פורום אוצר החכמה

נתקלתי בזה באקראי:
מתוך הערך הויקיפדי של פרופסור דב סדן ז''ל (21 בפברואר 1902 – 14 באוקטובר 1989 למניינם)- חוקר ספרות, סופר, מתרגם, פובליציסט וחבר הכנסת מטעם 'המערך'. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל לחכמת ישראל: (סליחה מ'המכלול'. משום מה ''נתיב'' מאפשר לי גישה [מצונזרת כמובן] רק לויקי' ולא ל''המכלול''. פניתי אליהם וניסו לתקן, ולא עלתה לה ארוכה).

''על עמדותיו אפשר להבין בין היתר מדברים שאמר לתלמידו עמוס עוז בראשית שנות השישים (עמוס עוז, ''פה ושם בארץ ישראל'', 1983, עמ' 12): הציונות כולה אינה אלא אפיזודה חולפת, התפרצות זמנית של חולין...יהדות ההלכה תשוב ותתגבר על הציונות ותטמיע אותה בקרבה".

מעניין. אנחנו בוודאי חותמים על כך, ויפה שכר שיחה נאה. אבל מה באמת גרם לו להעריך כך?
הוא הרי לא היה אמון על ''כי לא תשכח מפי זרעו''..

לא ראיתי את המקור, אבל מי אמר שאמר כך בהערכה. אולי התיז זאת בתסכול ומרירות, בוז ויאוש מהעם ש(-לדידו-)לא יודע מה טוב בשבילו, והיסודות הגלותיים העקשניים (בנפש היחיד וברוח הלאום) ימשכו אותו לאחור בכוח כבידה עתיק.

הפסקא המדוברת עדיין לא נכללה ב'המכלול', כך שאין על מה להתנצל.
גם ב'האנציקלופדיא היהודית' (הלא הוא המיזם המקביל) הי' כך המצב, עד שעודכן כעת (ועודו ממתין לאישור אנושי וסופי).

בכל מקרה, משונה שבזה דוקא בחרו הויקיפדים להמחשת 'עמדותיו'; ושמא היינו מטעם דברי הרב 'צופה_ומביט'.

.

לייטנר כתב:כל מה שכתב ע"ע ב'פה ושם בארץ ישראל', אמינותו מוטלת בספק.
מצד שני, יחי אדוננו מורנו ורבנו הרב פרופ' דב סדן שליט"א

ר' לייטנר, הכל בסדר, אם אתה היית אומר את המשפט הזה היינו מצטטים גם אותך..

איזה אינטרס היה למיסטר ע''ע להעמיס כן על דב סדן המסכן?


נ''ב:
יש קשר להרב אלי סדן וכו'?

האם יש קשר לישראל סדן הידוע?

צופה_ומביט כתב:לא ראיתי את המקור, אבל מי אמר שאמר כך בהערכה. אולי התיז זאת בתסכול ומרירות, בוז ויאוש מהעם ש(-לדידו-)לא יודע מה טוב בשבילו, והיסודות הגלותיים העקשניים (בנפש היחיד וברוח הלאום) ימשכו אותו לאחור בכוח כבידה עתיק.

אויש.. לא כתבתי שהוא אמר כן בהערכה (וזה גם לא משנה), כ''א שהוא העריך כך את המציאות. במובן של הערכת מצב, חוות דעת.

הלא אנו אמונים על אמירות כגון אלו משמיה דמרן החזו''א נ''ע ועוד, השאלה היא מה גרם לפרופסור החוקר השמאלני להבין זאת ג''כ, ועוד בריש שנות השישים (עכ''פ לעדותו של ''התלמיד'' המפורסם). אם הוא העריך כך את המציאות בתסכול או שלא (מסתמא בתסכול), אין זה נפק''מ.

