פורום אוצר החכמה

דרומי כתב:לנוכח דבריך נראה שזה יעשה לך טוב אם תודיע זאת, ואם כן לכאורה מן הראוי שתעשה כן (גם) לטובתך שלך.

מה ידידות כתב:שאלתי, האם מצד הדין אני מחוייב להודיע זאת, או שאיני מחוייב.

מה ידידות כתב:שאלתי, האם מצד הדין אני מחוייב להודיע זאת, או שאיני מחוייב.

אל תשנא את אחיך בלבבך בעשותו לך שלא כרצונך, אבל תוכיחנו מדוע ככה עשית עמדי, ולא תשא עליו חטא לכסות שנאתו בלבך ולא תגיד לו, כי בהוכיחך אותו יתנצל לך, או ישוב ויתודה על חטאו ותכפר לו.

אוצר החכמה כתב:מה אתה מצפה שיקרה אם תאמר לו שאינך סולח?

תוכן כתב:חס ושלום לומר לו עכשיו שאינך סולח. במצב שהוא עכשיו, הודעה כזו יכולה לייאש אותו עוד יותר, מה עוד שהוא יוכל לחשוב שאתה מודיע לו כדי לסגור איתו חשבון וזה יגרום לו עוד עגמת נפש. ואם יחשוב שזה הקפידה שלך, אז המצב עוד יותר גרוע. כשאדם חולה הוא זקוק מאד לדברי עידוד וחיזוק, אז אם אתה רוצה באמת לעבוד על המידות שלך, ולשבור ולרצוץ את היצר הרע, לך תבקר אותו ואל תגיד לו מילה על כל מה שעבר ביניכם, אלא רק תעודד אותו, ותגיד לו כמה אתה מקוה שהוא יחלים ויהיה לו רפו"ש במהרה. לא תמיד אדם נמצא במצב שדורש ממנו גדלות, זה הוא האפשרות שלך!

עמקן כתב:לי היה שאלה דומה. אחד פגע בי באופן נורא, ולקח לי ג' שנים להוציא את זה מליבי. לבסוף אשתו, שהיא הסיתתו לזה, נחלה במלחה הידוע, ולבסוף נפטרה. תמיד התלבטתי אם אני צריך להודיע לו מצד דברי הרמב"ם (דעות פ"ו ה"ו) כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול, ולא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים עכ"ל.
למעשה היה לי ספק גדול אם הפוגע יודה שנהג באופן לא נכון, ובכל אופן לא היה לי נעים. החלטתי שמאחר שהעיקר הוא כדי שיבקש סליחה אני מחתלי לו בכל אופן. כששמעתי שאשתו חלתה חששתי שאולי בכל זאת אני מרגיש פגוע וזה אינו מחילה גמורה, ואמרתי בפה מלא שאני מוחל ולו ולה. לדעתי גם אם אני לא הרגשתי זה בלב, בכל זאת דברים שבלב אינו דברים, והיות שמלחתי בפה זה מספיק.

מה ידידות כתב:

תוכן כתב:חס ושלום לומר לו עכשיו שאינך סולח. במצב שהוא עכשיו, הודעה כזו יכולה לייאש אותו עוד יותר, מה עוד שהוא יוכל לחשוב שאתה מודיע לו כדי לסגור איתו חשבון וזה יגרום לו עוד עגמת נפש. ואם יחשוב שזה הקפידה שלך, אז המצב עוד יותר גרוע. כשאדם חולה הוא זקוק מאד לדברי עידוד וחיזוק, אז אם אתה רוצה באמת לעבוד על המידות שלך, ולשבור ולרצוץ את היצר הרע, לך תבקר אותו ואל תגיד לו מילה על כל מה שעבר ביניכם, אלא רק תעודד אותו, ותגיד לו כמה אתה מקוה שהוא יחלים ויהיה לו רפו"ש במהרה. לא תמיד אדם נמצא במצב שדורש ממנו גדלות, זה הוא האפשרות שלך!

אין לי אפשרות לבקרו, אני בא"י והוא בחו"ל.

