובר במקום דחוק ולא נעים. וממילא פשוט שאין כאן דמיון לאיוולת אדם וצינים ופחים.

ואם האוולת היא של המארגנים/המעודדים לעלות/הרשויות שלא מנעו וכו', הרי בזה באנו לסוגיא המפורסמת אם יש נספה בלא משפט ביד אדם בחירי, והנושא ארוך [וראו ד' הנצי"ב הבהירים: ואמנם חלילה לומר שאין ביד ההשגחה העליונה לשמור גם מבחירת האדם, אלא כך יש לנו לומר דלזה בעינן זכות יותר, והיינו שיהיה טוב גם ב"א לחבירו וכו'] אבל לכאורה ג"ז אינו עניין לכאן, שהרי אותם שדם הנקיים צרור בידם (במידה וישנם כאלה) לא ביקשו נפשו של פלוני, אלא הכינו להם מלכודת מוות, ורגלוהי דבר איניש אינון עריבין להביא אותו לפח יוקשים זה.

לגופו של דבר, ידוע לכל, שאין בדורנו מי שמסוגל לומר דבר מסויים, על מה עשה ככה לנו ומה חרי וגו', כאשר הואיל משה ביאר את התורה הזאת אחרי הרעש בתקצ"ו (וכמו שרמזו כאן). מהם שלא באו למידה זו, מהם שאם משערים לא יהינו להוציא בפיהם, וכולם אין דבריהם נשמעים, זה אינו מבין בקדושת העליה מירון וזה לא הגיע להוראה ומורה וכו'. ואין לנו שיור אלא קריאות כללית לחיזוק כללי, שאינם מותירות שום חותם ורישומם פג ברגע כמימריה.

וכיון שכן, הלב גועש ורועש, מה משמעות מיתתם של אותם יקרים הנתונים למרמס, בני ציון היקרים הנחשבים כנבלי חרש, תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות. הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רֹפֵא אֵין שָׁם כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת עַמִּי ?! 'כלומר וכי לא היו להם אנשים צדיקים ממי ללמוד ויטיבו דרכיהם' - רש"י שם.

שמעתי בעבר מהגרמ"מ שולזינגר זצ"ל שהיה חוזר בהתרגשות גדולה ע"ד בית הלוי, עה"פ שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה ה' א'להי. ופי' הבה"ל, בהמה המורגלת בין בני אדם לעבודה, ומשרכת דרכה, הרי כשהאדם המנהיגה, מייסרה בשוטים, מיד היא מיטבה דרכה ושבה אל מקומה. אכן, המבקש להנהיג עגל ע"י שמייסרו בשוטים, לא יועיל כלום, משום שאין העגל יודע מה רצון אדונו כלל במכותיו. וכך אומרת כנסת ישראל לקב"ה, יסרתני ואוסר כעגל לא לומד, וממילא אין תוחלת ותקוה במכות אלו, ובכן, השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי!

ייש"כ על הדברים הנפלאים,ואם אפשר להוסיף עוד מהגרמ"מ זצ"ל כמה צעק אחרי מלחמת המפרץ שאיך יתכן שיהודים רחוקים כ"כ ולא מסוגלים לומר ב"ה ולהזכיר שם שמים אחרי כל הניסים שקרו,והביא בזה את דברי הגמ' בסנהדרין על אותו תינוק שלא לימדוהו לומר שמע ישראל ומת עם הצלם בידו,ללמדך מה קורה שלא מלמדים!!
ולעניננו. לא יתכן שנשמע מבני תורה העוסקים בתורת ה' וחכמתה על "הפקת לקחים" לקיחת אחריות וכדו' זה דבר ששיך רק אצל מי שלא לא לימדו אותו! והרי דברי הרמב"ם זועקים בהלכ' תענית שמי שלא עושה תשובה ותולה את הצרה בפגעי הזמן והטבע, הרי זה מידת אכזריות, אם יש אדם שמסוגל לא להתעורר בעצמו ורק למצוא מי אשם, תיהיה האשמה אשר תיהיה(נכונה אפי' נכונה מאד) הרי הוא עונה להגדרת הרמב"ם הנ"ל.
כל אחד יודע מה הוא צריך וכמו שדרשו דורשי רשימות מה ה' שואל מעמך ולא מאחר!

