פורום אוצר החכמה

לדאבונינו, תופעה מצויה למכביר, ובחו''ל בפרט. בנות ישראל הכשרות אינן מוצאות את זיווגן. היא בת 25 וכהרף עין היא כבר בגיל 30, וישועה רחקה ממנה.

איך לנחמה ולדבר על לבה? כל השנים למדו אותן, ובצדק, שכל זכותן והעוה''ב שלהן היא בשביל בעליהן ובניהן, ואין את כל אלה לה.

והיא זועקת ושואלת, מהו שליחותה בעולם המעשה, בשאין לה תפקיד 'עקרת הבית'? מה נאמר לה ומה נדבר, לתת לה אחרית ותקוה?

לפעמים התשובה תלויה במשנה שהבאת - דהיינו שהיא גרמה זאת לעצמה...

פולסברג כתב:והיא זועקת ושואלת, מהו שליחותה בעולם המעשה, בשאין לה תפקיד 'עקרת הבית'? מה נאמר לה ומה נדבר, לתת לה אחרית ותקוה?

עזריאל ברגר כתב:לפעמים התשובה תלויה במשנה שהבאת - דהיינו שהיא גרמה זאת לעצמה...

את זה נאמר לה???

הפצת המעיינות כתב:את זה נאמר לה???

לאו דוקא, אולי יכולים לומר לה נחות דרגא וכו'

הפצת המעיינות כתב:את זה נאמר לה???

לפעמים כן.
"הוכח תוכיח את עמיתך"...
אלא שצריך לעשות זאת באופן הראוי והמועיל. ואם לא יכולים - אז שוא"ת עדיף.

הפצת המעיינות כתב:

פולסברג כתב:והיא זועקת ושואלת, מהו שליחותה בעולם המעשה, בשאין לה תפקיד 'עקרת הבית'? מה נאמר לה ומה נדבר, לתת לה אחרית ותקוה?

עזריאל ברגר כתב:לפעמים התשובה תלויה במשנה שהבאת - דהיינו שהיא גרמה זאת לעצמה...

את זה נאמר לה???

לא לחינם הדגשת את התשובה, כי צריכים לעשות תשובה...

התשובה האמיתית היא שפשוט צריך לעמול ולעבוד קשה בכדי לסייע להם למצוא את זיווגם.
כפי שעורר כקש"ת האדמו"ר מסאדיגורה זצוק"ל פעמים רבות מספור, ובפרט ליראי ה' שבארה"ב, שזוהי מצוה נשגבה שאין ערוך אליה, ועל כל אחד ואחד להקדיש לכך בכל יום רבע שעה של מחשבה איזה הצעות שידוך אפשר להציע, כשעצם ההצעה היא חסד גדול ועצום עם משפחות המשוועות לצלצול טלפון.

לא משנה כמה זמן אתה משקיע בשידוכים למבוגרים ולפרק ב', ברוב המוחלט הזמן מבוזבז לחלוטין. ואני מדבר מתוך ניסיון. אנשים צעירים אינם מתחתנים מעצמם, אלא יש להם הורים שדוחפים מאחור. כשאדם מתבגר ומשתחרר מהוריו, כבר אין מישהו שיכול לדחוף, ולרוב אנשים אין להם את הכוח הנפשי להתחתן לבד. רוב הבנות הבוגרות היו יכולות להתחתן בשופי, רק שהם רוצים בחור קרוב לגיל שלהם, כליל המעלות, רווק, וכיוצא. אכן אין מספיק בחורים רווקים, אבל יש מספיק הצעות אחרות. רק שהבנות נוהגות סלסול בעצמן וחושבות שהן בנותיהן של כהנים.

מה הבעיה שם, יש יותר בחורות מבחורים?

משום שהציבור גדל, ומשום הפער בגילאים, אז בכל מחזור יש יותר בנות מבנים. אותה בעיה קיימת גם בארץ, אבל כיון שפער הגילאים בנישואין פה בארץ קטן יותר, ממילא הבעיה קטנה יותר.

אינו 'בעיה', אלא חורבן. עיני עיני יורדה מים.

ובמקום נחמה, הן מקבלות פה קיתונות של רותחים...