תוכן כתב:

מה ידידות כתב:

תוכן כתב:חס ושלום לומר לו עכשיו שאינך סולח. במצב שהוא עכשיו, הודעה כזו יכולה לייאש אותו עוד יותר, מה עוד שהוא יוכל לחשוב שאתה מודיע לו כדי לסגור איתו חשבון וזה יגרום לו עוד עגמת נפש. ואם יחשוב שזה הקפידה שלך, אז המצב עוד יותר גרוע. כשאדם חולה הוא זקוק מאד לדברי עידוד וחיזוק, אז אם אתה רוצה באמת לעבוד על המידות שלך, ולשבור ולרצוץ את היצר הרע, לך תבקר אותו ואל תגיד לו מילה על כל מה שעבר ביניכם, אלא רק תעודד אותו, ותגיד לו כמה אתה מקוה שהוא יחלים ויהיה לו רפו"ש במהרה. לא תמיד אדם נמצא במצב שדורש ממנו גדלות, זה הוא האפשרות שלך!

אין לי אפשרות לבקרו, אני בא"י והוא בחו"ל.

תתקשר! ותגיד תודה לבורא עולם שהעמיד אותך בפני ניסיון קשה!

מה ידידות כתב:

עמקן כתב:לי היה שאלה דומה. אחד פגע בי באופן נורא, ולקח לי ג' שנים להוציא את זה מליבי. לבסוף אשתו, שהיא הסיתתו לזה, נחלה במלחה הידוע, ולבסוף נפטרה. תמיד התלבטתי אם אני צריך להודיע לו מצד דברי הרמב"ם (דעות פ"ו ה"ו) כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול, ולא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים עכ"ל.
למעשה היה לי ספק גדול אם הפוגע יודה שנהג באופן לא נכון, ובכל אופן לא היה לי נעים. החלטתי שמאחר שהעיקר הוא כדי שיבקש סליחה אני מחתלי לו בכל אופן. כששמעתי שאשתו חלתה חששתי שאולי בכל זאת אני מרגיש פגוע וזה אינו מחילה גמורה, ואמרתי בפה מלא שאני מוחל ולו ולה. לדעתי גם אם אני לא הרגשתי זה בלב, בכל זאת דברים שבלב אינו דברים, והיות שמלחתי בפה זה מספיק.

שאלתי דעת תורה, ונאמר לי שאם בלב איני מסוגל למחול, לא מועיל אמירתי בפה מן השפה ולחוץ, רק אם הפוגע בא לבקש סליחה ואני סולח לו בפה, מועיל להוריד החיוב ממנו, כי הוא אינו צריך לדעת מסתרי לבבי.

מענה איש כתב:

מה ידידות כתב:

עמקן כתב:לי היה שאלה דומה. אחד פגע בי באופן נורא, ולקח לי ג' שנים להוציא את זה מליבי. לבסוף אשתו, שהיא הסיתתו לזה, נחלה במלחה הידוע, ולבסוף נפטרה. תמיד התלבטתי אם אני צריך להודיע לו מצד דברי הרמב"ם (דעות פ"ו ה"ו) כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול, ולא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים עכ"ל.
למעשה היה לי ספק גדול אם הפוגע יודה שנהג באופן לא נכון, ובכל אופן לא היה לי נעים. החלטתי שמאחר שהעיקר הוא כדי שיבקש סליחה אני מחתלי לו בכל אופן. כששמעתי שאשתו חלתה חששתי שאולי בכל זאת אני מרגיש פגוע וזה אינו מחילה גמורה, ואמרתי בפה מלא שאני מוחל ולו ולה. לדעתי גם אם אני לא הרגשתי זה בלב, בכל זאת דברים שבלב אינו דברים, והיות שמלחתי בפה זה מספיק.

שאלתי דעת תורה, ונאמר לי שאם בלב איני מסוגל למחול, לא מועיל אמירתי בפה מן השפה ולחוץ, רק אם הפוגע בא לבקש סליחה ואני סולח לו בפה, מועיל להוריד החיוב ממנו, כי הוא אינו צריך לדעת מסתרי לבבי.