מענה איש כתב:עצם הזינוק
עצם הבהלה
לעבר ה'למה עשה ה' זאת לנו'
ו'במה צריך להתחזק'

שלא לדבר על
חיפוש אשמים
ורשימת גורמים

דומה כאחד שלומד את דף קעו
במסכת בבא בתרא
ומכריז על סיום מסכת

כבן דורסאי הנוטל בידו
חתיכת בשר
ספק חי ספק נא
ודוחפה לתוך פיו


וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב,
אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו,
וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ,
אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי,
וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו, לָבוֹא לָנוּד-לוֹ וּלְנַחֲמוֹ.

וַיִּשְׂאוּ אֶת-עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ,
וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ,
וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ,
וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל-רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה.

וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ, שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת,
וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דבר כִּי רָאוּ,
כִּי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד.

אם באנו ללמוד מהנהגת רעיו של איוב, הרי זה כיצד להשתתף בצערו של הזולת. מי שמתכוון לפקוד את בתי האבלים, מרעיו של איוב יקח לקח. ישב בדד וידום.
אבל לענ"ד אין כאן לימוד לנו כציבור, מה תפקידנו בשעה זו. ולוואי ולא נהיה בכלל, ואם לא תשמעו לי והלכתם עמי וגו'. רח"ל.

לאחרונה התעוררתי מד' הרמב"ן עה"פ הוא אשר דבר ה' לאמור בקרובי אקדש וכו'.
ועמדו המפרשים, היכן דיבר כן ה'? ועי' רש"י במקומו ושאר מפרשים מד' חז"ל.

וכתב רמב"ן שם:

לדעתי בדרך הפשט אין צורך לכל זה, כי דבר השם גזרותיו ומחשבותיו וענין דרכיו והדבור יאמר בכל אלה, דברתי אני עם לבי (קהלת א טז) חשבתי מחשבה זו וזה הדבר אשר מל יהושע (יהושע ה ד) זה הענין על דבר הכסף (בראשית מג יח) וכן ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' (שם כד נא) גזר וכמוהו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון (מלכים א טז לד)

לאמור, את דבריו של הקב"ה שמענו מתוך האש!

=========
והנסיון מוכיח, שכל מה שלא יעשה עכשיו, לא יעשה עוד לעולם. מהפקת לקחים על סידורים נאותים במקום, ועד תשובה ותיקון המעשים.

יש כאן 2 נקודות, על שורש הטעם על מה עשה ה' ככה - ע"ז פשוט שהוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. וחובה לענ"ד להוסיף, שיש כאן נקודת זכיה שנהרגו לאחר קיום מצוות ונקדשתי בתוך בני ישראל של קבלת עול מלכות שמים ברבים.

נקודה שניה וכואבת היא כמו שכתב הרב לפי פשוטו:

לפי פשוטו כתב:והמסקנה הפשוטה העולה מן האסון, היא פשוט לשמור על החיים ולהתרחק ממקום חשש סכנה.
ולהפסיק עם תרבות הדחיפות המקובלת אצלינו והדברים הללו זה גופא המציאות של האסון.

אין מילים לתאר את ההתנהגות המזעזעת של הציבור שלנו האמונים על מידות טובות עדינות ואצילות, כשמגיעים לתור לאוטובוס, ללוויה, לקבלת שלום מת"ח/צדיק. וכדומה. אין אחד מאנ"ש שלא חווה או ראה על מה מדובר.
זהו הלקח החד ביותר שחובה לקבל מהאסון הנורא.