הן הורסות לעצמן! אין מרחמין על השוטות! אם היו רוצות להתחתן היו יכולות, אבל הן רוצות רווק, צעיר, נראה טוב, ת"ח, מבוסס, מצחיק וכו'. אז ישבו עד שתלבין ראשן! אני מכיר בחור צדיק, מידות טובות, מבוסס, עם הרבה מאד מעלות, אבל נמוך ושמן ובגלל זה עשרות בנות דחו אותו. לבסוף התחתן... אבל כל הבנות שדחו אותו, עדיין רווקות!

בציבור הליטאי יש יותר בנות מבוגרות
בציבור החסידי - יותר בנים.
הפתרון הוא: בת פלונית ליטאית לבן פלוני חסידי.
אלא ש-----

כבר שמעתי הגדרה זו מהגרח"פ ברמן שליט"א מפוניבז' לפני קרוב לעשרים שנה! [כלשונו: הלוואי יימצא האדם שיצליח לשבור את החומה שבין הציבור הליטאי והחסידי בענין השידוכים ובלצ"ג].

לפי ההיכרות שלי, האמת היא באיזה שהוא מקום באמצע,
יש כאלו שעם הזמן נוצר מצב שנשארים תקועים עם כל מיני דרישות ולא מוכנים להתגמש,
אבל גם יש כאלו שיש להם איזו בעיה (חיסרון מסוים בולט מדי, 'שם' גרוע וכיו"ב) שתוקעת אותם חזק,
הם מוכנים להתפשר, השאלה עד כמה.

בענין החיצוניות, אכן זה מדהים עד כמה מראה חיצוני ואפילו לבוש (חליפה ארוכה / קצרה וכד') משפיעים,
שלא לדבר על 'מה יאמרו'.

אין ספק שיש כאן איזה כשל חינוכי, לפיו ניתן לקבל הכל על מגש של כסף.
גם תורה וגם גדולה, גם ערלאכקייט וגם מעמד גבוה.
זה לא משולל בעצם, אבל מכיון שזה נדיר, צריכים לחנך לסדר עדיפויות ברור.
האם חשוב לי תורה בפרנעם גדול או אורך החליפה.

מנסיוני, הרבה מאלו התקועות זה בגלל חוסר בהירות ב'מה מחפשים', כאשר לא הולך כמו שחושבים ורוצים, ואין את הכל.

מלת המפתח היא כמובן גמישות ונכונות להתפשר.

דוגמא אחת שמעתי משדכנית לפני כמה שנים, שביקשו ממנה לסייע לבחורה מבוגרת למדי. השדכנית מאוד רצתה לעזור, אולם היו שביקשו ממנה תמונה של המדוברת, והאמא הצדקנית סירבה להוציא תמונה כזאת מתחת ידיה. גם אם נקבל שאכן ביקוש התמונה לא ראוי ולא רצוי (וכבר דנו בזה פעם ואכ"מ), האמא נדרשת להבין שאם הבת שלך הגיעה לגיל מבוגר למדי ולמצב די נואש, מותר 'להתגמש' בפרט 'עקרוני' זה ולא 'לתקוע' את המצב עוד יותר (אותה בת תקועה עד היום הזה! ה' יעזור לה).

דוגמא לאידך גיסא שמעתי ממישהו אחר, על בחור שהיה בעל משקל חריג והיו שדחוהו בשל כך. נערה חכמה אחת 'צפצפה' על הפרט הזה וקפצה על המציאה. חוץ מזה שזכתה במעלותיו של הבחור שרבות הנה, הנה לאחר החתונה הבחור לפתע ירד הרבה במשקלו ונעשה כאחד האדם... בקיצור, לא מפסידים מקצת גמישות.

דרומי כתב:אותה בת תקועה עד היום הזה! ה' יעזור לה.

אנחנו אמורים להשתכנע שאילו היתה מתגמשת היתה נשואה לאותו בחור דוקא?

דרומי כתב:בקיצור, לא מפסידים מקצת גמישות.

כלומר לא הפסדיה מגמישות ומקרה יחיד לא מלמד על הכלל כולו

אחד ממאפייני הגמישות הוא להבין דוגמאות ולא לחשוב שהם בדווקא.