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=30014

מה ידידות כתב:

תוכן כתב:

מה ידידות כתב:

תוכן כתב:חס ושלום לומר לו עכשיו שאינך סולח. במצב שהוא עכשיו, הודעה כזו יכולה לייאש אותו עוד יותר, מה עוד שהוא יוכל לחשוב שאתה מודיע לו כדי לסגור איתו חשבון וזה יגרום לו עוד עגמת נפש. ואם יחשוב שזה הקפידה שלך, אז המצב עוד יותר גרוע. כשאדם חולה הוא זקוק מאד לדברי עידוד וחיזוק, אז אם אתה רוצה באמת לעבוד על המידות שלך, ולשבור ולרצוץ את היצר הרע, לך תבקר אותו ואל תגיד לו מילה על כל מה שעבר ביניכם, אלא רק תעודד אותו, ותגיד לו כמה אתה מקוה שהוא יחלים ויהיה לו רפו"ש במהרה. לא תמיד אדם נמצא במצב שדורש ממנו גדלות, זה הוא האפשרות שלך!

אין לי אפשרות לבקרו, אני בא"י והוא בחו"ל.

תתקשר! ותגיד תודה לבורא עולם שהעמיד אותך בפני ניסיון קשה!

איני רוצה לפרט יותר מדי, לא מדובר באדם שניתן להתקשר אליו חופשי.

נוטר הכרמים כתב:עמדתי בפני נסיון ממש דומה. מישהו זצ"ל שפגע בי בצורה מאוד קשה, נענש ב'מידה כנגד מידה' באופן מפליא, ועמד בסכנת חיים ל"ע.

עצתי מן הנסיון היא שגם אם קשה למחול באמת, לומר פא"פ בפיו שמוחל, ואחרי הפעולות ימשכו הלבבות.

באופן כללי בנושא של מחילה, יש שתי עצות שמסייעים לי באופן אישי מאוד, זאת מעבר לדיון לכף זכות וכו'. א' לימוד פרק ראשון מן הספר הק' תומר דבורה. ב' להפעיל מחשבה ולנסות להשליט את השכל על הרגש, מה ייצא לי מאי המחילה. דין וחשבון. כלומר, מה ארויח אם אמחל וכמה אפסיד לולי אמחל.

בהצלחה ובשורות טובות.

'להיאחז בכעס זה כמו לאחוז בידך גחלים חמות מתוך כוונה להשליך אותן על מישהו אחר; אתה הוא זה שנכווה '
"לא לסלוח זה כמו לשתות רעל ולקוות שהשני ימות מזה" / ברנדון בייס
סיפור מדהים על שק תפוחי האדמה. סיפור אמיתי שארע בבית-ספר באירלנד. סיפור שאת מסריו, תוכלו ליישם בחייכם.
באחד משיעורי החברה, בקשה מורה מתלמידיה להביא לבית הספר, למחרת היום, שקית פלסטיק ושק תפוחי-אדמה.
משהביאו התלמידים את הנדרש הטילה עליהם המורה משימה.
בחרו תפוח-אדמה אחד שייצג כל אדם במהלך שנות חייכם שלא סלחתם לו על משהו שעשה לכם.
התלמידים אספו תפוחי אדמה מהשק שהביאו, רשמו על כל תפוח אדמה את שמו של האדם ואת התאריך, וכמובן, הכניסו לתוך שקית הפלסטיק. חלק מהשקיות ראוי לציין, היו כבדות מאוד.
כמצוות המורה, נשאו התלמידים את השקית עם תפוחי האדמה לכל מקום בו שהו במהלך שבוע שלם: לבית-הספר, לחוגים למגרשי משחקים, לחברים ואפילו אל מיטתם בלילה.
הטרחה שבסחיבת השקית לכל מקום במהלך שבוע, הבהירה לתלמידים היטב מה הוא "המשקל" שהם נושאים עמם לכל מקום ועד כמה הם צריכים להקפיד שלא לשכוח את השקית, במקומות שונים ומביכים...
באופן טבעי לגמרי, כפי שקורה למיני ירקות ופירות "שנפרדים" מסביבת קירור ו"מטיילים" להם בעולם... הפכה תכולת השקית במהלך השבוע - לעיסה דביקה וריחנית...