הקישון33 כתב:למה מאשימים את הרבש"ע כשבני אדם פשעו? שנים שצועקים שזה לא בטיחותי "איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (משלי י"ט, ג').

זה נראה נכון, כאשר האדם מתנהג כפרא אדם בכביש, וניזוק בתאונה. אז אומרים לו, 'תפסיק עם צניעות, סמארטפאון, דיבורים בעת חזרת הש"ץ, ציונות וכדו', ותתקן את דרכי הנהגתך'.
אמנם כאן המתרשלים (בהנחה שאכן כן היה) לא ניזוקו אלא אחרים. לא נראה שע"ז אפשר להגיד כן.

כהמשך לדברים, אין ספק שדברי הרמב"ם על ההתבוננות בצרה ופשפוש המעשים הם נר לרגלנו ועלינו להיזהר מאד ממידת אכזריות ע"י משקפיים של מקרה.
אבל רואה אני חובה לתקן את דברי אותם שחושבים שהפקת לקחים מראה על 'קרירות' באמונה או כל שאר כינויי חיבה שהם נוטים לייחס לאנשים אחראיים.
היום אמר לי מו"ר - אם היו חז"ל עימנו מה היו אומרים?
ושוברו - הם כבר אמרו במסכת שבת במעשה הדומה מאד - שנדחקו במערה ונהרגו רבים ע"י סנדל המסומר. קמו חז"ל ותיקנו... גזירה שלא לצאת בסנדל המסומר.
הרי שאם אנחנו רוצים לדעת מהי דעת תורה בכה"ג, התשובה היא: קודם כל הפקת לקחים.
הוא הוסיף - רציתי לשלוח מכתב ליתד שיפרסמו את זה אבל לא התחשק לי להיות האפיקורס הגדול.
ושיבח את האדמו"ר מקרלין שלא פחד להיות אפיקורס וכבר מדבר על תקנות לגבי הצפיפות בטישים.

יושב סתר כתב:כהמשך לדברים, אין ספק שדברי הרמב"ם על ההתבוננות בצרה ופשפוש המעשים הם נר לרגלנו ועלינו להיזהר מאד ממידת אכזריות ע"י משקפיים של מקרה.
אבל רואה אני חובה לתקן את דברי אותם שחושבים שהפקת לקחים מראה על 'קרירות' באמונה או כל שאר כינויי חיבה שהם נוטים לייחס לאנשים אחראיים.
היום אמר לי מו"ר - אם היו חז"ל עימנו מה היו אומרים?
ושוברו - הם כבר אמרו במסכת שבת במעשה הדומה מאד - שנדחקו במערה ונהרגו רבים ע"י סנדל המסומר. קמו חז"ל ותיקנו... גזירה שלא לצאת בסנדל המסומר.
הרי שאם אנחנו רוצים לדעת מהי דעת תורה בכה"ג, התשובה היא: קודם כל הפקת לקחים.
הוא הוסיף - רציתי לשלוח מכתב ליתד שיפרסמו את זה אבל לא התחשק לי להיות האפיקורס הגדול.
ושיבח את האדמו"ר מקרלין שלא פחד להיות אפיקורס וכבר מדבר על תקנות לגבי הצפיפות בטישים.

וכן שמעתי אנא עבדא מעוד חכמים.

יושב סתר כתב:כהמשך לדברים, אין ספק שדברי הרמב"ם על ההתבוננות בצרה ופשפוש המעשים הם נר לרגלנו ועלינו להיזהר מאד ממידת אכזריות ע"י משקפיים של מקרה.
אבל רואה אני חובה לתקן את דברי אותם שחושבים שהפקת לקחים מראה על 'קרירות' באמונה או כל שאר כינויי חיבה שהם נוטים לייחס לאנשים אחראיים.
היום אמר לי מו"ר - אם היו חז"ל עימנו מה היו אומרים?
ושוברו - הם כבר אמרו במסכת שבת במעשה הדומה מאד - שנדחקו במערה ונהרגו רבים ע"י סנדל המסומר. קמו חז"ל ותיקנו... גזירה שלא לצאת בסנדל המסומר.
הרי שאם אנחנו רוצים לדעת מהי דעת תורה בכה"ג, התשובה היא: קודם כל הפקת לקחים.
הוא הוסיף - רציתי לשלוח מכתב ליתד שיפרסמו את זה אבל לא התחשק לי להיות האפיקורס הגדול.
ושיבח את האדמו"ר מקרלין שלא פחד להיות אפיקורס וכבר מדבר על תקנות לגבי הצפיפות בטישים.