קרית מלך כתב:כבר שמעתי הגדרה זו מהגרח"פ ברמן שליט"א מפוניבז' לפני קרוב לעשרים שנה! [כלשונו: הלוואי יימצא האדם שיצליח לשבור את החומה שבין הציבור הליטאי והחסידי בענין השידוכים ובלצ"ג].

לא בטוח שזה פתרון יעיל, תארו לעצמכם בן עליה ליטאי שלומד יום ולילה, אבל לא שר זמירות, לא הולך למקוה וכדומה, מה כלתו החסידית תחשוב עליו? וה"ה לאידך גיסא
שידוכים בין חב"ד לצאנז יש? בין בעלזא לגור יש? אז לא בטוח ששידוך בין ליטאי לחסיד יכול לעבוד באופן גורף

דרומי כתב:מלת המפתח היא כמובן גמישות ונכונות להתפשר.

דוגמא אחת שמעתי משדכנית לפני כמה שנים, שביקשו ממנה לסייע לבחורה מבוגרת למדי. השדכנית מאוד רצתה לעזור, אולם היו שביקשו ממנה תמונה של המדוברת, והאמא הצדקנית סירבה להוציא תמונה כזאת מתחת ידיה. גם אם נקבל שאכן ביקוש התמונה לא ראוי ולא רצוי (וכבר דנו בזה פעם ואכ"מ), האמא נדרשת להבין שאם הבת שלך הגיעה לגיל מבוגר למדי ולמצב די נואש, מותר 'להתגמש' בפרט 'עקרוני' זה ולא 'לתקוע' את המצב עוד יותר (אותה בת תקועה עד היום הזה! ה' יעזור לה).

דוגמא לאידך גיסא שמעתי ממישהו אחר, על בחור שהיה בעל משקל חריג והיו שדחוהו בשל כך. נערה חכמה אחת 'צפצפה' על הפרט הזה וקפצה על המציאה. חוץ מזה שזכתה במעלותיו של הבחור שרבות הנה, הנה לאחר החתונה הבחור לפתע ירד הרבה במשקלו ונעשה כאחד האדם... בקיצור, לא מפסידים מקצת גמישות.

אשתי שתחי' אמרה לי שהרבנית גניחובסקי ע"ה, שהייתה מדריכת כלות ידועה, וגם התעסקה בשידוכים, אמרה לה אם משהו באף של הבחור מפריע לך, אסור לך להתחתן איתו.
לא פשוט לומר להתפשר על דברים שאח"כ יכולים ליצור חיכוכים ובעיות.
כל אחד צריך לשבת עם עצמו ולראות כמה מקום תופס אצלו כל דבר, ועל מה שלא מהותי לוותר, ומה שמהותי אצל אחד יכול להיות שולי אצל רעהו

גיזונטע קאפ כתב:

קרית מלך כתב:כבר שמעתי הגדרה זו מהגרח"פ ברמן שליט"א מפוניבז' לפני קרוב לעשרים שנה! [כלשונו: הלוואי יימצא האדם שיצליח לשבור את החומה שבין הציבור הליטאי והחסידי בענין השידוכים ובלצ"ג].

לא בטוח שזה פתרון יעיל, תארו לעצמכם בן עליה ליטאי שלומד יום ולילה, אבל לא שר זמירות, לא הולך למקוה וכדומה, מה כלתו החסידית תחשוב עליו? וה"ה לאידך גיסא
שידוכים בין חב"ד לצאנז יש? בין בעלזא לגור יש? אז לא בטוח ששידוך בין ליטאי לחסיד יכול לעבוד באופן גורף

בינתיים לא כל בחור ליטאי הוא "בן עליה הלומד יומם ולילה" ולא שר זמירות ולא הולך למקווה...

כמו ברוב הבעיות הגדולות, הפתרון האמיתי והמקיף נמצא בעולם המספרים. כשמספר הבנים והבנות לא שווה, לא זו בלבד שעל כרחנו אנו דנים רבים/רבות לחיי רווקות ובדידות, אלא שוק השידוכין כולו נעשה מעוות ולא הוגן בגלל פערי היצע וביקוש וק"ל.