מענה איש כתב:כמה דברים מ'חכמה בגויים'

'להיאחז בכעס זה כמו לאחוז בידך גחלים חמות מתוך כוונה להשליך אותן על מישהו אחר; אתה הוא זה שנכווה '
"לא לסלוח זה כמו לשתות רעל ולקוות שהשני ימות מזה" / ברנדון בייס
סיפור מדהים על שק תפוחי האדמה. סיפור אמיתי שארע בבית-ספר באירלנד. סיפור שאת מסריו, תוכלו ליישם בחייכם.
באחד משיעורי החברה, בקשה מורה מתלמידיה להביא לבית הספר, למחרת היום, שקית פלסטיק ושק תפוחי-אדמה.
משהביאו התלמידים את הנדרש הטילה עליהם המורה משימה.
בחרו תפוח-אדמה אחד שייצג כל אדם במהלך שנות חייכם שלא סלחתם לו על משהו שעשה לכם.
התלמידים אספו תפוחי אדמה מהשק שהביאו, רשמו על כל תפוח אדמה את שמו של האדם ואת התאריך, וכמובן, הכניסו לתוך שקית הפלסטיק. חלק מהשקיות ראוי לציין, היו כבדות מאוד.
כמצוות המורה, נשאו התלמידים את השקית עם תפוחי האדמה לכל מקום בו שהו במהלך שבוע שלם: לבית-הספר, לחוגים למגרשי משחקים, לחברים ואפילו אל מיטתם בלילה.
הטרחה שבסחיבת השקית לכל מקום במהלך שבוע, הבהירה לתלמידים היטב מה הוא "המשקל" שהם נושאים עמם לכל מקום ועד כמה הם צריכים להקפיד שלא לשכוח את השקית, במקומות שונים ומביכים...
באופן טבעי לגמרי, כפי שקורה למיני ירקות ופירות "שנפרדים" מסביבת קירור ו"מטיילים" להם בעולם... הפכה תכולת השקית במהלך השבוע - לעיסה דביקה וריחנית...

מה ידידות כתב:

נוטר הכרמים כתב:עמדתי בפני נסיון ממש דומה. מישהו זצ"ל שפגע בי בצורה מאוד קשה, נענש ב'מידה כנגד מידה' באופן מפליא, ועמד בסכנת חיים ל"ע.

עצתי מן הנסיון היא שגם אם קשה למחול באמת, לומר פא"פ בפיו שמוחל, ואחרי הפעולות ימשכו הלבבות.

באופן כללי בנושא של מחילה, יש שתי עצות שמסייעים לי באופן אישי מאוד, זאת מעבר לדיון לכף זכות וכו'. א' לימוד פרק ראשון מן הספר הק' תומר דבורה. ב' להפעיל מחשבה ולנסות להשליט את השכל על הרגש, מה ייצא לי מאי המחילה. דין וחשבון. כלומר, מה ארויח אם אמחל וכמה אפסיד לולי אמחל.

בהצלחה ובשורות טובות.

תודה רבה.
דבריך דברי טעם, אנסה להשתדל בזה בכל כוחי, למרות שמאד קשה לי, וכפי שכתבתי בפתיחת דבריי, יותר מעצם הפגיעה וכו' קשה לי ההתעלמות וחוסר ההודאה בפגיעה, וכי גם במצבו הקשה אינו משכיל לבקש מחילה.

נוטר הכרמים כתב:עמדתי בפני נסיון ממש דומה. מישהו זצ"ל שפגע בי בצורה מאוד קשה, נענש ב'מידה כנגד מידה' באופן מפליא, ועמד בסכנת חיים ל"ע.

עצתי מן הנסיון היא שגם אם קשה למחול באמת, לומר פא"פ בפיו שמוחל, ואחרי הפעולות ימשכו הלבבות.