גם פרשת שתויי יין שהיא כסוג של הפקת לקחים
נאמרה בו ביום של מיתת נדב ואביהוא(אאל''ט)
אך נתייחדה לאהרון דווקא משום שתיקתו.
ומאידך עם ישראל נצטוה
'ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'

יושב סתר כתב:כהמשך לדברים, אין ספק שדברי הרמב"ם על ההתבוננות בצרה ופשפוש המעשים הם נר לרגלנו ועלינו להיזהר מאד ממידת אכזריות ע"י משקפיים של מקרה.
אבל רואה אני חובה לתקן את דברי אותם שחושבים שהפקת לקחים מראה על 'קרירות' באמונה או כל שאר כינויי חיבה שהם נוטים לייחס לאנשים אחראיים.

אמת ויציב. באזני שמעתי ולא האמנתי, איש תקשורת חרדי מעלה לשידור פוליטיקאי חרדי, ממעודדי העליה למירון. במענה לשאלת המראיין, מה הלקח שיש להפיק בכל הנוגע לסידורי בטיחות ותשתיות, משיב הצדיק, זה לא הזמן, זו גזירת שמים וכו' וכו'. כביכול העלו אותו לשידור כדי לשמוע ממנו דברי מוסר וכיבושין. תארו לכם תשובה כזו הניתנת מפי קצין בצה"ל בחקירת אירוע. אין שום הבדל.

מכון חכמי ליטא כתב:אלו שיודעים להצביע בגלל מה זה קרה תמיד בוחרים דבר שהם עצמם אינם לקויים בו. נמצאו מעוררים ולא מתעוררים.

סיפר לי חבר שבבחרותו נפטרה אמו בפתאומיות בעודה צעירה (הוא גדול האחים)
כמובן שבשבעה עיקר הנושא היה במה להתחזק וכו' הן הרבנים שניחמו אצל הגברים הן הרבניות שניחמו בעזרת הנשים
כשהתיישבו המשפחה יחד בסוף היום לאכול סנכרנו ביניהם את עיקרי הדברים והתוצאה הייתה שעל הגברים להתחזק בצניעות ועל הנשים בביטול תורה....

מענה איש כתב:

יושב סתר כתב:כהמשך לדברים, אין ספק שדברי הרמב"ם על ההתבוננות בצרה ופשפוש המעשים הם נר לרגלנו ועלינו להיזהר מאד ממידת אכזריות ע"י משקפיים של מקרה.
אבל רואה אני חובה לתקן את דברי אותם שחושבים שהפקת לקחים מראה על 'קרירות' באמונה או כל שאר כינויי חיבה שהם נוטים לייחס לאנשים אחראיים.
היום אמר לי מו"ר - אם היו חז"ל עימנו מה היו אומרים?
ושוברו - הם כבר אמרו במסכת שבת במעשה הדומה מאד - שנדחקו במערה ונהרגו רבים ע"י סנדל המסומר. קמו חז"ל ותיקנו... גזירה שלא לצאת בסנדל המסומר.
הרי שאם אנחנו רוצים לדעת מהי דעת תורה בכה"ג, התשובה היא: קודם כל הפקת לקחים.
הוא הוסיף - רציתי לשלוח מכתב ליתד שיפרסמו את זה אבל לא התחשק לי להיות האפיקורס הגדול.
ושיבח את האדמו"ר מקרלין שלא פחד להיות אפיקורס וכבר מדבר על תקנות לגבי הצפיפות בטישים.