גיזונטע קאפ כתב:

דרומי כתב:מלת המפתח היא כמובן גמישות ונכונות להתפשר.

דוגמא אחת שמעתי משדכנית לפני כמה שנים, שביקשו ממנה לסייע לבחורה מבוגרת למדי. השדכנית מאוד רצתה לעזור, אולם היו שביקשו ממנה תמונה של המדוברת, והאמא הצדקנית סירבה להוציא תמונה כזאת מתחת ידיה. גם אם נקבל שאכן ביקוש התמונה לא ראוי ולא רצוי (וכבר דנו בזה פעם ואכ"מ), האמא נדרשת להבין שאם הבת שלך הגיעה לגיל מבוגר למדי ולמצב די נואש, מותר 'להתגמש' בפרט 'עקרוני' זה ולא 'לתקוע' את המצב עוד יותר (אותה בת תקועה עד היום הזה! ה' יעזור לה).

דוגמא לאידך גיסא שמעתי ממישהו אחר, על בחור שהיה בעל משקל חריג והיו שדחוהו בשל כך. נערה חכמה אחת 'צפצפה' על הפרט הזה וקפצה על המציאה. חוץ מזה שזכתה במעלותיו של הבחור שרבות הנה, הנה לאחר החתונה הבחור לפתע ירד הרבה במשקלו ונעשה כאחד האדם... בקיצור, לא מפסידים מקצת גמישות.

אשתי שתחי' אמרה לי שהרבנית גניחובסקי ע"ה, שהייתה מדריכת כלות ידועה, וגם התעסקה בשידוכים, אמרה לה אם משהו באף של הבחור מפריע לך, אסור לך להתחתן איתו.
לא פשוט לומר להתפשר על דברים שאח"כ יכולים ליצור חיכוכים ובעיות.
כל אחד צריך לשבת עם עצמו ולראות כמה מקום תופס אצלו כל דבר, ועל מה שלא מהותי לוותר, ומה שמהותי אצל אחד יכול להיות שולי אצל רעהו

אכן כן, אין פשרות על הדברים החשובים באמת, כל חד לפום דיליה. הבעיה היא שאצל רבים (בל' נקבה, בד"כ) אין בהירות והבלבול שולט.
אם היו מגדירים בצורה ברורה מה יותר חשוב, כלומר, קריטי, היו נחסכים שעות והרבה עגמת נפש.
גם בנושא של המראה ה"מפריע", אני מכיר אישית מקרה בו המדוברת אמרה, לטעמי מראהו אינו נאה, (ואכן מדובר היה במקרה ממש בולט), אבל 'שווה לי הפנימיות', וחיים באושר ובחדוה. רק שויתור כזה אמור להגיע מבפנים ולא בהזמנה או לחץ חיצוני.

חד ברנש כתב:

גיזונטע קאפ כתב:

קרית מלך כתב:כבר שמעתי הגדרה זו מהגרח"פ ברמן שליט"א מפוניבז' לפני קרוב לעשרים שנה! [כלשונו: הלוואי יימצא האדם שיצליח לשבור את החומה שבין הציבור הליטאי והחסידי בענין השידוכים ובלצ"ג].

לא בטוח שזה פתרון יעיל, תארו לעצמכם בן עליה ליטאי שלומד יום ולילה, אבל לא שר זמירות, לא הולך למקוה וכדומה, מה כלתו החסידית תחשוב עליו? וה"ה לאידך גיסא
שידוכים בין חב"ד לצאנז יש? בין בעלזא לגור יש? אז לא בטוח ששידוך בין ליטאי לחסיד יכול לעבוד באופן גורף

בינתיים לא כל בחור ליטאי הוא "בן עליה הלומד יומם ולילה" ולא שר זמירות ולא הולך למקווה...

התכוונתי להקצין, שאפילו אם ילמד יומם ולילה, בעיניים חסידיות כל עוד לא הולך למקוה ולא שר זמירות, אזי עיקר חסר אצלו מן הספר, אבל בכל אופן זו הייתה רק דוגמא אחת לפערים, זה יכול להיות לאידך גיסא, אברך חסידי ששואב רוחניות מטיש ושבת אחים, יכול להצטייר אצל אשתו הליטאית כמבלה עולם,

הכי פשוט וקל הוא לחבר זוג מאותה קהילה, כמובן.