באופן כללי בנושא של מחילה, יש שתי עצות שמסייעים לי באופן אישי מאוד, זאת מעבר לדיון לכף זכות וכו'. א' לימוד פרק ראשון מן הספר הק' תומר דבורה. ב' להפעיל מחשבה ולנסות להשליט את השכל על הרגש, מה ייצא לי מאי המחילה. דין וחשבון. כלומר, מה ארויח אם אמחל וכמה אפסיד לולי אמחל.

בהצלחה ובשורות טובות.

קרית מלך כתב:מענין לענין באותו ענין אשמח לשמוע חוו"ד החברים שליט"א
לפעמים ישנם כאלו המרגישים פגיעה, בעוד אליבא דאמת והיושר הצדק עם זה שגרם להם את עגמת הנפש, עד כדי כך שאינם אמורים כלל להפגע וקל וחומר שלא להקפיד.
דוגמא לדבר, מלמד בת"ת שהמנהל החליט מסיבותיו שלו לסיים את תפקידו בת"ת לאחר שנים רבות של עבודה, המלמד בטוח בכל לבו שפעל במשך כל השנים במסירות ובנאמנות וכו', בעוד למנהל הת"ת יש ביקורת על התנהלותו וכלל לא משנה מהי סיבת הביקורת, וכי אין זו זכותו הפשוטה של המנהל לסיים את ההתקשרות עם העובד???
האם העובד אמור להקפיד על המנהל ולהרגיש שגרם לו עוול בלתי נתפס בכך שסיים את חוזה העבודה עמו?
במקרים רבים כגון אלו המלמד שפוטר בטוח שנהגו בו שלא ביושר ואפילו מתמרמר ומקפיד, אך האם הצדק עמו? וכי אין זו זכותו של מנהל הת"ת לנהוג על פי שיקוליו הכוללים ראיה רחבה יותר של המוסד שבניהולו??

קרית מלך כתב:הדברים ברורים שגם פיטורין צריכים להעשות באופן נאות, אבל פעמים רבות מאד קיים קושי להסביר למלמד שמפטרים אותו מהי הסיבה האמיתית לפיטורין, כשזה לבד יכול לגרום לו לעגמת נפש כפולה ומכופלת, כידוע אדם קרוב אצל עצמו וקשה לאדם לקבל ביקורת על עבודתו, במיוחד כשהוא בטוח שעשה את עבודתו נאמנה.
השאלה העיקרית היא איננה האם מוצדק במקרה שכזה להקפיד על המנהל, כי הלב אינו פועל לפי המוח, ואם המלמד שפוטר מרגיש צער על כך קשה לומר לו "אל תקפיד", אלא שבמקרה כגון זה העצה שצריכים לייעץ למלמד איננה איך למצוא דרך שהמנהל יבקש ממנו סליחה, אלא להמליץ לו למצוא דרך לנקות את לבו מצער בכך שיבין שלמרות כל הצער והקושי זוהי זכות אלמנטרית של מנהל לפטר עובד, ועליו להתאמץ לקבל זאת בהבנה, כך יקל עליו לסלוח על הרגשת הפגיעה שבלבו.
כל זאת מבלי להכנס לשאלה האם אדם צריך להתאמץ לבקש סליחה ממישהו שמקפיד עליו שלא כדין.

קרית מלך כתב:אינני מדבר על מקרה מסויים, בדברי רציתי להציע כיוון חשיבה שונה, כך שאין טעם לדון בדברים שכתבתי כביכול מדובר במעשה שהיה.
הענין כאן הוא העקרון.

עזריאל ברגר כתב:ידועים סיפורים מופלאים מגדולי ישראל שהורו לבקש מחילה מפורשת בכל עזיבת שידוך, למרות שגם שם לפעמים יש תירוצים וכו', אבל ידוע שכל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה, ויהודי שמקפיד על יהודי שני - זה "משחק באש", והרבה פעמים - לשני הצדדים (מי שחבירו נענש בגללו - עלול גם הוא להיענש), כמובא כל זה בספרים הקדושים (אצלי גם ש"ס בבלי הוא מהספרים הקדושים, ולא רק ספרי קבלה...).