מתוך דברי זבולון המר בכינוס בכנסת לכבוד יובל לדב סדן, משמע שהיה לו ממי ללמוד
חברי הכנסת, במסיבה שכינסו רעיו של דב סדן לפני ‎20 שנה, לרגל כניסתו בשער הזקנה, הוא סיפר להם על הליכה שהלך עם אביו ברחוב בירושלים ועל פוגשם אדם זר לשניהם ובעל זקן והדרת-פנים. אביו של דב סדן הקדים שלום חביב וחמים לאותו אדם זר, ואותו אדם השיב לו "שלום". שאל דב סדן את אביו על מה גילה חביבות כזאת כלפי אדם זר לו, והשיב אביו: "משום שאור התורה זורח מפניו". והוסיף ואמר: "כדי לזכות בפנים כאלה התייגעו היהודים ‎700 שנה".

דב סדן שטוק, היה עילוי של ממש, מבקר ספרות שנהירים לו כל שביליה, האינטליגנציה ורחוב האופקים שלו היו לשם דבר. אני לא יודע מה היתה רמת הדתיות שלו, אבל הוא היה מחובר בנימי נפשו הכי פנימיים למחוזות ילדותו (כשם ספר זכרונותיו).

מלומד שמאלני [איש תנועת העבודה] ידוע אחר, המרבה להביע דעות דומות [שמעתי ממנו את הדברים בעל פה לא מעט פעמים, איני יודע אם הם מופיעים גם בכתביו] נוהג לציין את התרבות החלוצית של טרום המדינה וימיה הראשונים מחד גיסא ואת תרבות היידיש החילונית מאידך גיסא, שלא שרדו עם השנים, כניגוד ל'יהדות ההלכה' כפי שהיא מכונה כאן, המתאפיינת בהמשכיות ושומרת על חיוניות לאורך דורות רבים.

אז אולי גם הוא יזכה לפרס "שיחה נאה" מהקרן שע"י העיתונות החרדית (ע"ש בלעם הרשע).

יש דווקא פיסקה דומה, אך באמת שונה, בשמונה קבצים למרן הראי"ה. מתייחס לתנועת החסידות לתנועת ההשכלה ולתנועה הציונית, ואומר שהן תנועות שתפקידם להכניס ביהדות הנאמנה והתמימה את נקודת האמת שבהם ולאחר שהדבר יעשה תפקידן ייגמר והן יעלמו.

.

שמונה קבצים ד סעיף קל"א:

החסידות החדשה, כמו ההשכלה, הלאומיות הציוניות וכל הרעיונות המתילדים מזמן לזמן, הנם מקרים עוברים על היהדות, שיש להם תפקיד של ענפים, צבעים וזהרוריות המתטפלים לעצמיותה. וכל ערכם איננו נחשב, כי אם לפי ערכה של הקליטה שהם נקלטים בעצמות היהדות ורוחה הפנימי.

אמנם, ההתגלות של עצמות היהדות, היא באותו הציבור הגדול של שלמי אמוני ישראל, העומדים על הבסיס התמים של אחיזת החיים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה, בכל תכונת חייהם. שבאמת בהיות הצורה היהדותית שלמה כראוי, כבר היא כוללת בתוכה את הכל.

על ידי דלדול פנימי בכללות התוכן של כנסת ישראל הקבועה, נחסרו קצת מהלשדים הללו הראויים להיות קבועים בה ונטפלים לעומק תהום עצמיותה, ומתוך החסרון נתעוררה התביעה למילוי. והמילוי, כאשר הוא בא מתוך מחלה, שב אחר כך להיות כמו תוכן עומד לבדו, הממלא מקום של חטיבה עקרית ורוצה לעשות את היסוד העקרי, היהדות הכללית הקבועה, כמו טפל אליו וזה הוא דבר המכחיש פמליא של מעלה.