אולם לצערנו בשנים האחרונות הולכים ורבים הפילוגים ותתי המחנות בתוך הקהילות גופא (וכגון - לאחרונה - גור ופנ"מ), וזה מוסיף ומקשה למצוא את הזוג המתאים כאשר בנוסף לכל הפערים הטבעיים צריכים להתאמץ ולמצוא דוקא מתוך המחנה המוגדר והמצומצם שלי ולא להיכשל 'חלילה' במשפחה עם ראש קצת שונה...

דרומי כתב:הכי פשוט וקל הוא לחבר זוג מאותה קהילה, כמובן.

אולם לצערנו בשנים האחרונות הולכים ורבים הפילוגים ותתי המחנות בתוך הקהילות גופא (וכגון - לאחרונה - גור ופנ"מ), וזה מוסיף ומקשה למצוא את הזוג המתאים כאשר בנוסף לכל הפערים הטבעיים צריכים להתאמץ ולמצוא דוקא מתוך המחנה המוגדר והמצומצם שלי ולא להיכשל 'חלילה' במשפחה עם ראש קצת שונה...

פילוגים היו [ויהיו] בכל הדורות, אבל כמדומני שהגידול הטבעי מפצה על זה ובסך הכל ככל שעובר הזמן לאדם הממוצע יש יותר שידוכים שבאים בחשבון מבחינה קהילתית.

חד ברנש כתב:

גיזונטע קאפ כתב:

קרית מלך כתב:כבר שמעתי הגדרה זו מהגרח"פ ברמן שליט"א מפוניבז' לפני קרוב לעשרים שנה! [כלשונו: הלוואי יימצא האדם שיצליח לשבור את החומה שבין הציבור הליטאי והחסידי בענין השידוכים ובלצ"ג].

לא בטוח שזה פתרון יעיל, תארו לעצמכם בן עליה ליטאי שלומד יום ולילה, אבל לא שר זמירות, לא הולך למקוה וכדומה, מה כלתו החסידית תחשוב עליו? וה"ה לאידך גיסא
שידוכים בין חב"ד לצאנז יש? בין בעלזא לגור יש? אז לא בטוח ששידוך בין ליטאי לחסיד יכול לעבוד באופן גורף

בינתיים לא כל בחור ליטאי הוא "בן עליה הלומד יומם ולילה" ולא שר זמירות ולא הולך למקווה...

מענינן שעד תשמ"ט זה עבד יופי...
תבדוק בקרב בני ה60 פלוס, וראה שבכל משפחה יש מנויים לארבעה עיתונים.... עד אז אכלו כולם משולחן אחד..
ומאז אבדה הארץ... הסבים שלנו פחות בדקו בציציות של חתניהם,, ביררו פחות על סוג כובע, גרב...
אפי' זמני התפילה היו תואמים... [בירושלים לפני 30 שנה, כמה מניני 'רבנו תם' הכרתם במוצ"ש?]

נכון שהאידנא, מנטלית זה לא ילך, ועיין ערך העדתיות אצל אחינו הספרדים...

התופעה הזו נעלמה הרבה לפני תשמ"ט,
היא הייתה לדעתי בעיקר אצל ההונגרים והרומניים, בשנים שאחרי המלחמה, שלא היו בדיוק חסידים, אלא קרובים לחסידות, ששלחו ילד אחד לדושינסקי, והשני בכלל הלך לבית ישראל, והשלישי לקול תורה, זה היה בתקופה שגם קראו מעריב,
ליטאים קשיחים, וכנ"ל חסידים קשיחים, לא התחתחנו זה עם זה

אתה מדבר מצד הבחורים, שהלכו ללמוד היכן שליבם חפץ, וזה קיבע השתייכותם המגזרית.
אני כיוונתי ליותר מזה, הדור שאחרי השואה ועד תשמ"ט,
אב שהיו לו בנות, פחות בחן ודקדק בהשתייכות הקהילתית של המוצעים לו
אלא יותר, אם ירא שמים קובע עתים וכדו'.