גם פרשת שתויי יין שהיא כסוג של הפקת לקחים
נאמרה בו ביום של מיתת נדב ואביהוא(אאל''ט)
אך נתייחדה לאהרון דווקא משום שתיקתו.
ומאידך עם ישראל נצטוה
'ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'

הארת נקודה נפלאה. ואני שומע מינה (ומהמובא לעיל על סנדל המסומר) תרתי:
א. הפקת לקחים (עד כדי מצווה דאו' ותקנה דרבנן) היא חובה גמורה -
ב. אבל זה בא בד בבד עם ההפנמה והשתיקה וההבנה שבשורש יש כאן דיני שמים והנהגה הנעלמת. (וממילא מבין שצריך להתחזק בעניינים הרוחנים, שהם השורש לגשמיות, אם כי כמובן הירידה בזה לרזולוציה של מצוה כזו או אחרת, זה כבר היות "כעורכי הדיינין" כלפי שמיא (בלי קשר אם המעוררים חזקים בכך או לא, סתם עצם העניין להצביע על דבר ספציפי), ומוטב העדר ממציאות).

קיצור מדברי מו"ר הנאמ"ן בב' הלכות שלאחר תפלת שחרית דהיום (ראשון):

תתפללו על הפצועים המסכנים האלה, שה' יתברך ישלח להם רפואה שלימה. זו "מכה אשר לא כתובה בספר", ארבעים וחמשה נפטרים בעוונות הרבים, שבאו לעשות מצוה. ויש שבאו מחוץ לארץ, ואין אחד שילוה אותם מקרבם. ויש שני אחים, שאתה לא יודע מה היה איתם. אנשים באו להתפלל, כי היום אין תערובת כמו בשנים שעברו, אבל יש כל מיני סיבות שלא נדע אותם. לכן מוטב לשתוק מאשר לדבר יותר מדי, "לך דומיה תהלה".

עריכה: עכשיו ראיתי ציטוט מדבריו של הגר"י עדס שאמר היום (ראשון) במירון [אך מסתמא זה לא כל מה שאמר]:

בדבריו, אמר הרב עדס כי "יש חשיבות גדולה לעורר בציבור החרדי על הנושא, לא להיכס למקום שיש בו צפיפות, אנשים צריכים להבין שגם אם הם רוצים להגיע למקומות חשובים - לא להידחף, צריך לנהוג במשנה זהירות".

וזה מעניין, הרי מצופה דווקא מגדול כמותו לעורר על עניינים רוחניים, ובכ"ז עורר (גם?) על סיבת העניין כפשוטו. וד"ב.

עליך עיננו כתב:ולעניננו לא יתכן שנשמע מבני תורה העוסקים בתורת ה' וחכמתה על "הפקת לקחים" לקיחת אחריות וכדו' זה דבר ששיך רק אצל מי שלא לא לימדו אותם והרי דברי הרמב"ם זועקים בהלכ' תענית שמי שלא עושה תשובה ותולה את הצרה בפגעי הזמן והטבע, הרי זה מידת אכזריות, אם יש אדם שמסוגל לא להתעורר בעצמו ורק למצוא מי אשם, תיהיה האשמה אשר תיהיה(נכונה אפי' נכונה מאד) הרי הוא עונה להגדרת הרמב"ם הנ"ל.
כל אחד יודע מה הוא צריך וכמו שדרשו דורשי רשימות מה ה' שואל מעמך ולא מאחר!

הצלחת היטיב לתמצת הבעיה העיקרית בציבור שלנו בכמה שורות וזה נכון גם בכלכלה וגם בביטחון וזה אי לקיחת אחריות וביטחון מזויף וזה כמובן לא קשור לרמב"ם שדיבר על גזירת עליון נטו (אם כי יש דברי טעם במה שכתב איש ספר וזה לא חד משמעית ויש מקום לפישפוש במעשים אבל לא רק) וכנראה שיש שחושבים שגישה מפוכחת לחיים הוא חיסרון ביראת שמים ולחיות בדמיון ושקר זה סימן לירא"ש ובאמת חסר טעם להתווכח איתם, רק נחשוב מה הרמב"ם היה חושב על מתחסדים כאלו, ודי בזה.