על כן, לא יעמד התוכן עמדה תמידית, כי אם ילך וינוע, ילבש צורה ויפשוט צורה, עד שיתחלחל התוכן הלשדי הראוי וההגון שלו, לתוך עצמיותה של כנסת ישראל העיקרית ואז תשוב לבריאותה. והתביעה החולנית של העמדת חטיבות מיוחדות, תבטל מאליה. וישוב אז אור השלום להופיע ברוח האומה ולהתפשט על מפעליה. ואורו המבהיק של אליהו, המקנא קנאת ד' מכל עירוב זר, מכל פסיחה על שני סעיפים, יואר באורח השלום והאהבה המשכללת. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם

פיסקה דומה אך באמת שונה. כי הרב קוק לא מדבר על התגברות של יהדות ההלכה על הציונות וכו' אלא על קליטה של מה שצריך להיקלט. כמו כן, הרב קוק לא מדבר על טמיעה של כוחות החיים שתנועות אלו מייצגות במובן של היעלמות, אלא על חדירה של כוחות אלו ליהדות ההלכה, בצורה נקייה מסיגים.
הצד השווה הוא, שגם הרב קוק סבור, שכתנועות עצמאיות אין להן קיום לאורך ימים וסופן להעלם.

כל תנועה תרבותית דרכה להעלם.

התורה, כמובן, אינה תנועה תרבותית.

מכון חכמי ליטא כתב:אז אולי גם הוא יזכה לפרס "שיחה נאה" מהקרן שע"י העיתונות החרדית (ע"ש בלעם הרשע).

מה הקשר ''עיתונות חרדית'' ומה למען ה' אתה רוצה?
(הסברתי את המובן מאליו פעמיים, וכמדומני שזה מספיק, אבל בכל זאת פעם שלישית: לא באנו כאן לתת לו יקר, כ''א להביא את המשפט המעניין המיוחס לו, ולתהות מדוע אכן אמר אותו, על אף שהיה פרופ' וחוקר איש שמאל).

לייטנר כתב:

פרנקל תאומים כתב:

לייטנר כתב:כל מה שכתב ע"ע ב'פה ושם בארץ ישראל', אמינותו מוטלת בספק.
מצד שני, יחי אדוננו מורנו ורבנו הרב פרופ' דב סדן שליט"א

ר' לייטנר, הכל בסדר, אם אתה היית אומר את המשפט הזה היינו מצטטים גם אותך..

איזה אינטרס היה למיסטר ע''ע להעמיס כן על דב סדן המסכן?


נ''ב:
יש קשר להרב אלי סדן וכו'?

עמוס עוז הוא סופר, שגם בדברים שהוא כותב בשם אחרים, אין לנו אלא לראות את דעותיו כפי שהיה רוצה לשמוע אותן מבעלי שיחו. מי שמצטט מ'פה ושם בא"י', מבלי להכיר את הערעורים אחר הדברים שכתב שם, אין לו אלא להלין על עצמו.

דומני שדווקא הסיפא בדברי לעיל הם החשובים - ואם אכן עוז ציטט במדויק את דב סדן, כלום מפיו אנו חיים?!

נ"ב, ככל הידוע לי אין קשר לא לישראל סדן, ולא לרב אלי סדן וכו'...

פיין, אם ע''ע עצמו חושב כך, זה גם מעניין. (כן, כן, ולא מפיו אנחנו חיים וכו', אבל זה עדיין מעניין. לדעתי בכל אופן).

משעה המופיע בכתביו של המשורר יעקב כהן:
לאחר שהספיד יעקב כהן את ש"י עגנון קבל מכתב נזעם על כך שזלזלו בכבודו של הנפטר והעיזו לתת לכהן להספידו בבית הקברות.
ענה לו יעקב כהן: אני לא כהן [שמו המקורי: כאהן], ולא זו בלבד, אלא שהיתה הו"א שדב סדן יספיד, אך מכיוון שהאחרון היה כהן - בקשו מיעקב כהן שיספיד במקומו.

אם אני זוכר מעשה זה למרות שקראתיו לפני עשרות שנים הרי זה בזכות הלקח הגדול שלמדתי ממנו לעניין של לימוד זכות.