הא לך עובדה נאה. מעשה ביהודי ירושלמי שהלך בצהרי שבת גשומה והבחין בבחור חסיד גור,
איך שכובעו עף לו ברוח ונוחת לשלולית מים. הבחור השתאה מעט והחליט להלביש חזרה הכובע ללא כל ניעור.
אותו אברך שהבחין בנעשה, בירר מי זה הבחור והודיע: 'בו אני חפץ לחתן'. כזה דקדוק בהלכה...

קח דוגמא ידועה מר' גדליה משה זוויעהל.
המעשה הידוע, שנכדתו נישאה לבחור אשכנזי-ליטאי שאינו מקפיד על 'שרויה' בפסח
וכידוע המשך המעשה, 'איך לא לצער יהודי'..

רק תראה את שרשרת הפילוגים החרדית.
מתש"ה ['אחרי המלחמה'] ועד תש"פ, חלק אותם לג' חלקים.
השליש הראשון אין פולגנו?
כל אדם באמונתו. חרדי דתי פא"י דל"י ורח"ל
בשליש השני, כבר עולם הישיבות קיבע. חסידים ליטאים ירושלמים ייק'ס וקנאים
בשליש הנוכחי כבר ירדנו לרמת חיידר. כל חסיד מחולק לג', כל ליטאי, כבר יש קבוצות
[אֶמור לי היכן הילד לומד, כבר אצבע לך את שרשרת גדילתו הרוחנית...].

ועדיין משפחות, לא הותרו זה בזה...

נחומצ'ה כתב:הא לך עובדה נאה. מעשה ביהודי ירושלמי שהלך בצהרי שבת גשומה והבחין בבחור חסיד גור,
איך שכובעו עף לו ברוח ונוחת לשלולית מים. הבחור השתאה מעט והחליט להלביש חזרה הכובע ללא כל ניעור.
אותו אברך שהבחין בנעשה, בירר מי זה הבחור והודיע: 'בו אני חפץ לחתן'. כזה דקדוק בהלכה...

לא ירושלמי אלא גדול בני ברקי ידוע.

נחומצ'ה כתב:ועדיין משפחות, לא הותרו זה בזה...

לפני כמה שנים זכיתי להשתתף בחמשה עשר באב בחתונה (במשפחה שלי, והמבין יבין) שהיתה יותר מתאימה לדור הקודם, ואמרתי על זה "יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה"...
ויה"ר שירבו כמותם בישראל.

גיזונטע קאפ כתב:

קרית מלך כתב:כבר שמעתי הגדרה זו מהגרח"פ ברמן שליט"א מפוניבז' לפני קרוב לעשרים שנה! [כלשונו: הלוואי יימצא האדם שיצליח לשבור את החומה שבין הציבור הליטאי והחסידי בענין השידוכים ובלצ"ג].

לא בטוח שזה פתרון יעיל, תארו לעצמכם בן עליה ליטאי שלומד יום ולילה, אבל לא שר זמירות, לא הולך למקוה וכדומה, מה כלתו החסידית תחשוב עליו? וה"ה לאידך גיסא
שידוכים בין חב"ד לצאנז יש? בין בעלזא לגור יש? אז לא בטוח ששידוך בין ליטאי לחסיד יכול לעבוד באופן גורף

לא הכל מתאים, אבל יש היום הרבה אברכים חסידים שהחינוך אצלם בבית נותן לתורה ערך גבוה מאד, והילדים מושפעים מזה

קשור לנושא האשכול - דעת רבי יונתן שטייף על שידוך של בת למשפחה חסידית עם מי שאינו מוכן לחבוש שטריימל [מספר הלכות שטריימל של הרב מרדכי ציון עמ' קעא] -
https://tablet-otzar-org.ezproxy.bgu.ac ... ook=627520

נחומצ'ה כתב:אתה מדבר מצד הבחורים, שהלכו ללמוד היכן שליבם חפץ, וזה קיבע השתייכותם המגזרית.
אני כיוונתי ליותר מזה, הדור שאחרי השואה ועד תשמ"ט,
אב שהיו לו בנות, פחות בחן ודקדק בהשתייכות הקהילתית של המוצעים לו
אלא יותר, אם ירא שמים קובע עתים וכדו'.

