ביאור נפלא בדעת רבא על הנאות עולם הזה לתלמידי חכמים
פורסם: ה' מאי 30, 2019 4:28 pm
עקב האשכולות האחרונים הדנים ביחס הנכון להנאות גשמיות, אמרתי שנכון הוא ואף חובה להציג בפני הלומדים היקרים מרגלית אחת שדליתי, שדומני שלא קדמני בו אדם מעולם.
הכי אמרינן הוריות י' ב': 'דרש רב נחמן בר רב חסדא, מאי דכתיב (קהלת ח' י"ד): יש הבל אשר נעשה על הארץ וגו' [אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים]. אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הבא בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הבא בעולם הזה. אמר רבא, אטו צדיקי אי אכלי תרי עלמי מי סני להו. אלא אמר רבא, אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הזה בעולם הזה. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אתו לקמיה דרבא, אמר להו, אוקימתון מסכתא פלן ומסכתא פלן. אמרו ליה, אין. איעתריתו פורתא. אמרו ליה, אין, דזבנן קטינא דארעא. קרי עלייהו, אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעולם הזה בעולם הזה'.
פירוש, דרב נחמן בר חסדא דרש קרא: 'אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים', שטוב להם לצדיקים שסובלים בעולם הזה, כדי שיגיעו זכים ונקיים לעולם הבא, וכדאמרינן תענית (י"א א'). ועל זה הקשה רבא: 'אטו צדיקי אי אכלי תרי עלמי מי סני להו', פירוש, דעדיף להו לצדיקים לשבת בנחת ועונג בעולם הזה. ועל כן דרש את הפסוק, שאשריהם לצדיקים שמגיע אליהם בעולם הזה כמו שמגיע לרשעים בעולם הזה.
ויש לתמוה על קושית רבא מהא דאמרינן יבמות (צ"ו ב'): 'דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב (תהלים ס"א ה'): אגורה באהלך עולמים, וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים. אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז. דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר'. פירוש, דהגמרא מקשה, וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים, דלא עלתה על דעת הגמרא דאפשר לחיות בשני עולמים גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. ועל זה מתרצת הגמרא, שדוד ביקש לחיות לעולם הבא, וגם לחיות בעולם הזה על ידי ששפתותיו דובבות בקבר לאחר מותו, וזהו חיותו בעולם הזה, וכמו שפירשו התוספות (שם ד"ה אגורה). וכן הוא הפשטות בכל הש"ס שבכדי לזכות לעולם הבא צריך להמית עצמו בעולם הזה. וכדתניא באבות (פ"ו מ"ד): 'כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא'. וכן אמרינן התם (מ"ה): 'והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים כו', במיעוט שינה, במיעוט שיחה, במיעוט תענוג, במיעוט שחוק, במיעוט דרך ארץ כו', ובקבלת היסורין'. וכן יש לו לחכם לשנוא את היופי, וכדאמרינן בתענית (ז' ב'): 'אי הוו סנו (פירוש, את היופי), טפי הוו גמירי'. ועוד מאמרים רבים בסגנון הזה.
ומבואר דרבא פליג, וס"ל דתלמיד חכם גם יש לו לשאוף לחיות חיים נוחים גם בעולם הזה וגם לחיות לעולם הבא. וכן מצאנו ביומא (ע"ב ב'): 'אמר להו רבא לרבנן במטותא מיניכו לא תירתון תרתי גיהנם'. ופירש"י: 'תרתי גיהנם, להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה ולא תקיימוה, ותירשו גיהנם במותכם ובחייכם לא נהניתם בעולמכם', הרי שאין רבא מזהירם רק שלא ירדו לגיהנם, אלא מזהירם גם מהפסד עולם הזה. וכן הוא בברכות (ל"ה ב'): 'אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא', חזינן דרבא היה דרכו לדאוג לעוה"ז ולעוה"ב של תלמידיו, וס"ל שיש להם לוותר על לימודם כדי להתפרנס בנוחות. ואין צריך לומר שמצאנו תנאים ואמוראים רבים שלא הסכימו לדרך זו, וחיו חיי עניות מופלגים כדי שיזכו לשבת וללמוד. וקרוב לזה מצינו בבבא מציעא (נ"ט א'): 'והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא, אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו', היינו שהציע לבני מחוזא עצה איך להתעשר. ועיין מועד קטן (כ"ח א'): 'ואמר רבא, הני תלת מילי בעאי קמי שמיא, תרתי יהבו לי, חדא לא יהבו לי. חוכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא ויהבו לי, ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי'. ומבואר שרבא התפלל גם על חכמה וגם על עשירות. ועיין יומא (ע"ה ב'): 'רבא מייתי ליה אריסיה כל יומא' פירוש, שהיה מביא לו שליו. ודבר פלא מצאנו בעבודה זרה (ס"ה א'): 'רבא אמטי ליה קורבנא לבר שישך ביום אידם כו'. אזל אשכחיה דיתיב עד צואריה בוורדא, וקיימן זונות ערומות קמיה. א"ל, אית לכו כה"ג לעלמא דאתי. א"ל, דידן עדיפא טפי מהאי כו'. אתון איכא עלייכו אימתא דמלכותא, אנן לא תיהוי עלן אימתא דמלכותא'. ולעלמא דאתי נראה שהכוונה לימות המשיח, ולא לעולם הבא של הנפשות. ומעודי תמהתי, אם כוונת רבא באמת, שהנאות עולם הזה, אפילו באופן מוקצן, זה דבר נפלא, או שדחה לרשע ההוא בקש.