בעת הקרבת הפסחים במקום המקדש אף שהי' נסים שהחזיק מועט את המרובה עשו זאת בשלש כתות לרבוי הנאספים כמבואר במאירי שזאת הוא עיקר הסיבה והלימוד הוא בגדר אסמכתא עיי"ש באריכות
וברבינו חננאל נועלין דלתות העזרה דלא ידרסו אהדדי
ויש לראות אם סוף סוף הי' בגדר נס דהחזיק המועט את המרובה כיצד אכן נתמלאה העזרה והוצרך לנעול שלא יכנסו עוד אנשים ואין לומר דחלקו העם לשלש חלקים שוים דהרי כת שלישית עמה מועטין
ואפשר לומר כעין דברי החת"ס פ' עקב ותוכן דבריו דאף ששבעת המינים הי' גדולים בנס מ"מ אפשר לשער בהו זית בינוני וכדומה דהחכמים בחכמתם הבינו דרגת ישראל באותה זמן ועל פי זה שיערו גודל זית הבינוני
ז"ל שם:

ארץ חטה ושעורה וגו' ואחז"ל לשיעורים נאמר וצ"ע מה שבח א"י הוא ששיעורי תורה בפירות הללו, ועוד צלע"ג הא בברכותיה של א"י היו חטים כליות ועדשים כדנרי זהב וכן כל הפירות עיי' מס' תענית כג. וסף כתובות וא"כ איך יכלו לשער שיעורי תורה בפירות משונים הללו, עכנלע"ד לפי מה שדרשו חז"ל ארץ אשר אבינה ברזל על ת"ח בוניה כברזל עפ"ק דתענית, וברזל מרמז נמי על חריפות וחידוד שכל כדדרשינן הת ברזל בברזל יחד, וה"נ מעולם לא ראו החכמים זית בינוני אפ"ה היו משערין בשכלם בכל דור ודור לי מעשי אנשי הדור כמה ראוי שיהי' פירות גדולים וטובים מסתם פירות דעלמא ושיערו בהם [בפירות דעלמא] איסורי דאורייתא ועונשי עוברי עבירה, והוא דבר נפלא

וכעין זה ניתן לומר דחכמים שיערו דרגת ישראל באותה זמן ועל פי זה חשבו מילוי העזרה, ויתכן לומר לפי זה דכת שלישית מלאו את העזרה בפחות אנשים דלא הי' דרגתן שוין דהיו עצלנין כמבואר שם

עליך עיננו כתב:ולעניננו. לא יתכן שנשמע מבני תורה העוסקים בתורת ה' וחכמתה על "הפקת לקחים" לקיחת אחריות וכדו' זה דבר ששיך רק אצל מי שלא לא לימדו אותו! והרי דברי הרמב"ם זועקים בהלכ' תענית שמי שלא עושה תשובה ותולה את הצרה בפגעי הזמן והטבע, הרי זה מידת אכזריות, אם יש אדם שמסוגל לא להתעורר בעצמו ורק למצוא מי אשם, תיהיה האשמה אשר תיהיה(נכונה אפי' נכונה מאד) הרי הוא עונה להגדרת הרמב"ם הנ"ל.
כל אחד יודע מה הוא צריך וכמו שדרשו דורשי רשימות מה ה' שואל מעמך ולא מאחר!

כב' הרחיק לכת יתר על המידה.
היעלה על הדעת שאדם יכניס ידו לאש, וכשזו תיכווה הוא יתחיל לפשפש במעשיו ולתהות על מה באה עליו הרעה הזאת ובמה הוא צריך להתעורר?

ראה נא ברמב"ם על אילו צרות הוא מדבר.