פורום אוצר החכמה

בהודעה שהודבקה על לוח המודעות בישיבה פלונית נכתב בין השאר לא להשאיר אף חפץ... ובאותיות קטנות פעמיים מישהוא הוסיף (בתרגום):
בס"ד מי שיש ברשותו סמרטפון פסול לעדות (רמב"ם הלכות עדות פ"י)!
אין ברצוני להתיחס להודעה ואף לא לנושא הסמרטפון כיון שמאוד יתכן שכותב הדברים חמד לצון, אך ברצוני להשתמש בהודעה זו כקרש קפיצה לפתיחת אשכול שירכז במקום אחד מראי מקומות בהם תקף הפתגם "נתלה באילן גדול" (פסחים קיב ע"א). כידוע, לעתים כאשר רוצים שיתקבלו הדברים על שומעיהם מביאים אותם בשם אדם גדול בשמו. המטרה כאן היא לציין אם ידוע שאותו אילן גדול אמר או לא אמר את הדברים המיוחסים לו. בנוסף, כיון שזה בעצם אותו ענין רק בסגנון שונה, כאשר אומרים "שמעתי מאדם גדול" או "שמעתי מת"ח" (החפץ בעילום שמו לדוגמא) - לציין אם ידוע במי המדובר במדה ואכן נאמרו הדברים על ידו.

אגב גררא, אציין, שראיתי שיש המבארים את פסקו של המג"א שמותר לו לאדם לומר הלכה בשמו של אדם אחר, בכדי שדבריו יתקבלו, שההיתר הוא כיון שבין כה וכה, על השומע לקבל את הדברים רק לגופם של דברים, וההיתלות באדם הגדול הוא רק בכדי שהשומע יסכים 'לשמוע' את הדברים. אבל הבחינה היא לגופם של הטיעונים.

ואגב דאגב, יש גם לציין לביאורו הנחמד של ר' מנשה מאיליא בזה (וכפי שהביאו באשכול אחר כאן)

מה מקור הביאור הזה? עכ"פ, ברור שהוא מאד מגביל את תוקף הפתגם. ולמשל, לאחרי קבלת כל ישראל את התלמוד, אסור לצטט פתגם בדוי בשם 'איתא בש"ס'. אחרי קבלת השו"ע ונו"כ, אסור סתם לצטט 'ט"ז' ובטח לא 'רמב"ם'. אולי רק 'ר' אלחנן'....