על כל פנים, נראה מבואר באופן שאין להסתפק, שרבא דעה אחרת היתה לו מאשר רוב התנאים והאמוראים, וס"ל שת"ח יש לו להשתדל באופן של לכתחילה לחיות בעונג ובשלוה ואף להנות מעולם הזה כמנהג העשירים. ונראה עוד שרבא ממש יחידאה בענין זה, כי כפי מיעוט ידיעתי, לא מצאנו לעוד אחד מחז"ל שהטיף כל כך לחכמים שיתעשרו ויהנו.
ולפי זה נראה לפרש הא דפליגי בקידושין (ל"ט ב') דהכי תנן במתני' התם: 'כל העושה מצוה אחת מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו, ונוחל את הארץ'. ומקשינן התם בגמרא: 'ורמינהו, כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו, ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת, וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו, ודומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ממנה. אמר אביי, מתניתין, דעבדין ליה יום טב ויום ביש. רבא אמר, הא מני, רבי יעקב היא, דאמר, שכר מצוה בהאי עלמא ליכא'. ופירש"י: 'מתני' דקתני מטיבין ומריעין דעבדין ליה יום טב ויום ביש. מי שעושה מצוה יתירה דהוי רובא זכיות מתקנין לו בעולם הזה י"ט שנפרעים ממנו עונותיו, וזהו תקון י"ט לו לעולם הבא. וכל שעונותיו מרובין דקתני מריעין לו, היינו דעבדין ליה הזמנת יום ביש, שמשלמין לו שכר מצותיו כאן להיות מתוקן לו יום רע'. אבל רבא ס"ל דהך ברייתא דעת יחידאה היא דעת ר' יעקב ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא, ואילו אנן קיי"ל כמתני' דכל העושה מצוה אחת מטיבין לו כו' בעולם הזה.
אלא כמו שכבר כתבנו, נראה דדעת רבא היא דעת יחידאה, ודעת רוב חז"ל והגאונים והראשונים והאחרונים, הוא כדברי אביי ותל"מ.
הכי אמרינן הוריות י' ב': 'דרש רב נחמן בר רב חסדא, מאי דכתיב (קהלת ח' י"ד): יש הבל אשר נעשה על הארץ וגו' [אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים]. אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הבא בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הבא בעולם הזה. אמר רבא, אטו צדיקי אי אכלי תרי עלמי מי סני להו. אלא אמר רבא, אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הזה בעולם הזה. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אתו לקמיה דרבא, אמר להו, אוקימתון מסכתא פלן ומסכתא פלן. אמרו ליה, אין. איעתריתו פורתא. אמרו ליה, אין, דזבנן קטינא דארעא. קרי עלייהו, אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעולם הזה בעולם הזה'.
פירוש, דרב נחמן בר חסדא דרש קרא: 'אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים', שטוב להם לצדיקים שסובלים בעולם הזה, כדי שיגיעו זכים ונקיים לעולם הבא, וכדאמרינן תענית (י"א א'). ועל זה הקשה רבא: 'אטו צדיקי אי אכלי תרי עלמי מי סני להו', פירוש, דעדיף להו לצדיקים לשבת בנחת ועונג בעולם הזה. ועל כן דרש את הפסוק, שאשריהם לצדיקים שמגיע אליהם בעולם הזה כמו שמגיע לרשעים בעולם הזה.
ויש לתמוה על קושית רבא מהא דאמרינן יבמות (צ"ו ב'): 'דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב (תהלים ס"א ה'): אגורה באהלך עולמים, וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים. אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז. דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר'. פירוש, דהגמרא מקשה, וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים, דלא עלתה על דעת הגמרא דאפשר לחיות בשני עולמים גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. ועל זה מתרצת הגמרא, שדוד ביקש לחיות לעולם הבא, וגם לחיות בעולם הזה על ידי ששפתותיו דובבות בקבר לאחר מותו, וזהו חיותו בעולם הזה, וכמו שפירשו התוספות (שם ד"ה אגורה). וכן הוא הפשטות בכל הש"ס שבכדי לזכות לעולם הבא צריך להמית עצמו בעולם הזה. וכדתניא באבות (פ"ו מ"ד): 'כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא'. וכן אמרינן התם (מ"ה): 'והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים כו', במיעוט שינה, במיעוט שיחה, במיעוט תענוג, במיעוט שחוק, במיעוט דרך ארץ כו', ובקבלת היסורין'. וכן יש לו לחכם לשנוא את היופי, וכדאמרינן בתענית (ז' ב'): 'אי הוו סנו (פירוש, את היופי), טפי הוו גמירי'. ועוד מאמרים רבים בסגנון הזה.