לא קשור לתשמ''ט בכלל. אפי' לא בגימטריה.
באותה מידה יכלת לכתוב תשמ''א או תשמ''ה ואפי' תשל''ה או תשל''ח.

קח דוגמא ידועה מר' גדליה משה זוויעהל.
המעשה הידוע, שנכדתו נישאה לבחור אשכנזי-ליטאי שאינו מקפיד על 'שרויה' בפסח..

הרב דוד סתיו?... (כלומר- האם חתניו עצמם הקפידו על ''שרויה''?.. אני לא בטוח. הנ''ל הוא נכדו, בן בתו).

פרנקל תאומים כתב:לא קשור לתשמ''ט בכלל. אפי' לא בגימטריה.
באותה מידה יכלת לכתוב תשמ''א או תשמ''ה ואפי' תשל''ה או תשל''ח.

אינני יודע מתי בדיוק השתנו הדברים.
אבל מכיר באופן אישי כמה זוגות "מעורבים" שנישאו בסביבות תש"ל ולאחריה, ונראה שבשנים ההם זה היה לגמרי מקובל, והעדיפו את ההשתייכות הגיאוגרפית (שהחתן והכלה שניהם ממוצא הונגרי/רוסי וכיו"ב) על פני ההשתייכות הקהילתית (הוא מתפלל בנוסח אחד והיא בנוסח אחר וכיו"ב).

אני לא חושב שניתן לדון על תופעת גיבוש הקהילות במנותק מאי הערבוב בשידוכים. מה שקרה והתפתח בעיקר בתשמ"ט, וגם הרבה קודם לכן, זה התמסדות של ציבור חניכי הישיבות הליטאי בראשות רבותיהם וזקיפת קומתם הציבורית והקהילתית. כמו כל דבר, יש לזה יתרונות וחסרונות.

היתרון הכי גדול, בעיני, הוא הבהירות. חינוכית- כמה שפחות ערבוב ועירפול, זה יוצר הרבה יותר בהירות ועקביות בדרך. אחרי ככלות הכל, ישנם הבדלים משמעותיים בין הקהילות, וזה לא ניויאנסים. במקומות בחו"ל שאין את הגיבוש הזה של הקהילות, כל אחד בנפרד, הטשטוש וה'סלט' גדולים. ויש עוד הרבה יתרונות

ויש גם חסרונות, החיסרון האדיר הוא המחלוקת - עם כל מה שכרוך בכך. לא אני ולא כל יהודי פשוט יכולים לקבוע אם זה שווה בנזק.

אבל משונה בעיני לקחת פרט נלווה ולהופכו לסיפור בעצמו. השידוכים זה תוצאה.
כיום ברור שהחינוך הוא שונה, ובפרט האוירה. גם אם ננסה לגמד את החילוקי דעות סביב הערכים בעצמם,
ונמצא הרבה מן המשותף, אבל המינון וסדר העדיפויות בודאי שונים מאוד.
למה בעצם אמורים לבנות משפחות על רקע מבולבל ושונה?

נוטר הכרמים כתב:אני לא חושב שניתן לדון על תופעת גיבוש הקהילות במנותק מאי הערבוב בשידוכים. מה שקרה והתפתח בעיקר בתשמ"ט, וגם הרבה קודם לכן, זה התמסדות של ציבור חניכי הישיבות הליטאי בראשות רבותיהם וזקיפת קומתם הציבורית והקהילתית. כמו כל דבר, יש לזה יתרונות וחסרונות.

היתרון הכי גדול, בעיני, הוא הבהירות. חינוכית- כמה שפחות ערבוב ועירפול, זה יוצר הרבה יותר בהירות ועקביות בדרך. אחרי ככלות הכל, ישנם הבדלים משמעותיים בין הקהילות, וזה לא ניויאנסים. במקומות בחו"ל שאין את הגיבוש הזה של הקהילות, כל אחד בנפרד, הטשטוש וה'סלט' גדולים. ויש עוד הרבה יתרונות

ויש גם חסרונות, החיסרון האדיר הוא המחלוקת - עם כל מה שכרוך בכך. לא אני ולא כל יהודי פשוט יכולים לקבוע אם זה שווה בנזק.