ומבואר דרבא פליג, וס"ל דתלמיד חכם גם יש לו לשאוף לחיות חיים נוחים גם בעולם הזה וגם לחיות לעולם הבא. וכן מצאנו ביומא (ע"ב ב'): 'אמר להו רבא לרבנן במטותא מיניכו לא תירתון תרתי גיהנם'. ופירש"י: 'תרתי גיהנם, להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה ולא תקיימוה, ותירשו גיהנם במותכם ובחייכם לא נהניתם בעולמכם', הרי שאין רבא מזהירם רק שלא ירדו לגיהנם, אלא מזהירם גם מהפסד עולם הזה. וכן הוא בברכות (ל"ה ב'): 'אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא', חזינן דרבא היה דרכו לדאוג לעוה"ז ולעוה"ב של תלמידיו, וס"ל שיש להם לוותר על לימודם כדי להתפרנס בנוחות. ואין צריך לומר שמצאנו תנאים ואמוראים רבים שלא הסכימו לדרך זו, וחיו חיי עניות מופלגים כדי שיזכו לשבת וללמוד. וקרוב לזה מצינו בבבא מציעא (נ"ט א'): 'והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא, אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו', היינו שהציע לבני מחוזא עצה איך להתעשר. ועיין מועד קטן (כ"ח א'): 'ואמר רבא, הני תלת מילי בעאי קמי שמיא, תרתי יהבו לי, חדא לא יהבו לי. חוכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא ויהבו לי, ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי'. ומבואר שרבא התפלל גם על חכמה וגם על עשירות. ועיין יומא (ע"ה ב'): 'רבא מייתי ליה אריסיה כל יומא' פירוש, שהיה מביא לו שליו. ודבר פלא מצאנו בעבודה זרה (ס"ה א'): 'רבא אמטי ליה קורבנא לבר שישך ביום אידם כו'. אזל אשכחיה דיתיב עד צואריה בוורדא, וקיימן זונות ערומות קמיה. א"ל, אית לכו כה"ג לעלמא דאתי. א"ל, דידן עדיפא טפי מהאי כו'. אתון איכא עלייכו אימתא דמלכותא, אנן לא תיהוי עלן אימתא דמלכותא'. ולעלמא דאתי נראה שהכוונה לימות המשיח, ולא לעולם הבא של הנפשות. ומעודי תמהתי, אם כוונת רבא באמת, שהנאות עולם הזה, אפילו באופן מוקצן, זה דבר נפלא, או שדחה לרשע ההוא בקש.
על כל פנים, נראה מבואר באופן שאין להסתפק, שרבא דעה אחרת היתה לו מאשר רוב התנאים והאמוראים, וס"ל שת"ח יש לו להשתדל באופן של לכתחילה לחיות בעונג ובשלוה ואף להנות מעולם הזה כמנהג העשירים. ונראה עוד שרבא ממש יחידאה בענין זה, כי כפי מיעוט ידיעתי, לא מצאנו לעוד אחד מחז"ל שהטיף כל כך לחכמים שיתעשרו ויהנו.
ולפי זה נראה לפרש הא דפליגי בקידושין (ל"ט ב') דהכי תנן במתני' התם: 'כל העושה מצוה אחת מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו, ונוחל את הארץ'. ומקשינן התם בגמרא: 'ורמינהו, כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו, ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת, וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו, ודומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ממנה. אמר אביי, מתניתין, דעבדין ליה יום טב ויום ביש. רבא אמר, הא מני, רבי יעקב היא, דאמר, שכר מצוה בהאי עלמא ליכא'. ופירש"י: 'מתני' דקתני מטיבין ומריעין דעבדין ליה יום טב ויום ביש. מי שעושה מצוה יתירה דהוי רובא זכיות מתקנין לו בעולם הזה י"ט שנפרעים ממנו עונותיו, וזהו תקון י"ט לו לעולם הבא. וכל שעונותיו מרובין דקתני מריעין לו, היינו דעבדין ליה הזמנת יום ביש, שמשלמין לו שכר מצותיו כאן להיות מתוקן לו יום רע'. אבל רבא ס"ל דהך ברייתא דעת יחידאה היא דעת ר' יעקב ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא, ואילו אנן קיי"ל כמתני' דכל העושה מצוה אחת מטיבין לו כו' בעולם הזה.
אלא כמו שכבר כתבנו, נראה דדעת רבא היא דעת יחידאה, ודעת רוב חז"ל והגאונים והראשונים והאחרונים, הוא כדברי אביי ותל"מ.