אבל משונה בעיני לקחת פרט נלווה ולהופכו לסיפור בעצמו. השידוכים זה תוצאה.
כיום ברור שהחינוך הוא שונה, ובפרט האוירה. גם אם ננסה לגמד את החילוקי דעות סביב הערכים בעצמם,
ונמצא הרבה מן המשותף, אבל המינון וסדר העדיפויות בודאי שונים מאוד.
למה בעצם אמורים לבנות משפחות על רקע מבולבל ושונה?

הגדרת את הבעיה בדורינו ,למה ומה הקשר של איש ואשה להיות חייב וקשור איזה פתק יכניסו בקלפי?
א"א לכבד אדם ולאהוב אותו גם אם אינו חושב בכל דבר כמוני?

עובדיה חן כתב:

נוטר הכרמים כתב:אני לא חושב שניתן לדון על תופעת גיבוש הקהילות במנותק מאי הערבוב בשידוכים. מה שקרה והתפתח בעיקר בתשמ"ט, וגם הרבה קודם לכן, זה התמסדות של ציבור חניכי הישיבות הליטאי בראשות רבותיהם וזקיפת קומתם הציבורית והקהילתית. כמו כל דבר, יש לזה יתרונות וחסרונות.

היתרון הכי גדול, בעיני, הוא הבהירות. חינוכית- כמה שפחות ערבוב ועירפול, זה יוצר הרבה יותר בהירות ועקביות בדרך. אחרי ככלות הכל, ישנם הבדלים משמעותיים בין הקהילות, וזה לא ניויאנסים. במקומות בחו"ל שאין את הגיבוש הזה של הקהילות, כל אחד בנפרד, הטשטוש וה'סלט' גדולים. ויש עוד הרבה יתרונות

ויש גם חסרונות, החיסרון האדיר הוא המחלוקת - עם כל מה שכרוך בכך. לא אני ולא כל יהודי פשוט יכולים לקבוע אם זה שווה בנזק.

אבל משונה בעיני לקחת פרט נלווה ולהופכו לסיפור בעצמו. השידוכים זה תוצאה.
כיום ברור שהחינוך הוא שונה, ובפרט האוירה. גם אם ננסה לגמד את החילוקי דעות סביב הערכים בעצמם,
ונמצא הרבה מן המשותף, אבל המינון וסדר העדיפויות בודאי שונים מאוד.
למה בעצם אמורים לבנות משפחות על רקע מבולבל ושונה?

הגדרת את הבעיה בדורינו ,למה ומה הקשר של איש ואשה להיות חייב וקשור איזה פתק יכניסו בקלפי?
א"א לכבד אדם ולאהוב אותו גם אם אינו חושב בכל דבר כמוני?

אין לי מושג לגופו של ענין, אבל הדובר שלפניך דיבר על חינוך ואוירה שונים, ואתה מצאת פתק בקלפי, איך זה קרה?

אגב ישנה תופעה מעניינת בשנים האחרונות, שלמרות שיש ללא ספק הבדלות קהילתית כמו שצויין, אבל מבחינת המושגים יש טשטוש רב, הרבה מושגים חסידיים חדרו לציבור הליטאי, וכן להפך,

הרב פ"ת. תשמ"ט זה לא גימריא זו תופעה או תוצאה. הכל החל משנות הממי"ם.
'מיהו יהודי' בשנות הלמד. 'מיהו חרדי' בשנות המ'. מיהו חסיד בשנות הנ'. מיהו ליטאי בשנות הע'.

הנכד המדובר של ר' גדליה משה מזוויעהיל, זה ר' שלמה פרישטיק ז"ל.
עוד דוגמא?
הדיין ר' יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל מחיפה [ירושלמי ליטאי], אחד מחתניו הוא הרב ערלנגר מלונדון המקורב לסטמאר.
כי העיקר התורה קובעת.